הכדורגל היה בינוני מאוד ברוב הטורניר. כן היו דרמות וסיפורים (בקהאם נוקם בארגנטינה זה מזיכרונות הילדות המכוננים שלי).
כמה טורניר כבר יכול לעמוד בציפיות עם שיפוט מביך שכזה ושמעבר לכך יש כל כך הרבה הפתעות - צרפת וארגנטינה עפות כבר בשלב הבתים ולפני הטורניר אף אחד לא דיבר על ברזיל בכלל, גם פורטוגל שהגיעה לחצי גמר יורו 2000 והיו לה אחלה שחקנים חוץ מפיגו וקוסטה - הודחה מוקדם. יסלחו לי טורקיה ודרום קוריאה וגם סנגל המרגשת. אני זוכר שבקהאם ופיגו היו בספק גדול לטורניר הזה אחרי פציעות, זידאן שיחק רק במשחק השלישי, ראול נפצע לפני רבע הגמר - בגלל טיפשות של קמאצ'ו. גם קניזארס נפצע אבל סיפור האפטרשייב הפך לביזארי וקידם את קסיאס. אנגליה הייתה נבחרת מבטיחה, גרמניה הייתה בעיקר אוליבר קאן ומירוסלב קלוסה. אגב לא יודע אם זה בהכרח קשור אבל אל תשכחו שליגת האלופות הייתה 17 משחקים כלומר שלב בתים שני ולא שמינית גמר, ריאל מדריד למשל שיחקה 64 משחקים באותה עונה כי הגיעה לגמר גביע המלך..גם זה פגע בכוכבים. קראתי כל מיני סיפורים על השופט המכור שהרג את ספרד ואיטליה, זה היה אותו אחד לא? אני זוכר תמונה של הלגרה בא לשבור לו את הפנים בעוד היירו דווקא היה מאופק.
גם מונדיאל 94 היה אדיר. אולי המונדיאל שהכי נהנתי ממנו. משום מה יצא לו עם השנים שם של מונדיאל בינוני, אבל אני לא הרגשתי ככה כשראיתי אותו. אולי כי הייתי קטן, אולי כי זה היה המונדיאל הראשון שלי. להוציא את המונדיאל הזה, המונדיאל של 98 ואת של 2006(וגם זה רק כי איטליה זכתה) אני לא זוכר מונדיאל שבאמת נהנתי ממנו. זה כאילו יש עקומה של ירידה(והרי אנחנו היום בענייני עקומות) המונדיאל האחרון כבר היה בגדר מסמרים בעיניים.
היורקה של כדורגל הנבחרות באופן ירדה מאוד לדעתי ב10-15 שנים האחרונות. נראה לי שרבע גמר צ'מפיונס בין אתלטיקו לליברפול יותר מעניין אנשים משמינית גמר מונדיאל בין סנגל לשבדיה נניח.
זה גם היוקרה של כדורגל נבחרות, אבל זה גם בגלל מיעוט הסופרסטארים שדיברתי עליו. פעם היה לך נבחרות כמו ברזיל, כמו איטליה, כמו צרפת, כמו ארגנטינה, כמו הולנד שכל אחת היתה מפוצצת באגדות כדורגל. זה כבר לא קיים יותר. אתה לוקח נבחרת כמו צרפת שטיילה במונדיאל האחרון לתואר ואין שם אף אחד שאתה יכול להגדיר כאגדה, יש שם אחד שמיועד להיות אגדה שזה אמבפה אבל הוא עדיין לא שם.
הולנד של 2002 היא אלופת עולם בפוטנצייה ונבחרת שהגיעה שנתיים קודם לכן לחצי גמר היורו, בפועל היא החמיצה את הטורניר, נעשה עוול לואן ניסטלרוי בשנה בה חורר רשתות בלי הפסקה. אני לא יודע אם ההגדרה הנכונה היא היעדר סופרסטארים אבל הנבחרות היום נראות לי הרבה פחות שלמות מאלו שבעבר. רק צרפת של דידייה דשאן נראית נבחרת על באמת. לאנגליה יש שחקני התקפה אבל השוער וההגנה (טוב, חוץ מטרנט) הם בינוניים וחסר לי גם קשר אחורי אמיתי. ארנגטינה כבר כמה שנים זה רק מסי וחברים טובים מקדימה. לספרד אין חלוץ אמיתי מאז דויד ויאה ותמיד גדלים שם אינסוף קשרים מרכזיים ועוד ועוד.
גם אין שם כבר קשרים כמו צ'אבי ואינייסטה. גם לא כמו דוד סילבה שפרש מהנבחרת. טיאגו שחקן טוב אבל לא כזה שיכול לסחוב נבחרת. גם איסקו די מתפספס שם. פאביאן רואיז מאד מוכשר, נראה לאן הוא יתפתח.
היום אין שחקנים מרגשים כמו פעם בכללי בכדורגל. היום זה מסי ורונאלדו וכל השאר, השחקנים היום נהיו יותר שחקנים מושלמים מבחינת כושר ואתלטיות ופחות שחקנים שעושים דברים יפים ויצירתיים עם הכדור כמו זידאן, ברגקאמפ, רוי קוסטה, ריבאלדו וכו'. אין כמעט פליימקרים, יש הרבה שחקני 6 וקשרי 50/50 אבל לא עולה לראש שום שחקן פליימקר בסדר גודל של פירלו או צ'אבי, בטח שלא זידאן. בלי קשר, המשכורות עלו בצורה דרסטית והיום אי אפשר לדעת מה הערך האמיתי של שחקן, פליקס לדוגמא, באתלטיקו הוא בחיים אבל בחיים לא שחקן של 127 מיליון יורו, כנ"ל גריזמן ועוד אינספור דוגמאות. יכול מאוד להיות שבעקבות משבר הקורונה, המחירים יחזרו למצב נורמלי
בוואן משדרים את מיטב המשחקים מהליגה הספרדית מ-5 העונות שהליגה משודרת בערוץ. יש גם כל מיני מגזינים, כמו ראיון של חצי שעה עם צ'אבי.
