ריאל מדריד 2021/22: "אולי עוד קיץ" בלי ראמוס וזידאן, אבל עם בייל ואנצ'לוטי.

הנושא בפורום 'פורום כדורגל ספרדי' פורסם ע"י Raulito, ‏22/7/21.

מצב נושא:
הנושא נעול.
  1. Clock End Stand משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/12/07
    הודעות:
    12,230
    לייקים שהתקבלו:
    5,337
    סאקה :sm_1luvu:
     
  2. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    אז ככה - ימים סוערים עברו עלינו, אבל בסדר הזה: 1) גמר ליגת האלופות בפתח!| 2)קבוצת הכדורסל איכזבה| 3) קיבלנו ברקס. אמבפה לא מעניין! יש לנו גמר סופר-מרגש בשבת. וברצינות - תחושה קצת רעה למען האמת, זה היה נראה שהכל סגור והוא באמת שחקן על, הרבה יותר טוב ממה שיש לנו (בניגוד לרוב אולי) והיה נותן לנו שקט לעשור, זה כאילו שידוך שנועד לקרות אבל עשינו הכל בשבילו, אפילו יותר מדי. כל המסע של פריז סביב העניין היה מביך - הוא יהיה “מנהל הקבוצה” למשל, שכר באמת נטול היגיון כולל מענק כספי הזוי, "מענק חתימה" שלא שמעתי כמותו, הוא מעל המועדון, פריס אמבפה, בקיצור. הם הכל חוץ מקבוצת כדורגל. צר לי שריאל לא “הקדימה” והוציאה הודעה רשמית שהיא מושכת את ההצעה ומאחלת לקיליאן בהצלחה, ולא ביום שבת אלא יפה שעה אחת קודם. קצת נסחפנו והגזמנו - עם מענק החתימה, הזכויות של התמונות וכדומה, היה טעם מר גם אם הוא היה מגיע. ריאל גדולה מכל שחקן. אני מקווה שהשם שלו ירד מסדר היום ולתמיד. הדלת של ריאל נפתחת לשחקן בדרך כלל פעם או פעמיים ועבורו זה כבר קרה. זה גורם לי להעריך עוד יותר גם את קיץ 2009 המטורף (אשכרה ביוני כבר הגלאקטיקוס נחתו, לפני המתכונת בכימיה קיבלתי SMS - תתחדש, כריסטיאנו!) וגם את כריסטיאנו שהגיע מיונייטד ויצא מאיזור הנוחות. יהיה בסדר. האללה מדריד!
     
  3. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    https://scontent.fsdv1-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/283305586_4673262962774681_227431368564773049_n.Xxx?_nc_cat=102&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_eui2=AeFLtTxMmp5AR_79sivnfBEYOkFwoaC4g7Y6QXChoLiDtmXqqjmrmmuvTGAU7IvHXQY&_nc_ohc=owQFX1kF7WcAX-Lkc6O&_nc_ht=scontent.fsdv1-2.fna&oh=00_AT8g_mKuucDcB1lfyFZdvKlr9DRFrkraFG7o1NKHgNXP0A&oe=629020FF

    התוכנית עבור רודריגו: חידוש חוזהו והמשך השיפור הגדול
    , זו הכותרת במארקה. נכתב כי קיליאן אמבפה קבע את הקצב עבור ריאל מדריד בשנתיים האחרונות אבל במועדון קיבלו עוד החלטות. בריאל סופר-מרוצים מרודריגו שמצא את עצמו סוף סוף.
    הכדורגל תמיד היה שם אבל האופי, החוצפה ואולי הפיזיות (בפן הזה במועדון מצפים שיעלה במסת שריר) – היו חסרים. הוא השאיר רגעים קסומים לעתים אבל סבל מפציעה שהוציאה אותו מפוקוס אשתקד. והנה הוא הפך לשחקן מכריע בעונה השלישית וממש 'הכניס את קרלו לצרות' לקראת הגמר. בכל מקרה האיטלקי יודע שיש לו קלף עצום על הספסל. רודריגו מחזיק בחוזה עד 2025 כך שמדובר במשהו לא שגרתי, אבל בריאל רוצים להכיר ביתרונותיו, לשדרג את שכרו, לתת לו ביטחון וכמובן לשמור עליו עם סעיף שחרור חסר תקדים. "האידיליה שיש לו עם ליגת האלופות קריטית גם כן", נכתב, איך לא. הוא כבש עשרה שערים במפעל היוקרתי לעומת שבעה בליגה. את ההוכחה קיבלנו היטב נגד מנצ'סטר סיטי. כעת במועדון רוצים שרודריגו 'יעשה ויניסיוס' כפי שחברו הטוב עשה קפיצת מדרגה עצומה השנה. אנצ'לוטי משוכנע שרודריגו יהיה כוכב כדורגל.

    לפי המארקה, ההרכב של אנצ'לוטי לגמר כבר סגור: קורטואה| קרבחאל, מיליטאו, אלאבה, מנדי| קאסמירו, קרוס, מודריץ'| פדה, ויניסיוס ובנזמה.
    מה זה אומר? אלאבה יהיה כשיר, נאצ'ו לא ישחק על אף הדעיכה של מיליטאו; קרוס ממשיך להיות טאבו כמובן; רודריגו מתוכנן להיות שוב הסופר-סאב

    בנושא אחר: פדה ואלוורדה: "סלאח הפגין כלפינו זלזול"| הקשר האורוגוואי, באנקר בהרכב במשחקים הגדולים מאז ההפסד בפריז, התראיין למארקה וסיפר את תחושותיו לקראת הגמר ב-28 במאי נגד ליברפול ולא שכח 'לענות' למצרי. איך זה לשחק לצד מודריץ', מה עליו לשפר, האם הוא למד לחיות עם ההפסדים ועוד ועוד
     
  4. Captain Canada משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏17/11/10
    הודעות:
    3,469
    לייקים שהתקבלו:
    559
    די כבר עם קרוס נו. צריך להיות עיוור כדי לפספס את הדעיכה הגדולה שלו העונה, וכשיש לך שחקן כמו קאמבינגה על העמדה שלו זה בכלל פשע לפתוח איתו. עדיף להעלות את קרוס מהספסל אם נצטרך לשמור על יתרון לקראת הסיום. כל קונסטלציה אחרת שהוא על המגרש היא מתנה לליברפול.
     
    EsheD ו-Clock End Stand אוהבים את זה.
  5. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    כמובן. קרוס פתח טוב את העונה אבל הוא חלש מאוד לאחרונה. הוא מרגרינה בהגנה. אני כן מבין את חשיבות הניסיון שלו, הוא משחרר את מודריץ' קצת קדימה ומניע כדור יותר טוב, אבל ריאל צריכה לעמוד בפרץ של המהירות והפיזיות של ליברפול. אני גם משוכנע שכאשר קאסמירו ישנו את קמאבינגה ישחק יותר מקדימה והחשש שחוסר הניסיון ישפיע והוא יספוג צהוב מוקדם וינטורל בדקה ה-15 בערך - פחות רלוונטי. צריך 'לשרוד' את ההתחלה ואולי נראה את קמאבינגה קצת יותר מוקדם מדקות 60-70, זה המצב. אני שמח שלפחות הנושא הזה עולה לדיון בספרד ותם הטאבו שלו. אין את אותו הפרגון העיוור.
    אגב, זה לא פחות חשוב - מיליטאו סיים את העונה קטסטרופה, אלאבה לא נגע חודש בכדור, הרי גם בהרכב מלא כביכול ובלי פצעות ההגנה לא טובה. ובכל מקרה הנקודה שלי היא שנאצ'ו חייב לפתוח. מאמין בו אלף פעם. אני גם הולך עם ואלוורדה ולא רודריגו, כי אין ברירה, אנחנו פחות טובים. אני עוד אכתוב על הגמר הזה כל כך הרבה אבל בגדול זה הגמר הראשון שאנחנו (יחסית!) אנדרדוג בו מאז שאני רואה כדורגל.
     
