קופה אמריקה - מי מגיע

הנושא בפורום 'קופה אמריקה 2011' פורסם ע"י Franco, ‏26/6/11.

  1. Franco מנהל ראשי מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏15/10/07
    הודעות:
    22,773
    לייקים שהתקבלו:
    2,210
    למען נוחיות הקריאה הוספנו קישורים לחיצים שיובילו אותכם ישירות לסיקור הנבחרת אותו אתם רוצים לקרוא.

    נבחרות בית A
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/1a/Flag_of_Argentina.Xxx/22px-Flag_of_Argentina.Xxx.Xxx ארגנטינה
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/21/Flag_of_Colombia.Xxx/22px-Flag_of_Colombia.Xxx.Xxx קולומביה
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/4/48/Flag_of_Bolivia.Xxx/22px-Flag_of_Bolivia.Xxx.Xxx בוליביה
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f2/Flag_of_Costa_Rica.Xxx/22px-Flag_of_Costa_Rica.Xxx.Xxx קוסטה ריקה


    נבחרות בית B
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/05/Flag_of_Brazil.Xxx/22px-Flag_of_Brazil.Xxx.Xxx ברזיל
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/27/Flag_of_Paraguay.Xxx/22px-Flag_of_Paraguay.Xxx.Xxx פאראגוואי
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/e8/Flag_of_Ecuador.Xxx/22px-Flag_of_Ecuador.Xxx.Xxx אקוואדור
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/06/Flag_of_Venezuela.Xxx/22px-Flag_of_Venezuela.Xxx.Xxx ונצואלה


    נבחרות בית C
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/fe/Flag_of_Uruguay.Xxx/22px-Flag_of_Uruguay.Xxx.Xxx אורוגוואי
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/cf/Flag_of_Peru.Xxx/22px-Flag_of_Peru.Xxx.Xxx פרו
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/fc/Flag_of_Mexico.Xxx/22px-Flag_of_Mexico.Xxx.Xxx מכסיקו
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/7/78/Flag_of_Chile.Xxx/22px-Flag_of_Chile.Xxx.Xxx צ'ילה


     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  2. Franco מנהל ראשי מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏15/10/07
    הודעות:
    22,773
    לייקים שהתקבלו:
    2,210
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/1a/Flag_of_Argentina.Xxx/300px-Flag_of_Argentina.Xxx.Xxx ארגנטינה

    http://2.bp.blogspot.com/_1vZeocbdsN8/Suiz0Z8OgfI/AAAAAAAACdU/becC1UTZIjk/S220/Asociaci%C3%B3n+Del+F%C3%BAtbol+Argentino.Xxx


    ארגנטינה בפורטרייט:

    משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
    הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 12 - 0 אקוואדור (מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942)
    ההפסד הכי גדול: צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה (הלסינבורי, שבדיה, 15 ביוני 1958), בוליביה 6 - 1 ארגנטינה (לה פאס, בוליביה, 1 באפריל 2009)
    הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: חאביאר אדלמאר סאנטי, 141 הופעות.
    מלך השערים: גבריאל באטיסטוטה, 56 שערים.

    ארגנטינה בקופה קודמים: 14 זכיות יש לארגנטינה במפעל, בדיוק כמו לאורוגוואי. ההיסטוריה של ארגנטינה בקופה אמריקה מתחילה כבר עם הגביע הראשון שנערך אי שם שלסבתא היו גלגלים, או ליתר דיוק ב-1916. אז היה מדובר בטורניר מרובע והוא נגמר בצורה לא מוצלחת מבחינת ארגנטינה, שגם אירחה אותו, עם סגנות לאורוגוואי לאחר תיקו 0 במשחק האחרון שנערך באבז'נדה. ארגנטינה המשיכה לראות את הגב של אורוגוואי גם בשלושת הטורנירים הבאים, אך ב-1921 התחילה האלביסלסטה את הספירה שלה. בטורניר מרובע שנערך בארגנטינה הצליחו המקומיים לנצח את אורוגוואי במשחק המכריע, משער של ה"מאטאדור" ליבונאטי, שידע לכבוש גם לזכות נבחרת איטליה בזמנו החופשי, ולזכות במפעל לראשונה מאז השקתו. בארגנטינה חגגו כמו שחגגו בשנות ה-20 בארגנטינה, אני משער שזה היה די פראי לאור האקלים הפוליטי דאז, אבל נאלצו להתרגל מחדש לגב של אורוגוואי. עד ל-1925 לפחות, אז חזרו לארח את הטורניר וגם לזכות בו. אולי גם בשל ההיעדרות של אורוגוואי, היריבה המרה. לזכייה הראשונה מחוץ לארגנטינה היו צריכים הגאוצ'וס לחכות עד ל-1927 אז חזרו מפרו עם הגביע לאחר ביקור מוצלח, בו ה"באסקי" אלפרדו קאריקאברי הוביל את האלביסלסטה לזכייה שלישית.

    http://i54.tinypic.com/osrcw7.Xxx
    קאריקאברי וחלק מחבריו לזכיה ב-27 המשיכו לאולימפיאדה. שם הפסידו ליריבה המרה

    השנים חלפו וארגנטינה המשיכה לצבור זכיות, בעיקר בשנות ה-40, אז זכו בכל האליפויות בהן השתתפו מלבד אחת. אותה אליפות מקוללת הלכה לאורוגוואי כמובן, שגברה על ארגנטינה במשחק המכריע 1-0 מול אצטדיון מלא בסנטנאריו של מונטבידאו. עד אותו משחק שמרה ארגנטינה על מאזן מושלם של נצחונות, אחד טכני אמנם, כולל 12-0 בלתי נתפס על אקואדור. תוצאה שרשומה עד היום כניצחון הגבוה ביותר של ארגנטינה. ב-49 החליטו בארגנטינה מסיבות שונות לקחת הפסקה קצרה מאליפות היבשת, לאחר שלוש זכיות ברצף, ושבו רק ב-55. ההפסקה לא הפריעה לארגנטינה שזכתה מחדש בגביע לאחר טורניר כמעט מושלם, היא גם לא הפריעה לארגנטינה לזכות בעוד שתי אליפויות לפני שנכנסה לתקופת יובש ארוכה. הגביע האחרון לפני תקופת היובש נערך על אדמת ארגנטינה ב-1959, היריבה הגדולה באותה תקופה הייתה ברזיל החזקה של פלה וארגנטינה זכתה לאחר תיקו מותח במשחק המכריע מול ברזיל, לעיני 85 אלף צופים. אותה נבחרת של ארגנטינה, האחרונה לזכות למשך שנים ארוכות, הורכבה בעיקרה משחקני ראסינג קלוב בראשם הלהוטטן הטראגי קורבאטה בתקופה שידע עוד קצת נחת בחייו.

    http://i55.tinypic.com/2wqzz2d.Xxx
    קורבאטה, מהשחקנים הגדולים של ארגנטינה וחלק מהזכייה ב-59

    בגביעים הבאים הקופה אמריקה יעבור שינויים רבים, אבל ארגנטינה באופן קבוע לא תצליח לזכות בו ואף תמעט להוות גורם משמעותי במאבק על הזכייה. גם הדורות הגדולים שהביאו שני גביעי עולם לאלביסלסטה בשנות ה-70 וה-80, לא הצליחו להותיר חותם בגביע היבשתי. בין אם היה מדובר בשיטת בית חוץ, ובין אם ארגנטינה אירחה את הטורניר, הסלקסיון פשוט לא הצליחה להשיב את הגביע לחיקה. שיא הבושה היה ב-87, אז אירחה ארגנטינה את המפעל שנה לאחר הזכייה בגביע העולמי אבל הודחה כבר בחצי הגמר על ידי, מי אם לא, אורוגוואי. מראדונה עמד עם דמעות בעיניים, אולי כהכנה למונדיאל באיטליה. בשלב זה הקרב הפנימי בין השכנות מצידי ריו לה פלאטה עמד על 13-12 לטובות אורוגוואי, אבל ארגנטינה הגדולה לא תכננה לוותר ותפסה את ההובלה שוב עם שתי זכיות רצופות. ב-91 היה זה ילד מגודל שפרץ בגדול באותה שנה, בן 22 סה"כ, שהוביל את הנבחרת הארגנטינאית לזכייה ראשונה מזה 32 שנה. אותו סקורר מחונן סיים כמלך השערים של הטורניר עם 6 כיבושים, ולאחר הטורניר מצא את דרכו לפיורנטינה שהתלהבה מיכולת הכיבוש שלו. לילד קראו גבריאל באטיסטוטה. ב-93 הזכייה כבר הלכה קשה יותר והבליטה גורם לא צפוי בנבחרת, את השוער סרחיו גויקוצ'אה שפשוט סירב להפסיד בבעיטות הכרעה. ארגנטינה טיפסה לגמר דרך הנקודה הלבנה, כשהיא לא מחמיצה בעיטה אחת, אבל את הגמר לקחה שוב דרך אותו באטיסטוטה שקבר צמד לרשתה של מקסיקו המפתיעה.

    http://i52.tinypic.com/jjva4i.Xxx
    91 - אחת הפעמים האחרונות שארגנטינה זכתה בתואר

    מאז שתי הזכיות האלו הדו קרב מול אורוגוואי התאזן, שהצ'ארואס זוכים ב-95 ומשווים את המאבק לתיקו 14, אבל היריבות הישנה פינתה את מקומה ליריבות מול הנבחרת הצפונית יותר מברזיל, שקטפה גביעים על ימין ועל במשאל. "דור הלוזרים" הארגנטינאי, שלמעשה מתפרס על יותר מדור, נכשל לעבור את רבע הגמר עד 2004, אז הפסידה ארגנטינה של ביאלסה בגמר לברזיל רק בפנדלים. בקופה אמריקה האחרון ב-2007 ארגנטינה הגיעה עם המון ציפיות, בדומה ל-2004, שיתוף הפעולה האפשרי בין ריקלמה, מסי וורון הלהיט את הדמיון. הכל נראה מושלם עם הצגות גדולות בדרך לגמר, חמישה ניצחונות רצופים שבארבעה מהם נכבשו 3-4 שערים, גולאסו נדיר של מסי מול מקסיקו ויכולת לא משכנעת של ברזיל בחלק מהטורניר. לגמר הגדול הגיע ארגנטינה של קוקו באסילה כפייבוריטית וכנראה גם עם יותר מדי ביטחון, אפילו שער מוקדם של הברזילאים לא הלחיץ את הארגנטינאים ומאמנם הזחוח, שכבר חזרו פעמיים מפיגור בשלב הבתים. אך עם הזמן הנעת הכדור היפה התגלתה כחסרת תכלית מול ההגנה הברזילאית החזקה, בעיקר בהעדרו של קרספו הפצוע, ושער עצמי מקרי של אז'אלה העלה את ברזיל ליתרון כפול. מכאן ארגנטינה כבר איבדה את העשתונות ואת הסיכוי לזכות שוב בגביע אחרי כל כך הרבה זמן. שני הטורנירים האחרונים האלו הם, יותר מגביעי העולם האחרונים, שהצמידו לדור האחרון את תווית הלוזרים סופית.


    הישגים נוספים: לאחר ששלחה את סקאלוני למונדיאל 06 ואת גארסה למונדיאל האחרון, בארגנטינה נרגעו והחליטו להסתפק בכך. מלבד זה, פעמיים אלופת העולם, פעמיים מדליית זהב אולימפית ועוד שורה של גביעים שונים ומשונים.


    סגל השחקנים:

    לאחר שבאטיסטה פעל לאיים על השיא הבלתי נתפס שהציב מראדונה בזימוני שחקנים, דרך הקמת שלוש נבחרות שונות מהן יגבש את הסגל הסופי לקופה, המאמן לא הפתיע יותר מדי ברשימה הסופית שלו. המערך יהיה 4-3-3 והסגל נבנה בהתאם עם מבחר גדול בחלק הקדמי, גדול מדי אפשר לומר. החלק האחורי הוא באופן בולט נקודת התורפה עם שחקנים לא בכושר, ילד, קשיש ושחקנים שמעולם לא נחשבו לעלית של העלית. הקישור דליל ובלי הרבה מקום לרוטציה, אבל ממשחקי ההכנה זו לא נראתה הנקודה הבעייתית וכל עוד לא יהיו פציעות והרחקות רבות מדי, ניתן יהיה לרוץ כהלכה לאורך טורניר קצר כל כך. החלק הקדמי הוא כמובן הבונבון של הסגל, אבל גם עמוס בהרבה מאוד שחקנים והרבה מאוד אגו על שלושה מקומות בלבד. יש הרבה כישרון בסגל, אבל גם נקודות תורפה לא קטנות.

    שוערים: סרחיו "צ'יקיטו" רומרו (AZ אלקמאר, הולנד), מריאנו אנדוחאר (קאטאניה, איטליה), חואן פאבלו קאריסו (ריבר פלייט, ארגנטינה).

    הגנה: ניקולאס "ניקו" בורדיסו (רומא, איטליה), גבי "המרשל" מיליטו (ברסלונה, ספרד), אסקיאל "הרזה" גאראי (ריאל מדריד, ספרד), ניקולאס "הרזה" פארחה (ספרטק מוסקבה, רוסיה), מרקוס "הילד" רוחו (ספרטק מוסקבה, רוסיה), פאבלו "סאבה" סאבאלטה (מנצ'סטר סיטי, אנגליה) וחאביאר "פופי" סאנטי (אינטר, איטליה).

    קישור: חאביאר "הבוס הקטן" מאסצ'ראנו (ברסלונה, ספרד), פרנאנדו "פינטיטה" גאגו (ריאל מדריד, ספרד), לוקאס "הנאה" ביגליה (אנדרלכט, בלגיה) אסטבאן "צ'וצ'ו" קאמביאסו (אינטר, איטליה), אבר "טאנגיטו" באנגה (ולנסיה, ספרד) וחאביאר "הרזה" פאסטורה (פאלרמו, איטליה)

    התקפה: ליאונל "הפרעוש" מסי (ברסלונה, ספרד), גונסאלו "המקטרונת" היגוואין (ריאל מדריד, ספרד), קרלוס "אפאצ'ה" טבס (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), דיאגו "הנסיך" מיליטו (אינטר, איטליה), סרחיו "קון" אגוארו (אתלטיקו מדריד, ספרד), אנחל "האיטריה" די מריה (ריאל מדריד) ואסקיאל "פוצ'ו" לאבסי (נאפולי, איטליה).


    האיש והזיפים על הקוים:

    סרחיו דניאל "צ'צ'ו" באטיסטה - המזוקן

    http://i54.tinypic.com/2qx6hvo.Xxx

    גיל: 48.
    רזומה כמאמן: אול בויס (99-00), בלה ויסטה, אורוגוואי, 2000), ארחנטינוס ז'וניורס (01-03, 04), טאז'רס (03), נואבה צ'יקאגו (04-05), גודוי קרוס (07), ארגנטינה הצעירה (08-10), ארגנטינה (2010 -?).
    השגים: עליית ליגה עם ארחנטינוס ומדליית זהב אולימפית עם הצעירה.

    הרבה גבות הורמו שבאטיסטה מונה למאמן הנבחרת הצעירה כיורשו של הוגו טוקאלי. לבאטיסטה, שחקן מצוין וחלק מהזכייה במונדיאל 86, לא הייתה קריירת אימון מרשימה עד שלב זה. למעשה, הוא אימן בעיקר בליגת המשנה וגם שם ללא הרבה הצלחה. בשלב מסוים אף בחר לשמש כעוזר מאמן לאחר שכבר החל לאמן. אבל גרונדונה בחר לקדם את "דור 86" שלא זכה לדריסת רגל בהתאחדות לפני כן וצ'צ'ו התחיל לעבוד.

    המבחן הראשון של באטיסטה נגמר בהצלחה עצומה, מדליית זהב אולימפית שסתמה למבקרים את הפה, לפחות לחלקם. באטיסטה המשיך לטייל בין הטיפות כמו פוליטיקאי טוב, נמנע מעימות מתבקש עם מראדונה שזרק לא מעט הערות בכיוונו, אמר את הדברים הנכונים בתקשורת, שידר ממלכתיות וחיכה בשקט להזדמנות שלו. בדרך לבוגרת חווה באטיסטה גם כישלון, כשהנבחרת הצעירה בהנהגתו נכשלה באליפות היבשת ולא השיגה את הכרטיס למפעל בו ארגנטינה מצטיינת יותר מכל - המונדיאליטו. אבל הכתם לא נדבק בבאטיסטה שחיכה בשקט ותוגמל על הסבלנות והלויאליות שלו ברגע שמראדונה פינה את מקומו.

    מאז מונה למאמן האלביסלסטה ממשיך באטיסטה בקו הסולידי שלו ללא זימונים מפתיעים מדי והתחמקות מעימותים. מוקש גדול בדמות טבס נוטרל בהצלחה לבינתיים, שבאטיסטה מזמן את השחקן המוכשר לאחר תקופת ייבוש ארוכה. המאמן בחר לבנות את כל המשחק סביב מסי ולכן בחר במערך שמזכיר את המודל מקטלוניה, עם מסי כחלוץ מרכזי "שקרי" שנסוג לאחור לקבל את הכדור. בינתיים התוצאות סבירות, עם כמה נפילות אבל הצלחה לרוב והיכולת לא רעה מדי. אבל עם כל הכבוד למשחקי ההכנה והניסויים, באטיסטה לא יחמוק שוב מהכתם עם ייכשל במטרה, זכייה בקופה מול הקהל הביתי לאחר שנים רבות, רבות מדי.


    שחקני מפתח:

    ליאונל אנדרס מסי

    http://img203.imageshack.us/img203/1039/1007865r.Xxx

    משהו מפתיע קרה עם תופעת מסי בשנה האחרונה, בעולם הוא עדיין נחשב לאחד מהשחקנים הגדולים כיום אם לא הגדול מכולם, גם בארגנטינה אבל לאחר שינוי קל ומפתיע. אם לפני המונדיאל למרות ההערצה הגלובלית מסי סבל מקרירות קלה דווקא אצל חלק מהקהל הביתי, שנבעה מההשוואות למראדונה והתחושה שבנבחרת זה לא אותו מסי של ברסה בין היתר, המונדיאל הפושר היה אמור להחריף תחושות אלו. אכן, לאחר המונדיאל מסי ספג לא מעט ביקורת בארצו, כולל ירידות רבות בעולם הוירטואלי שדיברו על העדר הדם והפריזר שהוא נושא בחזה, אבל באופן לא מוסבר הוא מגיע עכשיו לקופה אמריקה כשחקן שכמעט אין ערעור על מחויבותו לנבחרת ועם ביטחון מלא ביכולתו להוביל את האלביסלסטה על כתפיו הצנומות. הביקורת הארסית נעלמה כמעט לחלוטין והעם הארגנטינאי מתייצב מאחורי השחקן הכי גדול של האלביסלסטה כמעט ללא יוצאי דופן. ברחבי העולם זה לא נראה מפתיע אולי, אבל בארגנטינה זה כלל לא מובן מאליו.

    על היכולות של מסי אין באמת סיבה להרחיב, אך השחקן שמדהים את כל העולם במדים של הקבוצה מחצי האי האיברי, מתקשה להביא את אותן איכויות לנבחרתו. בקופה אמריקה הקודם מסי הבריק עד למשחק הגמר למרות ששימש ככינור שני לריקלמה, לצד חברה מנוסים אחרים. בהמשך מסי קיבל כבר את המושכות של הנבחרת, אבל איכזב כמו כל שאר חבריו שלא הבריקו במוקדמות המונדיאל. בטורניר הגדול עצמו מסי לא התחבא וניסה לקחת את הנבחרת על הגב שלו, אבל הדברים לא יצאו כמו שרצה וארגנטינה סיימה את דרכה מוקדם מהרצוי מבחינתם.

    מראדונה נתן גב למסי לאורך כל הקדנציה שלו, אבל אצל באטיסטה כבר מדובר לא רק בגב תקשורתי, אלא שינוי כל המערך הטקטי ואופן המשחק במטרה שיתאים בדיוק ליכולות של הכוכב. במרבית משחקי ההכנה מסי פורח במערך של באטיסטה, אבל עכשיו נותר המבחן הגדול הקרוב והצורך להוריד את הקוף מהגב. לפני המונדיאל ביקשו הארגנטינאים שמסי יוכיח להם שהוא לא פחות ממראדונה ויביא גביע - ובכן, אולי הוא נכשל שם, אבל בגביע הזה, הקופה אמריקה, גם מראדונה לא הצליח לזכות.

    חביאר אלחנדרו מסצ'ראנו

    http://img294.imageshack.us/img294/2808/article00550a8fc0000044.Xxx

    מסצ'ה חגג 27 לאחרונה, אבל זה נראה כאילו הוא תמיד היה שם בסלקסיון, זה לא מפתיע שמכירים בכך שהוא בוודאי אחד מהבודדים בעולם שערך בכורה בנבחרת הלאומית לפני שערך בכורה בבוגרים של קבוצתו. היכולת המצויינת, בעיקר האופי הקשוח והבוגר לגילו, בנבחרות הצעירות הספיקה כדי לשכנע את הצוות המקצועי שהוא מוכן לבוגרת. שלוש שנים אח"כ מסצ'ה יזומן למונדיאל 2006 ויקבל את המפתחות לקישור האחורי, זאת למרות גילו הצעיר והזלזול בליגה הברזילאית ממנה הגיע לטורניר. הקשר הקשוח לא איכזב והיה אחת מנקודות האור של הנבחרת. מאז אם אמרת הסינקו של נבחרת ארגנטינה, למעשה אמרת מסצ'ראנו. כמו אצל מראדונה גם אצל באטיסטה מסצ'ה הוא המנהיג של המאמן על הדשא, השחקן החשוב במרכז השדה שתפקידו לאזן את הקבוצה. גם בתקופת ההתאקלמות הקשה שעבר הקשר בברסלונה, אז מיעט לשחק ולא נראה טוב, לבאטיסטה לא היה ספק מי הוא המנוע של האלביסלסטה במרכז השדה. כי ככה זה עם מסצ'ראנו - לא בכושר, בתקופה רעה, בדיכאון, פצוע קצת, כל זה לא משנה כשהוא לובש את החולצה של האלביסלסטה, חולצה אותה לבש עוד לפני זו של ריבר פלייט. שמסצ'ה שם את החולצה האהובה עליו ואיתה גם את סרט הקפטן, הכל נשכח ועל המגרש נמצא הלוחם הקטן והחכם שכולנו מכירים. העובדה שהוא מגיע לקופה אחרי סיום עונה חלומי עם ברסה, יכולה רק להוסיף.

    אבר מקסימיליאנו דויד באנגה

    http://i53.tinypic.com/10hmxsh.Xxx

    הקשר הצעיר (יחגוג 23 לפני הקופה) מולנסיה, אקס בוקה ואתלטיקו מדריד, הפך בתקופת באטיסטה לשחקן משמעותי בהרכב הארגנטינאי. באנגה צפוי להיות מתופקד לצידם של מסצ'ראנו וקאמביאסו במרכז השדה, שמבחינת באטיסטה החשיבות שלו היא בחבירה למסי בחילופי מסירות קצרים והצטרפות קדימה. באנגה אמנם לא כובש הרבה, אבל יש לו את היכולות למלא את התפקיד. כמי שגדל כקשר אחורי הוא בעל יכולות הגנתיות טובות לעמדתו הנוכחית, אבל הבולט אצלו זה היכולת הטכנית וראיית המשחק הטובה. לצידם של שני קשרים טיפה יותר אפורים, חשיבותו של באנגה כ"מלווה" של מסי היא גדולה, כשגם בעבודה ההגנתית הוא יהיה חייב לעזור. בקריירה הבין לאומית שלו באנגה כבר הוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאליטו 2007, שם הציג יכולת אדירה במרכז השדה, ולקח חלק במדליית הזהב האולימפית תחת באטיסטה שנה לאחר מכן. אבל עכשיו זה כבר לא "משחקי ילדים", עכשיו כבר מדובר בנבחרת הבוגרת ובטורניר שיערך מול הקהל הבייתי החם והמלחיץ, כשבאנגה הוא לא עוד שחקן משלים אלא חולייה מרכזית בפאזל הארגנטינאי. את היכולות יש לשחקן,זה בטוח, אבל האם באמת יצליח להביא אותם למגרש זו השאלה. תשובה חיובית חשובה מאוד בשביל הסיכוי של ארגנטינה לזכות.

    לשים לב ל...:

    חאביאר מתיאס פאסטורה

    http://i55.tinypic.com/2qitxds.Xxx

    גיל: 22
    תפקיד: קשר התקפי
    קבוצה: פאלרמו (איטליה)

    כשקאקה סיים את הסלאלום המדהים שלו עם שער, באותו משחק ידידות בין ברזיל וארגנטינה בשלהי 2006, ל-80% מאוהדי האלביסלסטה עברה מחשבה זהה בראש: "למה לנו אין אחד כזה?". לאלי הכדורגל לקח קצת זמן לענות על התהייה/בקשה, אבל באיחור של 3 שנים, פרץ לתודעה קאקה החדש, והפעם עם הדרכון הנכון.

    בקלאוסורה 2009 חאבייר פאסטורה וחבריו להורקן קרעו את הליגה, כשפאסטורה מנגן על התזמורת הסקסית של הורקן עם ממוצע השחלות לא רשמי של 2.5 למשחק. אמנם מהורקן נמנעה האליפות, רק לאחר משחק שנוי במחלוקת במחזור האחרון, אבל את הכדורגל שפאסטורה ושות' הציגו זוכרים עד היום בארגנטינה. עוד לפני סיום הטורניר, פאסטורה סגר בפאלרמו - למרות התעניינות גדולה מצידה של מנצ'סטר יונייטד. כשהזמן הנכון הגיע על מנת לדבר על המעבר, סוכנו הבהיר שהבחירה בפאלרמו נבעה מרצון לזכות במקום מרכזי יותר בקבוצה שבה יוכל להתפתח, בניגוד לשחקן שולי בקבוצת פאר. למרות זאת, המעבר לכדורגל האיטלקי לא היה קל עבור הבחור הצעיר. פאסטורה שיחק בארגנטינה בעיקר באגף, תפקיד שלא קיים בפאלרמו ולכן האיטלקים בחרו לעשות לו הסבה לפליימייקר. בעמדה הזאת הייתה לו תחרות קשה על ההרכב ופאסטורה בילה את חצי העונה הראשונה שלו באיטליה בסדרות חינוך מקצועיות על הספסל עד שהחל לקבל דקות רבות בהרכב. אוהדי הכדורגל האיטלקים, שרק מספר חודשים קודם לכן נאלצו להיפרד מקאקה, קיבלו פתאום שחקן בעל תכונות דומות מאוד. היכולת של פאסטורה לדהור מהר לאורך מרחקים ארוכים, למסור מסירות מדויקות ולהלהיב את הקהל בעזרת נגיעות קטנות, טכניות ומתחכמות עם הכדור הפכה אותו ללהיט החדש של הליגה ובסיום עונת הבכורה שלו באיטליה זכה בתואר השחקן הצעיר של השנה.

    עונה לאחר מכן פאסטורה כבר הגיע ככוכב מבוסס שגם זכה לפירורי דקות במונדיאל, בהם הרשים למדי וזכה לקריאות לשתפו יותר, בעיקר לאחר שעידן מראדונה נגמר. בנבחרת עושה רושם שפאסטורה סובל בדיוק כפי שסבל בתחילת דרכו בפאלרמו. פאסטורה סובל מהשיטה בנבחרת, שמעדיפה חלוצי אגף במערך 4-3-3. הפריחה של מסי במדי ברצלונה בתפקיד מרכזי יותר במגרש, גם היא פגעה בפאסטורה שמעט מתנגש עם השחקן הטוב בעולם, זאת כשהנבחרת רוצה לשחק באותו הסגנון של המועדון הספרדי המצליח. אבל למרות שפאסטורה לא בדיוק מתאים לאף עמדה במערך של באטיסטה והחלק הקדמי עמוס בכישרון ושמות, מה שעלול להוביל למיעוט דקות משחק של הבחור הרזה, המאמן מאוד מעריך אותו ונראה כי פאסטורה ישמש כמחליף למסי במידת הצורך ובהתאם להתפתחות המשחקים. גם אם יקבל מעט דקות, אלו דקות ששווה לצפות בהן.

    פאוסטינו מרקוס אלברטו רוחו

    http://i55.tinypic.com/2rm5wmv.Xxx

    גיל: 21
    תפקיד:
    מגן שמאלי
    קבוצה: ספרטק מוסקבה (רוסיה)

    מרקוס רוחו הוא עוד אחד מהצעירים הארגנטינאים שאורזים את המזוודות ויוצאים לעולם הגדול לפני שהספיקו להשאיר חותם רציני בליגה הארגנטינאית. רוחו ערך את הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של אסטודיאנטס לפני פחות משלוש שנים, אבל מקום של קבע בהרכב הוא תפס רק במהלך אפרטורה 2010 ומיד בסיום הטורניר הוא עזב את המועדון בו גדל לטובת בכדורגל הרוסי וספרטק מוסקבה. את הקריירה שלו החל השחקן כבלם, תחילה במערך של צמד בלמים ואח"כ של שלושה, אז שיחק סטופר שמאלי. בשנת 2010 רוחו עבר הסבה לתפקיד המגן השמאלי והציג יכולת לא רעה בכלל לעמדה ובהמשך אף יכולת מצוינת. מבלם מרכזי הפך רוחו למגן-קשר על קו שמאל, שם כיפר על היכולות הטכניות הבינוניות שלו עם הנתונים הפיזיים המצוינים והרבה השקעה. בסיום אותו טורניר רוחו זכה באליפות, זימון בכורה לנבחרת (המקומית בשלב זה) וחוזה יפה מוסקבה.

    את הופעת הבכורה באלביסלסטה ערך מרקוס לפני פחות מ-5 חודשים, דווקא מול פורטוגל שמחזיקה קאדר קיצוניים מרשים, המגן לא איכזב מול הכוכבים הגדולים ובאטיסטה סימן וי על הילד. מעט מאוד הופעות הספיק רוחו לרשום באלביסלסטה, או בכלל, והרושם הוא שעדיין חסר לו ללמוד הרבה לרמות הגבוהות. אבל את העין של באטיסטה הוא כבר תפס, ולאור המחסור הארגנטינאי במגנים באופן כללי ומגנים שמאליים בפרט, אף אחד לא יופתע עם הילד האלמוני יחסית יכנס לתודעה העולמית כשחקן הרכב של ארגנטינה בקופה אמריקה.

    http://i54.tinypic.com/iqxwjn.Xxx
    משחק ההכנה האחרון הלך טוב, אבל בארגנטינה מחכים כבר הרבה זמן לתואר והיכולת הטובה לא תספק את הקהל

    ציפיות לקופה? זה ברור מאליו, כל תוצאה מלבד זכייה תתקבל באכזבה. הגישה הזו מאפיינת את הגישה של ארגנטינה לקופה לאורך מרבית השנים, אבל עם השחקן הטוב בעולם (?) ויתרון הביתיות שום תירוצים לא יתקבלו. בניגוד לחלק מהנבחרות שבשבילהן הקופה זה טורניר חשוב, אך משני למוקדמות המונדיאל, בארגנטינה לא עושים את ההפרדה. יש שמזכירים את הרצון לעקוף מחדש את אורוגוואי בטבלת הזוכות, אבל היריבות הענקית בין הנבחרות קצת דהתה עם עליית ההגמוניה הברזילאית. והאמת? אחרי כל כך הרבה שנים בלי תואר, מספרים או לא, בארגנטינה פשוט רוצים לזכות ולחגוג. הרי גם להם מגיע, לא?
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  3. idans10 Carlos El Pibe Valderrama מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏30/1/09
    הודעות:
    15,572
    לייקים שהתקבלו:
    1,921
    http://www.flagshag.com/smaller/southamericaflags/Colombia_Flag.Xxx קולומביה

    http://www.calciosudamericano.it/wp-content/uploads/2011/01/federacion_colombiana_de_futbol-150x150.Xxx


    קולומביה בפורטרייט:

    משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
    הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 0 - 5 קולומביה (5 בספטמבר 1993, בבואנוס איירס, ארגנטינה)
    ההפסד הכי גדול: קולומביה 0 - 9 בראזיל (24 במרץ 1957, בלימה, פרו)
    הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
    מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
    הופעות בקופה אמריקה: 19
    הישג שיא בקופה אמריקה: מחזיקת הגביע (2001)


    קולומביה בטורנירים קודמים: עד 1975 הקפטרוס לא השתתפו באופן סדיר בטורניר, אליו הופיעו לראשונה ב-1945, וברוב הפעמים פרשו מהמפעל. רק מ-1975 החלה קולומביה להשתתף בקביעות עד היום למעשה ובאותה שנה היתה לקולומביה נבחרת לא רעה שכללה כוכב על אחד בשם ווילנגטון אורטיס, אבל עדיין היתה בינונית במושגים דרום אמריקאים. הקופה אמריקה של 1975 שוחקה במשך 3 חודשים בשיטת בית וחוץ מאחר ולא היתה מדינה מארחת וקולומביה שובצה בבית שכלל גם את פאראגואי ואקואדור. מאזן מושלם של 4 ניצחונות ב-4 משחקים העלו את קולומביה לחצי הגמר מול אורוגואי הפייבוריטית, שניסתה להגן על תוארה, אבל הקולומביאנים הפתיעו עם ניצחון ביתי 0-3 שהספיק להם להעפיל לגמר למרות הפסד 0-1 במונדטבידאו. בגמר פגשו את פרו המפתיעה שעלתה על חשבון בראזיל ולאחר ניצחון 0-1 בבוגוטה והפסד 0-2 בלימה, נקבע משחק מכריע בקאראקאס, אותו ניצחה פרו 0-1 וזכתה בגביע השני שלה.
    בשני הטורנירים הבאים קולומביה סיימה את דרכה כבר בשלב הבתים, אבל הטורניר של 1987 שנערך בארגנטינה, היה זה שסימן את תחילת עלייתו של הכדורגל הקולומביאני. לנבחרת מונה כמאמן פרנסיסקו מטוראנה ובנבחרת הופיעו לראשונה על הבמה הגדולה שני שחקנים שבלטו מעל כולם בהופעת הבכורה שלהם, גם בהופעתם החיצונית וגם בביצועיהם על המגרש, למרות שלא היו כ"כ צעירים: הקשר קרלוס ואלדראמה והשוער רנה היגיטה. יחד עם החלוץ הנפלא ארנולדו איגואראן, שיחקה קולומביה כדורגל שוטף ונתנה את אחד הטורנירים הגדולים שלה. קולומביה ניצחה את בוליביה ופאראגואי בשלב הראשון, אבל בחצי הגמר הפסידה 1-2 לצ'ילה ונאלצה לשחק על המקום השלישי מול המארחת ארגנטינה, שבמפתיע הפסידה לאורוגואי. במשחק מצויין שלה ובפעם הראשונה על אדמת ארגנטינה, ניצחה קולומביה 1-2 את המארחים משערים של גבריאל גומס וחואן גאלאנו, כשקאניג'ה רק מצמק בסיום לארגנטינה ואיגואראן מוכתר כמלך שערי הטורניר. למרות שהודחה בשלב המוקדם שנתיים מאוחר יותר, זו היתה האות לתחילת דור הזהב של הקולומביאנים.

