אמנם לא חרשתי את לונדון והסביבה ולא זכיתי לבקר את הליין אפילו פעם אחת אבל עשיתי מעשה דיי משעשע: בפורים לפני מספר שנים (יא' או יב', לא זוכר, זה היה לפני הרבה זמן) התחפשתי לתרנגול אבל כמובן שאף אחד לא ידע מה זה הסמל המוזר הזה והרוסים צחקו עליי בגלל שרובנו יודעים שתרנגול ברוסית מרמז על העדפה מינית נסויימת... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/bduh.Xxx
כמובן שהסיפורים שלי לא מדגדגים את סיפורי השלישייה ההוללת שלנו, אבל אני מקווה שביום מן הימים גם אני אצבור כאלה חויות. בכל מקרה הזכירו כאן כל מיני טקסים של מהלך המשחק: כאשר ארסנל (או כל קבוצה אחרת שהייתי בעדה) היתה מוליכה במחצית הייתי הולך לאכול את "גלידת הנצחון" (דפוק שכמותי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/bduh.Xxx ), ולרוב אחרי שהייתי אוכל אותה הקבוצה שעודדתי היתה שומרת על היתרון ומנצחת. רוצים לדעת למה המנהג הופסק - מנצ'סטר יונייטד-טוטנהאם, ה5-3 הארור ההוא שהיה פשוט רגע קלאסי של וינריות יונייטד (אני כמובן הייתי באותו בעד טוטנהאם, שהוליכה 3-0 במחצית משערים של דין ריצ'ארדס מקרן, כריסטיאן ציגה ועוד אחד שברח לי). עוד אמונה תפלה משעשעת שאני עדיין משתמש בה במשחקים היא שכאשר ארסנל מובילה בשער אחד ונלחצת לשערה בדקות האחרונות (ברוך השם זה עוד לא קרה העונה) אני לוקח גרביים מסריחות שלי ושם אותן על מסך הטלויזיה. בפעם היחידה שלא עשיתי את זה חטפנו נגיחה מאמיל הסקי בדקה ה-92 בדרך לתיקו 2-2 מרגיז באנפילד (אחלה משחק זה היה). ואם כבר בסיפורי פסח עסקינן, אז אי אפשר בלי אותו ליל-סדר מפורסם של לפני שנתיים שבו נפגשו מנצ'סטר וארסנל בהייבורי. לאחר הפעלת לחצים כבדים על הוריי הזזתי את הארוחה (שנערכה אצלנו) מ-8 וחצי ל-7 וחצי, אך כמובן שדווקא באותו יום סבא שלי היה צריך לעשות איזו תאונה בדרך והסדר התחיל רק ב-8 וחצי. מנחה הטקס סבא ברך על היין, לגמנו מהיין, בירך על המצה, מרור וכו', ואז בא האוכל. מוזר, חשבתי לעצמי, אבל ניחא, הייתי רעב. את ההגדה נקרא אח"כ. מבט חטוף על השעון בסיום הארוחה הראה רבע לעשר, איך הזמן טס לו, המשחק תיכף מתחיל. הרגשתי שלאף אחד אין מצב-רוח להגדה, אז הלכתי לסלון והדלקתי טלויזיה. דוד שלי בא והתיישב גם על הספה, וכך התפרקה לה ארוחת הסדר, בלי חד-גדיא, בלי דיינו, אפילו בלי 10 המכות, והכי מפתיע - בלי שסבי המסורתי יגיד מילה. כך יצא לי לראות ארסנל-יונייטד בכיף ובלי הפרעות, להפחיד את האחיות שלי בשאגות שמחה אחרי המהפך (צמד של הנרי, השני מאופסייד ברור למי שזוכר) ולהרגיז את הסבתות שלי עם הקללות אחרי השויון המהיר של גיגסי וההתפרעות הלא-נורמלית אחרי ההרחקה של קמבל (ששלח מרפק ספק מכוון לפניו של סולשיאר בזמן ריצה לכדור).