  6. Captain Canada משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏17/11/10
    הודעות:
    3,469
    לייקים שהתקבלו:
    559
    נאצ׳ו גם על הפנים ולא יציב בכלל. הוא אמנם נתן משחק ענק נגד סיטי בגומלין, אבל לפני זה היה נקודת תורפה בכל משחק מול יריבה חזקה בצ׳מפיונס (היה נוראי מול צ׳לסי בשני המפגשים - אפילו קרבחאל כבלם היה עדיף עליו. נגד סיטי במפגש הראשון גם היה בפאניקה מוחלטת).
    צריך לקוות שלמיליטאו כן תסתדר הקופסה בגמר, כי כשהוא בפוקוס הוא באמת היחיד במרכז ההגנה שיכול להתמודד עם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. מהבלם השני (אלאבה/נאצ׳ו) אין לי ציפיות גבוהות מדי, במיוחד במאבקים הפיזיים. לפחות לליברפול אין טנקים כמו האברץ ולוקאקו שיקחו עליהם כל כדור בגובה.
     
  7. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    ומה עם המשחק נגד פריז סן ז'רמן בגומלין כששיחק כמגן שמאלי? לדעתי אתה עושה לו עוול. אי אפשר לשפוט אף שחקן לפני המשחק נגד מנצ'סטר סיטי גם אם הוא חטף גול כשיצא ללחוץ מקדימה ואת זה אני פחות אוהב. אתה זוכר מהעונה שלו רק איך דמבלה 'שרף' אותו בקלאסיקו לדעתי. מתי מיליטאו בפוקוס? הוא מהיר וחזק אבל הוא לא פפה. סומך יותר מדי על האתלטיות שלו ולא מרוכז. כמובן שההגנה שלנו כביכול מגוונת. אלאבה לא אגרסיבי מספיק אבל חכם, שקט בהנעת הכדור מאחורה ולא נלחץ בקלות, הוא די יציב. לוקאקו לא היה פקטור במשחקים נגדנו, הגיע למצב אחד טוב בחצי שעה בה שיחק. סלאח יודע לאן הכדור נופל וגם מאנה עבר מעין הסבה לחלוץ. הסכנה הגדולה היא מהמגינים לדעתי.
     
  8. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/7/7a496767eb27b09ca4ced8833d4eb413146f8545.Xxx

    שמונה שנים לגמר הדסימה הבלתי נשכח. ה-24 במאי הוא היום הולדת השני שלי מאז. אפשר לכתוב הרבה, הטקסט בעריכה על אף שכתבתי על המשחק הזה כל כך הרבה פעמים - אבל אומרים שתמונה שווה אלף מילים. גיסי היה הפרטנר שלי לגמר ורדף אחריי כדי לתעד את הרגע המקסים הזה - דמעות של אושר. מעולם לא התביישתי בתמונה הזו אבל לקח לי זמן לשים אותה בפרהסיה, בעידן הנוכחי של הרשתות החברתיות (ובטח לרווקים…)

    כל שנה שאני חוגג את יום ההולדת השני שלי. כל כך הרבה פעמים כתבתי על הגמר ההוא, וזה כל כך כיף כל פעם מחדש. עם העלייה למטוס הבטחתי וקיימתי: " ליסבון אני מגיע לא חוזר בלי הגביע. A Por La Decima". והיה לי גם את האומץ להצטלם עם הגביע לפני, תראו כמה אושר (כמו ישראלי מצוי, לא חיכיתי בתור ופשוט נדחפתי).
    ימים שהייתי קם בבהלה לוודא שזה לא חלום. הרבה זמן עבר ועדיין יש לי עור ברווז. בדקה ה-92:48 כשראמוס נגח מכל הלב לרשת וגרם למיליוני מדרידיסטה ברחבי העולם לצאת מדעתם, והאמת שאותו גמר מזכיר את העונה הנוכחית המטורפת שלנו בליגת האלופות – אני הייתי שם בגמר, ביציע, והכל התפוצץ: הדמעות לא הפסיקו – הנה תמונה. זה היה גדול מכדורגל. אני לא חושב שאוכל לחוות משהו גדול מזה בכל חיי. התחושה הזו באותו רגע – אתה וואו, אתה פשוט מרחף. שום דבר לא התקרב לזה.
    כמה פעמים אמרתם בחיים שלכם "הגשמתי חלום" ? הפעם זה קרה באמת והלכתי עם זה עד הסוף (ותודה לאמא). אני, דור רומנו, האוהד מספר אחת של ריאל מדריד, מישראל הקטנה – היה בגמר ליגת האלופות, הדבר הכי גדול שיש. משחק שאנשים שחיים את הקבוצה הזו 60 שנה לא היו. אף אחד לא היה יכול לכתוב תסריט כזה.
    ההמתנה בת 12 השנים הייתה כמו נצח, היו שלוש הדחות סופר-כואבות בחצי הגמר וימים שבהם בכלל לא היינו קרובים. ואותו גמר פתח רצף מטורף של הצלחות, מי היה יכול להאמין. ריאל מדריד שוב המלכה של אירופה. כמו שם הספר שלי שעדיין לא היה בתכנון אז. שלוש זכיות ברצף, ארבע בחמש שנים. ושום דבר בי לא נרגע. זה אותו הרעב, הטירוף, העיסוק. והנה, בעוד ארבעה ימים מצפה לנו שוב גמר ליגת האלופות המרגש מכל, נגד ליברפול. הפעם אני לא אהיה שם, אבל הלב כן - בוודאי. אני חולם על זה. APorLa14.
     
  9. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/8/8a21610cbab7ad2cb4a51e39684494478fa4baa0.Xxx

    מרקו אסנסיו מוכן לגמר| הוא מגדיר את העונה הזו כטובה ביותר שלו, ולא רק בגלל המספרים, נחוש לתקוע יתד בנבחרת ושמח מאוד על הזימון המחודש וכעת חסר לו רק להבקיע בגמר המרגש מכל, כפי שעשה ב-2017 ואפילו “שער מכוער” כפי שחסר לו. והוא ממש לא מפחד מתחרות. הספרדי מדבר על הכל חוץ מעתידו שלוט בערפל (“אני לא מפחד מתחרות”)

    ויניסיוס מדבר| החוזה החדש שקרוב מאוד להיסגר, מפגש הנוקאאוט ממנו הכי נהנה, הלחץ בשבוע שלפני הגמר והחלום לבשל לבנזמה את השער שיעזור לו לעבור את ראול, וגם מה יעשה אם יכבוש נגד ליברפול. הברזילאי שמציג עונת שיא - זוהר כהרגלו.

    ככה זה עם 44 שערים ב-45 משחקים. קארים בנזמה נבחר פה אחד לשחקן העונה של אוהדי ריאל מדריד וקיבל הבוקר את הפרס במתחם האימונים. “אני מאוד גאה. זו הייתה עונה טובה מאוד מבחינתי מבחינת שערים, בישולים, ניצחונות ותארים; אני מרגיש מאוד שמח", אמר, אבל הוא יודע שנותר עוד משחק אחד גדול וחשוב: “המפתח מול ליברפול הוא להיכנס למשחק כדי לנצח ולהאמין בעצמנו. זה גמר נגד קבוצה חזקה מאוד, אבל אנחנו בטוחים בעצמנו כי גם אנחנו חזקים. אנחנו צריכים להתמקד במשחק שלנו ולשחק יחד, להיות כקבוצה, עם האוהדים שלנו שיהיו שם. אנחנו בטוחים מאוד לקראת המשחק הזה ואנחנו הולכים להראות את זה על המגרש”. לבנזמה רקורד יפה של שלושה שערים נגד ליברפול עד עתה בחמישה משחקים.

