אקטואליה

כל עוד אתה פתוח באמת לראות הוכחות, אני בהחלט מוכן להראות לך. אחזור להביא עידכונים בדיון ההוא, כבר חשבתי שאני כותב לעצמי.

לגבי היואן והדולר, תבין, מטבע שעולה זה הדבר הכי רע שיכול לקרות לו. הוא יעלה ויעלה בסוף באמת אף אחד לא ירצה להשתמש בו. מטבע מוזל הוא אטרקטיבי יותר לסחר ולכן אירופה עבדה קשה מאוד בשנה האחרונה להוריד את הערך של היורו כדי לעזור קצת לכלכלה (מה שבנתיים לא עזר, אבל אולי יעזור בהמשך). הסינים לא רק שלא רוצים שהמטבע שלהם יהיה יקר, הם קמו בשנה החולפת פעמיים בבוקר והחליטו שהם מורידים לו ערך מלאכותית בלי לשאול אף אחד. מאלו תוכל להבין שעליית ערך הדולר היא אחת הצרות שלו (מיני צרות רבות שיש לו נכון להיום).

 

עדיף להרוס את המילה "שלום" מלהרוס כל סיכוי שהוא יתממש.

מה שחבל זה שבגלל העיסוק במילה הסתה, נשכח העיקר בסיפור: זה סגן שר בממשלת ישראל? גם מטומטם, וגם מאשים את השמאל בטמטום שלו? לחזן, זוהר וההיא עם ה"פא פא פא" שלה יש חבר נוסף, מסתבר.

 

דניס, מבחינה משפטית זה לא הסתה אני מסכים איתך, אבל איזה דיון ענייני בדיוק ניתן לנהל על הפוסט הטיפשי והפופוליסטי הזה?

 

אחד מהדברים נכון, השני לא. למען האמת אני די מנותק מחדשות בחצי שנה האחרונה כך שאני באמת לא מעודכן בצעדיה המוניטרים האחרונים של ממשלת סין.
עריכה: בקריאה שנייה אני נשמע כמו שמוק גדול ואני מצטער.
בכל מקרה, אני לא יודע מה רמת ההבנה הכלכלית שלך. אבל הדברים סותרים אחד את השני. סין לא יכולה להפחית את המטבע שלה ולהפטר מאגרות חוב אמריקאיות בכמויות שהיא מחזיקה. אלו 2 פעולות שסותרות האחת את השנייה.
הן אפשריות בשני המקרים שאני יכול לחשוב עליהם : 1. יושבים בבנק המרכזי של סין חבורה של דבילים שאין להם מושג בכלכלה. 2. הסינים מוכרים את האגרות לצד שלישי שמשלם במטבע שאינו דולר. יש לך רעיון מי הקונה?

 

זה נראה לי פופוליסטי, לא מסית. הסתה היא קריאה לאדם או קבוצה אחרים לעבור על החוק.
זה לא חלילה כמו נאום בשבח השאהידים או משהו כזה.

 

אשמח להסבר למה הסינים לא יכולים להפחית את ערך המטבע שלהם ובלי שום קשר לזה גם להתחיל להפטר מדולרים. יודע מה, לא רק שהם עושים את זה, אלא הם ביחד עם כל 30+ המדינות התעשייה הגדולות בעולם גם הקימו בנק אסיאתי מרכזי כדי להזרים אליו את כל הדולרים שלהם ובהדרגה להמיר למטבעות אחרים, להשקיע בפרוייקטים ובקיצור להפטר מהם בצורה חכמה בהדרגה. תרשום בגוגל aiib ותקרא כמה שתוכל יותר על הבנק, תסתקרן [emoji6]

 

ערך של מטבע נקבע על ידי ביקוש והיצע. אם הסינים מגדילים את היצע הדולרים על ידי "הפטרות" מהם, הם מנמיכים את הערך של הדולר ובמקביל מגדילים את הביקוש ליואנים, כלומר מעלים את הערך של היואן. אני לא אומר שזה לא אפשרי, אבל זה שקול ללנסות להתנגב בעודם בבריכה.

 

הגדלת הביקוש ליואן היא בדיוק המטרה, מה שקורה לדולר פחות מעניין אותם. הדבר אכן יכול לגרום לכך שערך היואן יעלה ולכן הם פשוט באו וחתכו בערך שלו מבלי כל קשר להתנהגות השוק. הם מבטיחים אגב שיפסיקו לעשות מהלכים כאלו של הוזלת היואן בעתיד, אבל אין לדעת. הם הציבו לעצמם מטרה שאם המערב רוצה להמשיך את המסחר עם הסינים אז זה גם יהיה במטבע שלהם והם לא נראים כמו כאלו שהולכים לסגת מההחלטה הזו. הם עובדים על זה כבר הרבה מאוד שנים ומאוקטובר הם בעלי סמכות מלאה לדרוש ממך יואן עבור המוצרים שלהם והבנק שלך רשאי להחזיק כמות בלתי מוגבלת של יואן והוא יצטרך לתת מענה לטרייד במטבע.

