דווקא עכשיו- כדורגל נבחרות

הנושא בפורום 'פורום יורו 2008' פורסם ע"י Ampelmann, ‏7/6/08.

  1. Ampelmann

    Ampelmann Member

    הצטרף ב:
    ‏1/7/04
    הודעות:
    3,844
    לייקים שהתקבלו:
    0
    גמר המונדיאל האחרון, אשר נערך לפני שנתיים במרחק של פחות מ-6 קילומטר מהדירה שלי, עדיין השאיר את אותותיו על רחובות השכונה והעיר (ברלין) כולה. לא סתם, מחשיבים רבים את המשחק הזה לפסגה של הכדורגל העולמי בעשור וחצי הנוכחיים.
    מאז סוף המילניום הקודם, בו נהנינו ממונדיאל 98 ומיורו 2000 אשר התאפיינו בחגיגה צרפתית שלמה, הביא לנו כדורגל הנבחרות מונדיאל גולה במזרח הרחוק, טורניר יורו שעסק בעיקר בסינדרלות מתגוננות והחלטות לארח את הטורנירים הגדולים הבאים באפריקה ובאוקראינה\פולין.
    לא סתם, אם כן, נחשבת ההצלחה של מונדיאל התקפי במדינה שחגגה חודש שלם של כדורגל, לארוע יוצא דופן בגזרה המדלדלת של הכדורגל העולמי.

    earlz days
    סיפורו של כדורגל הנבחרות מתחיל לפני בדיוק לפני 100 שנים, כאשר לונדון, מולדת הכדורגל כולו בעיני רבים, זוכה לארח טורניר בינלאומי ראשון במסגרת המשחקים האולימפיים של 1908. בשנה לאחר מכן, היתה זו טורינו הצפון-איטלקית שארחה לראשונה טורניר בין מועדונים ממדינות שונות תוך שאת העיר המארחת מייצגת יובנטוס.
    בשנים האלה, חשוב להזכיר, שוק ההעברות היה עוף מוזר ושחקנים הגיעו לקבוצות כדורגל במדינות זרות רק אם היתה להם סיבה טובה יותר מהספורט להחליף ארץ. לכן, טורנירים כמו המשחקים האולימפיים או אותו מפגש בטורינו (אשר נערך בשנית שנה לאחר מכן) היו, אפשר לומר, הסיכוי היחיד לראות שחקן אנגלי משחק נגד שחקן איטלקי, למשל.
    חשוב להוסיף, כי באותן שנים גם טיולים למדינות שונות או תקשורת בין לאומית (שלא נדבר על טלוייזיה ואינטרנט שעוד לא היה אפילו לחלום), היו נחלתם של בודדים ובטח שלא בעקבות הכדורגל. כתוצאה מהמצב הזה, הסיכוי של אוהד לשמוע בעיתון או דרך מברק מחבר על שחקן ביבשת או ארץ אחרת היה גדול, אמנם הסיכוי לראות את הלה בפעולה היה אפסי לחלוטין.
    כתוצאה מכך, סיפורים על שחקן בברזיל יחלו להפוך בקלילות לאגדות ענק בקרב אוהדים בהולנד או ההפך. הצפי לחזות באגדה חיה ונושמת רק גדל והתעצם, היות ומשחקים בין לאומיים התקיימו רק לעיתים רחוקות- מה שהפך אותם מיד לחגיגה כלל עולמית אשר גוררת תשומת-לב רחבה במיוחד.

    אוהדי כדורגל, אשר שמעו שנים על ג'יוזפה מיאצה, או התענגו על שמות כמו פלה ומראדונה, ידעו כי המונדיאל הוא כנראה הסיכוי היחיד שלהם לחזות בפלא המדובר באותם חיים.
    הטורנירים הללו הפכו למפלצות ענק של תשומת לב, והיות ולא פעם דובר במפגש היחיד של שחקן כדורגל מארץ מסוימת עם עיניים מארץ אחרת, הפך הרושם שהבועט במשך אותו חודש של כדורגל למה שיסמן בעבורו את כל הקריירה.

    סקאוטים ואוהדים רבים נחשפו לשחקנים כמעט ורק במונדיאל או ביורו ויצרו את המיתוס החי עד היום לפיו כדי להפוך משחקן גדול לשחקן ענק- כדורגלן חייב להתבלט גם במונדיאל.*


    שנות החמישים
    שיאה של תופעת כדורגל הנבחרות מגיע 42 שנים לאחר הטורניר הראשון.
    העולם עדיין מתאושש משתי מלחמות עקובות מדם, הליגות המקומיות חזרו לא מכבר לפעולה והלאמיות והלאומנות שלאחר המלחמה חוגגת. תנאים נפלאים לקיים תחרות ענקית שכזו בתקופה בה כה רבים כמהים למעט בידור.

