מסכים שקארוסו היה צריך לשחק יותר. במשחקים עם אווירת פלייאוף הוא ממש חשוב. באופן כללי שחקנים שלנו חששו להיכנס לצבע וחבל. הייתה דינמיקה מוזרה למשחק בגלל חלוקת הדקות המצומצמות של וומבינייאמה. מקווה לחוויה מתקנת כשנפגוש אותם 3 פעמים בחודש הקרוב.
אני אגיד משהו לא פופלרי. הוא השחקן הכי חשוב מול יריבות קשות(כלומר, דנבר, ספרס, ניקס). אין עוד שחקן שמסוגל לתת הגנה כזאת על כמה עמדות(לרוב על הסטאר של הקבוצה השנייה) ובמקביל להתעלות על המשחק של עצמו בצד ההתקפי מתי שכל הקבוצה תקועה. זה בדיוק מה שהפך את הטרייד הזה למנצח מהצד של אוקייסי. הוא לא התבייש בפליאוף להכניס אותו גם לחמישיה. למה אתמול לא? ברבע השלישי הוא ישן שם על האף ונתן לקאסל, ואסל לצבור מומנטום רציני לפני שוומבי נכנס פרש לעניינים.
ראיתי טיפה מהרבע הרביעי והתרסיס צודק. קארוסו עשה עבודה אדירה על וומבי בכמה פוזשנים שהוא שמר עליו. מעבר לזה שוומבי לא יכול לקחת אותו בכדרור, שזה האובייס, קארוסו גם סופר קשוח ואין לו בעיה להיכנס לוומבי לתוך הסרעפת ולבטל את פערי הגודל ביניהם.
הוא הרבה יותר מהיר מוומבי. כל פעם שוומבי היה צריך להוריד כדור מולו קארוסו לקח אותו. הייתה פעם אחת שוומבי קלע שם קליעה כשהוא כבר באוויר אחרי מגע של קארוסו בכדור. זו קליעה בדרגה הכי קשה. גם בבוקס אאוט הוא הצליח לעזור עליו. וומבי נכנס רבע שני, קארוסו היה צריך להיות צמוד עליו בכל דקה שלו על הפארקט ובאופן כללי לשחק כמו שנתנו לו לשחק בפליאוף. למי שאין זכרון קצר זוכר שקארוסו בסוף היה השחקן השלישי הכי טוב בקבוצה הזאת בפליאוף(ובחלקים מסוימים השני הכי חשוב).
קארוסו מצוין והיה צריך לשחק יותר. הבעיה העיקרית עם וומבינייאמה לא הייתה להגן נגדו אלא לתקוף אותו. שחקנים פחדו להיכנס לצבע. אני מאמין גדול באופי של הקבוצה הזאת, ההפסד היה צריך להגיע ואולי אפילו טוב שהגיע במשחק שנחשב חשוב יותר. אתמול ספרס רצו יותר והגיע להם יותר, כל הכבוד, נתראה בסיבובים הבאים.
זה לא עניין של לפחד, אי אפשר לעשות עליו סל בצבע. הבן אדם דפק בלוק על צ׳ט(!!) זה כאילו לקחו את דיקמבה מוטומבו ודוויט הווארד ויצרו מוטציה שלהם
קליבלנד כל שנה אוכלת פציעות. זה כבר נהיה חריג. או שבמקרה הביאו את השחקנים הכי פציעים בעולם או שצריך להחליף את צוות הכושר
נצחון גדול של פורטלנד על ג"ס שהוא כמעט העתק הדבק של המפגש הקודם בין שתי הקבוצות. גם כאן סטף עם מפגן שלשות לפנתיאון וגם כאן דני לוקח חלק חשוב בנצחון. מעבר לשניים צריך לתת קרדיט לשארפ וגרנט שנתנו גם הם משחק גדול.
מזכיר שאני התחלתי לכתוב על קולק כשהוא בכלל לא היו בביג בורדס של הדראפט של שנה שעברה ובשיא החפירות שלי עליו הוא היה איפשהו אופציה לבחירה 45-60 ברוב המוקים. תיבודו המטומטם התעלם מקיומו ואני עומד על זה שהיה מדובר בpg הטהור הכי טוב בדראפט הקודם. אין לו את הסייז והאתלטיות להיות מה שהוא היה במכללות כpg בחמישיה בnba אבל הוא מנהל משחק בחסד ושחקן חכם מאוד. את משחק חייו הוא נותן במעמד הכי גדול של הניקס מאז שפיל ג׳קסון בערך היה שחקן.
לא ממש כי לאוסטין כן יש סייז של גארד בליגה והוא גם הרבה יותר אתלטי ממה שהוא נראה. ריבס אומנם לא נבחר אבל הוא היה חזק מאוד על הראדר של דטרויט ועשה הכל כדי להגיע ללייקרס כולל לקחת הימורים לא סבירים בכלל. קולק הוא סוג של סטיב נאש כזה במכללות(כשכמובן הוא לא באותה הרמה של נאש בכתה של הגדולים). אם לא החצי השני המדהים של העונה שלו שם אני בכלל לא בטוח שהוא נבחר בדראפט של שנה שעברה(שמקוטלג כחלש מאוד, למרות שלדעתי יוציא לפחות 6-7 שחקני nba טובים עם פוטנציאל לכוכב-2) כי הוא גם לא פרשמן וגם קצר. תיבודו העדיף להתאבד עם רוטציה של 6 שחקנים בעונה שעברה במקום לתת לפוינט גארד הכי מוכשר בדראפט של 24 לתת לו דק׳. את ההשלכות של האונס שהוא נתן לשחקני חמישיה שלו בעונה שעברה מלקקים בניקס העונה.
המחבל היהודי אמרה(ג'רמייה) חייב לנאש את העקיצה שסידר לו אצל דולן. זה לפחות חיסל לניקס את העתיד לחצי עשור. בלי נאש הוא היה בערך מסתדר בקריירה עם חוזים של ג'וש סמית'.
