מופתע מההדחה של איטליה. האמת לא חשבתי שיעברו את השמינית/רבע גמר,אבל הערכתי שישמרו על הכבוד של המדינה ושל אלופת העולם ולא יפלו בבתים ויסיימו במקום האחרון עם 2 נק' , ללא ניצחון 1 ועם מאזן שערים שלילי,פשוט בושה לאיטליה. אבל כל זה היה כתוב על הנייר מראש,עצם זה שבנבחרת איטליה משחקים מס' רב של שחקנים של יובנטוס,שהייתה לה את אחת העונות הגרועות בתולדות המועדון,מראה על כמה חלשה היא. בכלל הכדורגל האיטלקי בנפילה אדירה ואני לא מחדש לאף אחד פה משהו. כל הכבוד לסלוביקה שהביאו הרבה כבוד לעצמם,מאחל להם רק בהצלחה בהמשך הדרך.
הגאזטה הבוקר: " הכל שחור" "איטליה הגרוע ביותר אי פעם" http://www.gazzetta.it/primapagina/images/prima_pagina_grande.Xxx היום TUTTO NERO ופעם היה TUTTO VERO: http://www.nonsolotigullio.com/escusa/images/Italia_gazzetta.Xxx
ליפי הוא האשם הבלעדי בהצלחת הנבחרת המונדיאל הזה. בחירת סגל גרועה, הסתמכות תמוהה על קנאברו וזאמברוטה בהגנה.אני אמרתי את זה כבר בתחילתץ הטורניר שעם קנאברו איטליה לא תוכל להגיע לכלום,טורניר חשוך של מי שזכה בכדור הזהב מונדיאל קודם לכן,השחקנים מניו זילנד ופראגוואי הראו לו איך עושים הגנה, והוא נראה אומלל כל כך מול חלוצים סלובקים. בחירת מרקטי כשוער שני, זה אולי חכמה בדיעבד אבל אני לא חושב שהיה צריך לזמן אותו בכלל. אמליה ודה-סנטיס טובים יותר ומנוסים יותר. בופון לא היה סופג לפחות 3 שערים ממה שמארקטי ספג. אני יכול להבין למה ליפי רצה בהתחלה לתת לךיאווינטה וג'ילרדינו לשחק, אבל עם הזמן הוא היה חייב לרות שזה פשוט לא מתאים. עדיין, הוא אלוף עולם. כמה מאמנים כבר הביאו לאיטליה אליפות עולם?
די כבר עם זמברוטה בכל מקום. כשאיטליה נראיתה כמו כלום בשני המשחקים הראשונים, הוא היה אחת נקודות האור היחידות. היה לו משחק אחד לא טוב, כמו לכל הקבוצה, אבל הוא ממש לא סוס גמור כמו קנאבארו או גאטוזו. עברה עליו עונה מלאה בפציעות, אבל בסך הכל הוא משחק טוב עבור מילאן.
אז עכשיו, אחרי שהודחנו בבושת פנים, משחק קטן לשיפור האווירה; שכל אחד פה ירשום את הסגל שלדעתו יהיה הסגל של איטליה ב-2014 בברזיל. כשתגיע השעה, נראה מי היה הכי קרוב ומי פישל לגמרי. אני אתחיל: שוערים: בופון, מרקטי, פיורילו. הגנה: קייליני, בונוצ'י, ראנוקיה, בוקטי, קרישיטו, דה סילבסטרי, סנטון. קישור: דה רוסי, פאלומבו, מונטוליבו, מרקיזיו, ג'ובינקו, קאנדרבה, פולי. התקפה: פאלוסקי, פאציני, ג'ילארדינו, מאקדה, באלוטלי, קסאנו. מצפה מכם שלא תבחרו כמו ליפי! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
כל הכבוד לליפי שידע להאשים את עצמו במצב הנבחרת. אבל זה היה צפוי, קנאברו כבר לא מה שהיה, גאטוסו כבר לא מה שהיה, אף אחד מהנבחרת הזו לא באמת יכול לשחק ברמות הללו. איפה אקווילני? וכמובן כל האיטלקים הלא זקנים והמוכשרים למיניהם...
