דיון התקשורת והמולטימדיה של הפורום הספרדי 2016/17

שוער יורד:: הנפילה של קיילור נאבאס - מתוך Ynet

http://images1.ynet.co.il/PicServer5/2017/02/20/7601403/760139701000100980563no.Xxx

לפני שנה נחשב שוער ריאל מדריד לאחד הטובים בעולם, אבל הוא לא חזר להפגין את היכולת מלפני הניתוח. הטעויות המביכות שביצע העונה גרמו שוב לקריאות לרכישת דה חאה ובאיטליה טוענים שנבאס עשוי לנחות בלאציו. זידאן מאמין בו בינתיים, השאלה עד מתי תהיה למועדון התובעני סבלנות.

כשקיבל את אפודת השוער הראשון במדריד הכל היה טוב. לפני שנה נחשב קיילור נבאס לאחד השוערים הטובים בעולם ומעמדו כשוער הבכיר של ריאל מדריד לא הוטל בספק. כיום הוא סובל מירידה תלולה ביכולת ולא ברור אם יישאר במועדון בעונה הבאה. מאז שעזב איקר קסיאס את המועדון מנסה ההנהלה לרכוש את דויד דה חאה ממנצ'סטר יונייטד ולאחרונה הלכו וגברו הקולות לבצע את המהלך. האקורדים הצורמים ביותר נשמעו אחרי הטעות של נבאס בשער שכבשה נאפולי בניצחון 1:3 של ריאל במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות. נבאס עמד מחוץ לשערו, ספג מלורנצו אינסינייה שהקשית מעליו מ-30 מטר ולמרות הניצחון עלול אותו שער לגרום להדחת הבלאנקוס מהמפעל. בעקבות זאת ידיעות לגבי הרצון לצרף את דה חאה, וגם שמו של טיבו קורטואה מצ'לסי הוזכר...

 

תאונת זהות: הנהלת ברצלונה היא האחראית לבעיות של המועדון
נשיא שנתפס בשקרים, קרבות פוליטיים, אקדמיה מפורקת ומנהל ספורטיבי שגרם למסי להתייאש. עוד לפני לואיס אנריקה, הנהלת ברצלונה היא זו שמכרה את ערכי המועדון וגרמה לשחקנים לחוש נבגדים. משבר הזהות שאפילו קאמבק היסטורי מול פ.ס.ז' לא יוכל לפתור

"נדבר באפריל או במאי". זו הייתה התשובה של נשיא ברצלונה, ז'וזפ מריה ברתומיאו, כאשר נשאל בתחילת חודש פברואר בנוגע לעתידו של המאמן לואיס אנריקה. הוא הקפיד לחזור על הדברים בכמה הזדמנויות שונות וגם ציין כי למועדון אין תכנית חלופית. "לואיס אנריקה הוא המאמן היחיד שאנחנו חושבים עליו".
בשבוע שעבר, רגע אחרי שהמאמן הכריז במסיבת העיתונאים בתום המשחק מול ספורטינג חיחון כי יעזוב בתום העונה והבהיר כי התריע על כך בפני הממונים עליו עוד בקיץ, ברתומיאו כבר נשמע אחרת לגמרי. "במהלך הקיץ לואיס אנריקה טרח ליידע את רוברט פרננדס ואלברט סולר כי הוא לא צפוי להמשיך, והשבוע הוא הודיע לנו על החלטתו".
על פי התקשורת הקטלאנית, העדכון מלואיס אנריקה לא הגיע באותו שבוע אלא שבועיים קודם לכן. מיד לאחר התבוסה 4:0 בפארק דה פראנס. בכל מקרה, ברתומיאו (שוב) נתפס בשקר וגם יצר מתיחות חדשה בהנהלה, שכן יתר החברים (פרט לשותפי הסוד רוברט וסולר) גילו על כך רק בעת מסיבת העיתונאים. המהלך הזה סיפק תחמושת ליריביו מבית ומחוץ, שלא היססו להצביע על הבעיה האמיתית של ברצלונה. עוד לפני לואיס אנריקה והשחקנים, ובלי כל קשר לתוצאות על המגרש, אובדן הדרך מתחיל מלמעלה. ההנהלה המסואבת, זו שנציגיה מבטיחים כעת מאמן חדש עם ה-DNA של ברצלונה, היא זו שמכרה את ערכיה ובגדה במורשת.

המשחק הראשון מול פריס סן ז'רמן היווה את נקודת השבר מבחינת לואיס אנריקה, אבל אמור להיות גם קו פרשת המים מבחינת הנהלת המועדון. פרט לתוצאה הכואבת, ההשפלה האמיתית הייתה בכך ששניים מהמצטיינים של אלופת צרפת, נובורישית שנמצאת עדיין בראשיתו של פרויקט, היו תוצרים של מחלקת הנוער בדמות פרסנל קימפמבה ואדריאן ראביו בני ה-21. אפילו כאשר מרקו וראטי נפצע, פ.ס.ז' שלחה למגרש קשר בן 19 בשם כריסטופר אנקונקו. עוד כישרון טרי ממחלקת הנוער. דווקא לברצלונה, המשמשת מודל לחיקוי עבור מועדונים בהתפתחות כמו פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי, לא הייתה תשובה בנושא.

לואיס אנריקה זכה בינתיים בשמונה מ-10 התארים עליהם התמודד, אך לא הצליח להזרים דם חדש. הקבוצה שהציגה שבעה שחקני בית בגמר ליגת האלופות ב-2011 ושנה לאחר מכן אפילו שיחקה בליגה עם הרכב שכל כולו על טהרת אקדמיית לה מאסיה המפוארת, נשענה בגזרת "הצעירים" על ראפיניה בן ה-24 וסרג'י רוברטו בן ה-25. אחרי שהאחרון היה הספרדי/קטלאני היחיד בהרכב בניצחון הדחוק על לגאנס, הנשיא לשעבר ז'ואן לאפורטה הקניט את ההנהלה הנוכחית וצייץ: "הקבוצה סובלת, הקהל מפולג ולה מאסיה מפורקת".

מפורקת, עד כדי כך. אז מה השתנה פרט לסגנון המשחק הישיר שסיגלה לעצמה הקבוצה הבוגרת? בברצלונה טוענים כי העונש מפיפ"א בפרשת ההעברות הלא חוקיות של כדורגלנים קטינים הוא הגורם העיקרי, אך זה בסך הכול תירוץ. "כל המדיניות היא אחרת לגמרי", הסביר ל-GOAL מאמן שעבד באקדמיה. "יוהאן קרויף רצה תמיד את השחקנים הטובים ביותר, זו הייתה הפילוסופיה. היום מחפשים את החזקים ולא את המוכשרים. פעם התמקדו בדרך ורצו לדעת איך הקבוצה שיחקה, היום התוצאות הן העיקר. בארסה ב' משחקת רק כדי לנצח, וכדי לעשות את זה מביאים שחקנים בוגרים יותר מאשר אלו שנמצאים בהתפתחות. זה יוצר בעיה".