טוב, סיפורים כאלה עדיין אין לי. יש לי שנה וחצי חופש (עד הצבא) אז המטרות שלי הן לעבוד הרוויח כסף ואז לבזבז אותו בטיול, כשברור שחלק גדול ממנו יצא על משחקי הקבוצות. בנתיים אני יכול לספר על כל מיני אמונות תפלות, כמו למשל שאף פעם לא ראיתי פנדל של ליברפול (בשידור חי), זה התחיל מפנדל שפאולר נדמה לי לקח, בדיוק באותו רגע נשפכה לי הקולה אז לא ראיתי את הגול ומאז אני מסתכל הצידה לפני כל פנדל. לפני שתי עונות בדיוק הלכתי לשירותים וחזרתי בזמן בעיטת הפנדל, כמובן שאואן בעט את הכדור ישר לרגליים של השוער (נדמה לי של אסטון וילה). יש לי סיפור על נסיעה משפחתית לספרד(טיול נודד, רוב הזמן במכונית) ופשוט הטלתי וטו על עצירה בכלתחנת דלק שדגל ריאל התנופף בה. זה הגיע למצב שהאחים בכו שהם צריכים להשתין ואני בשלי. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue3.Xxx אני יכול גם לספר על פעם שכל המשפחה ישבה מול הטלויזיה לראות את הבת דודה רוקדת באיזה טקס, ואז אני מגיע, מפנה את כולם (20 ומשהו איש) ורואה ליברפול מול בולטון.
מה קרה היא היתה אוהדת של הספרס? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/5eek.Xxx וברצינות איך הגעת למצב של היפרדות מחברה בגלל ארסנל?
הלב שלי לא מספיק גדול ל-2 אהבות,בנתיים. אתם יודעים כמה חתונות ואירועים משפחתיים החמצתי בגלל משחקים של ארסנל,אתם עוד בסדר,אתם הולכים לארוחה ומפלסים לכם מקום לטלוויזיה,אצלי אין מצב שאני לא אהיה בשיא הריכוז-זתמרת,מול הטלוויזיה ובלי זיוני שכל.
שטויות אתה צריך לדעת להבהיר לבחורה מהיום הראשון שלפעמים באמצע זיון עולה לך איזה גול שולי של כריס וודל או משהו כזה,אני התחתנתי והמטרה הראשונה היא לגרום לה להרים ידיים והמשפט שהיא קיבלה פעם בשיא הרומנטיקה היה"ממי אם פעם אני אוהב אותך כמו את הכדורגל את מסודרת",וחוץ מזה היא אמורה ללדת את השני שלנו בסביבות סוף אוקטובר וכבר הודעתי לה מתי לא כדאי לה ללדת(במשחקים של הספארס)...כי איך אמר באסבי הגדול כדורגל זה לא חיים או מוות זה הרבה יותר מזה!! לפעמים אני נוסע לאיזה משחק בפאב או לסתם משחק של כפר סבא שאני מעורב בוא רגשית ואני אומר לעצמי אך איזה כיף הריגוש הזה של לפני משחק אני לא מחליף את זה בכלום!פתאום אני רואה בדרך איזה זוג משועמם קוטפים יקינטון מצוי ואני פשוט מרחם עליהם שאין להם את הסם הזה שנקרא כדורגל.
רובי תיקון קטן,באזבי היה גדול,ענק אבל את המשפט :"כדורגל זה לא חיים או מוות זה הרבה יותר מזה" אמר מישהו אחר,גדול גם כן,שאנקלי.
אתה קורא ת'סיפורים שיש כאן לאנשים ומבין מה רע גורלך שלא נודלת 20 שנה קודם... כמה שנות כדורגל אנגלי וקסם שהפסדת. איזה תסכול, אבל חוויות מדהימות יש לכם. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
אתה יודע שאני כותב באסבי וחושב על ליברפול הגדולה וביל שאנקלי. scottish אתה לא יודע כמה אתה צודק אני אמנם נסעתי רק פעמיים לאנגליה אבל הספקתי לפחות להרגיש את אנגליה האמיתית של יציעי העמידה והאיצטדיונים הישנים.
