הקבוצה הכי טובה שלכם שראיתם

הנושא בפורום 'פורום כדורגל אנגלי' פורסם ע"י Liverpool-Forever, ‏17/6/11.

  1. Liverpool-Forever

    Liverpool-Forever משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏11/11/02
    הודעות:
    13,491
    לייקים שהתקבלו:
    7,031
    אתם מוזמנים לכתוב על ה-11 הכי טובים שראיתם מהקבוצה שלכם, תוכלו לספר בקצרה על כל בחירה.
    אני אתחיל:

    שוער: ריינה. לצערי היינו צריכים לעבור הרבה ליצנים עד שבניטז רכש את הספרדי מויאריאל, בחירה קלה מאוד כי בטח שהוא טוב יותר מהאחרים ושוער טוב מאוד בזכות עצמו.
    יצא לי לראות את גרובלאר בסוף דרכו והוא נחשב כשוער אגדי אצלנו בגלל ההצגה ההיא בגמר 84 אבל אחריו השמות שעברו לא היו קרובים לרמה של ריינה (ג'יימס,וסטרבלד,דודק,קירקלנד), היה פספוס מסויים עם פרידל שנרכש מהMLS אבל קיבל מעט הזדמנויות והרבה לפשל במשחקיו הראשונים. הנקודה החזקה ביותר של ריינה שלאו דווקא מזהים אותה היא הדיוק שלו בבעיטות וכתוצאה מכך המהירות שהוא מוציא התקפה לפועל, זה בתוספת ליכולות השוט-סטופינג שלו והריפלקסים הופכים אותו לשוער מצויין.

    מגן ימני: פינאן. אחת הרכישות הטובות של הוייה, הגיע מפולהאם והוסיף הרבה שקט להגנה, גם ידע לתרום מדי פעם להתקפה. אפשר גם לציין את מקאטיר אבל הוא שיחק בעיקר כווינג באק בשיטת ה3-5-2 של אוונס כך שהייתה עליו פחות אחריות הגנתית והוא הרשה לעצמו לעלות למעלה המון. ג'ונסון עדיין לא מצדיק את המחיר הגבוה ששולם עליו, ארבלואה דומה לפינאן אך היה פחות דומיננטי במועדון, פינאן חלק מקבוצת ה25.5.05 שזכתה באליפות אירופה.

    מגן שמאלי: ריסה. שחקן די מוגבל, אך זכה להרבה אהבה מהקהל בתחילת דרכו בזכות שערים יפים נגד אברטון ומנ יו. יתר המגנים השמאליים שעברו במועדון בשני העשורים האחרונים לא מניחים את הדעת, ביורנבי הבינוני, אורליו שלא מפסיק להיפצע, דוסנה הפלופ, טראורה שהוא בכלל בלם שעבר לעמדה הזאת ע"י הוייה.

    בלם: קאררגר. אולי ה-סמל של המועדון ב20 השנים האחרונות, נחישות, הקרבה, לחימה, כל מה שהיית רוצה לראות מבלם. היה מגן בינוני עד שבניטז הגיע ב2004 והעביר אותו לעמדת הבלם שם הוא משחק עד
    היום.

    בלם: הופייה. הרכש מספר 1 שעשה הוייה, הגיע בלם פיני שמעט מאוד שמעו עליו מוילם טווי ההולנדית, לא ציפינו ליותר מדי חוץ מזה שהבחור נראה גבוה וחסון. בתחילת הקריירה שלו בקבוצה, נחשב לאחד הבלמים הטובים בפרמייר ליג. אפשר גם לציין בעמדה זאת את רייט,אגר,הנשו שתרמו כל אחד בזמנו. ההגנה באמצע שנות ה-90 הייתה מתחת לכל ביקורת ולמרות התקפה ברמה גבוהה מאוד הקבוצה פספסה תארים בגלל החלק האחורי.

    קשר: ג'ררארד. השחקן הכי טוב שראיתי בחולצה של ליברפול. כולם כבר מכירים אותו ויודעים בדיוק מה הוא שווה אז אין מה להרחיב, ההופעות האינדיווידואליות שלו נגד אולימפיאקוס,מילאן,ווסטהאם גם הביאו תארים.
    השחקן האנגלי הכי מושלם (complete) שהיה ב20 השנים האחרונות. תחילת הקריירה לא הייתה פשוטה והוא לא יכול היה לשחק פעמיים בשבוע בגלל בעיות פיזיולוגיות, גם היכולת לא הניחה את הדעת אבל מהר מאוד הוא התפתח להיות שחקן מדהים, שיחק כקשר ימני וחצי חלוץ תחת בניטז.

    קשר: אלונסו. מנהל משחק בחסד שעד היום לא התאוששנו ממכירתו. שחקנים מסוג נדיר בעולם.

    קשר: מקמנמן. לא ידע לבעוט והיה כובש לעיתים נדירות אבל היצירתיות שלו והדריבל נותנים לו מקום בקישור, פשוט מסוג השחקנים שלצערי נדיר שראינו בליברפול. עוד אפשר לציין: האמן שהגיע מניוקאסל והיה העוגן בקישור במשך שנים, מרפי שאם היה שומר טיפה יותר על יציבות היה יכול גם להגיע הרבה יותר גבוה, גארסייה עם שערים חשובים מאוד בקמפיין האליפות אירופה. את בארנס ראיתי רק אחרי שיאו.

    חלוץ: פאולר. עוד סמל גדול של המועדון, סקורר טבעי, יליד העיר, אגדה. זכורים מאוד השערים שלו מחוץ לרחבה שהיה מסובב את הכדור לפינה הרחוקה בכל פעם. חבל שלא שמר על אורח חיים ספורטיבי במהלך הפציעות המרובות שלו ולכן השמין ואיבד מאיכותו הרבה לפני הגיל הטבעי שזה אמור לקרות בו.

    חלוץ: אואן. בזמנים של בעט ורוץ של הוייה, דאג לתת לנו שער מכל חצי מצב, אחוז ניצול מצבים נהדר, מהירות מסחררת שאף בלם לא יכל לעמוד בה, השער נגד ארגנטינה ב98 אחד הרגעים המרגשים שלי הייתי בטוח שגדל לנו שחקן על במועדון, שום מילה על איפה הוא החליט לבלות את השנתיים האחרונות שלו נכון להיום.

    חלוץ: טורס. החלוץ המושלם, מהירות, פיזיות, טכניקה, כשרכשנו אותו אמרו שהוא מחמיצן, אז גם אחוז ניצול המצבים שלו היה טוב מאוד כשהיה בשיאו. חבל שזה הסתיים בטונים צורמים. עוד ראויים לציון: קולימור שפשוט נהנתי מכל רגע מהשיתוף פעולה שלו עם פאולר אבל לא הספיק להשאיר את חותמו על המועדון, ראש שהספקתי לראות אותו רק הרבה אחרי השיא שלו אבל בכל זאת מחזיק ברקורד שערים מדהים עבורנו.