http://mscwbe.wcdn.co.il/w/w-248/765564-18.Xxx "אם נמשיך ככה, יקח לנו 25 שנה להחזיר את הגביע העולמי". הקפטן פאביו קנבארו פתח את הלב במסיבת העיתונאים האחרונה שלו עם הנבחרת, ולא חסך בביקורת לגבי היכולת העלובה של האזורי, ובמהלכה אמר את המשפט המודגש. קנבארו הרחיב בדיבור על העתיד המעורפל של הכדורגל האיטלקי, כשאמר-"צריכים להסתכל הלאה לגבי העתיד של הכדורגל האיטלקי. אינטר לקחה אליפות בקלות וגם זכתה בצ'מפיונס, אבל היא עשתה זאת בלי איטלקי אחד בהרכב וזה מדאיג. אנחנו צריכים להתרגל לרעיון שאיטליה לא מספקת שחקנים כמו הדור ההוא". קנבארו הוסיף כי לקח ללב את מה שקרה - "כן, בכיתי בלילה, זה היה אולי הלילה הנורא בחיי, כואב לחזור הביתה כבר בשלב מוקדם כזה, אף-אחד לא חשב שזה מה שיקרה - הגענו כאלופי עולם והודחנו בבושת פנים כבר אחרי שלב הבתים". הסיבה המרכזית לכישלון, לדבריו, היא הלחץ בו היו נתונים השחקנים וגם מזל רע - "אסור היה לנו להרשות לעצמינו להגיע למשחק האחרון כשהוא מכריע". כמוכן, קנבארו ציין כי למרות שליפי לקח את האחריות, גם השחקנים, כמובן, אשמים בביזיון. לסיום נשאל קנבארו מי לדעתו יהיה הקפטן הבא של הנבחרת. קנבארו לא התחמק מהשאלה וציין את השוער בופון("הוא הגדול מכולם - שחקן אדיר שזכה בהכל") וגם את קייליני("יש לו את האופי המתאים - הוא קשוח").
קשה לסכם בתמציתיות את אירועי 24 השעות האחרונות. יש יותר מדי אספקטים לעניין, בין אם זה הלפני (ניסיון להבין מה הוביל למצב הזה), התוך כדי (ניתוח של האירועים עצמם), או האחרי (ההשלכות והתוצאות של המקרה המצער). גם אם אני אנסה לחלק את התובנות האישיות שלי לשלושה חלקים, מסודרים כרונולוגית, יש לי תחושה שבסופו של דבר בכולם תהיה רלוונטיות מסויימת לחלק מהתגובות העלובות שנכתבו כאן בפורום על-ידי מספר כותבים ששלל תכונות שליליות מאפיינות אותם. פרט למכה האישית שקיבלתי בתור אחד שנבחרת איטליה היא מעל הכל בשבילו, גם מעל הכדורגל שברמת המועדונים (מילאן וכו'), כאב לי לראות שהניצחון הסלובקי לא היה הגדול ביותר באותו ערב. הניצחון היה של המתלהמים, הדרמטיים, המקצינים, ההיסטריים, נביאי הזעם, והקברנים שמיהרו לקבור אומת כדורגל שלמה, אך מעל הכל - זה היה ניצחון לבורות. ניצחון של אנשים שלא מסוגלים לראות צבעים. אנשים ששחור ולבן הם שתי האפשרויות היחידות שקיימות עבורם בעולם. אם אתה מפסיד, TUTTO NERO. הכל רע, הכל גרוע, הכל לא ראוי, הכל זבל, הכל נחות. ללא שום ניסיון לנתח וללא שום ניסיון אמיתי להבין האם אולי יש עוד גורמים למפלה הבהחלט מביכה הזאת. אם יש דבר שיכול לנחם אותי במעט לאחר הפסדים כואבים, זה לראות אנשים נבונים ואינטליגנטיים מנסים להבין למה זה קרה. אין דבר יותר מתסכל מלראות תגובות רדודות של אופורטוניסטים שקופצים על העגלה (או