דודו עזריה, כמו אליניב ברדה, פוטר מהמועדון לאחר 12 וחצי שנים, פוסט הסיכום שלו: "אני רוצה שאת תגשימי לי חלום" את הרגעים הקסומים שהפועל ב"ש שיחקה בסאן סירו ביליתי בחתונה של אליק ומזי, כפרה עליהם. בבוקר של אותו יום ברק שלח אלי את ההרכב, "לא יודע אם שמת לב, אבל בהרכב יש 6 זרים, זו מחמאה גדולה עבורך" . כמה שעות אחרי הוואטסאפ ההוא, יושבים ביחד בשולחן סביב טלפון עם קליטה מעפנה ועושים תורנות ריקודים ברחבה, לוסיו מוסר למיגל שמבקיע, שניים שנלחמתי עליהם מבקיעים בסאן סירו, חשבתי שיותר גדול מזה לא אחווה. אבל חווינו, ניצחנו את אותה אינטר בטרנר 3-2 אחרי מהפך מהסרטים, עברנו את שלב הבתים עם התיקו בסט מרי, לקחנו אליפות מול מכבי ת"א בחוץ עם השער של ג'ון (שהגיע כשאף אחד בארץ לא רצה), עלינו בניגוד לכל תחזית לבתים בליגה האירופאית עם יוסי, ג'וס ואלטון. לפני 12 וחצי שנה הצעתי לאסי לעשות סקאוטינג עבור הפועל ב"ש, בדיוק ניצלנו מירידה. נתנו לי לעשות דוח על שחקן שהיו בטוחים שמחתימים וצריך רק אישור, אחרי הדוח והוידאו תפסו את הראש והציעו שאהיה ככה בינתיים. מאז אני שם. כי אני אוהב את הפועל ב"ש. הפועל באר שבע ההיא לא דומה לזו שהיא היום. מהפעם ההיא שאמרתי לסוכן שאני מ Hapoel Beer Sheva והוא שאל אותי אם זו בירה טובה? ועד השנים האלו כשבכל אירופה מכירים אותנו . להגיד שאז לא חלמתי שניקח אליפות לא יהיה נכון, נלחמתי עליה כאוהד כי חשבתי שאנחנו אחד המועדונים הגדולים. אבל המציאות שהגשמתי הייתה גדולה מהמופרע שבחלומות. 3 אליפויות, 3 אלוף אלופים, 2 גביעים, 4 שלבי בתים, זה הרבה יותר מכל מה שהפועל באר שבע השיגה עד אז בכל שנותיה. 10 שנים רצופות של משחקים באירופה, שכוללים כמעט תמיד ניתוח יריבות ובניית וידאו אישי. 12 שנים שהייתי שם, בשקט שלי, לא על הבמות כשזכינו בתארים, בלי מדליות פיזיות ועם צלוחית אליפות אחת שעידו זכר לשמור לי. אבל עם הלב, עם האכפתיות ועם הידע שיש לי, עם נאמנות אין קץ ואפס יחסי ציבור. גם כשאולי במציאות של היום זה נכון. לא הלכתי כשיכולתי, כי אני אוהב את הפועל, אוהב חזק מכל הלב. כן, היו גם רגעים רעים, גיליתי לא מעט על עצמי ועל רשתות חברתיות, על חברי אמת וחברים של פייסבוק, נשברתי והתרסקתי וקמתי (תודה אסי ואליה) אבל בסוף, גם הכישלונות המרים האלו היו חלומות מתוקים לפני 12 שנה. להפסיד בפליאוף ליגת האלופות, בגמר גביע או אפילו סתם מובס במוקדמות ליגת האלופות . מה לנו של אז ולזה? 12 וחצי שנה שקמתי, אכלתי וישנתי (מעט) הפועל באר שבע, 12 וחצי שנה של מאות שעות כדורגל בחודש. רגעים אדירים של אושר כמו השער של הובאן באליפות הראשונה, העלייה לליגה האירופאית מול פלזן בקורונה, הרגע בו בכיתי בהתפרקות בסוף הגמר עם גוס. שנים של מתח בלתי פוסק ותחושה כבדה של אחריות לפני משחקים, של מחנק ומתח. לילות שגם כשהולכים לישון ב 2 אי אפשר לישון בהם, אז רואים עוד משחק של היריבה. 