מוות מצער של כדורגלן ששימש אות ומופת לדור הצעיר. כל מי שרוצה להקדיש כמה שורות לפועלו של אבי כהן מוזמן לעשות זאת יהי זכרו ברוך.
אני מכיר את הבן השני שלו, הייתי בשוק כשקראתי את הכתבה הראשונית על התאונה בידיעות. בהחלט עצוב יהיה זכרו ברוך.
אגדה, שחקן ענק, דמות למופת, דמות להערצה, מקצוען אמיתי, מנהיג, ולא פחות חשוב מכך גם בן אדם גדול אם המון המון שמחת חיים. זה על קצה המזלג, אבדה גדולה, דמעות ירדו מעיניי ששמעתי על זה, אבי כהן היה אחד האנשים היותר מיוחדים שהיו כאן, ליבי ליבי עם תמיר ומשפחתו, עצוב עצוב עצוב. יהיה זכרו ברוך.
עצוב, עצוב, עצוב. כמות האנשים שכאבו את המקרה שלו, כמות השבחים שהוא קיבל לא רק על יכולותיו כשחקן אלא חשוב יותר, עליו כאדם מעידים איזה בן אדם הוא היה. יהי זכרו ברוך.
יהי זכרו ברוך. אותי הרגיזה ההתעסקות המוגזמת של התקשורת בפציעתו ובמותו. גם דחיפת המקרופונים לבנו, גם המצלמות שהקיפו את המשפחה בכל הימים מהפציעה הקשה למוות של אבי כהן, והגרוע מכל מבחינתי "ניתוח האופציות שעומדות בפני המשפחה", כאילו שזה בכלל עניינו של מישהו בבית. אני לא נאיבי, אני יודע שלצערי שכול מוכר, אבל אני חושב שבמקרה הזה נחצו גבולות.
גם הרגשתי היסחפות מוגזמת ושהתקשורת עברה את הגבול מלדאוג ל-לעשות מזה אייטם תקשורתי. בכל מקרה יהי זיכרו ברוך וליבי עם המשפחה.
יהי זיכרו ברוך. מצטרף לזיו, התיקשרות הגזימה מאד בכל הפרשה. אם כל הכבוד המדינה שלנו מאבדת הרבה אנשים יקרים לצערנו, על חלק מהם צריך להתאמץ למצא שורה אחת בעיתונות. בכל אופן מקרה מאד מצער של בן אדם שיחסר מאד לספורט הישראלי.
כל השבוע האחרון ניסיתי להתעדכן כמה שפחות, כי ידעתי שזה יעשה לי רע. לא רציתי לראות את תמיר כהן מפורק ופחדתי מזה. אתמול, כשראיתי את מהדורת הלילה של חדשות הספורט, נקרע לי הלב. אחרי שהתרגלתי לראות אותו במשך שנה שלמה במכבי נתניה עם מבט נחוש, כשהראש תמיד למעלה, לראות אותו פתאום שבר כלי היה עצוב. קשה באמת להפנים שמעכשיו נדבר על אבי כהן בלשון עבר. היה לו עוד כל כך הרבה לתרום למען הכדורגל והוא הרגיש כל כך צעיר בנפש - ואולי זו הסיבה שעכשיו הוא לא איתנו. ת.נ.צ.ב.ה
למה בכלל משדרים את ההלוויה? ראיתי את זה קודם בלוח המשדרים של ערוץ 5 וחשבתי שזה סתם, שאריות משידור הטקס באיצטדיון ר"ג. עכשיו אני מעביר ואני ממש רואה הלוויה. כלומר, מה זה הלוויה, מצלמה דבוקה בלי סוף למשפחה. בשביל מה? די כבר עם החטטנות הזאת.
בניגוד לדי הרבה כותבים כאן, אני זכיתי לראות את אבי כהן במכבי ת"א עוד לפני שהוא עבר לליברפול. הייתי שם בעונת האליפות 1978/9, שלאחריה הוא טס לאנגליה. הייתי במשחק הדרבי בגשם סוחף שבו אבי כהן הבקיע את השער השני למכבי בבעיטת פגז מהאוויר מ-16 מטרים. הייתי שם במשחק האחרון של העונה, משחק האליפות, כשאבי כהן הבקיע שער נוסף אחרי שהוא היה זה שהתחיל את המהלך עמוק בהגנה. בגלל אבי כהן אני אוהב כדורגל. ואני כנראה לא היחיד. כותבים ומשדרים על אבי כהן מפני שהוא היה אישיות מיוחדת, שחקן כדורגל חשוב ואדם חשוב. התגובות שקוראות "די לחטטנות" מתאימות לצפון קוריאה, שם הממשלה מחליטה מי חשוב ומי לא. ה"התעסקות" באבי כהן היא מפני שאבי כהן מעניין מספיק אנשים במדינה (ומסתבר שגם באירופה, אפילו חברים שלי בברלין, גרמנים בני גרמנים, שמעו על אבי כהן, וזה אומר דרשני). זו לא חטטנות, זו תקשורת, זו עיתונות, ואלו חדשות. אם המשפחה היתה רוצה היא לא היתה מאפשרת צילום הלוויה. אם המשפחה לא היתה מעוניינת יא לא היתה יוצאת במסיבת עיתונאים כדי לספר על המוות המוחי של אבי כהן. לא צריך להשתמש בקלישאות רק כדי לכתוב באלף דרכים שונות דברים רעים על התקשורת. וככה זה בעולם המודרני, משדרים הלוויות של מי שמעניין את הציבור, ומה לעשות - אבי כהן מעניין את הציבור יותר מאלו שכותבים עליהם שורה בעיתון. ובואו נהיה כנים - על רובנו אפילו שורה לא נמצא בעיתון, מקסימום בעמוד מודעות האבל. אבי כהן - שחקן גדול, אדם גדול, תודה לך.