    עוד קצת מבנזמה: “התמונה שלי עם היד מצביעה על הסמל של ריאל מדריד היא ממש לא נגד אמבפה אלא משום שאני כל כך אוהב את ריאל מדריד”. מעבר לכך הוא סיפק מספר בחירות ל-AS:
    • “הבלם שהיה הכי קשה נגדו? - סרחיו ראמוס”.
    • “השער הכי טוב שלי השנה? - הפאננקה נגד מנצ’סטר סיטי בפנדל”.
    • “השחקן הכי טוב ששיחק איתו איי פעם? - כריסטיאנו”.
     
  10. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/4/4219b60f0dab4047875bc11c51e9d4fa0be86678.Xxx

    רק לפני שלושה ימים הוא התראיין למארקה בריאיון ארוך אבל את השחקן הזה תמיד כל כך כיף לשמוע. כמה הוא בטירוף לקראת גמר ליגת האלופות הראשון שלו: “מה הייתי נותן כדי לזכות עכשיו בליגת האלופות? הרבה דברים. אני חושב שאת הכל. זה גביע ייחודי לכל שחקן בעולם. אני מוכן לתת הכל חוץ מהבן שלי. אולי גם את אשתי. סתם! (צוחק). אבל הייתי נותן הרבה דברים, לא כל יום אתה מגיע לגמר. אני מאוד מקווה שנוכל להניף את הגביע”. הוא מדבר על העצבים לפני המשחקים ושזה עוזר לו להתרכז, על השינוי בעקבות הפציעות, הדרישה מאנצ'לוטי שייבעט יותר לשער והביטחון שקיבל אחרי שזה הצליח לו בנבחרת וחולם להבקיע בגמר את שער הבכורה שלו במפעל.

    מוזמנים לקרוא את הריאיון המרגש של פדה ואלוורדה ל-AS. רק באתר שלנו, האתר מספר אחד ברשת - תירגמתי לכם הכל
     
  11. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1653656002165.Xxx

    דני קרבחאל
    במצב רוח קרבי. הוא מדבר על העונה הלא פשוטה שלו (אבל בטח לא נוראית כמו הקודמת) וכמובן על הגמר וגם שולח מסר למוחמד סלאח, לברצלונה ולקיליאן אמבפה.

    "עונת 2020-21 הייתה מאוד אכזרית מבחינתי. סבלתי מפציעה קשה באוקטובר ואז מעוד פציעות שריר ולא הצלחתי לצאת מהמעגל השלילי הזה. את העונה הזו התחלתי פצוע והייתה לי בעיה קלה בסולאוס אבל זהו. מאז פברואר אני עם רצף של דקות ומשחקים ואני חושב שאני סוף-סוף אחרי הרבה זמן שוב ברמה הפיזית האופטימלית". אגב, ברמה האישית הוא סיפר כי הוא כן רוצה להיות מאמן אבל יותר מדבר אליו להיות מאמן ילדים.

    דבריו של סלאח: "אני לא יודע אם סלאח או ליברפול במצב רוח לנקמה. אבל זה נכון שכאשר אתה מפסיד בגמר ליגת האלופות אתה רוצה לקבל הזדמנות שנייה נגד אותה היריבה כדי לנצח אותה. אני מקווה שזה לא יהיה נטל קשה מדי עבור סלאח להפסיד לריאל שוב בגמר".

    העונה הנוכחית: "זו יכולה להיות הזכייה השלמה ביותר שלנו בליגת האלופות, יחד עם הגביע ה-13 כשבדרך הדחנו את פ.ס.ז', את יובנטוס ואת באיירן ואז את ליברפול ניצחנו בגמר. אבל היום, אתם יודעים, בכדורגל זה לא משנה אם אתה עושה כמעט. אנחנו רוצים לנצח. לליגות אחרות יש יתרון כלכלי גדול ואתה רוצה שלא יגיעו לשם כל השחקנים הגדולים. זה כבוד לנצח את שתי הפינליסטיות של העונה שעברה וגם להדיח את פ.ס.ז' של אמבפה, מסי, ניימאר וראמוס. זה גרם לנו להתעצם והראינו שוב מהי ריאל מדריד ועד כמה היא גדולה ומהי משמעות המועדון הזה". "עונת מעבר? אולי. שחקנים חשובים עזבו אותנו. החתמנו רק את אלאבה, בחינם, ואת קמאבינגה. הגיע מאמן חדש, שחקנים צעירים השתלבו והם מעולים אך היו חסרי ניסיון, אבל תראו איך הכל התגלגל. אתה לא יכול לבקש יותר. ובכן – רק לזכות גם בליגת האלופות".

    חווית הגמרים שלו: "מה שקורה לי בימים של גמר ליגת האלופות זה שאני לא ממש מצליח לישון אבל אני משתדל להיות רגוע כמה שאפשר. ביום-יום אני אדם מאוד רגוע. בחדר ההלבשה אני על ספידים, אנרגטי ואינטנסיבי, אני חיי את הקבוצה הזו".

    על אמבפה וחלון ההעברות: "אני חושב שהופעל עליו לחץ כבד מאוד בפריז, השייח'ים, האוהדים והמועדון. זה קשה להגיד 'לא' לריאל מדריד, אבל יש רכבת שמגיעה רק פעם אחת. הוא צרפתי והוא מפריז, הוא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו ובמדינה שלו וקשה מאוד לצאת מאיזור הנוחות הזה. אבל אני מתעקש – הרכבת של ריאל מדריד עוברת כנראה רק פעם אחת וריאל מדריד מעל לכל שחקן. החוקים בשוק? טוב, לא יודע מה להגיד לכם. תראו את ברצלונה שהיה לה מאזן שלילי והמשיכה להחתים שחקנים. קשה לדעת איך לנתח את פ.ס.ז', את סיטי או את ברצלונה עצמה".
     
  12. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    דור רומנו מכין אתכם לגמר ליגת האלופות, ריאל מדריד נגד ליברפול, בסרטון מיוחד:



    אירוע גדול שווה התייחסות יוצאת דופן. בדיוק אתמול לפני ארבע שנים ריאל מדריד זכתה בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות וה-13 בתולדותיה אחרי 1:3 על ליברפול עם המספרת של בייל. והנה, בשבת, ריאל חולמת על הגביע ה-14 נגד אותה ליברפול, שהפעם היא הקבוצה הטובה באירופה. דור רומנו, כרגיל, ניסה להשתלט על הרעד, הלחץ והטירוף והוא מכין אתכם למשחק באולפן\החדר החגיגי, תחליטו אתם, כזה שעוצב עם לא מעט פריטים מזכיות קודמות שלנו בליגת האלופות - החל מהתמונות הפשוטות, המגזין ועד לבובה של הוולה של זידאן. והפעם עם קצת יותר מהרגיל - ארבע וחצי דקות. הטייק השלישי תפס

    העונה הזו בליגת האלופות הרגישה כמו נצח, רכבת הרים, לא לבעלי לב חלש. לא נתנו לנו סיכוי והנה אנחנו בגמר. מה נגיד ומה נאמר על השערים ההיסטוריים של רודריגו נגד סיטי. ואם ריאל, על אף שיש לה שחקני על, אך נחותה מליברפול מקצועית, תזכה בגביע השנה – זו תהיה הזכייה הכי גדולה שאני זוכר כאוהד. זה אולי הגמר הראשון בו אנחנו לא פייבוריטים. אז – העצות שלי לאנצ’לוטי – ההרכב הנכון (כלומר פדה במקום רודריגו ונאצ’ו ב-11), הגיוון בסגל (‘ארבעת המופלאים’, הצעירים שהם המנוע וגם שחקני הבית והנשמה) וההיסטוריה (7 מ-7 בגמרים מאז 1981, טפו-טפו-טפו).