    מאמן: בניטז. המאמן הטוב ביותר שראיתי עבורנו, הולך עם אמונותיו באש ובמים, הביא אליפות אירופה וגביע אנגלי שב20 שנים די רעות של המועדון זה נחשב ללא מעט בכלל. תקופתו במועדון הסתיימה בטרם עת הרבה "בזכות" היקס וג'ילט שהביאו את המועדון, בין היתר, למצב בו כל רכישה רעה גומרת עונה. אני חושב שבזמנים אחרים, יותר יציבים כלכלית, הוא היה ממשיך להיות במועדון גם עשור ומעבר לכך.
    מקווה שלא שכחתי אף אחד [​IMG]
     
  2. Clock End Stand

    Clock End Stand Member

    הצטרף ב:
    ‏12/12/07
    הודעות:
    5,482
    לייקים שהתקבלו:
    1,504
    ה11 הכי טובים שלי בהתחשב בעובדה שאני אוהד ארסנל מסוף שנות ה90 :

    שוער : דיוויד סימן. העמדה הכי קלה ב11 הללו. היחיד שהיה יכול להרהר על הבחירה זה להאמן. נקווה ששצ'סני יגיע לרמות של סימן.

    מגן ימני : לי דיקסון. יצא לי לראות אותו בשנים האחרונות שלו, אבל הוא, יחד עם אדאמס וסימן, לימדו אותי סמל מהו. דיקסון, לאורן וסנייה. לא קל בכלל, שלושה שחקנים מצויינים, אבל דיקסון הוא סמל, דבר שלאורן בסופו של דבר לא הפך להיות, וסנייה? הזמן ידבר.

    מגן שמאלי : אוברמארס. אשלי קול, אולי המגן השמאלי האנגלי הטוב ביותר אי פעם, חבל שהוא לא שיחק אצלנו אף פעם [​IMG]

    בלמים : אדאמס. הקפטן הראשון שלי, שחקן אגדי, אחד השחקנים שפיתחו אצלי את האובססיה לכדורגל.
    קמפבל. התלבטות עם מרטין קיון אבל סול לוקח אצלי.

    קישור : פטריק ווירה. מושא הערצה שלי, כאב לי שהוא עבר ליובנטוס ושמחתי שהעפנו אותם בעונה הראשונה שלו שם, אבל בכל זאת, הקשר האחורי הטוב ביותר שאישית יצא לי לראות בארסנל.

    קישור: פאברגס. היהלום שלנו, קפטן מגיל צעיר. התאהבתי בו במסע המדהים ב2006 עד לגמר בצרפת.

    קישור: רוברט פירס. פשוט קשר לדור, לא צריך לפרט.

    קישור: ליונברג.

    חלוץ : הנרי;

    חלוץ : ברקאמפ - צמד שאני בטוח שבכל שנות חיי, ארוכים או קצרים שיהיו, אני לא אזכה לראות חלוץ ברמה שלהם.
     
  3. Michael Carrick

    Michael Carrick מנהל כללי מנהל מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏1/4/05
    הודעות:
    21,961
    לייקים שהתקבלו:
    4,315
    אני חושב שכדאי לציין באיזה עונה התחלתם לאהוד את הקבוצה/לצפות במשחקים. אצלי זה 2000/2001.

    אדווין ואן דר סאר-הבחירה קלה למדי, אחת הרכישות המבריקות של פרגי שמשום מה לא מוזכרת בד"כ לצד קאנטונה, סולשיאר ודומיהם. להזכירכם, ב-2005 היינו בבעיית שוערים רצינית והעיתונים התלבטו האם נקנה את בופון ב-40 מיליון פאונד או את קסיאס ב-30, ופרגי הביא את אדווין ב-2 מיליון, בהתחלה זה נראה כמו סתימת חור, בפועל הסתימה הזאת נמשכה שש שנים של שקט בהגנה, הרבה רגעים למזכרת (הרגע האהוב עליי, הצלת הפנדל של דריוס ואסל בדרבי ב-2007 שהבטיח מעשית את האליפות) וגביע אירופי אחד שרשום על שמו.

    גארי נוויל-נכון, אין לו מתחרים כרגע בעמדה הזאת, אבל זה כמובן מעבר. הקפטן, הנשמה, האוהד השרוף, השחקן שאנגליה אוהבת לשנוא ולזלזל בו. יש משהו כיפי בלראות מדינה שלמה מסמנת שחקן, והשחקן עצמו ממשיך לספור אליפויות כאילו כלום.

    ריו פרדיננד-הייתה לי התלבטות עם יאפ סתאם אבל את ההולנדי הנפלא כמעט ולא יצא לי לראות בזמן אמת, התחלתי לאהוד את הקבוצה מעט לפני שהוא הוגלה ע"י פרגי לרומא. ריו הוא קלאסה אמיתית, בשיאו הוא בלתי עביר, וגם בשנים האחרונות למרות הפציעות הוא תורם את שלו. הרבה גבות הורמו כשפרגי שפך עליו 30 מיליון פאונד אבל לא רק שזה היה הכרחי להגנה המקרטעת שלנו ב-2002, זה גם ללא ספק השתלם.

    נמניה וידיץ'-מסתבר שאלוהים כן יכול לברוא קיר שהוא לא יכול לשבור. אם לא הוא, לפחות שתיים מארבע האליפויות האחרונות שלנו לא היו.

    פטריס אברה-שוב, דניס אירווין נפסל כי ראיתי אותו רק בערוב ימיו, והבחירה הולכת לאברה. נכון שהוא נחלש השנה ונכון שהוא לפעמים מעצבן עם התבטאויותיו השחצניות, אבל מדובר במר יציבות. האיש שתמיד נמצא שם, האיש שגם בתקופה ששיחקנו עם קאריק פלטצ'ר כבלמים נשאר כשיר ושיחק באותה עונה ב37 משחקי פרמיירליג. מגן נהדר, ומצחיק להיזכר שהוא הגיע כגיבוי לגבריאל פאקינג היינצה.

    רוי קין-אישיות לא קלה לעיכול, אבל עובדה ששש שנים לאחר שעזב אנחנו עדיין לא מצליחים למלא לגמרי את החלל שהותיר בקישור.

    פול סקולס-מאיפה להתחיל? מהשערים? מרשימת התארים? מחוכמת המשחק? מהמסירות? מקובץ הציטוטים? מהווינריות? כל עוד לא יגלו גם עליו שהוא שכב עם קרובי משפחה, מדובר במועמד המוביל לקבלת פסל באולד טראפורד בעוד 40 שנה.

