איילון לא יהיה ראש ממשלה מהסיבה הפשוטה שהוא נמצא במפלגת העבודה. בתקופה של ימינו, אין שום סיכוי - לפחות ב10 שנים הקרובות שיבחר ראש ממשלה שהוא ממפלגת שמאל כלשהי. העם לא טיפש, אבל מצד שני, האם אתה חושב שאולמרט צריך לסיים את הכהונה שלו (3 שנים) אחרי הכישלון החרוץ בלבנון? זה נכון שהאלטרנטיבות לא משהו. על זה נאמר "זה נבלה וזה טרפה", אבל אני אישית הייתי מעדיף את ביבי, על כל מגרעותיו, שאומנם מנהיג מושלם הוא לא והוא עשה לא מעט טעויות רבות בעבר - אבל אני סמוך ובטוח שאיתו כראש ממשלה לא היינו מפסידים במלחמה. לגבי המלחמה, ברור שכל העם רצה אותה. ושוב, אתם מביאים פה את הטענות של אולמרט. מעטים היו האנשים שהתנגדו למלחמה, אבל הביקורת באה לבקר את צורת התנהלותה. את זה שניהלו אותה חסרי ידע, את האופן שבו הצבא היה מוכן למלחמה, ואת הכשלים שבה. אם היה לך שר ביטחון שמבין עניין (עמי איילון ?), רמטכ"ל נורמלי שלא בא מחיל האוויר (גבי אשכנזי?) , וראש ממשלה עם קצת יותר ניסיון (נתניהו?) אולי זה היה נראה אחרת.
האם לא עדיף לחפש את המנהיג שאיתו לא נגיע למלחמה מיותרת מלכתחילה? מבין עניין במה? בביטחון? במלחמה? בסימולציות מלחמה? בנשק? אין כזה אדם. נסיון במה? באמת חבל לי שעדיין מחפשים את האשם העיקרי שעליו יוכלו להפיל את תיק המלחמה (היום אולמרט ופרץ), אך אין כזה , באמת שלא. הטעות הייתה המלחמה עצמה בה אי אפשר היה "לנצח". חבל שדו"ח וינוגרד לא הטמיע את המסר הזה בציבור הישראלי.
לצערי, זה בכלל לא תלוי בנו. המלחמה הייתה נחוצה והכרחית, וסביר להניח שתהיה גם בעתיד עוד אחת. אם זה לא הקיץ, אז עוד שנה, אם זה לא עוד שנה זה עוד שנתיים. ואם זה לא יהיה נגד החיזבאללה זה יהיה עימות ישיר נגד סוריה או איראן. הרי זה ברור לכולם שזה רק עניין של זמן עד שתיפתח מלחמה. וברגע האמת, אני רוצה להיות בטוח שיש לנו מנהיג שמסוגל לנהל אותה ולדאוג לעם שלנו. אני מניח שמי שהיה מפקד חיל הים וראש השב"כ הוא לא מספיק מבין עניין? הרי רס"ר המטבח עמיר פרץ, בוודאי מבין עניין הרבה יותר. כיהן כראש הממשלה בעבר
ביבי היה בערך שנתיים וחצי ראש ממשלה (זה לא הרבה יותר מברק או אולמרט נכון לעכשיו). מה שכן, גם 20 שנה לא ישנו את העובדה שהוא חרא אנוכי, וזבל של בנאדם.
לכל "אוהבי" ביבי שמעדיפים אותו על פני היתר, רק כדאי שידעו כי אחת הסיבות לכישלון הייתה הקיצוץ בתקציב הביטחון. אני אתן לכם שלושה ניחושים מיהו האיש אשר קיצץ בתקציב הביטחון לטובת "התאוששות כלכלית". רמז: הוא מתחיל באות ב'.
