תקשורת או תשקורת?

שאלה מה היום שאחרי בעזה, והנה חמאס עדיין בעזה. הצלחה מסחררת.

כנ"ל בצפון, לא מיגנו את התושבים במשך 20 שנה ונתנו לחזבאללה להתעצם, ואז ב7 באוקטובר פינו אותם למשך שנה. והנה אנחנו שוב בסבב מולם. שוב הצלחה מסחררת.

הצלחה זה לגמור את האירוע, לא להילחם ולהילחם.

 

@Bianconeri
בעולם המערבי כסף הוא חזות הכל. רוב הזמן.
בישראל כסף הוא חזות הכל רוב הזמן.

רוב הזמן = יש מקרים שבהם האג'נדה עולה על הרצון לעשות כסף. במיוחד כשמדובר באג'נדה שהיא בדרגת קנאות כמעט דתית.
ההתנהגות של תקשורת המיינסטרים בישראל היא דוגמא לכך.

@Scouser
כל עוד רק נשקים קונבנציונאלים הם "על השולחן": אז מה שהיה בעזה הוא מה שיהיה בעזה "ביום שאחרי"... וגם בלבנון. ובכל מקום אחר.
רק מאתים פעם ניסיתי להסביר לך פה.

כשאתה נלחם נגד עם (ועוד עם של מיליונים) - להרים מטוס ששווה מאה מיליון דולר לשמיים כדי שיוריד פצצות ששוות רבע מיליון דולר: לא יעזור. להוריד איזה 3 אנשים פה או 13 אנשים שם: -לא יעזור.
לא בלי הקש בגג.
ובטח לא עם הקש בגג.

 

צה״ל שולט על 60 אחוז מהרצועה, צבא חמאס מפורק, לארגון אין כמעט טילים, העוטף חזר לפרוח. זה לבטח עדיף על מה שהתקשורת הציעה שזה ללכת להסכם כניעה כשהנוחבות על הגדרות וסינוואר ודף עדיין בחיים.

 

נייס. קודם דוחפים לעסקה בכל מחיר ואז מאשימים את מקבלי ההחלטות על המחיר.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

ברור שחמאס עדיין שם. לא סיימנו את העבודה.
לפחות אנחנו שולטים על חצי מהרצועה ובנקודות אסטרטגיות. חצי נחמה.

 

גם אם לא היית דוחף לעסקת חטופים לא היית מסיים את העבודה.
הנה בלבנון לא עשו שום עסקאות. וגם שם לא סיימת.

לא הורגים נמלים לא עם פינצטות וגם לא עם פטיש.

 

1. ניחוש פראי - ה"הפחדות בכתבה" שאתה מדבר עליהן זה מה שיש בכותרת של הכתבה, ולא בכתבה עצמה, שאותה בטח לא ראית.

2. יש הבדל גדול בין חיפה לבין צפון הארץ, הקרוב יותר לגבול.

3. נתניהו באמת מפקיר את הצפון, לא בגלל ההיבט הצבאי אלא בגלל כל השאר.

ובאופן כללי, זה שנתניהו "שלח צבא ללבנון" עכשיו זה לא לזכותו. זה אומר, כרגיל, ששיקרו לתושבים במצח נחושה כאשר אחרי המלחמה הקודמת והפינוי ניסו לשדל אותם לחזור ואמרו שחיזבאללה נחלש מאוד ושיהיה להם שקט. כמו כן, נתניהו לא היה שולח עכשיו שום צבא ללבנון אם חיזבאללה לא היה מתחיל לירות אחרי תחילת המלחמה עם איראן.

 

או לחילופין, אתה רואה הכל דרך הפריזמה של נתניהו ומה שטוב לו וישאיר אותו בתפקיד.

 

ולכן אתה מאושר כשאתה רואה מישהו בצה"ל מציע ללכת לסיבוב נוסף נגד חמאס.

כולנו גם זוכרים מה אמרו על חיזבאללה, ועכשיו אנחנו מגלים שהוא בוודאי נחלש, אך מצבו ורוד קצת פחות מבחינתנו ממה שחשבנו. לך תדע מה נגלה יום אחד על חמאס.