 

אין ספק שוול סטריט, הבנקים ובעלי הממון משפיעים חזק על הפוליטיקה האמריקאית, ושההשפעה הזו חוצה מפלגות. אבל גם אין ספק שהנציגים המובהקים שלהם הם הרפובליקנים, ולשם הכסף שלהם מגיע (תנועת מסיבת התה, האחים קוך). אלה אותם רפובלוקנים שנאבקים חזק כל כך בהטבות מס וקיצוץ מסים לאותם תאגידי ענק על חשבון האזרח האמריקאי. גם קלינטון וגם אובמה מושפעים מהם, אבל ודאי שהלוביסטים של אותן חברות מפללים לנשיא רפובליקני שידאג להן. זו סיבה לתמוך בברני, לא בטראמפ.

גם מדיניות החוץ של אובמה רחוקה מלהיות מושלמת, אבל כאשר משווים אותה למדיניות ההרסנית של בוש ולמה שהמתמודדים הרפובליקנים מציעים היום - היא הרע במיעוטו. ארצות הברית צריכה דיפלומטיה, לא יציאה למלחמה מיותרת נוספת במזרח התיכון שתגבה אלפי הרוגים.

 

ספציפית לגבי הדביל מזוז אין דיון ענייני לנהל. אבל היו ויהיו לך מספיק דוגמאות לראות טענות לגיטימיות נשללות באמצעות הזעקה האוטומטית על הסתה.

"קיצוץ מיסים לתאגידי ענק על חשבון האזרח האמריקאי" - המנטליות הסוציאליסטית הפרימיטיבית הזו לא עובדת באמריקה. בגלל זה לסנדרס אין שום סיכוי להתקרב לתפקיד הנשיא.
אין ספק שנשיא ארה"ב צריך להיות להיכנס חזק באלו שמעסיקים מאות אלפי עובדים, יוצרים ערך למליוני צרכנים ומניעים את כלכלת המדינה, ולהבריח אותם למדינות אחרות. עבד לכם נהדר בצרפת.
דווקא את טראמפ, שמאיים פומבית על אפל ופורד כי הן מעיזות להקים מרכזים מחוץ לארה"ב, לקחת כדוגמה למישהו שהלוביסטים רוצים? אחת הטענות נגדו במפלגה הרפובליקנית היא שהעמדות שלו בנושא נשמעות כמו עמדת הכלכלה-מבוססת-קנאה שאתה וסנדרס מביעים.

אשמח לדעת מי מבין המועמדים הרפובליקנים תומך ביציאה למלחמה נוספת במזרח התיכון שתגבה אלפי הרוגים (אני מסיק מהמשפט שאתה מתכוון לחיילים אמריקאים, כלומר כזה שתומך בהכנסת כוח קרקעי גדול לשם). קדימה, זרוק שמות.

 

דניס, כלל הממשל האמריקאי ומקורביו הם קומוניסטים. איזו מין תחרות זו לעזור לבנקים שמקורבים לשילטון או חברות נפט שמקורבות לשלטון ולהזרים להם כסף? זה ממשל שעוזר לקליקה שלו והמציא את ה too big to fail. למה שלא תהיה תחרות הוגנת ומי שנופל מפסיד ובמי ששורד מרוויח? לא שונה בהרבה ממשטרים קומוניסטים דרך ההתנהלות שלהם, קפיטליסטים הם בשום אופן לא, בטח שלא בניהם שם למעלה. אולי לאזרח הקטן הם סוג של, אבל זה נכון גם למשטרים קומוניסטים.

 

אף פעם לא הבנתי את הטענות מהסוג של "קיצוץ מיסים לתאגידי ענק על חשבון האזרח האמריקאי", הרי אותם תאגידים משלמים באופן עקיף מס באמצעות המשכורות שהם משלמים לעובדים שלהם, והרווחים שלהם הולכים להגדלת הייצור ושכלול המוצרים ובכך לייצר עוד מקומות עבודה שישלמו עוד משכורות שבלעדיהן אותו "אזרח אמריקאי" לא יוכל לשלם מסים או להתקיים.

אני יכול להבין את העמדה שאנשים פרטיים עם הכנסה גבוהה יותר צריכים לשלם יותר, אבל לא לגבי חברות ותאגידים שמאפשרים צמיחה כלכלית ובכך גם צמיחה טכנולוגית, רפואית ומדעית שמביאה לעליה משמעותית ברמת החיים של כולם, כולל של העניים.