    http://bestiariodelbalon.com/nucleus3.22/media/1/20090313-ColombiaMonumentalDef.Xxx
    נבחרת קולומביה 1987, בקופה אמריקה בארגנטינה. הטורניר בו התגלו לעולם ואלדראמה והיגיטה

    לאחר שסיימו במקום הרביעי בבית הגמר של הטורניר בצ'ילה 1991, סיימה קולומביה במקום הראשון בבית שכלל את ארגנטינה, מכסיקו ובוליביה בטורניר שנערך באקואדור, 1993. קולומביה הציגה לעולם שני שחקנים חדשים, פאוסטינו אספרייה ואדולפו ואלנסיה בעמדת החוד ויחד הצליחו להעפיל לחצי הגמר כשברבע הם גוברים על אורוגואי 3-5 בפנדלים, לאחר שפראה הישווה לקולומביה בדקה ה-88 ל-1-1. לאחר 0-0 בחצי הגמר מול ארגנטינה, נכנעו הקולומביאנים בדו קרב פנדלים מול הגדול מכולם, סרחיו גויקוצ'אה, שלקח את הפנדל השישי של אריסטיסאבאל ושלח את קולומביה להתנחם במקום השלישי לאחר ניצחון על המארחת אקואדור, 0-1.
    קופצים עוד שנתיים, לאורוגואי 1995. קולומביה חוזרת למימדיה הטבעיים שנופחו מעל לפרופורציות במונדיאל ארה"ב 1994 שהסתיים במפח נפש ושחקן שנרצח, כשהסגל קצת משתנה ולשער חוזר רנה היגיטה שסיים לרצות חצי שנת מאסר. תיקו מול פרו, ניצחון על אקואדור ותבוסה לבראזיל, מאפשרים לקולומביה לעלות לרבע הגמר מול פאראגואי ולנצח 4-5 בפנדלים כשהיגיטה הודף את הפנדל החמישי של גאמארה. בחצי הגמר מול המארחת אורוגואי ואנסו פראנצ'סקולי הנהדר, אין לקולמביאנים שום סיכוי והם מפסידים 0-2. הטורניר בכל זאת מסתיים עם טעם טוב ועם מקום שלישי לאחר ניצחון 1-4 על ארה"ב.
    לאחר שני טורנירים שבהם קולומביה מודחת בשלב רבע הגמר, מגיעה שנת 2001 הגדולה, שבה קולומביה נבחרה לראשונה אי פעם לארח את הטורניר. הכל מוכן בארץ הקפה לקראת האירוע הגדול, אבל בקולומביה כמו בקולומביה, שום דבר לא יכול היה להיות פשוט כל כך וסדרת התפוצצויות של מכוניות תופת הביאה לכך שהטורניר הוטל בספק ולאחר שבכל זאת הוחלט לקיימו, ארגנטינה וקנדה פרשו ממנו כמחאה. הונדוראס וקוסטה ריקה זומנו במקומן, הטורניר עבר בצורה נהדרת וקולומביה השיגה תואר ראשון בתולדותיה באופן מרשים ביותר. ניצחונות על אקואדור, צ'ילה וונצואלה בבית המוקדם, ניצחון על פרו ברבע, על הונדוראס בחצי ועל מכסיקו בגמר, כשהנבחרת כובשת 11 שערים ב-6 משחקים ולא מקבלת ולו שער חובה אחד, באדיבותו של אוסקר קורדובה השוער וצמד הבלמים איבן קורדובה ומריו ז'פס. ב-2004 סיימה קולומביה במקום הרביעי לאחר הפסד 0-3 בחצי הגמר לארגנטינה, למרות שלא היטיבה לשחק בטורניר, אבל הכישלון הגדול היה לפני 4 שנים בונצואלה תחת הדרכתו של המאמן חורחה לואיס פינטו, כשקולומביה לראשונה מאז 1989 לא מעפילה לשלב הבא. לאחר משחקי הכנה טובים דווקא, הגיעה קולומביה במוראל גבוה ועם הרבה ציפיות לונצואלה, אבל כשאלבארו דומינגס המחיץ פנדל עבור הקפטרוס במשחק הפתיחה מול פאראגואי, הגואראני כבשו חמישייה ללא מענה ונתנו מהלומה קשה לתקוותיה של קולומביה, שהתממשו במשחק השני עם הפסד נוסף לארגנטינה, 2-4, למרות יתרון מוקדם של קולומביה. הניצחון 0-1 על ארה"ב לא שינה דבר וקולומביה סיימה מאוד מוקדם מהצפוי את הקופה אמריקה של 2007.

    http://ligaliga.co.il/blogs/files/2010/02/Ivan-Cordoba-the-colombian-captain-is-kissing-the-Copa-America.Xxx
    איבן קורדובה, שכבש את שער הניצחון בגמר מול מכסיקו, עם גביע הקופה אמריקה בו זכתה קולומביה ב-2001


    סגל השחקנים
    חילופי הדורות התבצעו לפני כשנתיים לערך בקולומביה וכיום רוב הנבחרת מתבססת על החבר'ה שזכו בסודאמריקאנו עד גיל 20 ב-2005, להוציא 2-3 ותיקים יותר. מדובר בדור השחקנים אולי המוכשר ביותר שידעה המדינה, מוכשר יותר אפילו מהדור של ואלדראמה ואספרייה, אבל גם אחד שעדיין צריך להביא קבלות. המאמן גומס עמד לא פעם לביקורות על השחקנים שזימן, בעיקר שעדיין מתעקש על ותיקים כמו ז'פס ופראה ובכך שנתן כ"כ הרבה הזדמנויות לג'יובאני מורנו, כישרון בפני עצמו שבמדי הנבחרת לא הוכיח את עצמו. אז את מורנו לא נראה בקופה עקב פציעה, אבל ז'פס ופראה מועמדים לתפוס את עמדת הבלמים. סה"כ רוב הזימונים הצדיקו את עצמם, אם כי הקישור כולל בעיקר שחקנים "אפורים" וקשרים דפנסיביים, כאשר גם חאמס רודריגס הנפלא של פורטו לא נכלל בסגל למורת רוחם של האוהדים, עקב רצונום של ראשי ההתאחדות לתת לו מנוחה לקראת המונדיאליטו שייערך בקולומביה בעוד כחודש וחצי. מי שכן נכלל שם הוא גוארין הנהדר, גם כן מפורטו וגם אלקין סוטו ממיינץ, שחוזר לאחר מספר שנות היעדרות מהקפטרוס. ההפתעה הגיעה בדמותו של קשר טולימה, גוסטאבו בוליבאר, אבל אני בספק אם יראה דקות. בחוד אין שינויים, 6 שחקנים שלטעמי היו אמורים להיות מוזמנים אכן נוסעים לארגנטינה ובראשם פאלקאו הנהדר וטאו גוטיארס שמפציץ בראסינג.

    שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), לואיס אנריקה מרטינס (אונסה קאלדאס), בריינר קאסטיז'ו (אינדפנדיינטה מדיין)

    מגינים: מריו אלברטו ז'פס (מילאן, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (אודינזה, איטליה), לואיס אמארנטו פראה (אתלטיקו מדריד, ספרד), אקיבאלדו מוסקרה (קלוב אמריקה, מכסיקו), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו אסטיפר ארמרו (אודינזה, איטליה), ז'וליאן אנצ'יקו (פאצ'וקה, מכסיקו), חואן דויד ואלנסיה (ג'וניור באראנקייה)

    קשרים: חואן גיז'רמו קואדראדו (אודינזה, איטליה), קרלוס סאנצ'ס (ואלנסיין, צרפת), פרדי גוארין (פורטו, פורטוגל), אלקין סוטו (מיינץ 05, גרמניה), אבל אנריקה אגילאר (הרקולס, ספרד), גוסטאבו בוליבאר (דפורטס טולימה)

    חלוצים: רדאמל פאלקאו גארסיה (פורטו, פורטוגל), טאופילו גוטיארס (ראסינג קלוב, ארגנטינה), ג'קסון מרטינס (צ'יאפאס חאגוארס, מכסיקו), דאירו מורנו (טיחואנה, מכסיקו), גוסטאבו אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה), הוגו רודאז'גה (וויגאן אתלטיק, אנגליה)



    האיש על הקווים

    הרנאן דאריו "בוליז'ו" גומס חאראמיז'ו

    http://www.minuto30.com/wp-content/uploads/2011/02/Bolillo-Gomez-tecnico-de-Colombia.Xxx

    גיל: 55

    רזומה כמאמן: אתלטיקו נאסיונל (86-90 יחד עם פרנסיסקו מטוראנה), נבחרת קולומביה (87-94 יחד עם פרנסיסקו מטוראנה), אתלטיקו נאסיונל (91-93), נבחרת קולומביה (95-98), נבחרת אקואדור (99-04), נבחרת גואטמלה (06-08), אינדפנדיינטה סנטה פה (08-09), נבחרת קולומביה (2010-?)

    הרנאן דאריו גומס מזוהה בעיקר כמאמן נבחרות, ובקריירה שלו אימן רק שתי קבוצות מקולומביה: אתלטיקו נאסיונל וסנטה פה. שיחק כמגן ונאלץ לפרוש ב-1984 בגיל 28 עקב פציעה קשה ומשם עבר לאימון. גדל יחד עם פרנסיסקו מטוראנה והשניים חברים טובים ועברו כברת דרך ארוכה. הם היו האחראים להעלאת הכדורגל הקולומביאני על המפה העולמית. תחילה כמאמני אתלטיקו נאסיונל שזכתה ב-1989 בגביע הליברטאדורס של דרום אמריקה ובמקביל גם כמאמני הנבחרת הלאומית (מטוראנה היה המאמן וגומס עוזרו מבחינה רשמית) והובילו את קולומביה למונדיאלים ב-90 ו-94. במקביל הפך גומס למאמן ראשי בנאסיונל והוליך אותה לאליפות ב-91 והחליף את מטוראנה כמאמן קולומביה ב-1995. הצעיד את קולומביה למונדיאל האחרון שלה עד כה ב-1998 כשב-1996 נבחר למאמן השנה בדרום אמריקה. מונה ב-1999 למאמן נבחרת אקואדור והצעיד אותה למונדיאל 2002 לראשונה בתולדותיה. בשנים האחרונות נחל כישלונות כמאמן נבחרת גואטמלה וסנטה פה הקולומביאנית, עד שמונה שוב כמאמן קולומביה ב-2010.

    יש לא מעט אנשים שלא מחבבים את מטוראנה וגומס בקולומביה ומייחסים את ההצלחה של השניים בשנות ה-90 בעיקר לעובדה שקיבלו לידיהם את דור הזהב של ואלדראמה, היגיטה ואספרייה. רוב הטענות מופנות לכך שלגומס יש "שחקנים שלו" שהוא מזמן ללא קשר ליכולתם, בעיקר מנאסיונל ואחת הביקורות הופנתה אליו כלפיי זימוניו של ג'יובאני מורנו, כוכבה של ראסינג, שלא נתן עדיין משחק אחד טוב בנבחרת אבל ממשיך לקבל אשראי בהרכב. ביקורת שניה היא על אי זימונו של חאמס רודריגס, ילד הפלא של פורטו, אבל כאן גומס משאיר אותו בכוונה לנבחרת הצעירה לקראת פרוייקט המונדיאליטו. הסיגנון שגומס יביא ככל הנראה הוא ה-4-1-4-1, לאחר שויתר על האופציה לשחק עם פליימייקר אחרי מספר כישלונות במשחקי אימון. הצליח להכעיס את האוהדים כשהצהיר שהקופה אמריקה פחות חשוב לו והוא מעדיף להתרכז במוקדמות המונדיאל.



    שחקני מפתח

    מריו אלברטו ז'פס דיאס

    http://www.caracol.com.co/images/1422880_n_vir1.Xxx


    גיל: 35
    תפקיד: בלם
    קבוצה: מילאן (איטליה)

    "הג'נטלמן של המגרשים", גרסת המילניום. זה היה הכינוי של בלם העבר הנהדר שנרצח, אנדרס אסקובאר ואת אותו הכינוי ניתן להדביק גם למריו, שייבדל לחיים ארוכים. אחד הבלמים הגדולים שידע הכדורגל הדרום אמריקאי, שחקן שזכה בתואר כמעט בכל מקום שבו שיחק. מאחר ומריו בן 35 וקשה לראות אותו משחק במונדיאל 2014 אם קולומביה יעפילו (למרות שבקולומביה הכל אפשרי), אזי מדובר כנראה בטורניר האחרון שנראה את הקפטן. לא סתם הוא הפך לבאנקר בנבחרת של גומס, שלצד כל חילופי הדורות והשחקנים הצעירים, רצה המאמן לשים שחקן למופת ואישיות נהדרת כמו מריו, כדי שילמדו ממנו. מי שרוצה לדעת מה כושרו של מריו גם בגילו המופלג, שיראה את משחק הידידות מול אלופת העולם בפברואר, שם מריו נבחר לשחקן המצטיין. החל את הקריירה ב-94' בקבוצת טולואה וכעבור שלוש שנים עבר לדפורטיבו קאלי הגדולה, שם זכה איתה באליפות ובסגנות הליברטאדורס. הופעת הבכורה שלו בקולומביה היתה בקופה אמריקה של 1999 וזה הספיק לקבוצת הפאר הארגנטינאית, ריבר פלייט, לרכוש אותו. השיג שתי אליפויות עם ריבר בשלוש שנותיו במועדון ועבר לנאנט הצרפתית, שם שיחק שנתיים. לאחר שביסס את שמו שם, רכשה אותו פ.ס.ז'., בשורותיה שיחק 4 שנים וזכה בגביע הליגה ובגביע הצרפתי. ב-2008 עבר לשחק בשורות קייבו האילקית ובקיץ 2010 הגיע לטופ של הכדורגל העולמי דווקא בגיל 34, כשנרכש ע"י מילאן, איתה זכה באליפות איטליה בעונה האחרונה והיה האופציה הראשונה מהספסל להחליף את אחד מצמד הבלמים. שיחק 77 משחקים עד כה בנבחרת וכבש 4 שערים, כאשר השיא היה כמובן הזכייה בקופה אמריקה 2001 וכמה מרגש יהיה זה לראות אותו פורש עם הנפת גביע נוסף, הפעם כקפטן.

    פרדי אלחנדרו גוארין ואסקס

    http://u.goal.com/13000/13040_hp.Xxx


    גיל:25
    תפקיד: קשר
    קבוצה: פורטו (פורטוגל)

    אחד השחקנים המדוברים ביותר בקולומביה בשנה וחצי האחרונות. כבר מגיל צעיר סומן גוארין ככישרון כשבלט בסודאמריקנו עד גיל 17 ב-2003 ויותר מאוחר במונדיאליטו של אותה שנה, כשהוביל את קולומביה למקום הרביעי בעולם ושנתיים מאוחר יותר זכה עם הנבחרת עד גיל 20 בסודאמריקנו והיה מהבולטים במונדיאליטו בהולנד. כשחקן במועדונו אנביגאדו, גוארין דווקא מיעט לשחק ויצא לשנת השאלה בבוקה, שם בקושי שיחק, עד שנחת ב-2006 בסנט אטיין הצרפתית. גם שם לא הצליח גוארין לתפוס מקום של קבע למרות שהרשים במשחקי פתיחת העונה וב-2008 הרגיש שהוא חייב לקדם את הקריירה ועבר לפורטו. גם ההתחלה בפורטוגל לא היתה קלה ורק לפני כשנה וחצי, כשנדרש להחליף את אחד השחקנים הפצועים, החל גוארין לתפוס מקום של קבע בהרכב, כשהוא כובש בכמה משחקים ברציפות. העונה האחרונה היתה אדירה לקשר בן ה-25, שהיה מהשחקנים המרכזיים בטרבל האדיר של פורטו, כולל כמה שערים מדהימים ביופיים וחשובים בעיקר בליגה האירופאית.
    החל את הקריירה כקשר הגנתי, אבל את השידרוג האמיתי עשה בפורטו כאשר כיום הוא יותר מה שנקרא 50/50, כשזה בעל תוכניות הגנתיות, אבל שידרג מאוד את משחק ההתקפה והוא עולה הרבה יותר מבעבר. בעל רגל אימתנית מרחוק, בעזרתה כבש לא מעט גולאסוס, כאשר מתפקד לעיתים כמו פליימייקר עם המסירות הנהדרות שלו והאוהדים בונים על שיתוף הפעולה העיוור שלו עם פאלקאו שיקחו את קולומביה לשלבים המאוחרים.

    ראדאמל "אל טיגרה" פאלקאו גארסיה סאראטה

    http://espndeportes-assets.espn.go.com/2003/photos2011/0326/e_Falcao_300.Xxx

    גיל: 25
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: פורטו (פורטוגל)

    השחקן החשוב והמדובר ביותר כיום בסגל הנבחרת הקולומביאנית. פאלקאו נחשב לאחד מהחלוצים הגדולים בעולם נכון לעכשיו, בעיקר בגלל מה שעשה בשנה האחרונה במדי פורטו. בקולומביה לא זוכרים כזה סקורר מאז ימי אספרייה העליזים, אבל לא מעט יגידו ואולי בצדק, שמדובר בשחקן גדול הרבה יותר מהוירטואוז לשעבר של פארמה וניוקאסל. החל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של מיז'ונאריוס הקולומביאנית, אבל מהר מאוד עבר למיז'ונאריוס אחרת יותר מפורסמת - ריבר פלייט. אחד משני שחקני הנבחרת שמעולם לא השתייך לקבוצה קולומביאנית. התקופה בריבר היתה מעורבת, מאחר והיה נפצע לעיתים תכופות, אבל כשהיה כשיר, החזיר למאמן סימאונה על האמונה שנתן בו ועזר לריבר לזכות באליפות ב-2008. עבר לפורטו בקיץ 2009 לאחר שגם בנפיקה וגם ליברפול חיזרו אחריו ונתן עונת בכורה ענקית באירופה, משהו שלדעתי גם הוא לא חשב שייתן. פורטו אומנם לא זכתה באליפות אבל פאלקאו כבש 34 שערים ב-43 משחקים בכל המסגרות, והפך לאליל עבור האוהדים. העונה שהסתיימה זה עתה עוד היתה טובה הרבה יותר, הסתיימה בכל תואר אפשרי לפורטו, כשפאלקאו כובש 38 שערים ב-42 משחקים, 18 מהם במסגרת הליגה האירופאית כשהוא מנפץ את שיא כל הזמנים שהיה שייך ליורגן קלינסמן.
    פאלקאו הוא סקורר בחסד עליון. הוא לא ירהיב את הקהל עם דריבלים ופדאלאלות, אבל הוא החלוץ הקלאסי הטיפוסי, שמקבל כדור ברחבה ויודע לתת את הגול. בעל משחק ראש מצויין, אחד הטובים בעולם ואם ימשיך את כושרו מהעונה המופלאה, קולומביה תגיע לשלבים הגבוהים.


    שימו לב ל...

    חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו

    http://www.caracol.com.co/images/1443413_n_vir1.Xxx

    גיל: 23
    תפקיד: מגן-קשר
    קבוצה: אודינזה

    לא הרבה מכירים את הדוראסל הזה של אודינזה, מאחר והוא ממעט לשחק באיטליה, אבל כשהוא מזומן ומשחק בנבחרת, אפשר לראות איזה שחקן נהדר הוא. החל את הקריירה לפני כשלוש שנים באינדפנדיינטה מדיין כמגן ימני ולאחר שהשלים שנה, נרכש ע"י אודינזה. לא קיבל ועדיין לא מקבל את הצ'אנסים הראויים לו, לאחר שבנבחרת מראה מה הוא יודע לתת. שחקן מהיר מאוד וטכני, דריבליסט בחסד, שגורם הרבה כאב ראש לאגף שמאל של היריבה, ובעקבות כך החליט גומס לבצע לו הסבת תפקיד ולהציב אותו כקשר ימני, כדי לא לאבד את איכויותיו ההתקפיות וכדי שלא יווצר בהגנה חור בצד ימין. עשוי להיות השפן של גומס בטורניר הזה.



    אז מה יהיה בארגנטינה? על הנייר, לקולומביה יש סגל שצריך להגיע לחצי הגמר.הרבה זמן לא היה לקפטרוס כזה סגל שחקנים איכותי וזו המטרה שגם הציבו שם בהתאחדות, לפחות חצי גמר. אם בהתחלה הבית היה נראה קצת מסובך עם ארגנטינה ויפן, הרי שכניסתה של נבחרת קוסטה ריקה עד גיל 23 במקום יפן צריך לעשות את החיים לקולומביה פשוטים יותר ולכל הפחות היא צריכה לסיים במקום השני את הבית הזה ומשם רבע גמר שעתיד להביא אותה אל היעד. על כישלון בכלל לא חושבים במדינת הקפה, הספיק להם הטורניר של 2007, אבל יש הרגשה חזקה מאוד בקרב האוהדים שהנבחרת תחזור להיות הסוס השחור של דרא"מ, ושהטורניר הזה הולך להיות שלהם.


     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  4. idans10 Carlos El Pibe Valderrama מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏30/1/09
    הודעות:
    15,572
    לייקים שהתקבלו:
    1,921
    http://www.boliviainfoforum.org.uk/images/page/777632079_200px-Flag_of_Bolivia_(state).Xxx.Xxx בוליביה

    http://www.futbolsantander.com/img/escudos/bolivia.Xxx


    בוליביה בפורטרייט

    משחק בינ"ל ראשון: צ'ילה 1-7 בוליביה (12 באוקטובר 1926, בסנטיאגו, צ'ילה)
    הניצחון הכי גדול: בוליביה 2-9 האיטי (5 במרץ 2000, בלה פאס, בוליביה)
    ההפסד הכי גדול: בראזיל 1-10 בוליביה (10 באפריל 1949, בסאו פאולו, בראזיל)
    הכי הרבה הופעות כשחקן: מרקו סאנדי ולואיס הקטור קריסטאלדו (93 כ"א)
    מלך השערים: חואקין בוטרו (20)
    הופעות בקופה אמריקה: 23
    הישג שיא בקופה אמריקה: מחזיקת הגביע (1963)


    בוליביה בטורנירים קודמים: ההשתתפות הראשונה של בוליביה בקופה אמריקה היתה ב-1926 בצ'ילה, אז השתתפו בנוסף אליה גם אורוגואי, ארגנטינה, פאראגואי והמארחת. הטורניר שוחק בשיטת ליגה כשכל נבחרת משחקת ארבעה משחקים. הבוליביאנים הפסידו את כל משחקיהם כשהובסו בכל משחקיהם וסיימו במקום האחרון. בשנה לאחר מכן שוב סיימה אחרונה מבין 4 נבחרות שהשתתפו ולאחר שפרשה מששת הטורנירים הבאים, חזרה בוליביה לטורנירי ב-1946 בארגנטינה ששוב שוחק בשיטת ליגה עם 6 נבחרות ושוב הודחה לאחר שצברה 5 הפסדים וסיימה אחרונה. כעבור 3 שנים השתפרה בוליביה פלאים וגם ניצחה את משחק הקופה אמריקה הראשון שלה. הטורניר גדל ל-8 נבחרות ושוחק בבראזיל. ניצחונות על צ'ילה, אורוגוואי, קולומביה ואקואדור, היקנו לבוליביה את המקום הרביעי והמכובד, למרות שלושה הפסדים שאחד מהם היתה תבוסה כואבת למארחת בראזיל, 1-10. לאחר מספר שנים, בהן התמודדה ללא הצלחה מרובה או פרשה מהטורניר, זכתה נבחרת בוליביה לארח את הקופה אמריקה ב-1963. 7 נבחרות השתתפו בטורניר (צ'ילה, אורוגואי וונצואלה לא השתתפו) בשיטת ליגה ובוליביה פשוט היתה גדולה על כולם. היא פתחה את הטורניר עם 4-4 מאכזב מול אקואדור, אבל מאז פשוט לא הסתכלה אחורנית. 5 ניצחונות רצופים, כולל 3-2 על ארגנטינה ו-4-5 ענק על אלופת העולם בראזיל, העניקו לבוליביאנים את המקום הראשון ואת הקופה אמריקה, ההישג הגדול ביותר של הנבחרת הלאומית עד היום. מקסימו אלקוסר היה הכובש המצטיין של בוליביה, כאשר אחריו הגיעו ווילפרד קאמאצ'ו עם 4 שערים, פורטונאטו קאסטייו ואוסברטו גארסיה עם 3 שערים כ"א.

    http://www.la-razon.com/MULTIMEDIA/PICTURESART/2010/08/05/20100805_8962.Xxx
    ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של בוליביה, מחזיקת הקופה אמריקה 1963

    מ-1975 ועד 1995 הודחה הנבחרת בשלב המוקדם של הטורניר. באורוגואי 95' שובצה בוליביה לבית שכלל את ארגנטינה, ארה"ב וצ'ילה. לאחר הפסד בפתיחה 1-2 לארגנטינה, השיגו הבוליביאנים ניצחון חשוב על ארה"ב 0-1 משער של מרקו אצ'ברי ובמחזור הסיום כבר פיגרו 0-2 מול צ'ילה בדקה ה-60, עד שהתעוררו רבע שערה לסיום. מיגל מרקאדו (78) ומאוריסיו ראמוס (87), היקנו לבוליביאנים נקודה סופר חשובה שהעלתה את הנבחרת לרבע הגמר מול אורוגואי, אבל שם כוחם כבר לא עמד לצידם והם הפסידו 1-2 למארחת והודחו. ב-1997 שוב אירחה בוליביה את הטורניר והגיעה בהרכבה החזק ביותר, שהתבסס על הנבחרת ששיחקה במונדיאל בארה"ב שלוש שנים קודם לכן. הבוליביאנים לא התקשו לדלג מבית שכלל את פרו, אורוגואי וונצואלה, כשהם משיגים שלושה ניצחונות מבלי לספוג שער חובה ומעפילים לרבע הגמר מול קולומביה. שני הכוכבים הבוליביאנים, מרקו אצ'ברי (3) וארווין סאנצ'ס (24) מהממים את הקולומביאנים עם צמד ולמרות שהקפטרוס צימקו בדקה ה-57, לא יכלו לעשות יותר ובוליביה העפילה לחצי הגמר. מול מכסיקו בחצי, התגברו הבוליביאנים על פיגור מוקדם בדקה ה-8 ועד ההפסקה הפכו את התוצאה משערים של סאנצ'ס וראמירו קאסטייו. חיימה מורנו הוסיף את השלישי בחצי השני ובוליביה לראשונה בתולדותיה במשחק גמר הקופה אמריקה. לבוליביה היו אשליות מול בראזיל בגמר, אבל אדמונדו כבש בדקה ה-40 והחזיר אותם למציאות. ממש על סף סיום המחצית הראשונה, הימם סאנצ'ס את טאפארל בבעיטה מ-40 מ' וקבע במחצית 1-1, אבל אלופת העולם כבשה צמד בחצי השני ב-11 הדקות האחרונות מרגלי רונאלדו וזה רוברטו, כדי לגמור את הסיפור ולהעניק גביע ראשון לבראזיל בטורניר שהיא לא מארחת. הבוליביאנים עברו טרגדיה כשלושה חודשים לאחר סיום הטורניר, שכן אחד משחקניה המצטיינים, ראמירו קאסטייו, התאבד בתלייה לאחר שלא הצליח להתאושש ממות בנו הפעוט כמה זמן קודם לכן. מ-1999 עד 2007 בוליביה המשיכה לדשדש בתחתית סולם הכדורגל בדרום אמריקה וסיימה תמיד בשלב הבתים. בונצואלה לפני 4 שנים, הוגרלה בוליביה לבית שכלל את המארחת ונצואלה, אורוגואי ופרו, אבל גם כאן כשלה וסיימה אחרונה בבית עם שתי תוצאות תיקו והפסד. תיקו 2-2 בפתיחה מול ונצואלה, הפסד 0-1 לאורוגואי ותיקו 2-2 נוסף מול פרו, שלחו את בוליביה הביתה כבר בשלב הבתים.

    http://4.bp.blogspot.com/-DKHDGMSS49Y/TcPYN_q15nI/AAAAAAAAGYU/rjRqwcr2rn4/s1600/etcheverry-jugador.Xxx
    מרקו אצ'ברי, מגדולי הכדורגלנים הבוליביאנים בכל הזמנים


    סגל השחקנים

    לרוב חובבי הכדורגל בארץ ובעולם, הסגל הבוליביאני הוא די אלמוני, בעיקר מאחר ורובו מגיע מהליגה המקומית ובעיקר מחולק לשתי קבוצות - אוריאנטה פטרולרו ובוליבאר. רק 5 "ליגיונרים" הזמין קינטרוס לסגל וזה לא שיש לבוליביה יותר מדי כאלו, כאשר אחד מהם אנחנו מכירים טוב מקרוב, השוער קרלוס אריאס שמשחק במכבי נתניה. שחקן בולט נוסף שגם מוכר לחובבי הכדורגל בארץ הוא רונאלד ראלדס הקפטן, לפני שנתיים בלמה של מכבי ת"א וכיום בלמה של קולון הארגנטינאית וכן עוד 3 "אירופאים" כשכולם בעמדת החוד ובראשם החלוץ המצטיין מרסלו מרטינס משאחטאר דונייצק, שסיים כמלך שערי הנבחרת במוקדמות מונדיאל 2010 עם 7 שערים.

    שוערים: קרלוס אריאס (מכבי נתניה, ישראל), סרחיו גאלארסה (בלומינג), דניאל ואקה (דה סטרונגסט)

    מגינים: מיגל אנחל הויוס (אוריאנטה פטרולרו), לואיס גוטיארס (ארויאנטה פטרולרו), כריסטיאן וארגאס (סן חוסה), רונאלד ראלדס (קולון, ארגנטינה), רונאלד ריברו (בוליבאר), אדמיר רודריגס (בוליבאר), לורגיו אלבארס (בוליבאר), סאנטוס אמאדור (נאסיונל פוטוסי)

    קשרים: חוסליטו ואקה (אוריאנטה פטרולרו), ג'סמאני קאמפוס (אוריאנטה פטרולרו), רונאלד גארסיה (בוליבאר), וולטר פלורס (בוליבאר), רודי קארדוסו (בוליבאר), חיימה רובלס (אאורורה), חוסה לואיס צ'אבס (בלומינג), אלחנדרו גומס (בלומינג)

    חלוצים: מרסלו מרטינס מורנו (שאחטאר דונייצק, אוקראינה), ריקארדו פדריאל (סיבאספור, טורקיה), אלסידס פניה (אוריאנטה פטרולרו), מאוריסיו סאוסדו (אוריאנטה פטרולרו), חואן קרלוס ארסה (אוריאנטה פטרולרו), אדיבאלדו רוחאס (נאבאל, פורטוגל)


    האיש על הקווים

    גוסטאבו דומינגו קינטרוס דסאבאטו

    http://www.futbolred.com/contenido/copa-america/noticias/primera-fecha/IMAGEN/IMAGEN-8427460-2.Xxx

    גיל: 46

    רזומה כמאמן: סן לורנצו (03), בלומינג (05-06), סן מרטין דה סן חואן (06-07), בלומינג (07-08), בוליבאר (09), אוריאנטה פטרולרו (2010), נבחרת בוליביה (2010-?)

    קינטרוס בן ה-46 נולד בארגנטינה והחל את הקריירה בטז'רס בשנת 1987, אבל עבר שנה אח"כ לאוניברסיטאריו הבוליביאנית ושיחק בבוליביה עד לשנת 1994 כשהוא משחק גם בדה סטרונגסט (שתי קדנציות) ועוד שנה בסן חוסה. עבר ב-1994 לשחק בליגה הארגנטינאית במדי סן לורנצו וב-1997 שיחק שנתיים בארחנטינוס ג'וניורס, שם גם סיים את הקריירה. אוזרח בבוליביה וקיבל זימון לנבחרת הלאומית, במדיה שיחק 26 משחקים וכבש שער במשחק ידידות. היה חלק מהסגל שזומן למונדיאל ב-1994 ואף שיחק שני משחקים באותו טורניר.

    את דרכו כמאמן החל בסן לורנצו ב-2003 ושוב עבר לבוליביה, שם אימן את בלומינג (שתי קדנציות), פטרולרו ובוליבאר, כשבתווך מאמן את סן מרטין הארגנטינאית מהליגה השניה. הישגיו כמאמן כוללים 4 אליפויות בוליביה (עם בלומינג, בוליבאר ושניים עם פטרולרו), 3 גביעים (שניים עם בלומינג ואחד עם בוליבאר). בדצמבר 2010 מונה למאמן הנבחרת הבוליביאנית, שנחשבת כיום לחלשה בדרום אמריקה ועד כה לא נחל הצלחה גדולה. הפסדים ללטביה, פנמה ופאראגואי, בתוספת תיקו עם פאראגואי וגואטמלה וניצחון על סן לורנצו...בהחלט לא משהו להתגאות בו, אבל הבוליביאנים מאמינים בו ומקווים שיוציא קצת יותר מהנבחרת שלהם.


    שחקני מפתח

    מרסלו מורנו מרטינס

    http://1.bp.blogspot.com/_g95iuityTFY/SdRCBOSqn2I/AAAAAAAADPA/32iFfgzo3wE/s400/marcelo_martins.Xxx

    גיל: 24
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: שאחטאר דונייצק (אוקראינה)

    נולד בבוליביה לאבא בראזילאי ואם בוליביאנית ומאחר והוא מחזיק בשתי אזרחויות, הוא ייצג את בראזיל בנבחרות הנוער, אך כשהבין שתהיה לו בעיה כשיגיע לבוגרים, העדיף ללבוש את המדים של בוליביה. כישרון גדול שהחל את הקריירה בויטוריה מבראזיל ב-2005 וב-2007 עבר לשורות קרוזיירו, שם סיים כמלך שערי הקופה ליברטאדורס ב-2008 עם 8 כיבושים. שאחטאר דונייצק האוקראינית רכשה אותו ב-9 מיליון יורו (סכום עתק עבור שחקן בוליביאני) והוא היה שותף לזכייה בגביע אופ"א. ב-2009-2010 הושאל לורדר ברמן הגרמנית ולוויגאן האנגלית, אבל חזר בשנה שעברה לאוקראינה.
    ההספק שלו בנבחרת עד כה נהדר. יש לו 8 שערים ב-22 משחקים ונראה שלבוליביה יש על מי לסמוך בחוד אחרי שנים לא מעטות שבהן ניסו למצוא מחליף לארווין סאנצ'ס ומרקו אצ'ברי.

    רונאלד ראלדס באלקאסאר

    http://www.terra.com/addon/img/deportes/12267c9rraldes400p.Xxx

    גיל: 30
    תפקיד: בלם
    קבוצה: קולון דה סנטה פה (ארגנטינה)

    אחד השחקנים המוכרים טוב לחובבי הכדורגל בארץ, לאחר ששיחק כמעט עונה שלמה במדי מכבי ת"א בעונת 2009/10 והפגין יכולת טובה למדי. הבלם בן ה-30 הוא לא רק מעוז ההגנה הבוליביאנית, הוא גם הקפטן והמנהיג של הנבחרת וכבלם של נבחרת חלשה כבוליביה, כל משחק הוא נאלץ לעבוד קשה מאוד.
    החל את הקריירה ב-1998 בקבוצת דה סטרונגסט וכעבור שנתיים עבר לאוריאנטה פטרולרו, שם שיחק עד 2004 וזכה באליפות הליגה ב-2001. 4 שנים הוא בילה ברוסאריו סנטראל הארגנטינאית וב-2008 עבר לכסף הגדול של אל-הילאל הסעודית. את המחצית הראשונה של 2009 עשה בקרוס אסול המכסיקנית ואח"כ כאמור נחת בבלומפילד והרשים את האוהדים הצהובים. למרות ניסיונותיה להשאיר אותו, ראלדס בחר לעבור חזרה לליגה הארגנטינאית ולקולון, אם כי לקבוצה לא היתה עונה טובה בלשון המעטה. נחשב לאחד הותיקים בנבחרת, בה הוא משחק בקביעות מ-2001 ורשם כבר 55 הופעות במדיה.

