אלופות: שאלקה משפילה את אינטר

כמה נקודות אחרונות בנוגע למשחקים שנערכו ביום שלישי:

- מישהו כאן החמיא למוריניו והציג אותו כג'נטלמן משום שהוא ניחם את רדנאפ אחרי המשחק וגם טפח על ראשו של קראוץ' אחרי שהוא ספג את הצהוב השני ונשלח למקלחת מוקדמת - אני מתמוגג מכל מהלך זדוני של מוריניו שתמיד משדר שליטה ואין ספק שיש לו גם ג'נטלמניות, אבל המהלך הזה הוא דוגמא לא מוצלחת. זו לא חוכמה גדולה כל-כך לנחם את היריב שלך אחרי שניצחת אותו בצורה כזאת ואתה מבסוט. הרבה יותר מרשים היה האקט של גוארדיולה כלפי הידינק כשהמשחק בגשר בין צ'לסי לברצלונה היה כבר לקראת סיומו. גוארדיולה נתן להידינק חיבוק ובירך אותו על העלייה לשלב הבא, עד שבא אינייסטה.

- ברור שההפסד של אינטר ישכח בסופו של דבר, אבל איך אפשר להשוות בכלל בין תבוסה 5:2 בבית לשאלקה כשאינטר עדיין זוקפת לזכותה את התואר 'אלופת אירופה' והיריבה ממול היא קבוצה בינונית מאוד, לבין ההפסד 5:1 לארסנל ב-2004 כשהחבורה של ונגר הייתה הקבוצה הטובה באירופה, זו שלא הפסידה 49 משחקי פריימרליג רצופים וכאשר שיחק אצלה השחקן הטוב בעולם - תיירי הנרי. שלא נדבר על זה שהביזיון הגיע שלושה ימים אחרי מפלה לא נעימה בדרבי ואינטר גמרה את העונה תוך יומיים.

- מילאן אומנם לא נחלה מפלה כה כואבת אבל קמפיין ליגת האלופות שלה היה לא פחות מביך משל היריבה המרה שלה. אפס שערי זכות ב-180 דקות נגד טוטנהאם שהיא קבוצת דרג ב' עם כל הכבוד(כשמילאן כלל לא מסכנת את השער), שני נצחונות בלבד בשמונה משחקים שלא נדבר על התיקו הפוקסיונרי נגד ריאל מדריד בסאן-סירו.