אני מסכים לגבי הטורניר וכדורגל נבחרות באופן כללי (כמה מהללים את רונאלדו על זכייה ביורו למרות שהוא הבקיע בסה"כ 3 גולים בכל הטורניר ואפילו לא שיחק בגמר...), אבל אמבפה שחקן אדיר גם ברמת הקבוצות. וגם בנבחרת שחומדת את הכשרונות האפריקאים הכי גדולים, הוא עדיין חוד החנית שלהם. הוא לא הבעיה של ריאל. אין שם באמת קבוצה וגם לא היתה לפניו, היה סגל חזק ביותר עם מנטאליות של זכייה באלופות (ולא בליגה, כי ליגה דורשת מאמץ מרוכז לאורך כל השנה). יש גבול כמה אפשר לתחזק דבר כזה, בטח כשגם המאמן שיודע לנהל חדר הלבשה כזה התעייף ועבר לרבע משרה. אמבפה עשה את שלו, הוא אשם שויניסיוס ירד מהפסים? שבלינגהאם לא מזכיר את היכולת הקודמת שלו? שאיכות הקישור שם התדרדרה משמעותית? הם נחלשו בכל העמדות במגרש כמעט מלבד העמדה שלו בשנתיים האחרונות. וחוץ ממנו גם מסי עזב את פריז, משום מה הוא לא מוזכר כמישהו שהעזיבה שלו עשתה להם טוב. אבל אם אתה חושב שגם רונאלדו (פנומנו) היה פשוט שחקן יוטיוב\טורנירים שבהם רמת המשחק ירודה אז הכל מובן.
גם העזיבה של מסי ובמיוחד של ניימאר עשתה להם טוב. מקריות בכדורגל יכולה להתרחש עונה, אולי שתיים. לא מאמין במקריות שנמשכת קריירה שלמה. שבה כל קבוצה ששחקן מגיע אליה מתחילה לנבול ולהיות אנדראצ׳יברית, וכל קבוצה שהוא עוזב אותה מתחילה לפרוח או לכל הפחות לא יורדת ברמה. יש לאמבפה כישרון כמו שהיה למעט מאוד לפניו אבל לשחקנים כאלה יש נטייה להיות נטל על הקבוצות שלהם כשהכדור לא אצלם ברגל. מתוך ה55 דקות נטו שהמשחק משוחק, נדירים המקרים שבהם שחקן מחזיק בכדור יותר מדקה וחצי. תבין לבד לאן אני חותר. מחכה עדיין לשמוע על ההצלחות הפנומנליות של פנומנו ב10 שנות קריירה ב3 מהמועדונים הכי גדולים בעולם. נסה להימנע מהמילה "כישרון" על הטיותיה השונות כי כישרון היה גם לניימאר, רוביניו ובויאן קרקיץ׳.
אם R9 צריך שיגנו עליו מה אזובי הקיר יגידו רשימת תארים די ארוכה עם אליפויות וגביעים, זה לא רע ויש גם פשוט מבחן העין שהוא היה החלוץ הטוב בעולם ומגנים פחדו ממנו
כמובן, 90% תארים אישיים. וגם הקבוצתיים מנופחים. נער פוסטר במונדיאל 94, באליפות השניה עם ריאל הוא לא היה פקטור ועזב בינואר ואם נחשיב עכשיו כל סופרקאפ של ליגה ברזילאית אז אני מאמין שלהרבה מאוד שחקנים יש רשימת תארים כזו. שחקנים פחדו ממנו, מאמנים לא. הסיפור של אנצ׳לוטי עליו שכאילו בא להרים לו, בעצם מספר את כל הסיפור. ידע לתת מספרים אבל מאמץ קבוצתי היה ממנו והלאה. מהנה לצפייה הוא בהחלט היה, גם אמבפה. וגם ניימאר, וגם ריקארדו קווארסמה.
זה לא כזה מעניין מאמץ קבוצתי בדיוניים אישיים, יש חוטבי עצים עם מאמץ קבוצתי נהדר, אבל הם לא יהיו גבוה ברשימות אישיות
מה יש לשוערים במונדיאל הזה? רק היום תצוגות די מביכות של השוערים של עירק, צרפת, ואלג׳יריה. אולי זה השמש מסנוורת אותם.