    קרלוס ארווין אריאס

    http://2.bp.blogspot.com/_4mtGrOjJ9ig/RzMZP9kpgUI/AAAAAAAAAdo/AvJEwCeF1Bg/s320/arias.Xxx

    גיל: 29
    תפקיד: שוער
    קבוצה: מכבי נתניה (ישראל)

    כן, אז גם לליגת העל יש נציג בקופה אמריקה. קרלוס ארווין אריאס, לדעת רבים בבוליביה, הוא אחד השוערים הטובים בהיסטוריה של הנבחרת, שלא התמחתה יותר מדי בלהוציא שוערים טובים לעולם (קרלוס טרוקו, השוער במונדיאל 1994, היה אחד כזה וגם הוא היה ארגנטינאי שאוזרח). אריאס החל את הקריירה ב-1998 בקבוצת בלומינג וכבר כשהוא בן 16 זכה עם הקבוצה באליפות של אותה שנה וגם של שנה אח"כ. לאחר שהשלים 5 שנים בבלומינג, עבר ב-2003 לקבוצת דה סטרונגסט וחזר ב-2006 לבלומינג רק כדי להשלים קמפיין נהדר עם הקבוצה לקחת אותה לקופה סודאמריקנה. כל זה הספיק לקבוצת הפאר של המדינה, בוליבאר, להחתים את השוער המצויין ב-2008 כשב-2009 הוא זוכה באליפות המדינה גם איתה. בקיץ 2010 נחת בנתניה לבקשתו של ראובן עטר ומהר מאוד הבינו בישראל שמדובר באחד השוערים הטובים שנחתו פה ולא סתם הוא נבחר לשוער העונה של ליגת העל. למרות שהתאקלם יפה, ביקש לעזוב את הקבוצה ולחזור למולדתו, כדי להיות קרוב ולעזור למשפחתו.
    כמו ראלדס, גם לאריאס צפויה עבודה רבה כל משחק עקב ההגנה הלא חזקה בלשון המעטה של הבוליביאנים, אבל הפעם הם מאמינים שיש גם על מי לסמוך בשער. רשם כבר 33 הופעות במדי הנבחרת אליה זומן לראשונה ב-2001. פרט פיקנטי מעניין, שאריאס ביקש מאבי פרץ, מאמן השוערים של נתניה, להתלוות אליו לקופה אמריקה כדי לעזור לו בהכנות, אבל פרץ סירב מאחר וצריך להשאר בארץ לתחילת אימוני הקבוצה.

    שימו לב ל...

    חואן קרלוס ארסה חוסטיניאנו

    http://3.bp.blogspot.com/-kUSTNGUm3_Q/Tbga3E9GX0I/AAAAAAAAAY8/rST6Ugegu-E/s1600/juancarlos.Xxx

    גיל: 26
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: אוריאנטה פטרולרו (בוליביה)

    חואן קרלוס ארסה אמור להיות "השפן" של קינטרוס. החלוץ בן ה-26 נחשב לאחד מהשחקנים היותר מוכשרים בסגל הבוליביאני, והרבה ציפיות יש ממנו בחלק ההתקפי. שחקן טכני ומהיר מאוד ששייך לאוריאנטה פטרולרו אבל הספיק לשחק בהשאלה גם בפורטוגזה, קורינתיאנס וספורט רסיפה מבראזיל וכן בליגה הקוריאנית, בטרק גרוזני הגיאורגית ובאל ערבי הקטארית.
    החל את הדרך שלו בנבחרת ב-2004 והשתייך לסגל הנבחרת בקופה אמריקה בפרו באותה שנה וכעבור 3 שנים, בקופה אמריקה בונצואלה, כבר שיחק ואף כבש שער בתיקו מול הנבחרת המארחת. סה"כ יש לו 4 שערים ב-22 הופעות והוא הכובש השני בסגל הנבחרת. לבוליבאנים אין יותר מדי אופציות התקפיות, אבל השילוב של ארסה עם מרטינס עשוי להוביל לשיתוף פעולה מעניין בין השניים.


    האם הניצחון הראשון מזה 14 שנים יגיע בארגנטינה? תאמינו או לא, אבל הפעם האחרונה שבוליביה ניצחה משחק בקופה אמריקה היה ב-25.6.97, את מכסיקו בחצי הגמר בתוצאה 1-3, באותו טורניר שנערך בבוליביה. הנבחרת הבוליביאנית לא סתם נחשבת כחלשה בדרום אמריקה, ויש הבדל עצום בין משחקי הבית שלה, שמן הסתם נערכים באוויר הדליל של 3,800 מ' מעל פני הים, לבין משחקי החוץ. לצד תוצאות כמו 1-6 בבית על ארגנטינה, בוליביה לא ניצחה כבר ב-4 טורנירי קופה אמריקה וגם במוקדמות המונדיאל לדרא"פ 2010, הפסידה את כל משחקי החוץ למעט תיקו 0-0 בבראזיל. למרבה האירוניה, בוליביה לא הפסידה כלל לבראזיל, כאשר בלה פאס ניצחה אותה 1-2. אני לא רואה את הבוליביאנים מסיימים לפני ארגנטינה או קולומביה ובהחלט קיבלו בית קשה. מצד שני, במקום יפן, שכנראה לא היתה משאירה לבוליביה שום סיכוי, נכנסה לטורניר הנבחרת עד גיל 23 של קוסטה ריקה, מה שנותן תקווה לבוליביאנים לנסות ולתפוס את המקום השלישי שאולי יוביל אותם לרבע הגמר.

     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  5. cazzo Il Capocuoco

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    13,083
    לייקים שהתקבלו:
    827
    http://1.bp.blogspot.com/_aFJgo8N21T0/TFzDCB2ShsI/AAAAAAAABH0/rY2kg_SUCLU/s200/Costa+Rica+Flag.Xxx קוסטה ריקה

    http://aws.watchlivefootball.tv/wordpress/wp-content/uploads/costa-rica_costa-rica.Xxx


    קוסטה ריקה בפורטרייט:

    משחק בינלאומי ראשון: קוסטה ריקה 7 - 0 אל סלבדור (סיודאד דה גוואטמאלה, גוואטמאלה, 14 בספטמבר 1921)
    הניצחון הכי גדול: קוסטה ריקה 12 - 0 פוארטו ריקו (באראנקייה, קולומביה, 10 בדצמבר 1946),
    ההפסד הכי גדול: מכסיקו 7 - 0 קוסטה ריקה (סיודאד דה מחיקו, מכסיקו, 17 באוגוסט 1975)
    הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: וולטר סנטנו קוראה, 136 הופעות.
    מלך השערים: רולאנדו פונסקה חימנס, 47 שערים.

    קוסטה ריקה בקופה קודמים: כאורחים לא קבועים, הטיקוס יופיעו בפעם הרביעית באליפות דרום אמריקה בכדורגל, כשהפעם הראשונה נגמרה רע מאוד; באצטדיונה של העיר הבוליביאנית סנטה קרוס, הנבחרת שאותה אימן הארגנטינאי הוראסיו קורדרו, הפסידה 5-0 לברזיל ו4-1 לקולומביה. עדיין הייתה הזדמנות להעפיל לרבע הגמר, אך עם מכסיקו המשחק הסתיים בתוצאת תיקו 1-1. בקולומביה 2001 עקב הפרישה של ארגנטינה, גם הונדורס השתתפה והמשחק ביניהם במדיין נגמר בניצחון משער יחיד של פאולו וונצ'ופה. חלוצה של מנצ'סטר סיטי דאז המשיך לכבוש, נגד אורוגוואי (במשחק שנגמר 1-1) ונגד בוליביה שהפסידה 4-0. קוסטה ריקה סיימה במקום הראשון, אבל כמה אירוני שדווקא הסלסטה מנהר הכסף הדיחו את הטיקוס ברבע הגמר למרות השער החמישי של וונצ'ופה. בהופעה האחרונה בפרו 2004, האדומים כחולים הפסידו לפארגוואי ולברזיל ועדיין העפילו לרבע הגמר מניצחון דרמטי על צ'ילה. ברבע הגמר שנערך בטרוחיו קולומביה ניצחה 2-0.

    סגל השחקנים:

    מכסיקו מופיעה בקביעות בקופה אמריקה מאז 1993, וב18 השנים האחרונות גביע הזהב התקיים באותה השנה פעמיים. בפעם הראשונה הטרי הצליחו גם להגיע לגמר בקופה וגם לזכות באליפות צפון אמריקה ב1993. ב2007 כמעט אותו סגל של חבייר אגירה הופיע בצמד הטורנירים. הפעם ב2011, לקוסטה ריקה קורה אותו הדבר, אלא שהצוות הטכני מוותר על 9 שחקנים שמשחקים בליגות האירופאיות. הסגל הנוכחי מלא בשחקנים הצעירים של הליגה המקומית וביניהם ארבעה שחקנים שהשתתפו במונדיאליטו 2009 בו הנבחרת מתחת לגיל 20 נעצרה מול המקבילה הברזילאית בחצי הגמר.

    שוערים: אסטבאן אלוואראדו (אלקמאר), דני קרוואחאל (סן קרלוס), לאונל מוריירה (הרדיאנו).

    הגנה: פדרו לאל (פונטרנאס), היינר מורה, אוסקר דוארטה (ספריסה), יוני אקוסטה, חוסה סאלוואטיירה (אלאחואלנסה), קווין פאחארדו (סאנטוס דה גואפילס), פרנסיסקו קאלבו (סן ג'סינטו קולג').

    קישור: דויד גוסמן (ספריסה), האנסל אראוס (סאנטוס דה גואפילס),חוסה מיגל קוברו (הרדיאנו), חורחה גאטיינס, אלן גווארה, לואיס מיגל ואייה (אלאחואלנסה).

    התקפה: ראנדאל ברנס (קארטאחינס), חוסואה מארטינס, ססאר אליסונדו, יואל קמפבל, חורחה קסטרו (ספריסה), דייגו מאדריגל (סרו פורטניו)


    המשוגע החדש על הקווים:

    ריקארדו אנטוניו "המשופם" לה וולפה

    http://euro.mediotiempo.com/media/2010/08/13/la-volpe-buscaria-otro-mundial-con-un-cuadro-de-concacaf.Xxx

    גיל: 59

    על קווי הנבחרת: לה וולפה התחיל לאמן בוואחטפק הקטנה, למעשה באותה קבוצה שבה סיים את הקריירה. בשנות השמונים והתשעים המשיך לצבור ניסיון ולאמן גם בקבוצות מפוארות יותר עם בסיס אוהדים גדול. הראשונה הייתה אותה קבוצה מקנקון, אטלנטה, בה היה שוער ואליה גם חזר שוב יותר מאוחר כדי לזכות באליפות. אימן גם בצ'יוואס גוואדאלאחרה, אטלס גוואדאלאחרה, קרטארו, תקופה קצרה באמריקה, וטולוקה (בה זכה באליפות האחרונה שלו) לפני שנהיה מאמן הנבחרת המכסיקנית. את הטרי הביא לזכייה בגביע הזהב 2003, להופעה בחצי גמר גביע הקונפדרציות ב2005, קיבל הרבה מאוד מחמאות על המשחק שהביעו הירוקים אך נעצר בשמינית הגמר בקיץ 2006 מאותו שער של מקסי רודריגס נגד ארגנטינה. אחרי התקופה הארוכה וההתאזרחות, הוא חזר לבואנוס איירס לאמן את בוקה ג'וניורס (שמפסידה את האליפות לאסטודיאנטס) וולס סארספילד. אחרי עוד קדנציה באטלס ולפני זה במונטריי, לה וולפה מקבל את נבחרת קוסטה ריקה כשמובטחים לו 50 אלף דולר בחודש. תקדים בכדורגל המקומי, זה באמת שווה את הגישה המפורסמת שלו?

    הקריירה שלפני: ריקארדו "אל ביגוטון", כלומר המשופם, התחיל את הקריירה המקצוענית שלו בכדורגל כשוער של באנפילד ב1971. אז הקבוצה הירוקה מפרברי בואנוס איירס, הייתה מתנדנדת בין הליגה הבכירה לליגת המשנה. ב1973 היה חלק מהקבוצה שזכתה באליפות ה"סגונדה דיוויסיון". ב1975 סן לורנסו החתימה את השוער של המקדחה, "אל טאלאדרו" ודווקא בתקופתו במדי הציקלון, הקבוצה סבלה מבעיות כלכליות ומנהליות לאחר שנים של הצלחה. בכל זאת, חורחה אולגין כוכב סן לורנסו, לא היה הנציג היחידי של הכחולים אדומים באותו מונדיאל 1978. לה וולפה יישב כל הטורניר על הספסל וצפה באובלדו פיליול הודף ותופס כדורים. לה וולפה סיים את הקריירה במכסיקו, ספג כמה שערים יפהפיים מצידו של הוגו סאנצ'ס (גם במספרת), והיה כל כך קרוב לזכייה באליפות עם אטלנטה ב1982.

    שחקני מפתח:

    ראנדאל ברנס מויה

    http://static.foxsports.com/content/fsc/img/2011/06/09/goldcup_saving_grace_pi_bb_060911_20110609214349421_660_320.Xxx

    גיל: 27
    קבוצה: קארטאחינס (קוסטה ריקה)
    תפקיד: חלוץ
    כינוי: "הקטנטן"

    "אל צ'יקי" הוא חלוץ לא גדול מימדים, לא מגיע ליותר מ175 סנטימטרים, אבל הקיץ יש לו משימה, לנסות להוביל את ההתקפה של קוסטה ריקה בקופה אמריקה. ברנס הוא לא חלוץ מעולה כמו שהיה פאולו וואנצ'ופה או רולאנדו פונסקה, אך מכל השחקנים בהתקפה הוא המנוסה ביותר בסגל הנוכחי ויש סיכוי שגם את סרט הקפטן הוא ישים על זרועו. בגיל 22, לפני כחצי עשור בערך, עזב את קארטאגו, ואמר להתראות לאוהדי קארטאחינס, ביחד עם רוי מילר, שם שניהם החלו את דרכם בכדורגל המקצועני. שני הקוסטריקנים התאקלמו במזג האוויר הדי ממוזג של בודה גלימט הנורבגית. הקבוצה ירדה ליגה, אבל בליגת המשנה ברנס נהיה מלך השערים של הקבוצה. ב2007, עונה פחות מוצלחת אישית, בודה גלימט חזרה לליגה הבכירה. לראנדאל היה לא פשוט, הוא הושאל שוב לקבוצה מליגת המשנה, קונגסווינגר, ועזר לה להפעיל לליגה הבכירה עם כמה שערים. בינתיים הוא חזר למולדת, ובנבחרת הוא נחשב לחלוץ מחליף. בגביע הזהב שכבר הסתיים ברנס כבש שער שיוויון קריטי מול אל סלבדור בתוספת הזמן, ובקופה אמריקה תהיה לו הזדמנות להראות מה הוא שווה במשך משחק מלא.


    היינר מורה

    http://www.fifa.com/mm/photo/worldfootball/nationalteams/01/45/15/02/1451502_full-prt.Xxx


    גיל: 27
    תפקיד מגן ימני/בלם
    קבוצה: ספריסה (קוסטה ריקה)
    כינוי: "חסר כינוי"

    מבין כל הטירונים והילדים בהגנה, יש מישהו שעליו הפילו תיק. הוא לא מנוסה במיוחד, הוא לא משחק בבלגיה, לא בנורבגיה ואפילו לא באחת מקבוצות הMLS המקצועניות. להיינר מורה יש נסיון בליגה המקומית בלבד, ואת ההתקדמות שלו בנבחרת הוא עשה בגביע הזהב האחרון. המגן הימני שיחק עד כה בסאנטוס דה גואפילס, בברוחאס דה דסאמפאראדוס, ולאחרונה במועדון האהוד ספריסה. בגביע הזהב כבש נגד קובה שער שבו עבר את השוער, זהו היחיד ב13 ההופעות שלו במדי הטיקוס.

    לשים לב ל...:

    דייגו חוסואה מאדריגל אויוה

    http://www.mariosegura.com/multimedia/imagenes/selecciones-nacionales/sub-23/Diego_Madreigal_goza.Xxx

    גיל: 22
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: סרו פורטניו (פראגוואי)
    כינוי: "חוספינו"

    אחת מההפתעות של מונדיאליטו 2009 שנערך במצרים, היה דייגו מדריגל. אפילו במשחק הראשון מול ברזיל שנגמר בתבוסה, הוא היה רוב הזמן על הספסל והחליף את מרקוס אורנייה בסוף. הוא כבש את השער הראשון נגד אוסטרליה, שער שסימן את תחילת המסע במצרים, מפורט סעיד, אלכסנדריה וקהיר. דייגו הוא חלוץ שני, או שהוא משחק ככנף, נוטה לפעול בצד שמאל, נמוך מאוד, אפילו לא מטר שבעים, ולמרות זאת עושה רושם שהוא לא מפחד ממגע אגרסיבי. את הקריירה התחיל בקבוצת האוניברסיטה של הבירה סן חוסה, ולפני חצי שנה סרו פורטניו רכשה אותו מהרדיאנו. לה וולפה ימשיך לתת לו הזדמנויות? אנחנו נראה...

    בסך הכל, בניגוד לפעמים הקודמות של הקוסטריקנים בקופה אמריקה, זה יהיה למעשה טורניר אימון שבו הנבחרת הצעירה והלא ידועה ביחד עם כמה בודדים מנוסים טיפה יותר, תרכוש ניסיון רב מול נבחרות כמו ארגנטינה וקולומביה לקראת קדם מונדיאל 2014. עקב הפרישה של נבחרת יפן מהטורניר כאורחת, קוסטה ריקה כמו מכסיקו תערוך טורניר אזורי נוסף לאחר גביע הזהב, דבר שמרגיז את אוהדי הכדורגל הדרום אמריקאי וגורם להתארגנות של CONMEBOL להיראות די מביכה. לריקארדו לה וולפה מצפה עוד עבודה ולא ברור אם עיתונות הספורט תמשיך לבקר אותו, נוכח ההדחה להונדורס ברבע הגמר לאחר פנדלים. כרגע הרפובליקה המרכז אמריקאית המומה ואבלה לנוכח תאונת הדרכים שבה דניס מרשל נהרג, כן, אותו בחור שהבקיע נגד הונדורס חמישה ימים לפני כן. לפי המאמן הארגנטינאי, אם ה"טיקוס" הצעירים ישחקו ללא לחץ יש סיכוי לרשום הופעה לא רעה, ומי יודע אולי גם להפתיע. מצד שני, העיתונאים לא ממש נותנים סיכויים לאדומים-כחולים....
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  6. Muurad Member

    הצטרף ב:
    ‏31/8/10
    הודעות:
    6,560
    לייקים שהתקבלו:
    58
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/05/Flag_of_Brazil.Xxx/300px-Flag_of_Brazil.Xxx.Xxx ברזיל


    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/thumb/7/78/CBF_logo.Xxx/130px-CBF_logo.Xxx.Xxx


    ברזיל בפורטייט

    המשחק בינ"ל ראשון : ארגנטינה - ברזיל 0-3 (בואנוס איירס, ארגנטינה 20.9.1914)
    הניצחון הגבוה ביותר: ברזיל - ניקראגואה 0-14 (מכסיקו סיטי, מכסיקו, 17.10.1975)
    ההפסד הגבוה ביותר: אורוגואי -ברזיל 0-6 (ויניה דל מאר, צ'ילה 18.9.1920)
    שיאן ההופעות: קאפו (142 הופעות)
    הכובש המצטיין: פלה (77 שערים)
    הופעות בגביע העולם: 19 (הנבחרת היחידה ששיחקה בכל טורנירי גביע העולם)
    הישג שיא בגביע העולם: 5 זכיות (2002, 1994, 1970, 1962, 1958)
    הופעות בקופה אמריקה: 32 (ההופעה הראשונה בטורניר הראשון ב-1916)
    הישג שיא בקופה אמריקה: 8 זכיות (2007, 2004, 1999, 1997, 1989, 1949, 1922, 1919)
    הופעות בגביע הקונפדרציות: 6 (הראשונה בטורניר שנערך ב-1997)
    הישג שיא בגביע הקונפדרציות: 3 זכיות (2009, 2005, 1997)




    ההיסטוריה של ברזיל בקופה אמריקה:

    לעומת גביע העולם בו ברזיל מחזיקה במספר הזכיות הגדול ביותר כאלפא דוג של הטורניר בקופה אמריקה, לפחות מבחינת הישגים, עם 8 זכיות ב-32 הופעות היא מהווה גלגל שלישי לארגנטינה ואורוגוואי שחולקות את המקום הראשון, עם 14 זכיות כל אחת, כשליטות הבלתי מעורערות של הטורניר. את הדרך ברזיל החלה במתכונתו הישנה כגביע דרום אמריקה ב-1916, אותו סיימה במקום השלישי בלי אף ניצחון. הזכייה הראשונה הגיעה ב-1919 כשהיא גם אירחה את הטורניר לראשונה, והיא מובלת ע"י השחקן השחור הראשון בכדורגל הברזילאי, מי שרבים טוענים שכבש יותר שערים מפלה (מעל ל-1300 שערים ב-1200 משחקים) ונחשב לכדורגלן הגדול ביותר שהיה לברזיל ואולי גם לעולם להציע בשנות ה-10 וה-20, ארתור "אל טיגרה" פרידנרייך. אגב, היום מחלקים על שמו את פרס הכובש המצטיין בברזיל מדי שנה. לאחר 2-2 ללא הכרעה במשחק הגמר הראשון נגד אורוגוואי האימתנית נקבע משחק נוסף, אחד שייכנס לפנתיאון של הקופה אמריקה כשאותו פרידנרייך כובש בדקה ה-122 של ההארכה את שערו הרביעי בטורניר. כאן אם תרצו מתחילה האגדה העונה לשם "סלסאו ברזיליירה". הזכייה השנייה הגיעה גם היא כשברזיל אירחה את הטורניר, ב-1922, כשברזיל גברה בגמר בצורה משכנעת 3-0 על פארגוואי.

    http://4.bp.blogspot.com/_RB-6ZLboka0/THp5BUgmdJI/AAAAAAAAAAU/puzHodFGVhQ/S350/64040.Xxx
    האיש ממנו הכל התחיל

    עד לזכייה השלישית עברו לא פחות מ-27 שנים בהם הברזילאים סיימו במקום השני 4 פעמים ולא הצליחו לעבור את המשוכה האחרונה בדרך לגביע, עד שסוף-סוף ב-1949 ברזיל ניצחה בסטייל כשהיא מפרקת כל מה שזז בדרך לגמר עם תוצאות דימיוניות וכדורגל התקפי מרהיב בהנהגת ג'איר, זיזיניו ואדמיר - כולל 7-0 בגמר נגד אותה פארגוואי - כשגם את אותו טורניר היא אירחה ושומרת על 100% הצלחה כשהיא הנבחרת המארחת. לאחר זכייה זו ברזיל נכנסה לתקופת בצורת גדולה עוד יותר, הפעם בת 40 שנה, כשגם חלק מהשמות הגדולים ביותר היסטוריה הברזילאית והעולמית לא הצליחו להביא הביתה את התואר הנכסף. גם בטורניר הראשון של שנת 1959, כשאלופת העולם הטרייה הגיעה בהרכב מלא כולל כוכבי העל גארינצ'ה וכמובן פלה, היא נכשלה לזכות. הטורניר נערך בפורמט של ליגה והיא הייתה חייבת ניצחון במשחקה האחרון מול ארגנטינה, אך למרבה ההפתעה היא נכשלה, סיימה ב 1-1 והפסידה את התואר.
    כמוה גם הנבחרת המוכשרת של 1979, עם שמות כמו זיקו, פאלקאו וסוקראטס (הפעם בפורמט הנוקאאוט עם משחקי בית וחוץ), אפילו לא עלתה לגמר כשהפסידה בסיכום הכולל לפארגוואי במשחק חצי הגמר 4-3.

    http://www.new-dimension-software.com/news/mondiali/img/pele.Xxx
    פלה. אפילו הוא לא הצליח לשבור את הבצורת

    ב-1989 כשהטורניר כבר עבר לשם הנוכחי - ה"קופה אמריקה", הגיע תורה של ברזיל לארח את הטורניר בפעם הראשונה מאז אותה זכייה ב-1949. ברזיל לא איכזבה והמשיכה במסורת כששמרה על 100% ההצלחה שלה כמארחת, בהנהגתם של צמד חלוצים לא כ"כ מוכרים בזמנו מחוץ לברזיל - בבטו ורומאריו. שלימים יהיו אימת ההגנות באירופה (או בספרד). הצמד שברו בצורת בת 40 שנה והביאו לברזיל את הגביע הרביעי בתולדותיה. 8 שנים עברו ונבחרת ברזילאית מוכשרת ביותר, שגם הגיעה כאלופת העולם הגאה שנה לפני האכזבה במונדיאל 98 והחלפת הדורות שתגיע אחריה, התייצבה לגביע. עדיין עם שחקנים ותיקים ומנוסים בהנהגתם של רומאריו, אלדאיר ודונגה. אך גם עם צעירים ומוכשרים כמו פלאביו קונסנסאו, דנילסון וכמובן עם ילד בן 20, שחקן השנה בעולם, רונאלדו שהיה עדיין שייך לברצלונה רגע לפני המעבר הגדול לאינטר. ברזיל שייטה במאזן מושלם לתואר חמישי עם יכולת יוצאת דופן של הפנומן הברזילאי הצעיר לאורך כל הטורניר בגבהים האיומים של בוליביה, כשהיא גוברת על הנבחרת המקומית במשחק שהפך להיות דיי דרמטי. התוצאה הייתה 1-1 לקראת סיום המשחק, אבל אותו רונאלדו כבש את שערו החמישי בטורניר בדקה ה-79 ולמעשה נתן לברזילאים את התואר במשחק בו ניצחה 3-1 בסופו של דבר והצליחה לזכות בגביע הראשון שלה מחוץ לאדמת ברזיל.

    http://4.bp.blogspot.com/-SxLRJ2nDKbU/TV6zrojVTlI/AAAAAAAAHqE/zHtQPZ-PYEQ/s400/Ronaldo%2B%252856%2529.Xxx
    רונאלדו מנשק את הגביע ב-97. סימל את תחילת השליטה הברזילאית בקופה אמריקה של העידן המודרני

    שנתיים לאחר מכן, לאחר חילופי הדורות, עם נבחרת צעירה תוססת וכישרונית, מובלת ע"י צמד ה-ר' רונאלדו וריבאלדו (כשהצלע השלישית רונאלדיניו עדיין ילד בן 19 שעלה פה ושם מהספסל), המשיכה ברזיל בדיוק מאיפה שהפסיקה שנתיים קודם לכן. כשהיא עוברת ואף מדלגת מעל כל שלב ואתגר שניצב ממולה. רונאלדו וריבאלדו מסיימים עם 5 שערים כל אחד ככובשים הגדולים של הטורניר (כשהפעם שחקנה של בארסה זכה בכבוד להיות שחקן הטורניר) וברזיל עוד פעם עם מאזן מושלם ויחס שערים מדהים של +15. אז הגיע ההפסד המביך וההדחה מול הונדורס החלשה 2-0 ברבע הגמר של הטורניר ב-2001. ב-2004 אלופת העולם הגיעה בלי שום ציפייה מהטורניר בפרו עם סגל מלא בשחקנים מחליפים וצעירים נטול כוכבים שקיבלו מנוחה מהמאמן קרלוס אלברטו פריירה, אבל אותו טורניר הצמיח לנו כוכב חדש - אדריאנו. חלוצה של אינטר הרשית 7 פעמים כולל שערים בשלבים המכריעים, והוליך את הנבחרת הברזילאית ה"אלמונית" לזכייה באחד הטורנירים המותחים אי פעם. בחצי הגמר עברה ברזיל בפנדלים את אורוגוואי, ובגמר נגד היריבה הגדולה ארגנטינה, במשחק שהיה בשליטה של הארגנטינאים שהובילו 2-1 והרגישו שהניצחון כבר שלהם, הגיע אדריאנו עם שער דרמטי בדקה ה-93 ולקח את המשחק לפנדלים. שם ז'וליו סזאר יצא גדול כמו בחצי הגמר וברזיל מצידה לא החטיאה אף פנדל ולקחה הביתה את ה'קופה אמריקה' ה-7 בתולדותיה. אדריאנו, כמובן, נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר.

    בטורניר האחרון ב-2007 בונצואלה, בהדרכתו של דונגה שפיקד על נבחרת אפורה, חזקה, קשוחה לא יצירתית ויעילה המתמחה בהתקפות מתפרצות, עם רוביניו כשחקן המרכזי שסיים גם כשחקן המצטיין ומלך השערים (6), ברזיל הצליחה בדרך לא מרשימה להגיע לגמר. שם פגשה מולה פעם נוספת את אותה יריבה מ-2004 לקרב ענקיות נוסף, כשהארגנטינאים מחפשים נקמה ולרשותם עומדת הנבחרת המרשימה ביותר בטורניר והפייבוריטית הברורה. דונגה וחבורתו לא התרשמו יתר על המידה מהארגנטינאים והיממו את העולם עם 3-0 יעיל, חד וחלק כשהם שולטים בכוח ועוצמה בקישור ומביכים את הארגנטינאים בהתקפות המתפרצות שלהם.

    http://www.nouri.net/brasil_copa_america_2007_1.Xxx
    רוביניו וברזיל של דונגה חוגגים ב-2007. הפתיעו את כולם.


    סגל השחקנים

    עקב הכשירות הלא ברורה של פאטו וגאנסו, עמדות הקשר ההתקפי והחלוץ הן הבעיתיות ביותר בנבחרת כשהמחליפים שעל הספסל לא ממש הראו יכולת משביעת רצון. לכן הכשירות של השניים לאורך כל הטורניר הכרחית מאין כמוה. סימני שאלה נוספים יהיו: עמדת המגן השמאלי, אותה ימלא אנדרה סנטוס מפנרבחצ'ה שמקבל קרדיט ממאנו עוד מימיו כמאמנו בקורינתיאנס. הקישור האחורי, שתלוי רבות ביכולתו ההגנתית והטקטית של חביב המאמן הנוסף, לוקאס לייבה, שטופח ע"י מאנו בגרמיו ונתן עונה נהדרת במדי ליברפול. הוא יצטרך לדעת לעשות את העבודה השחורה והשקטה כדי לאפשר לכוכבים בהתקפה לעשות מה שהם יודעים בלי לדאוג, יחד עם רמירס בעל 3 הריאות שיהיה לצידו. בעמדה זו על הספסל מחכה לה מפלצת העונה לשם סאנדרו רניירי, אופציה מצוינת לכל הדעות וחלקם אף יאמרו מי שצריך לפתוח בהרכב. אך בניגוד לסאנדרו, שאר האופציות בספסל חוץ מלוקאס לא הראו יכולת לשנות ולהועיל לטובה. כך שברזיל תצטרך לקוות ששחקני ההרכב ההתקפיים שלה ישארו בריאים.

    שוערים: ז'וליו סזאר (אינטר), ויקטור (גרמיו), ג'פרסון (בוטאפוגו).

    הגנה: לוסיו (אינטר), טיאגו סילבה (מילאן), דני אלבס (ברצלונה), אנדרה סנטוס (פנרבחצ'ה), דויד לואיז (צ'לסי), לואיזאו (בנפיקה), מאייקון (אינטר), אדריאנו (ברצלונה).

    קישור: לוקאס לייבה (ליברפול), ראמירז (צ'לסי), גאנסו (סאנטוס), סאנדרו (טוטנהאם), אליאס (את' מדריד), אלאנו (סאנטוס), ג'דסון (שחטאר).

    התקפה: רוביניו (מילאן), ניימאר (סאנטוס), פאטו (מילאן), לוקאס (סאו פאולו), פרד (פלומיננזה).


    האיש על הקווים

    לואיז אנטוניו "מאנו" ונקר דה מנזס
    גיל: 49

    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/5/55/Mano_menezes.Xxx/200px-Mano_menezes.Xxx

    אם יש איש אחד שלואיז אנטוניו ונקר דה מנזס, או בקיצור "מאנו" מנזס, מודה לו כל ערב לפני שינה, האיש הוא מוריסי ראמאליו. לאחר הכישלון של דונגה בדרא"פ ההתאחדות הברזילאית החליטה שהגיע הזמן לשינוי ופנתה למאמן פלומיננזה דאז, מוריסי ראמאליו, עם הצעה לתפקיד היוקרתי. ראמאליו דחה את ההצעה הקוסמת מכולן ונשאר נאמן לקבוצתו. מנזס, שאימן את קורינתיאנס, מובילת הליגה דאז, היה האופציה הבאה בתור ובניגוד לקולגה הוא חטף את ההצעה ב-2 הידיים נפרד ממועדונו באמצע העונה ולקח על עצמו את האתגר הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הברזילאי - להצעיד את הסלסאו לזכייה במונדיאל 2014 שייערך על אדמת ברזיל.

    לתודעה כמאמן הוא נכנס ב-2004, כשאימן את הקבוצה הקטנה והצנועה בשם '15 דה נובמבר' ובמסע סינדרלה לקח אותה עד לחצי גמר הגביע הברזילאי. ב-2005 הוא תוגמל על ההצלחה וקיבל את המושכות במועדון הענק גרמיו שירד לליגה השנייה, במטרה להחזירו לליגה הבכירה. בעונתו הראשונה מנזס העלה את הקבוצה ליגה תוך כדי זכייה בסרייה ב'. בעונתו השנייה ב-2006 סיים במקום השלישי בברזילראו יחד עם תואר מחוז גאושו בניצחון על היריבה העירונית השנואה אינטרנאסיונאל, כשב-2007 הצעיד את הקבוצה לגמר גביע הליברטאדורס שם הפסיד לבוקה ג'וניורס. עונה לאחר מכן עזב מאנו את גרמיו ונקרא עוד פעם להחזיר עטרה ליושנה ולהעלות קבוצה ליגה. הפעם הייתה זו אחת הקבוצות האהודות בברזיל, קורינתיאנס. גם הפעם המסלול היה דומה מאוד - עליית ליגה בעונה הראשונה, זכייה בליגה המחוזית בעונה הבאה וזכייה בגביע הברזילאי באותה העונה.

