עונת ה-NFL בפתח, עונת הקולג' פוטבול (אהוד לא פחות ואפילו יותר לדעתי בארה"ב מה-NFL), כבר יצאה לה לדרך, בבייסבול העונה כבר בשיאה ויש ריח של פלייאוף באוויר, ואנשים מדברים לי פה על אתלטיקה קלה?! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx זה המקום לאנשי הזן הנדיר, חובבי הספורט האמריקאי בישראל, לפרוק את כל המחשבות האצורות בתוכם על הסיכויים של היאנקיז (יימח שמם) לזכות באליפות, על ההתחדשות של המיאמי דולפינס ועל שאיפות האליפות הנצחיות של הפייטינג אייריש מנוטרדאם בקולג'ים. אני מקווה שהדברים שאני זורק פה לאוויר מדברים אל מישהו, מאחר וזו קהילה באמת איכותית אני בטוח שאני אמצא פה כמה אנשים לשיחה טובה... ולכל מי שרוצה להבין ממה בדיוק האמריקאים המוזרים האלה מתלהבים עד כדי כך שאין להם פנאי לכדורגל, חוקים, הסברים, היסטוריה וכו', אתם מוזמנים לשאול פה כל שאלה שעולה לכם בראש, ואולי גם אתם בסוף תהפכו לאמריקקים אמיתיים. אה, מישה, אתה יכול לדבר פה גם על הוקי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx
הנה הסברים קצרים שלי (על הבייסבול) ושל מנהל אגדי בשם גבי (על הפוטבול) שלקוחים מדיון עתיק, כדי לתת למי שלא מכירים את חוקי המשחק איזו טעימה קטנה על קצה המזלג. אם יש לכם עוד שאלות פשוט תגידו. בייסבול: קצת על ההומראן-החבטה אל מחוץ למגרש: פוטבול: קצת על עבירות בפוטבול:
יש לי חיבה עתיקה להוקי אני זוכר שהייתיקצת יותר צעיר הייתי עוקב משחק בnhl וכמובן באולימפיידת החורף. יש לי סיפטיה לא מוסברת לדבילס אז מישה אני ישמח אם תנסה להכניס אותי להוקי עוד פעם ובכלל את כל הפורום.
החוסר התחברות היחסי שלי להוקי נובעה פשוט מבעיה גנטית... אני מאבד את הפאק כל הזמן ולא מסוגל לעקוב אחרי המהלכים בזמן אמת, לרוב רק בריפליי של השערים אני מצליח להבין בדיוק מה קרה, this shit is quick. קנדים (או רוסים כבדים חובבי חוקיי כמו מישקה שלנו http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx ) כנראה נולדים עם ראייה ייחודית. כשגרתי בארה"ב אני זוכר שבשביל הצופה האמריקאי הממוצע, שלא מחליק על הקרח מגיל 0 ברחובות מונטריאול הקפואים, המציאו איזה פטנט שמסמן את הדיסקית בצהוב בוהק כך שאפשר לעקוב אחריה וזה הפך את החוייה למעניינת יותר. ואם כבר הוקי אז דטרויט רד ווינגז!
יש לי חיבה קטנה להוקי, פוטבול אני לא סובל (אולי בגלל שאף פעם לא הבנתי את החוקים?). אבל הספורט האהוב עלי ביותר באמריקה ובעצם אחד האהובים עלי בעולם כולו הוא בייסבול. אני אוהד הבוסטון רד סוקס, משתדל לעקוב אחרי משחקי הקבוצה המשודרים בארץ מדי פעם (ESPN) ומתעדכן באתרים השונים לגבי חדשות מדי פעם. יאנקיז סאקס! :aaa021:
כמה מילים לגבי בייסבול קודם: צריך להרוג את מי שהמציא את זה. כעת לחלק המעניין היחידי בספורט האמריקאי (למרות שזה בכלל קנדי, לא שאני לוקח קרדיט) - הוקי. בדומה לסרגיי קודם כל, גם אני עם סימפטיה לניו-ג'רזי דבילס, אחת הקבוצות היותר מצליחות בשנים האחרונות (עד שזה מגיע למפגשים עם קרלויינה). אחרי משחקיהם ובכלל אחרי כל משחק כמעט שיש אני עוקב גם בלית ברירה, אבא פריק של הוקי ומגדל את האח הקטן להיות כמוהוא, ככה שמפתיחת העונה (תחילת אוקטובר) אם יהיה ביקוש אעדכן מדי פעם על המתרחש.