קבוצת המילואים של ברצלונה ירדה לליגה השלישית ב-2015. בעונה שעברה היא סיימה במקום ה-11 והעונה מובילה את הבית שלה בתקווה לשוב לליגת המשנה. אלא שזה קורה עם שחקני רכש כמו אלברטו פראה (26) וחסוס אלפרו (25), פליטי מחלקות הנוער של אתלטיקו מדריד וסביליה, בהתאמה. כמה מהצעירים אמנם קיבלו הזדמנויות ספורות במשחקים זניחים של ברצלונה בגביע המלך, אבל דקות הליגה של כולם גם יחד מסתכמות באפס עגול. "לואיס אנריקה לא מסתכל לכיוון קבוצת המילואים, אבל האמת היא שאין יותר מדי מציאות", אומרים מאמני העבר. ואיך יהיו? באחד ממשחקי הליגה האחרונים של בארסה ב', המאמן ג'רארד לופס, קשר ברצלונה, ולנסיה נבחרת ספרד לשעבר, שיתף רק שני בוגרי לה מאסיה. שניים בלבד.

כאשר לאפורטה טען כי האקדמיה מפורקת, הוא הפנה אצבע מאשימה ליריבו הגדול ברתומיאו, האיש לו הפסיד בבחירות לנשיאות ב-2015. הנשיא המכהן הוא זה שחתום על פיטורם של מאמני ילדים, בין היתר אלו שגילו את ג'רארד פיקה ואנדרס אינייסטה ואנשי מקצוע נוספים שיישמו את אג'נדת קרויף באקדמיה, בין היתר שחקן העבר גיירמו אמור. ובזמן שברצלונה השאירה מאחור את לה מאסיה והמורשת, היא הוציאה מעל 200 מיליון יורו על שחקני רכש מאז סיום העונש של פיפ"א. "בארסה רודפת אחרי ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד, במקום להיות בארסה", נכתב בעיתון "אל פריודיקו". "בקיץ יגיע מאמן חדש והוא ירצה לבצע רענון משלו. מכיוון שאין אפשרות למצוא פתרונות מבית, אנחנו נראה מסע רכש נוסף".
את מסע הרכש הקודם קשה להגדיר כמוצלח. לואיס אנריקה התעקש על אנדרה גומש ולא התנגד להחתמות האחרות, אבל הכישלון הכללי רשום על שמו של המנהל הספורטיבי רוברט פרננדס. 123 מיליון יורו הושקעו בשישה שחקנים, שמתוכם רק סמואל אומטיטי באמת השתלב עד כה. אותו רוברט מופקד כעת גם על בחירת המאמן הבא, אך חוסר ההצלחה שלו בקיץ הוביל לכך שאחרים מכרסמים במעמדו ומנסים לדחוף את המועמד שלהם. קודמו בתפקיד, האיטלקי אראידו בראידה שהפך לאחראי מחלקת הסקואטינג הבינלאומית של ברצלונה, תומך בכלל במינוי של מקס אלגרי מיובנטוס. צ'רלי רשאק, מאמן ברצלונה לשעבר ואחד מיועצי הנשיא, תומך במאמן קטלאני או בהחזרתו למועדון של אוסביו סקריסטן, אותו פיטר ברתומיאו מקבוצת המילואים. וגם לסגני הנשיא ג'ורדי קרדונר, קרלס וילארובי וג'ורדי מסטרה יש רצון להשפיע. כל אחד מושך לכיוון שלו.

המאבק הזה מבשר גם על תחילתו של קרב הירושה, אותו מוביל קרדונר. לברתומיאו אמנם נותרו ארבע שנות כהונה, אך בקטלוניה מאמינים כי הנשיא שנכנס לתפקיד כממלא מקום בעקבות התפטרותו של סנדרו רוסיי ב-2014, מתכנן לפרוש כבר בשנה הבאה. הוא רוצה לצאת בתנאים שלו ולכן מקדם כעת התרחבות בשוק האסייתי, את תכנון האצטדיון החדש ושינויים מבניים אחרים. הבעיה שכמו קודמו, מי שהביא לברצלונה את הסכם החסות המושמץ עם קטאר והסתבך קשות בפרשת ניימאר, ברתומיאו מתמקד בעיקר בנושאי מסחר ושיווק, ומרחיק את ברצלונה מהבסיס שלה. בחירת המאמן, "סופר מאמן" לדבריו, מהווה נדבך נוסף בניסיון לשקם את התדמית.

ויש גם את ליאונל מסי. אולי האיש על פיו יישק דבר בברצלונה, על אחת כמה וכמה כאשר הוא בעמדת כוח כמו זו הנוכחית, בזמן דיונים על הארכת חוזהו. "מסי לא השפיע מעולם על בחירת המאמן, אבל כשהוא מדבר, כדאי להקשיב לו", כתב פרנססק אגילאר בטורו ב"אל מונדו דפורטיבו", כתזכורת להעדפתו של טאטה מרטינו על פני ארנסטו ואלוורדה ב-2013. ולמסי נמאס, כך נדמה. אם בחוזה הקודם השיקולים היו בעיקר כלכליים, הפעם הוא מציב להנהלת המועדון לא מעט תנאים מקצועיים.
על פי התקשורת הארגנטינאית, הכוכב דורש קבוצה תחרותית יותר, עם סגל עמוק שיאפשר להיאבק שוב על זכייה בליגת האלופות. הוא גם מאמין כי בן ארצו חורחה סמפאולי צריך להוביל את הפרויקט החדש. מדובר בביקורת המכוונת לעברו של רוברט, ולפי דיווחים ממדריד, שלטענת רבים הגיעו בכלל מכיוון נשיא ריאל פלורנטינו פרס, מסי סימן את המנהל הספורטיבי ומעוניין שגם הוא יוחלף אחרי לואיס אנריקה. "לדעת שחקנים בסגל, מדיניות הרכש הנוכחית רק פגעה בקבוצה וגם מקשה על השחקנים הקיימים לשפר את החוזים שלהם", נכתב.
הטענה הזו שפורסמה בעילום שם כמובן, הצטרפה לביקורות נוספות, כשמעל כולן ניצבו ההאשמות של דני אלבס, אחד מחבריו הקרובים של מסי. "הנהלת ברצלונה התנהגה אליי בכפיות טובה", אמר המגן הברזילאי שעבר בקיץ ליובנטוס אחרי שמונה שנים בקאמפ נואו. "הם לא כיבדו אותי בשלוש השנים האחרונות. קיבלתי הצעה לחוזה חדש רק כשהוטל האמברגו של פיפ"א. לאנשים שמובילים את ברצלונה כיום אין מושג איך להתנהל מול השחקנים שלהם".

