דיון המוזיקה הרשמי

בלי ליריקה השיר לא שווה כלום.נכון שהמנגינה גם חשובה אבל פחות.

 

אני עם בוריס בויכוח המשמעותי הזה... אני קודם "נדלק" על שיר בגלל מה שמלווה את המילים. אחר כך כבר בודק לעומק על מה השיר תכלס מדבר, אבל גם אם אני ממש לא מזדהה איתו אני יכול לאהוב אותו אם המנגינה שווה את זה.

 

יש לך המוני יצירות מופת שאין בהן מילה מחורבנת אחת! יש לך עוד יותר שירים גדולים עם שלוש, ארבע, או חמש דקות אינסטרומנטליות. על מה קיבינימאט אתה מדבר?
שוב, זוהי עובדה. כתיבת מילים לא הופכת בן-אדם למוזיקאי. רק יכולת כתיבת מוזיקה, או לפחות הידע לנגן על משהו.

 

אתם עושים כאילו ה-Doors לא עשו מוזיקה טובה... יש להם לחנים מעולים.

 

המוזיקאים הגדולים בעולם הם וואגנר, בטהובן, שוברט ושות', לא מוריסון, לנון וכריס קורנל.

המוזיקה היא החשובה, הרבה יותר מהמלל.

 

כריס קורנל נשנש בהכחשה.

השאלה היא לאיזה סוג של מוזיקאים אתה מתכוון. בטהובן, מוצארט, צ'ייקובסקי ובאך בנו יסודות.

מוריסון ולנון עשו רוק. משובח. ואני לא חושב שבכלל ניתן להשוות אותם לקודמים. אבל מעט אנשים מכירים באמת את המוזיקה של The Doors, שהיא בית ספר לפסיכדליה.

 

מייק אולדפילד זה בית ספר לפסיכדליה, ואין בכל הדיסק שלו מילה אחת.

 

לא סותר.

ומי שרוצה לראות איפה התחיל הכל, שיילך ישמע Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, ובדרך שגם ייכה את עצמו שלא שמע את זה עד עכשיו.

 

כתיבה של מוזיקאי זה רחוק מאד מכתיבה של משורר

 

אם כבר לשמוע איפה הכל התחיל אז The Psychedelic Sounds Of The 13th Floor Elevators
משם להתקדם ל-Oar של סקיפ ספנס

 

מי שלא שמע את זה עד עכשיו צריך להרביץ לו חזק, לא סתם.

לדעתי, אפשר לעשות את זה ביחד.
תראו את המילים למשל בשיר In The Court Of The Crimson King, שיר ענק, מילים מדהימות.
בעצם כל היצירה הזאת היא מאין קונספט.
מילים יכולות לבוא ביחד עם שירים. אבל בכללי לדעתי המוזיקה קצת יותר חשובה.
אחת מהסיבות לפירוקם של הפינק פלויד הייתה בדיוק הויכוח הזה. ווטרס הוא משורר מדהים בעל רעיונות יוצאים דופן.
גילמור מוזיקאי, אוהב להלחין, לנגן.

 

לא מדבר על זה. מגיב אך ורק לטענה שמילים חשובות יותר ממוזיקה. רמז: הן לא.
ומבחינה מוזיקלית, The End לא כתוב טוב לפי דעתי.

 

וואלה יש גם דיון על מוזיקה כאן? נראה לי אני יתחיל להכנס יותר ויותר לפורום הזה... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx

אח שלי הגדול הוא די ג'יי, אז מובן מאיפה נכנסתי חזק לקטע של המוזיקה. סוג המוזיקה המועדף עליי הוא מוזיקה שחורה. אין יום שאני עובר בלי לחרוש על הBASE.

השיר האחרון הכי חזק שיצא זה של כריס בראון וג'ולז סנטנה- run it. כרגע זה עוד תקופה של מוזיקה לא הכי טובה, כמו כל סוף שנה, בה האמנים עובדים על אלבומים חדשים שלהם. הפוג'יס חוזרים ובגדול ומאוגוסט כבר יש לי במחשב את הסינגל הראשון באלבום שלהם, שייצא באמצע ינואר (נדחה מדצמבר לינואר). יש למה לצפות. צפויים גם שירים חדשים לזכרו של BIG, אחד כבר יצא.

כל שאר הסוגים אני לא אוהב. פה ושם יש שם להיטים בדאנס ובהאוס שאני ממש אוהב (למשל, בתקופה האחרונה- call me, finally, in da city וכו'). רוק בדר"כ אני ממש שונא, אבל גם פה לעיתים רחוקות יש איזה שיר שאני ממש אוהב. פופ וכל השאר זה לא בשבילי.

והנה משו שלא ממש אופ טופיק- מי שיבוא לגרמניה לצפות במונדיאל יזכה גם לראות בהופעה את הזמרת של הבלק אייד פיס, פרגי.

הנה תמונה שלה למי שלא מכיר (חובה להכנס!): http://www.as.com/recorte.php?id=LCO&xref=...ftb_32&type=Ies

 

מוזיקה בלי מילים כמו "הצוללות" זה סבבה אבל כשיש שירים עם מילים ובלי שום משמעות זה ממש מגעיל.

 

בקשר לויכוח שיש כאן, הכי חשוב בשיר זה קודם כל הקצב, הביטים של השיר. רק אחרי זה המילים (למשל, שירים דפוקים כמו של אמינם למשל זה כבר מזמן לא בשבילי, זה שירים שאני קורא להם שירים לילדים).