הפועל תל אביב 2021/22: עם הפנים לצמרת, חושבים התקפה

יש התארגנות של האולטראס לצאת לבירה לחגוג את זה? הזוי שדבר כזה שאמור להיות מובן מאליו - "מושג" בדרך ייסורים. ואף אחד לא יודע מה עם החובות לאופ"א. על פניו עליה לשלב הבתים בקונפרנס ליג יכולה למחוק חלק יפה מהחובות, מפעל ברמה די נמוכה עם מענקים שמנים אבל עזבו. היה צריך להשיג את האישור הזה בתחילת העונה או לחילופין כשהיה באמת על מה לשחק. גם אם נפתיע את מכבי נתניה - נקבל בראש בדרבי. חבל שדבר כזה ימנע את המשך המחאה המתוכננת של הקהל. לא יכול להיות שבעלים של הפועל תל אביב לא יוציא שקל מהבית והמועדון יתנהל לפי הכנסות מכרטיסים וטלוויזיה בלבד. גם אני יכול לנהל את הפועל ככה מהבית.

 

"השנה היא שנת אלפיים, ה-13 במאי, היום לקחנו כתר, עם הפועל חי"
* לצערי בתאריך המשמח הזה גם קרה האסון עם ירידת הליגה אחרי התיקו 1:1 נגד הפועל רעננה ב-2017.

http://ultrashapoel.com/images/history/alifut.Xxx

שום אזכור ברשתות החברתיות לדאבל 2000 היום מצד המועדון, מישהו צריך ללכת הביתה. הרי אין לנו לא הווה ולא עתיד אז מה נותר חוץ מלהתרפק על העבר?

דאבל ראשון שלנו איי פעם, עונה מרגשת בהתבססות על הגנת ברזל - הקפטן שמעון גרשון ושחקן העונה שביט אלימלך, חצי ברך של רונן חרזי, תינוקות דרור קשטן (אם כפיר אודי לא היה נפצע כל הזמן) ומסע פשוט מטורף בגביע המדינה (לדעתי ה-2:2 נגד בית"ר ירושלים אחד הגמרים הטובים איי פעם).
הפועל תל אביב סיימה במאזן הזה: 39 משחקים – 26 ניצחונות, 7 תוצאות תיקו, 6 הפסדים| יחס שערים 28:76. ההגנה הטובה בליגה, ההתקפה השלישית (מכבי חיפה עם 86 שערים, 77 להפועל פתח תקווה).
- שמעון גרשון שיחק את כל 90 הדקות ב-27 המשחקים הראשונים וכבש שישה שערים ב-15 המחזורים הראשונים.
- טבלת הכובשים בליגה: רונן חרזי ראשון עם 17 (27 משחקים), פיני בלילי עם 12, שמעון גרשון שלישי עם 7 יחד עם סלים טועמה, סבסטיאן סימרוטיץ' שעזב בחורף. אישטוון פישונט וכפיר אודי עם שישה
- למעשה הפועל תל אביב ניצחה רק בדרבי השלישי בליגה את מכבי ת"א - 1:2, וגם הדיחה אותה מגביע המדינה. מכבי חיפה נותרה המנחוס עם הפסד 1:0 במשחק העונה, אבל בחצי גמר הגביע עברנו אותם.
- 18 משחקים ללא ספיגה| הניצחון הכי גבוה: 0:5 על מכבי הרצליה. היום גם חמישיות מול מכבי פתח תקווה, מכבי נתניה והפועל כפר סבא
- משחק ההכתרה: ה-1:1 נגד בני יהודה בשכונת התקווה שפוצץ. אנקדוטה: לאחר ה-0:3 באורווה על הפועל פתח תקווה נהג האוטובוס שינה את מספר מספר הקו ל-0:3.

אין אוהד אחד שאין לו את הקלטת המרגשת של 'דאבל 2000', היו ימים מה שנקרא, הנרי אלקבץ ועוד אוהד התראיינו גם כן. חולצת הכדורגל הראשונה שלי של הפועל תל אביב הייתה של שלום תקווה מעונת הדאבל מסתבר.