יותר נכון מצטרפים לחבורת האנשים שדוחפים אותה במורד הגבעה בתקווה שתתרסק). היצר האנושי המבחיל הזה שנהנה לראות התרסקויות כואבות, או יותר גרוע, להכריז בגאון על מוות עם פרצופים מרוצים מכוסים בדם. איך מסבירים לאותם אנשים שהם טועים? האם צריך בכלל להסביר להם את העניין ולהעניק להם תשומת לב שהם לא כל-כך ראויים לה? כנראה שלא. אני ועוד מספר כותבים כאן בפורום, חובבי הכדורגל האיטלקי, צפו בכל אחד משחקני הנבחרת הזאת עשרות אם לא מאות פעמים. החוצפה שבניסיון של אנשים - שראו את אותם שחקנים במשך 270 דקות בסה"כ (במקרה הכי טוב) - להביע דעה מתלהמת, נחרצת וכל-כך בטוחה בעצמה בנוגע לאיכותם של השחקנים, היא מעליבה. לעזאזל עם הניתוח הרציונלי, למי אכפת. זאת תרבות כתיבה שמהללת את הבורות ואת הרדידות. מישהו אי-פעם ראה את אליאס (sixtobastia) מביע את דעתו על שחקן? תמיד הוא יסייג את האבחנה שלו במידה והוא ראה את השחקן רק מספר קטן של פעמים. תמיד. זאת פעולה של בנאדם שמודע לכך שיש גורמים אחרים שעלולים להשפיע על איכות ההופעה של שחקן מסויים. אז למרות שרוב הרדודים לא יטרחו אפילו לקרוא את ההודעה הזאת, אני אגן על הנבחרת הזאת ועל השחקנים שמרכיבים אותה. אני אגן גם על הכדורגל האיטלקי שאופנתי מאוד לקבור. לא מפני שאני מאמין שהקאלצ'ו נמצא במצב מצויין או אפילו קרוב לכך, כי הוא לא - אבל למען השפיות שלי וכדי לתת קונטרה לרדידות המחשבתית. הדבר היחידי שבאמת צריך לקבור זה את הניסיון הלוגי הכושל לקשור את הכישלון הספציפי הזה של נבחרת איטליה לאיכות הסרייה A. הטענה שהנבחרת הודחה ונראתה כמו שהיא נראתה בגלל שרובה מורכבת משחקנים שמגיעים מקבוצות מרכז טבלה בליגה כושלת פשוט מגוחכת. אני אבהיר: זה לא ניסיון לטעון שהליגה האיטלקית מדהימה או שחומר השחקנים בנבחרת הזאת מדהים. זה ניסיון להבהיר שבלתי אפשרי לקבוע חד משמעית את רמת האיכות של ליגה X, תוך כדי התבססות בלעדית על מדידת איכות הנבחרת הלאומית של אותה ליגה. הדוגמה הטובה ביותר תהיה אנגליה, שעל שלל כוכביה - שמגיעים רובם מקבוצות הצמרת של הפרמיירליג (שיש קונצנזוס מוצדק לגבי היותה הליגה הטובה כיום בעולם) - הפגינה יכולת לא פחות גרועה במספר זהה של משחקים. כשאנגליה משחקת גרוע, האשמה נופלת אוטומטית על המאמן (אולי בצדק, אולי לא - זה לא העיקר) או אולי על הלחץ מהתקשורת לאחר 44 שנות בצורת. למה? מכיוון שכולם מכירים מצפייה את ג'רארד המדהים, את רוני התותח ואת לאמפארד האדיר. כשאיטליה משחקת גרוע, פתאום אין גורמים אחרים. המסקנה של רדודי המחשבה חד משמעית: השחקנים זבל והם מייצגים את קבוצות הסרייה A, משמע גם הסרייה A זבל. כמה קל וכמה נוח. למה? כי את מרבית השחקנים הקהל הרחב מכיר רק בשם (וגם זה לא תקף לכל שחקני הסגל). בגלל זה שוער כמו מארקטי, שכבר שנתיים מציג יכולת שוערות ברמה גבוהה ביותר, מקבל תגובה של "עצוב שזה השוער השני של איטליה". למה? ככה. ניתוח אינסטנט. לחמם במיקרוגל ולהגיש. 