    ראיין גיגס-איש למופת, סמל לצנעה, לנאמנות ולמשפחתיות...אה, לא? טוב, אבל עדיין השחקן מספר 1 בתולדות המועדון.

    כריסטיאנו רונאלדו-מתעב אותו, אבל ידע לשחק המניאק.

    ויין רוני-מגיע לו קודם כל כי היה בסיס לחשוש שהוא יסיים כמו גאסקוין, אבל הוא כנראה נמנע מזה. ארבע אליפויות, צ'מפיונס, שערים נהדרים, וכל זה עם איי קיו של אוגר מת ונטייה לעשות מחוץ למגרש כל מה שלא צריך. אני מודה שבאוקטובר האחרון כשהוא רצה לעזוב, רציתי כמו כולם לשדר עסקים כרגיל אבל הייתה לי הרגשה שזה עלול להיות הרסני יותר מהעזיבות הקודמות של כוכבים אצלנו.

    רוד ואן ניסטלרוי-נכון, יש לו בעייה בגזרת התארים, וההתבססות עליו לא עשתה לקבוצה טוב, אבל מדובר כאן על יכולת אישית ומהבחינה הזאת מדובר בחלוץ על. המספרים מדברים בעד עצמם, הוא שבר את שיא הכיבושים הרצופים פעמיים, הוא הביא את האליפות ב-2003 בעצמו, הוא מלך השערים של יונייטד באירופה, הוא שכלל את ההתחמקות מנבדל לדרגת אומנות, וחוץ מזה כתבו עליו את שיר הכדורגל הטוב ביותר בכל הזמנים:


    ספסל: בארטז, סתאם, אירווין, בקהאם, טבז, ברבאטוב.

    אזכור מיוחד-אולה גונאר סולשיאר-אין לו מקום בהרכב מבחינה מקצועית, אבל אני חייב לתת לו מקום של כבוד. בתור הסופר סאב של כל הזמנים, מן הראוי שגם בנבחרת הזאת הוא יעלה מהספסל ויבקיע את שער הניצחון בדקה ה-90.

    מאמן: הבחירה מאוד קשה מבין עשרות המאמנים שאימנו את הקבוצה בשנים האחרונות...בסופו של דבר אני אפתיע ואבחר בסר אלכסנדר צ'פמן פרגוסון מגלזגו.
     
  4. Emile Zelicky

    Emile Zelicky Member

    הצטרף ב:
    ‏8/8/10
    הודעות:
    515
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני התחלתי לאהוד את ארסנל בשנת 2000.

    שוער-יינס להמאן
    הגיע אלינו בקיץ 2003 וכבר בעונה הראשונה זכה איתנו באליפות הגדולה ללא הפסד, היה מצויין באותה עונה, היו לו כמה פאשלות פה ושם אבל היה נהדר גם ב2005-06, ההיילייט מאותה עונה זה עצירת הפנדל שלו מריקלמה בחצי הגמר מול ויאריאל, בגמר אומנם הוא הורחק אבל הוא היה נהדר בעונה ההיא מה שנתן לו את אפודת השוער הראשון של נבחרת גרמניה במונדיאל 06 שגם שם הוא היה מצויין וגם בעונה הבאה 06-07, בקיצור היה שוער מצויין.

    מגן ימני-באקרי סאנייה
    אחת הרכישות הכי טובות של ונגר בשנים האחרונות, אם לא ה-רכישה.
    שחקן הגנה סופר יציב, תמיד טוב מאוד בהגנה והעונה הוא גם התחיל להבקיע, אני מת על השחקן הזה, תמיד מקריב מעצמו ונותן 100 אחוז במגרש, שחקן עם לב גדול.

    בלם-סול קמפבל
    היה פשוט ענק מאז שהגיע אלינו ב01-02, שחקן הגנה מאוד חזק, טוב מאוד באוויר, מנהיג בהגנה, היה מצויין בשלושת העונות הראושונת שלו במועדון, ב05-06 היו לו את הבעיות שלו שהוא נעלם וכולם חיפשו אותו, בסוף הוא חזר ובגדול, הבקיע שער בגמר ליגת האלופות, עזב אחר כך, עונה שעברה חזר אלינו לחצי קדנציה.

    בלם-פה יש לי התלבטות בין קולו טורה לווליאם גאלאס, את טוני אדאמס לא ראיתי יותר מדי, אני חושב שמבחינת רמה גאלאס, לוקח את טורה, בכל זאת הוא היה בלם מצויין אצלנו, והיה מקצוען שתמיד היה נותן 100 אחוז מעצמו במגרש, בלם מצויין ולדעתי אחד הטובים בפרמייר-ליג בעשור האחרון.

    מגן שמאלי-אשלי קול
    שחקן, טופ קלאס, אחד המגנים השמאליים הטובים בעשור האחרון, היה פשוט מצויין בתקופה שלו אצלנו, עשה בית ספר לכריסטיאנו רונאלדו ביורו 2004, תמיד היה יציב, עולה לעזור להתקפה וגם היה עושה את זה בצורה אפקטיבית, הבקיע את השער החשוב מול דינאמו קייב בצ'מפיונס ב2003-04 שהשאיר לנו סיכוי להמשיך לשלב הבא באותה עונה, חבל שנגמר כמו שנגמר, אבל ללא ספק שחקן טופ קלאס.

    קשר-פטריק ויירה
    המנוע, שחקן שהיה עושה הכל, לדעתי הקשר האחורי הטוב ביותר בעשור האחרון, שחקן שהיה מתקל מצויין ומוציא התקפות לדרך, הייתה לו ראיית משחק מצויינת, היה עולה ומבקיע גם מדי פעם, השחקן שהביא לנו את התואר האחרון שלנו עד עתה, שחקן גדול ואגדה במועדון, ללא ספק.

    קשר-ססק פאברגאס
    שחקן שיש לו פשוט הכל, המסירות שלו זה פשוט אומנות להקליט ולהראות לילדים, כשהתבגר גם התחיל להבקיע, כשהשיא היה בעונה שעברה עם 19 שערים, סחב אותנו כל העונה שעברה, שחקן סופר מוכשר, WORLD CLASS, ללא ספק, לדעתי כיום אחד הקשרים הטובים בעולם, שחקן שיכול להבקיע, ליצור, שחקן שתמיד נותן 100 אחוז מעצמו, אכפת לו מהקבוצה, הייתי רוצה שיישאר איתנו לעוד הרבה שנים...

