ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

ראול פספס העפלה לליגה השנייה ב-2023 ממש בהארכה אחרי שריאל מדריד עשתה רמונטדה נגד המילואים של ברצלונה. תראה קשה לשפוט מאמנים בקבוצת מילואים לפי תוצאות, והוא גם לא באמת יכול לקדם שחקנים לקבוצה הבוגרת אם במועדון לא מאמינים בצעירים. יש לו מניות בהצלחה של ראול אסנסיו, בהתקדמות שעשה ניקו פז. התוצאות בינוניות מאוד. שנה שעברה חרבנא, העונה הזו החלה לא טוב וקסטיליה מאוד רחוקה מהפלייאוף. אולי אם ראוליטו לא היה אגדה ודמות ענקית כזו אז היה מאמן אחר.

 

שלוש שנים לרגע המטורף הזה - נס רודריגו על הפרצוף של מנצ’סטר סיטי. ויאללה לגמר. אחרי שבמשחק הראשון “היינו צריכים להפסיד להם 10:1” (טוני קרוס). וחשבנו שפריז סן ז’רמן זה היה נס.
זה רגע שהוא שני רק לדסימה. מה שהכדורגל מוציא ממך, יא אלוהים. אני לא יודע אם כאוהד אוכל לחוות שוב את הצמרמורת הזו.
ערב יום העצמאות. מנצ'סטר סיטי מובילה 0:1. המסך מראה את סיכויי ההעפלה לגמר - מנצ'סטר סיטי - 99%, ריאל מדריד - 1%. דקה לפני אבא נכנס וריאל משווה ל-1:1 בדקה ה-89 ואני צורח. - "אבל דור מה אתה מבסוט. הם חייבים עוד גול, לא?", הוא אומר. ואני, לא ידוע באופטימיות שלי בדרך כלל - “כן אבא אבל לך תדע, יש זמן”. הכרוז מודיע על שש דקות תוספת זמן והברנבאו שואג. אני לא זוכר איי פעם קהל אוהדים מתנהג ככה.
היה הכל במהלך הזה. התחיל עם דריבל של ויניסיוס שעבר איזה 4-5 שחקנים ואז נתקע, נאצ'ו עצר מתפרצת שלהם. פרלאן מנדי הרים לקיבינימאט כמו תמיד. אדר מיליטאו עצר את הכדור, מסר לרודריגו שהעביר לדני קרבחאל. הטעייה אחת של דני שבשארית כוחותיו האחרונים אחרי שג'ק גריליש עשה לו סחרחורת - הרים כדור כל כך רך וטוב לרחבה, רודריגו שהוא לא איזה 1.90 או כריסטיאנו רונאלדו - נוגח למשקוף ופנימה. העולם עצר.
הקסם של הברנבאו. הם האמינו, הם הרגישו, ידעו. ההיסטוריה, המיסטיקה. המיתוס. וזה בא. לא הצלחתי להירדם לאחר מכן. לא יצאתי לשום מסיבה, וחבר אוהד ריאל שהיה במסיבת עצמאות נדירה, אמרתי לו - 'מה אתה דפוק? לא מוותר על הערב הזה בשביל שום דבר שבעולם'. נרדמתי לקצת, אולי בחמש בבוקר, וקמתי בשבע לקרוא עוד, לכתוב עוד. לראות שזה לא היה חלום.
היה איזה וידאו אדיר מיוטיוב עם השידור הספרדי - איזה מזל שהורדתי אותו למחשב לפני שנמחק. ראיתי אותו מיליון פעם, כאילו אני רודריגו או אבא שלו. הסתכלתי על כל שחקן ושחקן לראות איפה היה במהלך הזה. קאסמירו שהיה כבר על הספסל כמו כל שלישייתה קישור המיתולוגית - נכנס למגרש ועשה גליץ'. נאצ'ו דפק על הדשא מרוב אושר וכיסה את העיניים.
מיד הלכתי להצטלם לבוש בחולצה של ריאל מדריד, מחזיק ביד אחת את הספר שלי וביד שנייה את הקאנבס שעשיתי של הספר. "המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד". הספר יצא ב-2020. ולא צריך להגיד הרבה. כמו שכתב לי אוהד שהיו לי מלא כאסחים איתו: "זה בדיוק אבל בדיוק זה".
אנחנו ריאל מדריד. גם אם העונה הזו מחורבנת ותסתיים כנראה הכי גרוע שיש. תודה על הכל, אלוהי הכדורגל, תודה שאתה תמיד-תמיד-תמיד איתי. מי שלא חלק מזה לעולם לא יבין. אנחנו עוד נחזור. בקרוב.