    ובעיקר, מעל הכל: החלום הגדול שסיפור האהבה בין ריאל מדריד וליגת האלופות יימשך ואצטרך להוסיף פרק בספר שלי על עוד גביע עם האזניים הגדולות, החשוב מכל. ואמוס! AporLa14
     
  13. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    רק תביאו ת’צמפיונס\דור רומנו| כבר שבוע שאני לא אוכל, לא ישן ולא מתאמן טוב. דור רומנו, מדרידיסטה מבטן ומלידה שעבד שעות נוספות לקראת הגמר - רואה שוב איך כמו בגיל 21 העולם עצר מלכת , כל כך התגעגע למעמד וחלם להיות שם בפריז גם אם הלב שלו לא היה עומד בזה. הוא ניסה לעצור את דפיקות הלב ולגבש את כל האמוציות שלו למשהו רגע לפני גמר ליגת האלופות. ואחרי עונה כזו מהסרטים (אוי רודריגו!) יש לו רק בקשה אחת נוספת מאהובתו ריאל מדריד: APorLa14. מבטיח להוסיף עוד פרק לספר שלי.

    “רק תביאו את הצ’מפיונס”, זו הייתה הכותרת שלי בטור לקראת גמר ליגת האלופות ב-2014, שנכתב, להערכתי, ב-21 או ב-22 במאי, לפני שהמראתי והגשמתי חלום. אשכרה רפרפתי בארכיון האתר הישן. מסורת קטנה, ייחודית ועוצמתית נולדה לה – טור לקראת גמר הצ’מפיונס. על החתום: דור רומנו, עבדכם הנאמן. בזמנו, ההמתנה בת 12 השנים, מהוולה של זידאן ועד להתגלות האלוהית של ראמוס – הייתה כמו נצח. אבל עכשיו שליש מהזמן עבר מהגמר האחרון שלנו, שרק אתמול “חגג” ארבע שנים – בייל והמספרת– וזה עדיין הרגיש כמו נצח. כאילו בשנים האלה לא קרה כלום.

    מילא בגיל 21 לעצור את כל החיים שלך לרגע, מילא בזמן התואר (המשעמם) לתקשורת במכללה למנהל כדי לנקות את הראש, אבל בגיל 29, “לעת זקנה”, שוב אתה נופל שם דור? כמה זמן אני כבר סופר לאחור, יאללה. מאז הצמד המדהים של רודריגו תוך דקה נגד סיטי (גם הפעם קמתי בבהלה וקיוויתי שזה לא היה חלום) – שני רק לראמוס בדסימה. אני לא ישן טוב, לא אוכל טוב, לא מתאמן טוב, לא מרוכז, לא שקט. הראש חושב רק על המגר. החלום שלי היה להיות שם בפריז, לעודד מהיציע ולרשום ברזומה גמר צ’מפיונס שני מקרוב – אבל כנראה שזו חוויה של פעם בחיים. ואולי טוב שכך – כנראה שהלב שלי לא היה עומד בזה. אז אני אעודד מהבית, בטירוף, כלומר מהליאו בלומס המסורתי.

    הסרטונים שתועדתי בהם במהלך העונה הזו במפגשי הצפייה לא נופלים מהטירוף\טמטום\ריגוש של תומאס רונסרו אך לצערי אני לא מתפרנס מזה. אחרי הגומלין נגד סיטי איבדתי את הקול והידיים רעדו מרוב צרחות (דווקא ברוב המשחק עודדתי, כאילו הם שומעים ‘ואמוס’, ‘ואמוס’ בכל פעם שעברנו את החצי והתקרבנו)| במשחק הראשון נגדם, באנגליה, כרעתי ברך אחרי השער של ויניסיוס וחברים זרקו כוסות שכמעט פגעו בי| בגומלין נגד צ’לסי אחרי הפיגור במחצית הלכתי רבע שעה בלי לדעת היכן אני נמצא, מדבר עם אלוהים.

    זה מצד אחד כל כך רחוק אבל גם אלפי קילומטרים משם, מהגמר בפריז (אגב, מיקום הגמר מעצים עוד יותר את האירוע – אני משוכנע שכל העולם בעד ליברפול שצריכה ‘תיקון’ על 2018 והעונה הגדולה שלה, ופריז – היא אנטי ריאל מדריד, ברור לכם) - אבל אני מרגיש כל כך קרוב. קרוב ללב. סרטון וידאו יש גם יש, אלפי מילים שכתבתי על הגמר הזה ונראה שפשוט שום דבר לא מספיק. יצאתי מדעתי. “השתגעתי בגללה” (אבל אנחנו רוצים גביע קצת יותר חשוב מזה של הפועל באר שבע). כל סרטוני הוידאו (שמונה במספר) החגיגיים (ראיתם, באחרון יש גם את הבובה של זידאן והוולה), הפודקאסטים שהתארחתי בהם (“חולה על כדורגל” של יוסי עדני וגם זה של ניסים חליבה), למעלה מ-800 כתבות העונה, הפרפקציוניזם הזה גם במשחקי הגביע הזניחים – הכל יהיה שווה אם…

    [​IMG]

    בתחילת העונה הזו אף אחד לא האמין שנהיה שם. “עונת מעבר”, קראו לזה. לא קיים בלקסיקון של ריאל מדריד זלזלנו בו לפני צמד המשחקים נגד פריז סן ז’רמן בעוד עבדכם הנאמן צעק ‘ו-א-ל-ו-ו-ר-ד-ה’ ושאפשר לעשות את זה| פסלו אותנו משום מה והציגו אותנו כאנדרדוג מול צ’לסי אבל עם כל הכבוד לתואר אלופת אירופה (היוצאת!) אנחנו קבוצה טובה יותר ואשכרה התעמתי עם כל אחד שחשב אחרת וברור שצמד המפגשים אשתקד לא שיקפו דבר| בצדק הספידו אותנו נגד מנצ’סטר סיטי שהיא הקבוצה השנייה הכי טובה בעולם ובמשחק הראשון זה היה נס. אבל אתם מכירים את זה, “סוד הקסם של הברנבאו”. מה שחווינו העונה בליגת האלופות אפשר לספר לנכדים. זה הרגיש בשקט כמו כמה שנים. כמה עשורים שירדו לנו מהחיים (ואני מאמן כושר, נראה אתלט, אוכל בריא, מתאמן – אבל כמה אפשר?). ועדיין, זה כל כך כיף שהחל מחודש מרץ העונה הזו קיבלה טוויסט מטורף.