 

חג 15 במאי שמח לכולם, 12 שנה מהדאבל האגדי בטדי. מודה לאלוהים שהתעקשתי לנסוע למשחק הזה כדי "להגיד תודה לשחקנים על עונה גדולה" (ועד שמצאתי טרמפ עם בן אדם שאני בכלל לא מכיר) - מי האמין בכלל שהסוף יהיה כל כך מרגש על סף דמעות. כולם בכו באותו יום - אלי גוטמן, גילי ורמוט, אני זוכר את מהראן לאלה מתעקש שלא לחגוג ומחכה לעדכון מהדוד שלו. אוהדי בית"ר ירושלים ניסו לעבוד עלינו שגם מכבי חיפה הבקיעה. אלה היו ימים לפני הוואטספ וזה. פתאום קיבלתי הודעות מאנשים שלא דיברו איתי מלא זמן. כל גיבורי הדאבל נעלמו מאז אבל הרגע בו ערן זהבי הבקיע אחרי ה.."ורמוט...הרוש הודף" - הרגע הכי יפה שלי כאוהד. חזרתי מטדי לפנות בוקר ואחרי אפס שעות שינה הלכתי להגיד למורה בספרות שזה בלתי אפשרי לעשות ככה את המתכונת ודחינו למועד אחר.
הפועל נתנה הצגות שבוע אחר שבוע, סיימה גם מקום ראשון בשלב הבתים בליגה האירופית וכל זה עם הרכב על אבל סגל קצר - ביבראס עזב במרץ (אבל חזר לחגיגות בפארק הירקון), ווצ'יצ'ביץ' נפרד בדצמבר, יבואה שלא היה טוב - עזב בינואר והגיע במקומו חלוץ לא טוב, יהודה חוטה היה הבלם המחליף שלנו וכן הלאה. בקיץ דווקא כן הסתערנו, עם מיכאל זנדברג, עם דדי בן דיין במקום יגאל האהוב והוא סיפק את הסחורה, עם איתי שכטר בעונה הכי גדולה שלו בקריירה ושלא יספר אחרת. חבל-חבל-חבל שאין קלטת לדאבל 2010 בניגוד לדאבל 2000. שנים שהייתי רואה את קליפ האליפות לילה לפני השינה ודומע.

איזה כיף שגם יצא לי לכתוב על זה כפי שפרסמתי בעבר: אלופי הדרמה - הדאבל של הפועל תל אביב ב-2010 - שלב אחר שלב

קצת מספרים – ליגה בלבד:

- מלך השערים: איתי שכטר עם 22. שיא לשחקן בעונה אחת בהפועל תל אביב – עד שבא עומר דמארי דדי בן דיין אחריו עם עשרה. ערן זהבי עם תשעה, גילי ורמוט עם שמונה.
- 87 שערי זכות – שניים וחצי בממוצע למשחק, הכי הרבה בליגה. ההגנה השנייה הכי טובה עם 26 ספיגות – אחרי מכבי חיפה.
- הניצחון הכי גדול: 1:7 על הפועל פתח תקווה באצטדיון רמת גן, זהבי כבש את שער הבכורה שלו באותה העונה, שלושער לשכטר.
- מאזן מלא: 25-9-1, הפסד בודד כל העונה, במחזור הרביעי, כלומר 31 משחקים ללא הפסד. אפס הפסדי חוץ. 52 שערים בבלומפילד – שלושה למשחק.
- נגד הגדולות: ניצחון (בקריית אליעזר) על מכבי חיפה, תיקו והפסד| שני ניצחונות ותיקו נגד מכבי תל אביב| שני ניצחונות ותיקו נגד בית"ר ירושלים.
- רצף הניצחונות הכי גבוה: שמונה ניצחונות רצופים, מחזור שביעי עד מחזור 14.
- הקבוצה היחידה שלא ניצחנו היא מכבי פתח תקווה – 1:1 בבלומפילד במחזור השני ותיקו מאופס בחוץ.
- משחקים ללא שער: ארבעה| משחקים ללא ספיגה: 17

 

עדיין בוערת בי המחשבה הזו שהיינו 'צריכים' לקחת אליפות גם עונה אחרי, שהסגל האדיר שלנו עשה אליפות אחת וזה מעט מדי. גם בעונה קודם אני לא חושב שהיינו פחות טובים ממכבי חיפה (2008/09 - למשל ה-2:2 בקריית אליעזר בגשם כשהובלנו כבר פעמיים והיה שם שער גבולי של שי מימון, החמצת הפנדל של אבוטבול בבלומפילד במשחק רדיוס), אולי הייתה לנו פחות אמונה. עד למשחק העונה בקריית אליעזר כמובן שם הם היו גדולים עלינו. ובעונת ליגת האלופות, השחקנים שפכו לאגר בסיום של 2011. ורמוט לא היה כשיר, שכטר כבר בינואר הושבת, ההפסד בטדי, אולי ריב הבעלים, לא יודע.

אגב הציפיות שלי הן לא שנהיה שם שוב. בל כן שנאיים על המקום הרביעי, שנהיה קבוצה שלא קל לנצח אותה בקלות, שיהיה כיף לבוא שוב לבלומפילד, שלא נהיה שטיח בדרבים. יש עונות בצמרת שהן עונות כיפיות גם לי צלחת או גביע. כמובן גם שבעלים שישים קצת כסף.