225 דקות הספיקו לרדודי המחשבה לקבור שחקן באופן חד משמעי. אם זה לא אינטסנט, זאת תופעת הזיכרון הסלקטיבי וההקצנה הדרמטית. הפנינה התורנית: "קייליני לא לרמה הזאת". מעניין. לפני שנתיים הבחור הצעיר שיתק לחלוטין את התקפתה של ספרד, שעד אז דרסה את כל אשר פגשה בתצוגת בלמות מהרמה הגבוהה ביותר. גם ביובנטוס, הקונצנזוס מדבר על כך שתצוגות ההגנה הנוראיות של הקבוצה היו למרות קייליני ולא בגללו. אבל לא. הוא לא לרמה הזאת. נכון, הוא לא נסטה וככל הנראה לעולם לא יהיה, אבל לרדודי המחשבה חשוב מאוד להקצין את הכל. או שחור, או לבן. הבנה בסיסית של המשחק הייתה מובילה למסקנה הפשוטה שאת ההגנה עושה קבוצה שלמה ולא שחקנים יחידים. בגלל זה ליברפול, קבוצה פחות טובה ממנצ'סטר יונייטד, הביסה את יריבתה לאליפות 4-1 באולד טראפורד. איך? בניטז הצליח לבודד את טורס על וידיץ'. התוצאה? טבח. זה אומר שוידיץ' בלם חלש? לא ראוי? שמקומו לא ברמה הזאת? לא. דברים כאלו קורים כשיש מיס-מאץ' שנגרם על-ידי כך שקבוצה מנטרלת את משחק ההגנה הקבוצתי של יריבתה, או לחילופין, קבוצה בכוחות עצמה לא מביעה מאמץ הגנתי ראוי כיחידה שלמה. משם הדרך לפירוק קצרה ומהירה מאוד. הדברים הנ"ל לא תקפים לפאביו קנאברו שפשוט נמצא מעבר לשיא ובאמת לא יכול כיום להתמודד ברמה הזאת באופן רציף. זמברוטה עשה את תפקידו נאמנה והוא בולט במיוחד כשבאגף שלו מתופקד כקיצוני התקפי שחקן אינטיליגנטי בעל מודעת טקטית גבוהה. היו לו לעיתים מספר רגעים בעייתים (איבודי כדור סתמיים), אבל הם הגיעו ברגעים שבהם כל הקבוצה הייתה קפואה וקשה להאשים אותו ספציפית. המקביל שלו בצד שמאל, קרישיטו, נתן טורניר שמייצג בדיוק את העונה האחרונה שלו בג'נואה. שבבי כישרון מהולות בנפילות חדות בביטחון. לעיתים הוא עשה עבודה הגנתית טובה והיווה איום בחלק ההתקפי, אבל היו גם פעמים שבהם שחקנים עברו אותו בקלות מדי והוא כמעט ולא עלה להתקפה. אני מקווה מאוד שהוא יחזור לכושר שלו מלפני שנה ויותר. אם לא, נצטרך להתחיל ולשקול חלופות. מאג'ו קיבל רק 45 דקות שבהם הוא גילם את עצמו באופן מושלם. תורם קצת לכאוס ההתקפי (חיובי), אבל זה כאילו שאחרי כל פעולה התקפית טובה שלו הוא נכנס להיי ושוכח לחזור למטה. הצד שלו היה לדעתי הכי בעייתי בדקות שבהן תקפנו ללא חשבון. בנוגע למרכז הקישור: דה-רוסי התחיל מדהים והתצוגה שלו במשחק הפתיחה הייתה נהדרת. היכולת שלו לשלב בין הרתעה פיזית, יכולת תיקול וטכניקת מסירה גבוהה הפכה אותו אולי לשחקן הטוב במגרש. ההמשך היה הרבה יותר פושר מבחינתו והשיא היה בטעות שהובילה לספיגת השער הראשון מול הסלובקים. כמו במשחק הקריטי של רומא שבו הוא וטוטי