דיון המוזיקה הרשמי

למי שמנגן על גיטרה -

Guitar Pro 5 FULL VERSION with RSE [Realistic Sound Engine] - 171 MB

Guitar Pro 5 is a multitrack tablature editor for guitar, banjo and bass. Besides writing scores, Guitar Pro is a complete tool for young and accomplished guitarists alike to progress, compose, or simply accompany themselves.

The trial version DOES NOT include the RSE [Realistic Sound Engine]. RSE is only included in the full version.

Code:

Part 1: http://rapidshare.de/files/9195895/Guitar_....part1.rar.html
Part 2: http://rapidshare.de/files/9200798/Guitar_....part2.rar.html
Part 3: http://rapidshare.de/files/9202581/Guitar_....part3.rar.html

PW: www.AvaxHome.ru
................................................................................ ...............
*A Powerfull, Simple and Intuitive Editor
Guitar Pro allows you to create whole scores for guitar, bass or other stringed instruments in a few minutes.
*View and Listen to your Tablatures
Far more than a simple editor, Guitar Pro allows you to view and listen to a score under the best conditions.
*A Complete Workshop for the Guitarist
Guitar Pro includes many tools for the guitarist such as the chord diagram generator, the guitar tuner, the metronome, the scale tool or the fretboard...
*Import, Export and Share!
Import and export MIDI and ASCII format, and enjoy the tens of thousands of tablatures available on the Internet in Guitar Pro format.

Further more info:


System Requirements
Before you download Guitar Pro 5, make sure you meet the following requirements:
Minimal Requirements (MIDI Playback)
RSE Requirements (Audio Playback)
Windows® 98SE/2000/XP Windows 98SE/2000/XP
Administrator rights for installation
Pentium 500 Mhz - 128 MB RAM
Sound card - CD-ROM drive
30 MB free hard disk space

Technical Specifications
General
* Tablature editor for 4, 5, 6 and 7 strings
* Possible edition and printing in standard notation
* Multitrack score (256 tracks for instruments and percussion)
* Drum notation
Interface
* Full-screen entering
* Vertical or horizontal scrolling of the score
* Multitrack display
* Quick and intuitive interface (buttons, hints, shortcuts, etc.)
* 100% configurable display of the score (size, fonts, colors, etc.)
* Automatic display of the rhythm and bar break/length regarding note durations
* Proportional or non-proportional display of the rhythm (selection of the coefficient)
Editing
* Note duration management
* Various effects (bend, slide, vibrato, grace notes, ghost notes, harmonics, etc.)
* Repeat open, repeat close and alternate endings
* Support for triplets (3 or 4 notes), quintuplets, etc.
* Time signature management
* Assistant window for percussion sounds
* Lyrics support
* MIDI Input
Printing
* Professional-quality printing of the score
* Multitrack Printing of the tablature or tablature+standard notation
* 100% configurable printing of the score (size, fonts, proportions, area, elements, etc.)
* Print preview
Sound
* Playback of the score (via MIDI interface) with guitar effects (bend, etc.)
* Tunings library with the possibility to tune each string independently
* Selection of the tempo
* Selection of the instrument, volume, pan, chorus and reverb for each track
* 12 strings guitar simulation
* Triplet feel playback
* Possibility to insert some mix table change events (tempo, volume, instrument, etc.)
* Mix Table in real-time
Import/Export
* Multitrack MIDI importation with quantization (formats 0/1)
* Optimized fingering for the MIDI importation
* MIDI exportation of selected tracks
* Recognition of the rhythm for the ASCII importation (or imposed rhythm)
* ASCII Import & Export
* WAVE Export
* Xxx Export (Bitmap Image)
Various Features
* Transposition
* Digital Guitar Tuner
* FretBoard
* KeyBoard
* Scales Tool
* Speed Trainer assistant (play a part of the score in a loopincreasingly faster)
* Automatic arranging of bar lengths
* Automatic fingering assistant
Formats
* gtp, gp3, gp4
* MIDI, ASCII
* WAVE
* Xxx

 

חחחח יש לי את זה כבר במחשב מה15 ביולי. חזקקק. אגב, הHot 97, שנמחק לי בזמנו מהפייבוריטס בגלל פירמוט, היה אחד מהמקורות, שאח שלי היה פעם לוקח משם שירים. אבל כרגע, חוץ מאומני MTV כמו Ne Yo ואחרים- אין שם הרבה. יש לי עוד ים מקורות אחרים, שמשם אני לוקח את מרבית המוזיקה שלי.