    מאז שלקח את המושכות הנבחרת נמצאת בתהליך הצערה והנחלת שיטת משחק ברורה לכל הגילאים. עם הבטחה לנסות להחזיר גם קצת מה'ז'וגו בוניטו' שנעלם בימי דונגה. מאנו דוגל בכדורגל של החזקת כדור ומערך ברור של 4-2-1-3. לצד אותה הבטחה לשחק כדורגל יפה הוא גם ידוע בארגון והסדר במשחק שלו כשהוא משחק עם הגנה מסודרת וקישור מעובה, כשהתקפה נשענת על הפליימיקר, 2 קיצוניים בצדדים וחלוץ המטרה - והדגש הגדול שלו בנבחרת הנוכחית הוא שכל שחקני הקבוצה יתנהלו בטבעיות עם הכדור כדי לאפשר לקבוצה להניע את הכדור בלי לחץ או מגבלות, במטרה שהכדור יישאר ברגליים שלו כמה שיותר ולתת לכישרונות ההתקפיים של ברזיל את כל הכלים לנצל את היכולת האישית שלהם לטובת הנבחרת. עד כה, למרות האמון המרענן בשחקנים הצעירים מהבית הגיעו גם החלטות מוזרות בבניית הסגל. לצד ניצחונות נגד יריבות אימון פחות טובות, הגיעה גם יכולת לא משכנעת נגד יריבות חזקות. עכשיו הגיע זמן המבחן האמיתי הראשון שלו ושל נבחרתו שתעזור לנו להבין, מי היא בדיוק ברזיל של מאנו מנזס, ולאיזה כיוון היא הולכת.


    אנשי מפתח :

    ניימאר

    http://www.cleansheetsallround.co.uk/wp-content/uploads/Neymar-Chelsea-Arsenal-Brazil-20111.Xxx

    גיל: 19
    תפקיד: חלוץ\קיצוני שמאלי
    קבוצה: סאנטוס (ברזיל)

    ילד הפלא של סנטוס כבר תפס את תשומת הלב של כל אוהד כדורגל בעולם עם התעוזה, היצירתיות, החדשנות, המהירות המסחררת, מגע הקסם, התרגילים, הדריבלים, הבישולים והשערים. הוא מיצב את עצמו ככישרון הצעיר הגדול ביותר בעולם, אחד שמגיע לספק רגעי אושר ושמחה לקהל בכל פעם שמגיעים לצפות בו. אך יש שיאמרו גם בחילה ושנאה, כתוצאה מהראוותנות, הביטחון העצמי, האגו, השחצנות והצלילות במשחקו. רמת האנטגוניזם כלפיו הגיעה לשיא כשגרם לפיטוריו של מאמנו בסאנטוס לאחר ויכוח לגבי פנדל שרצה לבעוט ונדחה שנה שעברה.

    ניימאר מגיע לקופה אמריקה הנוכחי עם תקוות כל העם הברזילאי על הגב הצנום שלו, ביחד עם ציפייה מכל אוהד כדורגל לשחקן מעולם אחר. אם זה לא מספיק, רונאלדו הכריז עליו לא מזמן כיורשו בנבחרת ומי שיצעיד את ברזיל קדימה. כמו בכל שלב וקבוצה אחרת בקריירה שלו, לא לקח לו הרבה זמן למצב את עצמו בתור "ה-שחקן" גם במדי הסלסאו - ובזכות מלאה - הילד מראה התקדמות מטאורית ביכולת ובהשפעה שלו במשחק, בין אם זה בנבחרת הצעירה של ברזיל אותה הוביל לזכייה באליפות דר"אמ עם 9 שערים ב-7 משחקים, בקבוצתו סאנטוס אותה הוביל לזכייה בליברטאדורס וכבש במדיה בממוצע כמעט כל משחק שני. גם בנבחרת כשעשה רושם התחלתי מצויין וכבש 3 שערים ב-5 משחקיו עד עכשיו, כשהוא לא מותיר ספק מי השחקן הטוב במגרש וגורם לכל דבר טוב בהתקפת ברזיל לעבור או להסתיים איתו. לא סתם הגדולות של אירופה מתעניינות בו ומוכנות לשלם סכומי עתק, גם ריאל מדריד שהתעניינה בו כבר שהיה בן 13.

    אבל לפני המעבר לאירופה, מגיע המבחן האמיתי הראשון של ניימאר בזירה העולמית. מבחן שיראה האם יש אמת בדבריו של רונאלדו, כשהצלחה בו תכניס את ניימאר למסלול המהיר בדרך להיות גדול באמת ותאמת את דבריו של פנומנו. בעוד כישלון יגרום לתהיות האם אנחנו צופים בלידה מחדש של רוביניו ושות' כתקווה הגדולה שלא מצליחה לעמוד בציפיות - לנו רק נותר לחכות שיפרסמו את תוצאות המבחן בעוד חודש ולנסות להבין את התשובה בעצמנו.


    טיאגו סילבה

    http://u.goal.com/134000/134056_news.Xxx

    גיל: 26
    תפקיד: בלם
    קבוצה: מילאן (איטליה)

    הבלם הברזילאי בן ה-26 של מילאן מגיע לקופה אמריקה לאחר העונה הטובה ביותר בקריירה שלו כאחד השחקנים המובילים של ברזיל ואחד הבלמים הטובים בעולם. טיאגו סילבה הנהיג את מילאן מהקו האחורי בצורה מרשימה מאוד בדרך לאליפות ראשונה זה 7 שנים, תוך כדי שבירת השלטון הנראזורי של אינטר בעיר מילאנו והחזרת הצבע האדום לאופנה.

    תחת הנהגתו, למילאן הייתה ההגנה החזקה ביותר בליגה עם מספר הספיגות הנמוך ביותר, הוא אף עשה את עבודתו בצורה כה יעילה ונקייה שספג רק כרטיס צהוב אחד העונה. לאור אותה יכולת וההצלחות שמגיעות איתה, הבלם גם נחשב למועמד המוביל עפ"י רוב לתואר שחקן השנה באיטליה, וגרר התעניינות מצידה של ברצלונה, כשמילאן מצידה מקדימה תרופה למכה וחותמת איתו על חוזה חדש עד 2016. לאחר חילופי המשמרות בנבחרת כתוצאה מהכישלון במונדיאל, שבו ישב על הספסל ולא ראה דקת משחק, המאמן מאנו מנזס סימן בצד ההגנתי את בלמה של מילאן ואת דויד לואיז כצמד שיוביל את הנבחרת לקראת 2014. אבל עם הקפטן לוסיו שעדיין בשטח ותופס מקום אחד בהרכב, לא היה ספק מי מבין ה-2 יהיה הבלם שימלא את המקום לצידו. הבלם המוכשר הוא אולי המנייה הכי בטוחה של ברזיל הנוכחית והחשיבות שלו בתור מנהיג העתיד וההווה של ההגנה הברזילאית, בתקופת המעבר הזו, גבוהה מאוד. גם אם לוסיו עדיין ילבש את סרט הקפטן, שחקנה של מילאן הוא המנהיג ומעוז ההגנה האמיתי בנבחרת הנוכחית. טיאגו מבחינתו מקווה להמשיך לעשות את העבודה שלו בצורה שקטה חכמה ויעילה גם בקופה, בתקווה להתחיל את דרכו האמיתית בנבחרת ברזיל ברגל ימין עם עוד איזה תואר, כדי לסגור עונה באמת אדירה מבחינה אישית.


    אלשנדרה פאטו

    http://lh5.google.com/ibeenwantingtopop/R0pbBOi-cxI/AAAAAAAABTA/tOPnaKjmU2A/pato2.Xxx

    גיל: 21
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: מילאן (איטליה)

    לפעמים קשה לתפוס שאלשנדרה פאטו הוא רק ילד בן 21. הוא נמצא בתודעת הכדורגל העולמי כ"כ הרבה זמן שנדמה לפעמים שגילו גדול בשנה או שנתיים. "הברווז" - כינוי שקיבל בגלל מקום הולדתו 'פאטו ברנקה' (פאטו = ברווז) - פרץ לתודעה באינטרנאסיונאל כילד בן 16 הידוע במהירות המסחררת שלו, הדריבל ויכולת כיבוש השערים. מהר מאוד הגיעה ההצעה לעבור לאירופה ופאטו נחת במילאן תמורת כמעט 24 מיליון יורו, כשהוא ילד בן 18, באמצע העונה כמושיע של מילאן המדכדכת. הילד כלל לא אכזב עם 9 שערים ב-20 הופעות עד סיום העונה הראשונה שלו והשאיר טעם של עוד לאוהדי מילאן. בעונה המלאה הראשונה שלו פאטו גם לא אכזב וסיים כמלך שערי הקבוצה. בעונות שלאחר מכן הפציעות הטורדניות החלו לצוץ, ופאטו התקשה מאוד לשמור על יציבות ורצף גדול של משחקים כדי ליצור מומנטום. אחרי כל רצף קטן ויכולת מרשימה, הגיעה פציעה שהשביתה אותו לתקופה מסוימת. אבל למרות כל הבעיות והפציעות הוא תמיד החזיר תפוקה בשערים על המגרש, בן 21 עם מאזן של 50 שערים ב-101 הופעות במדי מילאן - נתונים מרשימים מאוד בהתחשב בגילו הצעיר ובעבר הפציעות שלו.

    בנבחרת פאטו לא קיבל הזדמנות של ממש בעבר ולא זומן לסגל הנבחרת במונדיאל האחרון, אבל עם העסקתו של מנזס הוא קיבל את המושכות בעמדה מאוד מרכזית ונקרא להוביל את קו ההתקפה של ברזיל בתור החלוץ המרכזי. האחריות שקיבל הוצדקה במהרה כשפאטו כבש כבר 3 פעמים ב-3 משחקים שונים בהם שיחק מאז המינוי. לקראת הקופה פאטו נפצע בכתפו והיה בספק לטורניר, אך ברגע האחרון מנזס כלל אותו בסגל והוא צפוי להחלים לחלוטין כבר לפתיחת הטורניר. אלו חדשות משמחות מאוד לאוהדי ומאמן נבחרת ברזיל כי, ביחד עם עמדת הקשר ההתקפי, עמדת החלוץ ונושא כיבוש השערים זו הבעיה הדחופה ביותר שיש לנבחרת הברזילאית, שממש מתקשה לכבוש. במיוחד במשחקים שפאטו לא שותף בהם. ולכן הברווז ממילאנו, הילד שגדל והתבגר מול העיניים של כולנו והפך לחלוץ מהשורה הראשונה בעולם (כשהוא לא פצוע), נכלל בין שחקני המפתח של הנבחרת הנוכחית כשהוא יהיה זה שיצטרך לתרגם את החזקת הכדור והמצבים לשערים בפועל. מעמסה גדולה לכל הדעות, במיוחד בגיל צעיר כזה, אבל מי שעוקב אחריו מספיק יודע שפאטו רק צריך להיות בריא ועל המגרש - משם והלאה הכישרון והיכולת ידברו בעד עצמם.


    שימו לב ל...

    לוקאס

    http://26.media.tumblr.com/tumblr_lirq0a6R8V1qf0sfyo1_500.Xxx

    גיל: 18
    תפקיד: קשר התקפי\קיצוני
    קבוצה: סאו פאולו (ברזיל)

    שנה שעברה סאו פאולו עברה תקופה קשה מאוד, כשלאחר אליפויות רצופות בברזיל והצלחה אדירה החלו הכוכבים להתפזר והקבוצה דישדשה בתחתית הטבלה וניסתה להמציא את עצמה מחדש. נקודת האור הכמעט יחידה בכל העונה הייתה עלייתו לגדולה של ילד בן 17 שתפס מקום בהרכב, כוכב קבוצת הנוער של המועדון - לוקאס.

    לוקאס הוא קשר התקפי נמוך ומהיר כשד, שמשחק גם כקיצוני בעיקר בצד ימין של ההתקפה. מהיר, יצירתי, החלטי, לוחם חסר פשרות שרץ ונאבק כל שנייה שהוא על המגרש למרות היותו רק 1.72, עם רגל ימין אדירה שהיא סכנה לכל שוער. בגלל מבנה גופו המוצק הוא מצליח להשאר על הרגליים בזמן הדריבל שלו, ופשוט חותך הגנות בצורה מרשימה באיזורים הכי צפופים עם שליטה ב-2 הרגליים כשהוא תמיד מחפש ללכת קדימה ולתקוף ללא הפסקה. אחרי עונת בכורה טובה הגיעה אליפות דרום אמריקה עד גיל 20, שם יחד עם ניימאר הוא הוביל את הנבחרת לזכייה מרשימה בטורניר. לוקאס ידע איך להשאיר רושם טוב במשחק האחרון עם שלושער בניצחון 6-1 של ברזיל על אורוגוואי והוסיף עוד שם חוץ מניימאר על השפתיים של כל מי שצפה באליפות. תןך שנה בלבד הוא שדרג את עצמו משחקן נוער בסאו פאולו לאחד הכשרונות הגדולים ביותר של ברזיל ובכלל בכדורגל העולמי, כשהוא מראה שהכל לא מקרה תוך כדי שהוא מוביל העונה את סאו פאולו למאזן מושלם כמוליכת הטבלה של הליגה המקומית עם כדורגל התקפי מצויין והרבה כשרונות צעירי. לוקאס אף סחט מחמאה מהקפטן האגדי רוג'ריו סני, שאמר שהוא הקשר ההתקפי הטוב שהיה לסאו פאולו מאז קאקא. גם במועדון לא התמהמהו והדביקו לילד סעיף שיחרור של 80 מיליון יורו(!), השני בגובהו בברזיל - ביחד עם חוזה חדש ומשופר כמובן.

    בנבחרת הוא עשה את הבכורה מול סקוטלנד וגם שם בדקות מועטות כמחליף הוא גרם לכי מי שצפה להתעניין מי זה בדיוק הילד הנמוך הזה שעובר דרך כולם במהירות ונחישות. בטורניר הנוכחי הוא אמור לעלות מהספסל ולחכות להזדמנות שלו כמחליף לניימאר או רוביניו בעמדות האגף. כשמאנו מחליט שהוא חשוב מספיק גם על הספסל ולא אפשר לו להוביל את הנבחרת עד גיל 20 לתהילה גם באליפות העולם שתערך מיד לאחר הקופה. לא מצופה ממנו להוביל את הסלסאו, אבל אם יקבל את ההזדמנות שלו תהיו בטוחים שכמו שעשה עד עכשיו בשנה האחרונה, הוא ייקח אותה ב-2 ידיים ולא ישאיר הרבה מקום לספק בנוגע לכישרון והיכולת שלו על המגרש.


    פאולו הנריקה "גאנסו"

    http://3.bp.blogspot.com/-BxaRapmGLDs/TfY0kIzOWtI/AAAAAAAAAHw/F_Qh3epojxU/s320/ganso+brazil2.Xxx

    גיל: 21
    תפקיד: קשר התקפי
    קבוצה: סאנטוס (ברזיל)

    אילולא הפציעות וחוסר הוודאות לגבי כשירותו בשנה האחרונה בכלל ולקראת הקופה אמריקה בפרט, פאולו הנריקה, הידוע בכינויו גאנסו (אווז), היה ביחד עם ניימאר בקטגוריית שחקני המפתח של הנבחרת של מאנו מנזס, כבעל הבית של נבחרת ברזיל בקישור ההתקפי.

    גאנסו הוא פליימיקר מהסוג הישן שמזכיר את ריקלמה הארגנטינאי בדרך שהוא מארגן ומסדר את משחק ההתקפה של הקבוצה מאיזור מרכז המגרש עד איזור רחבת היריב. הוא אוהב להאט ולשלוט במשחק בקצב שלו. הוא ידוע ביכולת ראיית המשחק יוצאת הדופן שלו, היצירתיות ובעיקר יכולת המסירה המדהימה שחותכת את כל ההגנה בדיוק הנכון ונוחתות עם המון רגש במקום הכי נוח לחלוץ להבקיע שער. היכולות האלה, ביחד עם שליטה מצויינת בכדור קרוב לגוף, הבנת משחק ברמה הגבוהה ביותר ובעיטת התותח ברגל שמאל, עושות את גאנסו לאחד הכשרונות הגדולים ביותר שצמחו בברזיל בשנים האחרונות, וביחד עם לוקאס וניימאר התקווה הגדולה של ברזיל בדרך למונדיאל 2014. הוא היה חלק מרכזי בקבוצה של סאנטוס שזכתה בפאוליסטה ובגביע הברזילאי שנה שעברה, כשעל הכל מנצח גאנסו ביחד עם חבריו הטובים ניימאר ורוביניו. בהופעת הבכורה בנבחרת עלה גאנסו בהרכב, במשחק הבכורה של מאנו מנזס כמאמן, בניצחון על ארה"ב וישר הראה מי הבוס בקישור של ברזיל בלי שום רגשי נחיתות. גם באירופה לא התעלמו מהכישרון ומילאן במרדף אחריו כבר תקופה ארוכה, כשתו המחיר שסאנטוס הציבה עליו הוא 50 מיליון יורו, וצפויות התפתחויות בנושא.

    כמו פאטו, גם גאנסו לא היה בטוח לקראת הקופה כאשר נפצע לפני כחודש והיה בספק רציני, זה לאחר שחזר מפציעה ארוכה של 7 חודשים כשקרע את הרצועות. אך מאנו מנזס לא היה מוכן לוותר על מי שהיה מיועד לקבל את המפתחות ולהניע את כל משחק ההתקפה של הנבחרת מכניסתו לתפקיד, ונתן לכישרון הזדמנות להחלים כשהכליל אותו בסגל 23 השחקנים לטורניר ושמר בשבילו על החולצה מספר '10' המחייבת. בינתיים, נראה שהוא אכן יחלים בזמן וישתתף בטורניר. בנימה אישית אני יכול לומר שאין הרבה שחקנים שראויים להקרא גאוני כדורגל, אבל בשבילי גאנסו יוכל בעתיד להכנס תחת הקטגוריה הזו. אמנם לאחר הפציעה הראשונה הוא לא נראה כמו עצמו על המגרש, אבל אם ידע לשחזר את יכולתו לפני הפציעה אוהדי הכדורגל בכל העולם ירוויחו, ותקוות הזכייה של ברזיל יגדלו משמעותית. ואם אתם לא מאמינים לי, תשמעו לגאון כדורגל אמיתי, דר' סוקרטס האגדי שאמר ש"גאנסו הוא הכישרון הגדול ביותר שברזיל ייצרה ב-10 שנים האחרונות. סנטוס יכולה למכור את כל הקבוצה, רק לא אותו. כי הוא זה שגורם לכל שאר הקבוצה לשחק". אם הוא אומר, מי אנחנו שנתווכח?


    לסיכום - ברזיל בקופה אמריקה 2011

    נבחרת ברזיל היא נבחרת חדשה וצעירה, שמתחילה ומקווה לצלוח את חילוף הדורות ומסתכלת קדימה לקראת אותו מונדיאל ב-2014. ההרכב הפותח בהתחשב שכולם כשירים נראה טוב ואמור על הנייר להיות מלהיב, התקפי ומאוזן. כשיחד עם כשרונות התקפיים כמו רוביניו, ניימאר, גאנסו ופאטו, יש הגנה חזקה עם טיאגו סילבה, לוסיו, דני אלבס וז'וליו סזאר. אבל על הנייר לא משחקים כדורגל ולכן הנבחרת הנוכחית, ששיחקה רק פעם אחת בהרכב שאליו מכוון מנזס (למעט לוסיו וז'וליו סזאר) לא ממש הרשימה יתר על המידה במשחקי ההכנה ומעלה סימני שאלה לגבי היכולת שלהם לזכות בגביע. מאנו אומנם מבטיח ז'וגו בוניטו ומראה נכונות לתת לצעירים את המפתחות בניגוד לקודמו, אך עדיין מתקשה ליישם את זה הלכה כמעשה על המגרש. ובכל זאת - זוהי נבחרת ברזיל. לאוהדיה כל דבר מלבד זכייה בטורניר (ורצוי שיהיה מול מסי וארגנטינה במשחק הגמר כמובן) יהיה אכזבה שתגרור מטר תלונות על המאמן המוזר שהנחיתו להם, ששוב עושה זימונים ההזויים ולא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל, ושאיתו בחיים לא ישאירו את הגביע האמיתי בבית עוד 3 שנים, ולעזאזל עם השחקנים הצעירים, הסגל החדש והדרך השונה.

    מנזס עצמו מנמיך ציפיות וטוען שברזיל אינה פייבוריטית בכלל ושזהו רק צעד בדרך ל-2014. אבל המטרה בקרב הברזילאים, האופטימיים והבטוחים, היא כמו תמיד זכייה בגביע. המטרה היותר מציאותית היא להגיע לגמר\חצי הגמר למפגש מול ארגנטינה או אורוגוואי וכל דבר מתחת לזה יהיה אכזבה עצומה. הבית עצמו של ברזיל לא אמור להוות מכשול, כשפאראגוואי היא היריבה החזקה ביותר שאמורה להדאיג את הברזילאים, שחייבים כאמור להעפיל לשלב רבע הגמר. אבל אחרי 2 טורנירים רצופים בהם הברזילאים הפתיעו ולקחו את כל הקופה כשאף אחד לא ציפה לכלום, אולי לא לבוא כפייבוריטים זוהי הדרך הנכונה אחרי הכל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx


    http://futbolita.com/wp-content/uploads/2010/08/wefkartfnvamosoooo2.Xxx
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  7. Franco מנהל ראשי מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏15/10/07
    הודעות:
    22,773
    לייקים שהתקבלו:
    2,210
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/27/Flag_of_Paraguay.Xxx/300px-Flag_of_Paraguay.Xxx.Xxx פאראגוואי


    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/b/b3/Paraguay_football_association.Xxx

    פאראגוואי בפורטרייט:

    משחק בינלאומי ראשון: פאראגוואי 1 - 5 ארגנטינה (אסונסיון, פאראגוואי, 11 במרץ 1919)
    הניצחון הכי גדול: בוליביה 0 - 7 פאראגוואי (ריו דה-ז'ניירו, ברזיל, 30 באפריל 1949)
    ההפסד הכי גדול: פאראגוואי 0 - 8 ארגנטינה (סנטיאגו, צ'ילה, 20 באוקטובר 1926)
    הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס גאמרה (110)
    מלך השערים: חוסה סאטורנינו קרדוסו (25), רוקה סנטה קרוס מזנב בו עם 24.


    פאראגוואי בקופה אמריקה: פאראגוואי היא לא אחת מהמעצמות כדורגל הדרא"מ, שבמקרה או לא היו גם המדינות שהחריבו את המדינה עד אפשר במאה ה-19, באחד מהאירועים הטראגים הגדולים בהיסטוריה של היבשת, אירוע ממנו פאראגוואי לא התאוששה עד היום יש אומרים. אז מעצמה היא לא, אבל נבחרת שתמיד כדאי לקחת בחשבון ולכבד היא כן. לזכותה עומדות שתי זכיות ועוד מספר טורנירים טובים, שלהתחשב בזהות היריבות זה יפה. את דרכה בקופה אמריקה החל פאראגוואי ב-1921, מעט אחרי שהטורניר הושק, שם הפתיעה את אורוגוואי אבל לא יותר. שנה לאחר מכן, עדיין במתכונת המצומצמת, פאראגוואי נישאה על המומנטום החיובי עד לגמר שם כשלה מול ברזיל. פאראגוואי עוד הוציעה תוצאות יפות פה ושם, אבל זה לא הספיק לתואר גם במועדון המצומצם של אליפות היבשת דאז. בסוף שנות ה-40, כשהמפעל משוחק כבר במסגרת רחבה יותר של 8 נבחרות, פאראגוואי הייתה קרובה פעמיים לזכייה. ב-47 ארגנטינה הייתה עדיפה על האדומים-לבנים ששמטו נקודה מול פרו והפסידו לארגנטינה, מה שהוביל לסיום במקום השני. ב-49 הפספוס כבר היה גדול יותר, פאראגוואי ניצחה את ברזיל בסיום הטורניר והשוותה את מספר הנקודות של המארחת החזקה. במשחק המכריע על הגביע, הפאראגוואים כבר לא יכלו לסלסאו והפסידו בצורה מבישה 7-0. מי שאימן את הנבחרת אז היה סוליץ', שעוד יחזור בפסקה הבאה.

    http://i53.tinypic.com/2rr410i.Xxx
    1924 - מנואל פלייטאס סוליץ', השופטים ואורוגוואי, מדגמנים אלגנטיות. הקפטן יהפוך למאמן מצליח.

    בשלב זה אפשר היה לסכם את השתתפות הגוואראני באליפויות היבשת כמכובדת בסה"כ, אבל בטורניר שנערך ב-1953 על אדמת פרו, פאראגוואי התפוצצה ונקמה את ההשפלה המביכה מ-49. הטורניר נערך בשיטת ליגה בעלת סיבוב אחד (7 נבחרות) כנהוג אז, במפגש הישיר בין ברזיל לפאראגוואי נקמו האחרונים עם ניצחון 2-1 מתוק, אבל הנקמה לא נגמרה פה. שוב פעם הסתיימה הליגה בשוויון נק' בין ברזיל ופאראגוואי, באחד מהטורנירים הצמודים בהיסטוריה, מה שהוביל לעוד משחק מכריע. הגוואראניס השלימו ניצחון כפול על הברזילאים עם 3-2 דרמטי משערים של מנואל גבילאן, רובן פרנאנדס והחלוץ המצטיין אטיליו לופס - פאראגוואי אלופת דרום אמריקה! בין המצטיינים של הטורניר היה גם הריברטו "סמל הברזל" הררה והנבחרת אומנה על ידי מנואל פלייטאס סוליץ', ה"מכשף" כמו שכינו אותו, שבהמשך הקריירה אימן גם את ריאל מדריד. פאראגוואי עוד סיימה במקום השני ב-63 לאחר ניצחון על ברזיל, אבל הרגע הגדול הבא הגיע בקופה אמריקה של 79, שנערך בשיטת בית חוץ ולא במדינה אחת. את הבית המוקדם עברה פאראגוואי בקלות והשאירה את אורוגוואי ואקואדור בחוץ, אך בחצי הגמר חיכתה לה שוב ברזיל החזקה. האדומים-לבנים ניצחו 2-1 במשחק הראשון שאת אחד השערים מבקיע אאוחניו מורל, אביו של קלאודיו מורל מלה קורוניה, במספרת. בגומלין, במרקנה, ברזיל כבר הוליכה 2-1 אבל אז הגיע אחד מהקשרים הגדולים בהיסטוריה הפאראגוואית, חוליו ססאר רומרו (רומריטו), השווה את המשחק והדיח את ברזיל. הגמר המשולש מול צ'ילה נפתח עם מקדמה מצוינת של 3-0 בבית, צמד לרומריטו ואחד של מורל, המשיך בהפסד חוץ מינימלי בצ'ילה ונגמר בחגיגות אליפות לעיני 6000 צופים בלבד לאחר תיקו 0 בארגנטינה. בפעם השנייה, פאראגוואי זוכה בקופה אמריקה! מורל, אגב, סיים כמלך שערי הטורניר.

    http://i55.tinypic.com/2rrbfdf.Xxx
    79- זכייה שנייה, עם נבחרת מוכשרת וצעירה. הבן של השוער בתמונה יהיה השוער השלישי בארגנטינה

    תקופת הזהב הגיע לסיומה ופאראגוואי התקשתה לייצר תוצאות מרשימות מאז, נקודת ציון חשובה הייתה ב-99 אז אירחה לראשונה (ולאחרונה נכון להיום) את הטורניר, מה שהעלה את מפלס הציפיות מהנבחרת החזקה של סוף שנות ה-90. אל סגל הקופה זומן היישר מהמונדיאליטו ילד מוכשר בן 17, רוקה סנטה קרוס, שכבר כנער צעיר הוביל את הנבחרת עם שלושה שערים בשלב הבתים לרבע הגמר. למרבה האכזבה ברבע הגמר הודחה הנבחרת לאחר בעיטות הכרעה מול אורוגוואי. מיגל בניטס, שיחד עם סנטה קרוס התחלק ב-6 השערים שכבשה פאראגוואי בטורניר, כשל בבעיטה המכריעה ולא זומן יותר לנבחרת. בקופה אמריקה 2007 פאראגוואי יצאה לדרך חדשה עם המאמן הארגנטינאי חרארדו מרטינו, הסיפור התחיל כרומן מהאגדות עם 5-0 ענק על קולומביה, המשיך יפה עם ניצחון קליל על ארה"ב והפסד מינימלי לארגנטינה שלא מנע העפלה לרבע הגמר. ברבע הגמר פאראגוואי הגיעה עם הרבה ביטחון למשחק מול מקסיקו, אבל יצאה עם שישייה ברשת והדחה משפילה. למרות התבוסה מרטינו המשיך את הפרוייקט שלו שאת פירותיו קטפו הפאראגוואים במוקדמות המונדיאל וגם במונדיאל עצמו, כשהיום מרטינו עומד לפני ההזדמנות לתקן את הרושם בקופה אמריקה עצמו.


    הישגים נוספים: 2 זכיות הקופה וכמה סגנויות זה השג יפה למדינה הקטנה במרכז היבשת, יחד עם מדליית כסף אולימפית מ-2004, זה די סוגר את ההישגים מבחינת תארים. בדרא"פ רשמה פאראגוואי הישג שיא במונדיאלים מבחינתה, רבע הגמר. מי שרוצה יכול לזקוף גם את צ'ילאברט כסוג של הישג מקומי.

    סגל השחקנים

    טטה מרטינו לא ערך שינויים דרמטיים מדי ביחס לסגל שטס לדרום אפריקה לפני כשנה, דווקא בחלק האחורי שהיה הבולט של הנבחרת בטורניר נערכו מספר שינויים, אבל בעיקר ברוטציה. את ההגנה ימשיכו להוביל חוסטו ויאר המנוסה בשער ובלמים קשוחים, כמו אלקאראס שמשתפר לו משבוע לשבוע באנגליה ודה סילבה וורון המנוסים, שאפשר להיות בטוחים שגם שאר החברים לחלק האחורי לא יביישו את הפירמה של "הבלם הפאראגוואי" שזוכה ליוקרה רבה ביבשת. בקישור אין כמעט אף שינוי למעשה, שהפעם תהנה הנבחרת מאדגאר "בקהאם הפאראגוואי" בארטו כשיר ומוכן לטורניר. בשפיץ יעדר אוסקאר קרדוסו לאחר עונה בינונית שלו, אבל רוקה סנטה קרוס במאבק לשבירת שיא הכיבושים של הנבחרת, לוקאס באריוס ונלסון האאדו ואלדס זו שלישיה מסוכנת בכל קנה מידה. רוברטו פרנאנדס, השוער השלישי, הוא צאצא של השוער זוכה קופה אמריקה 79, הנושא אותו שם. ביכולת אין שום דמיון בין השניים, אבל אולי כקמע זה יעבוד.

    שוערים: חוסטו ויאר (ואיאדוליד, ספרד), רוברטו "ז'וניור" פרנאנדס (ראסינג קלוב, ארגנטינה), דיאגו בארטו (סרו פורטניו, פאראגוואי).

    הגנה: דאריו ורון (פומאס, מקסיקו), אלביס מארקוס (גוואראני, פאראגוואי), אאורליאנו טורס (סן לורנסו, ארגנטינה), איבאן פיריס (סרו פורטניו, פאראגוואי), פאולו דה סילבה (סאראגוסה, ספרד), אנטולין אלקאראס (וויגאן אתלטיק, אנגליה), מרקוס קאסרס (ראסינג קלוב, ארגנטינה).

    קישור: אדגר בארטו (אטאלנטה, איטליה), כריסטיאן ריברוס (סנדרלנד, אנגליה), ג'ונתן סאנטאנה (קאיסריספור, טורקיה), אנריקה ורה (ליגה דה קיטו, אקואדור), נסטור אורטיגוסה (סאן לורנסו, ארגנטינה), ויקטור קאסרס (ליברטאד, פאראגוואי), הרנאן פרס (ויאריאל, ספרד), מרסלו אסטיגאריביה (ניואלס, ארגנטינה).

    התקפה: רוקה סנטה קרוס (בלקבורן, אנגליה), נלסון האאדו ואלדס (הרקולס, ספרד), לוקאס באריוס (דורטמונד, גרמניה), אוסבאלדו מרטינס (מונטריי, מקסיקו), פאבלו סבאיוס (אולימפיה, פאראגוואי).


    האיש על הקווים:

    חרארדו "טאטה" מרטינו

    http://img696.imageshack.us/img696/2305/62892814.Xxx

    גיל: 48
    רזומה: אלמיראנטה בראון (ארגנטינה) 98, פלאטנסה (ארגנטינה) 99, אינסטיטוטו (ארגנטינה) 00-01, ליברטאד (פאראגוואי) 02-03, סרו פורטניו (פאראגוואי) 04, קולון (ארגנטינה) 05, ליברטאד (פאראגוואי) 05-06, נבחרת פאראגוואי 07 -?.

    בתור שחקן מרטינו הארגנטינאי, "טאטה", היה אליל במועדון הרוסריני ניואלס, הוא אף זכה איתו ב-2 אליפויות לא צפויות והגיע עד לנבחרת ארגנטינה. עד היום טאטה נחשב לאליל בקרב מחצית מתושבי העיר רוסאריו, השאר אוהדי סנטראל כמובן, שאף קראו לאחד מהיציעים באיצטדיון על שמו לאחרונה. למרות ההערצה האדירה למרטינו ברוסאריו, יש מקום נוסף בו הוא דמות מוערכת ולעתים אף מוערצת, הכוונה לפאראגוואי.

    מאז הגיע מרטינו לפאראגוואי כמאמן הוא זכה בערך בכל תואר אפשרי בשני המועדונים שאימן, מספר פעמים, והעמיד מאזן נהדר של 8 תארים בזמן הקצר ששהה שם (העונה מחולקת בפאראגוואי). הוא אף זכה לתואר היוקרתי של מאמן השנה בדרום אמריקה לפני כשלוש שנים. גם כמאמן של הסלקסיון גוואראני, החל מ-2007, ידע מרטינו הצלחות עד כה, פאראגוואי נראתה מצוין בתחילת הקופה אמריקה האחרון ולמרות ההדחה המבישה למקסיקו מרטינו קיבל קרדיט מסוים על ההופעה. למונדיאל העפיל בצורה מרשימה תוך כדי הצגת כדורגל חיובי יותר ממה שהנבחרת הלוחמת הזאת ידעה להציג בעבר, לצד ההגנה הסולידית כמסורת הפאראגוואים. לאחר המונדיאל האחרון כבר קשה לשמוע ביקורת על מרטינו בפאראגוואי. אמנם הגוואראני חזרו למקורות לכדורגל הלוחמני וההגנתי, אך הצליחו להגיע להישג מרשים והודחו רק בקושי ברבע הגמר ע"י האלופה שבדרך. לא פשוט להיות זר בשום מקום, אך מרטינו קנה את אהבת האוהדים המקומיים בזכות עבודה קשה, צניעות, כדורגל חיובי והישגים על כר הדשא. המעט ביקורת שכן מושמעת, אבל פחות מאשר התקופה שקדמה למונדיאל, היא על השימוש הרחב במתאזרחים ארגנטינאים בעלי שורשים מקומיים ולעתים גם לא זה. מרטינו בינתיים עונה על הדשא ובהתאחדות רוצים להחתימו למונדיאל הבא, החוזה הנוכחי נגמר אחרי הקופה. כרגע המו"מ בהמתנה, שבמידה וירצה להמשיך ברור שטאטה יישאר לעמוד בראש הנבחרת הפאראגוואית.


