הפועל ת"א 2019/20 - איצטדיון חדש, מאמן חדש, בעיות ישנות

לא שמעתי מילה מהפודקאסט\פודיום אבל הנתונים האלה לא רלוונטים, בכוונה אני אקצין - גם ליאו מכדרר יותר, אז מה. ליוואי גארסיה, פרדי פלומיין, דולב חזיזה - כל אלה צריכים לכדרר יותר כי הם דריבליסטים טובים. אור אינברום לא כזה. הוא מאוד איטי, שחקן של תרגיל אחד ואתה יודעי מה - גם אם הוא עובר את השומר שלו, בשל האיטיות - שחקן ההגנה יחזור. נגד מ.ס אשדוד ראיתי דקות לא רעות ממנו אבל מתחילת העונה אני לא זוכר שום דבר טוב. אגב, במסגרת ההחלטות שקיבלו במועדון - לא בטוח שאחמד עאבד ורועי זקרי (שניהם כביכול באותו בסגנון של שחקן כנף מחמיצן, אבל שפת הגוף והעבודה על המגרש שונה) - הם יותר גרועים ממה שיש לנו, עאבד עוד שחקן שלנו, ואת אינברום ניסו אביטן הביא או שאני טועה?
אני לא חושב שאפשר לפרק את הבעיות של הפועל תל אביב לשחקן אחד או אפילו לשניים אבל אם אתה משנה 3-4 שחקנים בהרכב וכל אחד אפילו נותן קצת יותר מזה שהחליף - אז בסוף יבוא שינוי.

חייב לומר שאני כן רוצה שנשחק עם שני חלוצים, חצי חלוץ ברמה שלנו ועוד חצי חלוץ - ביחד זה חלוץ אחד, עדיף על כלום. אבו עביד אגב מגיע למצבים ונותן כדורי רוחב טובים אז לגבי עידן כהן כרגע אני לא חושב שהוא צריך לשחק. יאללה, שיתחילו לעבוד על ינואר האפסים האלה.

 

משחק על החיים היום נגד סקציה נס ציונה, מי היה מאמין, אבל עזבו את זה רגע - חודש ינואר: הנה שני שחקני רכש שבקלות יכולים לשדרג את הקבוצה: רועי גורדנה ויאקוב סילבסטר. זה די ברור שגורדנה סיים את הסיפור באשדוד, הוא מושפל שם, יש לו דריבל נפלא, יכול לפתוח הגנות, רוצה לסגור מעגל אני מניח, עדיף על שחקן זר כמו סטפן ספירובסקי שאולי שחקן טוב אבל זה לא התחבר. לגבי סילבסטר - כבש שער אחד, הסגנון באשדוד לא מתאים לו - הם בקושי מרימים לרחבה, קראתי שהוא בדרך החוצה. הם שני שחקני רכש טובים בהתחשב בקיים ולא יעלו הרבה כסף. יאללה לעבודה.

 

- מאוד מקווה שהעונש שלנו מהדרבי יידחה ונוכל לארח את הפועל באר שבע בבלומפילד, המועדון הזה צמא לכסף ובאמת כל גרוש חשוב (גם אם ההנהלה זונה) מעבר לכך שלטעמי העונש כן מאוד בעייתי וב-2020 עם כל הטכנולוגיה אין צורך בענישה קולקטיבית כזו.

לגבי מה ששאלו כאן: עמנואל בואטנג היה חולה נגד מ.ס אשדוד והוא לא בריא לחלוטין לפי דעתי. אני מאוד מקווה שזו התשובה ושקלינגר לא החליט לשנות את מאזן שחקני הכדורגל שלנו בהרכב מ-1 ועד ל-0. בואטנג אולי לא 'מרביץ' כמו אייזן ואחרים אבל הוא חשוב, והוא צריך להיות באנקר בהרכב. הדבר הטוב היחיד שעשה אופיר חיים בהפועל תל אביב.
אגב מה שכתבו בפייסבוק, כל כך נכון - כן היו שחקני נוער של הפועל ששולבו פה ושם והנוער שלנו לא היה גדול מאז ימי בן שהר וערן זהבי וביבראס נאתכו ועדיין, "כמה רע" הם קוראים לדמבה קמארה - בטוח שאין לנו עוד שחקנים חוץ מאושר דוידה שצריך לשחק יותר?

