גם אני כמו איתי ואבירם לא ניסיתי אפילו להתקבל לאף קבוצה או לליגה ואני נורא מצטער על כך. השנה ניסיתי, כיתה ט', אבל זה כבר היה מאוחר מידי ואפילו לא קיבלתי פרוטקציה על כך שאח שלי גם משחק http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx עכשיו אני רק משחק בשכונה ובבית ספר ואני רק משתפר וזה עוד יותר כואב לי שלא ניסיתי. אני בעיקר אוהב לשחק פליימייקר או בצד ימין בגלל ראיית המשחק שלי.
אני שיחקתי עד לשנה שעברה בנוער של עירוני נהריה ומוקדם יותר במטה אשר(גיא אסולין שהיום בברצלונה היה שנה מתחתיי או משהו כזה). שיחקתי קשר ימני יש לי מהירות די טובה וגם טכניקה בסדר גמור, אבל מה שהרג אותי זה העצלנות..
כמובן שגם לי היה את החלום הזה. האמת שהבנתי די מהר שאני לא אהיה שחקן. לא בגלל שאני לא טוב, בגלל שאני לא מספיק טוב. בין היסודי לתיכון הפסקתי לשחק בקבוצה, רק בשכונה. למרות כל זה, בגיל 16 הלכתי למבחנים בעירוני הוד השרון, לילידי שנה מעלי (הגעתי דרך בן דוד שלי ששיחק שמה), ובעקרון רצו שאצטרף. אבל שוב העצלנות השתלטה עלי ולא היה לי כח להשקיע בנסיעות האלה. מה גם שהצטרפתי אחרי שהתחילה העונה והייתה לי בעיה להדביק את כולם עם הכושר. הייתי מיועד להיות מגן שמאלי, ובגלל זה גם הייתי צריך כושר רציני. בסוף ויתרתי. אני מאמין שגם אם הייתי ממשיך לא היה יוצא ממני משהו יותר מידי טוב. גם אני, כמו כולם, שחקן של השכונות.
התחלתי בילדים של מכבי יבנה, בתור קשר יצירתי כמובן. מסירות העומק שלי עשו את העבודה והביאו סקאוטים רבים לעקוב אחריי. במחלקת הנוער של מכבי ת"א רצו לצרף אותי, אבל החלטתי להישאר אידיאולוג ולא להצטרף לשנואת נפשי - ישבתי והמתנתי להצעה ממכבי חיפה. היו שאיפות גם לצאת לאירופה, אבל הצבא, אוי הצבא מנע ממני את השאיפות הללו ונאלצתי לסרב גם להצעה מליון הצרפתית. הייתי כבר מיואש מקריירה שהולכת לאיבוד, עד שהתייצב על סף ביתי המנהל הטכני של צ'לסי, אברהם גרנט, שהציע לי הצעה חסרת תקדים כולל שירות צבאי בשגרירות האנגלית. אה, ואז בדיוק התעוררתי מהחלום וחזרתי לשחק בשכונה בימי שישי אחה"צ..
