עכשיו אני ניגש למועד אפריל ואני פסימי בגלל הכמותי כי לא הולך לי עם זה אני אפילו עם מחשבות שלא אצליח להשיג 400, והכל בגלל המתמטיקה שבזמני ואני בטוח שעדיין הבתי ספר מעדיפים כמה שיותר תלמידים ב3 יחידות בשביל הממוצע זכאים
שואל בשיא הרצינות - האם יש הגיון מאחורי החוק ברוב (אם לא כל) האוניברסיטאות שאומר שהציון של מועד ב' הוא זה שקובע, גם אם הוא הנמוך מבין השניים? אגב - לפני כמה שעות נרשמתי למבחן אמיר ומה שקרה זה שנתקעתי מלא על העמוד שכתוב בו "שפת בחינה: אנגלית" והשתגעתי למה אני לא מצליח ללחוץ ולשנות את זה ל"עברית" בעוד כל שאר הדברים עובדים כמו שצריך! סיפור אמיתי
תשמע זה חוק דבילי. בחיים אני לא אשכח איך בסמסטר הראשון, בקורס לוגיקה ותורת הקבוצות, קורס שנחשב די קשה - סטודנט שהוא באמת תותח קיבל שישים ומשהו... בעיקרון סטודנטים נורמליים במדעי המחשב לא יעיזו לשפר מקצוע חובה (אני לא מדבר על איזה מקצוע בחירה חרטא) רק מהחשש, אבל הוא הלך למועד ב' ונכשל...פגשתי אותו בקורס החוזר. מקרה לא נעים. באמת דבילי.
זה שזה דבילי אני יודע. השאלה אם יש הגיון? האם יש איזושהי סיבה לאוניברסיטאות באמת לעשות את זה? הו, זה מה שחשבתי. אבל גם ככה משוריינים דודות ודודים למועדי ב', כי מועדי ב' הן ברירת מחדל ולא משהו אופציונאלי כמו מועדי ג'. חשבתי גם על מקום וכו', כי אם לא יהיה הבדל בין הציונים, כולם ירוצו לעשות מועד ב', אבל שוב - נקודת ההנחה כשקובעים את החדרים ואת המבחנים היא שכולם מגיעים למועדי ב' (ככה זה לפחות בבן גוריון) ולפי מה שאני יודע לא עושים איזושהי הרשמה למועדי ב', יוצאים מנקודת הנחה שכולם באים, אז בכל מקרה משריינים מקום לכולם. גם ככה מודפסים מועדי ב' כי אין מצב כזה שלא יהיה מועד ב', שוב, כי זה משהו מחייב, לא כמו מועדי ג'. אז איפה פה הבזבוז הכספי?
בעיקר חיסכון על בודקי מבחנים וכסף מקורסים חוזרים אני מניח. תניח שיש בממוצע 10-20٪ נכשלים + 3-4٪ שרוצים לשפר, תכפיל את זה במחיר לקורס והסבסוד שהם מקבלים מהמדינה ותקבל סכומים נכבדים מדי סמסטר.