12 וחצי שנה שבהם שיחקו בהפועל ב"ש כמה מגדולי השחקנים שלבשו את החולצה שהכי אהבתי. שמות כמו הובאן ואוגו ופלט ופקהראט ולוסיו וג'וס, ,אנטוניו, דייקי, הלדר ומישי, כאלו שימלאו לפחות חצי הרכב מהרכב כל הזמנים של הפועל ב"ש ואחרים שהיו מכריעים בזכייה בתארים והשתלבות בשלבי הבתים ולא תמיד זכו להערכה על החלק שלהם בהצלחה. ועכשיו כשזה נגמר אני עצוב, כי נגמר פרק. הפועל ב"ש זה לא רק מקום עבודה. אבל יותר מעצוב אני גאה ומאושר על החלק שלי בפרקי הזהב הכי גדולים שהפועל ב"ש כתבה בהסטוריה. אני דודו הקטן משכונה ה' הישנה, הייתי חלק מזה. הלוואי שב 12 השנה הבאות יהיה פה עוד מיגל ויטור אחד או גוס אחד. הלוואי שיהיה פה עוד הובאן או ג'ון הלוואי שבפעם הבאה שיהיו פה, ידעו להעריך שחקנים כמו סימאו. הלוואי שיהיו פה מקצוענים כמו פקהארט וספר. הלוואי שנזכה ב 3 אליפויות ו 2 גביעים. הלוואי שנזכה להיות 4 פעמים בשלב בתים. שננצח מועדונים בסדר גודל אינטר, ניס, וסלאביה פראג. שנעמד מול סאותהמפטון או נביך את לברקוזן ופלזן הלוואי שתהייה כאן מחדש סבלנות לשחקנים ואמונה בתהליכים. תודה רבה לאסי הענק, אין דומה לך, לאלונה, לאלישע, ברק, יוסי , רוני ולאהוב ליבי אליניב על האמון. תודה רבה למשפחה שלי שלא הכירה אבא בלי לפטופ שלא לדבר על אבא שהולך איתם לחוף הים בקיץ ובעיקר לרויטל שהייתה משענת, גב ואוזן לדברים שלא עניינו אותה. הפועל ב"ש זה האימונים בוסרמיל, כשעוד היה רק האצטדיון, זו מחברת הערצה לאלי ויצמן, זה לתת לראם בגואטמלה בלון של הפועל ב"ש שניות אחרי שקיבלתי אותו, לקחת אותו לוסרמיל בגיל שנתיים וחצי, הפועל ב"ש זה לביא שר שירים בגיל שלוש ומזהה את כל הסגל בגיל 4 , זה הדבר הכי חשוב, אחרי המשפחה. אחרי 25 שנה של פעילות, אני רק אוהד ב"ש משורה 13 כיסא 167 בשער 5. עכשיו הילד רץ, לא נותן לחלומות להתייבש בשמש.
מוזמן לחפש הודעה אחת שאמרה שזו היתה טעות. לדעתי לא תמצא בפורום הזה. אתה מערבב דברים אחרים שנאמרו בהקשר של אלישע. אני באופן אישי חשבתי שהיתה הרבה כפיות טובה בטינופים פה על אלישע.
יש דיווחים שיש משא ומתן על גיא מזרחי שאמור להיות המגן הראשון שלנו ביחד עם דדיה, אני מכיר אותו בתור מגן טוב התקפית אבל חור הגנתי, מה דעתך עליו אחרי שראית אותו השנה מקרוב? עידן444
בדיוק כפי שכתבת. במשחק הכי מחריד הגנתית שלו האמת שלא הייתי- מול בית״ר. היו לו גם תצוגות הגנתיות לא רעות. הוא באיזשהו מקום אחד הסמלים של העונה הזו. יש לו כדורגל והרבה פוטנציאל אבל משהו בהתנהלות במגרש מאוד מרגיז לעיתים. אני חושב שזו טעות לשחרר אותו, בטח אם לא מקבלים את הכסף שהושקע בו. אני מניח שהבעיה היא שהוא לא מעוניין להישאר בסיטואציה שהוא מגן מחליף.
רשמי: סמיר פרהוד חתם ל-4 שנים בב"ש - ערוץ הספורט הבן של חנא פרהוד, אגדת ליגות נמוכות. האב שיחק גם קצת בליגה העליונה, בקבוצת האם מכבי חיפה ואז עונה מלאה בבית שאן 1995/96
עומאר די כצפוי עוזב. היו איתו המון בעיות אישיות מאז ה7.10, ביקש לעזוב מספר פעמים ועכשיו נענו לבקשתו. החלטה נכונה למרות הניצוצות המקצועיים. אי אפשר להרשות לעצמנו שחקן שלא מחויב ב100% למרות הסיטואציה הבעייתית. מי שצפוי להגיע זה גיא מזרחי לעמדת המגן הימני. גם דן גלזר מועמד(אולי במקום פוקו).