 

ב-One עשו כבוד לצ'אבי אלונסו והרימו כתבה עם סקירה על הקריירה שלו:

שחקן קלאס: הכדורגלן הכי 'קול' מסיים קריירה
אלוף ספרד, אלוף גרמניה, אלוף אירופה ואלוף עולם. פרידה מצ'אבי אלונסו, השחקן שהיה מאמן על המגרש ושזכה בהכל, בלי לשכוח לרגע אחד את הסטייל

http://images.one.co.il/images/one/450_250/gg1284270.Xxx
http://images.one.co.il/images/one/450_250/gg1284269.Xxx
http://images.one.co.il/images/d/dmain/ms/gg1284264.Xxx

“אלו לא יהיו השערים שלי. זאת לא תהיה המהירות שלי. זה לא יהיה הדריבל שלי. מה שיהפוך אותי בכל קבוצה לשחקן טוב ומשפיע, זה להפוך את השחקנים סביבי לטובים יותר. בשבילי להיות שחקן קבוצתי, זה לחשוב על מה שהקבוצה צריכה. אני אוהב לראות שכולם מסביבי עושים את העבודה שלהם, כי אז אני יודע שאני עשיתי את העבודה שלי”.
וככה, בכמה שורות, צ’אבי אלונסו הצליח לתמצת את המהות שלו ככדורגלן. את המילים האלו הוא אמר ב-2016, כשהוא כבר בן 35, מעבר לשיאו, אך עדיין שחקן חשוב בבאיירן מינכן. הספרדי, אלוף עולם, אלוף אירופה, אלוף ספרד, אלוף גרמניה, ופעמיים הזוכה בליגת האלופות, היה כדורגלן מזן אחר, ואחרי שהודיע אתמול (חמישי) על פרישה, הגיע הזמן להעיף מבט מעט אחר, על קריירה שהייתה מעט אחרת.

מעל הכל, צ’אבי אלונסו היה ‘קול’. הוא היה קול אמיתי. לא כזה שצריך שצריך צבעים מיוחדים בשיער, שצריך לעשות פרסומות גדולות או להשוויץ בגוף השרירי שלו. הוא היה קול בהתנהלות שלו על המגרש, הוא היה קול כשהוא כבש שערים, הוא היה קול כשהעמיד פעם אחר פעם את החלוצים בקבוצה שלו בנונשלנטיות של גאון אמיתי מול השוער. כשסיפר על הפעם הראשונה שבה שיחק בקאמפ נואו במדי ריאל מדריד, הוא פשוט אמר: “100,000 איש צעקו לנו בוז. זה היה פשוט מדהים, כמו מוזיקה באוזניים”. אגב מוזיקה, מה יכול להיות יותר מגניב מכדורגלן שמאזין ל-לו ריד?

מקצועית, אלונסו רשם את שמו באותיות של זהב בכל מקום שבו שיחק, וכששחקן שהשפיע יותר מכל על מי ששיחק סביבו, והפך לקונצנזוס בכל מקום בו שיחק, כדאי להעיף מבט אחורה ולהיזכר במה שאמרו חבריו ומאמניו לאורך הקריירה שלו.

ב-2001/02, בגיל 20, ערך אלונסו את הופעת הבכורה שלו בלה ליגה במדי ריאל סוסיאדד. ג’ון טושאק, מאמן הקבוצה באותה שנה אמר עליו את מה שעוד אנשי מקצוע רבים יגידו עליו בעתיד: “אני לא זוכר שחקן צעיר שהצליח להשפיע בצורה כזאת על המשחק כבר בבכורה שלו. נדמה שכולם פשוט הופכים להיות שחקנים טובים יותר כשהוא על המגרש”. שנה לאחר מכן, יהיה אלונסו חלק אינטגרלי ומשמעותי מהקבוצה הגדולה בתולדות הבאסקים, שסיימה במקום השני בליגה.
ב-2004/5, הוא נקנה על ידי ליברפול, וכבר בשנתו הראשונה זכה בליגת האלופות, כשהוא כובש את השער השלישי ב-3:3 הבלתי נשכח נגד מילאן בגמר. שיתוף הפעולה שלו עם סטיבן ג’רארד הצית את הדמיון של האוהדים בקופ: “כבר אחרי האימון הראשון, היה ברור שאלונסו הוא בן מלוכה. הוא הקשר הטוב ביותר שאי פעם שיחקתי איתו. אם אי פעם אהיה מאמן ליברפול, אני יודע את מי אני אקח כעוזר”, אמר סטיבי ג’י בעבר.
כשעבר ב-2009 לריאל מדריד, מעבר עליו אמר ג’יימי קראגר: “השחקן שהעזיבה שלו פגעה במועדון יותר מכל”, הוא התחיל פרק מפואר נוסף בקריירה שלו, ובמדי הבלאנקוס זכה באליפות הראשונה שלו, ובתואר ליגת אלופות נוסף.
“אין לי ספק שמתי שהוא יפרוש, הוא יהפוך למאמן, ומאמן מעולה. הוא פשוט יודע לעשות את כולם טובים והוא מבין את המשחק ברמה הכי גבוהה. הוא מזכיר לי את פפ גווארדיולה. הוא שחקן, אבל כבר עכשיו הוא חושב ומתנהג כמו מאמן”. הדובר? ז’וזה מוריניו, אחד שלא ממהר לפרגן לכל אחד. את העונות האחרונות שלו בקריירה בילה בבאיירן מינכן. הוא הפך לחלק אינטגרלי מהמכונה הגרמנית של פפ גווארדיולה (“אלונסו תמיד יכול לשלוט במשחק. ברגע שהכדור אצלו, אין טוב ממנו בלהחליט מה יקרה על המגרש”), והוסיף לארון התארים הבלתי נגמר שלו, עוד שתי אליפויות גרמניה, כשבשלישית הוא יזכה בסוף העונה הזאת.

ועכשיו, הוא תולה את הנעליים, וחותם את הקריירה המפוארת שלו. קריירה יוצאת דופן, בעיקר כי קשה לחשוב על שחקן שעבר כל כך הרבה, ופשוט לא יצר לעצמו שונאים, גם לא בקרב היריבים הכי מרים של הקבוצות שלו. וחוץ מזה, מי עוד יכול להיראות כל כך מגניב בתלבושת הזאת?

