אם כבר על חרא דיברתם גם לי יש סיפור... כשאני ואחותי הקטנה היינו די קטנים אז שיחקנו עם כמה קרובי משפחה שלנו שקצת יותר גדולים מאיתנו. זה היה לפני 10 שנים ככה... אני הייתי בן 6 ואחותי בת 4... היינו בגינת שעשועים וקרובי המשפחה שלנו החליטו להשתעשע מעט ואספו מלא בלוטים כאלה קטנים מהסוג שכל אחד אוסף לפעמים וזורק על אנשים, והתחילו לזרוק.... על מכוניות שעברו!!! האנשים לא הרגישו כי הם לא כיוונו לחלון או משהו כזה. אחותי הקטנה שלא הבינה, נקראה להשתתף גם היא, אבל היא הרימה שקית עם חרא של כלב וזרקה למישהו לתוך החלון של המכונית.... לא נעים היה הסיפור. אחד הקרובים הרים את אחותי וכולם שמו ספרינט. המכונית כמובן עצרה והאיש חיפש מי זרק אבל לא מצאה.
ענקקקקקקקקקקקקקקקק חחחח ארתור.... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/bduh.Xxx :aaa8: http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/hahaha.Xxx פשוט דיון שולט
אני לא יודע מה איתכם, לי יש כלל שאני תמיד בודק שיש מספיק נייר. ואם אנחנו כבר מדברים על חירבונים אפשר להעלות את הדיון: בכמה ריבועי נייר(בתים) אתם משתמשים בכל ניגוב(בממוצע)? אני אישית שניים ומקפל(שיטה שמצליחה יופי כבר שני דורות לפחות)
עוד שיטה ששמעתי עליה למרות שטרם יצא לי לנסות: לשים מספר ריבועי נייר טואלט בתוך האסלה (על המים), כדי שהנפילה של הראשונה לא תרטיב את כל האזור. ארתור, פארטי-זן
מצאתי פיתרון, משתמש בו כל הזמן. לפני שניגשים לייצור השוקולד, לוקחים איזה מטר שניים נייר, וזורקים פנימה. הנייר ניהיה מין מחסום בין השוקולד לבין המים וככה המים לא קופצים חזרה. בקשר לניגוב. משהו כמו מטר נייר מקובץ בכל פעם.
נו בודאי ארתור, אני מתפלא עליך, זה הרי מובן מאליו... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
מה שמעלה בי את ההגדרה חירבון ללא אמצעים- אתה מת לחרבן ושומדבר בדרך לאסלה לא מעניין אותך באותו הרגע, אחרי שסיימת את העבודה שלך בשרותים, אתה קולט ששכחת לבדוק אם נשאר נייר טואלט. לא נשאר. אם הרע מזלך ויצא לך חרבון רטוב(ע"ע) אתה מנסה לאלתר עם העיתון שבטח זרוק לו שמה על הרצפה, אם אין, או שסתם העיתון לא עשה את העבודה, אתה מנסה להעלות את המכנסים עד כמה שמאפשר המצב ומתחיל ללכת אל עבר המקום שבו מאוכסן הנייר טואלט. לרוב חירבון כזה(או יותר נכון ניגוב) יסתיים בהרגשה נוראית ובהבטחה לבדוק מעכשיו ת-מ-י-ד אם יש נייר טואלט
אגהב חירבונים בבי"ס...: במשך כל חיי הקצרים לא יצא לי לחרבן פעם אחת בבי"ס, הבטחתי לעצמי פשוט לא לחרבן בבי"ס!! :aaaprot:
גם אני כזה. אבל עכשיו צבא, ובצבא אין ברירה - מתפשרים. אגב, הצבא הוריד לי את זמן השירותים בערך בחצי ממה שהייתי רגיל להיות בשירותים.
החרבון שאני הכי אוהב זה "דפיקת חרבון" כמו שאני קורא לזה. מבחינתי זה החרבון המושלם. אני הולך לשרותים מתיישב והכל, ובדרך כלל זה מגיע אחרי כמה ימים/שבוע/מעל שבוע שלא חרבנתי, ואז דופק חתיכה ענקית. נותן לבטן להירגע איזה 10 דקות (שעוברות בקריאת עיתון/בלייזר/שם המשחק) ואז בדרך מגיעה עוד חתיכה, וגם אותה אני מחרבן בצורה מרשימה ביותר. כמובן שזה נהיה מושלם אם זה "קקי פלא", כזה שלא צריך לנקות. אחרי שאני קם אני אשכרא מרגיש שהורדתי במשקל, ואז אחרי שטיפת הידיים והכל אני נופל על הספה בסלון ומרגיש שאני מאוהב בחיים, איזה כיף.
