באמת שלא הצלחתי להבין מה הקשר של דרוגבה לסיפור. וגם השאלה שלך לא ממש הסתדרה לי בראש... אמרתי שאחת הסיבות שיש לי סימפטיה לאנגליה היא ששניים מהשחקנים שאני אוהב-ג'ון טרי ופרנק למפארד, משחקים שם. משונה ביותר.
הלב הולך עם אנגליה (ועם סיפור סינדרלה מהאגדות), אבל הראש אומר גרמניה, למרות שגם הולנד פייבוריטית לטעמי. אז אנגליה היא האהובה, אבל כשהיא תודח (אם תודח יש לומר http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx) אעדיף את גרמניה על פני כל אחת אחרת. מגיע להם יותר מלכל נבחרת אחרת, גם על שלל ההפסדים בשנים האחרונות, שכללו הפסד לספרד שתמוצה במילה "נאדה", הפסד לאינטר המשעממת של מוריניו והפסד, טרי וצורם, לקבוצה שלא ראויה לתואר "אלופת אירופה". מעדיף אותם גם על פני הולנד (למרות ואן פרסי, פשוט לא מצליח להתחבר לחבר'ה האלה; אהבתי יותר את הדורות האחרים... אחח דניס ברגקאמפ ופטריק קלייברט).
ה"מיס מאצ'ים" האלה בין שחקני הקבוצות לנבחרת תמיד מוצאים אותי בסיטואציה מוזרה. דוגמא קטנה - ב2010, כל השנה דניס רומדאל חורך אצלנו את האגף ועושה את זה גם נגד פיינורד השנואה וואן ברונקוהרסט, ואני מעודד אותו בטירוף ומקלל את הפיינורדי, פתאום בתחילת יוני יש לך פריים של רומדאל נגד ואן ברונקהורסט על האגף רק שאחד זה דנמרק והשני זה הולנד ואתה פתאום מעודד את מי שקיללת כל העונה. אני זוכר שחייכתי ואמרתי WTF?!. וכמובן, לרצות לראות את ואן פרסי כובש זה גם סיטואציה בלתי אפשרית מבחינתי. אני חושב שבגלל זה האהבה המאוד גדולה שלי להולנד היא עדיין קטנה מהאהבה לאייאקס. אבל זה כבר לדיון אחר.
