אני לא נמצא במטריקס הזה של "למי יש יותר גדול". התוכן ומה מציע הבן אדם מדבר אליי הרבה יותר מאשר מה עשה בצבא (כמעט לא רלוונטי בהתחשב בכך שלכל גנרל שמונה לאלוף בצה"ל בעשור וחצי האחרונים יש חלק כלשהו ב7.10) ואיך הוא נתפס בתקשורת. אני אקח אלף פייגלינים לפני כל מיני דגנרלים שכבר הספיקו להמאיס את עצמם ורק מחפשים עם מי להתאחד כדי לא להיזרק לפח הזבל של הפוליטיקה הישראלית (גם אייזנקוט יגיע לשם בדיוק כמו יעלון, שטרן וגנץ שכבר נזרקו לשם לפניו). פייגלין כרגע על תקן שורף קולות אבל כזה היה גם בן גביר עד לא מזמן, be careful what you wish for
בן גביר נכנס לכנסת לראשונה דרך שיריון בודד אצל סמוטריץ', כשהוא רץ לבד לפני כן הוא לא עבר. אם פייגלין היה קצת יותר חכם, גם הוא היה מכוון לשם. מצד שני הטא נרקיסיסט ושאפתן בשביל סמוטריץ ובן גביר ובהתחשב בניסיון עם בן גביר לא בטוח שירצו לתת לו הזדמנות לפרוח. לדעתי השדה הרעיוני של פייגלין ודומיו יושב על קרקע כל כך רעועה ומנותקת מהמציאות שבה יש המון כוחות שיש בי רצון קל לראות את זה מתרסק מול קרקע המציאות. מצד שני, זה יכול להיות נקודת אל חזור עבור מדינת ישראל ואין פריוולגיה לניסויים הרסניים. לא צריך עוד בן כוזיבה.
אגב, סבבה שהוא היה המזכיר הצבאי של אהוד ברק (ויש בינהם קשרים גם היום, מה שעוד יותר מטריד), אבל זה אמור לעודד אותי שהוא היה חלק מהקדנציה הכושלת ההיא, ועל החלק שלו בבריחה מלבנון? או שהוא היה ראש אגף מבצעים במלחמת לבנון הכושלת? או שהוא חלק מקונספציית הצבא הקטן והחכם? ואני כבר לא מציין את עניין התמיכה בסרבנות של אחים לנשק (זכותך לתמוך בהם), או הדרך הפתטית של הקמפיין שלו להציג את עצמו כאיש ימין שחותר "אל הניצחון", כשכל אדם בעל זוג עיניים שחמש דקות יכול לחפש ברשת ישמע ציטוטים שלו על הרפיסות הכרונית שלו כדי תמיד להימנע מלהילחם. ציינתי את זה כמה פעמים, אבל אנחנו כל כך מבולבלים שאנחנו כבר לא יודעים מה העיקר ומה הטפל.
יש שמועות על זה שבנט וליברמן מתכוונים להתאחד כדי לדרוש רוטציה לשניהם. אין לי מושג אם זה נכון, אבל במקרה שגוש השינוי משיג רוב, שגם לגבי זה יש לי ספיקות, אני מעדיף רוטציה של בנט וליברמן מאשר גדי איזנקוט ראש ממשלה. לא שבנט וליברמן הם בדיוק כוס התה שלי, אבל הכל עדיף על הגולם איזנקוט.
יפה שגוש ביבי הצליח לצייר את איזנקוט כתחתית של התחתית. לפחות בעיני חלק מתומכיו. נראה שלא כולם קונים את זה. נ.ב: תביטו במדינה. ביבי הוא התחתית של התחתית. לא יודע לשפוט את איזנקוט באופן מלא, באמת. אבל אני יודע שאם אני צריך לבחור בין משהו חדש לבין המשהו הישן - מנהיג הקונספציה שהובילה ל-7 באוקטובר, שמאז התהפך לגמרי כמו מועדון כדורגל שלא יודע מה הוא עושה, עבר לגישת "עוד יותר כוח ועוד יותר כוח", ועדיין לא הצליח לפתור שום דבר ותוקע אותנו בכל החזיתות, אני מעדיף לקחת סיכון עם אפשרות לשינוי מאשר לדבוק בישן והגרוע.
לא מעניין אותי סיסמאות קמפיין של חצי אמיתות ושקרים. איזנקוט מעולם לא תמך בסרבנות, פייגלין וסמוטריץ לעומת זאת תמכו גם תמכו בעברם. אבל עזוב לא נשכנע אחד את השני. אנחנו רחוקים מדי. אתה רואה דברים בצורה נחרצת מנקודת מבט מאוד ספציפית. מודה, אין לי דרך להתמודד עם הצהרות נחרצות שנכתבות כאקסיומות.
הוא תמך באחים לנשק ובקו המיתמם של "זו לא סרבנות, זו הפסקת התנדבות", אז אולי משפטית זה לא סרבנות, אבל העם יודע מי הם אחים לנשק. פייגלין לקח אחריו וישב בכלא על מחאה שהיום היא לגיטימית, וידע שהוא מסכן את עצמו, בניגוד למחאות נגד הרפורמה, 0 כתבי אישום. הבחירות מזמן הן קמפיין פופוליזם ולא לרעיונות, ממש תחרות ריאליטי, המירוץ לשמירה על הקיים.
