כל המשחקים הללו הם מוקשים רציניים. לא רק בגלל זהות היריבות וכושרן אלא גם בגלל שרומא בחוץ = קבוצת אמצע טבלה לכל דבר. עם זאת, נפטרנו מהמשחקים הקשים ביותר של העונה (יובה בחוץ, נאפולי בחוץ, סמפ בחוץ, ג'נואה בחוץ). הוצאנו רק 4 נקודות אבל לפחות הסיבוב השני צפוי להיות קצת פחות קשה. ניינגולאן היה נהדר כהרגלו אבל המצטיין שלי במשחק הזה הוא מייקון. שיתק את פרוטי על גבול ההתעללות בהגנה והתקפה, בהעדרו של טוטי יצר כמעט את כל המצבים וכמובן השער הנהדר שבנה אחרי שזה נראה כבר מצב אבוד. ביחד עם נינג'ה וטוטי הוא השחקן הכי חשוב בקבוצה וחבל שקיבלנו אותו בגיל כל כך מתקדם. מאטרי נסגר בקלות ולא היווה שום איום אך צמד הקשרים בהחלט להיט ובעיניי גם הסיבה העיקרית למיקומה של ג'נואה בטבלה.
מה שאנחנו רואים במחצית הראשונה זה לא הקישור של אינטר נגד זה של קייבו, אלא את קובא (מצוין) ומדל נגד קוז וגוארין הנוראיים. אינטר חייבת להביא קשר נוסף אחד לפחות על רמה כדי לדעת איך להתמודד עם קישור חסר כמו המצב הנוכחי, כשהרנאנס לא מחלים. שחקני קייבו פשוט אפסים.