למה לוקחים שחקני עבר, ובטח כאלה שזכו במשהו, אם לא מתוך אמונה (סתמית) שיעבירו לדור הנוכחי מהניסיון, מהאופי, מהחוסן ומהגרינטה. אם ראית את המשחק מול בוסניה היתה יכול להיווכח שהוא כשל במשימתו. כמו גאטוזו, לקח אחריות ועל כך כל הכבוד לו.
כולם כשלו אבל אם גאטוסו ובופון, ספאלטי ודה רוסי ואפילו מאנציני עצמו אחרי שהשלד של היורו פרש כשלו גם הם - הבעיה עמוקה יותר ממאמן זה או אחר.
זה בטוח. לכן כל השמות שנזרקים עכשיו לא רלוונטים עד שלא מתחילים לטפל בבעיה מהשורש ומתחילים פרוייקט ארוך טווח עם צוות שהמאמן הוא רק חלק בו.
מסכים לחלוטין. לאחרונה אני רואה שמדברים על איזו רפורמה שבאגיו הציע לפני כמה שנים, לא התעמקתי מהי הרפורמה הזו בדיוק אבל קשה לי להאמין שזה יותר גרוע מהמצב הנוכחי. באופן אישי אני שמח שגראבינה הלך אבל אם המחליף שלו הולך להיות עוד אחד מהגווארדיה העתיקה זה לא באמת ישנה משהו. אני מקווה שמאלדיני איכשהוא יכנס לשם. אהבתי את הניהול שלו במילאן, אני חושב שיש לו גם את היכולת לאחד את כולם למען שיפור הכדורגל האיטלקי והכי חשוב: הוא לא כלב השמירה של צפרין ואכפת לו (לפחות בתחושתי) מהכדורגל האיטלקי יותר מאשר הכיסא ליד הסלובני הדוחה.
מה שיותר עצוב שנבחרת איטליה צריכה, כן הוא יכול להוסיף לאפרוריות של שחקני ההתקפה, שחקן שכבר יותר משנה וחצי מקבל פירורי דקות.
הסיפור שלו בליברפול הזוי. פשוט קריירה שנזרקת לפח. בהקשר לנבחרת - אני לא מבין את האיטלקים. יש מודל גרמני, יש מודל ספרדי - לא קשה לבנות תוכנית נורמלית. אנשים שוכחים שלפני המהפכה של בארסה של רונאלדיניו, ספרד הייתה נבחרת די כשלונרית, ובטח לא יצרנית כשרונות בסקייל של היום. המהפכה של גרמניה שהתחילה עוד בתחילת שנות ה-2000 היא כבר היסטוריה. איטליה לא צרכה להמציא כלום. רק להפסיק להתעסק במעטפות מתחת לשולחן ועסקנות. השאלה מה יותר חזק.
אני מניח שצריך כסף בשביל מהפכות מהסוג הזה ותמיכה ממשלתית, האם זה בסדרי העדיפויות? זה לא שהספורט האיטלקי קורס אלא בעיקר הכדורגל.
אם מדינות כמו אל-סלבדור וארגנטינה יכולות להשתקם - גם הכדורגל האיטלקי יכול. הקאלצ׳ו, הוא עדיין (לטוב ולרע) אבן בניין מהותית בזהות האיטלקית ברחוב. יכול להיות שבמילאנו וטורינו פחות, אבל במרבית המדינה לדבר הזה יש השפעה. לא צריך פה מליארדים, וגם בכסף הקיים אפשר לעשות הרבה, בטח שבהשקעות לא גדולות. הכדורגל האיטלקי צריך להבין גם איך הוא מוכר יותר וממתג את עצמו מחדש. המון דברים שאניילי דיבר עליהם לא פעם ולא פעמיים. אניילי אגב, לא האמין ביכולת של איטליה להשתקם לבד, בגלל זה חשב שעדיף לעשות ׳ביחד׳ עם היבשת כולה. אפשר לשנוא אותו על רעיון הסופר ליג, אבל יובנטוס גם הייתה הראשונה לעשות קבוצת ב׳ נורמלית. בקיצור - יש המון המון המון מה לעשות, והמון המון דרכים איך לעשות. שום דבר לא יזוז עם אנשים מהסוג של גארבינה. אני לא משוכנע שאיטליה יכולה לצאת מזה, בגלל המבנים החברתיים פוליטיים שלה. מקווה שאני טועה
זה לא עניין של כסף, זה עניין של תרבות. בדיוק כמו שרכבת ישראל לא תהיה רכבת יפנית, ובדיוק כמו שבעיר איטלקית לעולם לא יהיה מבריק כמו בטוקיו, איטליה היא לא גרמניה, ספרד או צרפת ויש לה את המאפיינים הייחודיים שלה. אם מבחינה תרבותית ילד בן 12 בטרייסטה או בפרוזינונה משחק והמאמן שלו רוצה שהוא ינצח בכל מחיר, יותר חשוב שהוא ישמור על העמדה שלו באגף מאשר שיפתח את הדריבל שלו, זה משהו שמאד קשה לשנות. יש באיטליה, אני מניח, מאות אלפי אנשים שמתפרנסים מכדורגל. אתם מבינים את עומק השינוי התרבותי שצריך להיות כאן? זה ייקח המון זמן, וגם זה יקרה רק אם מישהו מאד ירצה. ותזכרו מה רמת האמון של האנשים האלה בדינוזאור שיחליף את גראווינה - 0.
הסגל של באלדיני לקראת משחקי הידידות: Portieri: Giovanni Daffara (Avellino),Gianluigi Donnarumma (Manchester City),Lorenzo Palmisani (Frosinone); Difensori: Honest Ahanor (Atalanta), Davide Bartesaghi (Milan), Fabio Chiarodia (Borussia Monchengladbach), Pietro Comuzzo (Fiorentina), *Costantino Favasuli (Catanzaro), Filippo Mane (Borussia Dortmund), Marco Palestra (Cagliari), Luca Reggiani (Borussia Dortmund); Centrocampisti: Matteo Dagasso (Venezia), Giacomo Faticanti (Juventus), Luca Lipani (Sassuolo), Cher Ndour (Fiorentina), Niccolò Pisilli (Roma), Lorenzo Venturino (Roma); Attaccanti: Francesco Camarda (Lecce), Luigi Cherubini (Sampdoria), Jeff Ekhator (Genoa), Francesco Pio Esposito (Inter), Seydou Fini (Frosinone), Samuele Inacio (Borussia Dortmund), Luca Koleosho (Paris FC).