    המונדיאלים אשר נערכו בברזיל (1950), שוויץ (1954) ושבדיה (1958) נחשבים לתור הזהב הראשון של הכדורגל הבינלאומי. הם זכורים מאוד בזכות שחקנים כמו פושקאש, פלה, שפינו וז'ונזינו ובזכות ממוצע השערים המדהים של מונדיאל 1958: 5.38 שערים למשחק.
    המודניאלים של שנות החמישים, אשר משכו עניין רב בקרב הציבור והתקשורת, היו לקטליזטור של השוק העולמי. בכך, הפך האסה יפסון השוודי לשחקן הסקנדינבי הראשון אשר עובר לשחק בבריטניה כשעבר מדיורגארדן השבדית לצ'רלטון אתלטיק האנגלית. מאוחר יותר, עשה יפסון שיא נוסף כאשר עבר לנאפולי בתמורה ל-72,000 פאונד. שיא של כל הזמנים נכון ל-1952.
    דוגמא נוספת לכניסתם של פקטורים חדשים לשוק העולמי היתה אלברטו שאפינו. שפינו, מכוכבי מונדיאל 1954, היה מחלוצי העוברים לאירופה כאשר נמכר לאי.סי.מילאן האיטלקית מפאנרול האורוגאווית (אורגוואי זכתה באותו מונדיאל).
    אלברטו (פפה) שפינו סלל את הדרך לשחקנים לטינים רבים אחריו ונחשב עד היום לגדולי השחקנים מאותה התקופה. עדות עצובה לטענה הזו, אפשר היה למצוא בעיתונות לפני כשנתיים כאשר פיפ"א הבטיחה להציג את שפינו כחלק מטקס הפתיחה של המונדיאל אך נענתה בשלילה מצד משפחתו בנימוק כי פפה נפטר ארבע שנים קודם לכן.

    מונדיאלים עתידיים עוד יביאו לעולם נבחרות עדיפות כמו ארגנטינה של מראדונה או את מערב גרמניה של שנות השבעים ואפילו שיאי רייטינג חדשים בעולם שמחוץ לאיצטדיון, אמנם ככל שהתחזקה זירת המועדונים והתקרב הקשר בין הליגות באירופה, איבד כדורגל הנבחרות את ערכו כזירה המיוחדת בעולם.
    אם בשנת 1958, שנה אשר ידעה עוני ועשור של תיירות לא מפותחת באופן כללי, הסיכוי היחיד לראות את פלה משחק היה דרך נסיעה לשבדיה- הרי שכל מי שכדורגל היה בראש מעייניו נסע לשבדיה. אם 8 שנים קודם, הסיכוי הטוב ביותר של גרמני להביס את אנגליה היה להתפלל שהשתיים יפגשו בברזיל- הרי שכולם נפגשו בברזיל. היום, זה כבר לא ככה.

    עלייתם לאור של שוק ההעברות הבינלאומי ושל טורנירים מועדוניים בינלאומיים הטלה צל גדול על הכדורגל הבילאומי ככל שהתחזקה. היום כבר לא צריך לחכות ארבע שנים למפגש בין כוכב נבחרת ספרד, פרננדו טורס, לכוכב הבלתי מעורער של פורטוגל, רונלדו. השניים נפגשו בשנה שעברה 6 פעמים במסגרת הליגה האנגלית או גביע האלופות.
    הצ'מפיונס ליג מחליף גם את הלאומיות כאשר אוהדי באיירן, לדוגמא, מרגישים שהם מייצגים גם קבוצות אחרות בגרמניה כאשר הם נוסעים למשחק נגד פ.ס.וו למשל.
    מפגשים בין לאומיים הפכו לתכופים וגם מעברים של שחקנים מארץ לארץ נגסו נתח יפה מהעניין והציפיה לכדורגל נבחרות.

    יחד עם שני הגורמים הללו, אפשר גם להוסיף את השידורים בטלוויזיה. היום קל הרבה יותר לצרוך כדורגל. בישראל בשנה האחרונה, למשל, היה יכול לראות אוהד ממוצע למעלה מ-200 קבוצות מ-8 ליגות ו-14 מפעלים שונים וכל זה- מבלי לצאת מהבית. הגישה לכדורגל הפכה יום-יומית ועמה גם הירידה בציפיה לארוע בינלאומי נוצץ, שגם הוא הפך תכוף אם מחשיבים את כל משחקי המוקדמות ושאר טורנירים כמו היורו, הקופה וגביע הקונפדרציות. הציפיה לכדורגל בינלאומי שהתרכזה בעבר רק במונדיאל והפכה אותו למרכז הכדורגל בעולם, מחלקת היום בין גביע העולם לבין גביע אירופה, אמריקה, אפריקה וזירת המועודנים המתרעננת אשר מספקת לנו הפעות חדשות מדי שנה.
    הצריכה הזו, יש לציין, היא גם שהסבה את שאלת הקריירה של שחקן אל עבר הליגה. כדי להחשב לענק, צריך כדורגלן בימינו לשמור על כושר טוב לאורך זמן ולא רק להסתמך על 4-8 משחקים גדולים בקיץ. כך, למשל, נחשבו עדיין קאקא ורונאלדיניו או סטיבן ג'רארד וויין רוני לשחקנים הגדולים ביותר בשנים 2005 ו-2006 למרות שגם ברזיל וגם אנגליה כשלו במונדיאל. לוקאס פודולסקי, מהצד השני, היה לצעיר הטוב ביותר של גביע העולם ב-2006 אך טבע עמוק בספסל של באיירן ומתנדנד גם על כסא הנבחרת.


