הקלחת שבה מצוי פול אינס מתרתחת מרגע לרגע, ואף אחד לא יופתע אם המנג'ר הצעיר, לו זוהי עונה ראשונה בפרמיירשיפ, יילך הביתה. כארבעה חודשים עברו מפתיחת העונה, מראים לנו לא פחות מארבעה מנג'רים שירדו או הורדו מכיסאם, ועם מארק יוז ופול אינס בחזית שמועות הפיטורים, נראה נכון לעכשיו שרף העזיבות ימשיך בקו מתמד. העניין לא נעלם מעיניו של הציבור האנגלי ששואל את עצמו, ממתי הפכה ליגה שאיפוק היה נחלתה במשך שנים, שבה מאמן פוטר רק לאור נסיבות דרסטיות, לליגת פאניקה? האם זהו צירוף מקרים או שהאצבע אכן הפכה לקלה מדי על ההדק? תחושות אלה מתחזקות כשהיום לא פחות מאשר ה-LMA, איגוד המנג'רים המקצועי, פונה בריש גלי לבלקבורן בבקשה לא לפטר את אינס. אז למה אנו רואים כל כך הרבה לחץ לפטר? כשמסתכלים על סך המוטיבים שעלולים, בנסיבות הנוכחיות, להביא לכמה מסקנות אפשריות: 1. המאמנים צעירים מתמיד. בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר מנג'רים שמקבלים את המפתחות עוד לפני גיל 40. רוי קין, סטיוארט פירס, גארת' סאות'גייט, כריס קולמן - קיבלו קבוצות ביכורים כשהן כבר בפרמיירשיפ או על סף הפרמיירשיפ (קין יוצא דופן במשוואה הזו) כמעט על סף פרישתם. האם חוסר הנסיון הזה משדר חוסר יכולת לבעלי ההון? 2. ואם דיברנו על הון - האם זרימת ההון הפכה את בעלי הקבוצות לסבלניים פחות? העונה אנו רואים שגם הקבוצות הקטנות מוציאות סכומים גבוהים מבעבר על רכש. המענקים העצומים על המשכיות בפרמיירשיפ הפכה לסוג של השקעה שמטרתה להשאיר את הקבוצה בליגה - וכאשר אלה מאיימים לא לצלוח, מתחיל הלחץ מפני הפסדים כלכליים. בצל המיתון המכביד על בריטניה בימים אלה, האם זהו פקטור עיקרי? 3. או שהאם כרגיל, התקשורת אשמה? האם הלחץ האינסופי שהיא מייצרת הוא שמביא לדחף הפיטורים האינסופי של בעלי הקבוצות? אני נוטה שלא לתמוך באחרונה, שכן כדורגל, מאז שאני זוכר את עצמי צופה בו, הוא ענף מעורר אמוציות ולחץ גם ובעיקר מהתקשורת, אך לדעתי כניסת בעלי ההון לאנגליה, בשילוב עם דור המאמנים החדש שכנראה לא כל כך עומד בציפיות, יוצר מצב שקבוצות מחפשות פתרונות קלים מחו"ל יצר סוג של אינפלציית פיטורים וחילופי כח אדם מוגברים. או, שאנחנו פשוט עומדים בפני תקופה ספציפית שבה הרבה קבוצות לא מצאו מאמנים להחזיק לטווח ארוך, או שפשוט לוקות בחוסר סבלנות עד שימצאו את הפיתרון הנכון או להבדיל - ימצאו עצמן בצ'מפיונשיפ, רחוקות וצמאות למענקים השמנים.
אני חושב שזה שילוב של כל מה שכתבת. אפשר להוסיף לרשימה גם ניסיון. כשקבוצות החלו להחליף מאמן כשהן מתחת לקו האדום או מעט מעליו והצליחו לשרוד אז יש הנהלות שמאמינות שניעור המערכת יעשה את הטריק. זה עבד עבור פורטסמות', ווסט ברומיץ' ולאחרונה טוטנהאם.