    קיצוני-רובר פירס
    שחקן גדול, הרבה שערים בלתי נשכחים היו לו, שחקן העונה ב2001-02 בפרמייר-ליג,טכניקה יוצאת מהכלל, חוכמת משחק, היה פשוט שחקן גדול, תפקיד מאוד חשוב היה לו בהצלחות שלנו בין 2002 ל2005, תמיד היה תורם בגדול למשחק של הקבוצה, היה מבקיע הרבה, יחסית לקשר.

    קיצוני-מבחינת פוטנציאל אני חושב שארשבין, יכול להכנס לפה בכיף, מה שהוא עשה ב2008-09 כשהגיע אלינו היה בלתי יאמן, נתן חצי עונה פשוט מהסרטים, רק בזכותו עלינו לצ'מפיונס באותה עונה, איך שהגיע כבר התחיל להפציץ, השיא היה כמובן ב4-4 הבלתי נשכח מול ליברפול.
    הייתה לו מהירות מסחררת, טכניקה חבל על הזמן, טכניקת בעיטה, פליימייקר מצויין גם, ראיית משחק מהטופ, שחקן שהוא ללא ספק כשבשיא אחד משחקני ההתקפה הטובים באירופה, מה שהוא עשה להולנד ביורו 2008, היה בלתי נשכח.
    העונה הוא מאוד ירד, אני מקווה מאוד שהוא יחזור לעצמו, למה זה באמת גאון כדורגל.

    חלוץ-תיירי הנרי
    טוב אז מאיפה להתחיל, איך שהתחלתי לראות את ארסנל בשנת 2000, התאהבתי בשחקן הזה, הרצון הזה שלו תמיד לנצח, השאיפה, כל עונה הוא היה משפר את המשחק שלו, מוסיף עוד איזה מימד למשחק, פינישר יוצא מהכלל, מלך השערים של כל הזמנים במועדון, השחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של ארסנל, תותחן בנשמה.
    שחקן שהשיג כל תואר אפשרי בקריירה, הוא היה מבקיע שערים בכמויות אבל הוא היה עושה עוד כל כך הרבה, היה מפרפר שחקנים כאילו הם לא היו, כמו השער הענק שלו בברנבאו או נגד טוטנהאם או מול ליברפול, אני לא אשכח את התצוגה המדהימה שלו מול אינטר בצ'מפיונס, סחב אותנו לגמר ב2006, השחקן הטוב ביותר לדעתי, מאז שהוקמה הפרמייר-ליג, הוא היה משהו מיוחד, הוא גם היה מבשל המון, הוא סיים את 2002-03 כמלך הבישולים וכמעט גם כמלך השערים בעונה אחת.
    אין אין, זה פשוט צריך לראות בשביל להבין כמה השחקן הזה היה ענק, פשוט היה לו הכל, כוח, מהירות, דריבלינג, היה מוסר מצויין, כמו שאמרתי, בעיטות מרחוק, טכניקת בעיטה, בין ההכי טובות שראיתי בחיים שלי אם לא הכי טובה, ווינר ענק, למרות שהיה כוכב, תמיד המשיך לעבוד על עצמו, והיה מקצוען למופת, השחקן האהוב עליי, אין מה להגיד-ה-אגדה.

    חלוץ-רובין ואן פרסי
    לא זכיתי לראות את דניס בימיו הגדולים ולכן אני אלך עם רובין, שחקן שלדעתי, אם לא הפציעות, היה היום בשורה אחת עם כריסטיאנו רונאלדו.
    סחב אותנו בחצי השני של העונה הזאת, היה פשוט אדיר, המספרים שלו מדברים בעד עצמם, אם אני לא טועה 18 שערים, בסיבוב השני, זה פשוט מטורף, זה פשוט שער למשחק.
    שחקן טכניקה סופר גבוהה, יש לו לא מעט שערים שהם פשוט SICK GOALS, כמו נגד צ'רלטון, או נגד בלקבורן ב2005-06.
    שחקן מאוד שאפתן, תמיד רוצה לנצח במגרש, ראיית משחק מצויינת יש לו גם, טכניקת בעיטה מצויינת, שליטה נהדרת בכדור, שחקן טופ קלאס, ללא ספק, רק שיהיה בריא, אני מאוד מקווה שייקח איתנו כבר איזה תואר.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏17/6/11
  5. ArsenalFan

    ArsenalFan Member

    הצטרף ב:
    ‏18/8/03
    הודעות:
    5,994
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כקבוצה, הכי גדולה שראיתי היא הקבוצה שלנו בעונת 2001/2. לא ייאמן שאנחנו כבר משלימים עשר שנים העונה לאותה קבוצה מדהימה.

    שחקנים בודדים:

    דיוויד סימן - יכולים לזכור אותו על הפשלות הגדולות - סראגוסה, רונאלדיניו ולא חסרו לו שטויות וטעויות מעבר לכך בתקופה הארוכה שלו בארסנל, אבל מעבר לכך שהוא לג'נד, הוא היה שוער יציב ואיכותי (גם בנבחרת. מאז לאנגליה אין שוער כמוהו. להארט יש את הפוטנציאל) שסגר לנו את העמדה לשנים ארוכות ומאז הצלחנו להחליף אותו רק בפיתרון זמני כמו יינס.

    לי דיקסון - עובדת היותו שחקן נאמן, אחראי, יציב וסמל של ממש, חלק מהפיימוס בק פור, מספיקים לו להיכנס. בעיניי אין שום ספק שהוא היה טוב יותר גם מסאניה ובוודאי מלאורן. אולי פחות אתלטי, אבל הרבה יותר חכם.

    אשלי קול - הלב דורש לבחור בבנייג'ל ווינטרברן, אבל גם סילביניו היה כדורגלן יותר מוכשר ממנו... קשלי הוא הכדורגלן הכי טוב שיצא ממערכת הנוער של ארסנל לפחות מאז טוני אדאמס (אם לא מאז ליאם בריידי) ואפשר לקלל אותו בכל צורה שמגיעה לו - את היכולות שלו והתרומה שלו לקבוצה הכי גדולה של ארסנל בכל הזמנים פשוט אי אפשר לבטל.

    טוני אדאמס - השקט, החוכמה, המנהיגות, הלב. די בכינויו Mr Arsenal כדי להסביר עד כמה הוא גדול ובאמת מיותר להרחיב מעבר כלך.

    סול קמפבל - מעולם לא התחברתי אליו, זכרתי תמיד את העובדה שהוא מספ*ס והוא בוגד ושקרן, והרי גם לנו הוא עשה תרגילים. אבל התרומה שלו לארסנל במיוחד אחרי הפרישה של אדאמס ונטילת תפקיד הרבה יותר מנהיגותי בקבוצה, הייתה קריטית. הוא תרם להמשכיות של הצלחות במשך שנים רבות והיה הדבר הכי קרוב לסלע הגנתי שהיה בקבוצה מאז פרישת דור הנפילים.