*****

לא רע. בתור אחד שמתדפק על דלת התקשורת ספורט, כתבה על שחקן אהוב שעומד לפרוש כי הדבר הכי כיף שאפשר לעשות. לדעתי היו חייבים לציין כמה מהלכים יותר ספציפיים בקריירה שלו חוץ מהגמר באיסטנבול כשכבש. הבישול לארבלואה בדרבי של מדריד היה מדהים וכמובן גם הטירוף שלו ביציע כשלא יכל לשחק בגמר הדסימה בגלל כרטיס צהוב, טראגי כמעט כמו המקרה של פאבל נדבד.

 

לצד הפרגון הגדול שברצלונה קיבלה בארץ הקודש על הרמונטדה המטורפת נגד פאריס, בחלק מכלי התקשורת לא שכחו להתעסק במסביב.

עמיר פלג - לא טירוף ולא נעליים
התקשורת יצאה מפרופורציות אחרי השישייה של ברצלונה מול פ.ס.ז' בשמינית גמר הצ'מפיונס, אבל כבר ראינו משחקים דרמטיים יותר, חשובים יותר ואיכותיים הרבה יותר - ועוד לא דיברנו על טעויות השיפוט שהרסו את הערך הספורטיבי. עמיר פלג ראה את ההתחזויות המגעילות של סוארס וניימאר ונזכר ביד אלוהים של מראדונה ובמשחק השרוכים של איתן טייב

אוקיי, נעזוב השוואות, אבל נכון שזה היה משחק ענק?
ממש לא. ברצלונה הייתה רחוקה מלהרשים מול הבונקר המפוחד של פ.ס.ז'. ניימאר הבריק אך מסי בקושי הורגש, ההגנה הייתה פריכה, ובואו ניזכר בגולים. הראשון היה קומדיה של טעויות ברחבה הצרפתית, ואפילו לא הגיע לרשת. השני היה עצמי בפוקס מארץ הפוקסים, הרביעי והשישי היו נהדרים, אבל איזה ערך היה להם אלמלא השלישי והחמישי, בפנדלים שלא היו ולא נבראו? מה הטעם במשחק שבו קוון משפיע יותר מקבאני?

טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק, לא
נכון, אבל כשזה בא בצורה כל־כך מרוכזת, וכשהנהנית היא הקבוצה הגדולה שמשחקת בביתה – ולא משנה אם קוראים לה ברצלונה, ריאל מדריד, הפועל באר שבע או מכבי ת"א – תחושת העיוות זועקת שבעתיים. היא מקוממת הרבה יותר כאשר מי שיוצאים נשכרים אלו פרובוקטורים סדרתיים כמו ניימאר ולואיס סוארס, שמזנקים בתיאטרליות ברחבה כדי לעבוד על שופטים. אם שניהם קיבלו פנדל, במקום צהוב, זה מגעיל.

- בעיתון מעריב לירן שכנר גם כן ביקש לשים פרופרוציות ודיבר על האפסיות של שחקני פאריס וכן על השיפוט.

- כתבה של אוריאל דסקל עם 7 הערות על המהפך של ברצלונה

1. מה שקרה בין ברצלונה לפריז סן ז'רמן זה שהקבוצה עם 3 מ-5 החלוצים הכי טובים בעולם, עם 2 מ-10 הקשרים המרכזיים הטובים בעולם ו-1 מ-5 הבלמים הכי טובים בעולם - נתנו תצוגה פסיכית של כדורגל. הם נכנסו למוד טום בריידי וחזרו מפיגור בלתי אפשרי.
2. כמה בלתי אפשרי? 2. מספר מפגשים אירופאים שהמשחק הראשון בהם נגמר ב-4-0: 186 מספר הקבוצות שהצליחו לחזור מפיגור כזה: 1 - ברצלונה.
3.הנרטיב בערוץ הספורט היה שליאו מסי לא שיחק טוב. אבל ברצלונה שיחקה מדהים. ולמסי יש קשר לזה. פריז סן ז'רמן הגיעה למשחק במטרה לעצור את מסי - בדומה למה שעשתה בצרפת. זה אומר 2-3 שחקנים על מסי כל הזמן. זה שחרר את ניימאר ולואיס סוארס. במקרה מסי גם היה השחקן עם הכי הרבה מסירות מפתח בברצלונה.
4. כן, ברצלונה נעזרה בשופטים. לא, זה לא בסדר. די, זה לא לוקח מהגדולה של מה שקרה. ברצלונה התנחלה בחצי של פריז סן ז'רמן. לצרפתים לא היו תשובות. ומה, אם ברצלונה היתה מנצחת 5-1 ולא 6-1, לא היה מגיע לה לעלות - בגלל חוק שערי החוץ המיותר? חאלס. אל תהרסו לעצמכם.

 

לואיס פיגו בישראל, בראיון: "רונאלדו ומסי? לא הייתי לוקח אף אחד מהם"
המהפך הדרמטי של ברצלונה או זה של מנצ'סטר יונייטד? הכוכבים מהדור שלו או אלה של היום? וגם: למה הוא ציפה מזידאן והרגע שבו נזרק עליו ראש של חזיר. לואיס פיגו, אגדת כדורגל, הגיע לישראל ומדבר כמעט על הכל

ממרומי הסוויטה הנשיאותית במלון הרודס בת"א הופתע לואיס פיגו לגלות כי וידיגאל מאמן את מכבי ת"א. כשהבין כי הוא מתגורר בעיר מיהר מי שנחשב לאחת מאגדות הכדורגל הגדולות בעולם לסמס אליו.
"אני לא מאמין שהוא מאמן פה, ממש לא ידעתי. בטח לא שהוא גר בת"א, אקבע להיפגש איתו פה. שיחקנו ביחד בנבחרת פורטוגל", התלהב כוכב העבר של ריאל מדריד וברצלונה, אלא שפיסת הטריוויה לפיה שיחק איתו בפורטוגל עוררה את חשדי: "לאיזה וידיגאל אתה מתכוון? ליטו שיחק בנבחרת אנגולה". פיגו החל לחייך במבוכה. "ליטו? אני בכלל לא מכיר, חשבתי שאתה מדבר על לואיס וידיגאל, אפילו סימסתי לו שניפגש".

http://images1.ynet.co.il/PicServer5/2017/03/15/7650983/76509660991195980551no.Xxx

פיגו הגיע לביקור בן יומיים בישראל כחלק מפעילות של חברת הייניקן, אחת הספונסריות המרכזיות של ליגת האלופות, במסגרתה הגיע אמש לביתו של אחד ממעריציו וצפה עימו במשחק מהמפעל. אתמול העניק פיגו ראיון נרחב ל"ידיעות אחרונות".

באופן טבעי, בטח כאחד שכיכב בשתי הגדולות של ספרד, ניסינו לקבל ממנו תשובה לגבי מי גדול יותר: רונאלדו או מסי. אלא שפיגו, עם השרמנטיות הבלתי נגמרת שלו, התחמק בחיוך ואמר: "יש את התקשורת שתעשה את ההשוואות האלה, אלו שני שמות גדולים".