 

עוד מעט עשור שלם מאז הדאבל הגדול בטדי ב-15 במאי 2010. מתבקש לכתוב איך תוך עשור מ"הפועל הגדולה בהיסטוריה" וליגת האלופות הגענו ל"להפועל החלשה בהיסטוריה". בכל מקרה, אלי גוטמן פותח את הלב ובטור לערוץ הספורט מספר על השבוע המטורף של העונה.

https://images.one.co.il/images/d/dmain/ms/gg1376525.Xxx

פעם בחיים: הדאבל של הפועל כמו שטרם ראיתם| "מי שרוצה להתאמן - שיתאמן, ומי שלא רוצה - שלא יתאמן. ככה אמרתי להם, הרגשתי שאני חייב לתת להם ספייס בימים האלה", כך אמר גוטמן לקראת גמר הגביע כאשר אבוקסיס היה זה שהעביר את האימון. השיחה על כר הדשא עם זהבי אחרי הדרבי, הטראש טוק בין רפאלוב לשכטר ("לפחות זכיתם בגביע") העימות האלים בין דה סילבה לקנדה במחצית בטדי והסוף המתוק מכולם. גוטמן חזר לרגע העשור שלו - הדאבל של הפועל, לקרוא ולהתרגש. סיפורים שלא סופרו.

מעט הוראות טקטיות כי הרי אנחנו עם 9 שחקני שדה, אבל משפט אחד אמרתי להם: "לעולם לא נסלח לעצמנו אם לא ננצח את המשחק הזה ונשמע שמכבי חיפה לא ניצחה". יוצאים למחצית השניה וכ-10 דקות לסיום המשחק עדיין 1:1. הפוגה במשחק עקב פציעה, השחקנים הגיעו לספסל לשתות מים, ואז הגיע הרגע שנתן לי "כאפה".
גילי ורמוט, אחד מהכוכבים שלנו, רץ אליי בטירוף. גילי הוא בדרך כלל אדם מופנם ובצורה לא אופיינית לו הוא צעק לעברי: "אלי, איזה בלאגן יש במגרש. אף שחקן לא יודע את התפקיד שלו, תעשה סדר או משהו". זו הייתה סטירת לחי מצלצלת, שגרמה לי להבין שנתתי למתח וללחץ להשתלט עליי. לא הגבתי למשחק כמאמן. בשניות, העברתי מסר לשחקנים שאנחנו משנים אסטרטגיה ועוברים למשחק בשלשה קווים של שלושה שחקנים בכל קו, כשערן זהבי היה הימני בשלישייה המרכזית (ידין, באדיר,שיש; זהבי, דגלאס, ורמוט; שכטר, ורוצ'ינה, מרעי".

 

כמה מילים על העשור האחרון, אפשר לומר שהיינו 'אדומים מבושה', זה פשוט בלתי נתפס איך מ'הפועל הגדולה בהיסטוריה' הפכנו ל'הפועל הגרועה בהיסטוריה'. קשה לי לשים את האצבע על איפה שהתחילה ההתדרדרות אבל זה קרה הרבה לפני אמיר כבירי. אפילו בשיא ההצלחה. ובטח כשאוהדי הפועל היו צריכים להוסיף כסף למנוי כדי להביא את שכטר. הקופה הייתה ריקה עוד קודם לכן למרות הצלחות גדולות באירופה, זה ילווה אותנו לעולם. אני עדיין חושב שאם הפועל הייתה זוכה באליפות ב-2011, ונראה לי שהיא פשוט כבר הייתה מפורקת מבפנים בגלל ההנהלה - הכל היה אחרת, אולי שוב ליגת האלופות, גם עם שחקנים אחרים. אבל גם בתקופת השיא נפלנו עם זרים, לא הבאנו בלם, בשלב הבתים הביאו שחקנים משלימים כמו בן שהר וטוטו תמוז שלא היו טובים יותר ממה שיש, שלא לדבר על סלים טועמה ויוסי שיבחון. זוכרים את רומאן רוקי? ברק יצחקי הבריז לנו וקיבל את העונש שלו. מי זוכר את ה-1:4 על מכבי חיפה בבלומפילד כשהייתי בטוח שעוד אליפות בדרך וזה עצוב שעם סגל כזה מפלצתי זכינו בתואר אחד.