    אולם הנגיסה הגדולה ביותר בערך כדרוגל הנבחרות במילניום השלישי (מאז שנת 2000, למתקשים), היא שאלת האזרוח. אם בשנת 1908 לא היה אפילו שחקן זר במועדון, הרי שבשנת 2008 יש שחקנים "זרים" גם בנבחרת. קוראני בגרמניה, קאמורנסי באיטליה, דווידס וסיידורף בהולנד, זידאן בצרפת, קולאוטי בישראל וכמובן השאלה החמה ביותר- דה סילבה הברזילאי שמעלה את קרואטיה על חשבון אנגליה לטורניר.
    המשותף לכל השמות האלה? כולם שחקני נבחרת במדינה אחת וילידים של מדינה אחרת.
    אמנם מבחינה חוקית המעשה הגיוני, אולם בהתחשב בעובדה שהזהות של הנבחרת היא הדבר המקרב את העם סביבה, הופך נושא האיזרוחים לבעיה של ממש.
    באם תהפוך גם זירת הנבחרות לסוג של שוק בינלאומי, הרי שכל העניין שבה יורד לטמיון. כל הטוהר. מצד שני, שחקנים כמו קולאוטי או דה סילבה, אשר קיבלו דרכון או תעודת תושב בצורה חוקית לחלוטין, יכולים לא פעם לקחת נבחרת בינונית את הצעד המבוקש שלה קדימה.


    אז עם שאלת האזרחות, התחזקותה של זירת המועדונים, התרחבות היכולת לצרוך כדורגל והתבוללות שחקנים זרים במדינות חדשות, עושה רושם כי כדורגל הנבחרות מאבד ממעמדו באופן מתמיד.
    מהו עתידה של הזירה הזו?
    האם טורנירים כמו היורו או המונדיאל יהפכו שוליים?
    האם אנחנו עתידים לראות שינוי גדול בזירת הנבחרות בשנים הקרובות- ואיזה?
    האם שחקנים כמו פאבל נדבר, אשר פרשו מהנבחרת כדי להתרכז בליגה עושים צעד נכון?
    האם יש להקשות\להקל בהתנהלות מול שאלת ההתאזרחויות בנבחרת?
    האם ריבוי טורנירים בינלאומיים (הכוונה ליורו\קופה\אליפות אפריקה, אבל לא לצ'מפיונס, אופ"א וכו') פוגעת או משפרת את מעמד הכדורגל העולמי?

    תשובות- אנא צרפו הנה בתוספת נימוק וחותמת.














    *למעוניינים להרחיב: דיון "ההבדל בין שחקן גדול לענק" שקיימנו בפורום "כדורגל עולמי" לפני כשנה ובו הבאנו דוגמאות כמו סטיבן ג'רארד, ג'ורג' בסט ומרקו מטראצי.
     
  2. Igi

    Igi Member

    הצטרף ב:
    ‏25/5/05
    הודעות:
    9,708
    לייקים שהתקבלו:
    58
    קודם כל, אמפלמאן(לא זכור לי השם..), אני חייב לציין שאתה בין הכותבים המשובחים פה. כל פעם מחדש הסגנון של הכתבות שלך מצליח לרתק אותי עד סופן!

    אני לגמרי מסכים עם שאיך שהצגת את הדעיכה בטורנירים הבינלאומיים מבחינת הכדורגל, העניין ואף הזהות שבתחרויות הבינלאומיות, אם כי יש להוסיף שזהו תהליך בלתי נמנע בעלם של היום. אם זה ימשיך והטורנירים יהפכו לשוליים? לא מאמין. נכון שיש דעיכה, אבל אני עדיין חושב שטורנירי הנבחרות(קרי יורו ומונדיאל) יהיו לאורך שנים הבמות הגדולות ביותר בכדורגל.

    לגבי שחקנים כמו נדבד -אני מניח שזה כבר תלוי בשחקן עצמו. אם תשאל אותי, בימים של היום שחקנים כמוהו הם מצרך סופר חיוני לכל נבחרת, במיוחד עם ההתאזרחויות התכופות שתיארת, שאגב, לגבי כל הנושא הזה אני מעט חלוק, כי לא ניתן לעשות יותר מדי כשהחוק מאפשר לשחקנים כמו בוקולי וקולאוטי לדוגמא לקבל את האזרחות שלהם. במקרים האלה הכל תלוי בכמה המדינה דוגלת בלאומיות ובהשארת הזהות הלאומית. כפי שניתן לראות כיום, גם זה הפך לעוף נדיר למדי.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏7/6/08
  3. cazzo

    cazzo Il Capocuoco מנהל

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    12,923
    לייקים שהתקבלו:
    702
    שפינו? אתה מתכוון לחואן אלברטו סקיאפינו נכון? לא הבנתי מי זה ז'ונז'ינו?

