אקטואליה

ניצב בדימוס עמי אשד, מפקד מחוז ת״א לשעבר:

״המפכ״ל דני לוי הוא עבד נרצע. המשטרה שותפה לדבר עבירה. בהתחלה שלחו לגמלאות את חוקרי נתניהו וזה לא הדליק לאף אחד מאיתנו נורה אדומה.

אחר כך היתה התערבות במדיניות פיזור הפגנות ועדיין לא נדלקו נורות אדומות. מינו מפכ״ל בובה. מרוב עיסוק במהפכה משטרית, שמנו בצד את המהפכה המשטרתית. זאת שהובילה את המשטרה לגלוש במדרון חלקלק ומסוכן של פוליטיזציה.

משטרת ישראל של 2026 מנוהלת על ידי חבורת קרית ארבע שעושה בה כבשלה. משטרת ישראל עוברת פירוק ובנייה מחדש, והופכת מגוף אכיפת חוק לגוף שמוציא לפועל אג׳נדה מפלגתית.

המשטרה המוחלשת, המסייעת לפרא העבריין מרדכי דוד ומאפשרת לו לפעול ללא הפרעה, היא כבר לא משטרה שעומדת מהצד.

לצערי היא שותפת לדבר עבירה. השר לא שבע והמפכ״ל הוא עבד נרצע. השתיקה של המפכ״ל אל מול כל מה שהשר מעולל למשטרה, אינה מצביעה על נייטרליות או ממלכתיות, אלא על שותפות מלאה.

‏אני קורא לחברי בפיקוד הבכיר במשטרת ישראל: בפרפראזה על הלל הזקן, במקום שאין מפקדים, השתדל להיות מפקד. יבוא יום ותצטרכו להסביר את הימים האלה. יבוא יום והוא לא רחוק, בו דגל הדמוקרטיה יונף מחדש מעל בניין המטה הארצי״.



היקום קורס לתוך עצמו.

 

כמו תיבון אתה אומר

 

אני רק כאן להגיד שגם לי אין מושג מי זאת נאוה רוזליו.
תתעוררו, התיבות תהודה שאתם חיים בהם ברשת הם לא נחלת הכלל.

 

מה תיבת תהודה? היא זאת שארגנה את המצור על המספרה של שרה. בין השאר

 

הו! המצור המפורסם על שרה במספרה! ממש סיפור מצדה!
מעניין לי את התחת. היא, המצור, ובוודאי ששרה נתניהו. אין לי מושג מי זאת ואת הרוב המוחלט של הציבור הסיפורים האלה פשוט לא מעניינים.

 

את נאוה רוזליו לא מכירים אבל על מרדכי דוד שומעים מאה פעם ביום.
תנחשו לבד למה.

והוא עוד לא הגיע ל-1% ממה שהיא עוללה ומעוללת.

 

https://vt.tiktok.com/ZSaxWPQnh/

זוכרים את הבחירות המקומיות לפני שנתיים? שכל המועמדים ברחו מביבי כמו מאש ופחדו שהשם שלו יקשר אליהם? פתאום עכשיו כולם חזרו להידבק אליו, ראש עיריית ראשון הולך איתו לאכול פלאפל, המועמד בנתניה מתחנן אליו שיבוא להצטלם איתו. פתאום להיות ליד ביבי הפך להיות נכס. ההישגים במלחמה עשו את שלהם

 

אני גם יודע מי זה ברק כהן, שעשה מרדכי דוד עוד כשההוא היה ילד.

 

בזמן שמאוננים פה על עבריין צעצוע שמטריד בני 89, זה מה שהאלילים שלכם בממשלה עושים. רמז: לוקחים קרדיט על מה שהם לא עשו, ומרמים את כולם עם "חוק אובר" (היי, @DRORIKO).

https://www.themarker.com/news/poli....premium/0000019c-0089-d39f-a5be-3bad18000000