דר קייזר צודק בעובדה שכל המדינה הפסיכית הזו רצתה ללכת למלחמה אחרי החטיפה, הציפייה ממנהיג של העם שרואה את התמונה הכללית- שלא יגרר כמו טמבל להרפתקאה שכזו. לאולמרט (ולכולנו) היה את חוסר המזל שעמד לידו אפס כמו דן חלוץ (אני חושב שהוא אפס עוד מימים שאני הייתי רב"ט במודיעין חיה"א והוא היה מח"א) שהוא כפי שהועדה הגדירה "טיפוס כריזמטי" והוא שכנע את אולמרט הפופוליסט ואת פרץ החסר מושג לצאת למלחמה. נכון, אם היו עושים ועדה על מלחמת סיני היו מכסחים שם את בן-גוריון- מה לעשות, לצד המעלות שלו הוא עשה לא מעט טעויות. וזה טיעון מניפולטיבי, כי הלך הרוח היה אחר לגמריי במדינה, הציבור האמין במערכת (מחוסר ברירה) הרבה יותר מאשר היום. ובנוגע למלחמת לבנון- כמובן שהייתה ועדה, ועדת כהן, שאמנם חקרה רק את הטבח בסברה ושתילה אבל ביטאה את האווירה הציבורית נגד ממשלת הכשל שהביאה אותנו לאסון הלבנון בדחיפתו של המגלומן אריק שרון. הועדה קבעה שאריק שרון פסול מלשמש כשר ביטחון בכל ימי חייו, בלי לדעת שבאירוניה של הפוליטיקה של מדינת ישראל יבוא יום שבו שרון יהיה זה הממנה שרי ביטחון כושלים בישראל...
גם דן חלוץ היה רמטכ"ל לאחר שנות נסיון, וגם אריק שרון. מאוד עזרה להם הבנת ה"עניין" http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx כמה מלחמות הוא ניהל? כמה מערכות צבאיות הוא ניהל? אולי פשוט לא נחליף שליטים עד מותם וכך תמיד יהיו לנו מנהיגים מנוסים? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
מלחמה עם סוריה, בכלל לא הכרחית, והכל בידיים שלנו בנושא הזה. הסורים פתוחים למו"מ, הבעיה שהממשלה פה די עסוקה בלכסות לעצמה את התחת אז אין מי שידבר איתם.
ובהמשך למה שכתבתי- במלחמה הזו היו שני סוגי כשלים לדעתי, שלשניהם אותו מקור חולה: האחד, המנהיגותי, של חוסר הפגנת שיקול הדעת וההיגררות למלחמה אחרי שיקול הדעת הצבאי. השני, המוכנות הלקויה, הימח"ים הריקים, היעדר הנהלים למקרה חטיפה, הכשל המודיעיני בחיל הים. שני הכשלים האלה הם חולי מושרש בחברה שלנו, שמעריצה את הגנרלים הכוחניים שלה ושהכל בה הוא חפיף ואימפולסיבי. את זה גם מאה ממשלות שייתחלפו לא נצליח לשנות. המקסימום שישתנה הוא שהקודקודים יותר ייפחדו על התחת שלהם, וגם זה אפקט לטווח קצר.
1. לגבי היציאה למלחמה, גם אני בדעה שזה לא היה הגיוני לפתוח בה רק כדי להחזיר 2 חטופים ( שמצבם אחרי ההאמר השרוף בכלל לא ברור...) 2. נניח, שאנחנו חוזרים לקווי 1967 - ואז "קו ברגותי" ( תשאל כל מי שמטיס מנתב"ג , כולל מישהו שמטיס פרייטר 742 ...) לא יעבור ממזרח לנתב"ג, אלא ממערב לקו החוף... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/mad.Xxx 3. כבר היינו בקווי 1967, ובכל זאת כל מדינות ערב התארגנו יחדיו כדי להשמיד אותנו. רק מתאבד יחזור למדינה שרוחבה 15 ק"מ. 4. אני אישית מוכן לפנות את הבית ולתת אותו לפלסטינאים בחצי מחיר ( תשלום בדולרים ) - תמורת אזרחות אמריקאית. אני פשוט לא מאמין שמדינה שמתנהלת בצורה כזו תחזיק מעמד עוד הרבה זמן. מי שחושב אחרת הוא...טוף...עזבו. 5. גם קנדה, ( רצוי ואנקובר ) , ניו זילנד ואיטליה באות בחשבון. שורה תחתונה: אני מיואש לגמרי - פשוט בא לי לבכות מה שהולך פה.