 

אם היו עושים עסקת חטופים וגומרים את המלחמה כמה חודשים אחרי שהחלה, הייתי אומר ניחא.

אבל זה קרה שנתיים אחרי שהמלחמה החלה. ובערך מיליון שנה אחרי שהיינו "כפסע מניצחון". אז אני לא ממש מקבל את הטיעון שמה שהיה צריך זה עוד זמן.

 

אתה יכול לא לקבל אבל קן צרעות כמו עזה, אולי המקום הקשה בעולם ללחימה, צריך זמן לנקות.
גם אחרי זה נדרשת נוכחות צבאית כדי לא לתת להם להרים ראש.

ואל תשכח שבשנתיים שאתה מדבר עצרנו מספר פעמים בשביל עסקאות. זה נתן לחמאס אוויר לנשימה והתארגנות לקראת ההמשך.

 

ברור שיש עוד עבודה אבל אין ספק שהמצב היום הרבה יותר טוב ממה שאתם הצעתם

 

אתה מדבר כמו שדיברנו בלבנון אחרי המבצע הקודם לפני שנה.

נכון שהמצב היום יותר טוב.
אבל אם אתה כלוא (ולא משנה אם כולא את עצמך, או נותן לעולם לכלוא אותך, או וואט אבר) בגישה של מלחמה לא טוטאלית:
אז העובדה שהמצב היום יותר טוב: אין לה משמעות. כי זה רלוונטי רק להיום.
אתה עוד פעם חוזר למציאות של סבבים.

כעת מצבם רע. אבל גם כעת בכל יום שעובר הם משתקמים. נון סטופ.

בעוד שנה מצבם כבר לא יהיה כזה רע/אימפוטנטי.
וגם צריך להסתכל על זירות אחרות שמקבלים מהן השראה... סוריה למשל.
החבר'ה שם מבינים שהמקסימום שישראל יכולה לעשות זה כיסוח דשא. מקיף ככל שיהיה. זה עדיין רק כיסוח דשא. -לא טיפולי שורש.

 

אני לא שוכח, אבל תמיד אפשר לומר "צריך עוד זמן". ובסוף השאלה היא כמה זמן, מה בדיוק אפשר להשיג ומה המחירים.

 

בינתיים, המצב הוא שתושבי הצפון פונו ל-14 חודשים, לצפון נגרם נזק שעדיין לא שוקם וחלק מהתושבים לא חזרו, לאלו שחזרו הובטח שיהיה שקט, ועכשיו הם גם שם וגם חוטפים רקטות בהתראה של 15 שניות.

אז אין ספק שחיזבאללה נחלש ושבמונחים צבאיים מצבנו טוב יותר. אבל איך זה מתבטא כרגע בחייו של תושב בקריית שמונה או במטולה, שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר, והאם אתה משוכנע שהפעם באמת יובטח להם שקט לכל הפחות לטווח ארוך מאוד?

עוד עבודה בעזה, עוד עבודה בלבנון, עוד עבודה באיראן. וואלה, אם אנחנו במצב הזה אחרי שנתיים בעזה ובמהלך המלחמה השנייה בלבנון והמלחמה השנייה באיראן, אם כרגע כל מה שאפשר להבטיח זה עוד ועוד לחימה ועוד ועוד דם, אולי יש לנו בעיה בגישה, ברעיונות ובקבלת ההחלטות?

 

יש לנו בעיה בהבנת היחסים בין המדינה לאזרח. המדינה קיימת בשביל לספק ביטחון לאזרחיה. מר ביטחון בקדנציה הזאת מספק לנו מקררים במקום מקלטים, יוזם מלחמות שבהם האזרחים מופצצים ולא מסיים את המלחמות האלה. למדינה כזאת אין זכות קיום.
שימו לב למטרות העיקריות באיראן. חיסולי בכירים ופגיעה בתעשיית נשק. אלה דברים שמרחיקים את הסבב הבא, לא יותר מזה.