    לגבי כדורגל הנבחרות - אני חושב שהגלובליזציה ומהפכת המידע היא זאת שיוצרת מראה על מצב הנבחרות, משהו שאי אפשר לעצור. היום אנחנו לא נמצאים באביב העמים וכל מה שקשור ללאומיות מקבל קונוטציות שליליות של לאומנות, פטריוטיזם בשקל, ופופוליזם באגורה. אבל למרות כל המצב המשתנה והדינמי הזה, לדעתי חייבים לשמר את כדורגל הנבחרות, הרי עדיין יש לו אותו הקסם שאין לכדורגל המועדונים המנוכר והמלא בכסף.
    אני לא אהיה נביא ואגיד בדיוק מה יקרה, קשה מאוד לדעת, אך כל נבחרת כדורגל היא מראה למצב החברתי והפוליטי בכל מדינה ועדיין ולטורנירים הלאומיים עדיין תהיה משמעות. אסור לאבד ולנטוש את המסורת.
     
  4. Alvaro Recoba

    Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    גל, קודם כל אחת מהודעות הפתיחה המרתקות והמושקעות לדיון. אני אפילו חושש לכתוב תשובה קצרה מדי שלא תתייחס לכל הסוגיות ולא תתאים לסטנדרטים [​IMG]

    אני חושב שלמרות הניסיונות להציג את כדורגל הנבחרות דרך משקפיים עם עדשה שחורה, ולמרות שליגת האלופות כטורניר אולי ברמה גבוהה יותר מהיורו והמונדיאל, עדיין אני חושב ששני הטורנירים הגדולים הללו, אולי גם בגלל שהם פעם ב-4 שנים, עדיין מהווים מושא של כל אוהדי הכדורגל בעולם (נתמקד באירופה אבל), ורואים את זה בהייפ הגדול שנוצר סביב כל אחד מהם, כלומר- מדובר בחגיגת כדורגל שנמשכת חודש. לא פחות מזה.

    אם נרד קומה אחת למטה, למשחקי המוקדמות לטורנירים הללו- אני חושב שגם הם עדיין מהווים גורם שמתרגשים לקראתו. הציפיה בחורף להתחדשות משחקי ליגת האלופות דומה לציפיה לקראת התחדשות משחקי מוקדמות הנבחרות (תמיד יש שני מחזורים בסוף מרץ). חוץ מזה, אנחנו לא רואים, ותקנו אותי אם אני טועה, נבחרת שלא ממלאת את האצטדיון במשחק רשמי.

    ואם נרד עוד קומה אחת למטה - להתייחסות שחקנים לנבחרותיהם. כאן, אמנם אנחנו בעידן ה-65 משחקים בשנה, ואסור לזלזל בכך, וישנם שחקנים מבוגרים שבוחרים לפרוש מהנבחרת, אבל חשוב להתייחס לשני מובנים- הראשון הוא שהכוכבים הללו באמת ובתמים עושים זאת כהשתתפות בהעברת המקל לדור הבא של נבחרתם (כמובן בתיאום עם משנתו של המאמן). השני הוא שעדיין שחקנים רבים ברמות הגבוהות ביותר מתייפחים כמו ילדות כשהם מגלים שהמאמן העדיף לרענן את השורות ולקדם דור צעיר מבלי להתייעץ איתם.

    באשר לסוגיית אזרוח הזרים, זה נושא שאפשר רק עליו לפתח דיון ענק, ואני מעדיף לא להכנס לזה.
     
  5. Ampelmann

    Ampelmann Member

    הצטרף ב:
    ‏1/7/04
    הודעות:
    3,844
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אחח יואב...סקאפינו וז'וניניו. יותר מדי זמן בגרמניה ומקלדת ללא אותיות בעברית עשו את העבודה שלהם על היכולות שלי.
    חוצמזה, היום קראתי כתבה בעיתון (שלחו לי לכאן מעריב) שנגעה בלא-מעט נושאים שבהם גם אני נגעתי (אני לא העתקתי ולאור זה שהם פרסמו לפני- גם הם לא העתיקו) והוסיפה גם את העובדה שהשחקנים מגיעים גמורים מעייפות ולא פעם בחוסר חשק. הכתבה הזו גם גרסה, שדווקא המצב הזה, שבו המועדונים מייצרים לחץ אטומי ודורשים דרישות טקטיות נוקשות שמבטלות לעיתים את היצירתיות, תוכל לאפשר לכדורגל הנבחרות להפוך לזירה מיוחדת יותר של שואו על חשבון ביצוע ובכך, וזו כבר תוספת אישית, יוכל הכדורגל הזה לסלול את דרכו חזרה ללב האוהדים.
    רק ככה, כשדורגל הנבחרות מייצר מוצר איכותי יותר מכדורגל המועדונים, הוא יוכל לחזור לבמה המרכזית.


    איגי, גל- המחמאות שלכם הן מה שגורם לאנשים לרצות ולכתוב. תודה!