גארת' סאותגייט קיבל את מידלסברו כמשרה הראשונה שלו,ללא שום נסיון בניהול קבוצת כדורגל,גם לא בליגות נמוכות והוא מצליח לשמור את מידלסברו בפריימירליג,אומנם בורו אפרורית מאוד ובכל זאת הצלחה מסויימת. מארק יוז קיבל את בלקבורן כמשרה הראשונה שלו כמנג'ר קבוצה(לפני זה היה מנג'ר של וולס),ללא שום נסיון בניהול קבוצה ביום יום,מבלי שיהיה לו נסיון בליגות הנמוכות,הוא עשה עבודה נהדרת שם. ג'אנפרנקו זולה קיבל את ווסטהאם כמשרה הראשונה שלו כמנג'ר ראשי,ללא שום נסיון בניהול קבוצת כדורגל, גם לא בליגות הנמוכות,עד כה הוא מדשדש בין הפתעות נעימות לתצוגות חלשות, כרגע נותנים לו זמן. 3 דוגמאות לשלושה סיפורים של מנג'רים צעירים,בלי שום נסיון קודם בפריימיר ליג,בלי שום נסיון בליגות הנמוכות ובסך הכל,כישלון אי אפשר לרשום לגביהם(לגבי זולה זה מוקדם עדיין). לעומת זאת,פול אינס,טוני אדאמס,שניהם כן השתפשפו כמנג'רים בליגות הנמוכות, פול אינס גם הצליח יפה מאוד לעומת אדאמס שנכשל, ובכל אופן אדאמס גם צבר נסיון כעוזר של הארי רדנהאפ בפומפי, אז גם בלקבורן וגם פורטסמות מתקשות כרגע, צריך לזכור שהמצב הכלכלי ב 2 הקבוצות רחוק מלהיות זוהר, בפורטסמות מנסים למכור את הקבוצה,מי יודע אם יהיה כסף לחיזוק בינואר, אינס קיבל את בלקבורן מינוס 2 השחקנים הכי טובים שלהם בעונות האחרונות, עם תקציב קטן לרכש בקיץ, ועדיין,הסגנון הכדורגל שהם מנסים להנחיל לקבוצות שלהם הוא סגנון כדורגל מדורני,מתקדם,איכותי, לכן אני בעד לתת להם זמן אוויר הוגן, כי אין שום ביטחון שלו היה מגיע לבלקבורן או פורטסמות מנג'ר מנוסה יותר התוצאות היו שונות בהתחשב בחוסר היכולת לחזק את הקבוצות כי אין כסף, ועוד יותר בבלקבורן למשל,שמספר שחקני מפתח פצועים תקופה ארוכה. מה זה 5 חודשים בניהול קבוצת כדורגל?כלום,אי אפשר לשנות יותר מדי לכיוון האני מאמין שלך, אפילו ללמוד נהיגה זה תהליך שנמשך לפחות חצי שנה בדרך כלל. וכשהטבלה מראה צפיפות כזו ש 2 וחצי ניצחונות ואתה נמצא במרכז הטבלה,אז על מה הלחץ?
זו הסיבה שאני לא רוצה ששירר יהיה מנג'ר ניוקאסל לפני שיהיה לו ניסיון כלשהו. הבנאדם אגדה מהלכת בניוקאסל, אבל כישלון עם הקבוצה עלול להוריד מההערכה אליו. אני מעדיף שיצבור ניסיון בליגה נמוכה יותר סטייל רוי קין.
לדעתי לחלק שמנהל את המועדון יש את האחריות הגדולה ביותר בכל נושא מינוי המנג'רים והלחץ שבהם הם עובדים, מועדון חייב להיות עם קו שמנחה אותו לגבי השאיפות , מנג'ר צעיר שמצליח בבורו או בבלאקבורן , חייב לקחת בחשבון שהלחץ במועדון גדול יותר ,הוא הרבה יותר גדול. אין שום פוליסה לאף מאמן שהוא ישרוד את הלחץ הזה , מקרה ראמוס בטוטנהם רק מוכיח שגם מאמן מהשורה הבכירה בעולם , עף הביתה אחרי חודשיים של כישלון ,למרות זכיה בתואר בתחילת העבודה. עוד דוגמא שרק מסבירה עד כמה המצב מורכב , בסיטי חיפשו מאמן שיחליף את סוון , מצאו את יוז , לפתע משום מקום הפכנו להכי עשירים בעולם , ותקועים עם מאמן קטן ופחדן ועם מנטליות של בלאקבורן ומטה , עכשיו המאמן המסכן הזה צריך לאמן שחקנים שלא נולדו במערב וולס ( אנשים עם ראש ענק במבנה וקטן בשכל כמו,בלאמי, סאותהול, סואנדרס) שלא לדבר על כך שהוא צריך לרכוש שחקנים כמו רוביניו ,בקיצור אי התאמה מוחלט, רגע רגע ,חייב להוציא מגש פיצה מהתנור בייייי
רק פתחת על הנושא דיון והנה אינס הולך הביתה... http://www.rovers.premiumtv.co.uk/page/New...1489931,00.html
הלחץ בו נתונים מאמנים כיום בכל העולם ולא רק בפרמיירליג הוא לא אנושי, אבל יש נסיבות מקלות לחלק מהבעלים המפטרים מבחינתי. הרי אם פול אינס מוליך את בלקבורן לירידה, מה יעזור לתת לו עוד זמן? אף אחד לא מבטיח לבעלים שפתאום בחצי השני של העונה המצב ישתפר, ואם הקבוצה נתונה בסכנת ירידה אז זה אומר גם איבוד כספים ושחקנים מרכזיים, מה שרק ידרדר את הקבוצה ואת המאמן. אבל אם מדובר במנג'ר כמו יוז, שמצופה ממנו להוליך את סיטי לטופ של הטופ, אך כרגע הוא מדשדש במרכז הטבלה - למה לא לתת לו עוד זמן? אין סכנה ממשית לירידה(כרגע), ולא יקרה שום דבר אם רק בעונה הבאה סיטי תתחיל לפרוח. סבלנות זה מבחינתי בין הדברים הכי חשובים בכדורגל, בין אם מדובר בשחקנים או במנג'רים, אבל אני כן יכול להבין בעלים שמפטרים מנג'רים מכיוון שאלו מסכנים את הקבוצה שלהם בירידה לליגה נמוכה יותר.