אפשר להתווכח אם צמיחה צריכה להיות ערך עליון (פה זה כבר עניין של תפיסת עולם), אי אפשר להתווכח עם התוצאות שמביאה הצמיחה.

קנטונה, אין אף מדינה שהיא לחלוטין קפיטלסטית, וההשפעות של הסוציאליזם לא נעלמו לחלוטין בכל העולם המערבי, לא רק ארה"ב (איגודי עובדים, מוסדות רווחה לאומיים וכו')
אבל עדיין, מה שמניע את הכלכלה העולמית כיום זה עדיין הקפיטליזם, ואפילו סין "הקומוניסטית" מתיישרת לפי כללי המשחק.

 

דניס, הציבור האמריקאי נע חזק שמאלה בשנים האחרונות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת חופש הפרט. רובם כבר לא מקבלים את האקסיומה השקרית שתאגידי הענק הם אלה שמחיים את הכלכלה ולהם יש לדאוג. כלכלת ה"טפטוף" היא שטות. אם תקצץ את המסים שעל התאגידים הגדולים יש לשלם, האפקט היחיד שייגרם הוא שהמדינה תרוויח פחות ממסים סך הכל, השירותים לאזרח יצטמצמו ותחזק אותם על חשבון העסקים הבינוניים ותמנע תחרות בהם.

המדיניות החוץ הרפובליקנית לא שונה ממדיניותו של בוש. זה מגיע מההתנגדות הגורפת שלהם להסכם הגרעין עם איראן, התמיכה העיוורת בנתניהו, התמיכה בהתערבות בסוריה. אחד התורמים הגדולים למפלגה הרפובליקנית, שלדון אדלסון, הביע תמיכה בהפלת פצצת אטום (!) על איראן. ישראל וארצות הברית צריכות אדם שפוי בתור נשיא, והמועמד הרפובליקני היחיד שאפשר להגדיר אותו כך הוא אולי ג'ון קייסיק.

 

אני מבין שאתה מתחמק סדרתי. ביקשתי ממך לציין שם של רפובליקני שתומך במלחמה נוספת במזרח התיכון והתעלמת באלגנטיות (שוב).

אני לא אגיב על כל שאר ההודעה כי אני רוצה להדגיש את ההתחמקות שלך, אבל אני כן אשאל (וכנראה לא אקבל תשובה), איך התזוזה הגדולה של האמריקאים שמאלה מסתדרת עם בחירות האמצע האחרונות לקונגרס (הניצחון הגדול ביותר של הרפובליקנים בבחירות לקונגרס מאז מלחה"ע השניה).

 

גם בוש כשנבחר ב-2000 לא דיבר על יציאה להרפתקה מטורפת במזרח התיכון. אבל אלה אותם אנשים שתמכו ועודדו במלחמה הזו (שנתניהו נאם בקונגרס אז על נחיצותה) ואף אחד לא יתפלא אם אותם אנשים ייצאו להרפתקה נוספת בגלל הגרעין האיראני, המצב בסוריה או תגובה אימפולסיבית ומטומטמת למתקפה על ארצות הברית בסגנון 911. כמו שציינתי קודם, אחד התורמים המרכזיים למועמדים הוא שלדון אדלסון שמפנטז על הפלת פצצת אטום באיראן.

התזוזה הגדולה של האמריקאים שמאלה משתקפת בסקרי עומק על עמדות פוליטיות. יותר אמריקאים מגדירים עצמם כליברלים ואף ליברלים מאוד. יותר אמריקאים תומכים בסוג של מדינת רווחה. יותר ויותר אמריקאים מאמינים בלגלזיציה ובזכויות שוות ללא הבדל דת, גזע, מין או נטיה מינית.

לדעתי זה אחד המעלות של אובמה, שהתאים את מדיניותו להלך הרוח האמריקאי שהלך שמאלה, וכך צבר הישגים. אם נסתכל לדוגמה על נישואין חד מיניים, נראה שבשנים הראשונות אובמה לא תמך בכך, ורק כשדעת הקהל החלה להשתנות הוא דחף את זה בכל הכח, ובלי תמיכתו ותמיכת הציבור זה לא היה קורה. אובמה לא הביא את המהפכה שרבים מבוחריו ציפו לה, אלא שינוי הדרגתי (מאוד) בכיוון הנכון.

כך קרה שמועמד כמו ברני סנדרס, שמגדיר עצמו כדמוקרט סוציאליסט, מה שבעבר היה כינוי גנאי בארצות הברית, הפך למועמד לגיטימי לנשיאות.

כשאנחנו מסתכלים על התמונה הכוללת אפשר לראות שבחירות אמצע הקדנציה היו מפלה חד פעמית שלא מצביעה על שינוי, אלא יותר על חוסר עניין של הציבור האמריקאי בבחירות האלו.