אוהו, עכשיו קנית אותי איתי... לא רק שם יפה, גם קבוצה יפה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx גם אצלי בייסבול זה הספורט השני, לפני כדורסל, לפני פוטבול, כשבתקופה שגרתי בארה"ב כמעט אבל ממש כמעט השתווה לכדורגל. הקבוצה האהובה עלי היא האטלנטה ברייבס גאוות הדרום, אבל הקבוצה מס' 2 (והקבוצה הראשונה שלי באמריקן ליג - ברייבס הם מהנשיונל ליג) היא הבוסטון רד-סוקס, שמייצגים את כל מה שאני אוהב בספורט. קבוצה "קהילתית", מאוד מזוהה עם העיר שלה ובכלל עם כל ניו-אינגלנד, הקהל הכי חם בבייסבול, איצטדיון מיתולוגי, ומעל הכל - לוזרים אמיתיים, שהיריבה המושבעת שלהם לדיוויז'ן בה היא נאבקת כבר יותר מ-100 שנים היא הווינרית הכי גדולה של הספורט האמריקאי, הניו-יורק יאנקיז (טפו). היאנקיז זה הדבר הכי נתעב שקיים. מאחר ובבייסבול (בניגוד לענפי ספורט אחרים בארה"ב) אין תקרת שכר, ולקבוצה של הברונקס יש כוח כלכלי בלתי-מוגבל, הם מביאים כל שנה את השמות החמים ביותר בשוק בפרי אייג'נסי, מחתימים שחקנים על חוזים מטורפים שאף קבוצה לא יכולה להתחרות בהם, ולמעשה מגיעים למצב בו על כל עמדה בהרכב יש להם את השחקן הכי טוב שיש. ולמרות ההרכב המדהים שיש להם, שמות כמו אלכס רודריגז, ג'ייסון ג'יאמבי, הידקי "גודזילה" מטסוי, דרק ג'יטר, גארי שפילד, חורחה פוסאדה ועוד רבים ומנוולים, הם לא זכו באליפות מאז עונת 2000 (אז גרתי בארה"ב וראיתי אותם מנצחים 4-1 את היריבה העירונית המטס בוורלד סירייס שזכתה לכינוי ה"סאבויי סירייס" בגלל היריבות הבין-עירונית), וזה כל היופי שבבייסבול. בסידרת פלייאוף אחת הכל, אבל הכל יכול להיות. נקווה שגם השנה הם יאכלו חרא באוקטובר.
אני פשוט לא סובל את העם האמריקני והספורט שלו. הספורט האמריקני הוא ספורט שפשוט חי מהפסקה להפסקה. אפילו הוקי, המשחק הכי מהיר שלהם, הוא משחק שנעצר בכל פעם שמישהו עושה פייסאוף או משהו מתוך החוקים המוזרים של המשחק הזה. תיאוריית הקשר שלי היא שהאמריקנים פשוט מחפשים את הזמן לתקוע פרסומות, המטרה העיקרית של הספורט האמריקני. מעבר לכך, העקרונות של התרבות האמריקנית שחלחלה ישירות לספורט שלהם, מושתתים על חתירה להצלחה ותהילה, ולא לפייר-פליי וספורטיביות. כל העקרונות של דראפט, קולג'ים, קבוצות שמשנות שם ועוברות ערים וכמובן שאין ירידות ועליות של ליגות רק מגבירים את התחושות האלה שלי. לא יכול לסבול את זה. תמשיכו.
איתי, הגורמים שהזכרת הם גם אלו שמושכים אותי לקבוצה. אבל הסיבה הראשונית שבגללה התחלתי לאהוד את הרד סוקס היא חבר שלי שגר בפרוור (או פרבר, לא יודע איך כותבים את זה) ליד בוסטון והוא כל הזמן הביא לי מרצ'ינדייז שלהם וסיפר לי על הקבוצה, על ההיסטוריה, על כל הסיפורים של היריבויות עם היאנקיז, על הפנוויפארק, על 1918... בשנה שהתחלתי לאהוד את הBRS נשברה הבצורת (ועוד איזו בצורת!) ונהפכנו ל-MLBP. שחקן הבייסבול האהוב עלי הוא מני ראמירז. שחקנים אוהבים נוספים (רק מהרד סוקס כמובן): קרט שילינג הפיצ'ר, ג'ייסון וריטק הקשוח, מאט קלמנט (מה נסגר איתו?) ואיך אפשר לשכוח את דיוויד אורטיז?