הסיפור שלי הוא מאוד מיוחד... אני שחקן שלגמרי אין לו טכניקה ותמיד קינאתי בשחקנים ששיחקתי נגדם (ואיתם...). לא מבין למה אמרו לי בילדותי שאני שחקן טוב, מעולם לא בחרו בי בין הראשונים, אבל הבחנתי באיזשהו שיפור בתיכון, כשבחרו בי חמישי במקום שביעי או שמיני... ביסודי ובחטיבה הייתי סקורר, אבל בתיכון הרמה של החבר'ה שאיתי השתפרה והבנתי שעדיף להשקיע בקישור ובהגנה. כששיחקתי כמה משחקים בשער, איבדתי את המהירות שכל כך איפיינה אותי אז (ושוער גדול כולם יודעים שאני לא...). חיפשתי את התפקיד שמאפיין אותי הכי טוב, והגעתי למסקנה שבתור קשר אחורי אני בהחלט לא רע... אבל הקשר הימני הוא התפקיד שאני אוהב יותר מכל (והרי אני שמאלי טהור אבל באגף שמאל אני לא מסוגל לבעוט כי תמיד זה הולך לאותו כיוון). עדיף לי להיות בצד ימין ולחתוך לאמצע, שם היתרונות של רגל שמאל שלי בולטים לעין. שיחקתי עם יוסי שיבחון בבי"ס שלי (הוא היה שנה מעלי) ואפילו זכיתי להיות בנבחרת בי"ס למשך תקופה, למרות שהייתי בטוח שאני אעשה את זה בגיל יותר מוקדם. לצערי נאלצתי לפרוש עקב הלימודים והעובדה שלא הייתי מקובל לחלוטין בשכבה שלי ובכלל בבי"ס. בקושי יצרתי קשרים ולא ידעתי בכלל איך לתקשר עם אנשים. אחרי 3 שנים שבהם לא התאמנתי (אוניברסיטה שנה אחת ועוד כמה סיבות שמנעו ממני להשקיע באימון, שהרי צבא לא עשיתי אבל לא השתמטתי) הרגשתי שאני חוזר לכושר, אחרי שהיתה לי תקופה טובה בשכונות והייתי מבקיע שערים מאוד מיוחדים (נגיחה אחורית מחצי מגרש למשל) אצל הקבוצה החובבנית שעופר לוי מבני יהודה לשעבר הקים ברעננה עיר מגוריי, אבל עדיין לא האמנתי בעצמי מספיק וידעתי שאני אעשה מעצמי צחוק אם אגש להיבחן באיזושהי קבוצה. כבר חשבתי לפני כמה חודשים ללכת לאיזו קבוצה בליגה ג, לתרום להם כמה חודשים ואח"כ לעזוב. יש לציין שאני כבר בן 25 (ביום רביעי) ובגיל הזה כבר שחקנים מגיעים לשיא הקריירה, בזמן שאני בשכונות עוד מחפש את עצמי...
המצב שלי הוא אולי אחד המוכרים ביותר שיש. כישרון יש, מהירות יש, אבל חסר לי הדבר החשוב ביותר בכדי להיות שחקן מקצועי - אמביציה. קשה לתאר עד כמה באמת הייתי רוצה לשחק בצורה מקצוענית, אבל אני לא יודע אם הייתי מוכן להקריב את כל כולי על מנת לקבל זאת. העצלות, ההורים וסיבות נוספות, מנעו ממני ללכת להיבחן, כך שנשארתי שחקן ממוצע בשכונה, אבל כרגע, אין לי טענות.
מה ניראה לך ההורים מעדיפים?ללכת 4 פעמיים בשבוע לאימון ולזהניח את הלימודים?או שהילדים שלהם ישקיעו בלימודים ולא ילכו לכדורגל?אני דווקא מבין את ההורים האללו.
איזה מבין בחייך תנו לילד לנסות אם הוא טוב בזה ואם לא לפחות שיהיה לו תחביב. זה לא מזניח שום דבר סתם תירוצים עלובים...
מה זה אני רואה לכולכם יש נבחרת בי"ס בחטיבה\תיכון.. רק אצלנו לא היה? אני הייתי חלק מנבחרת הבי"ס היסודי שלי בכיתה ד' וגם את הפעילות של הנבחרת הזאת הפסיקו מהר מאוד. מבחינת קבוצות, ההורים אף פעם לא התנגדו ל4 אימונים בשבוע(אולי גם כי התאמנתי מאוד קרוב לבית) אבל אני כבר הייתי די עייף מכל העניין ופרשתי בכיתה ז'.
אני דווקא לא מודאג. אני מאמין שאשתפר כי אני עובד על זה חזק מאוד דווקא עכשיו. זה אפילו יתרום לי מעבר למשחקים עצמם. אולי כדאי שתרשמו למכון כושר? זה ישפר לכם ת'מהירות והביצועים זה בטוח.
בנבחרת בית הספר בכיתה ו' שמתי את 3 הגולים הכי חשובים באליפות, כשניצחנו 2:1 בחצי הגמר ותיקו 1:1 בגמר וניצחון מוחץ בפנדלים (דווקא פנדל לא בעטתי)
אצלי זה היה יותר גרוע... שיחקנו בעירום (רק חלק עליון) נגד כמה חבר'ה עם גופיות, הבקעתי את שער הניצחון ואף אחד לא רצה לחבק אותי...