 

האגדה לוקה מודריץ' נפרד מהסנטיאגו ברנבאו - כשראיתי גם את טוני קרוס מחכה לו גם כן על כר הדשא אחרי הפאסיו שעשו אשכרה שחקנים משתי הקבוצות באמצע וגם השופט (זה כאילו נשמר בסוד שהוא מגיע) - בכיתי. רציתי שימשיך עוד עונה אבל אם להיפרד אז לפחות ככה, “כמעט” כמו הפרידה של טוני. מלא אוהדים בוכים ביציע, כמו בימי זינדין זידאן. אם לעתים לוקה ‘קופח’ ולא הבינו כמה הוא גדול אז היום החוב הזה נסגר. הוא בשקט-בשקט יכול היה להמשיך עוד עונה ואני חושב שלאף שחקן אצלינו אין את הכדורגל שיש לו, חבל, אבל רוצים להתחיל ממש מאפס. לפחות זו הייתה פרידה היסטורית.

אני חושב שקיליאן אמבפה שכל הכבוד לו על המשחק המעולה שלו והוא באמת עושה תנועה אדירה לשטח, מהיר, חד, רעב, תשעה שערים בחמשת המחזורים האחרונים - היה קצת ‘לא מחובר’ כשלא נתן לו את הפנדל יש כאן אירוע שהוא גדול מאוד, היסטורי, גדול מהמאבק שלו לנעל הזהב וזה קרה בדקה יחסית לא מאוחרת במשחק. בהמשך אבל ראיתי אותו מפרגן לוויניסיוס ג’וניור כשעלה מהספסל (שם אותו מול שוער) אז ניחא.

משחק עם מצבים ואיומים וגם XG גבוה מאוד של 2.5 או משהו כזה - התחלתי להתעניין בזה לאחרונה, אבל לא התרשמתי שהנעת הכדור שלנו בדקות שהייתה שליטה מוחלטת של 75-25 באמת מסוכנת ומביאה לתאכלס, זה המון יכולת אישית של אמבפה וקשה להתלהב כאשר ריאל סוסיאדד עם שלושה שחקנים חשובים מאוד על הספסל, בעיקר מרטין סובימנדי והקפטן שלה מיקל אויארסבאל. השחקנים שלנו קצת סטאטיים או לא יודעים לאן לזוז, אפילו אבא שלי זרק משהו.

העמידה ההגנתית בינונית מאוד, סוסיאדד במחצית הראשונה בפס אחד (אולי זה היה סתם רגע של עמידה לקויה) הגיעה למצב פנטסטי, מסירה שביטלה את כל ההגנה שלנו. מזל שאנדריי לונין לא פישל והבעיטה הייתה למרכז השדה.
כן אציין שאם הייתה את “הגישה” הזו ולא משנה עבור מה להילחם - לסיים את העונה בכבוד, באסה שהעונה נגמרת או בגלל גל הפרידות - אולי היינו כן מצליחים לזכות באליפות. פדה ואלוורדה מפלצת, איך שהוא לוקח כדור ומשנה קצב וחולף על פני שניים-שלושה שחקנים, בכל משחק גם יש לו פעולה הגנתית ששווה איזה חצי גול שהוא מציל, באמת אדיר, רק שיהיה בריא.

ככה בצל הפרידות מלוקה ומקרלו אנצ’לוטי ישנו לוקאס ואסקס שכמעט בכה גם הוא, הופעה מספר 400, אגדת מועדון ללא צל של ספק, לא כל האגדות הן סופרמן או שחקנים היסטוריים. צר לי שהוא עוזב. חבל שלא הצליח לבשל איזה שער.