    אני אנסה להתיחס למה שהעלתם:
    איגי- הדעיכה שהצגת (ושאני הצגתי בהודעת המקור) היא לא מגמה החלטית. לראיה, אפשר לקחת את המונדיאל בגרמניה, שנתן פוש אדיר לעניין בכדורגל במדינה והגדיל מאוד את חוג האוהדים הפחות קרוב (הכוונה למתנדנדים). גם שנתיים אחרי אני שומע כאן מבחורות (בכוונה מתייחס לנשים) שהן התחילו להתעניין בכדורגל בעקבות החגיגה הענקית שהיתה בעיר ב-2006. הסטטיסטיקה מספרת שגם מכירות הכרטיסים בשנה שלפני (וגם בשנה שאחרי) המונדיאל היתה גבוהה באחוז מכובד.
    נוסף על כך, למונדיאל היתה השפעה עצומה על גרמניה. היום מוכרים כאן ברחובות הרבה יותר דגלים ומוצרים של גרמניה עצמה, מה שעד לפני שלוש שנים לא היה כל כך נפוץ. דעת הקהל כלפי המדינה הזו השתפרה פלאים וגם הגאווה הלאומית של הגרמנים התחזקה. מדהים שחודש אחד של כדורגל הופך מגמה של בושה לאומית שהגרמנים נושאים עמם כבר חצי מאה.
    לטורנירים האלה יש גם השפעה פוליטית והשפעה כלכלית עצומה שהיא מעבר לכדורגל, בו הם משמשים בתור כפתור ריענון או פיתוי לקהל חדש ומתנדנד, תהא אשר תהא הרמה.


    גל- אמנם נבחרות ממלאות איצטדיונים באופן קבוע, אבל אל תשכח שכמות קהל היעד של נבחרת גבוהה פי כמה עשרות. אם לברצלונה יש בעיר קהל יעד של 1.6 מליון תושבים (נתעלם מהתיירים כרגע), הרי שלנבחרת ספרד יש באותה המדינה ממש את האפשרות לחלוש על קהל יעד של 40 מליון איש. בהנחה שהאיצטדיון בשני המקרים מכיל בערך את אותה כמות, זה לא ממש קשה למלא אותו גם נגד אנדורה.

    בכתבה שקראתי וציינתי קודם, הוסיפו גם שלעומת נבחרות כמו נבחרת אנגליה, קבוצות אנגליות כמו מנצ'סטר או ארסנל משחקות כדורלג מרתק פי כמה. הסיפור חוזר עם ברסלונה בספרד, שחטאר באוקראינה ובעוד שלל דוגמאות.



     
  6. ג'ובאני אלבר

    ג'ובאני אלבר משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏10/1/06
    הודעות:
    2,276
    לייקים שהתקבלו:
    0
    קודם כל גל עליי לשבח אותך על הכתיבה המרהיבה ועל הדיון הנפלא שהרמת פה [​IMG]

    בנוגע לסוגיית האזרוח, לצערי ולצער רבים הכדורגל ובכלל העולם המערבי לא יחזור להיות לעולם יותר מה שהיה, לא נוכל לראות קרב הולנדי-גרמני אימתני כמו בקנבאואר נגד קרויף ונאלץ להסתפק בקרב מהגרים שכזה בין אוזיל הצעיר לבין ריאן באבל(עם כל הכבוד וההערכה לשניים, שאני יודע ששניהם לא ישחקו ביורו הקרוב). מספיק מבט חטוף בסגל ההולנדי כדי לראות כמה שחקנים שם משפחתם מתחיל בואן, לעומת אותו טורניר קלאסי לפני 20 שנה.
    בעיית האזרוח לא באה לידי ביטוי רק בעולם הכדורגל, אלא גם בכל תחום אחר. למעשה מערב אירופה "נענשת" על הקולוניאליות שעשו באפריקה עוד בשלהי המאה ה-19, ועל פתיחת השערים הרבה כל כך למהגרים שעברו ברצון כדי לעבוד במקצועות מכובדים יותר מבמה שעבדו בעבר. ויחד עם המספרים העצומים שלהם( 6 מיליון טורקים רק בגרמניה [​IMG] ) הם גם קיבלו אזרחות ותמיד בכל קבוצת אוכלוסייה ישנם שחקנים מצוינים שכמובן יחד עם האזרחות משתחלים לנבחרת הלאומית. אם זה טוב או אם זה רע? אני בטוח שכולנו הייינו מעדיפים לראות את אותם מפגשים קלאסים אשר דיברתי עליהם בהתחלה, אך כיום אי אפשר להתעלם מכמות הזרים במדינות אירופה, ולכן כל עוד הם חלק אינטגרלי מהמדינה, על הנבחרת הלאומית לנצל את משאבי הטבע שלה. האמת שאפילו הצמיחה של זה היא עצומה ממש. אם לפני כ-4 שנים נכנס ג'ראלד אסמואה למדי נבחרת גרמניה בהופעה הראשונה של שחקן שחור בנבחרת גרמניה אי פעם, היום מבט חטוף בסגל גרמניה הצעריה שביקרה לא מזמן בארצנו, וניתן לראות שגרמניה צפויה לקבל עוד שחקנים כהים נוספים. באנגליה או בהולנד לדוגמא, לפחות ממה שאני זוכר ב10 שנים האחרונות, השחקנים השחורים מאז ומעולם בנבחרת(אמיל האסקי, אשלי קול, סול קמפבל הם רק חלק קטנטן מהשמות שאני זוכר), כך גם בהולנד. אבל האם זה היה גם לפני 20 שנה? האם שואן באסטן וידידו עשו חייל ביורו 88' הייתה כזו כמות של מהגרים בבחרת הלאומית? אינני בטוח בכך. אבל אין ספק ששחקנים כמו סיידוף, דיוויס קלייברט ואחרים בהחלט הוסיפו לצבע בנבחרת האורנג' במשך השנים האחרונות. אמנם אני לא בקיע במאה אחוז בהיסטוריה של נבחרת האורנג' כמו אחרים בפורום, אבל למעט מקרה קרויף שבגמר גביע העולם ב74' נאלץ לשבת עד 5 לפנות בוקר בטלפון עם אשתו אני לא חושב שהיו בעיות חברתיות קשות כל כך כמו שהיו בנבחרת הולנד בעשר השנים האחרונות. המהגרים כמובן הביאו איתם מעמדות, וכמובן שהם היו במעמד הנמוך ביותר ולכן מדינה שבה אוכלוסייה מסוימת מרגישה קיפוח כלשהו היא תרצה להכויח את עצמה בכל הזדמנות שתינתן לה ועולם הכדורגל הוא יופי של הזדמנות לאותם אוכלוסיות והקרב על מקום בנבחרת ההולנדית בעשר שנים האחרונות היה יותר ממקום בהרכב ההולנדי.