עזוב תקשורת, בוא תנסה לנתח מקצועית.
"אתה יכול לדבר על הכישרון של אחד ושל השני. אלו שני שחקנים שונים לחלוטין, שמשחקים תחת מערך שונה. אם אתה רוצה להשוות, שים אותם באותה עמדה ובאותה קבוצה ואז תוכל להשוות".

אז בוא נעשה משחק, אתה מנהל מקצועי ויש לך תקציב בלתי מוגבל. הנשיא שלך פונה אליך ושואל במי מביניהם תבחר?
"אף אחד".

באמת? למה?
"כי הם עולים הרבה כסף".

לצורך העניין, אין לך שום בעיה כספית.
"אני מעדיף עשרה שחקנים כישרוניים, צעירים שאוכל לפתח. אם אני נשיא, לא הייתי משקיע 100 מיליון אירו בשחקן, אי אפשר להחזיר את ההשקעה".

השופט עזר לתוצאה בברצלונה
פיגו בן ה־44 מתגורר במדריד ("בניתי בית לפני המעבר לאיטליה, מסיבות משפחתיות בחרתי להישאר בספרד") וכבר ביקר פעמיים בישראל: "הגעתי פעמיים עם נבחרת הנוער של פורטוגל לטורנירי החורף פה. אני בעיקר זוכר שהיינו פה בכריסמס". הוא לא מנסה להיות דיפלומט ולהמציא שמות של ישראלים שהוא מכיר ומציע: "אולי תנסה להזכיר לי את שם השחקן הישראלי הכי מוכר". גם זה לא עזר, וכשזרקתי לאוויר "אברם גרנט", כבר היה אצלו רסיס מידע: "היה בצ'לסי ועכשיו הוא מאמן איזו נבחרת באפריקה, לא?!"

בטח ראית את הקאמבק של ברצלונה נגד פריז סן־ז'רמן. רבים טענו שזה היה המהפך הגדול מכולם. איפה אתה ממקם אותו לעומת הגמר ב־99' בו מנצ'סטר יונייטד הפכה את התוצאה בתוספת הזמן מול באיירן וזכתה בגביע האלופות?
"זה גמר, וזה תמיד הכי גדול. ברצלונה עשתה קאמבק גדול, אבל זו שמינית. אלו היו תוצאות גדולות לשני המועדונים".

כשחקן ברצלונה בשנת 2000, חווית קאמבק. הפסדתם לצ'לסי במשחק הראשון 3:1 בלונדון וניצחתם בבית 1:5. עד כמה הפתיע אותך שברצלונה עלתה הפעם?
"כמקצוען אני יודע שכל דבר אפשרי. זה הרגע שאווירה וגורל יכולים לעשות דברים גדולים, זה היופי בכדורגל. אבל מצד שני, אתה לוקח שני מועדוני טופ עם יתרון של ארבעה שערים לפריז, והם מפסידים. מבחינתי, יותר מההצלחה של ברצלונה זה כישלון של פריז".

גם לשופט היה תפקיד משמעותי במשחק.
"הוא לקח החלטות לא נכונות שעזרו לתוצאה".

כמו שני הפנדלים שלא היו.
"הראשון יכול להיות שהיה, השני לא היה פנדל. טעויות קורות במשחק".

בשישי הבא ישראל תשחק נגד ספרד בחיחון. יש לך איזה טיפ?
"אני בטוח שבישראל מכירים טוב מאוד את האיכות של הנבחרת הספרדית. טיפ? כשאתה משחק נגד נבחרת כזו, הכי חשוב זה לרוץ הרבה, לנסות לשחק את הכדורגל שלך ולנסות לייצר מצבים. הספרדים יודעים שנבחרת ישראל היא אנדרדוג, אבל לפחות שתרגיש אתכם".

היום השחקן הכי מסוכן בספרד הוא ראמוס.
(צוחק) "בבעיטות חופשיות וקרנות הוא מאוד מסוכן. ראמוס חשוב מאוד לריאל מדריד במשחקים האחרונים, הוא שחקן מפתח ויש לו אישיות ואיכות".

מי חמשת השחקנים הכי גדולים ששיחקו איתך?
"רונאלדו הברזילאי, זידאן, רוברטו קרלוס, רונאלדו הפורטוגלי וראול. הייתי מכניס גם את ריבאלדו, היירו ובקהאם. בטח שכחתי עוד מישהו".

כולם מדברים עכשיו על מסי ורונאלדו - איפה היית ממקם את עצמך ברשימת הגדולים בהיסטוריה של המשחק?
"בשבילי, הייתי הגדול ביותר. אני חייב לחשוב כך. אני שחקן שהשיג כל כך הרבה תארים, אישיים וקבוצתיים, ואני שלם עם מה שעשיתי בקריירה. אני יודע שהיו הרבה שחקנים טובים ממני בכל ההיסטוריה, אולי אפילו בדור שלי, אבל בכל פעם שעליתי למגרש, מבחינתי הייתי הכי גדול".

מה ההבדל בין הדור הזה לשלך?
"בדור שלי היו עשרים שחקני טופ עם יכולות אישיות ותארים, היום יש רונאלדו ומסי, זה ההבדל".

אז אין עומק איכותי?
"לאו דווקא, הם פשוט טובים מכל האחרים. בדור שלי היו עשרים שחקנים ברמות הכי גבוהות, שיכולים היו להשיג כל דבר".

הייתם ברמה של מסי ורונאלדו?
"לא יודע, לא שיחקנו ביחד. עם רונאלדו זה היה בתחילת דרכו".

איך אתה רואה את הכדורגל הנוכחי?
"נראה שהאיכות ירדה, אבל אני לא משחק, אני מנתח מבחוץ. יכול להיות שאם הייתי עכשיו על המגרש זה היה שונה. מבחוץ זה תמיד נראה יותר קל".

ביולי 2000 נרשם אירוע ששינה את הכדורגל העולמי.
"אני לא זוכר את זה, אני פשוט רע בתאריכים ובסטטיסטיקה. תזכיר לי מה קרה באותו היום?".

היום בו ריאל מדריד רכשה אותך תמורת 60 מיליון יורו מברצלונה. ריסקת לבבות בברצלונה והפכת לבוגד מבחינתם.
"לא זוכר ממש".

אז את אוקטובר 2000 אתה בטח זוכר: הגעת לראשונה כבלאנקו לקאמפ נואו ובכל פעם שניגשת להגביה קרן נזרקו אליך חפצים ואפילו ראש חזיר עף לכיוונך.

"זה משהו מן העבר. עשיתי את המעבר לריאל מדריד בלב שלם".