    פטריק ויירה - כשההיסטוריונים של הכדורגל יסתכלו אחורה ויבקשו לבחון את הקשרים האחוריים שהשפיעו על המשחק ואפילו הגדירו אותו מחדש בצורה מסוימת, אין לי ספק שויירה יהיה אחד השמות הבולטים, אם לא הבולט שבהם. אם להצלחה הגדולה של ונגר בארסנל בחלק הראשון של הקדנציה, יש פנים שאפשר לזהות אותם על המגרש - אלה קודם כל הפנים של פטריק ויירה.

    עמנואל פטי - התיאום שלו עם ויירה והמשענת שהם נתנו לנו במרכז השדה בשנים שלהם ביחד הייתה משהו שקשה לתאר למי שלא ראה את הקבוצה של סוף שנות ה-90. לא הייתה וכנראה שגם לעולם לא תהיה שותפות כל כך מרשימה במובנים של כוח וטכניקה משולבים. ההבנה ביניהם הייתה עיוורת.

    פרדי ליונגברג - זה גם סנטימנט כלפי אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, אבל לא רק. אם יש שחקן שבזכותו עונת 2001/2 היא כל כך גדולה עבור ארסנל, זה קודם כל פרדי... המסתנן, ה-Predator הכי טוב שהיה לנו. רק על ההצלחה שלו בתור הכתובת הכי טובה של דניס ברגקאמפ המזדקן מגיע לו המקום הזה. Value for money, פרדי הוא הרכש הכי טוב של ונגר בהיסטוריה והשליפה האולטימטיבית.

    מארק אוברמארס - הבחירה הכי קשה כאן, אבל אני אלך עם הלב. כשאוברמארס עזב לברצלונה, הייתי שבור לחלוטין כפי שלא הייתי מעולם. אפילו לא בעזיבה של ויירה. לא האמנתי שפירס יוכל להיכנס לנעליו. אין שום ספק שטעיתי, אבל את העוצמה והמהירות שאוברמארס תרם לארסנל בעונת הדאבל הראשונה של ונגר, הוא לא החליף.

    דניס ברגקאמפ - קלאסה שאין שנייה לה. אליל ילדותי שאהבתי עוד לפני שהכרתי את ארסנל, בעצם הכרתי דרכו את הכדורגל האירופי ביורו 92'. הכדורגלן הכי גדול בתולדות המועדון וברטרוספקט פשוט מדהים לראות את השינוי שהוא הביא לקבוצה באותם ימים. גורם מרכזי במהפכה הגדולה של הכדורגל האנגלי כולו.

    תיירי הנרי - בפרויקט של ארסנל.קום הקיץ, Arsenal XI, בחרתי באיאן רייט... כאן כואב לי הלב לא לבחור באיאן רייט, שיתוף הפעולה שלו עם דניס ברגקאמפ היה לא פחות מלהיב מזה עם תיירי הנרי ואולי אפילו יותר. אבל הנרי הוא בקטגוריה נפרדת. אחד השחקנים הטובים שדרכו על האי הבריטי אי פעם, לא לבחור אותו זה פשוט לא הגיוני.

    הגנה אנגלית, קישור והתקפה קונטיננטליים. כמו שצריך [​IMG]
     
  6. לירן

    לירן מנהל כללי מנהל מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏5/8/02
    הודעות:
    36,171
    לייקים שהתקבלו:
    6,287
    אחרי צ'לסי אני עוקב באדיקות כבר כמעט עשור וחצי, יש בחירות קשות מאוד, מאוד מקווה לא לפספס שחקנים... הייתה תחלופה לא קטנה... לכן זה לא פשוט...

    פטר צ'ך, עם כל הכבוד לאד דה חוי, פלוס מינוס אלו 2 השוערים הראשיים שזכיתי לראות, הדו קרב ברור, יחסי הכוחות ברורים, צ'ך הוא אגדה לכל דבר, עברנו איתו רגעים משמחים, עצובים, קשים, כל מה שצריך במערכת יחסים אמיתית.

    אשלי קול, אהבתי מאוד את גרהאם לה סו, היה לו הכל, הוא היה אינטליגנט, ושחקן שיודע להתקיף, אבל כמו שצויין כבר בדיון הזה לגבי אשלי קול, יש לו את זה, וברמה הכי גבוהה, וורלד קלאס לכל דבר ועניין, הגנה, התקפה, שכל, מהירות.

    דן פטרסקו, לימים הוא היה יותר קשר ממגן, גם במדי צ'לסי היה מאוד פעיל יותר בחלק ההתקפי, היו לא את כל הנתונים של קשר תוקף, והיה נכס כמגן, נתן הרבה מאוד רגעים של אושר, והיה הסיבה המרכזית למעקב צמוד וגאה אחרי הנבחרת הרומנית של 98...

    ג'ון טרי, זה הקפטן, זה בעל הבית, הוא גדל פה, הקפטן הכי מעותר בהיסטוריה של הקבוצה, גלדיאטור אמיתי, יכולת התאוששות לא אנושית, שם את הגוף, את הלב, בשביל הקבוצה על המגרש, הבלם הטוב ביותר באי בעשור הנוכחי, מקומו כאן לא עומד בשאלה.

    ריקארדו קרבאליו, קשה קשה... קשה שלא לבחור באייקון כמו מרסל דסאיי, שכביכול נעשה הרושם שהגיע לצ'לסי אחרי שהשיג הכל, אחרי ששבע מתארים, אבל נתן פה תקופה לא מבוטלת, של שיעור אמיתי לכל הסובבים, ג'ון טרי לא סתם גדל והתפתח כמו שהתפתח, שיש לצידך מודל כמו מרסל דסאיי, הדרך להצלחה קלה יותר. אבל ריקי זה ריקי... הבלם הכי חכם שאני זוכר, דמות קשוחה, שיתוף הפעולה שלו עם טרי היה מושלם, צמד הבלמים הכי מתואמים, הכי טובים שזכיתי לראות, בתקופות לא מעטות היה הבלם הכי טוב בקבוצה, לא מעט פעמים החזיק את ההגנה של הקבוצה, נתן לקבוצה כל כך הרבה.

    דניס וויז, כי הוא משוגע... היה קפטן שהיה מוכן להרוג בשביל הקבוצה, היה גרזן אמיתי, והבחירה בו היא עדיין קשה מאוד... זו עמדה (לא בהכרח הגנתי, קשר אמצע) שידענו לא מעט שחקנים ששווים איזכור, כמו אסיין כמובן (שהיה טוב יותר כנראה.. אבל הלב אומר לבחור כרגע בוויז),מקאללה, דשאן, פוייט, די מתיאו, ג'ודי מוריס (סתם...)... אבל אם נוסיף את עניין האופי.. ווייז הוא הבחירה שלי.

