הביון הצבאי האוקראיני גאונים. הביאו משאית עם מל"טים מתאבדים ליד הבסיס של מפציצים אסטרטגים רוסים במחוז מורמנסק (צפונה מסנט פטרסבורג, קרוב לגבול עם נורווגיה ופינלנד) ושחררו את הכטב"מים שפגעו במפציצים הרוסים, שנוסעים טילים כבדים ומרבים להפציץ באוקראינה. כמו כן הם תקפו בסיס חיל האוויר ליד אירקוטסק בסיביר. רחוק מאוד מאוקראינה.
פעולה מכוננת. אין דרך אחרת לתאר את זה. מאז השביעי לאוקטובר אני מדבר על כך. -שדה הקרב, כפי שאנחנו מכירים אותו כבר 80 שנה - פשוט משתנה אל מול עינינו. בשביעי לאוקטובר הבא, בשש וחצי בבוקר הטנדרים לא יצאו מ-עזה, ואם כן, הם לא ירדו במחלף אשקלון. ואת הרחפנים הם ייקחו איתם. מדינת ישראל חייבת להדביר את האוכלוסיות מסביבה.
שלא תחשבו שהאמריקאים פחות מאויימים. יצא לי לראות מפגן כח של הכתבמים הסינים, זה נראה כמו נחיל של ברחשים.
מבחינת טראמפ היה מהלך נכון לגייס לטובתו את מאסק במערכת הבחירות. מאסק לדעתי התאכזב שנכנס לזה, כולל לממשל של טראמפ.
לאנשים שמתמצאים וקוראים על העניין יותר ממני, -מהן המחלוקות/הנושאים במחלוקת שנשארו עדיין - שמונעים את סיום המלחמה כעת בין רוסיה לאוקראינה? (לפחות הסיום כפי שטראמפ מנסה לתווך). ועל מה כן יש הסכמה כרגע בין הצדדים? יש סוגיות שלגביהן כן יש הסכמה? או אין הסכמה על כלום?
בסוף יש עניין של תרבות. ביפן, שיש לה מיליון בעיות משל עצמה, יש תרבות מסוימת, פוליטית, מקצועית, של שלמות. שר חקלאות עף כי צחק על מחירי האורז. שק של אורז ב-30 דולר: המשבר שמרעיד את יפן ולכן רכבת ישראל לעולם לא תהיה רכבת יפנית, כי יש עניין של תרבות.
שמעתי ממקור ראשון קצין מילואים שחצן מ8200 (הוא מאוד מרובע אז זה מידע שידוע לכל כנראה), אין מעצמה בעולם שלא רועדות לה הביצים מהסינים. הוא טוען שהם הכוח הצבאי המוכן ביותר למלחמה הבאה.
הסינים הכי מוכנים למלחמה לא בגלל היכולות הצבאיות/התומכות לחימה שלהם. אלא מסיבה אחרת. יותר עמוקה: -כי אין אצלהם קבצי וידאו שמסתובבים בלי אישור. בסין אין טלביזיה ואין מדיה ואין רשתות חברתיות. ואלו הקיימות שיש, הן בשליטה כמעט מוחלטת של המשטר. המפריד והחידוש עם הסינים להבדיל מכל משטר רודני הוא בדיוק זה: לא רק שאין וידאו ואין טלביזיה ואין רשתות חברתיות, אלא שגם מה שכן יש - זה בשליטת המשטר. מאז שהגיעה הטלביזיה והוידאו לעולם - מדינות לא מסוגלות לנצח מלחמות. עיתונאות תמיד היתה. רדיו נכון כן נותן המחשה, אבל אין לזה את האפקט והאימפקט של וידאו שמביא את המלחמה אליך לסלון. מלחמה היא גהינום. והוידאו מביא אותו לסלון שלך. ועיניים חזקות יותר מהמחשבה. ברגע שאתה צופה בזוועות ובדילמות ובאווירה ובחשש - זה מערפל מחשבות קודמות (מדוייקות ונכונות שהיו לך בנושא) וזה גובר עליהן. פעם היו שירי הלל על מלחמות. בתרבות של כל עם וכל אומה. היום אתה יכול לדמיין דבר כזה? מלחמות העולם הראשונה והשניה היו בחלון הזדמנויות טכני, שהיה כבר קולנוע - אבל קולנוע מטבעו הוא מבוים ומגויס. והפלטפורמה לצפות בו היא בבתי קולנוע ביחד עם זרים. לא היתה אפשרות לקחת סרט וידאו לייצר/לצלם אחד כזה לייב, ולא היתה פלטפורמה אישית להפיץ אותו (טלביזיה). עם סאונד. אז יכולות צבאיות באו לידי ביטוי. בשיאן. מלחמת קוריאה היתה על הגבול. מהבחינה הזו. והתוצאה בהתאם. אבל מאז, אתה רואה למשל ארה׳׳ב על כל תעצומותיה ויכולותיה הצבאיות בויאטנם בעיראק באפגניסטן: לא מצליחה לנצח מלחמה. החשיפה - בוידאו מלווה בסאונד - של שדה הקרב וההבאה שלו לסלון הבית של האוכלוסיה בעורף, מתפקדת כמעכב וכחוסם למלחמה ולאפשרות להלחם ולנצח ולגבור על האוייב (כמו יש מונח: קטליזטור/זרז - אז ההופכי כביכול: דיטראנט/מעכב) בטח אם מדובר על מלחמות ממושכות. בטח היום בעידן של רשתות חברתיות ושיתוף קבצי וידאו בטלפון האישי אפילו לא צריך פלטפורמה של טלביזיה. לסינים אין את כל זה. ויש שליטה על מה שכן יש.