אם יכולת לחזור במנהרת זמן לאותם ימים, היית שוב עובר מברצלונה לריאל?
"אני לא מתחרט על החלטות שעשיתי בחיי. גם אחרי החלטות רעות, כשקורה משהו שלילי, אני לא מתחרט על כלום. המעבר שלי לריאל היה חיובי מאוד, וההחלטה לעבור לשם הייתה בכדי להשיג תארים. מקצועית זה היה עבורי חשוב מאוד וריאל עזרה לי להגיע לתארים בקריירה".

מה ההבדלים בין ברצלונה לריאל?

"כמו שתי חברות גדולות. ההבדל הגדול הוא מי שמנהל את המועדונים האלו. מדובר בשני מועדונים בהם הכל ענקי, האוהדים, האווירה. יש דברים קטנים שיכולים לעשות את ההבדל".

אתה יושב בספרד ורואה את הקלאסיקו. בעד מי אתה?
"ברור שבעד ריאל, אני אוהד שלהם ומזוהה איתם".

פפ גווארדיולה היה הסנדק של ילדיך. אתה שומר על קשר?
"אנחנו לא בקשר".


חבר אחר, זינדין זידאן, מצליח מאוד בריאל כמאמן, למה אתה לא התנסית בקריירת אימון?
"לא האמנתי שזידאן יגיע לקריירה של מאמן. אני שמח שהוא מצליח בגדול וכיף לראות את מה שהוא עושה. לי יש דברים נוספים בחיים בנוסף לכדורגל. אני לומד כמה דברים גם במסגרת הכדורגל ולא רק בתחום האימון".


הפספוס ביורו 2004

היית המנהיג של דור הזהב של נבחרת פורטוגל אבל המקסימום שהשגת זה סגנות ביורו הביתי מ־2004 ומקום רביעי במונדיאל 2006. הנבחרת של רונאלדו שזכתה ביורו האחרון יותר כישרונית?
"אני לא אוהב להשוות, אנחנו שחקנים שונים בזמנים שונים. כשאנחנו התחלנו לשחק בנבחרת הלאומית, פורטוגל לא הייתה יציבה בדירוג העולמי. בנינו בשנים נהדרות מסורת שהיריבות התחילו לכבד אותנו".

יורו 2004 זה פספוס גדול מבחינתך.
"הכל זה גורל. התחלנו עם הפסד, וזה קשה מאוד בטורניר שכזה. עשינו עבודה מעולה לאחר מכן והיה לנו טורניר מדהים. בגמר היינו הקבוצה הטובה יותר, אבל הקרן שבה קיבלנו שער והפסדנו זה עניין של גורל. יכולנו לנצח, אבל לרוע המזל הפסדנו".

יש טרנד של מאמנים פורטוגלים ביבשת, יותר מכל מדינה אחרת.
"עכשיו יש דור טוב של מאמנים. לפורטוגל יש מאמנים ושחקנים טובים, וזה מעיד על האיכות של המערכת. יש לנו סוד של הישגיות שמביא אותנו למקומות האלו".

מוריניו הוא הטוב ביותר?
"הוא הדוגמה למגמה. ברור שעם כל מה שהוא השיג, הוא המאמן הכי גדול והכי טוב שהיה לפורטוגל".

מבחינתנו הטוב ביותר שהגיע לישראל היה פאולו סוזה.
"הוא חבר טוב שלי ושיחקנו יחד. הייתה לו עונה טובה בישראל ואז הוא עבר לשווייץ. עכשיו הוא כבר שנה שנייה בפיורנטינה שם הייתה לו עונה ראשונה טובה מאוד. עכשיו פחות, אבל אלו חיי מאמן, אי אפשר להצליח בכל שנה".

לפני שנתיים התמודדת על תפקיד נשיא פיפ"א. מה קרה שם?
"לא היה לי צ'אנס לנצח. הכל פוליטי, והרגשתי את זה בקמפיין ובכל ההליך. בחרתי לעזוב בסופו של דבר, אבל זה היה ניסיון טוב עבורי. אנשים צריכים לדעת איך עובדת ההנהלה ושפיפ"א חייבת שינוי גדול, ויותר דמוקרטיה. מקווה שיבנו מחדש את הארגון הזה".

מה אתה עושה כיום בכדורגל?
"אני כבר לא בהנהלה של אינטר. יש לי אקדמיות בסין, התחלתי פרויקט של קטרגל בהודו שהוא בשלב ראשוני ואני גם פועל בארה"ב".

מי הפייבוריטית שלך בליגת האלופות?
"אני רוצה שריאל תזכה, אבל יש מספר ספרדיות שיגיעו לשלבים הסופיים. תמיד ריאל, ברצלונה, באיירן ואתלטיקו מועמדות ללכת עד הסוף".

יש לי תחושה שאתה לא אחד שביומיום עוקב באדיקות אחרי משחקים.
"אני עוקב, אבל אתה צודק, לא באינטנסיביות. יש לי עוד דברים בחיים. יש לי את המשפחה, העסקים, גולף וטיולים".

 

ביום שישי כאמור תארח נבחרת ספרד את ישראל במוקדמות המונדיאל, וערוץ הספורט שלח את מוטי פשכצקי לדווח מהשטח. אתמול רם חיים ערך כתבה ב-'חדשות הספורט' על נבחרת ספרד ונראה את כלי התקשורת הישראליים מסקרים באריכות את הנבחרת של לופטגי. אבל בינתיים משהו אחר:

בידיוק כתבתי עליו בדיון של ברצלונה. רונאלדיניו הגדול חוגג 37 - וב-'וואלה ספורט' הרימו את הכפפה. במקום כתבת צבע ארוכה או סיקור הקריירה פשוט בחרו ב-37 רגעים גדולים - ציטוטים מרגשים שנאמרו עליו או פשוט קטעי וידאו ביוטיוב -
מראדונה, זידאן, מסי, סרחיו ראמוס, זלאטן ואחרים היללו את המאסטרו הברזילאי לאורך השנים. אספנו את הציטוטים המייצגים ביותר, בצירוף הטריקים הבלתי נשכחים מהאימונים. שיהיה במזל

"רונאלדיניו היה מוכשר יותר ממסי ורונאלדו. כשלא ידענו מה לעשות, הוא היה מייצר עבורנו הזדמנויות להבקיע" (דקו)
"לעתים הוא עשה דברים שמעולם לא ראיתי אנשים עושים" (זלאטן איברהימוביץ')
"הוא השחקן עם הכישרון הטבעי הכי גדול שראיתי. ניסינו לעשות מה שהוא עושה במשך שעות, ולא הצלחנו" (דייויד בקהאם)
"הוא לא נורמלי ומעולם לא היה, הוא חי בייקום אחר" (רוי הודג'סון")
"השחקן הטוב בהיסטוריה? רונאלדיניו. כשהוא היה בשיאו, אף אחד לא השתווה אליו. הוא הכניס קסם למשחק" (סרחיו ראמוס)