    שחקני המפתח


    לוקאס באריוס

    http://i54.tinypic.com/2vifote.Xxx

    גיל: 26
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: בורוסיה דורטמונד (גרמניה)
    כינוי: "פאנתרה" (על שם להקת הרוק)

    לוקאס באריוס הפך תוך זמן קצר מחלוץ אלמוני בכל קנה מידה למפלצת כיבושים מוכרת ברמת דרא"מ ומשם לחלוץ מוכר ומוערך באירופה. לאחר שבקולו-קולו הוא הגיע למאזן מרשים מאוד של 53 הופעות ו-49 שערים(!) בכל המסגרות במשך עונה וחצי בלבד, הוא נרכש על ידי בורוסיה דורטמונד. הגרמנים שילמו סכום שנתפס אז כהימור על חלוץ אלמוני, שלפני הקדנציה בקולו קולו נכשל להותיר חותם בליגה הבכירה בארגנטינה עם צמד ב-14 משחקים, וגם לא הרשים יתר על המידה בליגה השנייה של ארגנטינה. ההתאקלמות בגרמניה לא הייתה פשוטה תחילה, אך מהרגע שכבש את שערו הראשון באריוס לא הפסיק וסיים עם 19 שערים בבונדסליגה ועוד 4 בגביע. שיא הקריירה? מה פתאום, גרף ההתקדמות של החלוץ לא נעצר והוא משתבח ומשתפר עוד ועוד עם הזמן.

    היכולת הזו לא הספיקה כדי לתת לו מקום בסגל נבחרת ארגנטינה, המדינה בה נולד, וסביב השחקן החלו לדבר על התאזרחות בפאראגוואי, ארצה של אימו. מרטינו פחות התלהב תחילה, אבל לקראת המונדיאל זירזו את תהליך האיזרוח לאור הכדור שחטף קאבאניאס בראש. מהרגע הראשון שלו בנבחרת האדומה-לבנה באריוס הציג יכולת טובה, כבש בשני משחקיו הראשונים, ובמהרה הפך לחלוץ מוביל בסגל שלא חסרים בו חלוצים טובים. אל הטורניר הזה באריוס כבר מגיע כשחקן נבחרת חשוב ובמומנטום מצוין, לאחר שהיה מהשחקנים הבולטים בזכייה באליפות של דורטמונד. פאראגוואי מתקשה ליצור הרבה מצבי כיבוש, לכן היא צריכה את החלוץ החם שלה חד מתמיד.

    נלסון האאדו ואלדס

    http://de.fifa.com/mm/photo/tournament/competition/01/10/11/53/1101153_full-prt.Xxx

    גיל: 27
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: הרקולס (ספרד)
    כינוי: "אל מגניפיקו"

    נלסון האאדו ואלדס הוא שם מוכר בכדורגל האירופאי, גם אם לא הגיע ממש לטופ שלו. הוא הגיע לגרמניה כבר ב-2001 כשנקנה על ידי ורדר ברמן מקלוב אתלטיקו טמבטארי הקטנה. בהתחלה הוא שיחק עם ורדר ברמן II, קבוצת הריזרבס של הגרמנים, אבל לאט לאט התקדם ובעונת הדאבל של 03-04 הוא היה כבר שותף לזכייה, למרות שהיה רק מחליפם של קלוזה וקלאסניץ'. אחרי 5 שנים בורדר ברמן, בסוף עונת 05/06, הוא החליט שהוא רוצה יותר הרכב ועבר לבורוסיה דורטמונד, שם בעונתו הראשונה (06/07) הוא באמת ראה הרבה הרכב אבל מעט מאוד רשת, רק כיבוש אחד בכל העונה. את העונה האחרונה העביר ואלדס בהרקולס הספרדית. מבחינה אישית הוא נתן תפוקה סבירה לחלוץ שמעולם לא היה סקורר גדול, אלא יותר שחקן לוחם ומשקיע, והיה מהשחקנים הטובים של הקבוצה. אך זה לא הספיק והקבוצה ירדה ליגה, כשואלדס מבלה חלק נכבד מהחצי האחרון של העונה על מיטת הטיפולים עם פציעה טורדנית.

    בנבחרת ואלדס הוא אחד מהשחקנים החשובים, כמו שהראה במוקדמות המונדיאל, שם קיבל מספר רב של דקות וסיים כסגן מלך השערים של נבחרתו, ובטורניר עצמו. מספרי 9 יש לנבחרת פאראגוואי בשפע לאחרונה, חלקם שמות גדולים במדינה וחלקם גם באמת מצליחים באירופה. אבל חלוצים בסגנון של ואלדס, שנמצא בכל חלקי המגרש, יש יותר בכמות מאשר באיכות. היכולת שלו להתחיל מהלכים יותר למטה מחבריו הבולטים לשפיץ, כמו גם התרומה הרבה שלו ללחץ על שחקני היריבה, הופכים את ואלדס לשחקן מפתח בנבחרת של מרטינו, גם אם לעתים הוא עולה מהספסל.


    שימו לב ל..

    איבאן רודריגו פיריס לגיסאמון

    http://i52.tinypic.com/vx2ib5.Xxx

    גיל: 22
    תפקיד: מגן ימני
    קבוצה: סרו פורטניו (פאראגוואי)

    איבאן האיום (?) הוא מהתוספות הצעירות לחוליית ההגנה המגובשת והמנוסה של פאראגוואי, ככזה הצפי דקות שלו לא אופטימי במיוחד אבל לעולם אי אפשר לדעת. פיריס שיחק את כל הקריירה המקצוענית שלו בסרו פורטניו, שם נבחר בעונת הבכורה שלו בבוגרים לתגלית העונה של הליגה. פיריס המשיך לבסס את מקומו כמגן העתיד של פאראגוואי, שהוא בולט בעיקר בזכות המלחמה הלא מתפשרת שלו כיאה לשחקן הגנה גוואראני. הפריצה הגדולה שלו, שהקנתה לו מקום בסגל והתעניינות מצד קבוצות גדולות ביבשת ובאירופה, הגיעה השנה בקאמפיין המצוין של קבוצתו בליברטאדורס, שנעצר רק בחצי הגמר מול האלופה שבדרך. פיריס גם זכה לכבוש את שער הבכורה שלו בבוגרים, היחיד עד כה, בקאמפיין הזה.

    לאחר שהצטיין בשורות הנבחרת הצעירה בטורנירים שונים, פיריס רק מתחיל לקבל צ'אנס גם בבוגרת. לציבור חובבי הכדורגל שלא חיים במדינה הדרא"מ פיריס הוא אלמוני, אבל מגלי הכשרונות כבר סימנו אותו לפני זמן רב. אם יצליח להשתחל להרכב במהלך הטורניר, למרות התחרות הקשה על העמדה וחוסר הנסיון, זה רק יאשר את כל המחמאות שכבר קיבל. לטורניר הוא מגיע בכושר מצוין, למרות פציעה קלה, ונותר לו רק לקוות שיקבל את הצ'אנס המיוחל.

    ויקטור חאביאר "טופו" קאסרס סנטוריון

    http://i53.tinypic.com/23r79xc.Xxx

    גיל: 26
    תפקיד: קשר אחורי
    קבוצה: ליברטאד (פאראגוואי)

    אחת מהתעלומות הגדולות של הכדורגל הפאראגוואי כיום, היא מה עושה ויקטור קאסרס בליגה המקומית עדיין. הקשר האחורי של ליברטאד זכה להכרה מקומית לפני כחמש שנים שפרץ להרכב האלופה שבדרך, ומשם המשיך לזכות בתארים עם ליברטאד כולל גם הצלחות בגביעים היבשתיים. שמאמנו בליברטאד דאז, חרארדו מרטינו, מונה למאמן הנבחרת הדלת של טופו לאדומים-לבנים נפתחה במהרה. קאסרס לא הצליח להכנס לסגל הסופי לקופה ב-07, למרות שהיה קרוב, אבל מרטינו לא שכח ממנו. עם הזמן הפך טופו לאחד השחקנים החשובים במערך הפאראגוואי, כשבמונדיאל הוא מפתיע אפילו את מעריציו עם יכולת מרשימה במרכז הקישור הפאראגוואי. עם היכולת הזאת העריכו בפאראגוואי כי קאסרס יארוז בקרוב את המזוודות, כמו שחברים פחות מוכשרים ממנו עשו, אבל ויקטור נשאר בבית החם של ליברטאד בינתיים.

    קאסרס הוא שחקן של מרטינו, בורג חשוב במערך, שמשחקו מאופיין בעיקר ביכולת ההגנתית הגבוהה שמאפשרת לו לשחק גם כבלם. בעזרת הנתונים הפיזיים המצוינים שלו, יחד עם רוח הלחימה והטיימינג הטוב, קאסרס הוא מחלץ הכדורים המצטיין של האדומים-לבנים. במונדיאל הוא הראה שהוא גם יודע גם לתת יציאה נקייה קדימה, אבל זה אספקט שעדיין דרוש שיפור אצלו. בפאראגוואי מעריכים שבעונה הקרובה קאסרס כבר ירעה בשדות ירוקים יותר, לפחות בדולרים, יכולת טובה בקופה בהחלט תעזור לכך. קאסרס ישתף פעולה בקופה עם אחיו מרקוס, ששיתוף הפעולה בינהם במונדיאל נמנע בניפוי האחרון.


    http://img42.imageshack.us/img42/4103/seleccion20paraguaya.Xxx

    אז מה צפוי בארגנטינה? פאראגוואי כנראה שמעולם לא הגיעה כפייבוריטית לתחרות הגדולה של היבשת, גם הפעם היא לא כזו, אך בהחלט אפשר לדבר על ציפיות דומות לאלו שהיו מהנבחרת הגדולה של צ'ילאברט וחבריו (שלא התממשו). לאחר שהתמודדו כשווה אל שווה מול אלופת העולם (שבדרך) ברבע גמר המונדיאל, לשחקנים כבר אין בעיה להצהיר שהגוואראני לא נופלת מאף נבחרת. הגרלת הבית המוקדם לקופה שמה את פאראגוואי בבית קשה, אבל מרטינו ושחקניו לא נראים לחוצים מכך והיכולת הסבירה במשחקי ההכנה, בעיקר של ההגנה כמובן, מעודדת את חלקם. הצהרות על זכייה אולי יהיו מוגזמות בשלב הזה, אבל מהנבחרת שספגה הכי מעט שערי שדה במונדיאל עדיין יש ציפיות. חוץ מזה, לא הייתם רוצים לראות את לאריסה ריקלמה חוגגת?
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  8. עומר משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/8/02
    הודעות:
    23,018
    לייקים שהתקבלו:
    1,947
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/e8/Flag_of_Ecuador.Xxx/125px-Flag_of_Ecuador.Xxx.Xxx אקואדור

    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/d/d4/Ecuador_football_association.Xxx

    אקוואדור בפורטרייט:

    משחק בינ"ל ראשון: בוליביה 1:1 אקוודור, בוגוטה, קולומביה, 8 באוגוסט 1938.
    הניצחון הכי גדול: אקוודור 0:6 פרו, קיטו, אקוודור, 22 ביוני 1975
    ההפסד הכי גדול: ארגנטינה 0:12 אקוודור, מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942
    הכי הרבה הופעות כשחקן: איבן הורטאדו (164)
    מלך השערים: אגוסטין דלגאדו (31)
    הופעות בקופה אמריקה: 24
    הישג שיא בקופה אמריקה: מקום 4 (1959, 1993)


    אקוודור בטורנירים קודמים: בניגוד למדינות המפוארות בדרום אמריקה עם שלל התארים וההישגים, הישגיה של אקוודור הם מהנמוכים ביבשת, אף על פי שהנבחרת הצליחה ב-8 השנים האחרונות להרים את עצמה לגבהים חדשים (מונדיאל 2002 - שלב בתים, מונדיאל 2006 - קמפיין מרשים עם מקום שני בבית והפסד לאנגליה בשמינית הגמר) שטרם הכירה, במסגרת המקומית, אקוודור מתהדרת בסך הכל במקום ה-4 המכובד, כאשר 2 הפעמים היו על אדמת אקוודור עצמה. בפעם הראשונה, במסגרת המתכונת הישנה של הטורניר ב-1959, בגואיאקיל, אצטדיון שאירח את האליפות, אקוודור סיימה במקום ה-4 מתוך 5 נבחרות שהשתתפו (אורוגוואי - זכתה, ארגנטינה, ברזיל ופאראגוואי). במשחק הראשון אורוגוואי הביסה את המקומיים 4:0, במשחק השני התחושה השתפרה עם תיקו 1:1 מול ארגנטינה, אך לאחר מכן הגיע הפסד לברזיל 1:3 שסגר את הסיפור

    בכל הקשור לזכייה. במשחק האחרון מול פרגוואי אקוודור סיימה בטעם טוב עם ניצחון 1:3 על פרגוואי שהבטיח לה את המקום הרביעי. הפעם הנוספת בלבד שאקוודור הגיעה למקום ה-4 הייתה רק כעבור 34 שנה, שוב בבית. אקוודור שובצה בבית עם אורוגוואי, ונצואלה וארה"ב המוזמנת, כאשר כל משחקיה התקיימו באיצטדיון בקיטו. במשחק הראשון אקוודור הצהירה על כוונותיה עם הפגזה של 1:6 על ונצואלה. במשחק השני היא התגברה בקלות 0:2 על ארה"ב ובמשחק השלישי נגד אורוגוואי שער של אלכס אגינאגה בדקה ה-87 סידר לה מאזן מושלם וניצחון 1:2. ברבע הגמר, היא שוב ניצחה בקלות, הפעם את פרגוואי 0:3, גם באצטדיונה של קיטו, אך בחצי הגמר נעצרה על ידי מכסיקו המעולה של הוגו סאנצ'ס האגדי, שגם כבש את הראשון. במשחק על מקומות 3-4, אקוודור הפסידה 1:0 לקולומביה משער של ולנסיה, אדולפו ולנסיה.

    בטורניר הקודם ב-2007, אקוודור אכזבה וסיימה אחרונה ללא נקודות בבית קשה שכלל את ברזיל, צ'ילה ומכסיקו. במשחק הפתיחה שהיה מהטובים בטורניר, אקוודור הוליכה פעמיים על צ'ילה, עם הכניסה ל-10 הדקות האחרונות של המשחק, אך הומברטו סואסו וקרלוס וייאנואבה כבשו פעמיים וניצחו עבורם את המשחק. במשחק השני מכסיקו ניצחה את אקוודור 1:2 כאשר שער מצמק של אדיסון מנדס לא הצליח להמתיק את הגלולה המרה. במשחק השלישי ברזיל נזקקה לפנדל של רוביניו 11 דקות בתוך המחצית השנייה בשביל לנצח ולסגור עבור אקוודור טורניר שני ברציפות (אחרי פרו 2004) בו הקבוצה מפסידה את כל שלושת המשחקים שלה, כך שעבור אקוודור, קודם כל חשוב בטורניר הזה לעצור את רצף ההפסדים שעומד על שישה.

    סגל השחקנים: ב-16 ביוני 2011 ריינאלדו רואדה הכריז על הסגל שייצא לנסות להציל את הכבוד האבוד של אקוודור בארגנטינה. הסגל ברובו מורכב משחקנים יחסית צעירים כאשר רק 6 שחקני סגל הגיעו לגיל 30 ומעבר לכך. אם מסתכלים מבחינת הליגיונרים, רק ארבעה כאלה משחקים באירופה, הכוכב הגדול הראשון, אנטוניו ולנסיה ממנצ'סטר יונייטד שחזר אחרי פציעה קשה והיה מהבולטים בתקופה הקצרה יחסית ששיחק העונה ביונייטד, כאשר סייע לה להשיג אליפות היסטורית מספר 19 וכן להגיע לגמר ליגת האלופות. הכוכב השני, כריסטיאן נובואה כבר כמה שנים נחשב לאחד השחקנים הטובים בליגה הרוסית ובקבוצתו, רובין קאזאן, ביבראס נאתכו יעיד עליו רק מילים טובות. השלישי הוא הכישרון הצעיר של לבאנטה, שלא קיבל הרבה הזדמנויות ב-3 השנים שלו במנצ'סטר סיטי (ולא הצליח להרשים יתר על המידה בספורטינג ליסבון ומלאגה בתקופת טרום קטארים), אך בעונה הנוכחית הרשים בלבאנטה עם 13 שערים ב-27 הופעות וסייע לקבוצה להישאר בליגה. הרביעי והאחרון הוא אדסון מונטאניו שהגיע ברגע האחרון מגנט הבלגית. בנוסף אליהם ישנם 4 שחקנים שמשחקים בליגה החזקה של מכסיקו ושאר הסגל מרוכז בליגה האקוודוריאנית המקומית, כשהבולט מביניהם הוא הקשר הותיק אדיסון מנדס בעל 93 הופעות ו-15 שערים. לואיס סאריטמה, קשר הנבחרת, יחמיץ את הקופה אמריקה עקב פציעה. מי שיחליף אותו יהיה ג'יובאני נאסארנו בן ה-23 מקבוצת ברצלונה גואיאקיל. חאימה איובה גם יחמיץ את הקופה בגלל פציעה, יחליפו אדסון מונטאניו מגנט הבלגית.

    שוערים: מאקסימו באנגרה (ברסלונה גואיאקיל), אלכסנדר דומינגס (ליגה דה קיטו), מרסלו אליסאגה (דפורטיבו קיטו).

    מגינים-בלמים: גבריאל אצ'ילייר (אמלק גואיאקיל), נייסר ראאסקו, יובאני קאיסדו, דייגו קאלדרון, נורברטו אראוחו (ליגה דה קיטו), וולטר איובי (מונטריי, מכסיקו), לואיס צ'קה (דפורטיבו קיטו), פריקסון ארסו (אל נאסיונאל קיטו), ג'יובאני נאסארנו (גואיאקיל).

    קשרים: מייקל ארויו (סאן לואיס, מכסיקו), סגונדו קאסטייו (פאצ'וקה, מכסיקו), אדיסון מנדס, דויד קירוס (אמלק גואיאקיל), אוסבאלדו מינדה (דפורטיבו קיטו), כריסטיאן נובואה (רובין קאזאן, רוסיה), אנטוניו ולנסיה (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה).

    חלוצים: אדסון מונטאניו (גנט, בלגיה), כריסטיאן בניטס (אמריקה, מכסיקו), פליפה קאיסדו (לבאנטה, ספרד), נרסיסו מינה (אינדפנדיינטה חוסה טראן).



    האיש על הקווים

    ריינאלדו רואדה

    http://www.ecuavisa.com/images/galerias/20110208_reinaldo_rueda_ecuador.Xxx

    גיל: 54

    רזומה כמאמן: קולומביה עד גיל 20 (1992-1993), דפורטיבו טולואה (1994-1997), דפורטיבו קאלי (1997-1998), קולומביה עד גיל 20 (2000-2004), אינדפנדיינטה מדיין (2002 במקביל), הונדורס (2007-2010), אקוואדור (2010 -?)

    ריינאלדו רואדה הצטרף לאקוודור אחרי שהוביל את נבחרתה של הונדורס הקטנטנה למונדיאל ראשון בתולדותיה בדרום אפריקה 2010. המאמן, שמחזיק בתואר בחינוך גופני מאוניברסיטת קולוניה בגרמניה. האיש מחזיק גם בתעודת פרופסור ולימד מספר קורסים בבית הספר הלאומי למאמנים בקולומביה ואפילו המשיך ללמוד וללמד במוסדות הלימודיים של פיפ"א ואופ"א. במסגרת הקבוצות רואדה אימן את אינדפנדיינטה מדיין, דפורטיבו קאלי וקורטולואה מהזירה המקומית בארץ מולדתו. כאשר הצטרף לצוות האימון של הנבחרת הלאומית של קולומביה, היה אחראי רואדה על הנבחרת עד גיל 20, אבל בנוסף קיבל את האחריות על הנבחרת עד גיל 17, עד גיל 21 וכן עד גיל 23 לפני שנטל את שרביט המאמן של הנבחרת הבוגרת ב-2004. בהיותו מאמן הנבחרת עד גיל 20, הוביל את הנבחרת פעמיים ברציפות למשחק הגמר של טורניר הנוער היוקרתי בטולון בשנת 2000 ו-2001, כשבמשחק הגמר הראשון הוא זוכה בתואר ובשני הוא מפסיד לפורטוגל בפנדלים. באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 באורוגוואי ב-2003, הנבחרת בהדרכתו זכתה בכרטיס לגביע העולם אחרי היעדרות של 10 שנים מהטורניר ובמונדיאליטו עצמו מוליך את קולומביה להישגה הגדול עד כה - מקום שלישי. בינואר 2007 הצטרף רואדה לנבחרת הונדורס וזכה להצלחה גדולה כאשר העפיל עם הנבחרת למונדיאל 2010, בפעם הראשונה בתולדותיה, ולמרות זאת הוא זכה לביקורת נוקשה על הטקטיקה שהוא העמיד בשלב הבתים הראשון של המונדיאל בו הנבחרת השיגה נקודה בודדת במחזור הסיום מול שוויץ (0:0) והפסידה פעמיים לצ'ילה (0:1) ולספרד (0:2). משימתו הקרובה של רואדה תהיה להביא למקצה שיפורים של הנבחרת המקומית, מה שבוודאות יבטיח לו אמון לקראת תחילת משחקי מוקדמות מונדיאל 2014 בברזיל.


    שחקני מפתח

    אנטוניו ולנסיה

    http://1.bp.blogspot.com/_MFQ66dOfpEM/Sn2fZt0jyTI/AAAAAAAAAEo/lGehonB4i3s/s400/ANTONIO+VALENCIA+ECUADOR.Xxx


    גיל: 25
    תפקיד: קשר/קיצוני ימני
    קבוצה: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

    הקשר הימני המצוין של אקוודור מגיע אחרי חזרה חלקה למגרשים בעקבות פציעה לא קלה וסיומת עונה טובה מבחינתו, כך שמהבחינה הזאת, אקוודור מקבלת גם שחקן שלא התיש את עצמו לאורך עונה שלמה ומגיעה בכושר טוב מאוד. חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו בקבוצת אל נאסיונל המקומית כבר בגיל 16, בתמורה ל-50 דולר לחודש, כשהוא לא מודיע זאת לאביו בעוד היחידים שידעו על כך היו אמו ואחיו הבוגר. בקבוצת הנוער של המועדון הוא כבש 20 שערים ב-84 משחקים, כשהוא משחק לצד כריסטיאן בניטס מהנבחרת הנוכחית, ועורך את הופעת הבכורה לצד אלילו מהנבחרת אדיסון מנדס. זה הספיק ב-2005 לויאריאל כדי לרכוש אותו, אך משלא הצליח לחדור להרכב הקבוצה הושאל בעונה הראשונה לרקראטיבו הולאבה מהליגה השנייה הספרדית, עמה עלה בסיום העונה ליגה. שנה לאחר מכן, קיבל את הזדמנות חייו כשוויגאן הקטנה מהפרמייר ליג האנגלית צרפה אותו לשורותיה, שם שיחק בהצטיינות עד סיום עונת 2008/09, אז הוא עשה את המעבר הגדול לקבוצתו של סר אלכס פרגוסון, מנצ'סטר יונייטד, תמורת 16 מיליון פאונד, כשמשחק הבכורה שלו בקבוצה הוא בגביע אאודי מול בוקה ג'וניורס בטורניר קדם עונה, שם כבש שער בניצחון 1:2. רשימת התארים שלו מרשימה בהחלט כשהוא מחזיק באליפות קלאוסורה עם אל נאסיונאל (2005), זכייה בליגה השניה בספרד (2006), זכייה באליפות אנגליה (2011), גביע הליגה (2010) ומגן הקהילה (2010). ובנוסף לזאת בשנה שעברה (2009-10) נבחרת לנבחרת העונה של הליגה האנגלית.

    כריסטיאן נובואה

    http://www.russianfootballnow.com/wp-content/uploads/2009/10/goool.Xxx


    גיל:26
    תפקיד: קשר התקפי
    קבוצה: רובין קאזאן (רוסיה)

    השחקן האהוב ביותר ברובין קאזאן, וככל הנראה הטוב ביותר הוא עוד אחד בחוליית הקישור המרשימה של אקוודור. החל את הקריירה שלו באמלק, מהקבוצות הגדולות בארצו, שם שיחק שלוש שנים וכבש 8 שערים ב-89 הופעות. ב-2007 הכסף הגדול של רוסיה חייך אליו והוא עבר לרובין קאזאן. ברובין הוא משמש כשחקן מפתח ואף ממלא כמעט כל תפקיד בקישור. ב-2008 עזר לרובין קאזאן לזכות באליפות הראשונה שלה בהיסטוריה וב-2010 השנה, בהיותו קפטן הקבוצה, סייע לקבוצתו לסיים ב-1:1 ביתי עם ברצלונה הגדולה הודות לפנדל מוצלח שלו. למרות ההופעות הטובות באמלק והמעבר המוצלח לאירופה, בנבחרת אקוואדור לקח זמן עד שהקשר המחונן הפך לשחקן משמעותי שמזומן באופן קבוע במהלך מוקדמות מונדיאל 2010. מהרגע שהוחלט לתת לו את הצ'אנס, נובואה לא איכזב, כבש שערים חשובים והיה מהבולטים בשורות הנבחרת שפספסה את הפלייאוף על העלייה רק ברגע האחרון. ה"הצאר האקואדורי" אולי לא בנוי לתפארת ונראה קצת שברירי, אבל ראיית המשחק המצוינת שלו מתבטאת במספר הפעמים הרב שהוא משאיר את שחקני ההתקפה שלצידו במצבי ההבקעה. רק תעשו תנועה ונובואה כבר ימצא אותכם אומר בוודאי רואדה בחדר ההלבשה. נשק נוסף שהקשר הוכשר מרוסיה מביא איתו למגרש, הוא רגל ימין המדויקת שלו במצבים נייחים שמדביקה לא פעם את הכדור לרשת. אמנם הוא כבר לא ילד, אבל נובואה לא רק שהופך ליותר מוכר באירופה בזכות ההופעות בליגת האלופות עם רובין קאזאן, הוא גם באמת ממשיך להשתפר במשחקו. באקוואדור מקווים שמגמת השיפור תבוא לידי ביטוי גם במדי הנבחרת, אחרי שבמשימה הראשונה שלו הוא נכשל יחד עם חבריו (מוקדמות מונדיאל 2010), רוצים לראות אותו מוביל את הנבחרת להפתעה גדולה בארגנטינה.

    אדיסון מנדס

    http://www.dlcache.indiatimes.com/imageserve/05wudngeUB3dc/x350.Xxx

    גיל: 32
    תפקיד: קשר/קיצוני ימני, קשר התקפי
    קבוצה: דפורטיבו קיטו (אקוודור)

    אם אמרנו שולנסיה ונובואה הם השחקנים הטובים ביותר כיום בהרכב האקוודוריאני, אז מנדס הוא לבטח הלב הגדול בעל הניסיון של הנבחרת הזאת. הילד, כבר בן 32, הספיק לבלות גם ברמות הגבוהות ביותר, והוא מהבודדים בסגל שעוד זוכרים מה זה טעם ניצחון בקופה אמריקה, אי שם באליפות תחת איומי הטרור בקולומביה 2001. מנדס ידוע במסירות הארוכות המדויקות שלו וכן בבעיטות שלו ממרחק. בד"כ הוא לוקח את הבעיטות החופשיות והקרנות על עצמו ואף על פי היותו שחקן בעל רגל ימין, מסוגל לשחק בשני האגפים וכן במרכז. את הקריירה שלו החל בקבוצת דפורטיבו קיטו שם שיחק בין 1997-2002. מנדס היה הראשון שמביא לאקוודור נקודות במונדיאל, כאשר ביפן ודרום קוריאה ב-2002, כבש את שער הניצחון המתוק כל כך מול קרואטיה והשיג למדינתו ניצחון היסטורי. לאחר מכן עבר לשחק באל נאסיונאל במשך שנה ומשם עבר לעונה אחת במכסיקו באיראפואטו וסנטוס לאגונה אולם לא הצליח להותיר חותם. ב-2005 חזר הביתה לשחק בליגה דה קיטו, עמה זכה באפרטורה ב-2005. ב-2006 הקמפיין המרשים של נבחרת אקוודור (ניצחון על פולין וקוסטה ריקה בשלב הבתים, הפסד לגרמניה המארחת בשלב הבתים) שנעצר רק בשמינית הגמר על ידי אנגליה נשא פרי והוא הושאל לעונה אחת לפ.ס.וו איינדהובן של חוס הידינק, שם נשאר לשחק עד 2009. הוא היה לאקוודוריאני הראשון שמשחק בליגת האלופות ב-2007 כשבמשחק הבכורה שלו מול ליברפול, נבחר למצטיין בכר הדשא. במרץ 2007 הוא אף הפך לאקוודוריאני הראשון שכובש כאשר עזר לקבוצתו להדיח את ארסנל בשמינית גמר האלופות, והוא אף נכלל ברשימת 50 השחקנים המועמדים לכדור הזהב באירופה. עקב סיבות אישיות חזר ב-2009 לקבוצתו הקודמת, ליגה דה קיטו עימה זכה בקופה סודאמריקנה. במרץ אשתקד חתם בקבוצה הברזילאית אתלטצ'יקו מיניירו אולם רק 9 הופעות הספיקו לו בשביל לחזור הביתה, לאמלק גואיאקיל שם משחק כיום.

    שימו לב ל...

    פליפה קאיסדו

    http://www.porelfutbol.com/wp-content/uploads/2009/08/deportes11.Xxx

    גיל: 22
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: לבאנטה (ספרד)

    הכישרון האקוואדוריאני החל את הקריירה המקצוענית שלו בפ.צ. באזל השוויצרית אחרי שעבר אליה מקבוצת רוקאפוארטה כבר בגיל 17, אולם בשל גילו, לא הורשה לשחק עד היותו בן 18. בעונת הבכורה שלו רשם 20 הופעות וכבש שלושה שערים מה שהגדיל את העניין סביבו ושמועות אומרות שמילאן אפילו הציעה לרכוש אותו ב-2007. בסופו של דבר בינואר 2008 עבר קאיסדו לאנגליה וחתם אצל מנצ'סטר סיטי בתמורה ל-7 מיליון יורו והוגדר כאחד מהכישרונות הגדולים בדרום אמריקה. התקופה שלו במנצ'סטר סיטי הייתה סבירה ובמהלך העונה הראשונה שלו, כבש שמונה שערים הן באירופה ובליגה. ב-2009 עבר לספורטינג ליסבון על מנת לקבל דקות משחק בשל התפוצצותה של מנצ'סטר סיטי בחלון העברות על כל מה שזז, אולם חזר הביתה כבר בינואר 2010. קאיסדו חתך מזרחה בחצי האי האיברי מפורטוגל והלך להשאלה במלאגה שם כבש 4 שערים ב-18 הופעות. ההתחלה שלו שם הייתה נפלאה כשהוא כובש במשחק הבכורה שלו מול סאנטאנדר במבצע אישי, אך הדבר החשוב מכל הגיעה במחזור הסיום אז בישל אסיסט לדודה שכבש ב-1:1 מול ריאל מדריד שעזר לקבוצה להישאר בליגה. ממש על סף סיום חלון העברות של 2010 הוא חתם בלבאנטה, גם היא מהליגה הראשונה בספרד. העונה האישית שלו ושל הקבוצה הסתיימה בהצלחה, כשהוא מסיים עם 13 שערים ב-27 הופעות, כולל גול נגד ברצלונה בתיקו הביתי שהבטיח לקטאלנים אליפות וללבאנטה להישאר בליגה. העונה המעולה שלו, שאולי סוף כל סוף גורמת לו להוציא את היכולת שלו, גרמה להתעניינות לאחרונה מרוסיה, האם בעקבות הקופה הקרבה הוא יגביר את החיזורים של קבוצות היבשת?

    אז מה יהיה בארגנטינה? אחרי שני טורנירים מאכזבים בהחלט עם 6 הפסדים משישה משחקים בוונצואלה 2007 ופרו 2004, כל דבר פרט לזה באקוואדור ייחשב להצלחה. בהתחשב בעובדה שרואדה הוא האיש שעומד על הקווים אחרי ההצלחה האדירה שלו עם נבחרת הונדורס, יש למה לצפות. תוסיפו את העובדה שאקוואדור מגיעה עם סגל צעיר ואיכותי במרכז השדה (געגועי העזים יוצאים עכשיו לאוליסס דלה קרוס, איבן הורטאדו, קרלוס טנוריו, אגוסטין דלגאדו ואיבן קאביידס) כשהיא בבית לא פשוט בכלל עם ברזיל, פאראגוואי וונצואלה, סביר להניח שניצחון על ונצואלה יהווה "וי" נאה. ניצחון על פאראגוואי במשחק הפתיחה? והטורניר הזה כבר יהיה הצלחה.

     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  9. idans10 Carlos El Pibe Valderrama מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏30/1/09
    הודעות:
    15,572
    לייקים שהתקבלו:
    1,921
    http://www.tigweb.org/images/regional/flags/lg/59.Xxx ונצואלה

    http://aws.watchlivefootball.tv/wordpress/wp-content/uploads/venezuela_venezuela.Xxx


    ונצואלה בפורטרייט

    משחק בינ"ל ראשון: פנמה-ונצואלה 1-3 (12 בפברואר 1938, בפנמה)
    הניצחון הכי גדול: ונצואלה-פורטו ריקו 0-6 (26 בדצמבר 1946, בבאראנקייה, קולומביה)
    ההפסד הכי גדול: ארגנטינה-ונצואלה 0-11 (10 באוגוסט 1975, ברוסאריו, ארגנטינה)
    הכי הרבה הופעות כשחקן: חוסה מנואל ריי (110)
    מלך השערים: ג'יאנקרלו מאלדונאדו (20)
    הופעות בקופה אמריקה: 14
    הישג שיא בקופה אמריקה: רבע גמר (2007)

    ונצואלה בטורנירים קודמים: ונצואלה היא הנבחרת שהשתתפה בהכי מעט טורנירים מבין כל המדינות, כאשר הטורנירי הראשון שבו השתתפה היה ב-1967 באורוגואי, יחד עם עוד 5 נבחרות (אורוגואי, ארגנטינה, פאראגואי, צ'ילה ובוליביה) ששיחקו בשיטת ליגה. ונצואלה סיימה חמישית עם ניצחון אחד וארבעה הפסדים, אבל מבחינתה זה היה הניצחון האחרון בטורניר עד לניצחון הבא שלה, 40 שנים מאוחר יותר. מכאן החלה ונצואלה לבסס את שמה כנבחרת החלשה של היבשת, כשבד"כ סופגת תבוסות ולעיתים בתוצאות קטסטרופליות. המזל התאכזר לונצואלה ובקופה של 1975 היא שובצה לבית שכלל את ארגנטינה ובראזיל. התוצאה - 26 שערי חובה ב-4 משחקים, כולל התבוסה הגדולה בהיסטוריה של הוינוטינטו, 0-11 לארגנטינה ב-10 באוגוסט. ונצאולה לא העפילה מעבר לשלב הראשון בשום טורניר עד ל-2007, אבל השיפור ביכולתה חל כבר לקראת סוף 2001. בקופה אמריקה של אותה שנה בקולומביה, שובצה ונצואלה עם המארחת, צ'ילה ואקואדור. הפסד 0-2 לקולומביה והפסד מינימלי לצ'ילה, בתוספת תבוסת 0-4 לאקואדור, היו מנת חלקה של ונצואלה ששוב הודחה בסיבוב הראשון. שיפור? לא בקופה עדיין, אבל שיפור קטן החל בישורת האחרונה של מוקדמות מונדיאל 2002. ההתקדמות של ונצואלה המשיכה בקופה של 2004 בפרו, אז שיחקה הנבחרת מול המארחת פרו, קולומביה ובוליביה ושוב השיגה תוצאות משופרות לעומת שנים קודמות. הפסד מינימלי לקולומביה, הפסד 1-3 לפרו ותיקו מול בוליביה היה המאזן של הונצואלים, אבל הראש שלהם היה כבר ב-2007, כשנבחרו לארח לראשונה בתולדותיהם טורניר רשמי. במקביל המשיכה ההשתפרות גם במוקדמות מונדיאל 2006 ו-2010 ובקופה אמריקה של 2007 ציפו כולם לראות את ההתקדמות המטאורית של ונצואלה. לראשונה בתולדותיה, סיימה הנבחרת במקום הראשון את הבית שלה, שכלל את אורוגואי, פרו ובוליביה. דווקא במשחק הפתיחה איכזבו הוינוטינטו וסיימו רק ב-2-2 עם בוליביה, אבל במשחק אחריו ניצחו 0-2 את פרו ולמעשה הבטיחו את עלייתם לרבע הגמר לראשונה בתולדותיהם. תיקו מאופס מול אורוגואי הבטיח להם את הבכורה, אבל לרוע מזלם פגשו את אורוגואי שוב ברבע הגמר והפעם ידם של הסלסטה היתה על העליונה והם ניצחו 1-4 כדי להדיח את ונצואלה.