    אם הקבוצה הזו, עם ‘ארבעת המופלאים’ שלה מצד אחד – טיבו קורטואה שנעל את השער ומציג ‘עונת סאן איקר’, לוקה מודריץ’ שלועג לחוקי הפיזיקה ונראה מדהים ממרום גילו, ויניסיוס ג’וניור שגורם לנו לאכול את הכובע כל פעם מחדש והוא גם מדרידיסטה אמיתי, וקארים בנזמה כמובן בעונת חייו, לצד שחקנים צעירים כמו פדה ואלוורדה (מרגישים שהוא וותיק) וקמאבינגה, וגם שחקני נשמה ומדרידיסטאס מבטן ומלידה כמו דני קרבחאל ונאצ’ו, תביא את הגביע ה-14 מול ליברפול האימתנית הזו– גבירותי ורבותיי, זו תהיה הזכייה הכי גדולה שלנו. בגלל הדרך שעברנו – יריבות על בזו אחר זו, בגלל הקאמבקים והרמונטדות (מה שקרה נגד סיטי זו הרמונטדה הגדולה בהיסטוריה, ואני מדבר כאוהד קבוצה ש’המציאה’ את הרמונטדות), אשכרה היינו בעמדת העפלה רק ב-184 דקות מתוך 300 – וגם משום שחייבים להודות – אנחנו קבוצה מרגשת שקיבלה צורה אך עם לא מעט מגרועות בהרכב – מרכז ההגנה למשל (געגועים לסרחיו ראמוס בשיאו, ובכלל), מרסלו הפליימקר-מגן שמאלי כבר בדמדומי הקריירה. גם אין את כריסטיאנו רונאלדו כמובן. מעבר לכך, עוד גביע, מספר 14, יהיה בעצם פי שניים ממספר הזכיות של מילאן הדולקת אחרינו. וואו! קחו רגע כדי לעכל.

    ריאל מדריד לא משחקת גמרים, ריאל מדריד מנצחת גמרים. קאסמירו אמר את זה לא פעם, כולם מכירים את זה. ובספרדית זה תמיד נשמע יותר טוב אגב. אבל הפעם ההיסטוריה גם לטובתנו וגם לרעתנו. יש לנו שחקנים הרגילים למעמד הזה, אין ספק. קרבבחאל-מודריץ’-בנזמה מצפים לגמר החמישי שלהם וכך גם קרוס (אחד בבאיירן), קאסמירו מצפה לגמר הרביעי. ריאל לא הפסידה באף גמר מאז 1981 – נגד אותה ליברפול, ומאז יש לה 7 מתוך 7. אבל כל רצף אלוהי נשבר בחוץ. הלוואי שזה יחכה עוד קצת. זה גם הגמר הראשון בו אנחנו לא פייבוריטים לדעתי מאז שאני רואה כדורגל. מאז 1998 והגמר נגד יובנטוס. לפני שני הגמרים נגד אתלטיקו בכלל לא לקחתי בחשבון שום אופציה פרט לניצחון. גם נגד יובנטוס ב-2017 היה לי ביטחון וכמובן נגד ליברפול שנה לאחר מכן. זו ריאל מדריד ההיסטורית. אבל ליברפול השתנתה לחלוטין, גם אם יותר מחצי הרכב זהה.

    ליברפול קבוצה אדירה, הטובה באירופה לדעתי, זה לא משנה אם היא פספסה את האליפות על חודה של נקודה וזה טראגי. היא קבוצה שכל אוהד יכול לחלום עליה, היא מרגשת אפילו יותר מאנפילד וזה לא פשוט. היא משחקת בקצב גבוה ולוחצת קדימה, היא מהירה, כל שחקן שם מסוכן, גם מרכז השדה השתפר משמעותית בזכות טיאגו. ריאל מדריד צריכה להיות חכמה. אין ברירה, על אף הנסיקה של רודריגו שהוא מאז אפריל נמצא במוד כריסטיאנו, מריח שערים וכולנו מאמינים שאם ייפול לו כדור ברחבה זה גול (בניגוד לוויניסיוס כאשר הוא מבקיע זה עדיין מתקבל במעין פרצוף מופתע וגבות למעלה) – אבל אין ברירה, פדה צריך לשחק בכנף, מה שעבד מעולה נגד צ’לסי למשל וגם נגד סיטי בברנבאו.

    אני משוכנע שבמדריד חרשו בטוויטר את הציטוטים שלו השבוע. “הייתי מוכן לעשות כמעט הכל כדי לזכות בליגת האלופות עכשיו. מוותר כמעט על הכל. טוב, נו, חוץ מהבן שלי. גם על אשתי כנראה הייתי מוותר”, אמר וצחק, ומינה בונינו הגיבה בקלאסה כמו תמיד – "אפשר להבין אותו למען האמת. הגביע ה-14 הכי חשוב. גם אני הייתי מוותרת עליו (עבור זכייה של ריבר פלייט אהובתה בגביע הליברטדרוס). פדה בטירוף לקראת הגמר הראשון שלו. הוא פתח בכל משחקי הנוקאאוט האחרונים. הוא הוסיף לנו לב ורגליים. הוא עדיין לא כבש בליגת האלופות וזה יהיה תזמון מושלם אם אחת הבומבות שלו תפגוש את החיבורים.

    אומרים שהגמר מוכרע על פרטים קטנים וזה נכון. אני חושב שחשובה מאוד העזרה של קאסמירו לבלמים שכן משחק הגובה שלנו קצת לוקה בחסר ושני המגינים של ליברפול מטורפים. 19 בישולים לטרנט ו-15 לרוברטסון. אלה מספרים שגורמים אפילו למרסלו ורוברטו קרלוס בשיאם להיות חיוורים. עם משחק הגנה ממוצע כפי שהיה לנו העונה, אפילו אם טיבו שחולם על הגביע שחמק ממנו לפני שמונה שנים בזכות ראמוס ישחזר את היכולת שלו – זה לא יספיק. ריאל חייבת להפחית את הטעויות למינימום. בכלל, קאסמירו של העונה זה לה זה. הוא מאחר בתיקולים, הוא מהסס וחבל. אני אוהב מאוד את נאצ’ו וחושב שעדיף שישחק במקום אדר מיליטאו, אני מאמין בו באמונה עיוורת. קראתי את המכתב שכתב הברזילאי לעצמו והתרגשתי, כמעט דמעתי, אבל כדי שהדמעות שלי בסיום המשחק יהיו של אושר ושמחה ולא של דיכאון (אין סרט שלא יהיו דמעות) – עדיף שהספרדי ישחק. הוא לא רק ‘אחלה גבר’, הוא בלם טוב, אפשר לסמוך עליו ומיליטאו בכושר קטסטרופלי. אסור לטעות מול ליברפול הזו. סלאח אחוז אמוק ורוצה לנקום ובצדק מבחינתו. מאנה כבר לא הסילון בכנף, הוא השאיר את התפקיד הזה ללואיס דיאס שהכניס המון תחכום ודריבל למשחק ועומק לסגל, אבל מאנה עדיין שחקן סופר-מכריע כחצי חלוץ.

    גמר ליגת האלופות זו הבמה המושלמת עבור בנזמה להבקיע שער אחד והפעם בלי מסירה מקאריוס ולהתנתק מראול ולהפוך לכובש השני הגדול בהיסטוריה של ריאל מדריד. זו תהיה החותמת הסופית על העונה הכי גדולה של שחקן ריאל מדריד שראיתי איי פעם ויסלח לי כריסטיאנו רונאלדו – אתה יודע שאני אוהב אותך. בנזמה מגיע לגמר הזה אחרת לגמרי. אחרי שהיה פליימקר וחלוץ, אחרי שהיה מנהיג, אחרי שסחף אחריו, אחרי שהוא כבר לא חוסה בצל של אף אחד. ויניסיוס ורודריגו מסתכלים עליו בהערצה. הבלון ד’אור זה נחמד אבל זה לא מעניין אותי. בנזמה יכתוב את שמו בדברי הימים של ריאל מדריד אם יביא את הצ’מפיונס עכשיו. מי האמין שהצרפתי המושמץ יהיה נושא הדגל שלנו. וכמה מגיע לו. רק באמצע העונה התחדשתי בחולצה שלו, ומאז המשחק נגד פ.ס.ז’ היא הקמע. מי האמין שמחר אני אלבש אותה לגמר ואוותר על כריסטיאנו מגמר 2018 המסורתית או ראול מ-2003.

