חוק די מטומטם שמתאים לליגה הישראלית ולא לפרמייר ליג. השחקנים האנגלים פשוט לא ברמה זה א' - מי שברמה משחק איפה שצריך, תראו את היונייטד למשל שמשחק עם פרדיננד, קאריק, רוני ואפילו סקולס וגיגס, תראו את צ'לסי שמשחקת עם טרי, פרדיננד וג'ו קול... כשאנגלים ברמה של הקבוצה הם משחקים בה. זה לא ישפר את הנבחרת, זה רק יגרע מהפרמייר ליג. הבעיות של הנבחרת האנגלית זה דיון אחר, זה לא קשור לאיכות השחקנים בכלל. אפשר להעביר כל מיני חוקים שיתרמו לאנגלים, לא צריך לכפות על קבוצות לשחק עם אנגלים לא מוכשרים במקום צרפתים, ארגנטינאים, ספרדים, צרפתים, איטלקים, ברזילאים, ניגרים וכו' וכו'. אנגלי ברמה משחק בקבוצה שלו, אנגלי שלא ברמה לא משחק בקבוצה שלו. וכך גם בכל מקום אחר, שד"א באיטליה הרוב איטלקים ובספרד שולטים הספרדים...
לא אוהב את החוק. נכון זה חשוב שיהיו שחקני בית, אבל אני לא אוהב שאומרים למאמנים עם מי לשחק. בכדורגל צריכים לשחק אלה שהמאמן חושב שהם הכי טובים, אם ונגר או מישהו אחר מוותר על היתרונות של שחקני בית-זבש"ו. חוץ מזה, דורפן כתב השבוע משהו נכון בעניין, שיהיה צד אחד שיפסיד מאוד מהחוק: הנבחרות הקטנות. מכיוון שלפי החוק שחקן מקומי=שחקן שיכול לשחק בנבחרת של המדינה, כבר לא נראה מקרים סטייל ראיין גיגס. כל ויילשי או אירי שיוכל יבחר באפשרות לשחק עבור אנגליה, גם אם אין לו סיכוי לקריירה בינלאומית. כנ"ל צרפת והמדינות האפריקאיות, פורטוגל והקולוניות שלה וכו'.
זה מעניין, אבל אם הוא יכול לשחק עבור נבחרת מקומית זה לא אומר שהוא נחשב לשחקן מקומי? לדוגמא: שחקן וולשי שעד גיל 23 גדל באנגליה ולא קיבל זימון מאף נבחרת ונהנה מהיותו שחקן מקומי - האם הוא יוכל לאבד את הפריבלגיה הזאת אם יענה לזימון מנבחרת ויילס?
אני מאמין שכל שחקן יצטרך לבחור עם העלייה לבוגרים את המדינה אותה הוא מעוניין לייצג. זה יכול למנוע מקרים כמו קולאוטי שבגיל 23 לא שמע על ישראל ובגיל 26 הוא משחק בנבחרת ישראל. במילים אחרות-חוק מאוד בעייתי. לפעמים יש לי הרגשה שבלאטר ופלאטיני פשוט לא מבינים בכדורגל, בעיקר הראשון, למרות שגם לשני לא חסרות הצעות מטומטמות.
ברגע שקריירת המועדונים שלך תלויה במדינה אותה אתה מייצג, זה נותן לזה חשיבות. זה מה שדורפן כתב על החוק: וגם: לדעתי הוא צודק. גם ככה הכדורגל הבינלאומי הופך יותר ויותר תלוי בכדורגל המועדונים, זאת יכולה להיות מכה קשה מאוד.
אני חושב שהוא רחוק מהמציאות, וכל המאמר שלו לא מחזק את הנקודה שלו. א. מסי גדל בברצלונה ונחשב לשחקן בית. את כל הדוגמא הזאת אפשר למחוק. ב. חצי מיליון על כל שנה שמאקדה ביונייטד? ואם הוא לא מתפתח לשחקן טוב ונמכר לפולהאם, מי יפצה את לאציו? החוב הזה ימשיך איתו? אז הוא קנייה לא כדאית. מה יקרה לקריירה שלו? לא ברור. ג. לתת לשחקן לבחור נבחרת בכל מונדיאל? לאפשר החלפת נבחרת? מה זה השטויות האלה? זה אפילו לא שווה יחס רציני. ד. אם יש לו דרכון, הוא שחקן מקומי. ככה כיום שחקנים מתאזרחים וזה מאפשר למועדון לרשום אותם כשחקן מקומי בתחרויות אירופאיות, הוא לא חייב לבחור בנבחרת המקומית כדי להיחשב לשחקן מקומי. כל הפסקה על חיסול נבחרות קטנות אינה רלוונטית.
כמובן לא כל המאמר רציני, אבל יש משהו בדבריו כשהוא אומר שהאזרחויות יכולות להפוך למסחרה. תחשוב על אמאורי מיובנטוס למשל, הוא התלבט בין איטליה לברזיל ובחר בברזיל. עם החוק הזה הרבה יותר משתלם לו לבחור באיטליה. מסי זו דוגמא מעניינת, כי מצד אחד הוא שחקן בית אבל מצד שני הוא לא שחקן מקומי. אני לא יודע איך יתייחסו למקרים כאלה. גבי חיסול נבחרות קטנות-שוב, הכל תלוי בשאלה כיצד החוק יגדיר "שחקן מקומי".
כמו שהוא מגדיר אותו היום. אמאורי התאזרח והוא שחקן מקומי. לא חשוב באיזו נבחרת הוא ישחק אם בכלל. אגב, למרות שהוא כבר בחר בברזיל, הוא עדיין לא הופיע במדיה והוא יכול לקבל זימון מאיטליה. עדיין לא הבנתי מי זה דורפן ולמה חשוב לבחון את הדעה שלו? נראה שה"מאמר" כולו נובע מבורות בתחום.
אני עדיין לא מפסיק לצחוק מהרעיון שלו שלפני כל מונדיאל כל שחקן יבחר באיזה נבחרת הוא רוצה לשחק :aaarofl: איזה ליצן... אבי רצון החדש.
אבל החוק אומר שברגע שלשחקן יש הופעה בנבחרת לאומית אחת, אסור לו להופיע בנבחרת לאומית אחרת - במילים אחרות: ברגע שאמאורי יופיע במדי ברזיל, הוא לא יהיה רשאי לשחק באיטליה והוא לא יחשב במניין השחקנים המקומיים, גם אם יש לו אזרחות ודרכון איטלקיים. עריכה: מופנה לאייג'נט
רונן דורפן, עיתונאי ספורט. לפי מה שהוא כתב, "קבוצת כדורגל תפתח כל משחק עם 6 שחקנים שיכולים לייצג את הנבחרת הלאומית שלה". השאלה היא מה זה יכולים. האם יכולים אומר שחקן עם אזרחות של המדינה, או שחקן שבאמת המאמן הלאומי שלו יכול לזמן אותו לנבחרת. והנה יותם בא ומצדיק את האופציה השנייה.