די די הדיון הזה קורע אותי!!! כמה ציטוטים לארכיון בהודעה אחת. אני אמנם לא אוהד קבוצה באנגליה (מחכה לשעת הסקילה) אבל מאוד מעניין אותי לקרוא פה את כל הסיפורים שלכם. עניין קטן שקשור בטוטנהאם- קראתי שבשנות השישים אוהדים ("שרופים", תיכף תבינו) ביקשו שאפרם יפוזר בווייט הארט ליין וזה גם קרה. לדעתי המנהג הופסק לאחר שהדשא שם פשוט היה במצב שמבייש את "רבי סעדיה גאון" ביפו (או איך שהמנג'ר קורא לו- RSG STADIUM). כנראה שעשרה קבין של תשוקה לכדורגל ירדו לעולם ותשעה נמצאים איפה שהמשחק נוסד (ושיזדיינו הסינים).
אמרתי כבר לא מעט פעמים לאמא שלי שאם אני מת לפניה אך ורק לשרוף אותי ולפזר אותי באולד-טראפורד, היא מסרבת משום מה! סיפור נוסף די ארוך: כשגרתי במנצסטר הייתי צריך לעבוד באחד מימי שישי מ 10 בערב עד 8 בבוקר בטראפורד סנטר(הקניון הגדול באירופה)לשמור על ציוד של מארקס אנד ספנסר שהיה בתצוגה ברחבה שמחוץ לחנות(בגדים,נעליים, שולחן סנוקר,די וי די מסך ענק ועוד כל מיני)אומנם הקניון סגור מ 10 בערב אבל לא רצו לקחת סיכון(גנבים או משהו כזה) התעוררתי בשישי בבוקר מוקדם במיוחד,אמרתי לעצמי ננקה את הבית,נעשה קניות ובקיצור הכל בכדי להתעייף שאוכל לישון אחרי הצהריים לפני לילה לבן,כמובן שלא הצלחתי להרדם וכך הלכתי לעבודה כשאני ער מ 8 בבוקר. בשבת שיחקנו נגד פולאהם באולד-טראפורד בשעה 3,אז העברתי את הלילה לבדי בקניון הגדול באירופה(חוץ מהמנקים ששיחקו איתי סנוקר במקום לעבוד),חשבתי כשיגיע הבוקר אני אשן כמה שעות וילך למשחק(עדיין לא היה לי כרטיס),כשהגיע 8 בבוקר צילצלתי לבוס שלי ושאלתי אותו מתי הוא מגיע לאסוף אותי(מרחק חצי שעה נסיעה מהבית)הוא אמר שיש לו נסיעה דחופה ללונדון ושאני ימצא דרך להגיע לבד,הלכתי לתחנה של האוטובסים ושאלתי את הנהג לגבי אוטובוס למרכז העיר(לא היה אחד לכיוון הבית),אבל הנסיעה התברר עושה עיקוף רציני ועד העיר זה לפחות שעה וחצי,שאלתי אם הוא עובר ליד האולד טראפורד,הנהג אמר שכן וזה רק 5 דקות נסיעה,עליתי וירדתי ליד האצטדיון ומשם חשבתי לקחת את החשמלית עד הבית(עניין של 20 דקות)בדרך עברתי ליד משרד הכרטיסים ואמרתי ננסה אולי יש כרטיס מיותר ואכן להפתעתי היה אחד כזה במחיר 33 פאונד,בדקתי בארנק והיו לי רק 32 לירות,מאחורי בתור עמדה אישה ביקשתי ממנה פאונד אחד לכרטיס והיא נתנה לי, צעדתי לכיוון התחנה של החשמלית,עכשיו בדרך כלל כמעט ולא עולים כרטיסנים לרכבת לבדוק למי יש כרטיס,מחוץ לכל תחנה יש מכונה לקניית כרטיסים ושם בניגוד לישראל הכל עובד על אמון ואני כמו הרוב תמיד שילמתי,לא שווה להתלכלך בשביל כמה לירות,לא היה לי כסף על אמת ואמרתי אין מה לעשות צריך להתפלח ולא לשלם פעם אחת(מקרה חירום לא?)