האמת שגם בעונה לאחר מכן אמנם עם הרבה פחות ברק אבל עם מאמן סביר על הקווים כמו דרור קשטן ויכולת טובה בסיבוב הראשון עד לכדור השלג - האמנתי שאפשר לקחת אליפות.

חשבתי שהרגע הכי קשה היה עם התפרקות הקבוצה ההיא - > ואז הגיע הדרבי האכזרי עם ערן זהבי - > המכירה של גילי ורמוט למכבי ואז הבנתי כמה אנחנו סמרטוטי ריצפה והמועדון בדרך לאבדון - > החמישייה בדרבי, השפלה כפי שלא ראיתי מעולם כאוהד - > פירוק וחוב של 100 מיליון שקל!!! - >ירידת הליגה, זה הדבר הכי קשה שיש.
הייתי בפאנג'ויה במחזור הסיום, השלמתי עם הירידה כבר בתיקו נגד הפועל אשקלון, כבר כתבתי שירדנו כמו אפסים, למחרת הייתה תמונה של אוהד אדום בוכה, אמרתי לחברים שלי: "וואלה זה יכולתי להיות אני", הטלפון שלי חזר מרוסק מפאנג'ויה אבל קיבלתי כל כך הרבה הודעות של 'משתתפים בצערך', יותר מ-'מזל טוב' ביום הולדת. העיתון הזה של העצב עוד שמור אצלי (כמו כל הכתבות של הימים הגדולים) למקרה שעוד נחזור מתישהו.

עצוב שאלי גוטמן שחתום על הרגע הכי גדול שלי כאוהד, אין לי כוח שום לספר את סיפור הדאבל אבל אני זוכר אותו רץ מצד לצד ובוכה כמו ילד - וגם אני בכיתי יחד איתו - חתום על הבריחה כמו פחדן, כמו גנב בלילה, וגם על ירידת הליגה הזו.
אבל הוא לא כישלון העשור שלי. היו כאן מאמנים סמרטוטי ריצפה, סזאר מנדיונדו זה מחדל העשור וגם הרומנים, זוכרים את מה שנכתב ב-One? "זה עוד יגמר באליפות" (ליביו אנטל הוצג במחצית כאילו הוא איזה אגוארו), היו בושות אבל כישלון העשור שלי הוא רן בן שמעון. לפני שמכבי הייתה אימפריה ופתחה פער. הוא קיבל תקציב גדול לרכש (גם אם בדיעבד לקחו הימור על אירופה), יד חופשית כפי שלא הייתה מעולם לאף אחד במועדון הזה - לא לגוטמן ולא לרס"ר קשטן - ופשוט עשה הכל הפוך. לא הצליח למצוא מערך נורמלי עם שני חלוצים בלי אמצע מרגרינה. היה לו את דמארי בשיאו ו-ורמוט בכושר טוב אבל היינו קבוצה מתסכלת וטיפשה. בלמים חרא כמו קולין ואיליץ' נדמה לי, ישראל זגורי במקום מאור בוזגלו, ליאור לוי, דני עמוס, וואו. בלבלן ביצים, דיבר בלי סוף והקבוצה לא ניצחה אף משחק צמרת עד לפלייאוף. עף בגביע בשלב מוקדם, עף נגד פנדורי, כלום ושום דבר.

בלוף העשור שלי הוא אלרואי כהן, הגיע בעסקת עתק מקריית שמונה, כישרון עולה עאלק, רשם כמה משחקים טובים ב-2011/12 וגולאסו בדרבי ונגד מכבי חיפה וזהו-זה, התנדף, נעלם. שחקן טיפש, חלש פיזית, שחקן של תרגיל אחד, נעלם מהענף וטוב שכך וגם מהמר אם אני לא טועה. אציין גם את עומרי אלטמן שדיברו עליו כל כך הרבה והוא לא נתן כלום, חן עזרא התפספס לנו, והיו גם אלמוג כהן, אריק דג'מבה-דג'מבה ובן רייכרט במיליון יורו.