    מדברים הרבה על הדרך שעברנו, נכון שהיה לנו מזל, אבל אם זה קורה כל כך הרבה פעמים אז זה לא מזל. עברנו את כל הדרך הארוכה והמפותלת הזו, אז לא נסיים עם הגביע? עוד מאמץ אחד קטן ואחרון והכי קשה שנותר כמובן. אשכרה העונה הזו נגמרה, איך הזמן טס, ועכשיו ריקנות של חודשיים. אבל אני מקווה שיהיו חודשיים של חגיגות ענק.

    ריאל מדריד וליגת האלופות הם סיפור אהבה. ככה גדלנו, ככה חונכנו. לא בכדי דון סנטיאגו ברנבאו ז"ל היה זה שדחף להקמת המפעל היוקרתי. כמו השלט שמניפים האוהדים בכל משחק, כמו הכותרת של הספר שלי: “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד”. בכריכה רואים את ראמוס מניף את הגביע ב-2018 בשיגעון. גם זידאן וכריסטיאנו מחויכים בפריים ולא רומזים על העתיד לבוא. הלוואי ואצטרך, יותר נכון תהיה לי הזכות להוסיף פרק על גביע נוסף ולעדכן את התמונה, כשהפעם מרסלו בפרונט במשחקו האחרון במועדון. זה אף פעם לא רק כדורגל. זה החיים שלך. הם תמיד שם. באושר ובעוני, בקור וגם בחום. אז רק עוד בקשה אחת, אלוהי הכדורגל. אני הייתי דור. תתבגר כבר

    APorLa14# Hasta El Final – Vamos Real.
    (זהו, סיימתי, מתנצל. לא הצלחתי…)
     
  14. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    [​IMG]

    אין אושר כזה - תודה ששוב הגשמת לי את כל החלומות| אני לא יודע מאיפה להתחיל, אולי מזה שאני כל כך שמח. הלכתי לישון בארבע לפנות בוקר. עוד עדכון בפייסבוק של האתר, עוד תמונה לשמור למזכרת. לקח לי זמן להתניע את האוטו הביתה אחרי מפגש הצפייה עם מאות אנשים, לעכל את מה שקרה. מצד אחד, אחרי עשרות אלפי מילים שכתבתי על הגמר הזה ובכלל העונה הזו 2021-22 - אתה רוצה ‘לשמוח’ בשקט, לכתוב כמה פיסקאות על המשחק, לשגר וזהו., ומצד שני אתה רוצה לחוות, להכיל, לקרוא, לראות, לשמוע ולכתוב כל פיסת מידע אפשרית. כמה חלמתי על ריאל מדריד אלופת אירופה שוב. אני הכי שמח בעולם. אני מרגיש שאני מרחף, החיוך לא יורד מהפנים.

    כהרגלי, צפיתי בשידור החוזר של המשחק, קפצתי שוב בגול, התרגשתי לראות את המתח על הספסל (מ-ר-ס-ל-ו) ואת הנפת הגביע. קמתי בשמונה. אני בדרך כלל איש של מילים, אבל הפעם זה לא ממש מסתדר. החלום שלי היה להיות בגמר בפריז ולרשום ברזומה שלי גמר שני מהיציע אך כנראה שזו חוויה של פעם אחת בחיים (אלא אם כן אתה…). ואולי טוב מכך, כי הלב שלי לא היה עומד בזה.

    אז בלי כרטיס לפריז אבל מעבר לאוהד שרוף, אחד שמרגיש שהוא “עובד המועדון” לכל דבר עם כל ההתעסקות - הכתבות, הסרטונים, העדכונים, הדיונים - דמיינתי לרגע שאני גם בפרונט ושיחקתי אותה סרחיו ראמוס ומרסלו. הרמתי את גביע הדמה שהיה במפגש שלנו בליאו בלומס. אמא, הבאתי גביע. עונת 2021/22 הסתיימה לה. עונה ארוכה, קשה, סוחטת רגשית – עבור כולנו. אבל גם מרגשת, עוצמתית והיסטורית. עונה שהסתיימה בצורה הכי מטורפת שיש – לאט לאט. מהסופרקופה החביב - תואר אותו אפילו לא חגגנו בחדר ההלבשה כפי שאמר קמאבינגה, דרך האליפות הדי מובנת מאליה ועד לגביע היקר מכל – ליגת האלופות, עונה שנמשכה כמו כמה שנים, עונת המאניה דיפרסיה. עונה היסטורית ומרגשת שלא נשכח לעולם.

    בואו נחזור קצת להתחל – הקיץ הקודר. הפיניש העצוב בלי אף תואר שרף לנו בנשמה. פרידה קשה מהמאמן האהוב והאגדה זידאן, ששוב בחר לשבור את הכלים, התפטר ונעלם. גם ראמוס עזב, בדמעות. מרכז ההגנה חדש לגמרי, דיברנו על ‘עונת מעבר’ שאין ביטוי כזה בריאל מדריד. במקום אמבפה הגיע קמאבינגה, מניין תבוא הישועה?. קיבלנו את קרלו בעין עקומה, אנחנו הרי לא ב-2014. שימו לב לזה, ה-13 באוגוסט 2021: “למרות הכל – אין סיכוי שלא התגעגעתם. ריאל מדריד תפתח את עונת 21-22 במשחק חוץ מחר (שבת) במנדיסורוסה של אלאבס. איך יתחיל פרק ב’ של אנצ’לוטי? ספק תמידי לגבי הזאר ואפשרות לא רעה בכלל גם לבייל בהרכב” –זה היה הפתיח שלי באתר לפני המשחק הראשון. אכן, שניהם פתחו, ויניסיוס עלה כמחליף וכבש את הרביעי, ריאל מדריד ניצחה 1:4.

    אבל עזבו, הלאה, למשחק השני של העונה. מי האמין שבשלב הסיכומים נדבר על תיקו 3:3 נגד לבאנטה, קבוצה שלימים תרד לסגונדה אחרי עונה איומה. ריאל, עם הפנסיונרים בהרכב, מובילה, חוטפת שלישייה ואז ויניסיוס עולה מהספסל להציל את המולדת וכובש צמד אדיר, הוא לא הביט לאחור מאז. הוא לא חזר לספסל. אתם מבינים? האיש שהחליף את בייל אז הוא זה שהביא לנו את ליגת האלופות. תיקו נגד יריבה כזו היה מתקבל בדרך כלל בהודעות זעם – לא הפעם. המילה המרכזית הייתה: תודה. תודה לאנצ’לוטי, בהסתכלות על הרגע בלבד – שחזרנו ליהנות מכדורגל אחרי השיממון אשתקד, משחקים שבלי קפה והלקאה עצמית לא הייתה שורד. כשאתה רואה את הקבוצה בשליש של היריבה ומרגיש שמשהו טוב עומד לקרות. שמשחקים עד לדקה ה-90. מבחינתי אליפות ספרד הייתה דבר מובן מאליו, פיצוי על פרק א’, אבל לא חשבתי רחוק. אם הסגל לא בשיא, לפחות שנשחק כדורגל ויהיה כיף.