 

נדב יעקובי משווה בין כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי: יחיד במינו
יחיד במינו: ההשוואה בין כריסטיאנו רונאלדו למסי
האתלטיות והרעב הבלתי נגמר של כריסטיאנו רונאלדו מול העל טבעיות של ליאו מסי בו נגע האל. פרויקט ההשוואות מגיע לסיום עם השאלה הכי בוערת בספורט העולמי. מי יותר גדול, CR7 או הפרעוש? נדב יעקבי ניסה לענות על השאלה הטעונה מכולן. הצביעו בסקר

עד לפני כעשור, היה קונצנזוס בעולם הכדורגל. שני הגדולים ביותר בכל הזמנים הם פלה ומראדונה. עם כל הכבוד לקרויף, די סטפנו, פושקאש, בקנבאואר ורונאלדיניו, אף אחד (כמעט) לא עירער על הקביעה ששני הכדורגלנים המושלמים ביותר בהיסטוריה היו הברזילאי והארגנטיני.

שני קוסמים, גאונים יחידי סגולה, אלופי עולם, שידעו לכשף את הכדור ואת יריביהם כמעט ללא מאמץ. בעשר השנים האחרונות קרה משהו. בעשור הזה העולם עומד ומשתאה אל מול היכולות הלא אנושיות של שני כדורגלנים שמאיימים על הסדר הישן, על מה שנראה היה שלעולם לא ישתנה: העליונות של פלה ומראדונה. אף אחד מהם לא זכה עדיין בגביע העולם, והאמת שכמו שזה נראה כרגע, זה כבר לא יקרה, אבל מה שכריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי עשו בקריירה שלהם עד עתה, מציב אותם קרוב מאוד לשני הגדולים בכל הזמנים, וזאת עוד ולפני שהם אמרו את המילה האחרונה. את המסקנות הסופיות ואת דירוג כל הזמנים המעודכן ניאלץ לדחות כמובן ליום שבו רונאלדו ומסי יחליטו לתלות את הנעליים, ולצערנו זה כבר לא כל כך רחוק. אבל בינתיים נמשיך להשתעשע בוויכוח שאף פעם לא משעמם לעסוק בו: מי גדול יותר – רונאלדו או מסי?

כריסטיאנו רונאלדו: החבילה השלמה בשחקן אחד
ליאו מסי: יצירה של הטבע

*******
קצת עייפנו מההשוואות האלה. אני חושב שהפער בין מסי לכריסטיאנו מעולם לא היה כה גדול כמו עכשיו. להגיד שכריסטיאנו לא מציג גרף יורד זה ממש לא נכון. רגל שמאל כבר מזייפת, משחק הראש, המהירות.

 

סיכום המחזור ה-29:

שער חביב של ביגאס נגד סלטה מאתמול - לחצו כאן

התמונות


ריאל חוגג עם איסקו


השואו של סוארס נגד גראנדה


קוקה חוגג ניצחון קל של אתלטיקו על מאלגה


המצב קשה בסביליה


לא משחק שסוסיאדד תרצה לזכור


בילבאו בירוק עושה את העבודה בדרבי הקטן של חבל הבאסקים ומנצחת את אוססונה


אייבר ממשיכה בעונה הגדולה שלה ומנצחת במדריגל


מהפך מאוחר ומרגש של אספניול ורייס ע"ח בטיס האומללה


רוסיX3 - החלוץ פירק לחלוטין את לאס-פלמאס.


זו כבר שגרה: דייגו אלאבס הודף עוד פנדל. ולנסיה מנצחת את דפור.

 

לא ראיתי עד עכשיו אף פריויו שמכבד את המעמד למשחק הדרבי של מדריד הערב וחבל. חוץ מפורום אייסוקר ובאתר שלי על ריאל מדריד כמובן.
בנושא אחר: כמה פעמים בשנה באמת אפשר להשתמש לטובה בערוץ הגולד? היו יכולים לזרוק כמה משחקי עבר מעניינים של ריאל ואתלטיקו. לא ביקשתי את הופעת הבכורה של ראול בברנבאו ב-1994-95 כשכבש שער, בישל וסחט פנדל, אפשר גם מהעשור האחרון. אפילו גמר ליגת האלופות ב-2014 או הגמר בסאן-סירו, ועוד איזה משחק עבר ספיישל כמו ה-4:0 שלנו בקאלדרון ב-2002/03 או מספיק משחקים אחרים. ישנים שם בעמידה.

 

זה לא משנה שהליגה הספרדית לא שלהם, בכל העולם מדברים על המשחק הזה, אתר ערוץ הספורט כן מסקר אותו ועוד ועוד, וערוץ הגולד כן שייך להם ויש מעט מאוד ימים בשנה בהם קיימת הצדקה לקיומו. זה לא דורש מהם לעשות משהו חדש אלא פשוט לשלוף את הקלטות. היו לי משחקים גדולים בעבר מוקלטים אבל הממיר נדפק. הם גם עשו פעם אולפן חביב עם עשרת משחקי הדרבי הגדולים.
לצורך העניין גם לקראת באיירן-ריאל אפשר להתחיל בלופים של משחקים, וזה כן ישודר בערוץ הספורט, אבל אני משוכנע שאף-אחד שם לא ירים את הכפפה.

לגבי אתמול, אני שומע את רביבו שוב ושוב קורא לסימאונה 'סימיונה' ומתפוצץ מצחוק כאילו זה המאמן של הפועל ירושלים. היו שם עוד כל מיני התבלבלויות הזויות של ארבל בין טורס וגריזמן, נראה לי במצב של אחד על אחד שקיילור נאבאס הדף, וזהו.

 

מיכאל יוכין על כריסטיאנו רונאלדו:

בנגיעה אחת: כריסטיאנו רונאלדו הגיע ל-100 שערים באירופה בזכות השילוב המיוחד
כשבוחנים את סוג השערים המובהק שהוא כובש, מבינים טוב יותר את הפער בין רונאלדו למסי ומדוע מספר 7 הוא הקיצוני הכי חלוץ שהיה אי פעם, והחלוץ הכי קיצוני בהיסטוריה. מיכאל יוכין על הראשון שמגיע ל-100 שערים אירופיים. והבושה של דורטמונד

http://images.wcdn.co.il/2372042-5.Xxx?crop=w635


בצורת השתלמה עבור כריסטיאנו רונאלדו. הוא יכול היה להגיע ל-100 שערים במסגרות האירופיות במשחק לא ממש רלוונטי מול לגיה ורשה בשלב הבתים, או מול קבוצת נעוריו ספורטינג ליסבון, אבל המתין לרגע האמת והפציץ כאשר ריאל מדריד הייתה זקוקה לו יותר מכל. צמד בחוץ מול באיירן מינכן ברבע הגמר – זו הדרך הנכונה ביותר לעשות היסטוריה, וסמלי במיוחד שהכוכב הפורטוגלי חיסל את היריבה בצורה האופיינית ביותר. בנגיעה אחת.