עומר דמארי מצד שני הוא הלב והנשמה, עצוב לראות אותו היום - שחקן מתח, אבל שמח שזכיתי לראות אותו בשיאו, העונה בה ניצח משחקים לבד וכמעט השיג את תואר מלך השערים מול המפלצת, 2013/14. התעקש לא לעבור למכבי ת"א ודחה את היציאה לאירופה. היה חלוץ גדול, באמת. במקום השני אני בוחר באוראל דגני, מאוד התחברתי אליו וצר לי שלא זכה להיות חלק מקבוצת הצמרת.

אי אפשר לבחור כאן רגעים גדולים ולהתייחס לקבוצה הגדולה של אלי גוטמן זה פשוט לא מסתדר כמו שצריך, מבחינתי 2011 זה העשור הקודם. אני יכול לומר שתגלית העשור שלי הוא ארון שוינפלד שהשאיר אותנו בליגה לבד, והזר האחרון הנורמלי שהגיע לכאן הוא עבדול עבדורחימי. רכבת הזרים אגב החלה עם אבוקסיס. אולי גם רובי לבקוביץ' ראוי למחמאות.

בעונה שעברה הייתה תחושה שיש כאן קו ודרך, קובי רפואה עשה סדר, התמודד כנראה עם הנהלה של אפסים שהוציאו לו את החשק לחיות, קידם צעירים, בנה קבוצה רעבה שקשה מאוד לשחק נגדה - הפסדנו אבל בחיים לא הובסנו, הייתה תחושה שעם שחקני התקפה טובים יותר אנחנו בפלייאו, העליון, חשבתי שהדרך לצמרת לא כזו רחוקה אבל טעיתי. הוא גם מאמן העשור שלי.

שער העשור שלי: אוראל דגני נגד מכבי תל אביב בדרבי, הבעיטה המדהימה הזו לחיבורים כשעלינו ליתרון 0:3 נגד האימפריה של פאולו סוזה, לא פחות. ונלך קצת אחורה, היה גם גול ענק של ורמוט נגד מ.ס אשדוד בי"א כשהוא עבר חצי מגרש והבקיע.

בשנים האחרונות הרגשתי שהפועל תל אביב שלי מתה, תמיד הייתי בגישה של 'באש ובמים' אבל אני מגלה לכם סוד - בקושי הלכתי בליגה הלאומית, העונה הייתי בשלושה משחקים ואני בחרם עד לפלייאוף התחתון שכל משחק הוא צו שמונה, אני קורא לקבוצה הזו 'מחלה חשוכת מרפא', בשנה שעברה מאז הדרבי לא הגעתי.

 

הפועל תל אביב הודיעה רשמית על פרידה מאור אינברום שיחזור אוטומטית לגנט כבר בחורף ככל הנראה. אינברום כבש שער אחד ב-11 הופעות. מעבר להודעת המועדון הלקונית, גורם בקבוצה אמר שחוסר המחויבות היה מכריע ושהוא שחקן מוכשר שיכול להצליח בסביבה שקטה. מעבר לכך גם שכרו הגבוה - 150 אלף דולר - היה שיקול מכריע.

*****
אם מגיעים לינואר וצריך להחליף 3/4 קבוצה מה שלא הייתי אומר על הקבוצה בשנה שעברה, אז אתם יודעים..לא אפיל את כל האחריות עליו, חלילה, יש שחקנים בכירים ממנו. אני אנטי סגנון המשחק שלו - בהליכה, חושב שהוא דריבליסט וזהו ולא ראיתי שום דבר. לא יודע עד כמה זה פשוט לזרוק לפח את החוזה שלו ומקווה שהפועל תביא שחקנים טובים יותר, כנ"ל בלי קמארה וקיירמה שהם רכש של ניסו בוודאות. כמה שינואר יהיה חלש יותר ככה נגיע עד לדקה ה-90 של העונה בלי אוויר ועם קושי עצום לשרוד בליגה.