איזה יופי, דו"ח וינוגרד בא וכולם יצאו מהחורים...בממשלה כל הנוגסים בעוגה רוקחים לעצמם דילים פוליטיים חדשים (כיוון שעידן האולמרט עבר וכרגע צריך ללקק תחת חדש כדי לשרוד) ובציבור כל מי שקנה עיתון הופך לשר בפוטנציה. *כדאי לקרוא עד הסוף* ג'ורג' ברנס, קומיקאי יהודי דגול מניו-יורק, אמר פעם כי "חבל שכל אלו היודעים לנהל מדינה עסוקים בעבודתם כספרים או נהגי מוניות". אמר- וצדק! כך היה מוסיף יורם ארבל. דו"ח וינוגרד חושף עשרות רבות של האשמות המופנות כלפי השילוש הקדוש של מדינת ישראל- רה"מ, רמטכ"ל ושרהב"ט. "יש היודעים הכל, אך זהו כל מה שהם יודעים" הוסיף באותה הרוח ניקולו מאכיאוולי. קל מאוד לקרוא את הכותרת המתלהמת בעיתון, זו שמאשימה את אולמרט בהכל ולהצהיר מיד ש"ידענו מראש" ושאולמרט היה טעות שכולה תכלת עוד מלפני שנבחר. להזכירכם, ערב הבחירות לכנסת האחרונה, התמודדו אולמרט פרץ וביבי על הזכות לעמוד בראשות ממשלת ישראל. רוב העם ראה באולמרט את ממשיך הדרך הרשמי של אריאל שרון החולה. אולמרט התעטף בגלימת היועצים ואנשי הפמליה של שרון ובעזרת ציור דמותו כאינטלקטואל, אינטיליגנט ואליטיסט, משך אחריו את כל העם מהעמך שחיפש את הדבר הקרוב ביותר לשרון, החקלאי והלוחם, ועד לאיליטה, שחיפשה ראש ממשלה עם ראש לכלכלה וכזה שישתה באלגנטיות מלאת בטחון עצמי את כוס הקפה שלו כל בוקר. אולמרט התאים. העיתונות שבחה, הסקרים המריאו ומפלגת קדימה, אשר ייצגה את המרכז ייצוג כל-כך מתבקש, הפכה את מערכת הבחירות לקרב על מנדטים יותר מאשר לקרוב על ראשות הממשלה. כאן מגיע וידוי אישי. עם הליכתי לקלפי בחרתי להצביע דווקא עבור פרץ. לא, מעולם לא רציתי שהטיפש הזה או מי ממקורביו המרבים להתראיין בעילום שם לעיתון יבחרו לראשות הממשלה. העקרון אשר הנחה אותי בעודי מכניס את הפתק הצהבהב למעטפה היה ההנחה שלי כי אולמרט יזכה ברוב הקולות ולכן הקרב המשמעותי ביותר יהיה על המקום השני ועל כוחו. "קדימה" חזקה מדי הפחידה אותי ולכן העדפתי להצביע לשמאל ולהבטיח כי כאשר יאלץ אולמרט לתור אחר קואליציה למען החלטות חשובות- יחפש הלה את בן הברית שלו בצד שמייצג את דעותי טוב בהרבה מביבי (אותו הייתי ממנה ברצון רב לקדנציה שניה כשר החוץ הטוב ביותר של ישראל לפחות בעשור וחצי האחרונים!). מעולם לא שיערתי כי הבחירה הזו תייצג את הטעות הפוליטית החמורה ביותר שעשיתי מעודי! אמיר פרץ נבחר למקום השני, שמחתי. מפלגת העבודה, זו אשר חרטה על דגלה לייצג את המעמד הכלכלי הבינוני תהיה זו אשר תכתיב לא מעט הוראות לאולמרט בכל עת בה יבקש לשנות ולשפר דבר מה בכלכלה הישראלית הצולעת של שנות