    פרנק למפארד, לא באמת צריך להסביר...

    מייקל אסיין, טוב... שינוי בתוכניות תוך כדי זרימה עם הפוסט... אסיין נכנס.. כי אי אפשר שלא... במהלך תקופה לא קצרה היה הטוב ביותר בעולם, ידע עליות וירידות, ועדיין, עושה רושם שאנשים רואים בו יותר את הלא טוב מאשר את הטוב.. לא מסכים אם הרבה דברים שנאמרו עליו העונה, כי הוא עדיין סלע, עדיין לוקח יותר מ-90 אחוז מהקרבות שלו, עדיין מניה בטוחה, ויש לו עוד הרבה שנים של טופ לבל.

    ג'יאנפרנקו זולה, אהוב האוהדים, קוסם אמיתי, כובש לבבות על המגרש, גאון, אין מה לומר יותר מזה, מתגעגע לתקופה ההיא.

    ג'ימי פלויד האסלביינק, כנראה הבחירה הכי "שערורייתית" שלי, אולי היה אפשר למצוא מקום לשחקן אחר, אבל ההולנדי נתן פה 4 עונות בערך של יכולת גבוהה מאוד, לא מעט זמן ההתקפה הייתה בנוייה בעיקר עליו, כבר שערים בקצב טוב, היה תמיד איום על השער, היה פיזי, שחקן שקשה לא לאהוב.

    דידייה דרוגבה, החלוץ הכי טוב שדרך אצלנו, ובכלל, שהיה על אדמת בריטניה בעשור האחרון, מפלצת, האיש שתמיד ייתן את שלו. סקורר, מבשל שערים בקצב, כוחני, לא מרחם על אף אחד, תמיד מחפש את השער, יכולות מדהימות יש לו, גם בגיל שרוב החלוצים כבר מזמן מאבדים את זה, נראה שדרוגבה רעב מתמיד, חד לא פחות מבעבר, פשוט יש לו את זה.



    זה לא פשוט... אולי לג'וי קול יש מקום על פני האסלביינק... אם הייתי נמצא שם עכשיו זה כנראה מה שהייתי רושם... לא פשוט.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏17/6/11
  7. KirkH

    KirkH Member

    הצטרף ב:
    ‏27/11/02
    הודעות:
    13,515
    לייקים שהתקבלו:
    70
    קשה להתווכח עם הבחירות. אני עם צ'לסי מאזור סוף הקדנציה של הודל וזה פחות או יותר זהה.

    היחיד שהייתי מתעקש עליו בכל זאת הוא גוסטאבו פוייט. שחקן שתמיד נשאר קצת בצל של הכוכבים, אבל אף פעם לא נפל מהם מבחינת היכולות והתרומה. 49 שערים ב-145 הופעות לאורך ארבע עונות מלאות בדם יזע ומכות. הביא איתו את הקשיחות והחיספוף שקצת היה חסר לנו (זה תמיד היה דניס נגד כל העולם..) - כבש מהקישור כל כך הרבה שערים, חלקם פשוט אדירים.

    כנראה שאסיין היה זה שיורד מההרכב שלי עבורו.
     
  8. The_Magpie

    The_Magpie Member

    הצטרף ב:
    ‏28/2/04
    הודעות:
    645
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני עוקב אחרי ניוקאסל משנת 94/95 והבחירה שלי היא:

    שיי גיבן - לא היה ספק בכלל בעמדת השוער, למרות שגם מפאבל סרניצ'ק הצ'כי אני זוכר משחקים גדולים.
    גיבן היה חתול אמיתי בשער ובשיאו לדעתי היה בין ה-5 שוערים הטובים בעולם. רק חבל שהוא לא אנגלי.

    וורן בארטון - המגן הימני הכי יציב שאני זוכר בניוקאסל, תאקלים מעולים ושקט בהגנה היו מנת חלקו.

    סטיב האווי - הבלם החסון היה התחנה האחרונה בהגנה של ניוקאסל.

    פיליפ אלבר - הבלגי היה מגן שמאלי עם מגע זהב בכדור, הייתה קצת התלבטות בינו לבין אוליבייה ברנאר הצרפתי אבל הגולים החשובים של אלבר הכריעו בסוף.

    נולברטו סולאנו - הפרואני החביב היה מבשל השערים העיקרי בתקופתו והיה שורף שטחים לא קטנים בתקופתו הארוכה בקבוצה.

    גארי ספיד - אומנם לא וירטואוז ולא בעל ראיית משחק מדהימה, אבל היה גרזן בקישור ומבשל שערים לא קטן.

    רוברט לי - שחקן נשמה, הפועל השחור של ניוקאסל שהוציא לפועל עשרות מהלכים מוצלחים, משקיען ענק.

    דויד ז'ינולה - הצרפתי הוירטואוז עשה חיל בעונתו הראשונה והשניה והפגין ביצועים מדהימים בכנף השמאלית, שליטה מטורפת בכדור, ראיית משחק ובעיטה מעולה.

    פיטר בירדסלי - הייתה לי התלבטות קשה בין בירדסלי לבין לס פרדיננד אבל בסוף בחרתי בבירדסלי מכיוון שהיה שחקן רב-גוני, סקורר, ראיית משחק ושליטה יוצאת מהכלל בכדור.

    אלן שירר - החלוץ האנגלי הכי גדול שראיתי, מנהיג, פיזיות מדהימה, משחק הראש הכי טוב שראיתי וסקורר אמיתי.
     
  9. ToonTastic

    ToonTastic Member

    הצטרף ב:
    ‏9/5/07
    הודעות:
    171
    לייקים שהתקבלו:
    0
    גם אני בערך באותה דיעה שלך.אבל מה שמצחיק הוא שההגנה הזאת עם בארטון,אלבר והאווי(אפשר גם להוסיף את פיקוק האיום) עלתה לנו באליפות ב96.
    אלבר רק בגלל החמישי שלו ב5-0 מגיע לו להיות בקבוצה הזאת.בסה"כ לאורך 20 השנה האחרונות לא היו לנו שחקני הגנה מצטיינים [​IMG]
    בנוסף לכך אולי היתי שם את אנדי קול במקום בירדסלי.למרות העזיבה שלו ליונייטד.

     
  10. idans10

    idans10 Carlos El Pibe Valderrama מנהל מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏30/1/09
    הודעות:
    15,572
    לייקים שהתקבלו:
    1,921
    לחבר'ה הנחמדים של המגפייז, טינו אספרייה היה חייב להיכנס בפנים... [​IMG]
     
  11. Scouser Tommy

    Scouser Tommy משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/7/07
    הודעות:
    9,176
    לייקים שהתקבלו:
    2,302
    אשכרה סגרתי עשור כאוהד ליברפול העונה... הזוי לי לגמרי.