    בנוגע לבעיית השחקנים המתאזרחים אז כל מקרה הוא לגופו. אין מה להשוות את מקרה קוראני שאמא שלו גרמניה כשרה לכל דבר לרוברטו קולאוטי שהכשר היחיד בינו לבין ארץ הקודש הוא איזו בחורינה שהוא תפס כאן, אז יש איפה ואיפה בנושא הנ"ל. אני חושב בלכ אופן שבמערב אירופה צריכים להיות יותר קשוחים עם תנאי הקבלה ולמנוע מעבר מהגרים בלתי חוקיים כמו שנלחמים בהם בארה"ב.

    ובוא נעזוב לרגע בצד את נושא האזרוח, ונעבור לנושא שמעסיק אותנו נטו-- הטורנירים הגדולים.
    אין ספק שעם השוק החופשי בכדורגל העולמי, ניתן לראות מפגשים רבים בין שחקנים אנגלים ושחקנים איטלקים או גמרנים והולנדים ואין צורך להמתין זמן רב כל כך כדי לראות מפגש ביניהם. למעשה קבוצות הכדורגל איבדו לחלוטין את הזהות שלהם. עד לפני כמה עונות הייתי אומר שארסנל היא במאה אחוז קבוצה צרפתית. עם מאמן צרפתי על הקווים, עם גדולי שחקני נבחרת צרפת בהרכב ארסנל ייצגה נבחרת זרים שאולי אוהדים שאוהדים את הקבוצה כמה עשורים טובים יכלו פחות להזדהות עימה. בגלל קבוצות כמו ארסנל, ובגלל כמות הזרים האינסופית שיש בה אני חושב שהאנגלים כל כך מלוכדים כשזה מגיע לנושא הנבחרת הלאומית. כמה פעמים הם מסוגלים לראות 11 אנגלים בהרכב שנלחמים ב11 גרמנים? לא הרבה. לפחות לא בליגות, וליגת האלופות שכבודה במקומה מונח, לא מסוגלת לייצר את הריגוש הזה שמצליחים לייצר היורו והמונדיאל. שחקנים נהפכים גדולים לא עם זכייה בליגת האלופות, מישהו באמת זוכר את כל ה11 של פורטו מ2004? אלא שחקנים נהפכים גדולים בטורנירים הללו. מי באמת היה מכיר את אחד מגדולי השחקנים בכדורגל העולמי, זינדאדין זידאן אלמלא אותו טורניר פנטסטי שנתן ב98'? גם פלה ומראדונה הם שחקנים שהפכו גדולים בגלל מונדיאלים. אז נכון, יש יוצאי דופן כמו נבחרת יוון שלמעט אוטו רהאגל לא זכור ממנה יותר מדי.
    אבל כמו שציינתי, העובדה ששחקנים הופכים משחקנים גדולים לסופר סטארים אמיתיים, קורת אך ורק במונדיאל וביורו. בזירה המרכזית של הכדורגל העולמי, בלי כל קשר למה שהם עשו במהלך השנה וכמה זכיות יש להם בתואר הנכסף ליגת האלופות.

    בנוגע לשאלה על שינוי בנבחרות, אז כמו שציינתי בסוגיית האזרוח איפשהו למעלה אני מאמין שאנו כבר רואים את השינוי בנבחרות הלאומיות. מרומניה, מדינת מזרח אירופה קלאסית ועד לאנגליה בלכ הקבוצות הללו יש מספר לא מבוטל של מהגרים שנכנסים יותר ויותר לכדורגל, כמו שאמרתי הולנד ואנגליה הן דוגמאות מצוינות לכך.

    לטעמי, פאבל נדבד עשה טעות איומה שפרש מהנבחרת כדי להקל על עצמו במהלך העונה ביובנטוס. הנבחרת כמו שציינתי היא המקום בו פאבל נדבד היה יכול להפוך ענק אם היה מגיע לאיזשהו מקום עם נבחרת צ'כיה האפרורית משהו של 2006, אבל הודח כבר בבתים ואולי באיזשהו מקום ניתן להבין את התסכול שלו. אבל להבדיל ממנו יש את האנריק לארסון, אפילו מלכת שוודיה בכבודה ובעצמה דרשה ממנו שיחזור לסייע לנבחרת הלאומית והוא עשה את זה בשתי ידיים. אני חושב שטובת הנבחרת הלאומית חשובה הרבה יותר מהטובה האישית ולכן על שחקנים כמו פאבל נדבד שהם אחד מעמודי התווך של נבחרת צ'כיה להשאר בתוך הנבחרת הזו ולא לפרוש מהנבחרת רק כי הוא רוצה להצליח יותר עם יובנטוס.