האלפיים, קיוותי. טעות, טועים, התבזתי! לפרץ, כמו פיון פוליטי פשוט ונלהב, עלה השתן לראש. כמות המנדטים המפתיעה לה זכה גרמה לו למגלומניה פראית אשר הביאה אותו לדרוש אחר תיק הבטחון, על אף שידע כי הוא חסר נסיון בתחום ומדיניותו הבטחונית שונה מזו אותה הנהיגו שלוש הממשלות אשר קדמו לו. אולמרט נכנע. הקואליציה הגדולה שלו מנתה בתחילה מספר מופלג של כ-80 ח"כים, דבר יוצא דופן במדינה אשר החליפה לא פחות משבעה ראשי ממשלות בתוך עשור אחד מאז מותו של רבין (רבין, פרס, ביבי, ברק, שרון, שרון2, אולמרט) והפכה לממשל הדמוקרטי העצמאי הכי פחות יציב בשנות האלפיים. אותה קואליציה לא יכלה להרשות לעצמה לאבד את כמות המנדטים של העבודה ובנות בריתה. פרץ נכנס ללשכה המפוארת עמה מעולם לא היה לו קשר. בטקס ההכתרה, אם אתם זוכרים, עמדו הרמטכ"ל ושורת האלופים כאשר תווי הפנים שלהם עדיין מתוחים וסימני כפות ידיים עדיין מעטרים את פניהם, רמז לפליאה אותה חשו עם השמע דבר המינוי. העיתונות חגגה, אנשי המקצוע גינו ודן חלוץ ידע שבהעדר שר בטחון ממשי, יאלץ הוא הרמטכ"ל לקחת על עצמו תיק גדול בהרבה. הטעות הזו, אולי שיא הרפש אותו הביאה שיטת המינוים הפוליטיים לממשלת ישראל, היא זו אשר עליה אני שופט את אולמרט. כל שאר הטעויות וקבלת ההחלטות המוטעית הן תוצאה של פזיזות, זחיחות וחוסר נסיון שהם תוצאת המצב הבלתי-אפשרי אליו הכניס אהוד אולמרט את המדינה כשבוע אחד לאחר היבחרו. ממשלת קדימה של אולמרט העמידה חוד בו אין ולו גנרל ירוק אחד. רה"מ ושר הבטחון, שניהם קצינים זוטרים, נכנסו למערכת הראשונה בה הומלך רמטכ"ל שאינו ירוק (לא חייל קרבי רגיל) אלא טייס. כיוון שפרץ היה משול ללבלר פשוט בכל מה שהיה קשור לתפקידו כשר הבטחון, יכל חלוץ לשלוט בו כבמריונטה ולהביא לאישור את כל אשר יעלה על רוחו. עם חטיפת החיילים הוחלט על תקיפה אווירית. חלוץ, שהיה טייס, מיהר להשתמש בדבר אותו הוא יודע על הצד הטוב ביותר- בחיל האוויר. אולמרט, לו חסר שר בטחון חזק ואשר המשיך להרגיש כממשיך דרך שרון, מיהר להגיב בתוקפנות אשר אפיינה את מורו ורבו, אמנם בהעדר שר בטחון חזק ומעורה, כאלו אותם המליך שרון תחתיו, נאלץ אהוד לפעול בעיקר ע"פ הרמטכ"ל שלו, אשר מרגע זה הפך לאיש החזק במדינה אף על שמידת הידע שלו בקרבות היבשה לא תאמה את זו הנדרשת ממי שמצעיד את מדינתו אל מלחמה. חלוץ, כצפוי, בחר במתקפה האווירית. חיזבאללה לא נותר חייב. הארגון הלבנוני לא צפה בשום מקרה את המכה שנפלה עליו. נסראללה פילל למפלתו של שרון החזק עוד מלפני שזה קרץ את קריצת ההצלחה במערכת הבחירות הראשונה בה זכה. שרון, כך ידע, לא יהסס לרמוס אותו בדרכו לביירות