תחילה היה זה כדור הרוחב המדוד של דני קרבחאל מימין, לאחר מכן מסירה מסוגננת של מרקו אסנסיו משמאל, אבל הסיומת היתה דומה. רונאלדו ניווט מיד את הכדורים לרשתו של מנואל נוייר, גם אם לשוער הגרמני אף יש חלק נכבד בשער השני. בכך הוא הקדים במאבק המי-יודע-כמה את ליאו מסי. הארגנטיני, שלא מצא את הרשת אתמול בתבוסה של ברצלונה מול יובנטוס, עדיין "תקוע" על 97 שערים, על אף שהבקיע 11 פעמים באירופה העונה. לרונאלדו יש רק ארבעה כיבושים העונה בליגת האלופות, אבל הוא ניצל את המקדמה שהייתה לו לפני תחילת העונה והפך לראשון בהיסטוריה עם 100 עגול.

נתונים סטטיסטיים של חלוץ מרכזי
המספרים האלה גבוהים מספיק כדי להעניק בסיס סטטיסטי סביר להשוואה. ובכן, רונאלדו הבקיע 84 שערים אירופים במדי ריאל מדריד. 10 מהם נכבשו בפנדלים, 10 נוספים בבעיטות חופשיות. ארבעה בלבד היו בבעיטות מחוץ לרחבה במשחק פתוח. אם כך, 60 שערים הובקעו מתוך הרחבה, וכאן מחכה לנו הנתון המיוחד. 45 מהם, כלומר 75 אחוזים, נכבשו בנגיעה אחת. כדאי להתחשב בעובדה כי 10 היו בנגיחות, אשר מבוצעות מטבע הדברים בנגיעה, אבל גם בכל הקשור לסיומת ברגל, התוצאה ברורה – 35 שערים מתוך 50 שהובקעו מהרחבה היו בנגיעה אחת.

נחזור ל-16 השערים האירופים במדי מנצ'סטר יונייטד על מנת לצרף אותם למאזן, ונגלה שרונאלדו הבקיע אז באחוזים גבוהים יותר בנגיחות – לא פחות משישה שערים בראש, כולל החשוב מכולם, בגמר ליגת האלופות מול צ'לסי ב-2008. שלושה שערים נוספים נכבשו מתוך הרחבה, ומחציתם בנגיעה אחת. כמו כן, הוסיף רונאלדו שתי בעיטות חופשיות, פנדל ושער אחד ממשחק פתוח מחוץ לרחבה – הטיל המיתולוגי בפורטו.

אם נאחד את הנתונים, נראה כי 54 מתוך 72 השערים של רונאלדו מתוך הרחבה נכבשו בנגיעה אחת. זהו נתון של חלוץ מרכזי קלאסי, ואולי אפילו גרד מולר לא הגיע לאחוזים כאלה. הם מנוגדים לחלוטין לתדמיתו של הפורטוגלי כתחבולן שאוהב לכדרר, ולעמדה שלו כשחקן אגף על הנייר. בפועל, רונאלדו הוא השילוב האולטימטיבי של שני התפקידים. בעוד הוא מבלה חלק ניכר מהזמן באגף, הוא יעיל הרבה יותר ברחבה ומתמחה באיתור השטחים הפנויים כדי לקבל את הכדור בעיתוי המושלם ולשים אותו ברשת.

מסי מלטף את הכדור, רונאלדו נהנה בלעדיו
כדי להדגים זאת טוב יותר, רצוי לפלח גם את 97 השערים האירופים של מסי. 10 מהם נכבשו בפנדלים, ארבעה בלבד בבעיטות חופשיות, ושמונה נוספים בבעיטות מחוץ לרחבה ממשחק פתוח. זה משאיר אותנו עם 75 שערים מתוך הרחבה, מתוכם 29 בלבד הובקעו בנגיעה אחת (כולל ארבעה בנגיחות). מדובר בכ-39 אחוזים, לעומת 75 אחוזים של רונאלדו. הפער הזה מובהק מאוד, גדול הרבה יותר מכל טעות סטטיסטית אפשרית.

בשפה פשוטה, מסי אוהב ללטף את הכדור. גם כשהוא מקבל אותו במצב נוח ברחבה, הוא משתמש לעתים תכופות בשתי נגיעות במקום אחת. הוא נהנה לבנות את המצבים עבור עצמו ולקבל את הכדור רחוק מהשער. לעומתו, רונאלדו מסוכן הרבה פחות עם הכדור, ובליגת האלופות ראינו שערים בודדים בלבד שהפורטוגלי הבקיע במבצעים אישיים – אפשר להיזכר בביצועים מול גלאטסראיי ושאלקה.

מנגד, רונאלדו אימתני הרבה יותר ללא הכדור. אם אתם תוהים מדוע קארים בנזמה שורד בריאל מדריד מאז הוחתם במועדון ב-2009 יחד עם הפורטוגלי, הסיבה המרכזית לכך נעוצה בהתמתחותו בפינוי השטחים עבור עמיתו. בנזמה מצטיין במשיכת הבלמים מחוץ לעמדות הטבעיות שלהם, ולחורים שנוצרים כתוצאה מכך מתפרץ רונאלדו. הוא עושה זאת בתדירות מרשימה. כל המאמנים מכירים את התנועה הזו, כל ההגנות מתכוננות אליה, ובכל זאת – כמו במקרה של אריאן רובן שחותך מהאגף למרכז – קשה עד בלתי אפשרי לעצור אותה.

רונאלדו הוא הראשון בהיסטוריה שכובש 100 שערים באירופה, כי הוא אחד ממספרי 9 הכי טובים בתולדות הכדורגל – וזאת למרות שהוא לובש את הספרה 7 ומעולם לא הרגיש נוח כאשר הוצב באמת כחלוץ מרכזי, כי אז קשה יותר למצוא שטחים מתים. הניגוד המוזר הזה הוא שהופך אותו לאחד השחקנים הגדולים בדורו. הוא לא יכול להיות חלוץ טהור אדיר, ומעולם לא היה קיצוני אדיר (די לבדוק את אחוזי הדיוק בהגבהות שלו, אפילו בתקופת מנצ'סטר יונייטד). אלא שביחד זה עובד באופן מושלם. הוא הקיצוני הכי חלוץ שהיה אי פעם, והחלוץ הכי קיצוני בהיסטוריה.

עוד בטור שלו: באיירן בתפקיד ארסנל| וגם - האם היה נכון לקיים את המשחק אתמול בין דורטמונד ומונאקו?