    שוער: פפה ריינה
    שוער גדול ובוודאי ההחתמה הכי משפיעה של בניטז כשמסתכלים גם על העתיד. התחיל עם שנתיים טובות אבל קצת בעייתיות מבחינת שטויות פה ושם, מ2008 פשוט אחד השוערים הכי יציבים וטובים בפרמיירליג, רפלקסים של חתול, מנהיגות, ופשוט כל מה שאפשר לבקש משוער. וכששומעים כל כך הרבה על מה שהוא מביא בחדר ההלבשה מבחינת מוראל... מלך אמיתי.

    מגן ימני: סטיבי פינאן
    איזה מגן אדיר. הגנתית הטוב ביותר בעשור האחרון בפער רציני מכל השאר (אולי חוץ מארבלואה ב08/09), והוא אפילו הצליח לתרום הרבה התקפית. שחקן נשמה, שכל אוהד ליברפול יזכור לדעתי לעוד הרבה זמן.

    בלם: ג'יימי קראגר
    מה לא נאמר על השחקן הזה. אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי אומר שהוא אוהד ליברפול מגיל 0. למרות אינספור שערים עצמיים שאפילו הפכו להיות סוג של אופייניים מבחינתו, פשוט בלם גדול מאז שבניטז החליט להעביר אותו לתפקיד הזה (ומי ייתן שקני יעשה דבר דומה עם קלי). שחקן נשמה שמייצג את כל מה שליברפול מבחינתי מייצגת. הקרבה, נחישות, ווינריות. אנדרייטד רציני שאני כבר לא יכול לחכות לראות אותו 'חופף' את קלי בתפקיד ונותן לו את המפתחות במרכז ההגנה.

    בלם: סמי הופייה
    לא סתם הוא עדיין 'מככב' אצלי בסמל האישי. מהשחקנים שגדלתי עליהם בתחילת שנותיי כאוהד ליברפול, בלם כל כך אינטיליגנטי וחכם, שנותן מעצמו כל כך הרבה. לא נראה לי שאי פעם הרגשנו כמה איטי הוא בעקבות היכולת הפנומנלית שלו להחשיך את החסרון הזה באמצעות הבלטת היתרונות העצומים שלו. לראות אותו עוזב מבחינתי היה סוף תקופה, אבל יש לי תחושה שעוד נראה אותו בצוות המקצועי מתישהו, ואני כבר לא יכול לחכות לחזרה שלו אלינו.

    מגן שמאלי: ג'ון ארנה ריסה
    למרות החסרונות הגדולים, שחקן שנתן לי כל כך הרבה רגעי אושר. רגל שמאלית מהמפחידות שראה הכדורגל בעשור האחרון, אהב את המועדון בכל ליבו לדעתי, פשוט שחקן מרגש. קצת חבל לי שהאוהדים היותר צעירים ממני יזכרו ממנו בעיקר את השער העצמי החסר מזל ההוא נגד צ'לסי.

    קשר מרכזי: צ'אבי אלונסו
    אומן מסירות מזן שכמעט ולא קיים היום בכדורגל. רק כשעזב נראה לי שהרגשנו באמת את חסרונו. עזב בצורה קצת לא יפה לדעתי, אבל עדיין אהב בכל ליבו את ליברפול ועד היום הוא מדבר עלינו רק בהקשרים חיוביים.

    קשר מרכזי: דני מרפי
    לא יודע אם הוא באמת היה מהטובים יותר אבל זה שחקן שאני לא יכול שלא להכליל אותו ב11 שלי. כל כך אהבתי אותו בזמנו, שרף לא מעט שטחים (אמנם לא בצורה בולטת לעין כמו מסצ'ראנו או קויט, אבל ידע למקם את עצמו בצורה פנומנלית), שיחק אפילו הרבה מחוץ לעמדה כקשר ימני ועדיין נתן לנו כל כך הרבה רגעים יפים ומרגשים בעיקר מול יונייטד.

    קשר התקפי: לואיס גרסיה
    שחקן שלא הוערך בכלל לדעתי בעקבות קצת חוסר בעקביות, אבל תרם כל כך הרבה אצלנו בתקופתו הקצרה. בכל עמדה שבה שיחק הביא יצירתיות, והיה כל כך לא צפוי ומרגש בדריבלים ובבעיטות הנהדרות שלו שפשוט אין לי בחירה אחרת חוץ ממנו. שחקן כמוהו זה בדיוק מה שחסר לנו היום לדעתי, דרך אגב.

    קשר התקפי: סטיבן ג'רארד
    השחקן הכי טוב שראיתי בשיאו, ואפשר רק לקוות שיחזור העונה ובגדול אחרי הניתוח שעבר. וזהו.

    חלוץ: מייקל אואן
    חלוץ גדול בתקופתו אצלנו, מסוג השחקנים שהיה אסור לו לעזוב והקללה שלנו עליו רובצת עליו מבחינתי עד סוף הקריירה למרות שלקח אליפות עם הסקאם (אליפות שבשום אופן לא רשומה על שמו). כשראיתי אותו חותם ביונייטד באמת שהרגשתי כאילו חברה בגדה בי, ועדיין כמובן שמגיע לו המקום הזה ב11 הטובים שראיתי בליברפול.

    חלוץ: פרננדו טורס
    עצוב ששני החלוצים שאני כל כך אהבתי ירקו לי בפרצוף ובהפרשים יחסית קטנים. בשיאו אצלנו היה לו הכל, וכל בלם בפרמיירליג השתין במכנסיים כשידע שהוא הולך לעלות מולו. אמנם בשנה האחרונה חווה ירידה דרסטית ביכולת, אבל לעולם הוא יישאר אחד החלוצים הטובים שעברו אצלנו במועדון. אפשר רק לקוות שעוד שנתיים-שלוש אני אוכל להגיד אותו דבר על סוארז הפנטסטי רק בלי החלק הראשון של הפסקא...
     
  12. Hotspur

    Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    רעיון נחמד.

    שוער - גומס. טוב, פה באמת הבחירה היא לא איכותית במיוחד. אילו הייתי עושה את הבחירה הזו לפני שנה היא הייתה בלב שלם, כי בסך הכל גומס שוער מצויין. סוף העונה החולפת הבליטה את החסרונות שלו אבל מבחינה אובייקטיבית הדברים היחידים שאולי מתקרבים ללהדיח אותו הם פול רובינסון ב-05/06 או ניל סליבאן ב-2000/2001, ושניהם לא הביאו (אפילו ביחד) את כמות הנקודות שהביא גומס בסוף העונה הקודמת.