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, קפץ בשבוע שעבר לביקור חטוף בשכונת מעלות דפנה בירושלים. הסיבה: צילום סרטון טיקטוק שביים לכבוד הריסת מבנה אונר"א. בן גביר התמקם לפני דחפור בפעולה, וברקע שאון ההריסה ציין "יום חג למשילות" וכולי. בלי להיכנס לוויכוח סביב אונר"א, משהו הרגיש מוזר. הרי בשנתיים האחרונות בן גביר לא נקף אצבע כדי לקדם את הנושא. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רצה בגירוש אונר"א )משיקולים מדיניים(, ושרים שכן רצו — ממילא לא ידעו איך עושים את זה. סילוק שלוחה של האו"ם זה אירוע שדורש פרויקטור — אחד שיכתוב פניות והצעות חוק, ידחוף את זה במסדרונות, יציק למשפטנים, יתכלל עבודה מול שבעה משרדים, ידאג לרוב בהצבעות וייחצן את המהלך בתקשורת. רק ניתוק המים והחשמל למתחם דרש הצעת חוק נפרדת. פרויקטור כזה לא יימצא בין חבורת האימפוטנטים בממשלת הימין על מלא.

ואמנם, הרוח החיה מאחורי גירוש אונר"א הייתה בכלל ח"כית מספסלי האופוזיציה — יוליה מלינובסקי )ישראל ביתנו(. זו לקחה על עצמה את המשימה, ובמשך שנתיים שיגעה את המערכת, התרוצצה בין המשרדים ואפילו כתבה בעצמה הצעות חוק. גם מלינובסקי הגיעה בשבוע שעבר למעלות דפנה כדי לקטוף קרדיט. רצה הגורל, ודרכה הצטלבה בזו של בן גביר. זה היה רגע מביך. הח"כית ההמומה עטה על השר ותמהה איך הוא לא מתבייש. "אני העברתי את החוקים. אתה אפילו לא באת להצביע בעדם", הטיחה בו. אלא שבן גביר מיהר להימלט, ובחיוך נבוך הפטיר: "את מדברת ואני עושה".

הח"כית מישראל ביתנו עוד לא התאוששה מהחוצפה של זה, ובטוויטר חיכתה לה הפתעה. "הבטחנו וקיימנו — מכבים את האור באונר"א!", צייץ שר האנרגיה הליכודי אלי כהן — שזקף לזכותו את ניתוק המים והחשמל. "שלך?!" התפוצצה מלינובסקי. "לפחות תן קצת קרדיט למי שבזכותה היה חוק כזה", הגיבה לו ברשת. "כשלא זזתם ולא קידמתם את הצעת החוק, נאלצתי להגיש אותה כחקיקה פרטית — כדי שתתחילו לזוז!", צייצה בחזרה. אם כי גם לה ברור שאין איך לנצח מציאות אלטרנטיבית שמתודלקת בידי לשכות שרים.

שנת בחירות. נבחרי הציבור נדרשים לנופף בקבלות. וכשאין במה להתגאות — גונבים קרדיט. מה לעשות? גם זה חלק מהמשחק הפוליטי. קחו למשל את שרת התחבורה מירי רגב. עוד אחת שכשלה בכל נושא שבו נגעה. מיליוני נהגים מקללים אותה מדי בוקר בפקקים בלתי נגמרים — שלא לדבר על קטסטרופת המוניות בנתב"ג. מה עושים? אחרי ארבע שנים כשרת תחבורה, במצטבר, נזכרה רגב בחוק נשכח שהליכוד קבר עוד ב–2016 — ושנועד להכניס לישראל את אפליקציית ההישגים אובר.