    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/3e/Venezuela222.Xxx
    נבחרת ונצואלה גרסת 2007. לראשונה בתולדותיה העפילה לרבע הגמר בטורניר אותו אירחה


    סגל השחקנים
    המאמן ססאר פארינאס הזמין עד כה 30 שחקנים שחקנים ועד ה-27 ביוני הוא אמור לנפות 7 מתוכם כדי להשאיר סגל של 23 שחקנים לקופה אמריקה. בניגוד לעבר הלא רחוק, בו שחקני ונצואלה הגיעו מהליגה המקומית בעיקר, היום יש כבר הרבה יותר שחקנים ונצואליאנים שמשחקים מחוץ למדינה ומתוך 30 השחקנים, 14 משחקים מחוץ לונצואלה. השחקן הבולט ביותר שלא הוזמן ויהיה חיסרון גדול עבור פאריאס הוא הבלם של סלטה ויגו, אנדרס טונס, אם כי במקרה זה ניתן להאשים את ההתאחדות והמאמן של ונצואלה. פאריאס רצה את טונס לאורך כל ההכנה לקופה כולל המשחק מול ספרד ששוחק ב-7 ביוני, בעוד הספרדים היו מוכנים לשחרר אותו רק ב-19 ליוני לאחר משחקי הפלייאוף לליגה הראשונה, בהן סלטה השתתפה. מאחר והמאמן פאריאס לא היה מוכן לכך, הוא החליט שלא לזמן את הבלם. שאר הסגל כולל את השחקנים הבולטים ביותר ויש כאן כמה שמות מעניינים ולא רעים בכלל כמו חואן אראנגו הקפטן, רני וגה השוער, חוסה מנואל ריי הותיק, יוהנדרי אורוסקו הצעיר, ניקולאס פדור וג'יאנקרלו מאלדונאדו ועוד כמה כישרונות. היא עדיין רחוקה מהרמה של הגדולות בדרום אמריקה, אבל ונצואלה זה כבר לא רק כדורסל ובייסבול.

    שוערים: רני וגה (קאראקאס), חוסה לאונרדו מוראלס (דפורטיבו אנסואטגי), דני הרננדס (ריאל מורסיה, ספרד)

    מגינים: חוסה מנואל ריי (מינרוס דה גואייאנה), אוסוואלדו ויסקארונדו (דפורטיבו אנסואטגי), גבריאל סיצ'רו (ניואל'ס אולד בויס, ארגנטינה), חואן פואנמאיור (דפורטיבו אנסואטגי), רוברטו רוסאלס (טוונטה אנסחאדה, הולנד), גרנדי פרוסו (בויאקה צ'יקו, קולומביה), וויליאם דיאס (סאמורה), אלכסנדר גונסאלס (קאראקאס), חוסה לואיס גראנאדוס (ריאל אספור)

    קשרים: ג'אקומו די ג'יורג'י (דפרוטיבו אנסואטגי), פרנסיסקו פלורס (דפורטיבו אנסואטגי), תומאס רינקון (המבורג, גרמניה), לואיס אנחלו פניה (קאראקאס), ססאר אדוארדו גונסאלס (חימנסיה לה פלאטה, ארגנטינה), לואיס מנואל סייחאס (אינדפנדיינטה סנטה פה, קולומביה), פרנקלין לוצ'נה (קאראקאס), אלחנדרו גרה (מינרוס דה גואייאנה), חואן אראנגו (בורוסיה מנשנגלאדבאך, גרמניה), אדגאר חימנס (קאראקאס), יוהאנדרי אורוסקו (וולפסבורג, גרמניה), חסוס מסה (ליארסה, בלגיה)

    חלוצים: ניקולאס פדור (חטאפה, ספרד), ג'יאנקרלו מאלדונאדו (אטלאנטה, מכסיקו), אלחנדרו מורנו (דפורטיבו צ'יבאס, ארה"ב), חוסה סלומון רונדון (מאלאגה, ספרד), דניאל אריסמנדי (דפורטיבו אנסואטגי), אנחל צ'וריו (ריאל אספור)


    האיש על הקווים

    ססאר אלחנדרו פאריאס אקוסטה

    http://enlapizarra.com/cms/wp-content/uploads/2010/03/Cesar-Far%C3%ADas-Vinotinto-Venezuela.Xxx

    גיל: 38

    רזומה כמאמן: נואבה קאדיס (1998), טרוחייאנוס (2002), דפורטיבו טאצ'ירה (2003-05), דפורטיבו מינרוס (2005-07), דפורטיבו אנסואטגי (2007-08), נבחרת ונצואלה עד גיל 20 (2008-09), נבחרת ונצואלה (2008-?)

    בנובמבר 2007 הודיעה ההתאחדות הונצואליאנית על התפטרותו של המאמן ריצ'ארד פאאס, שאחראי יותר מכולם על ההתקדמות המטאורית של הכדורגל במדינה, ולאחר שיחות עם מספר מאמן נבחר ססאר פאריאס, שעתיד היה גם להתמנות למאמן הנבחרת עד גיל 20. ביוני 2008 השיג פאריאס ניצחון היסטורי במשחק ידידות מול בראזיל 0-2, לאחר 38 שנים ו-17 משחקים ללא הפסד של הבראזילאים מול ונצואלה. זו גם היתה הפעם הראשונה שבראזיל לא מצליחה לכבוש מול הוינוטינטו. המניות שלו עלו והוא הצליח להוביל את ונצואלה לקמפיין הטוב ביותר שלה במוקדמות מונדיאל 2010 ולשמור אותה בתמונת העליה עד למחזורים האחרונים, אך לבסוף סיימה במקום השמיני. במקביל הוליך את ונצואלה הצעירה למונדיאליטו בפעם הראשונה בתולדותיה, שם אף העפילה לשמינית הגמר אבל נעצרה ע"י איחוד האמירויות הערביות.
    ברמת הקבוצות מעולם לא אימן פאריאס מחוץ לונצואלה והרקורד שלו כולל אימון של קבוצות כמו טאצ'ירה, אנסואטגי, מינרוס, טרוחייאנוס וקאדיס מהליגה השניה. רשימת התארים שלו כוללת רק את אליפות הליגה השניה בונצואלה עם קאדיס, אבל מצד שני הוא רק בן 38 ובונצואלה יודעים שיש להם על מי לסמוך.


    שחקני מפתח

    חוסה מנואל ריי קורטחוסו

    http://www.deportesunionradio.com/sgc/MultiMedia/Imagen/2011/03/jose-manuel-rey1-371x300.Xxx

    גיל: 36
    תפקיד: בלם
    קבוצה: מינרוס דה גואיאנה (ונצואלה)

    אחד מהשחקנים הותיקים ביותר בקופה אמריקה בפרט ובדרום אמריקה בכלל, אמור לשחק בקופה אמריקה השישי שלו. בלם חזק ופיסי, בעל בעיטת תותח מרחוק. כשאני אומר תותח, אני מתכוון לכך ששחקני החומה צריכים להתפלל שהכדור לא יפגע בהם, או שפשוט אפשר לראות את השער שכבש מול אקואדור במוקדמות מונדיאל 2010. הקריירה העשירה שלו כוללת 10 קבוצות שונות, לחלקן הוא חזר לקדנציה שניה ואפילו שלישית, כשבין הקבוצות ששיחק אפשר לציין את קאראקאס המקומית, אמלק האקואדוריאנית, דאנדי הסקוטית, אתלטיקו נאסיונל הקולומביאנית, לארנאקה הקפריסאית וקולו קולו הצ'ילאנית. הקריירה שהחלה לפני 18 שנה ועוד נמשכת, כוללת 5 אליפויות ונצואלה עם קאראקאס, הקבוצה הטובה במדינה ועוד אחת ב-2009 עם קולו קולו הצי'לאנית.
    לריי יש לא פחות מ-111 הופעות בנבחרת והוא מוביל בהפרש ניכר אחרי הבא אחריו, כאשר הוא גם ממוקם במקום הרביעי בטבלת הכובשים בתולדות הנבחרת עם 11 שערים ולהזכירכם מדובר בבלם. עצם זה שהוא עדיין נלקח בחשבון לנבחרת ולהרכב פותח גם בגילו, מראה כמה סומכים בונצואלה על כושר המנהיגות שלו.

    חואן פרננדו אראנגו סאנס

    http://lagranciudad.net/index/wp-content/uploads/2011/06/juan-arango-2-300x200.Xxx

    גיל: 31
    תפקיד: קשר התקפי - חלוץ
    קבוצה: בורוסיה מנשנגלאדבאך (גרמניה)

    חואן אראנגו נחשב לאחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה של ונצואלה, בוודאי למצליח ביותר מבחינת קריירה אירופאית. הקשר הנהדר הזה, שכבר הופיע ב-4 טורנירי קופה אמריקה שונים, הוא ההבדל שיכול לקחת את ונצואלה לרבע הגמר או לעוף כבר בשלב הבתים. על מעבר לזה, לא חושבים הוינוטינטו. לאראנגו כמעט ולא יצא לו לשחק בליגה המקומית. החל את הקריירה בנואבה קאדיס ב-1997 וב-1999 עבר לקבוצה הבכירה קאראקאס, אבל משנת 2000 ועד היום בעצם, משחק אראנגו מחוץ לונצואלה ואף בהצלחה רבה. בילב 4 שנים בליגה המכסיקנית, כשהוא משחק במונטריי, פאצ'וקה ופואבלה. ב-2004 קלטה מאיורקה את הפוטנציאל של אראנגו והעבירה אותו לשורותיה. 5 עונות בילה אראנגו בספרד וכבש 45 שערים ב-183 משחקים כשעונתו הטובה ביותר היתה ב-2007/08, אז כבש 15 שערים, מסר 9 אסיסטים ופתח ב-33 מתוך 38 משחקים ליגה כשהוא מוליך את מאיורקה לרבע גמר גביע המלך. ב-2009 עבר לגרמניה, שם הוא משחק עד היום במדי מנשנגלאדבאך, למרות שהשנתיים שלו עד כה הן די פושרות וכבש 4 שערים בלבד ב-42 משחקים.
    בנבחרת ונצואלה הוא נחשב לכובש השני בכל הזמנים עם 19 שערים, אחד פחות ממלדונאדו, ולשחקן עם מספר ההופעות השלישי בכל הזמנים (94), והוא בוודאי עוד ירשום לא מעט הופעות, יש לו עוד כמה שנים של כדורגל. לטעמי שחקן שיכול היה להשתלב בכל סגל של נבחרת דרום אמריקאית שהיא לא בראזיל או ארגנטינה, אבל לרוע מזלו (?) נולד בונצואלה, היחידה שטרם השתתפה בטורינר גביע העולם. אולי נראה אותו עוד 3 שנים בבראזיל?

    ג'יאנקרלו "מאלדוגול" גרגוריו מאלדונאדו מאררו

    http://farm3.static.flickr.com/2143/2091926043_7c5106485a.Xxx

    גיל: 29
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: אטלאנטה (מכסיקו)

    עוד אחד מהשחקנים שעשו את ההבדל בהתקדמות של הכדורגל בונצואלה. ג'יאנקרלו שמחזיק גם באזרחות איטלקית, הוא בנו של שחקן העבר ומאמנה הנוכחי של מינרוס, קרלוס מאלדונאדו. החל את הקריירה במחלקת הנוער של ריבר פלייט מונטבידאו האורוגואית ובעקבות כך, פנתה אליו ההתאחדות של אורוגואי במטרה שישחק עם נבחרות שנוער של המדינה, אבל מאלדונאדו אמר כי הוא רוצה לייצג את ארצו ולעזור לכדורגל להתפתח שם. לאחר שהושאל לטאצ'ירה ואח"כ למינרוס, עבר למאראקאיבו שגם משתייכת לליגה המקומית בארצו והחל לכבוש בצרורות ולעשזור לקבוצה לקחת אליפות. 27 שערים ב-35 שיכנעו את או'האגינס הצ'ילאנית לקחת אותו ב-2006 וגם שם הוא לא איכזב כשסיים עם 21 שערים ב-42 משחקים. את החצי השני של עונת 2007 כבר עשה באטלאנטה המכסיקנית שסיים שנה גדולה כשקיבל את נעל הזהב של יבשת אמריקה לאחר שכבש ב-2007 26 שערים, שניים יותר ממרטין פאלרמו. הוא עזר למכסיקנים לזכות באליפות המדינה ושנה מאוחר יותר בליגת האלופות של הקונקאקאף. בשנתיים האחרונות הושאל לחרס מהליגה הספרדית השניה ולצ'יבאס ארה"ב, אך לא הצליח להרשים באף אחת מהן וחזר לאטלאנטה.
    במדי הנבחרת הלאומית היה מאלדונאדו, או "מאלדוגול" כפי שהוא מכונה, אחד הפקטורים העיקריים בהצלחה המסחררת של ונצואלה. ב-49 משחקים בינ"ל כבש כבר 20 שערים והוא ממוקם ראשון בטבלת כובשי השערים של נבחרת ונצואלה בכל הזמנים. שיחק לראשונה בקופה אמריקה שונצואלה אירחה לפני 4 שנים וכבש את השער הראשון במשחק הפתיחה בתיקו 2-2 מול בוליביה. במוקדמות המונדיאל כבר הלך לו טוב יותר והוא כבש 6 שערים ב-15 משחקים, כדי להשאיר את ונצואלה בתמונת ההעפלה עד למשחקים האחרונים. כבש גם את השער הראשון בניצחון ההיסטורי של ונצואלה על בראזיל 0-2 במשחק ידידות.

    שימו לב ל...

    חוסה "הגלאדיאטור" סלומון רונדון חימנס

    http://www.vamosvinotinto.com/media/galeria/2361/1/3/9/8/n_rondon_jose_salomon_rondon_gimenez-3028931.Xxx

    גיל: 21
    תפקיד: חלוץ
    קבוצה: מלאגה (ספרד)

    אחד הכישרונות העולים של ונצואלה הוא הילד בן ה-21 שמכונה גם "הגלאדיאטור". ערך את הבכורה בליגה המקומית בגיל 16 בקבוצת אראגואה ואף הופיע שנתיים מאוחר יותר במשחק הכוכבים בין המקומיים לזרים, עד שעבר ללאס פאלמאס מהליגה הספרדית השניה ב-2008. ב-2010 החליטה מאלאגה לרכוש את הכישרון הצעיר ושילמה עליו 3.5 מיליון יורו כאשר סעיף השיחרור החוזהו עומד על 20 מיליון יורו ובמאלאגה ידעו כנראה למה. כבר בעונתו הראשונה בליגה הספרדית הבכירה הראה יכולת נהדרת והצליח לשבור את שיא הכיבושים לשחקן בעונה הראשונה הליגה שעמד על 10 שערים. רונדון סיים את עונת 2010-11 עם 16 שערים - 14 בליגה ו-2 בגביע, כשהוא גם שובר את שיאו של בן ארצו חואן אראנגו, שלא כבש 12 שערים בעונה וגם כובש את שערה ה-1000 של מאלאגה בהיסטוריה. רונדון הוא שחקן חזק המתנשא לגובה של 1.90 מ' ולמרות גובהו, ניחן בשליטה נהדרת בכדור. הוא לא "9", לא המסיים האולטימטיבי, אלא מתופקד יותר כ"11" או חלוץ שני אם תרצו, כזה שיוצר מצבים.
    במדי הוינוטינטו של ונצואלה, הוא היה אחת מהסיבות העיקריות שהנבחרת הצעירה העפילה לראשונה בתולדותיה למונדיאליטו ב-2009, כשהוא כובש 3 שערים ב-8 משחקי המוקדמות ובמונדיאליטו עצמו כבש 4 שערים ב-3 משחקים ולקח את ונצואלה לסיבוב השני. בנבחרת הבוגרת הוא ערך את הבכורה עוד לפני גיל 19 ועד כה יש לו 4 שערים ב-11 הופעות, כולם במשחקי ידידות. האם ארגנטינה 2011 יהיה הטורניר בו ירשום את שער הבכורה הרשמי שלו? רונדון, ביחד עם אראנגו, אריסמנדי ומאלדונאדו, יוצרים התקפה מעניינת לונצואלה, שמומלץ מאוד לא לזלזל בה.


    האם ההישג מ-2007 ישוחזר? קשה להאמין. לונצואלה אומנם יש נבחרת לא רעה בכלל וכבר ראינו במוקדמות המונדיאל האחרונים שברוב המשחקים שיחקו כשווה מול שווה עם שאר הנבחרות, אבל לרוע מזלם קיבלו את בית המוות של הקופה. בראזיל ופאראגואי נראות פייבוריטיות ברורות ואולי המשחק מול אקואדור יהיה המשחק אותו ונצואלה תקווה לנצח כדי לשמור על סיכויי ההעפלה שלה לפחות מהמקום השלישי. יהיו התוצאות אשר יהיו, נראה כי ימי התבוסות שהיתה סופגת הנבחרת הזו כבר חלפו עברו להם וכשבראזיל לא תהיה בשטח לקראת מוקדמות 2014, לא הייתי ממהר לפסול את סיכויי ההעפלה של ססאר פאריאס וחבורתו.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  10. Franco מנהל ראשי מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏15/10/07
    הודעות:
    22,773
    לייקים שהתקבלו:
    2,210
    http://img8.imageshack.us/img8/6348/200pxflagofuruguaysvg.Xxx

    http://img714.imageshack.us/img714/9269/100pxuruguayfootballass.Xxx


    אורוגוואי בפורטרייט:

    משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
    הניצחון הכי גדול: בוליביה 0 - 9 אורוגוואי (לימה, פרו, 9 בנובמבר 1927)
    ההפסד הכי גדול: אורוגוואי 0 - 6 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 20 ביולי 1902)
    הכי הרבה הופעות כשחקן: רודולפו "הפנתר" רודריגס (79)
    מלך השערים: הקטור סקארונה (31)

    אורוגוואי בקופה קודמים: אורוגוואי, לצידה של ארגנטינה השכנה השנואה, היא בעלת מספר הזכיות הגדול ביותר בקופה אמריקה - 14 פעמים הניף קפטן אורוגוואי את הגביע. רשימת הזכיות החלה כבר מהטורניר הראשון שנערך דווקא בארגנטינה, כשאורוגוואי מבטיחה את הזכייה עם תיקו 0 במשחק האחרון מול ארגנטינה, מפגש שישוחק הרבה פעמים במסגרות השונות (הכי הרבה בהיסטוריה). ב-1942 הסלסטה כבר רשמו זכייה שמינית בגביע, לאחר שניצחו את כל ששת המשחקים בשיטת הליגה, כולל 1-0 על ארגנטינה, הסגנית, לעיני 70 אלף צופים בסנטנאריו במונטבידאו. בטורניר זה כבש סברינו "גאז'גו" וארלה 5 שערים, שהיו חלק מסה"כ 19 השערים שכבש במדי הנבחרת ו-15 בשלושת גביעי דרום אמריקה בהם השתתף. 15 השערים שלו באליפות היבשת, מזכים אותו בתואר הכובש הכי גדול של אורוגוואי בקופה אמריקה, למרות שמעולם לא זכה במלכות השערים של הטורניר. הזכייה הבאה של אורוגוואי תגיע רק בשנת 56, אז אירחה שוב את הקופה, והזכייה העשירית והעגולה תגיע ב-59 באקואדור.

    http://i55.tinypic.com/2rc7n2h.Xxx
    הכנופייה של 42 - וארלה עם הכובע, אחד מהם.

    ב-67 אורוגוואי זכתה שוב בגביע, לא במפתיע הוא נערך באורוגוואי, אבל כבר שנים קודם היה ברור שהיוקרה של הסלסטה בירידה ביחס ליריבה הגדולה מדרום וברזיל מהצפון. אורוגוואי ידעה התאוששות מסויימת בשנות ה-80, עם דור מוכשר בשחקנים כמו אנסו פרנצ'סקולי, פאטו אגילרה, רובן סוסה, רובן פאס ואחרים, רשמה אורוגוואי שתי זכיות בגביע וסגנות אחת, שבאף אחד מהמקרים היא לא המארחת הפלא ופלא. ב-83 הטורניר נערך ללא מארחת בשיטת בית חוץ, אורוגוואי עלתה מהבית המוקדם והדיחה את פרו בחצי הגמר, בגמר כבר חיכתה לה ברזיל. האורוגוואים לא התרגשו וניצחו 2-0 בבית, בברזיל הצליחו הצ'ארואס לשמור על פיגור מינימלי עד פאטו אגילרה כבש את השוויון ואורוגוואי חזרה לחגוג זכייה. 4 שנים לאחר מכן ב-87 הצליחה אורוגוואי לזכות שוב, כמו בקופה הראשון, בגביע על אדמת ארגנטינה. שער של אלסאמנדי בחצי הגמר הדיח את ארגנטינה הגדולה, אלופת העולם עם מראדונה בסגל. בגמר מול צ'ילה התפתח משחק אלים למדי, ש-4 אדומים נשלפים כולל לנסיך פרנצ'סקולי הגדול. לאורוגוואי אדומים לא מפריעים והיא גברה על צ'ילה והניפה גביע מספר 13. הדור המוכשר הזה הצליח להגיע לעוד גמר אחד ואחרון, ב-89 בברזיל מול המארחת, אך לעיני כמעט 150 אלף צופים במאראקנה, כשהיא זקוקה לניצחון, נכנעה אורוגוואי לברזיל ורומאריו. מאמנה של אורוגוואי היה אוסקאר טאבארס, שיחזור בהמשך.

    http://i55.tinypic.com/23sbx9w.Xxx
    זוכת קופה אמריקה 83 - מיליטו לא התגנב לתמונה, מדובר בפרנצ'סקולי כמובן

    ב-95 חזרה אורוגוואי לארח את הטורניר ושם גם השיגה את זכייתה ה-14 והאחרונה. עם אנסו פרנצ'סקולי כבר בסוף הדרך, דניאל פונסקה, גוסטאבו פוייט, מרסלו אוטרו ותמיכה מוראלית מרובן סוסה בין היתר, הצליחה אורוגוואי להגיע לגמר שם חיכתה לה, שוב, ברזיל. הפעם האורוגוואים לא פישלו והמשחק החם נגמר בתוצאת תיקו 1 ומשם להכרעה בפנדלים. טוליו לא הצליח לשמור על קור רוח, ופרנצ'סקולי זכה להניף גביע מרגש בשלהי הקריירה. הדורות התחלפו ואורוגוואי רשמה עוד גמר אחד עד היום, אותו הפסידה לברזיל. לקופה 2007 באה אורוגוואי בהנהגתו של אל מאסטרו טאבארס על הקווים, הסגל היה דומה במידה מסויימת לסגל הנוכחי, ללא קבאני וסוארס שחגגו אז בצעירה. מה שהתחיל עם תבוסה מביכה לפרו בהתחלה, המשיך עם ניצחון ותיקו מול בוליביה וונצואלה, מה שאפשר לאורוגוואי להתחמק מהדחה משפילה כבר בבתים. ברבע הגמר התפוצצה הסלסטה על ונצואלה המסכנה והמשיכה לחצי מול הברזילאים. במשחק המרתק של הטורניר אבראו כובש ממטר ופורץ בבכי, אורוגוואי מגיעה לפנדלים שם דווקא המנוסים יותר (פורלאן, לוגאנו וגארסיה) מפשלים מול דוני ומאבדים את ההזדמנות לשוב לגמר.

    http://i54.tinypic.com/2n9w5m0.Xxx
    אבראו במונדיאל - בקופה 07 הוא גם כבש, אבל לוגאנו לא והסלסטה הודחו

    הישגים נוספים: טניסאי הזוגות המצטיין של ישראל אנדי רם נולד שם, כנראה שגם אנשים חשובים אחרים, והבשר במדינה פשוט תענוג. חוץ מזה אורוגוואי, מדינה שהיא כחצי מישראל באוכלוסייה, זכתה בשני מונדיאלים ושתי מדליות זהב אולימפיות בשחור לבן. כמו גם גביעים אחרים שמצוינים בויקיפדיה.

    סגל השחקנים:
    טאבארס חיכה עד הרגע האחרון כדי להודיע על הסגל המדויק לקופה, הרבה בגלל פציעה ממנה מתאושש דיאגו גודין. הרבה חדש ביחס למונדיאל אין, פחות או יותר אותו הסגל שהשיג את המקום הרביעי בעולם יתמודד על התקווה לזכות במקום הראשון ביבשת. חלק מהשחקנים לא נמצאים באותו כושר כמו לפני שנה, לטובה או לרעה, ככה ששינוי אחד או שניים בהרכב ביחס צפוי למרות הסגל הכמעט זהה. העמדה הבעייתית בסגל, כמו בדרום אפריקה, היא בחלק היצירתי של הקישור. שם אין אף שחקן שכרגע הוא מנייה בטוחה, וגם פורלאן שמשחק יותר נסוג לעתים לא נמצא בכושר טוב. אבל טאבארס כבר הראה שאפשר להסתדר עם זה, ואפילו פחות. מהסגל הרשום למטה ינופו 3 שחקנים.

    שוערים: פרנאנדו "הילד" מוסלרה (לאציו, איטליה), חואן "החומה" קאסטיז'ו (קולו קולו, צ'ילה), מרטין "הרזה" סילבה (דפנסור ספורטינג, אורוגוואי).

    הגנה: דיאגו "טוטה" לוגאנו (פנרבחצ'ה, טורקיה), דיאגו "הרזה" גודין (אתלטיקו מדריד, ספרד), אנדרס "דב הקוטב" סקוטי (קולו קולו, צ'ילה), חורחה "הנאה" פוסילה (פורטו, פורטוגל), מרטין "הקירח" קאסרס (סבייה, ספרד), מאוריסיו "הבוס" ויקטורינו (קרוזיירו, ברזיל), מקסימיליאנו "הקוף" פריירה (בנפיקה, פורטוגל), סבאסטיאן "בעל הבית" קואטס (נאסיונאל, אורוגוואי)

    קישור: וואלטר "הנקודה" גארגאנו (נאפולי, איטליה), אחידיו "הידית" ארבאלו ריוס (בוטאפוגו, ברזיל), סבאסטיאן "סבא" אגורן (ספורטינג חיחון, ספרד), דיאגו "הרוסי" פרס (בולוניה, איטליה), אלבארו "פאליטו" פריירה (פורטו, פורטוגל), ניקולאס "ניקו" לודאירו (אייאקס, הולנד), אלבארו "טאטה" גונסאלס (לאציו, איטליה), גאסטון "הנשר" ראמירס (בולוניה, איטליה), כריסטיאן "הבצל" רודריגס (פורטו, פורטוגל).

    התקפה: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן (אתלטיקו מדריד, ספרד), לואיס "האקדוחן" סוארס (ליברפול, אנגליה), סבאסטיאן "הניירון" פרנאנדס (מאלאגה, ספרד), סבאסטיאן "המשוגע" אבראו (בוטאפגו, ברזיל), אדינסון "המאטאדור" קאבאני (נאפולי, איטליה), אבל "התכשיט" הרנאנדס (פאלרמו, איטליה).


    האיש על הקווים:

    אוסקאר וואשינגטון "אל מאסטרו" טאבארס סילבה

    http://img532.imageshack.us/img532/4826/oscartabarez1.Xxx

    גיל: 64
    רזומה כמאמן: בלה ויסטה (80-3), אורוגוואי עד 20 (83), דנוביו (84), מונטבידאו וואנדרס (85-6), פניארול (87), אורוגוואי עד 20 (87), דפורטיבו קאלי (88), אורוגוואי (88-90), בוקה (91-3), פניארול (93-4), קליארי (94-5), מילאן (96), אוביידו (97-8), קליארי (98-9), ולס סארספילד (01), בוקה (02), אורוגוואי (2006 -?)

    המאמן הוותיק, אשר מכונה אל מאסטרו, המורה, עבר קריירה עשירה בחמש מדינות שונות כולל כמה קדנציות באימון נבחרות. בקדנציה הקודמת שלו בנבחרת הוביל טאבארס את אורוגוואי למונדיאל תוך כדי סיום המוקדמות במקום הראשון, אך בטורניר עצמו אכזב והסלסטה הודחו בשמינית. לאחר שנים שלא אימן שב טאבארס לקחת את אימון הנבחרת על עצמו, זאת לאחר כישלון הסלסטה להעפיל למונדיאל 2006. ההתחלה הייתה טובה כשאורוגוואי מודחת בחצי גמר קופה 07 מול ברזיל רק בפנדלים, לאחר תלונות רבות לשופט במהלך המשחק והבעיטות עצמן. באותו טורניר הסלסטה הראו שהם יכולים להתמודד עם כל יריב גם שעל הנייר הם בנחיתות.

    הביקורות על טאבארס התגברו במהלך מוקדמות המונדיאל האחרונות, מעבר לתוצאות הלא יציבות שאפשרו בסופו של דבר לסלסטה להשתחל ברגע האחרון לדרא"פ דרך הפלייאוף, התלונות היו בעיקר על סגנון המשחק שהפך ליותר ויותר הגנתי לקראת שלבי הסיום של המוקדמות. טאבארס המשיך בדרכו וזימן סגל אפור יחסית למונדיאל, אך הביקורות נעלמו במהרה שאורוגוואי אספה עוד ועוד ניצחונות בדרך למקום הרביעי המכובד והמפתיע. הכדורגל שהציגה הנבחרת לא היה המלהיב בטורניר, אך בהחלט גם לא מהאפורים שבהם. מאז המונדיאל טאבארס זוכה לתמיכה גדולה מהציבור, שמקווה שהמאמן הוותיק ילך הפעם שלב אחד נוסף קדימה.

    שחקני מפתח:

    לואיס אלברטו סוארס דיאס

    http://img714.imageshack.us/img714/7137/luissuarezu.Xxx

    גיל: 24
    קבוצה: ליברפול (אנגליה)

    עוד כילד סומן לואיסיטו כדבר הבא בכדורגל האורוגוואי, מדינה קטנה אך כזו שמוציאה לא מעט שחקנים טובים. היכולת המדהימה שלו במדי הנבחרות הצעירות ובשורות מועדון הפאר נאסיונאל, אותו הוביל לאליפות כבר בנער מתבגר, לא נעלמה מעיני הסקאוטרים של כרוניגן ההולנדית. המעבר לאירופה עבר חלק יחסית וסוארס התחיל מבחינתו את התקופה בחייו שתיזכר כהתעללות ארוכה ומתמשכת בשחקני ההגנה של הכדורגל ההולנדי, תחילה במדי כרוניגן ואח"כ בשורות מועדון הפאר ההולנדי, אייאקס. החיבור של האורוגוואי הצעיר עם המועדון מאמסטרדם הוא לא חיבור רגיל, מדובר בסיפור אהבה שנמשך כמה חודשים יותר ממה שציפו. הילד הוליך את התקפת אייאקס עם מספרים מדהימים בכל קנה מידה, יכולת אישית שהיא תאווה לעיניים ועם הרבה חוצפה. הקבוצות היריבות ואוהדיהן סימנו אותו כמטרה, גם בגלל ההתנהלות הבעייתית שלו על המגרש לעתים, שכללה התחזויות ותגובות אמוציונליות, אבל באייאקס הוא הפך למנהיג למרות היותו זר וצעיר. סיפור האהבה נגמר באמצע העונה החולפת, כשהחלוץ הצעיר עם שיני הארנב עבר לליברפול האנגלית. גם שם ההתאקלמות המהירה הפתיעה את המומחים, להגיע באמצע העונה לליגה האנגלית זה לא פשוט, אבל סוארס השאיר את הטורבו דולק וגם באנפילד הוא כבר יותר מסתם שחקן.

    בסלסטה הסיפור היה קצת שונה, הציפיות הגדולות לצד חוסר היציבות והבריחה מהאחריות עד למונדיאל מנעה ממנו להפוך לכוכב הגדול כמו שצופה ממנו. למרות שהצטיין בכל טורניר של הנבחרת הצעירה, בבוגרת סוארס שיחק טוב לרוב והציג מספרים לא רעים, אבל את הבמה המרכזית הוא השאיר לוותיקים ולא לקח את המשחק עליו. עד למונדיאל נטען שסוארס עדיין צריך להוכיח את עצמו בנבחרת, וסוארס כמו סוארס לקח אחריות במונדיאל והוכיח את עצמו. לאורך כל הטורניר סוארס היה נהדר, אבל הרגע שהפך אותו לאליל היה אותו רגע מיוחד, מהרגעים הגדולים של המונדיאל אולי, בו בדקה ה-120 של משחק רבע הגמר מול גאנה הדף סוארס כדור בידו מקו השער. סוארס הורחק וללא ויכוחים ירד ממרר בבכי מהמגרש, רק כדי להשתגע משמחה שניות ספורות אח"כ שהפנדל הוחמץ. הלב הגדול וההקרבה שגילה ברגע זה, כמו גם לאורך כל הטורניר, קנו את הלבבות האורוגוואים והורידו ממנו את נטל ההוכחה. עכשיו כשפורלאן כבר לא בשיאו, סוארס הוא האיש החשוב בהתקפה האורוגוואית וזה שבסלסטה סומכים עליו להוביל את חבריו.

    דיאגו מרטין פורלאן קוראסו

    http://img338.imageshack.us/img338/3212/diegoforlan.Xxx

    גיל: 32
    קבוצה: אתלטיקו מדריד (ספרד)

    אחד מהסמלים של הנבחרת האורוגוואית בשנים האחרונות לטוב ולרע הוא דיאגו פורלאן, שנמצא בדרך לשבור את השיאים של מספר ההופעות והשערים בנבחרת אורוגוואי עם 76 הופעות ו-29 שערים לפני הקופה. באופן מפתיע פורלאן אהוב למדי אצל האוהדים המקומיים, למרות שעזב את ארצו בגיל צעיר לטובת אינדפנדיינטה הארגנטינאית ולא הופיע בליגה הבכירה שלה. אולי זה קשור להיותו בנו של שחקן עבר אהוב, כמו גם נכדו של שחקן ומאמן עבר אהוב גם הוא. כמו יכולתו בנבחרת, כך גם הקריירה שלו סבלה מעליות וירידות שכללה דווקא תקופה יציבה וארוכה, אבל של יכולת פושרת, במדי מנצ'סטר יונייטד. פורלאן התגבר על התקופה באי הבריטי וחזר לכבוש בצרורות בליגה הספרדית במדי ויאריאל ואתלטיקו מדריד, שם סיים פעמיים כמלך השערים. שפורלאן טוב הוא בד"כ מצליח לסחוב את הנבחרת איתו למעלה, כמו בדרא"פ שם הוביל את אורוגוואי למקום הרביעי המרשים וזכה בכדור הזהב כגמול על יכולתו הגבוהה ושעריו.