הוחלפו במחצית עקב כך שהיו כל-כך גרועים, נדמה שהשחקן והלוחם הזה שלוקח הכל בצורה קיצונית ללב, מתקשה לפעמים כשהמשחק קריטי מדי. זה לא אומר שהוא לא שחקן למשחקים גדולים, אבל הוא "מועד לפורענות" במידה ולמשחק יש השפעה גדולה מדי על רגשותיו האישיים. מונטוליבו, כמו כל שחקן מסוגו, הוא תלוי ציוות. כשדה-רוסי היה טוב, מונטוליבו היה חופשי להיות טוב ולספק את הכדורים לחלק ההתקפי. בסה"כ אפשר לומר שהוא היה בסדר גמור. גאטוזו קיבל את ההזדמנות במשחק האחרון ולדעתי שלא בצדק. פאלומבו נמצא בשיא הקריירה שלו והוא מותאם הרבה יותר לתפקיד הקשר ההורס שעוזר להגן על מונטוליבו. השיקול היחיד לטובתו של רינו היה האמביציה שהוא אמור להעניק לשאר השחקנים, אבל בפועל החולשה הפיזית שלו (עקב גילו) הפכה אותו יותר לעול מאשר לתוספת איכותית. אנדראה פירלו הוא סימן שאלה מבחינת ניתוח. הוא אכן הוסיף מעט תיחכום בחצי שעה שבה שותף, אבל הוא היה מאוד חלוד וקשה לדעת איך היה מתפקד לו לא היה נפצע. האם הוא בהכרח היה משחק טוב יותר ממונטוליבו? קשה לומר. בסופו של דבר הפציעה שלו הייתה משמעותית למדי ומדובר בפיספוס וחוסר מזל מבחינת הנבחרת. פפה השתיק כהוגן את המבקרים במשחק הראשון, אבל כיאה לשחקן מאוד טקטי, כשהקבוצה לא עובדת, הוא לא נראה טוב. הוא לא שחקן שיכול להרים קבוצה שלמה מפני שהוא שחקן משלים (מעולה). היצירתיות שלו לוקה בחסר וזה ניכר. די-נטאלה נאבד מעט בפעמים ששיחק. אני לא רוצה לומר שהוא היה ספציפית חלש, אלא יותר "חסר כיוון". באופן כללי הוא שחקן שיודע ליצור מצבים ממעט מאוד והוא הביע את זה פעמיים-שלוש במהלך הטורניר. יאקווינטה שחקן שאם בעבר הגיוון הטקטי שלו בהתקפה היה לטובתו, בהווה זה לרעתו. ברגע שהאיטיות השתלטה על המשחק שלו, הוא איבד משמעות באגף, כשהעובדה שמלכתחילה הוא לא שחקן חד במיוחד, הפכה אותו לחסר משמעות מיוחדת בחוד ההתקפה. קיבל קרדיט מוגזם מאוד מליפי. את פאציני וג'ילארדינו קל להאשים בחולשה שלהם, במיוחד את האחרון ששיחק הרבה יותר מהראשון, אבל זאת טעות לדעתי. כמו שאמרתי לאחר המשחק הראשון, התפקיד של ג'ילארדינו הוא להיות גרוע ולכבוש. בנבחרת שליפי הוציא ממנה את היצירתיות, קשה מאוד לחלוצים מהסוג הזה לכבוש, מהסיבה הפשוטה שאין מי שיכין עבורם מצבים. קוואליירלה להיט. שחקן אנדרייטד שיודע לעשות את העבודה נהדר. טכניקת הבעיטה שלו היא מהטובות בעולם. קיבל מעט מדי קרדיט מליפי. אם מתייחסים ספציפית למשחק האחרון, יש לי בעיה עם החילוף של ליפי שבו הכניס את פירלו במקומו של מונטוליבו. אני מאוד לא אוהב לראות מערך 4-2-4, כי אז כל הקבוצה מאבדת צורה ואין קישור. נכון שזה כמעט עבד, אבל ההפקרות ההגנתית הייתה יכולה להמנע אם היו 3 שחקנים בקישור שיכלו להניע כדור באופן ראוי מבלי להעיף אותו קדימה ללא מחשבה. כמובן