הנה, ספין מצוין לנופף בו — ועל הדרך להלבין את תופעת הדרייברים הלא־חוקית בחברה החרדית. אלא שלנהגי המוניות יש מפקד בליכוד. לא גדול — אבל מספיק כדי לאיים על כמה מחבריה של רגב. איזה מזל שאת אחת מהצעות החוק המחודשות בנושא הגיש בכנסת זו חבר אופוזיציה — ח"כ איתן גינזבורג )כחול לבן(. עליו חוקי מרכז הליכוד לא חלים, ומשכך ניתן לרכוב עליו. הלה יתרוצץ בין המשרדים, יגבש הסכמות, יעשה נפשות — ועליו, החרם החרדי נגד הצבעות קואליציה לא תופס. כך, סיעת הליכוד "רכבה" בשבוע שעבר על הצעת החוק של גינזבורג — כדי להצמיד לו שתי הצעות חוק זהות שהגישו ח"כים ממפלגת השלטון )משה פסל ודן אילוז(. העובדה שאלה הוצמדו לחוק מטעם האופוזיציה סיפקה תירוץ לשבירת החרם החרדי, ואיפשרה להעביר את החוק בקריאה טרומית. זאת, גם אחרי שרוב חברי הליכוד חמקו מהמליאה, תמיכת האופוזיציה חיפתה על כך — ונחשו מי קטעה את מסעותיה בחו"ל, הגיחה לביקור נדיר בכנסת ואף נשאה מילים נרגשות מעל הדוכן

יומיים לפני ההצבעה על חוק "אובר" הבריזה שרת התחבורה מהצגת תוכניות משרדה לשנה הבאה בפני ועדת הכלכלה. זה שלוש שנים שהגברת רגב מצפצפת על הנוהג ומסרבת לפרוס את פעילותה בפני הרשות המפקחת. אבל כדי להצטלם כשהיא מעבירה בטרומית הצעת חוק — היא תגיע ועוד איך. ומה לגבי ההמשך? משאושרה בטרומית, נדרשת הכנסת לשבץ את הצעת החוק להמשך טיפול באחת הוועדות. בשגרה, ענף המוניות משויך לוועדת הכלכלה של ח"כ דוד ביטן )הליכוד(, אלא שזה מקורב מדי לאיגוד המוניות. גינזבורג הציע כי החוק יועבר לוועדה למיזמים משותפים של ח"כ אוהד טל )הציונות הדתית( — שם אוהדים יותר לקידום רפורמות לפירוק קרטלים. אלא שביטן נעמד על רגליו האחוריות. יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ )הליכוד(, שכבר השפיל פעם אחת את ביטן, כשכונן את הוועדה לענייני תקשורת מעל ראשו — לא יכול היה לפגוע בו פעם נוספת. החוק הועבר לוועדת הכלכלה, תחת מחאה. עכשיו נראה את שרת התחבורה מפשילה שרוולים ויוצאת למאבק בביטן — אחרי שהבריזה לו מהוועדה שלוש שנים ברצף. ובמילים אחרות, אין סיכוי שהחקיקה תושלם בזמן — גם אם יקום פרויקטור־על מטעם האופוזיציה

 

אל תהיה צבוע, מרדכי דוד עושה רק 10% ממה שהאספסוף הקפלניסטי עשה ולא מטריד בלתי מעורבים. אבל גם הימין צריך לקחת את הכול בפרופורציה ולהבין שאחד כמו מרדכי דוד לא יכול להיות שר לביטחון פנים.

 

בקרוב הוא יוכל להיות ראש ממשלה.

ולגבי שאר הדברים, העניין הוא שקפלן או מרדכי דוד זה השוליים שתופסים את הכותרות ומקלים על האנשים שמקבלים את ההחלטות שמשפיעות על חיי אנשים להסתיר את חוסר המעש שלהם, או את המעש המזיק. הדיון הזה הוא דוגמה קלאסית. שני עמודים על מרדכי דוד. כלום על חינוך, בריאות, תחבורה, יוקר מחיה, משהו. למעשה, רוב הזמן לא מדברים עליהם כאן כלל, ומדי פעם - כמו שכבר ראינו - קונים איזו הנפצה של שר זה או אחר.

 

בינתיים מי שמריץ את ראשי המחאה לכנסת הבאה זה השמאל.

 

מבינים, תאמין לי שמבינים.

בעולם אידאלי מרדכי דוד ואייל נווה היו חולקים תא במעשיהו. אבל אנחנו (אתם, בעצם) חיים ברפובליקת בננות שבה היועצת המשפטית לממשלה אומרת במילותיה שלה שמותר לשבש לאנשים את החיים בשם זכות המחאה. מרגע שזה קרה, אין שום אופציה אחרת חוץ מהתפתחות התופעה שנקראת מרדכי דוד.

כלומר יש, להיות עבדים.