כפי שלא חשש ב-82', אך אולמרט, טירון חשוף לפגיעה, כך האמין נסראללה, יגיב במתינות המאפיינת את דמותו. נסראללה טעה. משמצא עצמו מתון למתקפה בלתי-מרוסנת מהאוויר, הגיב מזכ"ל הארגון במתקפה חסרת היגיון משלו. חיזבאללה פתח את הסיילו והחל משגר רקטות אל כל עבר כאשר על מנת לשמור את ידו על העליונה, הבטיח נסראללה "הפתעה חדשה בכל יום" ואף נטה לקיים מדי פעם. חלוץ נכנע ליועציו. מבצע יבשתי אושר והוכנס לפעולה. המילואים גויסו מאוחר מדי. אותם מילואים, אשר מידת המוכנות שלהם סבלה מאוד עוד מלפני ימי חומת מגן, הוכנסו הפעם ללבנון במהלך בלתי-מתוכנן, אשר בניגוד למבצע הגדול והמאורגן ב-2002, הביא הפעם לתוהו וובוהו מוחלט אשר, ע"פ מספר עדויות, אף הביא מחלקה של מילואימניקים אל הצד השני של הגבול כאשר בידם רק הציוד אותו הביאו מביתם אשר, מן הסתם, לא כלל נשק מכל סוג. מכאן והלאה הכל היסטוריה. אין טעם להתבחבש על הפרטים הקטנים כיוון שלא אולמרט, פרץ וחלוץ היו אחראים להם, אלא מערכת שלמה של קצינים ויועצים, חלקם בעלי ותק של שנים בתפקידם, בניגוד למשולש אשר הותיק בו, חלוץ משל פחות משנתיים. כמובן שהאצבע המאשימה הופנתה כלפי השלושה, כיוון שמהפכה עושים בעזרת עריפת הראש ולא האצבעות, אך דומה כי ההתלהמות הרגעית, זו שמלווה את דו"ח וינוגרד, באה מאוחר מדי. כעת, קופצים כולם על גל ההזדמנות ומפצירים בשניים להתפטר. "האצבע המאשימה" זו אשר כל כך אוהבים כאן את השימוש המופרז בה, לא מחפשת את הדרך לתיקון המצב, אלא מעדיפה לזרוק מהר את הזבל ולטאטא את הבושה שלו אל מתחת לשטיח. אולמרט שגה. דילים פוליטיים, חקירות פליליות וממשלה שאינה מתפקדת בעליל, הינן רק שלוש מהנקודות ברשימה, על פרץ אין בכלל מה לפתוח את הפה וחלוץ, המפנה הגדול ביותר נגדו היה, כנראה, בגלל פרשת תיק ההשקעות. אם לא היו מציירים את המהלך הלגיטימי שלו (בסה"כ מכר תיק שבידיו על סמך מידע שבידיו, לא גנב ולא בגד), כבגידה באמון הציבורי, סביר שהיה מתפטר תחת גל קטן בהרבה של ביקורת, אך המכירה משכה אש וחלוץ נאלץ לסגת בבושה מתפקידו. השניים שנשארו במערכה, אהוד ואמיר, נכנסים כרגע למלחמה על שמם ומקומם. למען כולנו, יסיים פרץ את כהונתו עד סוף החודש הקרוב, סיום אותו יקבל כל העם, ממרץ ועד ליברמן, בברכה. הוא יודח ואם ירצה השכל הישר, יעלם מהמפה הפוליטית כלא היה וישאיר עמנו רק את קלון מלחמת לבנון ובושת הנאום באנגלית. אולמרט, הדמות הבעייתית, עתיד לנסות ולשמור על כסאו. אם לפעול על פי ההגיון, אולמרט חייב לזרוק כעת את פרץ אל כל הרוחות, יהיה המחיר הפוליטי גבוה כשיהיה. צלו של שר הבטחון ממשיך להזכיר לכולנו