    דווקא לאחר מונדיאל השיא מבחינתו, סבל פורלאן מעונה לא טובה בקבוצתו, שכללה גם סכסוך עם המאמן ושמועות על סכסוכים עם שחקנים מעבר ליכולת הלא טובה שלו במגרש. אבל בסלסטה, למרות שסוארס וקבאני מגיעים לוהטים לאליפות, פורלאן הוא המנהיג וזה שהחברה מסתכלים עליו. כמו במונדיאל, כך גם בקופה, הסלסטה צריכים את הבלונדיני הלא יציב שלהם במיטבו. בנבחרת פורלאן משחק לא פעם בעמדה אחורית יותר מזו שבקבוצותיו, אבל גם משם הוא מהווה איום תמידי על שער היריבה, בין אם זה ברגל ימין או שמאל, הוא תמיד מסוכן. 2 שערים חסרים לפורלאן להשוות את השיא של סקארונה, בשביל שאורוגוואי תצליח בקופה פורלאן כנראה יצטרך לפחות להשוות את השיא.

    דיאגו אלפרדו לוגאנו מורנה

    http://img245.imageshack.us/img245/5859/340xqq.Xxx

    גיל: 30
    קבוצה: פנרבחצ'ה (תורכיה)

    המנהיג של החלק האחורי בסלסטה, ובכלל מנהיג הקבוצה כלובש סרט הקפטן. לוגאנו הוא מסוג הבלמים האורוגוואים שאף אחד לא רוצה לפגוש, חזק מאוד פיזית, אגרסיבי ולעתים אף אלים, מלוכלך, חמום מח ושחקן שמאוד מאוד לא אוהב לראות את נבחרתו מפסידה. תשאלו את ואן פרסי שלרגע ראה את הקריירה שלו מסתיימת במשחק ידידות סתמי לפני כשבוע עקב תיקול עם לוגאנו. מעבר להיותו מנהיג ובלם מצוין, לוגאנו ניחן גם במשחק ראש משובח שמשמש ככלי נשק התקפי נוסף למאמנים שתחתם הוא משחק. השחקן שגדל בנאסיונאל האורוגוואית לקח חלק משמעותי בקבוצה הגדולה של סאו פאולו ב 2005-6, אז זכו הברזילאים בכל תואר אפשרי. משם המשיך לוגאנו לתורכיה, לפנרבחצ'ה שם הוא משחק עד היום, אף זכה באליפות דרמטית השנה, למרות שבכל פגרה עולות השמועות על מעבר לליגה אחרת. אמנם ההגנה האורוגוואית מורכבת מחבורה של מגדלים אגרסיביים סטייל לוגאנו, אבל זהו הקפטן שהוא הדמות שמאחורי רוח הלחימה האורוגוואית וזה שהקבוצה סומכת עליו שיהיה שם כמו סלע ברגעים הקשים. שותפו הקבוע למרכז ההגנה, גודין, אינו נמצא בכשירות מלאה ובספק לטורניר, מה שהופך את לוגאנו לאף יותר חשוב לסלסטה. למרות התדמית, הגנת אורוגוואי לא מבריקה בתקופה האחרונה ולכן חשוב מאוד לנבחרת שלוגאנו יתעלה על עצמו, כמו שעשה כבר פעמים רבות בשביל הסלסטה, ולצד היכולת ההגנתית הגבוהה ישמור על קור רוח, דבר שלעתים רבות מדי הוא לא עושה, ואולי אף יקנח בשער מכריע.

    שימו לב ל...:

    אבל מתיאס הרנאנדס פלאטרו

    http://i51.tinypic.com/4tkqs8.Xxx

    גיל: 20
    קבוצה: פאלרמו (איטליה)

    אם אורוגוואי תזכה בקופה אמריקה ותוציא את העם לחגוג ברחובות, סביר להניח שהראשון לשלהב את ההמונים יהיה הרקדן הצעיר אבל הרננדס (Abel Hernandez). הרקדן המוכשר, שבאיטליה מוכר גם בתור חלוץ לא רע, התחיל את הקריירה בקבוצת סנטראל אספניול. פניארול, אחת המעצמות המקומיות, החתימה את הנער המוכשר שהספיק לשחק 8 פעמים במדי הקבוצה לפני שנרכש ע"י פאלרמו בינואר 2009 עבור קבוצת הפרימברה של הסיצ'יליאנים. לפני ההגעה לאיטליה הרננדס הספיק לסיים כמלך השערים באליפות היבשת לנבחרות צעירות, לאחר מכן נסע לאיטליה וזכה באליפות הנוער של איטליה. בין לבין הבחור זכה לפירורי דקות בקבוצה הבוגרת, אבל הזכייה עם הפרימברה היוותה רק את ההתחלה.

    הרננדס הוקפץ לבוגרים, אבל קיבל מעט מאוד הזדמנויות בחודשים הראשונים, בעיקר מפני שבספטמבר נסע עם הנבחרת הצעירה למונדיאליטו. באותו טורניר הרננדס כבש שער אחד בלבד במה שהיה סיום דרכו הרשמי בנבחרות הצעירות של מולדתו. עם החזרה לאיטליה החל שוב פעם להנות מפירורי דקות בקבוצה הצעירה והמלהיבה ובחצי השני של העונה כבש מספר שערים בתור מחליף. היכולת הטובה שלו בתור שחקן ספסל שמשנה משחק הובילה את המאמן דליו רוסי להמר עליו כשחקן הרכב ובכך הכישרון הצעיר דחק את בן ארצו קבאני מההרכב. את העונה סיים הרננדס עם 7 כיבושים וכשחקן עם היחס הטוב בליגה של שערים פר דקות.

    למרות הסיום המרשים לעונה, הרננדס לא נכלל בסגל למונדיאל. אך מיד לאחר הטורניר השחקן החל לקבל זימונים והספיק מאז לצבור 5 הופעות בהן כבש 2 שערים. במקביל לכך, הרננדס עבר עונה חלשה בפאלרמו, זאת דווקא לאחר מחנה אימונים מצוין בו כבש ללא הפסקה. ההערכות הן שהשתן עלה מעט לראש של הכוכב הצעיר ולאחר שהתחיל את העונה עם אינספור החמצות וחוסר יכולת לכבוש ולו שער אחד בודד, קרה ההפך והרננדס איבד ביטחון ובהדרגה גם את המקום בהרכב. למרות העונה החלשה, הכישרון נמצא והמהירות הבלתי רגילה, הטכניקה והסיומת החדה יוצרות מצב שבו השחקן עלול להתפוצץ בכל רגע. בקופה הרננדס ינסה לעשות את מה שעשה בעונה המלאה הראשונה שלו בפאלרמו - לחכות בסבלנות על הספסל ולהיות המחליף האולטימטיבי בהתקפה שיעזור לשנות את המשחק עם שערים קריטיים.


    http://img534.imageshack.us/img534/3277/repechajemundialsudafri.Xxx

    קופה אמריקה 2011? מבחינת המסורת אורוגוואי תותחים, שני מונדיאלים, אולימפיאדה ומספר עצום של זכיות בגביע היבשתי. רק שעבר כבר זמן מה מאז זכו במשהו, לא רק ברמת הנבחרות, ובאורוגוואי הקטנה רעבים לגביע. זה לא שיש בצורת או משהו, פרות, כבשים, חזירים ועזים מקפדים\ות את חייהם\ן בקצב גבוה על בסיס יומי, אבל לאחר המקום הרביעי במונדיאל והיכולת הטובה בחלק גדול ממשחקי הידידות, התפתח תיאבון. טאבארס שמר על הסגל יציב למדי, מעט שינויים מאז המונדיאל כשמעט דם צעיר נכנס אבל עדיין מדובר בנבחרת מנוסה. הסגל המגובש והיכולת הגבוהה של סוארס וקאבאני בליגות הגדולות של אירופה, מעלים את הציפיות בתקווה לגבור השנה על הנאחס של ברזיל או היריבה הגדולה ארגנטינה. הטורניר הקרוב יאפשר לקהל אורוגוואי רב להגיע ולתמוך בנבחרתו חרף הקשיים במעברי הגבול לארגנטינה לאורך נהר "אורוגוואי", אולי הדחיפה הזאת תעשה את ההבדל ואורוגוואי תישאר בדד בטבלת הזוכות עם 15 גביעים?
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  11. itay7 Member

    הצטרף ב:
    ‏9/4/10
    הודעות:
    1,596
    לייקים שהתקבלו:
    59
    http://i54.tinypic.com/8xoil5.Xxx פרו

    http://i54.tinypic.com/29pdhxk.Xxx


    פרו בקצרה:
    משחק בינלאומי ראשון: פרו 0 - 4 אורוגוואי (לימה, פרו, 1 בנובמבר 1927)
    הניצחון הכי גדול: פרו 9 - 1 אקוודור (בוגוטה, קולומביה, 11 באוגוסט 1938)
    התבוסה הכי גדולה: פרו 0 - 7 ברזיל (סנטה קרוס, בוליביה, 26 ביוני 1997)
    הכי הרבה הופעות: רוברטו "אל צ'וריאנו" פאלאסיוס, 127.
    מלך השערים: תאופילו "אל ננה" קובייס, 26.


    קצת היסטוריה:
    פרו השתתפה לראשונה בקופה של 1927, שנערך בפרו בהשתתפות 4 נבחרות בלבד - פרו, ארגנטינה, אורוגוואי ובוליביה. היא סיימה במקום השלישי עם ניצחון בודד (על בוליביה כמובן) ושני הפסדים, בעוד ארגנטינה חגגה זכייה שלישית.
    ב-1936 פרו לבשה לראשונה את ה"פראנחה" המפורסמת, שבישרה על בואו של תור הזהב הראשון של הכדורגל הפרואני. בכיכובם של תאודורו "לולו" פרננדס (שמונצח כיום באצטדיונה של אוניברסיטאריו), ואלחנדרו ויינואבה, הגיעה הנבחרת לרבע-הגמר באולימפיאדת ברלין 1936, שם גברה 4-2 על הפייבוריטית אוסטריה, אלא שאז היטלר התערב, המשחק בוטל, וכאות מחאה המשלחת הפרואנית כולה פרשה מהאולימפיאדה.

    http://blogs.depor.pe/undiacomohoy/PER%C3%9A%201936%20MEDIANA.Xxx
    הנבחרת הפרואנית באולימפיאדת ברלין. יושב במרכז לולו, מימין למטה ויינואבה

    שלוש שנים לאחר-מכן פרו חגגה תואר ראשון, שזכתה בקופה אמריקה של 1939, שנערך בלימה, לאחר 4 ניצחונות ומאזן מושלם. לאחר הקופה של 1939 הגיעה תקופה ארוכה של יובש, ואם נוציא את המשחקים הבוליבריאנים וטורנירי ידידות, פרו נעלמה ממפת הכדורגל העולמי עד 1969, אז הגיע תור הזהב האמיתי של הכדורגל הפרואני. פרו הוגרלה למוקדמות המונדיאל במקסיקו יחד עם בוליביה וארגנטינה, והעפילה בזכות 2-2 בבואנוס איירס, שהדיח את המקומיים בפעם היחידה בהיסטוריה. הנבחרת הגיעה למונדיאל עם שלושה כוכבים גדולים, כ"א מקבוצה אחרת משלושת הגדולות - אלברטו גאיירדו מספורטינג קריסטל (ששיחק גם במילאן), הקטור צ'ומפיטאס מה-U(לימים "קאפיטאן דה אמריקה" ואחד מחמשת שחקני ההגנה הדרום-אמריקאיים הטובים בכל הזמנים) והגדול מכולם, תאופילו קובייס מאליאנסה, שנבחר הן לשחקן הצעיר והן לשחקן הדר"אמ המצטיין של האליפות. פרו נתנה בבית המוקדם שלישיות לבולגריה ולמרוקו, אבל קיבלה אחת מגרד מולר וגרמניה, וסיימה במקום השני, שסימן מפגש עם ברזיל ברבע-הגמר. המפגש הזה נבחר ע"י FIFA למשחק הטוב ביותר במונדיאלים. אחרי הפסד 4-2 פרו נשארה עם המחמאות בלבד, בעוד ברזיל המשיכה לזכייה בגביע.

    http://www.about-peru-history.com/images/teofilo-cubillas-el-nene-cubillas-21517810.Xxx
    תאופילו "אל ננה" קובייס, האפרו-פרואנו הגדול בהיסטוריה

    אל מונדיאל 74 פרו לא העפילה, אחרי שסכסוך בין קובייס למאמן הנבחרת השאיר את הכוכב מחוץ לשני משחקי המפתח מול צ'ילה. לאחר חילופי מאמנים קובייס חזר לנבחרת לקראת הקופה אמריקה של 1975 - התואר האחרון בו זכתה פרו. ב-75 הגביע נערך ללא מדינה מארחת, ופרו העפילה לגמר אחרי ניצחון 3-1 על ברזיל בבלו-הוריזונטה. בגמר פרו הפסידה 1-0 בקולומביה, ניצחה 2-0 בלימה, ואז משום מה נערך משחק שלישי מכריע בוונצואלה, אותו גם ניצחה פרו והניפה את הגביע. מי שהצטרף רק לגמר היה הוגו "אל צ'ולו" סוטיל, שחקנה של ברצלונה של קרוייף, עמה זכה באליפות וכיכב ב-5-0 במדריד. לאחר-מכן פרו העפילה למונדיאל ב-1978, ובו שוב עברה את הבית המוקדם, הפעם מהמקום הראשון אחרי 3-1 על סקוטלנד, 4-1 על אירן ותיקו מאופס מול הולנד. השלב השני היה הרבה פחות מוצלח עבור הבלנקירוחה, ואת המשחק האחרון כולם זוכרים. פרו גם הצליחה להעפיל למונדיאל ב-1982 בספרד, אבל אז הכוכבים כבר היו מבוגרים, והנבחרת הודחה בשלב המוקדם. את הקופה אמריקה של 1979 ו-1983 פרו סיימה במקום השלישי, ובכך הסתיים תור הזהב והחלה תקופת היובש השנייה, שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה.

    http://planetafutbol.files.wordpress.com/2007/07/1975_bolper_sele1.Xxx
    הקבוצה שזכתה בקופה אמריקה 1975, התואר החשוב האחרון של פרו

    בתקופת היובש הזו, ההופעה הטובה ביותר של פרו הייתה ב-1997. קצת אחרי שספורטינג קריסטל האגדית הפסידה בגמר הליברטדורס הגיעה הנבחרת שהייתה מבוססת עליה לטורניר בבוליביה, ובמשהו שהוא די מסורת ניצחה במשחק הראשון את אורוגוואי, הפסידה לבוליביה וניצחה את ונצואלה בשביל לסיים במקום השני ולקבל את ארגנטינה ברבע-הגמר. פרו הפתיעה את כולם שניצחה 2-1, אבל רק בשביל לחטוף בחצי-הגמר את התבוסה הגדולה ביותר בהיסטוריה, 7-0 מול ברזיל של רומאריו ורונאלדו. באותו זמן הנבחרת הייתה טובה והפסידה את ההעפלה למונדיאל בצרפת ב-1998 רק בגלל הפרש שערים. בקופה של 1999 הבלנקירוחה הייתה רחוקה 3 דקות מהעפלה נוספת לחצי-הגמר, אבל מקסיקו השוותה ל-3-3 וניצחה בפנדלים. גם בשני הטורנירים הבאים הודחה הנבחרת ברבע-הגמר, בעוד המצב במוקדמות המונדיאל הלך והדרדר.

    פרו הגיע לקופה ב-2007 בלי הרבה ציפיות. כרגיל, הבלאגן חגג. פרנקו נאבארו, שמונה למאמן עם סיום מוקדמות מונדיאל 2006 הכושלות, השיג תוצאות מאכזבות במשחקי הידידות, ואז התעמת עם הכל-יכול בנבחרת באותם ימים, קלאודיו פיסארו. הדבר הזה עלה לנאבארו במשרתו, ואחרי שכמה מאמנים סירבו מי שמונה לקראת הקופה היה "היהלום השחור", חוליו ססאר אוריבה, שאמנם הייתה לו קריירה נהדרת בתור שחקן, אבל היה מאמן בינוני ביותר, ובקדנציה הקודמת שלו בנבחרת (בין 2000 ל-2002), לא הרשים בלשון המעטה. אלא שבמשחק הראשון פרו התפוצצה על אורוגוואי עם 3-0 ותצוגה נפלאה, שיחד עם הבית הקל אליו הוגרלה, העלו את הציפיות לרמה ש"פחות מחצי-גמר זה כישלון קולוסאלי". אלא שאז הגיע הפסד למארחת, ונצואלה, ונראה היה שפרו בדרך הביתה אחרי שפגרה פעמיים מול בוליביה, אלא שפיסארו, במשחקו הטוב בנבחרת, כבש צמד והעלה את הבלנקירוחה מהמקום השני, בעוד ונצואלה ואורוגוואי חתמו על 0-0 לפני המשחק ונפגשו אחת עם השנייה ברבע הגמר, בעוד פרו נשלחה להתמודד עם ארגנטינה, מה שלא בדיוק הלך חלק. במחצית הראשונה פרו עמדה בפרץ, אבל ריקלמה היה גדול על פרו במחצית השנייה, האלביסלסטה השחילו רביעייה, ואוריבה נשלח הביתה.

    http://1.bp.blogspot.com/_MwD2jzSeao8/Rzy-gXWFBDI/AAAAAAAAAMM/g6u9PdYRmaA/s320/peru_bolivia_copa_america2007%5B1%5D.Xxx
    פיסארו חוגג את השער שהעלה את פרו לרבע-הגמר

    אבל השפל הגדול ביותר הגיעה במוקדמות האחרונים, אותה סיימה הנבחרת במקום האחרון, בצל השערורייה הגדולה במלון "Golf de los Incas". אחרי תיקו ביתי עם ברזיל במחזור החמישי, ומס' ימים למפני משחק בקיטו, התחמקו מהמלון ארבעה השחקנים הבולטים של הנבחרת - קלאדיו פיסארו, ג'פרסון פארפאן, סנטי אקאסייטה ואנדרס מנדוסה, בשביל לצאת למסיבה. הדבר פורסם לראשונה בתוכנית הרכילות Magaly TeVe, שגם שירבבה את פאולו גררו לעסק. כל החמישה הושעו לשנה, שרק גררו זוכה לאחר שני משחקים וחזר לנבחרת. עונשם של השאר קוצר לחצי שנה, מה שהיה מונע מהם לשחק שני משחקים נוספים בלבד, אבל דעת הקהל התנגדה, והמאמן צ'מו דל סולר החליט לא רק שלא לקצר את העונש, אלא לא לזמן אותם עד לסיום המוקדמות. בלעדיהם פרו נראתה אבודה רוב המשחקים, וסיימה את המוקדמות עם 13 נקודות בלבד.

    http://blogs.periodistadigital.com/imgs/20071208/castigados.Xxx


    סגל השחקנים:

    רוב הסגל היה די ברור, 2-3 עמדות עמדו בסימן שאלה. הביקורת היחידה שנשמעה הייתה על אי-הכללתו של רוברטו "מאראדוניטה" מרינו בסגל, אבל הרבה אנשים טוענים שהוא "שחקן יוטיוב". ביקורת נוספת, פחות על הסגל ויותר על עובדת היותו בהרכב, היא לגבי בלמה של ספורטינג קריסטל וולטר וילצ'ס, שמצליח למצוא חן בעיני כל מאמני הנבחרת, למרות האיטיות שלו והסלידה ממנו בציבור. עם זאת, מארקאריאן כ"כ אהוב שאיכשהו בסקר אחרון וילצ'ס הפך להיות האופציה המועדפת בעמדת המגן השמאלי, קוסם כבר אמרנו? בעמדת השוער ישנה התלבטוח בין שני שוערים שנותנים עונה טובה מאוד - סלומון ליבמן מאליאנסה לימה וראול פרננדס מאוניברסיטאריו. פרננדס כבר עבר לניס הצרפתית, בעוד ליבמן צפוי להגיע למדינתנו הקטנטונת. מרכז ההגנה נראה די יציב, בניגוד לשנים עברו, שהמנהיג אמור להיות אלברטו רודריגס, שהוביל את בראגה לגמר הליגה האירופית ועבר לספורטינג ליסבון. לצידו ישחק בלם שירד ליגה - סנטי אקאסייטה מאלמריה או קרלוס סאמבראנו ששיחק בסנקט פאולי (בהשאלה משאלקה). הצדדים הם כבר יותר בעייתים, במיוחד עמדת המגן השמאלי, בה נראה את וילצ'ס המושמץ או את יוסימר יוטום הצעיר, שנראה טוב במשחקי הידידות אבל מניסיון כאוהד קריסטל, הוא לא מגן.

    הקישור יורכב משלושה שחקנים שלא באו בחשבון באוקטובר וכיום נראים הבטוחים ביותר - אדאן באלבין, לואיס רמירס והפייבוריט של המדור, רינאלדו קרוסאדו. בהתחלה היה נראה שהנבחרת תשחק עם שני שחקנים באמצע, שניהם קשרים אחוריים, ואחד מהם יהיה יוספמיר באיון, אבל באיון עבר עונה זוועתית בריבר, ומארקאריאן החליט לעבור ל-4-3-3, שרמירס משתמש בנבחרת כקרש קפיצה לקורינתיאנס הברזילאית, בעוד קרוסאדו סוחב את אאוריץ' להתחרות על האליפות בפרו. השלישייה הקדמית הייתה נראית ברורה - משמאל חואן וארגאס, מימין פארפאן ובמרכז קלאודיו פיסארו, אלא שקללה נפלה על הנבחרת, והכוכבים נפלו זה אחר זה. ראשית וארגאס נפצע, אחר-כך פיסארו ולבסוף גם פארפאן נפל. בעוד וארגאס צפוי לנסוע לארגנטינה (כנראה לא יוכל לשחק במשחק הראשון), פיסארו ופארפאן ייעדרו מהאליפות, שהייתה אמורה להיות החזרה הרשמית שלהם לנבחרת אחרי ההשעייה. כעת יצטרכו לתת את הטון מספר צעירים מבטיחים - אנדרה קאריו, שעבר לספורטינג ליסבון, כריסטיאן קואבה, לואיס אדווינקולה וראול רואיסדיאס.

    הסגל המלא

    שוערים: סלומון ליבמן (אליאנסה לימה), ראול פרננדס (ניס, צרפת), לאאו בוטרון (סן-מרטין).

    הגנה: אלברטו רודריגס (ספורטינג ליסבון), סנטיאגו אקאסייטה (אלמריה), יאנקרלו קארמונה (סן-לורנסו), וולטר וילצ'ס (ספורטינג קריסטל), כריסטיאן ראמוס (אליאנסה לימה), רנסו רבורדו (אוניברסיטאריו), יוסימר יוטום (ספורטינג קריסטל), אלדו קורסו (סן מרטין).

    קישור: אדאן באלבין (סן-מרטין), יוספמיר באיון (ריבר פלייט), רינאלדו קרוסאדו (חואן אאוריץ'), קרלוס לובאתון (ספורטינג קריסטל), חואן וארגאס (פיורנטינה), מייקל גווארה (ספורט בויס), אנטוניו גונסאלס (אוניברסיטאריו).

    התקפה:פאולו גררו (המבורג), אנדרה קאריו (ספורטינג ליסבון), ראול רואידיאס (אוניברסיטאריו), לואיס אדווינקולה (ספורטינג קריסטל).


    האיש על הקווים

    סרחיו אפרהם "אל מאגו" מארקאריאן אברהמיאן

    http://4.bp.blogspot.com/_b61adWXlScc/TFQHxgaXY4I/AAAAAAAAOYQ/Aby4FffYU9E/s1600/lista-convocados-por-sergio-markarian.Xxx

    גיל: 66
    רזומה כמאמן: קלוב אולימפיה (פראגוואי, 83-86), נסיונל (אורוגוואי, 87), סול דה אמריקה (פראגוואי, 87-89), סרו פורטניו (פראגוואי, 90-91), נבחרת פראגוואי (92), אוניברסיטאריו (פרו, 93-95), ספורטינג קריסטל (פרו, 96-97), לוניקוס (יוון, 98-99), נבחרת פראגוואי (99-02), פנאתנייקוס (02-04), אירקליס (יוון, 04-05), ליברטד (פראגוואי, 05-07), קרוס אסול (מקסיקו, 07-08), אוניברסידד דה צ'ילה (09), דנוביו (אורוגוואי, 10), נבחרת פרו.

    המאמן האורוגוואי ממוצא ארמני אימן בהצלחה באוניברסיטאריו ובספורטינג קריסטל בשנות התשעים, וגם העפיל עם נבחרת פראגוואי למונדיאל 2002. אחת ההחלטות הראשונות שלו בתפקיד החדש הייתה להחזיר את המושעים, ואכן שלושה מהם (למעט אנדרס מנדוסה) חזרו לנבחרת. ג'פרסון פארפאן הספיק לחטוף השעייה שנייה, אחרי שבילה בקזינו אחרי משחק הידידות בפנמה באוקטובר, אבל במאי החליט מארקאריאן לסלוח לו בשנית, והוא חזר לנבחרת לקראת הקופה.

    "אל מאגו" זוכה לתמיכה חסרת תקדים בפרו, מדינה שלא נוהגת לאהוב אף-אחד, שלעומת זאת התמיכה בנשיא ההתאחדות עומדת על 7%. המאמן קיבל את כל מה שרק ביקש, פגרה ארוכה של הליגה לקראת הקופה, פגרות גם בעת משחקי הידידות (דבר שלא היה קודם, אפילו לא במשחקים הרשמיים) ושליטה מוחלטת על העניינים בנבחרת. הן בפן המקצועי והן בפן המשמעתי. מארקאריאן אמור להיות הביאלסה של פרו, אבל המבחן האמיתי שלו יהיה במוקדמות המונדיאל.

    שחקני מפתח

    חואן מנואל וארגאס ריסקו

    http://s.peru21.pe/102/ima/0/0/0/3/4/34092.Xxx

    גיל: 27
    גובה: 1.85 מ'
    קבוצה: פיורנטינה

    "אל לוקו" החמיץ את הקופה ב-2007, והיה נראה שהוא יחמיץ אותה פעם נוספת, לאחר שסבל ממתיחה במחנה האימונים. הרופאים אמרו שההחלמה תימשך שלושה שבועות, בעוד נותרו רק שבועיים לפתיחת המשחקים, אבל וארגאס התעקש, והשחקן עם הלב הכי גדול בנבחרת ייכלל בסגל, בתקווה שבמשחק השני הוא כבר יכול לרוץ באגף שמאל.

    וארגאס חווה עונה די מוזרה בפיורנטינה, עם ביקורות הדדיות בינו לבין סיניסה מיכאלוביץ', ולא ברור אם הוא ימשיך בפירנצה, או שמא יצפין. לקראת סוף העונה "צ'וקי" נכנס לכושר, עם מספר בישולים ושני גולאסוס גדולים נגד אודינזה וברשיה. בהיעדרם של פיסארו ופארפאן, הוא יהיה המנהיג של הנבחרת, כפי שהיה בשנים האחרונות. אלא שהפעם נראה שיהיו שחקנים נוספים שיוכלו לתרום בצד המקצועי, ובוודאי שיש מאמן טוב בהרבה.

    אלברטו ג'וניור רודריגס ולדלומר

    http://1.bp.blogspot.com/_gr41FEso034/SPUNFBgNxqI/AAAAAAAASHE/gXCX4gSQi-E/s400/Alberto+Rodriguez+1.Xxx

    גיל: 27
    גובה: 1.82 מ'
    קבוצה: ספורטינג ליסבון

    "אל מודו" (האילם) חווה את העונה הטובה ביותר שלו ויחד עם זאת את העונה עם הכי הרבה פציעות. הקפטן של בראגה בשתי העונות האחרונות הוליך אותה לליגה האלופות, שמשחק ההגנה של הקבוצה בראשותו היה טוב בהרבה ממשחק ההתקפה. הקבוצה הקטנה לא עצרה עד לגמר של הליגה האירופית, שם טעות שלו ביציאה קדימה אפשרה לפאלקאו לכבוש את שער הניצחון של פורטו.

    רודריגס מיצב את עצמו כאחד הבלמים הטובים בפורטוגל. למרות שהיה כבר פעמיים על-סף מעבר לפורטו, בסוף הוא עבר עם מאמנו בבראגה אל ספורטינג ליסבון המתחדשת, שם יפגוש פרואני נוסף, אנדרה קאריו הצעיר. רודריגס לא שיחק עדיין משחק אחד בעידן מארקאריאן בגלל חוסר מזל עם פציעות, וגם מנוחה בעקבות העונה המפרכת שעבר, אבל המאמן מחשיב אותו לעוגן ההגנה, כשהשאלה היא לצד מי ישחק האילם.

    הפייבוריט של אייסוקר

    פאולו רינאלדו קרוסאדו דוראנד

    http://2.bp.blogspot.com/-vDPzbYKy1tA/TZuEbvr26PI/AAAAAAAAAdc/v5UjeNK0vos/s1600/cruzado.Xxx

    גיל: 26
    גובה: 1.80 מ'
    קבוצה: חואן אאוריץ' (פרו)

    השחקן שאני ואליאס הרצנו לו קמפיין ובסופו של דבר אכן מצא את עצמו בנבחרת, הוא כנראה השחקן המפתיע ביותר בהרכב, יחד עם הקשר האחורי אדאן באלבין. אלא שבעוד באלבין שם בעיקר בגלל חוסר ברירה בעמדת הקשר האחורי עם דעיכתו של יוספמיר באיון, קרוסאדו חזר לליגה בפרו, חזר לתודעה וחזר לשחק באותו אופן שהזכיר ללא מעט אנשים את ריקלמה.

    קרוסאדו גדל באליאנסה לימה, וזכה שם בשלוש אליפויות בארבע השנים ששיחק בקבוצתה הבוגרת. היכולת שלו גרמה לכמה קבוצות מארגנטינה להתעניין בו, אבל בסוף הוא הגיע דווקא לגראסהופרס השוויצרית, שם הוא אמנם שיחק באופן קבוע והיה אחד המצטיינים בקבוצה, אבל הקבוצה כולה אכזבה וסיימה במקום הרביעי. קרוסאדו חזר לתקופה קצרה לפרו, ואז שוב עזב בשביל כסף, גדול יותר, הפעם במקום הרבה יותר אקזוטי - הליגה האירנית. באירן הוא אמנם זכה באליפות עם אסטגלל טהרן, אבל יצא לחלוטין מהתודעה. עם הגעתו של סרחיו מארקאריאן ופתיחתו של עידן חדש בנבחרת, קרוסאדו החליט, כמו שחקנים אחרים, לחזור לליגה בפרו ומצא בית חם בצ'יקלאיו. ההצלחה שם עד כה היא הרבה מעל המצופה. הקבוצה נמצאת במקום השני, ניצחה כבר את המוליכה אליאנסה, נותנת לא מעט הצגות בניצוחו של רינאלדו, שמעורב בכמעט כל השערים של הקבוצה.

    המאמן הלאומי לא יכל להתעלם ממנו, וקרא לו לנבחרת למשחקי הידידות, שם הוא שכנע אותו שמקומו בהרכב. בזכות היכולת הטובה וגם השיטה שהתחלפה ל 4-3-3, שקרוסאדו ורמירס עושים הרבה מאוד עבודה הן בצד האחורי והן בשליטה בכדור. יכולתו הייתה מהגורמים לכך שבקופה קירין פרו שלטה בשני המשחקים, הן מול יפן והן מול צ'כיה, שבמשחק מול האירופאים זה הגיע לרמות של ברצלונה כמעט. הבעיה היא שקרוסאדו עדיין לא מעז בנבחרת כמו בליגה, לא מאיים על השער, ומשאיר את הגיחות קדימה לרמירס. אם פרו רוצה להצליח, קרוסאדו יצטרך להעלות את הרמה, וגם להגביר את הקצב.

    יישחקו הצעירים לפניכם?

    עם פציעתו של פיסארו, פאולו גררו עלה כאופציה הטבעית להחליף אותו בהרכב, וגם מבחינתו של מארקאריאן זה כך. אלא ש"הקוסם" אמר שיש גם אופציות אחרות - ראול רואידיאס, אנדרה קאריו, לואיס אדווינקולה וכריסטיאן קואבה. כעת, אחרי שגם פארפאן נפצע, זו ההזדמנות שלהם להראות מה הם יודעים ולקבל חשיפה עולמית. הסקאוטים למיניהם צריכים להתחיל ללמוד את השמות הללו.

    ראול רואידיאס יהיה בן 21 שנים ביום של הגמר, ולמרות שהוא בגובה 1.67 מ בלבד', הוא משחק לא מעט כ-"9", שבדרך-כלל הוא משחק באוניברסיטאריו כחלוץ שני. רואידיאס הוא אחד מנקודות האור באוניברסיטאריו המאכזבת (יחסית) העונה, והביא לה לא מעט נקודות עם כיבושים ובישולים קריטיים. הוא הומלץ ע"י פארפאן לשאלקה, ולא מן הנמנע שנראה אותו בגרמניה בעונה הבאה.

    אנדרה קאריו בן ה-19 התחיל את העונה באופן מופלא, שכבש בשלושה מארבעת משחקי הפתיחה. מהר מאוד התחילו להגיע ההצעות, הן מכרונינגן ההולנדית והן מפורטו, עד שהגיעה ההצעה הרצינית ביותר מספורטינג ליסבון, שם הוא חתם לחמש עונות. בסודאמריקנו קאריו נראה לא טוב, בעיקר בגלל שפרין הסיב אותו לקישור, למרות שעדיין ראו את הכישרון העצום שיש בו. כעת קאריו, שיכול לשחק בעמדה של פארפאן או בצד השני, יצטרך להראות שההשוואת ל"פוקיטה" לא היו מופרכות, ושיש לו מה להציע ברמה העולמית.

    לואיס אדווינקולה בן ה-21 הוא אחד מהפייבוריטים של מארקאריאן, שהזמין אותו לכל משחקי הידידות בתקופתו, למרות שהוא די איבד את מקומו בהרכב קבוצתו, ספורטינג קריסטל. אני אישית לא ממש אוהב את "אוסאין בולט", שהוא אכן מהיר מאוד ויש לו פריצה נהדרת, אבל המסירה שלו לוקת בחסר. אם מארקאריאן ירצה להכניס מהירות להתקפות מתפרצות, זה האיש.