יש סבלנות בסיטי ,במיוחד לגבי הישגים , הספקות הם אם יוז הוא האיש שיכול להוביל אותנו קדימה , ממשחק למשחק מסתמן שהוא לא פוגע בכלל , ואפילו מפריע לסיטי שהיא קבוצה עם חומר התקפי מעולה ,שוני לא מתופקד באגף , ובמקומו וואסל שורף לנו את האפשרות לתקוף מאגף ימין, עם אלנו וג'ו הוא מנהל משחקי כבוד, ההימור עם דידי האמן הקשיש עלה לנו בדרבי במחצית ראשונה פחדנית חסרת תקדים . אז נכון שפטרוב וג'ונסון חסרים , ומיכה ריצ'ארדס הוא צל של השחקן מלפני הפציעה , אבל הספקות הם האם יוז הוא האיש שצריך לקבל את הסכומים שעליהם מדברים כל הזמן לחיזוק הקבוצה , ליוז אין את הקשרים באירופה כמו לאריקסון למשל (שהצליח בשבוע לרכוש את צ'ורלוקה ,פטרוב ,אלנו) יוז די נעול על סנטה קרוז ,וזה אולי הקנה מידה שהוא נמצא בו , קשה לעבור מבלאקבורן של סאבג' ולוקאס ניל ,לסיטי של רוביניו ואולי עוד סטארים חדשים.
פוסט חביב מאוד. אם אתה שואל את דעתי, הסיפור הוא פחות הודג'סון המנוסה ויותר ברד הנגלנד, בלם הקבוצה (אם כי ברור שמגיע להודג'סון קרדיט על כך שהחתים את הנגלנד בקבוצה והפך אותו לאחד הבלמים הטובים בליגה). פולהאם ספגה עד כה רק 14 שערים (רק יונייטד, צ'לסי וליברפול ספגו פחות שערים, ולא הרבה פחות). פולהאם גם הצליחה לשמור על רשת נקייה במגרשים קשים כמו וילה פארק ואנפילד. הנגלנד, כמעט לבדו, מחזיק להם את ההגנה. אילו אני ונגר, הייתי מציע לפולהאם סכום דו-ספרתי עבורו. בלם מצויין. נ.ב. לא ברור איך הודג'סון הסכים לאמן את פולהאם תמורת שכר כה זעום, 25 לירות שטרלינג לשבוע. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
מייק, היה נחמד לקרוא. השם של בולארד הוא ג'ימי ולא סקוט כמו שציינת, ובכל זאת לגבי הודג'סון, לא ידעתי שיש לו עבר באינטר. זה נכון, ההצלחה של הודגסון בפולהאם הייתה במבחן התוצאה(המבחן החשוב ביותר) בו הוא והם עמדו בגבורה, הן בעונה שעברה עם הישארות מדהימה, והן העונה עם רצף של 13 משחקים עם הפסד אחד. אבל דרך קצת שונה להסתכל על הדברים ברשותך: מתוך 13 משחקים, שמונה סיימה פולהאם בתוצאת תיקו(ברוב המקרים 0-0 משמים). כל ילד(ואני מניח שגם הודגסון) יודע, ששלושה ניצחונות וחמישה הפסדים היו טובים יותר עבור המועדון. עם הכדורגל המשעמם של פולהאם העונה והעובדה שהם לא באמת רחוקים מהתחתית כמו שנראה לעין, אני חושב שאלו עדיין ימים מוקדמים כדי לשפוט את העונה הזו כהצלחה.רצף גרוע של כמה הפסדים(וזה לא דבר שהזוי לומר שהוא יקרה), והם שוב במאבק הישרדות. הסגל הזה בינוני מדי בעיני כדי לשמור על יכולת הגנתית כזו לאורך עונה שלמה.