קודם כל הקבוצות של אמבפה לא רק כשלו איתו - הצליח מעל למצופה במונאקו, פסז' "איכזבו" באלופות אבל זה ממש לא רק הוא אלא כל המערכת שם עם מסי ובעיקר ניימאר. ריאל שנתיים לא טובות אבל אני חושב שזה פשטני מדי לתלות את זה פשוט באמבפה. לג'ון אושיי יש הרבה תארים קבוצתיים, מה זה אומר? היה שחקן טוב יותר מג'רארד? לסוארז כמעט ולא היו תארים לפני שהגיע לברצלונה, אבל כל מי שעקב אחרי הליגה האנגלית ראה שיש במקסימום מקסימום 3 שחקנים יותר טובים ממנו בכל העולם. פנומנו היה שחקן אדיר, היסטורי, יכולות שהיו לבודדים בהיסטוריה. האם הוא מיצה את הפוטנציאל? רחוק מזה. אבל להשוות אותו לכל מיני קווארסמה... נו באמת. זה שחקן שמשלב מוקדם מאוד בקריירה פציעות גמרו אותו פיזית, ועדיין הוא היה טופ במשך שנים. את קווארסמה אפשר להשוות יותר לדנילסון. אמבפה שחקן אדיר, הוא הראה את זה בכל קבוצה וכל מסגרת ששיחק בה. האם ההתנהלות שלו לעתים גם פוגעת בקבוצות? אולי, לא יודע. אני חושב ש"קל" להפיל עליו כשלונות קבוצתיים בגלל הסכומים שמרוויח, הסאגה סביב המעבר לריאל... אני לא עוקב מקרוב אבל נראה לי שבין שלל הבעיות של ריאל מאז שאמבפה הגיע, הוא נמוך ברשימה מתחת לזה שאין שם מאמן\חדר הלבשה קרקס, שחקני הגנה לא טובים, קישור שלא חידש את עצמו אחרי עזיבות של ענקים כמו מודריץ' וקרוס, ויניסיוס שירד מהפסים ואיבד כל רסן ובלינגהאם שלא מזכיר את היכולת של העונה הראשונה. וזה שהוא לא נותן 200% כשהכדור לא אצל הקבוצה? זה נכון לרוב שחקני ההתקפה האלה, כולל מסי. הוא שחקן אדיר ואני חושב שזה מוקדם\פשטני מדי לטעון שהוא פוגע בקבוצות שלו. אולי אם הקריירה שלו תמשיך להיות אנדראצ'יוורית ברמה הקבוצתית יהיה אפשר לחזור לזה.
כטינאייג׳ר הוא עשה פריצה מטאורית במונאקו. זה היה די מזמן אבל אני מתקשה להאמין שהוא הרשה לעצמו אז לנוח על המגרש כשהכדור לא אצלו כפי שהוא עושה היום. למה החלטת שהאנדראצ׳יבריות שלהם הייתה בעיקר על מסי וניימאר? מה הוא עשה שהם לא? אם אתה מאמין שהתארים של יונייטד הם בזכותו ושהם לא היו זוכים בהם אם היו מחליפים אותו בשחקן טוב אחר בעמדה שלו, אז כן. סוארז לא דוגמה טובה. ליברפול הייתה הכי קרובה לזכות איתו באליפות מאז 1990. ואחרי שעזב חזרה להיות בינונית כמו שהייתה לפניו (ועד שקלופ הגיע). רונאלדו ואמבפה הם דוגמאות לשחקנים שאף קבוצה לא מתגעגעת אליהם (למעט הקבוצות שהתחילו בהן את הקריירה, אבל ברור שבשני המקרים הן היו תחנת מעבר). או לפחות לא מתגעגעות לתקופה שבה הם שיחקו שם. רואה? כשאני מבקש לתאר אותו זה תמיד מצטמצם ליכולת אישית. כדורגל, מה לעשות, הוא ענף ספורט קבוצתי. אם תיקח את נובאק ג׳וקוביץ׳ ורפאל נדאל (46 גראנד סלאמים) ותשים אותם כצמד בטניס זוגות, הם לא מנצחים אפילו את אנדיוני. יכולת אישית זה חשוב, אבל זה לא מגדיר אפילו 50% מהשחקן שאתה בענף ספורט קבוצתי. הסכומים שהוא מרוויח שקופים לי. מתייחסים אליו כאל טופ שחקנים בדורו ואני שופט אותו לפי זה. גם אם מדברים על מסי - הפעם האחרונה שהוא זכה בליגת האלופות הייתה ב2015, בוא לא נשכח. תמיד כובש המון ומבשל המון ומייצר המון, ותמיד איכשהו אלה הקבוצות של גווארדיולה וקלופ והיינקס (וריאל מדריד שהיא סיפור נפרד, שמגיע גם כמעט תמיד על חשבון הליגה) שמגיעות הכי רחוק. בריאל אין מאמן? מוזר כי לפני רגע היה להם את המאמן הכי מבוקש באירופה. הבעיה שלו היא שהוא התרגל לשחקנים שעושים מה שהוא אומר. כשהגיע למקום שבו הוא זה שצריך לעשות את ההתאמות אל השחקנים, הכל קרס.
Sorloth, en un Mundial 32 años después בפעם האחרונה שנורבגיה שיחקה במונדיאל, שיחקו בה אבותיהם של האלאנד, סורלות ותורסוודט. זה היה לפני 32 שנה.
אשרינו שזכינו לחיות לאורך הקריירה של הפנומן הזה. אפילו בגול ריבאונד מול שער חצי ריק הוא זרק באלגנטיות את השוער.