    בראייה שלי, כריסטיאן קואבה בן ה-19 צריך להוליף את הנבחרת בשנים הבאות. "קואביטה" משחק כבר שלוש עונות די בקביעות בקבוצתו, סן-מרטין, בה זכה בשתי אליפויות. לצערי, במפעלים הבינלאומיים מאמנו, אניבל רואיס, לא סמך עליו ולא נתן לו לתפוח, מה שהביא להדחה מהירה של ה"סנטוס" הן מהסודאמריקנה ב-2009 והן מהקופה ליברטדורס העונה. קואבה שיחק טוב מאוד ב"קופה קירין" בעמדה של וארגאס, ואם וארגאס לא יוכל לשחק, ייתכן מאוד שנראה אותו בהרכב. למרות הגיל הצעיר, לדעתי הגיע הזמן שהוא ייצא לליגה גדולה יותר.

    http://www.larepublica.pe/files/imagecache/img_node_carousel/img_node_carousel/Christian_Cueva-5353577.Xxx
    רואידיאס, קואבה וקאריו באימוני הנבחרת

    התחזית לארגנטינה:

    צריך לקחת בחשבון שהמטרה של הנבחרת היא המונדיאל, והקופה תהיה רק בדיקת כלים לקראת המוקדמות, ולא יותר מזה. חוץ מזה יש את ההיעדרויות של פיסארו ופארפאן, כשגם וארגאס עדיין בסימן שאלה ויכול להיות שמארקאריאן לא יסכן אותו. בלעדיהם, קשה לי לראות את פרו מצליחה להגיע רחוק. בקופה האחרון פרו הביסה את אורוגוואי 3-0 במשחק הפתיחה והיה נראה שהיא תגיע רחוק, אלא שאז הגיעו שני משחקים מאכזבים מול ונצואלה ובוליביה, ושוב הדחה ברבע-הגמר. סביר להניח שגם הפעם יהיה משהו דומה - פתיחה טובה, רבע-גמר והביתה.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏29/6/11
  12. cazzo Il Capocuoco

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    13,083
    לייקים שהתקבלו:
    827
    http://2.bp.blogspot.com/_GnpeMO8K-pI/SaQqyLNzwWI/AAAAAAAAACw/S4207e3oAoA/s320/1500px-Flag_of_Mexico_svg.Xxx מקסיקו

    http://www.hdicon.com/wp-content/uploads/2010/06/federacion_mexicana_de_futbol_asociacion.Xxx


    מקסיקו בפורטרייט:

    משחק בינלאומי ראשון: גוואטמלה 2 -3 מקסיקו (01-01-1923)
    הניצחון הכי גדול: מקסיקו 13 - 0 איי הבהאמס (28-04-1987)
    ההפסד הכי גדול: אנגליה 8 - 0 מקסיקו (10-05-1961)
    הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: קלאודיו סוארס (178)
    מלך השערים: חארד בורגטי (46)


    מקסיקו בקופה אמריקה קודמים:
    שלא כמו ההיסטוריה הארוכה של אליפות דרום אמריקה לאומות, מכסיקו כחברת CONCACAF, משמשת אורחת קבועה בקופה אמריקה רק מאז אקוודור 1993. המהדורה ה36 במספר של האליפות הביאה חדשה לקופה אמריקה, האוהדים והעיתונאים היו רגילים עד אז לכל מיני שיטות שCONMEBOL ניסתה לשתול. ב1993 הטריקולור הביא איתו את הסגל הבכיר שדאג להרים את הרמה הגבוהה גם ככה למדרגה נוספת, לא כמו ארצות הברית כמובן. ההתחלה הייתה רעה מאוד, בבכורה מול קולומביה הגיע הפסד 2-1 משער ניצחון של ויקטור אריסטיסאבל בדקות האחרונות. איכשהו דרך צמד תוצאות תיקו נגד בוליביה וארגנטינה, הירוקים הגיעו לרבע הגמר דרך המקום השלישי. פרו הודחה אחרי רביעיה שספגה, וגם המארחת אקוודור הפסידה בחצי הגמר. בגואיאקיל, גבריאל בטיסטוטה הכניע פעמים את חורחה קמפוס והביא את הגביע האחרון לארץ הכסף. מאז הבכורה הלא רעה, הציפיות החלו לעלות ולצד מכסיקו תמיד צורפה אורחת אחרת, שנחשבה חלשה יותר, כמו קוסטה ריקה, הונדורס ואפילו יפן. מאז אותו טורניר באקוודור, הטרי ב6 הופעות ניצחו 15 פעמים והפסידו 9 פעמים. לפעמים הרשימו ולפעמים לא, אבל הם תמיד העפילו לרבע הגמר או לחצי הגמר. ב2001 העיט המכסיקני שוב הופיע בגמר, אך נפל שוב, הפעם למארחת הקולומביאנית. ההופעה השמינית בארגנטינה 2011 תהיה הופעת הבכורה של הנבחרת האולימפית ועושה רושם שהרקורד הדי טוב הולך להיהרס.

    http://sportimes.com.mx/portal/images/stories/Slides/slides10nov/repMexicoCopaAmerica10nov.Xxx

    סגל השחקנים:

    אחרי הזכייה התשיעית והשנייה ברציפות של מכסיקו באליפות צפון אמריקה, המאמן של הנבחרת הבוגרת דה לה טורה ישאיר ללואיס טנה רק את ג'יובאני דוס סאנטוס שהיה אחד מהמצטיינים, הקטור ריינוסו ופאול אגילאר ששיחקו מעט. מתוך ה23 רק חמישה עברו את גיל 22 ומדובר גם בחלוצים אוריבה פראלטה ורפאל מארקס לוגו.

    שוערים: לואיס ארנסטו מיצ'ל (צ'יבאס גוואדאלאחרה), קרלוס פליפה רודריגס (מונארקס מורליה), ליבוריו סאנצ'ס (קרטארו).

    הגנה: פאול ניקולאס אגילאר (אמריקה), הקטור ריינוסו, מיגל אנחל פונסה (צ'יבאס גוואדאלאחרה), דארווין צ'אבס, היראם מייר (מונטריי), נסטור אראוחו (קרוס אסול), ישראל חימנס (טיגרס UANL), נסטור וידריו (אטלס גוואדאלאחרה).

    קישור: חאבייר אקינו (קרוס אסול), דויד קאבררה (קלוב אוניברסידד נסיונל פומאס), חורחה אנריקס, מרקו פאביאן (צ'יבאס גוואדאלאחרה), נסטור קלדרון (דפורטיבו טולוקה), חורחה הרננדס (חאגוארס דה צ'יאפאס), דייגו רייס (אמריקה), ג'יובאני דוס סאנטוס ראמירס (ראסינג סאנטאנדר), יונתן דוס סאנטוס ראמירס (ברסלונה).

    התקפה: רפאל מארקס לוגו (מורליה), חאבייר קורטס (קלוב אוניברסידד נסיונל פומאס), אוריבה פראלטה (סאנטוס לאגונה).


    המשוגע החדש על הקווים

    לואיס פרננדו "הרזה" טנה גארדוניו

    http://espndeportes-assets.espn.go.com/2003/photos2011/0607/m_tena_conferencia_300x400.Xxx

    גיל: 53

    על קווי הנבחרת: בנובמבר האחרון שהיה ברור לכולם במכסיקו מי הולך להיות המאמן הבא של הנבחרת הבוגרת (כלומר חוסה מנואל דה לה טורה), התמנה איתו לצוות הטכני גם המאמן לואיס פרננדו "אל פלאקו" טנה. דה לה טורה שהיה קשר התקפי מצליח בשנות השמונים והתשעים וגם בילה עונה אחת באוביידו הספרדית, לא מנוסה באימון כמו עוזרו, לואיס טנה, שיהיה אחראי על הנבחרת הצעירה שתשחק בארגנטינה מול נבחרות כמו אורוגוואי, צ'ילה ופרו. ככדורגלן טנה לא ממש הצליח, אבל הוא מאמן כבר מגיל 35 בקבוצות הגדולות של הפדרציה המכסיקנית; לקרוס אסול הוא הביא את האליפות האחרונה שלה מחורף 1997 ולמונארקס מורליה יש אליפות אחת מ2000 וגם היא על שמו.

    אנשי המפתח

    ג'יובאני דוס סאנטוס רמירס

    http://1.bp.blogspot.com/_yi81u9s-sbs/TBf927_Y-PI/AAAAAAAABDM/EhZYCSPqRao/s1600/giovani-dos-santos.Xxx

    גיל: 22
    תפקיד: קשר התקפי
    קבוצה: ראסינג סאנטאנדר (ספרד)
    כינוי: "ג'יו"

    את בנו של הכדורגלן הברזילאי זיזיניו שהשתקע במכסיקו, רבים מכירים. כבר בגיל 11 התאמן ושיחק באקדמית הכדורגל של ברסלונה, לה מאזיה. הצטיין באליפויות הנוער של ספרד, והוזמן לשחק במשחקי אימון של הקבוצה הבוגרת עוד לפני שנהיה בגיר. זכה באליפות העולם מתחת לגיל 17 ב2005 עם הצעירה של מכסיקו והיה לאחד המצטיינים שדאגו לבשל הרבה שערים. בקיץ 2007 היה למלך השערים של הטריקולור במונדיאליטו של קנדה, אז הם נעצרו ע"י ארגנטינה ברבע הגמר. בהמשך העונה עשה את הבכורה שלו בליגה הספרדית כמחליף של תיירי הנרי במשחק נגד אתלטיק בילבאו ובליגת האלופות נגד ליון. שערו הראשון בברסה היה נגד שטוטגארט בשלב הבתים. במשחק סיום העונה נגד מורסיה, כבש את שלושער, אלו היו השערים היחידים במדי הבלאוגראנה. ג'יו נמכר לטוטנהאם הלונדונית ונהיה שחקן נבחרת מכסיקו הבוגרת. אך הבחור המוכשר לא עמד במשמעת של הארי רדנאפ והושאל לאיפסוויץ' טאון, אז הבריק פה ושם. אחר כך זכה בגביע הזהב הראשון שלו ב2009, נפצע בקרסול ולא הצליח לקבל דקות משחק במדי התרנגולים. בינואר עד מאי הוא קיבל הזדמנות אצל פרנק רייקארד בגאלאטסראיי והבין שגם חאבייר אגירה מאמין בו, אז גם במונדיאל הוא היה לשחקן מפתח. עוד פציעות בלונדון והשאלה נוספת, בה ג'יו זוכה לאמון הצוות הטכני של ראסינג ועוזר לקבוצה להיחלץ מליגת המשנה. אחרי גביע הזהב השני המוצלח שלו, דוס סאנטוס גם יזכה להראות מה הוא שווה בקופה אמריקה?

    פאול ניקולאס אגילאר רוחאס

    http://www.chivaspasion.com/wp-content/uploads/p-aguilar-posible-refuerzo-aper10.Xxx

    גיל: 25
    תפקיד: מגן ימני
    קבוצה: אמריקה (מכסיקו)
    כינוי: "פולי"

    פאול בכלל אהב בייסבול, ולכדורגל הוא נכנס רק בגיל קצת יותר מאוחר. בגיל 16 הוא הגיע לפאצ'וקה דה סוטו אבל חשב לפרוש אחרי שארבעה מקרובי משפחתו נהרגו. אביו דחף אותו להמשיך ופולי אכן רשם את הבכורה שלו בקבוצה של הבוגרים בגיל 20. בחמש השנים האחרונות פאול אגילאר היה המגן הימני הלא מעורער של פאצ'וקה ולפעמים גם שיחק כקשר ימני. ביותר מ130 הופעות במדי סנאי הערבה אגילאר היה שותף לזכייה באליפות בקלאוסורה 2007, בשלושה אליפויות צפון אמריקה לקבוצות, וגם בסופרליגה של צפון אמריקה. את הזימון הראשון קיבל מחבייר אגירה באפריל 2009, אבל במשחקי קדם המונדיאל נגד הונדורס וטרינידד לא רשם עדיין את הבכורה. את השער הראשון במדי הטרי כבש בבכורה נגד קולומביה חמישה חודשים לאחר הטלפון הראשון מהקומיסר הטכני. ב17 הופעות הבקיע גם בעוד משחק ידידות, נגד בוליביה. במונדיאל שיחק רק במשחק הפתיחה נגד דרום אפריקה. לאחר הביקור בארגנטינה, יתחיל לשחק במדי אמריקה.

    לואיס ארנסטו מיצ'ל ורגארה

    http://cdn.worldcupblog.org/mexico.worldcupblog.org/files/2010/03/Luis-Michel-casi-no-tuvo-trabajo.Xxx

    גיל: 31
    תפקיד: שוער
    קבוצה: צ'יבאס גוואדאלאחרה (מכסיקו)
    כינוי: "החתול"

    כשאוסבאלדו סאנצ'ס, שוער נבחרת מכסיקו לשעבר עזב ב2007 את צ'יבאס לסאנטוס לאגונה לאחר כמעט עשור, לואיס מיצ'ל המחליף שכבר עבר את גיל 25 נהיה עם הזמן לשוער הראשון של עדר העיזים. עוד לפני זה הוא גם ניצל את האי האמון של דה לה טורה בשוער השני, אלפרדו טאלאוורה שהיה בכושר רע באותם הזמנים. ללואיס היה מזל והוא המשיך להיות השוער הראשון עם היציבות שהביע בין הקורות והמשקוף. שבירת עצם החישור והגומד גרמה לה להחמיץ את עונת 2008, אבל כבר ב2009 היה גורם חיוני בזכייה באינטרליגה. למרות שהוא לא גבוה במיוחד, בשנתיים האחרונות ההערכה לה זוכה במכסיקו, גרמה לו לקבל גם הזדמנות בנבחרת הלאומית. במסע משחקי ידידות בארצות הברית לפני המונדיאל האחרון, לואיס קיבל מחבייר אגירה את התפקיד של השוער הראשון. הוא שמר על שער נקי במשחקים נגד ניו זילנד, איסלנד ואקוודור. נגד גמביה ספג שער אחד. לקראת הקופה אמריקה "אל גאטו" רשם עוד הופעות מול ונצואלה (ההפסד 3-0, היחיד עד כה), אינדפנדיינטה מדיין, קולומביה ואקוודור. בארגנטינה, על מיצ'ל מוטלת המשימה לעצור את סוארס, סאנצ'ס, פורלאן, קאבאני, ועוד כמה חלוצים מסוכנים.

    לשים לב ל...

    מרקו יונפאל פאביאן דה לה מורה

    http://www.vanguardia.com.mx/XStatic/vanguardia/images/espanol/marco-fabian-chivass.Xxx

    גיל: 21
    תפקיד: קשר התקפי
    קבוצה: צ'יבאס גוואדאלאחרה (מכסיקו)
    כינוי: "היפני"

    אחרי קרלוס ולה וחבייר "צ'יצ'אריטו" הרננדס, הקבוצה הפופולרית של מדינת חליסקו מראה לאמריקה ולעולם לכולו שהיא ממשיכה לתת הזדמנויות לצעירים מוכשרים וגם מרוויחה מזה. מרקו פאביאן הוא בחור מקומי שגדל בקבוצת הבת של צ'יבאס, לה קוראים טאפאטיו ורשם את הבכורה שלו בליגה המכסיקנית עם העיזים בגיל 18 במשחק נגד חאגוארס דה צ'יאפאס, את השער הראשון כבש אחרי ארבעה חודשים נגד מונארקאס מורליה. עם אפראין פלורס כמאמן, פאביאן דה לה מורה קיבל כמה הזדמנויות והראה את היכולות הטכניות המעולות שלו. פאביאן, מספר 8 בסגל של האדומים מחליסקו, לאט לאט קיבל יותר דקות ובקלאוסורה האחרונה פתח ברוב המשחקים (וכבש תשעה שערים). הוא זכור בעיקר משערו במספרת נגד אינטרנסיונל פורטו אלגרי בגמר הקופה ליברטאדורס. יתרונותיו רבים, הוא מהיר, שליטתו בכדור מעולה והוא יכול לשחק כקשר בצד ימין, בצד שמאל, וגם באמצע מאחורי החלוצים. השער הראשון בנבחרת מכסיקו הגיע לא מזמן במשחק ידידות בקיטו נגד אקוודור, ורבים חושבים שאם יתחזק פיזית וישפר את הנוכחות שלו בכדורי אוויר, יוכל להגיע הרבה יותר רחוק.

    http://i2.esmas.com/2011/06/16/229924/mexico-sub-22-580x278.Xxx

    במשחקי ההכנה לקראת הקופה אמריקה עושה רושם שלפי התוצאות, הנבחרת הצעירה לא כזאת חלשה, הניצחון האחרון על אקוודור מראה זאת, גם אם הדיווחים אומרים שהנבחרת לא תמיד שלטה בכדור והיא כמובן חסרת ניסיון. בראיונות האחרונים טנה מדגיש כמובן שמכסיקו היא לא הפייבוריטית, אבל להיות אין שום כוונה להיות בשר תותחים. דמיון עם קוסטה ריקה של הקופה אמריקה, יש ומעט מאוד. אם אחת מאורוגוואי, צ'ילה או פרו תתפוס ימים רעים, הירוקים הצעירים יוכלו להגיע גם לרבע הגמר.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏27/6/11
  13. cazzo Il Capocuoco

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    13,083
    לייקים שהתקבלו:
    827
    http://img179.imageshack.us/img179/6813/200pxflagofchilesvg.Xxx צ'ילה

    http://img683.imageshack.us/img683/5959/chilefootballassociatio.Xxx

    צ'ילה בפורטרייט:

    משחק בינלאומי ראשון: ארגנטינה 3 - 1 צ'ילה (בואנוס איירס, ארגנטינה, 27 במאי 1910)
    הניצחון הכי גדול: צ'ילה 7 - 0 ונצואלה (סאנטיאגו, צ'ילה, 29 באוגוסט 1979), צ'ילה 7 - 0 ארמניה (ויניה דל מאר, צ'ילה, 4 בינואר 1997)
    ההפסד הכי גדול: ברזיל 7 - 0 צ'ילה (ריו דז'י ז'אניירו, ברזיל, 17 בספטמבר 1959)
    הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: לאונל "לאון" גיירמו סאנצ'ס לינרוס, 84 הופעות.
    מלך השערים: חוסה מרסלו "אל מאטאדור" סאלאס מלינאו, 37 שערים.

    צ'ילה בקופה קודמים: בעיקר אשליות, אכזבות, כשלונות ובכי מר. זה מה שאפשר לספר על נבחרת צ'ילה בכדורגל. באליפויות דרום אמריקה הראשונות הנבחרת הצ'יליאנית בעיקר ידעה הפסדים, מול נבחרות כארגטינה, ברזיל ואורוגוואי, לא היה לא ממש סיכוי. רק בטורניר השני שצ'ילה אירחה ב1926, בא הניצחון הראשון של ה"רוחה". בוליביה בהופעה הראשונה שלה אי פעם, הפסידה בסנטיאגו 1-7 למארחת. אחר כך פאראגוואי הפסידה לאדומים 5-1, וגם ארגנטינה איבדה נקודה בתיקו מול האדומים. ב1941 המקומיים חגגו ארבע מאות שנה להיווסדה של עיר הבירה, והאליפות ה16 של דרום אמריקה החלה בצורה מבטיחה עם ניצחונות על אקוודור ופרו, ונגמרה בהפסדים לארגנטינה ואורוגוואי החזקות. לאחר ארבע שנים, צ'ילה שוב סיימה במקום עם השלישי. בפעם החמישית שצ'ילה מארחת את הטורניר שנערך ב1955, היא כמעט נוגעת בגביע. אנריקה "קוא-קוא" הורמאסאבאל מוביל את הנבחרת האדומה לנצחונות על אקוודור, פאראגוואי ופרו אבל איבודי הנקודות החשובים מגיעים בתיקו עם הסלסטה ובהפסד מינימלי לשכנה הארגנטינאית שזוכה באליפות העשירית. לאחר שנה במונטבידאו, ועם יותר ניסיון, הורמאסאבאל שוב מצטיין, וצ'ילה למרות שמנחילה הפסד 4-1 לברזיל, שוב סגנית.

    http://4.bp.blogspot.com/_Ltff3FyIXvA/TQfch0DbKsI/AAAAAAAAAqU/JvVtxedjfoE/s1600/Chile_1954.Xxx

    השנים עוברות והזמן רץ, פרו ופאראגוואי כבר הספיקו לזכות פעמיים בטורניר, אפילו בוליביה בביתה הצליחה ב1963 וצ'ילה שוב מגיעה לסגנות, הפעם מול הגוואראני ב1979. בגמר הרביעי של ה"רוחה" הם מפסידים בבואנוס איירס ב1987 לאורוגוואי משער של פאבלו בנגואצ'אה ובטורניר האחרון והשישי שהמאפוצ'ה מארחים, ארגנטינה וברזיל משאירים את האכזבה לאיוואן סאמוראנו ושות'. כן, כפי שאתם רואים. ניסו ולא הצליחו. רק הגוואראני, הצ'ארואס, הקנריות והאלביסלסטה ניצחו יותר משחקים מצ'ילה בהיסטוריה של המפעל, אבל האדומים הפסידו יותר מכל מנבחרת שהשתתפה במפעל הזה.

    http://www.oncenatitular.cl/wp-content/uploads/2009/08/chile-copa-america-1991.Xxx

    סגל השחקנים:

    שוערים: קלאודיו "קונדור צ'יקו" בראבו (ריאל סוסיאדאד), מיגל "קריפטוני" פינטו (אטלס גוואדאלחרה), פאולו "הבז" גארסס (אוניברסידאד קתוליקה).

    הגנה: גארי "הפיטבול" מדל (סבייה), וואלדו "וואלדיני" פונסה (קרוס אסול), גונסאלו "הצפרדע" חארה (ווסט ברומיץ' אלביון), פאבלו "הסבא" קונטרראס (פאוק סלוניקי).

    קישור: מאוריסיו "הסוס הקוסמי" איסלה (אודינזה), לואיס "הקוסם" חימנס (צ'זנה), קארלוס "שבע ריאות" קארמונה (אטאלנטה), מתיאס "מתיגול" פרנאנדס (ספורטינג), חורחה "הקוסם" ואלדיביה (פאלמייראס), גונסאלו "האקדוחן" פיירו (פלאמנגו), מארקו "הבובה" אסטרדה (מונפלייה), ארתורו "סליה פאנק" וידאל (באייר לברקוזן), רודריגו "הסיני" מייאר (קולו קולו), פרנסיסקו "החתול" סילבה, פליפה "אינייסטה הקטן" גוטיירס (אוניברסידאד קתוליקה)

    התקפה: הומברטו "המוצץ" סואסו (מונטריי), אלכסיס "ילד הפלא" סאנצ'ס (אודינזה), ז'אן "הצרפתי" בוסז'ור (ברמינגהאם סיטי), אסטבאן "ויסוגול" פארדס, קרלוס "קרליטוס" מוניוס (סנטיאגו וונדררס).


    המשוגע החדש על הקווים:

    קלאודיו דניאל בורגי בידוס - ה"ביצ'י"

    http://static.latercera.com/20110623/1290482.Xxx

    גיל: 46

    על קווי הנבחרת: נכון שמישל פלאטיני אמר עליו: "זה פאבלו פיקאסו של הכדורגל", אבל מה לעשות, מסתבר שעל הקווים לבורגי הולך יותר טוב מאשר ל...דייגו מראדונה לדוגמה. ביצ'י נשאר בכדורגל הצ'יליאני אחרי שסיים את הקריירה, התחיל באאודקס איטליאנו ואחר כך קולו קולו החתימה איתו, צעד שהיה חכם למדי. ב2006 וב2007 אל קולו זכתה בארבעה אליפויות עם שחקנים כמו הומברטו סואסו ומתי פרננדס. לפני שחתם חוזה עם התאחדות הכדורגל מסנטיאגו והחליף את מרסלו ביאלסה, בורגי אימן גם את אינדיפנדיינטה, בוקה ג'וניורס והביא לקבוצת נעוריו, ארחינטינוס ג'וניורס אליפות שלישית ב2010.

    הקריירה שלפני: שתי אפשרויות: כנראה ש"אל ביצ'י" נולד בתקופה הלא נכונה, או היותר סבירה, שהציפיות ממנו היו גדולות מדי? לאחר שדייגו ארמאנדו מראדונה עזב את לה פאטרנל ויצא לכבוש את ארגנטינה ושאר העולם, קלאודיו בורגי ייזכר כחלק בלתי נפרד מתארי האליפות הראשונים וגביע הליברטדורס היחיד של ארחנטינוס ג'וניורס. מראדונה אומנם התגלה לארגנטינאים במדיה האדומים של הקבוצה, אבל שלא כמו החבר'ה של 1985, הוא לא זכה מעולם באליפות דרום אמריקה לקבוצות. אותה ארחנטינוס ג'וניורס שהפסידה ליובנטוס בפנדלים בגביע הביניבשתי של 1985, לא רק יוצגה במונדיאל 1986 ע"י הקשר האחורי סרחיו "צ'צ'ו" באטיסטה, אלא גם ע"י עושה המשחק "אל ביצ'י" שלצערו, רוב הזמן ישב על הספסל. סילביו ברלוסקוני כשצפה בבורגי מול יובנטוס באותו משחק שהתקיים בטוקיו, התרשם, ברם אריגו סאקי העדיף את פרנק רייקארד, לכן הארגנטינאי הושאל לקומו ממילאן, ועדיין לא הצליח לבטא את עצמו, ואפילו לא במדי אלופת שוויץ, נוישאטל זאמקס. בורגי לא חזר יותר לאירופה אחרי הניסיון הנוראי וניסה לשחזר את ההצלחה באמריקה בכל מיני קבוצות כמו ריבר פלייט, אינדפנדיינטה, הורקאן, פלאמנגו, ועוד כל מיני קבוצות במכסיקו וצ'ילה. עושה רושם שבקולו קולו התאקלם מצויין.


    שחקני מפתח:

    הומברטו אנדרס סואסו פונטיבו

    http://4.bp.blogspot.com/_y9zhfHzJDKo/TL8608C_iHI/AAAAAAAAA18/VTLtLjnekCQ/s1600/suazo.Xxx

    גיל: 30
    קבוצה: מונטריי (מכסיקו)
    תפקיד: חלוץ
    כינוי: "המוצץ"

    כבר בתור ילד הבחינו בעולם הכדורגל הצ'ילאני שצומח להם שחקן מוכשר מתחת לידיים, אבל את צ'ופטה זה פחות עניין והוא סרב להשקיע כנדרש. בעיות המשמעת, כמו גם מספר פציעות, הביאו לכך שלמרות הכישרון הרב צ'ופטה יבלה את השנים הראשונות של הקריירה שלו בליגה השנייה והשלישית של ארצו, אך לא לזמן רב. ב-2004 צ'ופטה חתם בליגה הבכירה והקריירה פרחה למעט כמה פציעות מעיבות. שלוש אליפויות ברצף עם קולו קולו, בהן כבש פחות או יותר שער למשחק, שתי אליפויות נוספת במונטריי המכסיקנית, שם סיים גם כמלך השערים ושחקן העונה בכמה הזדמנויות שונות, הפכו אותו לאחד החלוצים החמים ביבשת אמריקה. לאחר קמפיין מוקדמות מונדיאל מדהים עם נבחרתו, אותו סיים כמלך השערים עם 10 כיבושים, הושאל לסראגוסה בינואר 2010. סואסו עזר לסאראגוסה להשאר בליגה הבכירה בספרד עם שערים ובישולים מכריעים. לצ'ילה אין עוד 9 איכותי כסואסו, כובש שערים אמיתי עם הרבה כדורגל, יצירתיות ונגיעה מפתיעה. על מנת להצליח בארגנטינה היא תהייה חייבת את צ'ופטה בכושר טוב ולא פצוע כמו בדרך כלל, אותו מוצץ שינפק את רגעי הקסם שהוא יודע לתת. הרבה זמן שלא היה לרוחה 9 כל כך דומיננטי, למעשה מאז דעיכתו של המאטאדור מרסלו סאלאס. צ'ופטה טוב הכרחי לטורניר טוב של צ'ילה.


    קלאודיו אנדרס בראבו מוניוס

    http://euro.mediotiempo.com/media/2010/06/23/el-cancerbero-chileno-confia-en-su-escuadra.Xxx

    גיל: 28
    תפקיד: שוער
    קבוצה: ריאל סוסיאדאד (ספרד)
    כינוי: "קונדור צ'יקו"

    מי זה קלאודיו בראבו ולמה הוא שחקן מפתח בוודאי הרבה שואלים עכשיו? ובכן השוער ולרוב הקפטן של נבחרת צ'ילה הוא אולי לא מהשמות הבולטים בעולם בתפקיד זה,. אך למרות היותו שם "אפור" יחסית, הוא כן חולייה חשובה מאוד במערך הצ'יליאני - כמו כל קבוצה של בורגי, צ'ילה חושבת התקפה ומפקירה את העורף. לכן בראבו יצטרך להיות בשיאו אל מול ההתקפות הרבות שצפויות מצד היריבות, זאת על מנת שלצ'ילה יהיה סיכוי להשיג משהו מעניין בארגנטינה. השוער מגיע אחרי עונה לא פשוטה בספרד, בה הוציא כדורים של מסי, אגוארו, פורלאן ודי מאריה מהרשת שלו, דבר שיכול לקרות שוב בקופה אמריקה. בראבו ניחן באינסטינקטים טובים על קו השער, אחד על אחד טוב, אך לוקה בשליטה ברחבה ונוטה להישאר תקוע על קו השער, זאת בנוסף לחוסר יציבות שלו. בראבו אף עצר בתחילת העונה פנדל במדי קבוצתו הבאסקית, ואוהדי "הקבוצה של כולם" ישמחו לעוד הדיפות מכריעות שלו במדים האדומים.


    אלכסיס אלחנדרו סאנצ'ס סאנצ'ס

    http://img.terra.com.br/i/2011/06/20/1925613-5759-atm14.Xxx

    גיל: 22
    תפקיד קיצוני ימני\חלוץ
    קבוצה: אודינזה (איטליה)
    כינוי: "ילד הפלא"

    הלהיט החדש הוא ילדים צ'יליאנים. הם מתחילים לצוץ בכל מיני מקומות והם מתחילים לאיים על כל מי שאפשר בטורנירי נוער ברחבי דרום אמריקה והעולם. אחד השמות המובילים באופנה הנוכחית הוא אלכסיס אלחנדרו סאנצ'ס, קיצוני/חלוץ בן 22 שמשחק באודינזה. החריפים שבמוחות הקוראים ישימו לב שאודינזה באיטליה והשחקן המדובר צ'יליאני - אז ברור לכל שסאנצ'ס לא התחיל שם את הקריירה שלו. איפה כן? תחזיקו חזק......צ'ילה. הנער התחיל לשחק בקבוצת קוברלואה קאלאמה, שנחשבת לקבוצה די גדולה במדינה הכי ארוכה בעולם. אודינזה, ששולחת על-פי השמועות גששי כדורגלנים אפילו לירח, קלטה את הנער למרות היותו בן 17 בלבד. 3 מיליון דולר וארגז מפוצץ במראות שכנעו את המקומיים לוותר על הזהב שלהם. כדי ללטש את הנחושת הצ'יליאנית, סאנצ'ס בילה שנתיים בהשאלות ביבשת הבית שלו - קודם בקולו קולו ואחר-כך בריבר פלייט. עד אז הופעות מזדמנות בנבחרת הבוגרת כבר היו דבר שבשגרה. בקיץ 2008 הוא נחת סוף סוף באיטליה, אך למרות טונות של כישרון, הבוסריות של הנער והימצאותם בהרכב של 3 שחקני נבחרת איטליה הותירו אותו בתור מחליף קבוע. מהירות מסחררת ודריבל שיכול להפיל את היציבים שבמגנים הפכו אותו לאליל האוהדים, למרות שגם בעונתו השנייה עדיין לא תפס מקום של קבע בהרכב, בעיקר בגלל שהתעקש ללכת לרוב עם הראש בקיר ולא למד עדיין להתייעל כנדרש. בעונה האחרונה, נדמה שסאנצ'ס החל ללמוד מתי לשחרר את הכדור ומתי לא, ויש תחושה שבגיל 22, הכישרון העצום של אחד מהמבטיחים שבשחקני דרא"מ כבר התפוצץ במערך של פרנצ'סקו גווידולין. לצידו של אנטוניו די נטאלה כבש ילד הפלא העונה במדי הזברות 12 שערים, ובישל עוד 6 שערים. ביחד אודינזה סיימה עונה מצויינת במקום הרביעי המוביל לקדם ליגת האלופות, אבל כנראה שבעונה הבאה נראה את סאנצ'ס משחק בקבוצה עשירה ומפוארת יותר.

    לשים לב ל...:

    גארי אלכסיס מדל סוטו

    http://img106.imageshack.us/img106/1771/garitoyl6.Xxx

    גיל: 23
    קבוצה: סבייה (ספרד)
    תפקיד: רב תפקודי
    כינוי: "הפיטבול"

    קודם כל ראוי להבהיר מה זה אומר "רב תפקודי", גרי מדל בקריירה הקצרה שלו שיחק בכל עמדה בהגנה להוציא שוער, כמו כן כקשר אחורי ואף קשר ימני, בכל העמדות הוא הציג רמה גבוהה. כמו שהכינוי מרמז מדובר בשחקן קשוח ומאוד פיזי, לוחם עקשן בעל סיבולת גבוהה, שכל מאמן מתאהב בו, אצל המאמן הקודם, מרסלו ביאלסה זו הייתה אהבה ממבט ראשון. לאחר שקיבל לראשונה הזדמנות אצלו כלב השמירה לא יצא מההרכב, על אף גילו הצעיר והתחרות הקשה על העמדה, לרוב הוא תופקד כבלם ימני במערך של "המשוגע", אך תרם רבות גם בחלק הקדמי כולל בכיבוש שערים. מדל גדל באוניברסידאד קתוליקה הצ'יליאנית ועבר בהשאלה לפני כשנתיים לבוקה ג'וניורס הארגנטינאית. הקלאוסורה האחרונה שלפני המונדיאל הייתה טובה מבחינה אישית אך רעה מאוד קבוצתית, עדיין, למדל יזכרו את הצמד מול ריבר פלייט בקלאסיקו הגדול של ארגנטינה. לצד היכולות הפיזיות המדהימות, כמו גם הנחישות, מדל המשיך להציג גם יכולת טכנית טובה לאחר המונדיאל באפרטורה. מהצד השלילי, מדל הוא גם חמום מוח לא קטן שנוטה להיכנס לתגרות וויכוחים מיותרים, הכרטיס האדום רחוק מלהיות זר לצ'יליאני העצבני. את חצי העונה האחרונה בילה כקשר אחורי בקבוצה האדומה מבירת אנדלוסיה, ולצד משחקים טובים בלה ליגה גם ספג כבר כרטיס אדום. בקופה אמריקה, כרטיס אדום יהיה יותר בעייתי, ולכן בורגי ירצה אותו מאופס ומרוכז.

    http://i2.futuriti.com/i/n/10812/3_1_big.Xxx

    כמו הרבה נבחרות בדרום אמריקה שבונות רחוק, כלומר על ברזיל 2014, קלאודיו בורגי חתם על חוזה ארוך טווח שיכול להתארך גם עד אחרי 2014, תלוי כמובן בתוצאות שיגיעו. לקראת הקופה הבאה עלינו, האוהדים הפסימיסטים של ה"רוחה" לא מצפים שהנבחרת שלהם תגיע לגמר בבואנוס איירס, וחסרי התקווה יגידו שהנה אנחנו חוזרים לפשל שוב מול נבחרות כקוסטה ריקה. האופטימים יחשבו, היה לנו מונדיאל לא רע, ואם בורגי ימשיך את העבודה הטובה של ביאלסה, אפשר גם לנצח את אורוגוואי ולא לקבל את ברזיל ברבע הגמר, ואז אלוהים גדול. זה אפשרי, רק צריך להילחם ולהאמין.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏29/6/11