שאי אפשר לגעת בליפי מבלי להרחיב על כל מה שקדם לקמפיין. זה היה כתוב על כל קיר בשני האיים וחצי שאיטליה מורכבת מהם - העקשנות היהירה של האיש מחקה כמעט כל כבוד שהוא היה ראוי לו לאחר הזכייה. האם הביזיון הזה באמת מתגמד לצד הזכייה? האם רגשי ההתעלות ב-2006 באמת מחפים על הכתם העצום הזה שיהיה קבוע לעד בהיסטוריה של אומת הכדורגל האדירה הזאת? אני באמת לא יודע. יכול להיות שהטריות של הפצע הנוכחי מעפילה על הרגש המדהים מלפני 4 שנים רק מכיוון שאותם רגשות קהו מאז, אבל קשה לי שלא לתהות אם אולי הייתי מעדיף להפסיד את אותו דו-קרב פנדלים מול צרפת, לתת טורניר סביר בדרא"פ (רבע/חצי-גמר) ולקוות לזכייה בברזיל או 2018. העקשנות של ליפי הייתה מגעילה מכיוון שכולם ידעו מה חסר וכולם זעקו את אותו הדבר. לליפי היה מכשיר מקולקל במשך שנתיים שלמות. הוא ניסה לתקן אותו ולגוון בכל מיני שיטות ללא הצלחה. מסביבו עמדה חבורה של אנשים שהתחננו ממנו לנסות מברג מסויים שאמור לתקן את המכשיר. ליפי התעקש שהוא יוכל לתקן את הכל לבד. מילא, גם אם אתה מטיל ספק באפשרות שהמברג הזה יעשה את העבודה, למה לא לנסות? היהירות של מרצ'לו מנעה ממנו אפילו לגעת במברג, כאילו היה נגוע. בסופו של דבר, ליפי הוא זה שנגוע. התכונות שלו לא פחות גרועות מהתכונות של אותם רדודי מחשבה שהזכרתי בתחילת ההודעה. זה היה כישלון צפוי מראש, אבל מעטים ציפו שהכישלון יהיה כה מר. למה זה קרה? קשה לומר. כל ניסיון לטעון שזה נובע נטו בגלל חומר שחקנים מוטעה. סיסמאות שחוקות על חולשת הסגל לעומת קודמים וחולשה של הליגה שממנה מגיעים השחקנים הן סיסמאות ותו לא. חלקן יכולות להיות נכונות עובדתית אם מבודדים אותן בתור כאלה (עובדות), אבל לא בהקשר של איכות הנבחרת הנוכחית ביחס ליריבותיה. הרי הסגל הזה לא עד כדי חלש בכדי שלא יוכל להצליח להתמודד כראוי מול שחקנים מקבוצות מרכז טבלה מהליגה הטורקית, לא? הבעיות היו הרבה מעבר לזה. חשוד מרכזי הוא היעדר הכוכב ההתקפי הגדול. מאסטרו, פאנטזיסטה מובהק שהשחקנים ירגישו בנוח להעביר אליו את הכדור כשלא הולך. ליפי התעלם מכך שהוא בנה נבחרת שלמה על עיקרון מאוד שביר של לכידות חברתית. אותה לכידות לא יכולה לעבוד אם הנבחרת לא מאוזנת מספיק, הן טקטית והן נפשית. ההתעקשות של ליפי על 3 שחקנים שעבר זמנם (קנאברו, גאטוזו ויאקווינטה) פגעה אנושות בשלמות המקצועית של הנבחרת. העובדה שהנבחרת בעצם מעולם לא הרשימה בקדנציה השנייה של המאמן, גרמה לכך שהוא בעצם היה במצב של ניסוי תמידי שלא נפסק עד לדקות הסיום של המשחק האחרון של אותו קמפיין. קשה לי להאשים את השחקנים כשלא ברור להם בדיוק מה עליהם לעשות על המגרש - איך ואיפה לתפקד. קשה מאוד להיכנס לקצב כשבכל יום אתה מתאמן על מערך אחר. העיקרון המרכזי של נבחרת כלשהי לקראת גביע עולמי הוא