    משברים היו. תחילת 2022 הייתה קטסטרופה, שוב קבוצה כבויה, נטולת כוחות ורעיונות, מתקשה לתת גול. אבל עזבו את הליגה, העיניים תמיד היו נשואות לליגת האלופות. קפצנו הלאה לחודש פברואר. ריאל מדריד מתארחת בפריז בשמינית גמר ליגת האלופות, כן, קרב ענקים אחרי פארסת אופ"א. ואיזה כיף שזה קרה. מפגש צפייה ראשון לעונה בליאו בלומס. חברים מהצבא באים, לא פנאטים של כדורגל. “אחי, מה זה, הם יודעים מה צריך לעשות? הם יודעים לשחק כדורגל? זו הקבוצה שאתה כל כך אוהב?”, חבר הטיח בי. לא כדי לעקוץ, באמת ברצינות. הרגשתי בושה, שאני פשוט לא יכול להסביר את תצוגת הנפל הזו, הפסד 1:0 שהרגיש כמו 4:0 (ואותו הפסד, היחיד בליגה בברנבאו, שגם כן כאב – היה נקודת המפנה השנייה. הופקו הלקחים). קורטואה הדף פנדל, התבנקרנו ועדיין הפסדנו מול קיליאן.

    ואז הגיע הקסם של הברנבאו. המורל של כולנו עלה תוך רבע שעה בה סגרנו עניין. עונה שהייתה אמורה להיות משעממת - קיבלה חיים חדשים, טוויסט בעלילה, אמונה, תשוקה, התקדמנו צעד אחר צעד, בדרך מייסרת, ארוכה ומופתלת. “אף פעם לא אפסיק ללכת, אני נופל וקם בראש מורם”. בדרך כלל בכל זכייה בליגת האלופות אתה זוכר רגע או שניים, אולי שלושה. מהעונה הזו אפשר לכתוב ספר נוסף.

    היינו פייבוריטים ברורים לדעתי נגד צ’לסי ואז אחרי משחק מעולה החל הטירוף האמיתי. לא יכול להסביר לכם מה עבר עליי כבר בהפסקה, ובטח ב-3:0 בברנבאו, מת מהלך ממש. חשבנו שמנצ’סטר סיטי היא הגג שלנו, שתם הטקס. מה שקרה ביום העצמאות נוגד כל היגיון לחלוטין. גם במשחק הראשון וגם במשחק השני. זו הרמונטדה הגדולה שלנו בכל הזמנים. מה שרודריגו עשה תוך 89 שניות (אבא שלי נכנס, בדיוק הגיע ה-1:1 והוא אמר: “דור, מה אתה כזה מבסוט? זה לא מספיק”) – זה שני רק למה שראמוס עשה בדסימה. שוב מרגש, שוב קשה, שוב מטורף, רק ככה ריאל מדריד יודעת. ושוב ירדנו לנו שנים מהחיים.

    אז הדחנו את הקבוצה מספר2 באירופה לדעתי ואז הגיעה הקבוצה היחידה שטובה ממנה – ליברפול. עבדכם הנאמן, שגם בטקסט הזה הלך לאיבוד – חזר ממסיבת רווקים ביום שני ומאז לא הצליח לתפקד. בקושי התאמן, בקושי ראה חבר’ה, בקושי הלך לים – שזה מאסט אצלו בקיץ. רק כותב וכותב, חולם וחולם, מדמיין ומדמיין סוף טוב.

    אני הרי הייתי בגמר בדסימה, כמובן שהיו לחץ ומתח, אבל זה היה בסדר. ביום שבת לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הזמן לא זז, כמו יום כיפור. באתי לבר, ראיתי כל כך הרבה אוהדים, שמרו לי מקום כמו מלך, בן הביא גביע דמה (האמת, הייתי לי כבר תמונה מוכנה עוד מחצי הגמר – איזה חוצפן. איזה ביצים. אבל התחייבתי שלא להשתמש בה לפני). וכל דחייה של המשחק, בעוד ערב אומלל של הארגון הזה אופ"א – הרגישה כמו נצח. הייתי חסר אונים.

    ואז, פתאום התגלות אלוהית. המצלמה עבר אל “אגדת ריאל מדריד” – המלך ראול, השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל ואוהד מטורף של ריאל מדריד – שאג את המנון הדסימה. יצא מהפוקר-פייס ומהאדישות והממלכתיות שלו. זה היה וואו. ומהר מאוד החלק הזה הפך לוויראלי. כי לפני שראול מאמן קסטיליה הוא השחקן שהכי אהבתי איי פעם. והוא מהווה את הדוגמא המושלמת למיליונים, ה-DNA המנצח של ריאל מדריד עובר בגנים. לראות אותה סוחב את הגביע למפגש עם יחד איאן ראש זו בכלל הייתה אורגזמה. ידעתי שאנחנו בידיים טובות. אין כמו אהבה ראשונה. זה בדיוק כל מה שהייתי צריך כדי לשחרר חיוך.

    ידעתי שיהיה גמר קשה, ידעתי שצריך ‘לסבול’ – המונח שהטמיע זידאן, כמו גם פדה כקשר רביעי, אבל לא ידעתי עד כמה. לדעתי ההיסטוריה דווקא הייתה נגדנו – הרצף הזה לא הגיוני כבר, הניצחונות בכל הגמרים, ואמנם אין ‘מגיע’ בכדורגל אבל לליברפול כן הגיע לסיים עונה כזו עם תואר גדול. הרגשתי שכל העולם בעדם. התבאסתי לראות אותנו לא מחברים כמה מסירות פשוטות, את הרכות באמצע בתחילת המשחק, את העובדה שהם הגיעו להרבה מאוד מצבים ולא הצלחנו לצאת למתפרצות. זה הרגע בו חלמתי על מהפכה שתהיה כבר, והפעם באמת (לא תהיה) וכעסתי מאוד על הגול שנפסל, אבל התעודדתי – עוד מעט הדקות שלנו. הפעם לא היה צורך ברמונטדה אפילו.

    זוכרים את פדה ומה שאמרתי במשחק נגד פריז? הוא עשה לנו שמח וטוב על הלב בכל ריאיון בתקשורת והמשולש האהבה עם ריאל מדריד ומינה, בכל הבעת פנים על כר הדשא ובכדורגל. הוא סילון, הוא חייב לשחק בכל רגע בו הוא כשיר. הוא היה אחד המפתחות הכי גדולים שלנו. הוא זה שיזכה לכבוד - החולצה הבאה שלי, של ריאל מדריד מהגמר הזה וגם של 22/23 החדשה - תהיה עם השם שלו על הגב ואלך איתה בגאווה. וויקינג שלנו. כבר הרבה זמן לא אהבתי שחקן כמו שאני אוהב אותו וזו רק ההתחלה.

    אם נביא את הגביע זו תהיה הזכייה הכי גדולה ומטורפת שלנו איי פעם – אמרתי, אמרנו, חשבנו, צדקנו. כי לריאל מדריד יש ארבעה וורלד-קלאס לכל דבר: קורטואה-מודריץ’-ויניסיוס-בנזמה, שחקנים צעירים מוכשרים כמו פדה ורודריגו וקמאבינגה, וגם שחקני בית שתמיד נלחמים ומנצחים את הביקורות כמו קרבחאל ונאצ’ו – אבל יש לה אינסוף מגרעות. היינו הקבוצה הרביעית-חמישית בטיבה באירופה בערך . והדרך, וואו, איזו דרך עברנו. והגיע הכי חשוב מכל הגיע. גביע חמישי בשמונה שנים ואף פעם אי אפשר להתרגל. אי אפשר לעכל.

    קורטואה פשוט הציג משחק בלתי נשכח, לא רק ההופעה הכי גדולה של שוער איי פעם (ויסלח לי איקר שהסיפור שלי והגורל שהיה איתו ב-2002 ששינה לו את הקריירה – נדחק למקום השני אצלי, אין ספק איזה שוער אני עדיין אוהב יותר) אלא של שחקן במעמד הזה לדעתי. תשע הצלות, מחציתן פשוט לא הגיוניות. הזכיר את ההצלה של אלילו איקר עם הרגל. וגם הבעיטה שהוא הדף מול מאנה למשל. כמה הוא רצה את הגביע שחמק ממנו. וכמה זה מגיע לו לסגור ככה מעגל שמונה שנים אחרי. “אני בצד הטוב של ההיסטוריה”, אמר – אמת. השוער הטוב בעולם. הרי כמה שריאל מדריד לא ממש דומה לקבוצות שלה בעבר – גם שחקנים גדולים וכוכבים מנצחים משחקים בהברקות אישיות.