אגב, MC Hammer, למי שעדיין לא יודע, עובד כבר הרבה זמן על אלבום חדש. והנה שיר שלו, שהפיק ליל' ג'ון- Yay.

 

האמר מעפן

 

2pac- 2 Of Amerikaz Most Wanted
2pac- When thugz cry
2pac- hit em up
2pac- I swear i never call you bitch agian
2pac- changes


dr dre-still the dre
dr dre- forgot about dre

dmx- where the hood at
dmx-x gonna give to you
dmx- A 'Yo Kato

 

יוני, איך אמרת לי פעם? צ-י-נ-י-ו-ת, מכיר?

 

run dmc - it's like that

יו איך אהבתי את השיר הזה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx

 

אמנם באיחור אבל .. הדיסק החדש של קובי פרץ... ממולץ בחום http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

 

מחזק.

 

אני יודע שכבר יצא לי להמליץ על זה לא מעט, אבל אני בחופש של שבוע מהעבודה וכבר מתחיל להתחרפן. אז למה לא להרחיב אופקים ולכתוב מעט ביקורת מוזיקה?

http://www.thebags.it/pz_img/human1_full.Xxx

שילוב סגנונות הוא קונספט מוכר במוזיקה. רבים וטובים ביקשו ליצור פרוייקטים המכילים בתוכם אסכולות מוזיקליות שונות, ולא מעט נסיונות אלו אף ניתן להכתיר כהצלחה. ובכל זאת, אף אחד לא עשה את זה טוב כמו Ayreon ב- The Human Equation. מטאל, רוק סיקסטיז, פרוגרסיב, בלאדות, פסיכודלי, ג'אז, פולק, קלאסי - כולם מופיעים ביצירה, הן לחוד והן בוריאציות שונות, והשילוב לא נופל משלמות. Ayreon מצליח להתחמק מאוברקיל, ולמרות ערימת הסגנונות האלבום לא מפוזר. להפך, הוא מהודק היטב ובכל רגע ניתן לזהות בבירור את טביעות האצבע של האמן ההולנדי. אצל רוב היוצרים האחרים, הנסיון להכנס לכל כך הרבה תחומים מוזיקליים היה יוצר אלבום בלתי חלק שנשמע כמו אוסף מקרי לחלוטין של שירים. אצל Ayreon, זה הופך לסגנון אחיד שמופיע כל פעם בצורה אחרת. לכן, להבדיל מההמלצות הרגילות שלי שדורשות חיבה מולדת למטאל, הפעם זה באמת פונה לכולם. אני בהחלט מאמין שגיא, למשל, יכול להנות מהפרוייקט האדיר הזה. לא מדובר ביצירה כבדה מדי (אם כי יש גם חלקים כאלה), ולפחות משהו שתאהבו תמצאו בה.
מעבר למוזיקה הנפלאה, מדובר גם בטור דה פורס של כמה מהזמרים הגדולים בעסק. אך ראשית, כדי לספר קצת רקע. Ayreon הוא בעצם טיפוס הולנדי אחד העונה לשם אריין לוקאסן. לאחר קריירת מטאל סטנדרטית למדי, החל הגיטריסט של Vengeance לשעבר בהפקת פרוייקטים עצמאים. הוא כתב והלחין רוק אופרות, ניגן על כמעט כל הכלים (מגיטרות דרך חלילים ועד לסינתיסייזר), אסף כעשרה זמרים (ואף שר בעצמו) והחל בעבודה. עבודתו המוקדמת כוללת יצירות טובות עד מצויינות כמו Into the Electric Castle, עם קו מעט יותר פרוג-רוקי מאשר The Human Equation. האלבום המדובר לא שונה. גם פה, 80% מהעבודה נעשתה על ידי ההולנדי, ומשלים אותו צוות אדיר של ווקליסטים. מדובר בתמהיל מגוון ביותר של קולות, מה שבהחלט מוסיף לקטעים הדרמטיים באלבום (ויש המון כאלה). את ההצגה גונב מיקאל אקפלדט, סולנה של להקת Opeth בימים כתקנם, אשר נע בין קול מלנכולי עמוק למעט מאוד גראולינד מדוייק – התאמה מושלמת לדמותו בסיפור. גם צמד הבחורות, מרצ'לה בוביו והת'ר פינדליי זוכות לאזכור מיוחד. דווקא ג'יימס לה-ברי, סולנה של Dream Theater והשם המפורסם ביותר בפרוייקט, הוא זה אשר מאכזב מעט, עם מחסור בעומק. בכל זאת, בסך הכל מדובר באחד מהיצירות המוצלחות ביותר ווקלית, עם התאמה אדירה בין הדמויות לזמרים וכימיה נהדרת בין המבצעים בקטעי ה'דיאלוג' הרבים.
מה שמוביל אותנו באופן בלתי נמנע לעלילה. כאמור, מדובר ברוק-אופרה, ולכן מאחורי השירים עומד סיפור עלילתי. לא פעם בעבר אמרתי בדיון זה ממש שמילים זה הדבר המשני ביותר בכל יצירה מוזיקלית. אני לא נע מעמדתי. ובכל זאת – אני חייב לציין שגם בכל הקשור לעלילה The Human Equation עושה עבודה מצויינת. קשה לאמר שהיא מבריקה, מעניינת או מקורית במיוחד. על פיסת נייר, הן יתקשו להתחרות עם שייקספיר. אבל הביצוע הדרמטי שלהן כל כך טוב שאי-אפשר להשאר אדיש. השירה והנגינה יודעות להעניק למילים 300% עוצמה, והסיום פועל נפלא על בלוטות הרגש.
בכל הקשור להיילייטס, קשה לציין. יש כל-כך הרבה רגעים ענקיים בדאבל-דיסק הזה, ואני מתקשה להחליט אילו לציין במיוחד. מה עוד שכולם שונים, מגוונים ומחדשים. אבל מה לעשות, בתור 'מבקר' אני מחוייב. שימו לב לגשר ב- Day Two: Isolation, זעקות הסיום ב- Day Sixteen: Loser, נעימת הבסיס של האלבום על כל הכלים האפשריים ב- Day Eighteen: Realization והקטע המסיים ב- Day Twenty: Confrontation. אבל בסך הכל – האלבום כולו הוא פשוט היילייט בלתי נגמר. ההגדרה המילונית של מאסטרפיס. ממליץ לעשות האזנת נסיון לכולם פה.