שבירת הבצורת של הסוקס היא מבחינתי אירוע הספורט הגדול ביותר בכל הזמנים, בחרת זמן נהדר להתחיל לאהוד אותם... הקאמבק המדהים מפיגור 3-0 מול היאנקיז הנתעבים, היאנקיז שתמיד מנצחים אותם, לנצחון 4-3 מדהים בסידרה, אני נזכר במשחקים שראיתי לייב מהסדרה הזו וכולי צמרמורת. עצם הקאמבק מ3-0 ל4-3 הוא בלתי-נתפס ומשהו שרואים פעם בהרבה שנים בספורט העולמי, ואם שמים את זה בקונטקסט של היריבות בין הסוקס ליאנקס, הקללה של הבמבינו, 86 שנים של סבל ובצורת, שהוסרה דווקא מול הקבוצה שלקחה אותו מהסוקס, זה באמת as big as it gets. אני לא מסוגל לדמיין משהו שיתעלה על זה. הסבר למי שלא מבין מה הולך פה - בייב רות' (הבמבינו), שנחשב לגדול שחקני הבייסבול בכל הזמנים, היה שחקן בבוסטון רד-סוקס והיה שותף לזכייה שלה בוורלד סירייס של 1918. לאחר מכן הוא עבר ליריבה המושבעת, היאנקיז, שם הוא המשיך לזכות בתארים אינספור (גם אם אני אשחק שם אני אזכה בתארים אינספור). הרד סוקס, לעומת זאת, לא הצליחו מאז עזיבתו של רות' לברונקס להתקרב לתואר, וכך חלף לו עשור, ועוד עשור, מלחמת עולם, מלחמה בוייטנאם, עיראק, אפגניסטן, והסוקס עדיין בלי אליפות. 86 שנים, לא פחות, של חגיגות אצל היאנקיז ושל שקט לא בריא בבוסטון, של אמונה שהמעבר של הבייב דרומה העביר איתו את התארים לשם. הקללה של הבמבינו הפכה כבר למיתוס ונראה היה שלא תישבר, עד שהגיעו משחקי הפלייאוף ב-2004. גמר האמריקן ליג (שזה בעצם חצי-גמר, הגמר הוא משחק בין אלופת האמריקן ליג לאלופת הנשיונל ליג) הפגיש את הינאקיז והסוקס, היאנקיז פתחו בסערה עם 3-0, סוקס חזרו בצורה בל תיאמן ל4-3 בסדרה, והוורלד סירייס היה באמת רק בשביל הפרוטוקול, והם הביסו אז בגמר את הסט. לואיס קרדינלס החזקים 4-0 בקלילות. סוף הקללה.
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/goodpost.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/goodpost.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/goodpost.Xxx וההוקי אפילו לא כ"כ פופולרי בארה"ב, למרות שהוא הספורט הכי סביר שלהם. הערה חשובה ראשונה: בפוטבול לא אמורים לשחק עם הידיים. הערה חשובה שנייה: לעזאזל עם הפוטבול, שחקו ראגבי!
אין ספק שתרבות הספורט שם לוקה בחסר בלשון המעטה, ושהאמריקאים הם אנשים חסרי לב שבחיים לא יבינו איך מרגיש אוהד כדורגל אמיתי ולכן בחיים לא יצליחו להתחבר באמת לאמוציות ולקירבה שיש לשאר העולם למשחק הזה, אבל יש שם דברים שפשוט שווה לראות. וגם כמה אקספשנז בתחום האהדה, כמו הסוקס בבייסבול וכמו קהלים במשחקי קולג'ים, שם הנאמנות היא אמיתית ותמידית, אין פרנצ'ייזים ואין סופרסטארים, רק גאוות יחידה (במקרה הזה גאוות קולג').
אני פחות או יותר עוקבת אחרי השיקאגו קאבס, דיי התמכרתי לקבוצה בתקופה של סמי סוסה ואלכס רודריגז. לדעתי מי שאוהב כדורגל, שזה משחק מהיר ויצירתי יתקשה להתרגל או לאהוב את הספורט ברברס הזה. אני למשל דיי התמכרתי לתקופה וכיום אני עוקבת שיוצא. אבל נחמד יהיה לדסקס פה עם איתי... איתי ואיתי. אהה ואל תקשיבו לאיתי.
יש איזושהי קלישאה שאומרת שהאמריקאים אוהבים ענפי ספורט שמכילים בתוכם המון סטטיסטיקה. בקשר לעצירות, הם פשוט הופכים כל דבר לשואו אדיר. הם חייבים את הפיסומות ואת הצ'ירלידרס שלהם שירקדו להם לפחות פעם ב3 דקות אחרת הם מאבדים עניין במשחק. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/bduh.Xxx
האמת שאני מסכים איתך ב-100% גיא, ואת הדבר הכי נכון בנושא שמעתי מפיטר קניון, שאמר "ספורט באמריקה שונה מהאירופאי כי הוא נולד על כסף", אין ולא תהיה שם אהבה אמיתית, גם האוהדים השרופים ביותר של קבוצות אולי יהיו מבואסים מהפסדים אבל בחיים לא תראה אותם בדיכאונות קלינים כמו שכמעט כל אוהד כדורגל יכול לחטוף מהקבוצה שלו.