יציבות. יציבות שאמורה לסחוב את הספינה עד ליעד. יציבות שאמורה לגרום לכך שגם אם יש סדקים קטנים, המכלול ידע איך להמשיך קדימה למרות הכל. ליפי, ברגע שהתעקש על שיתופם של אחדים ועל וויתורם של אחרים, יצר חורים גדולים במערכת, לא סדקים. ברגע שנוצרו הסדקים האלה, ליפי נאלץ להתחיל לרוץ מחור לחור בניסיון לסתום אותם. כשהוא סותם חור ראשון, השני עדיין פתוח. הוא רץ לתקן את השני, הראשון שוב פעם נפרץ. זה לעולם לא היה נגמר. בעצם, זה כן. טבענו. האם עכשיו הכל אבוד? האם אין עתיד כמאמר הדרמטיים ונביאי הזעם? ממש לא. בדור הנוכחי יש מספיק נציגים מהנבחרת הצעירה שקרעה את אירופה בתחילת-אמצע העשור, באליפות אירופה האחרונה עד גיל 21 הודחנו רק בחצי הגמר לאחר שהיינו עדיפים לאורך המשחק על הגרמנים (שאת הדור שלהם לא מפסיקים להלל, ובצדק), ובאליפות העולם האחרונה עד גיל 20 הילדים הודחו רק ברבע הגמר לאחר הארכה במשחק שיכל ללכת לכל כיוון - על הנייר הדור הצעיר של האזורי הוא מהטובים בעולם ויש סיבה להיות אופטימיים, לפחות במידה שווה לרוב היריבות הגדולות של איטליה בטופ של כדורגל הנבחרות. בתקווה שהמאמן הבא יהיה נטול פוליטיקות ומניעים אישיים, אני מאמין מאוד בנבחרת הזאת שבשבילי היא הכל. פורצה איטליה!
ציפיתי ממך להוציא הרבה יותר "ג'ורה" על מרצ'לו כמו שהבטחת. ציפיתי ממך ליותר ארס על המאמן הזחתן הזה, שזלזל בעיתונאים וכעס ששרקו בוז (בצדק וגם לא בצדק). מגיע לו המון כבוד אבל אני עדיין בטוח שהוא האשם העיקרי באפרוריות של הקמפיין הזה, אני זוכר רק משחק אחד שבו איטליה שיחקה ממש בצורה משכנעת, זה היה בטורינו נגד בולגריה. בשאר המשחקים אני לא זוכר ממש משחק טוב בהתקפה, אולי נגד מונטנגרו בלצ'ה, שאז אקווילאני נתן משחק טוב. העיקר הוצאת את תחושת הגועל מהגוף והוצאת הכל על המקלדת.... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx ואין סיבה לא להיות אופטימים לגבי העתיד, איטליה תמיד מייצרת כדורגלנים מעולים, השאלה איך הם ביחד בנבחרת.
בדיוק מה שיואב ואני חשבנו בזמן שצפינו במשחק. במהלך כל המחצית הראשונה ציפיתי לכך שיכנס עוד קשר עם "כדורגל" במקומו של גאטוסו (אני מכיר רק את פירלו לצורך העניין) ושאולי יהיה חילוף בשלישייה הקדמית. אבל שליפי הכניס עוד שחקן קדמי על חשבון קשר לא אהבתי את החילוף, כמעט עבד לו בסוף אבל זה כבר נהייה משחק רולטה שיכל ללכת לכל כיוון... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx ----------------- וכמו ששון אמר, כמה לחיצות על האנטר יכלו לעזור פה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
ואחרי זה אתה אומר שלא הכל שחור או לבן. :aaatv: אגב,על קייליני כתבתי שהוא אוברייטד עוד לפני שהמונדיאל התחיל. אבל עזוב,אני אחד שראה אותו רק 270 דקות,מה אני מתלהם.