    בנזמה סבל ממעצור בנשק, קצת עייפות, קבלת החלטות מאוד לא טובה, לא הצליח בדריבלים, פישל במסירה אחת שהייתה מעמידה את ויני מול שוער וזה מעצים את הניצחון שלנו עוד יותר. ויניסיוס? גם גולים מכוערים היו חסרים לו. מי האמין שדווקא הוא יבקיע את השער בגמר ליגת האלופות, עם תנועה חכמה מאחורי טרנט. איזה זוג הם היו, כמה רגעים הם נתנו לנו העונה. כמה מגיע לוויני.

    רציתי לקטול את קרוס אבל המחצית השנייה שלו הייתה בלבל אחר לגמרי. עשה הכל טוב בלי להתאמץ. ושוב קיבלנו בסיום את התמונה של הטריו האגדי עם הגביע. קאסמירו כל העונה הזו זייף אבל הגנתית היה פשוט מושלם (לעומת הובלת הכדור האיטית והמסורבלת שלו). עוד גליץ’ עם הציפורן ברגע האחרון שמונע התקפה, המיקום שלו, המלחמה הבלתי פוסקת. מעל כולם אולי דני קרבחאל המושמץ, הצגתי בפייסבוק את הנתונים שלו. אנשים שלחו אותו לפנסיה, גמרו לו את הקריירה. הוא היה נותן משחק אחד טוב ואז תצוגת נפל, לא הצליח לו. בחיים בקריירה זה לא קרה לו – שעד שהוא כשיר הוא משחק חרא. וברגע האמת (וכבר בריאיון לפני המשחק אמר: "אני מקווה שסלאח לא יקח ללב כשהוא יפסיד לריאל בפעם השנייה בגמר והוא מוכן לזה) - הוא עמד איתן, כמו אריה, כמו קפטן בלי סרט. העלים את דיאס לגמרי, יצא קדימה בחוכמה. כן, זה היה קרבחאל של 2017. נאצ’ו אולי לא שיחק אבל המשיך במסורת המטאדור עם דגל ספרד והיה שם תמיד כשצריך אותו.

    גם מרסלו לא שיחק. הסתכלתי עליו בדקות הסיום. הלחץ לפני השריקה, הריצה המהירה לדשא (חשבנו שהוא כבר לא מסוגל), הבכי – דמעות של אושר על הישג פנומנלי וגם של עצב – כי כל דבר טוב נגמר בסוף. הגיע למרסלו שזה יהיה ‘הריקוד האחרון’ שלו. הגיע לריאל מדריד לזכות בגביע גם מבלי לשחק טוב. עשינו את כל הדרך הפסיכית הזו בזמן שליברפול בנוקאאוט נחה. כל משפטי “המיסטיקה” וההיסטוריה שנפנפתי בה – אלו לא סיסמאות, זו אמת לאמיתה. את ליגת האלופות לא קונים בכסף, אולי רק את השחקנים הכי טובים וזה לא מספיק. “אנחנו ריאל מדריד” זה טיעון שמספר את התורה כולה. חמש זכיות בשמונה שנים - אי אפשר לעכל. אי אפשר להתרגל. זה מצמרר כל פעם מחדש.

    אני לא צריך ‘טרבל’, אנחנו לא ניקח גביע גם עוד 40 שנה כנראה. זה לא מעניין אותי. ריאל מדריד העונה הגשימה לי את כל החלומות. זכייה בליגת האלופות תמיד מבורכת, אבל זה הגיע לי בנקודה בחיים. כולם יודעים כמה ריאל מדריד בדם שלי ואני לא אוהד רגיל. זה אף פעם לא “רק כדורגל”. זה החיים שלך, האהבה שלך - כרגע עוד אין…התשוקה שלך. מה שמחזיר אותך לילדות, אבל לצערי אני לא בן 17. בלי הכדורגל הייתי עצוב וריק. יום יבוא ואעדכן את הספר. תודה אלוהים, תודה.
     
  15. Raulito Madridista

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    39,383
    לייקים שהתקבלו:
    3,500
    מין:
    זכר
    תנסו לא לעצור את הדמעות, לא בטוח שתצליחו. כצפוי, הקפטן מרסלו שאפשר לומר שכל היום הזה או יותר נכון 48 השעות האחרונות הן בסימן שלו - הניף את גביע האלופות בסיבלס לפני שעה ועכשיו בחגיגו בסנטיאגו ברנבאו עלה אחרון לבמה, התקבל בתשואות, בכה ונפרד.

    https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1653859876958.Xxx

    "הדמעות שלו בפריז היו דמעות של כל אחד מהמדרידיסטאס עבור שיאן התארים של המועדון", אמר הכרוז. מרסלו התקדם קצת עם הגביע, הניח אותו על הריצפה, השתחווה, נישק את הסמל ופשוט בכה. מדהים. כל השחקנים מייד מיהרו לקרוא בשמו ולחבק אותו. זהו-זה, הפרידה.. השלב הבא היה קצת זיקוקים וההמנון האלמותי We Are The Champions בזמן שהשחקנים מעבירים את הגביע זה לזה.
    אנצ'לוטי עלה וקשקש כמה מילים (ובהמשך התעקש לזייף שוב את המנון הדסימה כמו ב-2014) ועכשיו תור הקפטן לדבר, מרסלו אמר שתי מילים ונעצר. "זה רגע נפלא בחיי, אני סוגר כאן מעגל, במועדון הטוב בעולם. היום זה לא יום של עצב, זה יום של שמחה כי זכינו שוב בליגת האלופות עבור המועדון הטוב בעולם. תודה רבה על הלילות הקסומים שחיינו כאן. העתיד במדריד טוב מאוד עם הצעירים. תודה על התמיכה! האללה מדריד!". השחקנים הניפו אותו על הכתפיים. בהמשך היה מעגל עם הגביע וביוזמת הקפטן שהיה עם המיקרופון שרו את "Como No Te Voy A Querer".

    *******

    אין ספק שהפוסטים הכי קשים הם לא אחרי תצוגות נפל בקלאסיקו או הדחות בשמינית הגמר אלא פרידה משחקנים שגדלנו עליהם והתאהבנו בהם גם אם במקרה שלו זה לקח זמן וזו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. אני מנחם את עצמי בשני דברים - א’ בסיום המדהים שלו - תשוו למשל לסרחיו ראמוס| ו-ב’ האמת שאין כאן כל כך שאלה בפן המקצועי. הוא פצוע, הוא לא ממש בכושר. אבל זה עצוב וזה טראגי ויהיה לי קשה מאוד, לא רציתי שהיום הזה יגיע. אני לא יודע מאיפה להתחיל אפילו. האיש שהאפיל על רוברטו קרלוס. שיאן התארים שלנו. החיוך, השמחה והדריבל. מגן שהוא פליימקר. אגב, זהו, פרשתי מהצפייה בחגיגות בברנבאו, גדול עליי אחרי המאורע הזה. וסליחה, באמת סליחה מכל הגיבורים האחרים כמו בנזמה-קורטואה-מודריץ’-ויניסיוס שמגיעה להם המון אהבה, קרלו במצב רוח שטות.
     
מצב נושא:
הנושא נעול.