במיוחד אתה, ארתור. אם אחרי 3-4 האזנות אתה לא מאוהב, אני חייב לך בירה.

 

אחד הגרועים שלו, אין שיר אחד נורמלי בכל הדיסק.

 

אכן אלבום ענק שמשלב הרבה סגנונות שונים (למרות שלא הייתי אומר שג'אז הוא אחד מהם). פרוג מטאל הוא הדומיננטי מביניהם, בעיקר בפזמונים ובקטעים האינסטרומנטליים. למרות שהם ממלאים חלק לא גדול ברוב השירים, יש תמיד רצון להגיע אליהם כבר, וכאילו כל השאר זה סתם כדי לרכך את האווירה בשירים. למרות שזה מוסיף הרבה לאלבום.
השירים הראשונים הם פשוט תענוג רצוף, ואחרי זה בסה"כ האלבום שומר על רמתו. הדיסק השני יותר כבד, וקצת פחות טוב מהראשון לדעתי, אבל גם הוא מעולה.
העלילה די בנאלית לטעמי, אין שום מסתוריות או משמעות נסתרת מאחורי המילים, אבל השירה מדהימה (ובאמת ג'יימס לאברי איכזב לעומת שאר הזמרים שעשו עבודה מצוינת, אבל זה לא ממש מפתיע אותי, לדעתי הוא סולן בינוני).
הנגינה על כ"כ הרבה כלים מדהימה (כבר נגמרים לי שמות התואר), הקטעים האינסטרומנטליים מרגשים ועוצמתיים (הגשר ביום 2, הקטע ביום 4 שהוא חלק גדול בשיר וכו').

כ"כ מומלץ שזה כואב.

 

ב- Day Sixteen: Accident? יש מרכיבים ג'אז-בלוזיים, וגם בכמה מקומות נוספים.

נוטה מאוד להסכים.

 

חח זה בין הפעמים הבודדות שאני נכנס לדיון הזה, וכל מה שקראתי עד עכשיו נראה לי כמו סינית, מזל שדל פיירו כתב הודעה אם לא בכלל לא הייתי מבין מה הולך פה.

אני עממי בשירים שומע את כל סוגי המוזיקה (המוכרים בארץ, לא בריטית וכאלה) מדכאון עד רוק.

 

זה בסדר, לא רק לך זה ככה.

ובוריס, תהיה בריא. רק מהעטיפה של האלבום אני מבין איזה מוזיקה אתה שומע.

 

לא יודע מה איתך, אני עדיין לא מבין מה מצוייר שם.