אבל מה יום של משחק גם הכרטיסנים לא פראיירים ולצערי חיכו כמה בתחנה ובדקו מי קונה,ניגשתי לאחד מהם ובכוונה דיברתי במבטא אנגלי- ישראלי כבד,שיחקתי אותה תייר בתקווה שירחם עלי ויסכים להעלות אותי ללא כרטיס,אבל אנגלים אין אצלם כזה דבר להעלים עין וכל התירוצים כי בילתי אצל בחורה כל הלילה ולא נשאר לי כסף ואני לא יודע איפה אני לא עזרו,חוק זה חוק. מה עושים השעה היתה כבר משהו כמו 10,אני הרוג מעייפות,בלי כסף אבל לפחות עם כרטיס למשחק,להשאר 5 שעות ליד האצטדיון לא היה נורמלי(חייב מקלחת ולאכול משהו)אז לא היתה ברירה חזרתי לרחוב והתחלתי לקבץ נדבות!,הייתי צריך רק 3 לירות לכרטיס,חצי שעה ואף אחד מהעוברים ושבים שביקשתי ממנו לא הסכים לתת,בינתיים החלו אנשי הדוכנים של הצעיפים ושאר המזכרות להתארגן,ניגשתי לאחד מהם והראתי לו את הכרטיס,אמרתי לו שאני יגיע למשחק אבל חייב קודם להגיע הביתה(סיפרתי לו בקצרה את כל הסיפור עם העבודה במשך הלילה...)ושאני אחזור למשחק ויחזיר לו את הכסף,הוא היה גבר לעניין נתן לי 3 לירות והגעתי הביתה, מקלחת מהירה,משהו לאכול,לא היה מצב לישון השעה היתה כבר 12(למרות שאני על הרגליים 28 שעות ברציפות) וצריך לנסוע חזרה לאולד טראפורד ולהיפגש כרגיל עם החברה הקבועים בפאב הקבוע,חזרתי וקודם כל ניגשתי לאותו מוכר שנתן לי את 3 לירות,נתתי לו שטר של חמש הוא רצה לת לי עודף אבל אמרתי לו שאין צורך כי הוא עשה לי טובה ענקית,הלכתי לפאב,שתיתי,שתיתי ועוד שתיתי,יוצאים מהפאב 15 לפני המשחק גשם חבל על הזמן תוך 2 דקות הייתי רטוב כולי כולל גרביים(סיוט). פולאהם עשתה לנו בית-ספר,1-1 במחצית כשפורלאן משווה ובסוף הפסדנו 3-1, חזרה לפאב אחרי המשחק(אני ער כבר 33 שעות),עדיין גשום כמו גיהנום,שתיתי,שתיתי ועוד שתיתי,אחרי שעתיים חזרה הביתה,מקלחת חמה(סוף סוף)ונפלתי למיטה כמו מת עד למחרת. סיכום: הייתי לבדי לילה שלם בקניון הגדול באירופה, קיבצתי נדבות בפעם הראשונה בחיי, הייתי ער 36 שעות, ראיתי את המשחק כשאני רטוב עד לעצמות ובסוף הפסדנו 3-1, מה לא עושים בשביל לראות את הקבוצה האהובה!
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx אחד הסיפורים הטובים. אבל אם אני זוכר נכון,פורלאן הכניס גול באותו המשחק,אז בכל מקרה היית נוכח באירוע די נדיר.
גם הפסד באולד טראפורד בליגה או בכל מסגרת הוא ארוע די נדיר, למרות שאני בטוח שסטרטפורד היה מעדיף להמנע מסוג כזה של ארועים....
