בחצר המלכות

ליאם גאלאגר? לא נראה לי שהוא ראוי להיכלל ברשימה עם כאלה ענקים ווקאליים.

גרג לייק ויש גם את ג'ון ווטון ועוד הרבה זמרים בריטים טובים, אבל לטעמי האישי הם לא ברמה של אלה שציינתי.

 

ליאם גלאגר אולי לא אבל מה עם מייק ג'אגר מהרולינג סטונז?

 

תעשה לי טובה אתה יכול ברצינות להשוות את הקול של מיק ג'אגר לקול של אלה שהוזכרו? לא מתקרב לקרסוליים שלהם. הוא יכול מבחינת שואו על הבמה להתמודד עם חלקם אבל בגדול לדעתי לא מתקרב אליהם.

 

ג'אגר היה בעיקר פרפורמר ענק ואנרגטי, לא זמר כזה ענק. לא איאן גילאן ובטח שלא פלאנט

 

מדברים על ווקאליסטים או על זמרים גולים באופן כללי?

רק שתדעו שסטינג למשל, ונכון שהמוזיקה שלו לא ממש כוס התה שלי בימינו, מלמדים מנעדים שלו בפיתוח קול. גם של מקרטני ד"א.

 

סטינג (ריצ'רד סאמנר) באמת זמר נהדר.

 

ני אגיד לכם משהו מוזר בלהתחשב בזה שאני כמה שנים טובות מבוגר מרובכם. כל הלד זפלין, פינק פלויד, רולינג סטונס למיניהם סימלו עבור דורי את השעמום האדיר של שנות השביעים. הם היו שייכים לזקנים משועממים שאהבו "קטעים אינסטרומנטלים" שלא נגמרו, וגרמו לנו למות משעמום. הם של אחי הגדול. רק בואי ורוקסי מוסיק הצילו אותנו, עד שהגיעו הסקס פיסטולס, שבקושי ידעו לנגן, אבל זה היה חדש ומרגש וישר לפרצוף. ממש הצילו את המולדת.

יש לי בעיה עם ההגדרה פאנק. THE CLASH למשל, פשוט להקה מדהימה, התחילו ב תקופה זאת, לכן כולם שייכים אותם לשם הזה. אבל להם סגנון יחודי ופשוט מדהים.

White Man In Hammersmith Palais, Complete Control, White Riot

איזה שירים. האלבום שאתה מזכיר, LONDON CALLING צריך להיות מקצוע חובה בבית הספר.

 

פרדי מרקורי. הגדול מכולם.

 

Freddie Mercury, Gianni Versace and the Queen Mum arrive at the Pearly Gates. St Peter explains that only one can get through and that they each have to put forward their case for entry.

Freddie says, "I know I haven’t led a perfect life and I’ve made some mistakes along the way, but I’ve made some of the most beautiful music in the world. I’ll stand at the back of heaven, and serenade everybody with my wondrous songs, making heaven a far happier place to be"

"Pretty good, Fred" said St Peter, "what about you Gianni?"

Versace says, "I make the most beautiful clothes in the world. I will completely redesign the fashions up here, from the archangels to the cherub to the choirboys. As you well know Pete if you look good you will feel good and that will make heaven a much happier place"

"Not bad" says St Peter. "What about you Queen Mum?"

The Queen Mum does not say a word, instead she lifts up her skirt and pulls down her knickers, inserts a full bottle of Evian water into her fanny, lets the water shoot up inside her and then gush out all over the floor.

"Excellent, you’re in" says St Peter

"Hold on a f*cking minute" says Freddie "She didn’t even say anything"

"Fred you know the rules," says St Peter, "A royal flush beats a pair of Queens…"

 

:aaarofl:


ענק!

 

אם יש להקה באנגליה והאמת בכלל, שאני מרגיש שהייתה פספוס, בפרט בעשור הזה אלה הליברטינס. איזה כימיה אדירה יש לפיט דוהרטי, שהוא אכן דפוק בשכל אבל הוא גם כותב שירים נהדר וניצוץ של סופרסטאר. קארל באראט גיטריסט נפלא והכימיה שלהם בעיניי מקבילה לזו של מוריסיי ומאר, חבל שאגו ובעיקר האופי הכאוטי שלהם (הוגדרו הלהקה הפרועה היותר באנגליה מאז הסקס פיסטולס) העלימו מהר את הסצנה המדהימה שהם יצרו. אם דוהרטי היה מעט יותר יציב אני מניח שהם היו מתקדמים.

בכל אופן, אחת ההופעות שלהן שבכל זאת נשארה קצת שפוייה, עם שני הסינגלים הראשונים שלהם, איזה אנרגיה.

אחד ושתיים

 

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

מסכים עם כל מילה.
אבל גם ב"פספוסים" כמו דוהרטי עם ניצוץ הסופרסטאר שלו לא הייתי משנה דבר.יש משהו יפה באי ההגעה לשלמות. ואני חושב שהם הוכיחו מספיק שיש להם את זה בגדול.
לגבי האנרגיה- אין ספק- אי אפשר להישאר אדיש ולמרות שבקלות אפשר למצוא אנרגיה ואפילו בעוצמות גבוהות יותר בלהקות פאנק שונות, בכל זאת בליברטינס היה משהו מיוחד.

 

אתם מדברים על זמרים אנגלים גדולים בלי להזכיר את לויד קול?

אמצע שנות השמונים ולויד קול מוציא יחד עם הלהקה שלו, הקומושנס את יצירת המופת rattlesnakes

אחד האלבומים המשובחים והפחות מוכרים של שנות ה-80,הלחנים הטקטסים
ןמעל הכל הקול הכל כך מיוחד של האיש הזה:

http://www.youtube.com/watch?v=sq1FWKxmDus

 

דיו (שגם היה סולן בלאק סאבאת ועדיין סולן סאבאת שהוציאו אלבום חדש) אמריקאי מניו ג'רזי אני חושב


לסטרטפורד האמיתי:
"יש לי בעיה עם ההגדרה פאנק. THE CLASH למשל, פשוט להקה מדהימה, התחילו ב תקופה זאת, לכן כולם שייכים אותם לשם הזה. אבל להם סגנון יחודי ופשוט מדהים.

White Man In Hammersmith Palais, Complete Control, White Riot

איזה שירים. האלבום שאתה מזכיר, LONDON CALLING צריך להיות מקצוע חובה בבית הספר. "

the clash עשו משהו טיפה שונה אבל הם מתאימים להגדרה הבסיסים של פאנק, ניגון מהיר מבנה שירים קצרים פחות הדגש על ריפים וPower chords
london calling בבסיסו הוא לא אלבום פאנק כי הלהקה חיפשה כיוונים שונים באלבום הזה אבל החור המוקדם שלהם היה מאוד Punkish

 

New Hampshire, and you are right that's he's american, my mistake.