    כמו שציינתי למעלה, אני חושב שיש להקשות את כל נושא האזרוח, אבל צריך למדוד כל נושא לגופו ומכיוון שאנחנו נמצאים עמוק מדי בתוך הנושא אינ חושב שמכאן כבר אין דרך חזרה.

    בנוגע לריבוי הטורנירים. אני לא חושב שאולי למעט אליפות אפיקה שנמצאת איפשהו בינואר ובהחלט פוגעת בכדורגל העולמי כאשר שחקנים בכירים בכל הקבוצות נוטשים אותם בשיאה של העונה כדי לשחק בטורניר הזה. יש ממש פגיעה ברצף השוטף של העונה. המונדיאלוהיורו שהם שני הטורנירים הגדולים משוחקים ביוני, שבועות מספר לאחר תום העונה. לכן, השחקנים מספיקים גם לנוח וגם להתאמן לקראת הדבר הגדול ביותר בשנה. לטעמי ההצגה הטובה ביותר שהכדורגל העולמי יכול להניב. אז ריבוי טורנירים כמו אליפות אירופה או אליפות אמריקה הם טורנירים הכרחיים, אבל טורנירים כמו גביע הקונפדרציות ז"ל, הוא לא מסוג הטורנירים שלהם אנו מצפים ועל טורנירים מהסוג הזה אפשר לוותר למען מנוחת השחקנים.

    לסיכום גל, יופי של כתיבה, כבר זמן רב שלא יצא לי לקחת חלק בדיון שכזה.
    כן ירבו ושיהיה לנו טורניר יורו שיחקק בזכרוננו הרבה זמן ולא לרעה. [​IMG]
     
  7. M_T_A

    M_T_A Member

    הצטרף ב:
    ‏14/2/05
    הודעות:
    5,310
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אמרתם פה נכון שהיום כבר לא צריך להתאמץ ולא צריך לחכות כ"כ הרבה כדי לראות כל שחקן מכל מקום בעולם, אבל עדיין כדורגל הנבחרות מביא איתו ערך מוסף שכדורגל המועדונים בחיים לא יוכל להביא.
    נתחיל מזה שנבחרות עדיין משחקות הרבה פחות ממועדונים עם כל היורו\קונפדרציות\אליפות אפריקה\קופה וכו'. 60-70 משחקים בעונה לעומת 6-7. כדורגל נבחרות מאחד סביבו מדינות ועמים שלמים, לכל משחק רשמי יש ציפייה אדירה, יש אווירה מיוחדת שאין לקראת שום גמר צ'מפיונס או משחק מכריע במאבק על האליפות, וזה נגרם גם מהידיעה שאם נבחרת נכשלת היא תצטרך לחכות הרבה יותר זמן כדי לפצות על זה, לא כמו קבוצה שעפה ברבע גמר הצ'מפיונס ואז מחכה חצי שנה לעונה הבאה או קבוצה שמפסידה איזה משחק בליגה ואז יש עוד כ"כ הרבה מחזורים לתקן. זה יוצר תחושה של עכשיו או לעולם לא.
    כשנבחרת קטנה מצליחה בגדול זה יוצר תחושה של התעלות לאומית ששום הצלחה של מועדון קטן לא יכולה להשתוות אליה. ראינו מה קרה בטורקיה וקוריאה ב2002(למרות שבמקרה השני זה היה בעיקר שופטים אבל נעזוב את זה) וביוון ב2004.
    אי אפשר להשוות את הצ'מפיונס ליורו או מונדיאל גם מהבחינה שבצ'מפיונס המשחקים נמרחים על פני עונה שלמה ויש הפסקות של שבועות ואפילו חודשים, ביורו\מונדיאל זה חודש אחד שבו כל יום יש משחקים וזה יוצר אווירה של חג.
    חוץ מזה כדורגל הנבחרות נותן לנו אפשרות לראות הרכבים אחרים משתפים פעולה מההרכבים שהתרגלנו אליהם במהלך השנים. אז למה לא?
     
  8. Alvaro Recoba

    Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אוקיי, אבל בשורה התחתונה האצטדיון מלא ואין לך דרך לבחון האם האצטדיון היה מלא גם אם היה גדול באופן פרופורציונלי בין מספר תושבים בעיר למספר תושבים בכל המדינה. אשמח אם תתייחס גם לנושאים האחרים.
     
  9. mr.shmactics

    mr.shmactics Member

    הצטרף ב:
    ‏6/2/06
    הודעות:
    591
    לייקים שהתקבלו:
    0
    טורנירים כאלו בחיים לא יהפכו לשוליים למדינות יש הרבה אגו הם תמיד רוצים הצלחה לאומית
    בזירות כאלו רק דבר אחד יוכל לגרום לטורניר כזה להפוך לשולי וזה גלובליזציה מוגזמת.
    נבחרת שלמה שבנויה מזרים.
     