הזדמנות לפרוח לא ירצו לתת לו אבל גם לשרוף קולות לא ירצו לתת לו. אחרת גם את השיריון ההוא בן גביר לא היה מקבל. אין יותר מידי אהבה בינו לבין סמוטריץ'. על ההתנהלות שלו גם לי יש ביקורת אבל את מה ששלו אי אפשר לקחת - הוא מציע כיוון שונה ולא same shit same people. אנשים מאסו לחלוטין בפוליטיקה הישנה וגם רעיונות שבעבר נשמעו הזויים מקבלים עכשיו יותר אוזן קשבת (במיוחד מהדור הצעיר). אגב שוק חופשי הוא אחד מהרעיונות האלה.
את תפיסת העולם שלו בלתי אפשרי ליישם במדינה ליברטריאנית. הדגש הוא על בלתי אפשרי. אתה צריך כמות חיילים פסיכית בשביל זה בנוסף למה שיש לך באיו"ש, עזה ולבנון כרגע. רק מדינה סובייטית/פשיסטית יכולה לעשות את מה שהוא מציע בהקשר המדיני ביטחוני. התפיסה הליברטראנית שלו (אני אמנם די ימני בכל הקשור לכלכלה אבל לא הייתי שם את עצמי בקצה הסקאלה הליבטריאנית האידיאליסטית) עומדת בסתירה גמורה לתפיסת העולם הלאומנית-משיחית של הרחבת הגבולות באופן יזום שיצריך עוד ועוד חיילים. זה לא אפשרי לשלב בין תפיסה סופר אינדיבדואליסטית לבין תפיסה סופר קולקטיביסטית כי כדי להגיע לכמות כזאת של חיילים על מנת לנסות ליישם (ולהערכתי הצנועה גם להיכשל) מדיניות מורכבת לוגיסטית, דיפלומטית וצבאית, תפיסת עולם שמקדשת אנוכיות וחופש ביטוי לא תאפשר לך ליישם את זה. רק מדינה בולשביקית או פשיסטית שכופה על הפרט ורודפת את מתנגדיה יכולה ליישם את זה. כי ברגע שהדבר הכי חשוב לך זה להרחיב גבולות ולגרש/לחסל ערבים (עם כל הכבוד לתפיסה הליברטריאנית אני מניח שאלו התומכים בו בעיקר מתחברים לסיסמא כיבוש-גירוש-התיישבות), כששני אלו עומדים זה מול זה, הליבטריאניזם יזרק החוצה כי הוא מיסודו לא מאפשר בעולם גלובלי לעשות גם את זה וגם את זה. זאת אשליה וסתירה קשה בתפסית העולם.
נו, יאללה, תצביעו להם עוד פעם. תראו כמה יפה הם עמדו בהבטחות שלהם מהפעם הקודמת Tomer Balan on X: "שרשור פנינים מהעבר - מתמודדי הפריימריז בליכודהפיד מלא בקמפיינים ביביסטים של מתמודדי הפריימריז במפלגת הליכוד. החלטתי להצטרף ולפרסם הבטחות, פופוליזם וציוצי עבר, שיעשו לכם סדר במי כושל יותר.לשימוש מתפקדי הליכוד ששרדו את הקדנציה האחרונה בהתלבטות במי לבחור כדי שלא יהיה משעמם https://t.co/NiNnDMzIAt" / X
ליברטריאנית זו פרשנות שלך, אני מעולם לא שמעתי אותו מגדיר את עצמו ככזה. כיבוש-גירוש-התיישבות זה לא איזה תוכנית מוחמד סטייל להשתלטות על כל המזרח התיכון טיפין-טיפין מה שנקרא. הוא אמר שכשיש הזדמנות, צריך להרחיב את הגבולות עד לארץ ישראל התנ"כית. הזדמנות = כשמותקפים, כמו ב7.10. כדי לכבוש לגרש וליישב את עזה ממש לא צריך כמות עצומה של חיילים כמו שאתה מתאר.
כדי להחזיק בשטח ולהקים ממשל צבאי, בוודאי שכן. יש לך מושג בכלל כמה חיילים צריך כדי לתחזק את השליטה באיו"ש? שום דבר הוא לא זבנג וגמרנו כמו שזה נראה. אני יןדע שלישראל יש די. אנ. איי. אופורטוניסטי, אבל יש הזדמנויות שיכולות להפוך למלכודת דבש. האם היה צורך להכות חזק יותר? יכול להיות. אם הרגנו 70 אלף בעזה ובסוף סיימנו עם עסקה אחרי שנתיים היה עדיף לעשות את זה ב-3 חודשים ולגמור עניין אבל כיבוש השטח וגירוש התושבים מאזור צפוץ וממולכד זה מהלך בעל השלכות רבות, כלכליות, בינלאומיות, פנימיות (טונה של כוח אדם + כסף), חיי חיילים שלהציע את זה באהלן אהלן כאיזו מדיניות רצינית מרגיש לי לא רציני.
אף אחד לא מדבר על ממשל צבאי. למעשה אין פה שום דבר שלא נעשה מעולם. אוניברסיטת תל אביב הוקמה על מקום שנקרא פעם שייח מוניס. הותקפנו ב48 וגבינו מחיר בשטח. אחר כך גבינו מחיר גם בסיני ב67. מה שצריך כדי לעשות את אותו הדבר לעזה זה לא כוח אדם אלא לגיטימציה בינלאומית. או לחלופין הנהגה שתהיה מוכנה לשלם מחיר כשאין לגיטימציה כזאת. אתה יכול לא להסכים שצריך לשלם מחיר כזה אבל פייגלין מציע בדיוק את זה.
היום זה לא 1948 וגם לא 1967. מה פייגלין היה עושה במצב הנוכחי כדי לגרש את העזתים? הרי אין אף מקום שמוכן לקחת אותם. האם הוא היה מפציץ את הגבול המצרי כדי שיברחו למצרים? ובאיו״ש מה? מפציץ את הגבול הירדני? כמה קל לדבר…