 

אני זוכר מצוין את ה-1:4 על מכבי חיפה בבלומפילד, זו תמיד הייתה יריבה שהקשתה עלינו, שברנו את הפחד המנטאלי מולה. גם היו המון שנים שלא כבשנו רביעייה נגדם. מהניצחונות הכי גדולים שראיתי מהקבוצה בליגה. אחרי המשחק הזה הייתי בטוח שניקח אליפות. חבר בצבא ראה כמה אני אוהד שרוף של הפועל ואפילו באתי עם צעיף לבסיס למחרת (כמובן שאסור לשם אותו על הצוואר בגלל הרס"רים) וראה כמה אני שמח ורק אחרי ההפסד שלנו בטדי - שבוע אחרי - גילה לי שהוא אוהד מכבי חיפה. בכל מקרה זו הייתה עונת ליגה די קשה, הובלנו את הטבלה רק ארבע פעמים - שלוש בעונה הסדירה ואחת במחזור הראשון של הקיזוז כשמכבי חיפה הפסידה למכבי נתניה. עשינו במכנסיים נגד בית"ר שהייתה בתחתית עוד בסיבוב הראשון וגם הפסדנו איכשהו לאשדוד, לבני יהודה בדקה ה-90.

אגב, גם עונת 2011/12 היא בזבוז, כי התחרינו מול הפועל קריית שמונה ופתחנו את העונה לא רע עם דרור קשטן. הפסדנו להם במשחק העונה ומשם הכל התדרדר בערך. קבוצה שאין לה את הקוסמים של פעם אבל תמוז ודמארי היו החלוצים הטובים בארץ. הבעיה הייתה שאלרואי כהן היה פלופ עצום.

 

צריכים עוד סיבה להגיע לדרבי המתסכל שיינעל את העונה? ההנהלה מצאה דרך טובה:

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/280952300_10158233626456076_9168317585761039889_n.Xxx?_nc_cat=105&ccb=1-6&_nc_sid=a26aad&_nc_ohc=A-NYKqMSgL8AX8eU6mZ&tn=DFMHHBuu4QCr52Yv&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT-PJL2llBQFA_m6yfEmLuKu3cLRd2MkuMQOM0KTL8EeAg&oe=6288AD60

לפני המשחק הפועל תל אביב תערוך טקס מיוחד לכבודו של עומר דמארי, מאמן קבוצת נערים א' ו-"אחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון" כפי שנכתב יפה. האיש שסירב להצעות לעבור למכבי תל אביב. ב-178 הופעות הוא כבש 77 שערים ובישל 31, הוא גם שיאן השערים של הפועל לעונה בליגה - 26 (עונת 2013/14, אחריה עזב) ומלך השערים שלה באירופה עם עשרה, עקף את מהראן לאלה. באותה עונת שיא שלו דמארי כבש 31 שערים בכל המסגרות והפגיז בשבעה משחקים ברציפות. דמארי זכה עם הפועל בגביע המדינה ב-2011/12.

************
דמארי הוא ללא ספק אחד הגדולים שלנו איי פעם, אי אפשר לעשות כלום נגד זה שכל גיבורי הדאבל התפזרו לשדות זרים אבל אהבתי אותו לא פחות מאותם, זו הייתה אהבה ממבט ראשון ממש. לא מובן מאליו שוויתר על הרבה כסף. הוא עמד על הרגליים האחוריות גם להישאר בחורף 2014 ואיזה מזל שלא הלך לספרד כי אז היינו מתפרקים (בזמן ששכטר שהגיע כגלאקטיקו - נכשל). הוא הפועל בדם ברמת הצניעות והענווה שאפיינה את המועדון פעם. ההנהלה מצליחה יפה להסיט את האש מהכישלון המקצועי, מזה שאין לנו עתיד עם הניסנובים ומההפסד הנוסף הצפוי בדרבי. הלוואי שדמארי גם יסגור מעגל ויעמוד על הקווים אבל משם הדרך לגיהנום קצרה. ואם כבר גיהנום - לא אשכח איך ניסו וחבריו זרקו אותו לאשפתות ואז החזירו אותו בלחץ הקהל. טפי

"היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר...עומר דמארי עולה!".

 

כשהיו לו 2 רגליים וגב הוא היה חלוץ מאוד מאוד טוב. מאוד חכם מול השער, השערים שלו במתפרצות היו מאוד נקיים.
חבל שלא עבד מספיק טוב מבחינה גופנית כדי להחזיק קריירה ארוכה יותר.