  10. Hotspur

    Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ג'ובאני אלבר, מה שכתבת הוא פשוט סלט שטויות שלם שנובע או מחוסר ידע היסטורי או שפשוט גדלת על ברכיו של יורג היידר.
    אתה אומר לי שאתה סופר כמה כהי עור יש בכל נבחרת? אתה מתייחס לשחקנים כ"משאב"? אני צריך אולי להסביר לך שמשפחות של שחקנים כמו אשלי קול, סול קמפבל וכו' שחלק! ממשפחתם עלו לאנגליה ממדינות שנחשבו חלק מהאימפריה הבריטית לפני יותר מ-100 שנה הם אנגלים "כשרים" פחות מבקהאם?
    אין מה לעשות ואלו אינטרסים קיימים. מעצבן קצת לראות ברזילאי דוגמת דקו שלא ישוב לגור שנייה בפורטוגל אלא השתמש בה נטו אבל אי אפשר באמת לאכוף את זה - תשנה מדיניות של מדינה שלמה בגלל כדורגל?
    הסאבטקסט של הדברים שלך, מהדברים המחליאים שקראתי בפורום. מקווה שאתה היחיד פה שמפנטז על קרב כל לבן ואולי אפילו תבנה טורניר גזעני דמיוני.

    אם בעבר כדורגל המועדונים היה מושפע ישירות מכדורגל הנבחרות, כיום הרי שהמצב הפוך. הכדורגל ברמת הנבחרות אפילו ינק את הבונקריזם והפחדנות של הצ'מפיונס ליג והטורנירים הגדולים המועדונים. זה לא מפתיע, כי היום הנבחרות הרבה יותר תלויות והרבה יותר חוששות מהמועדונים שמעמדם התחזק.
    רוב האוהדים שפגשתי מכל העולם ובפרט אלו האנגלים- מקדשים את הנושא של מפגש מול קבוצה ממדינה אחרת בין אם זה מעמד הנבחרת או רמת המועדון, זו קלאסה אחרת של אהדה ומעורב בה גם כבוד לאומי.
    האם לדעתי כדורגל הנבחרות דועך? כן, מפני שהוא יונק מהכדורגל של הקבוצות ונושא יותר מדי מטען במקום להיות זירה נפרדת כפי שהיה בעבר. בשטח, לא ראינו טורניר בין נבחרות שהיה ברמה גבוהה כבר כמעט עשור, ובינתיים אני לא רואה משהו שמשנה את זה.
     
  11. Der Kaiser

    Der Kaiser Manuel Neuer מנהל מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏7/9/04
    הודעות:
    24,791
    לייקים שהתקבלו:
    332
    לא ראינו טורניר נבחרות ברמה גבוה כמעט כעשור? תסביר.
    אגב גיא, לא היום המציאו את הכדורגל המבוקר. זה עוד היה במהלך שנות ה 70 שליגת האלופות לא הייתה קיימת. הנבחרות לא ינקו את שיטת המשחק הזאת, זה היה שם תמיד, מי שינק זאת אם כבר אלו הקבוצות.
     
  12. Hotspur

    Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הממממ המונדיאל האחרון? סטטי.
    היורו הקודם? בית שימוש (מלבד, בשיא האובייקטיביות, צ'כיה ואנגליה ששיחקה נהדר בטורניר ההוא).
    המונדיאל ב-2002? כנ"ל.
    קיבלת 8 שנים ללא טורניר נבחרות ברמה ראוייה.
     
  13. Der Kaiser

    Der Kaiser Manuel Neuer מנהל מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏7/9/04
    הודעות:
    24,791
    לייקים שהתקבלו:
    332
    מונדיאל 2006 היה פצצה, פשוט תענוג. טוב בהרבה ממונדיאל 94 ממועט השערים או יורו 96. לא הוגן להעמיד הכל בהשוואה סביב מונדיאל 98 המוצלח.
    ב 2006 יופי של הצגות נתנו, עבר בהצלחה מהפרט הראשון ועל לפרט האחרון את כל הביקורות הקיימות.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏7/6/08
  14. Hotspur

    Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    מה היה תענוג? מעט השערים? הכדורגל המבוקר ובעיקר נטול היצירתיות והדמיון?
    העובדה שמרבע הגמר והלאה לא הייתה קבוצה אחת שסיכנה את השער יותר מ-5-6 פעמים?
     
  15. דנידין

    דנידין Member

    הצטרף ב:
    ‏6/4/07
    הודעות:
    8,670
    לייקים שהתקבלו:
    0
    רבע גמר כמעט בכל טורניר בהיסוטוריה לא תראה כדורגל פתוח כמו במשחק ליגה. צרפת 98 היה יוצא דופן, כמעט אפשר לומר שזה היה טעות של המארגנים. אבל גם בליגת האלופות המגמה היא לבנקר בשלבים המכריעים, ולכן מעט פעמיים רואים כדורגל עם תוצאות גבוהות.

    טורנירים מכריעים היו וישארו בשלבים המאוחרים צמודים ובעלי סקור נמוך. זה לא עושה את הכדורגל ללא טוב. אם מונדיאל 2006 לא היה טוב, אז כל המונדיאל והיורו עד היום כולם היו גרועים. רף מונדיאל 98 הוא לא רף מציאותי וריאלי.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏7/6/08

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!