את השגיאה הגדולה ביותר שעשה רה"מ עם כניסתו לתפקיד. העם, זה שהולך אחרי העיתונות בעיניים עצומות ואוכל בתאבון את ההאשמות נגד ראש הממשלה, ימשיך לדרוש בהתפטרותו של אולמרט אך הדבר החשוב ביותר כעת, זה ממנו עושה רושם שאנו מתעלמים, הוא לתור אחר היורש- האם ביום שלאחר אולמרט מחכה לישראל מנהיג יותר טוב? האם ביבי הקשוח והייצוגי, פרס הותיק והרך או ציפי לבני אשר היתה לסמל היושר ופגעה בתדמית זו עם פרסום חתירתה תחת מנהיג מפלגתה הם האנשים אשר יצילינו מתהום? סביר להניח שבמצב הכל-כך נפיץ הזה בו ישראל נמצאת (מלקקים את פצעי לבנון וכבר מדברים על מלחמה חדשה ועל פצצת אטום איראנית) כדאי לטלטל עוד קצת את מערכת הממשל? האם כניסה של מנהיג חדש, אשר תארך מספר חודשים של אי-ידיעה ותלווה בעוד מספר חודשים של הבטחות והצהרות פופוליסטיות, זכר לנאומים שקדמו לבחירות, היא מה שהצבא והמדינה זקוקים לו במצב כל כך עדין של לפני מלחמה? כנראה שלא. כנראה שהפעם הציבור טועה. אולמרט כרגע הוא הזהיר והיציב ביותר שיש. כל שינוי בצמרת ישליך גישה חדשה על שאר הגוף ועלול לדרדר אותנו עוד כלפי מטה. ראש ממשלה חדש צריך! אבל קודם, כדאי מאוד שיתרכזו כאן בלשרוד את החודשים הקרובים.
בן זונה לא קטן, אבל בכל זאת: http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx כל כך צודק, גם לגבי ארה"ב, פשוט צודק בכל מילה, אהבתי את הפסקה האחרונה.
אני שומע יותר מדי את השם ביבי באוויר וזה פשוט גורם לי לחלחלה. סביב ביבי יש איזו תרמית אחת גדולה. אומרים שהוא היה שר אוצר מצויין, שהוא הציל את הכלכלה. הוא לא! אם הייתם באוברדראפט, הייתם מוכרים את הבית ועוברים לגור ברחוב כדי לכסות אותו? זה בדיוק מה שביביהו עשה; נישל את המדינה מכל נכסיה החשובים: בזק, אל על, בנק לאומי והכין את הקרקע להפרטת נכסים רבים אחרים. זה יופי של שיטה להכניס כסף לקופה, זה לא הדרך להציל את הכלכלה לאורך זמן. כשהחברות הנ"ל היו בידי המדינה, הן רק הפסידו כסף, עכשיו הן פתאום מרוויחות. איך זה יכול להיות? נעשה משהו מאוד פשוט, הוחלפו ההנהלות ודרכי הניהול. זה דבר שגם המדינה הייתה יכולה לעשות, בלי הפרטות ומכירות, בלי לזרוק לזבל את הבסיס הכלכלי שעליו בנוייה במדינה. בעוד 5-10, מקסימום 15 שנה, כבר לא יהיה למדינה מה למכור מחד, ולא שום גוף שמכניס לה כסף מאידך. מה עושים? מיסים. אנחנו נשלם בעתיד על המדיניות חסרת האחריות של נתניהו, ונשלם הרבה.
אי אפשר, ודאי לא בפורמט של המגזר הציבורי בארץ, להחליף את דרכי הניהול בחברות ממשלתיות. החולי מבוסס בחוקים, וכל זמן שאלה לא ישונו כל חברה ממשלתית תמשיך לעבוד רע.