    מגן ימני - ודראן צ'ורלוקה - אחד השחקנים הלא מספיק מוערכים שאני זוכר שלנו. סלע איתן בהגנה, שומר נפלא באחד על אחד באגף (פחות במצבים נייחים אבל ניחא) ושיתוף נהדר עם אארון לנון.

    בלם (וקפטן) - לדלי קינג - אני חושב שהרגע שהבנתי שלדלי קינג הוא לא לג'נד בהתהוות אלא לג'נד קיים הייתה בנסיעה הראשונה שלי לליין אחרי הצבא, לגומלין מול סביליה ברבע גמר גביע אופ"א. הוא בדיוק חזר מפציעה (איך לא) ובמשך כל השבוע דיברו האם יצליחו להכשיר אותו למשחק, על אף שהוא היה בכלל אמור לחזור לפעילות רק שבוע אחרי המשחק. כשהכרוז הקריא את שמות השחקנים שפתחו בהרכב, עוד כשהוא הכריז number 26, האצטדיון פשוט רעד משאגות האוהדים. החזרה שלו, שעד אז התייחסתי אליה כנסיון להכשיר שחקן הרכב חשוב, דוגמת איך שמכשירים כיום את גארת' בייל, פתאום נטמעה לי בתובנה. המשמעות של לדלי עבור האוהדים הייתה עמוקה בהרבה. המחוייבות שלו היא דבר כל כך נדיר בכדורגל של היום, ההזדהות שלו עד לפרטים הכי קטנים, כמו העובדה שהוא היה מגיע לצהובונים רק אחרי הצלחות שלנו, היא כזו שלא ניתן לאמוד בתג מחיר.
    אי אפשר לציין את התרומה שלו בלי להזכיר את סול קמפבל, מי שאמור היה לענות לסטטוס שלו ולא שווה אפילו את ההשוואה בשטח. הנאמנות של לדלי לא עמדה למבחן כפי שזו של קמפבל עמדה - כי הפציעות שלו מנעו ממנו להיות מועמד רציני לצמרת הגבוהה, על אף שגם איתן הוא היה שווה הרכב בכל קבוצה בליגה (בלעדיהן אני לא יכול לדמיין אפילו מה הוא שווה), אבל חשוב להבין - ברטרוספקטיבה העזיבה של קמפבל כאבה לא רק מהטעמים הצפויים והברורים, של נטישה של קפטן ליריבה השנואה לאחר כל שקר אפשרי. היא כאבה כי היא אותתה לנו את כל מה שלא רצינו לשמוע אך היה ברור לנו - שאנחנו לא רק לא טובים כפי שהיינו רוצים, אנחנו רחוקים משם מרחק עצום.
    האפקט של לדלי היה הפוך - כאילו איתו לא ממש היה ספק, והוא תמיד הזכיר לנו למה אנחנו ראויים. יש הרבה שחקנים שמקומם מובן מאליו ב-11 הללו, אבל אף אחד לא מובן מאליו כמו לדלי קינג.

    סול "החלאה" קמפבל - מאוד רציתי לשים כאן את ג'וני וודגייט על הגול ההוא בוומבלי ובעיקר בגלל שלא רציתי לראות את קמפבל כאן. אילו הבחירה כאן הייתה ל"הרכב החלומות" שלי מקומו היה נפקד בקלות. אבל את האמת יש לומר גם כשקשה, וכאן שואלים על השחקנים הכי טובים שראינו. וסול קמפבל, במדינו, היה לא רק קפטן צעיר, שהפך בגיל מוקדם מאוד לשחקן הרכב, הוא היה התקווה השקרית של שנות ה-90, מקור נחמה אבל יותר מהכל - בלם כל כך טוב שזה מפחיד. בלם שעמד לרוב לצד נמושות ובגופו מנע לא מעט השפלות שהאמינו לי, עם שחקנים כמו סטיוארט נת'רקוט ב-11, עמדו ממש על המפתן.

    מגן שמאלי - בני אסו אקוטו - שנאתי אותו בהתחלה כשהוא נראה לי שחקן פזיז וחמור מכך - יהיר על סמך מפגש לא מעורר הערצה (בלשון המעטה) מחוץ ללאונג' של השחקנים. כשחואנדה ראמוס האמין בו לא הבנו מה הוא רוצה, היום כולם מבינים. שקט עד חוצפה, חכם ברמות שכמעט לא רואים משחקני הגנה. תותח על.

    קשר ימני - אארון לנון - לא באמת היה לא מתחרה למעט אולי דארן אנדרטון, אבל קשה להשוות בין התרומה של השניים. מעבר לעובדה שלנון לא היה פצוע כרוני כמו אנדרטון, כשלנון טוב באמת שקשה לעצור אותו.

    קשר אחורי - סטפן פרוינד - את מה שפלאסיוס נתן עם הרגליים פרוינד נתן עם הנשמה. לדעתי היה טוב ממה שהיה נדמה, אבל כשהעורף מאחוריך כל כך דקיק ולידך משחק ג'יימי רדנאפ קשה לראות כמה אתה טוב. לא מבריק וסנדרו לדעתי יעבור אותו בקלות כשאצטרך לדרג עוד שנתיים שלוש, נכון לעכשיו הוא פה.

    קשר מרכזי - גאס פוייט - הגיע בשלהי הקריירה, לא תמיד היה כשיר ולא תמיד נצץ אבל כשהוא נצץ... וואו. המספרת ההיא נגד ארסנל הייתה רגע עילאי של ברק תרנגולי מהסוג שהאוהדים שלנו סוגדים לו, בימים שהיית צריך לחפש אותו בנרות. שילוב של קשיחות ומסירות עם טכניקה מרשימה. כשפיטרו את ראמוס ממש כאב לי עליו כי הגיע לו יותר.

    קשר שמאלי - דויד ז'ינולה - הייתה פה בחירה קשה בינו לבין בייל. שניהם נבחרו לשחקני העונה ושניהם נתנו תצוגות בלתי נשכחות ובעיקר כאלה שמביאות נקודות (ושערים לפנתיאון), אבל מה שמבדיל ביניהם הוא שז'ינולה הביא תואר, כמעט במו רגליו. אין לשחקנים כאלה מקום בכדורגל היום וקל לראות את מה שהוא עשה, בדיעבד, כסוג של אנוכיות אבל איזה כדורגל, איזו טכניקה, שתי הרגליים מאיימות תמיד, וכל פעם שהכדור הגיע אליו... פתאום הקהל משתתק קצת בציפייה.

    חלוץ - טדי שרינגהאם - אי אפשר שלא להתרגש כשהוא מדבר עלינו כיום כי טדי אכל לא מעט כאפות אצלנו. אלן שוגר חתך אותו כמעט בנבזיות (ואלכס פרגוסון אמר יפה תודה על הטמטום ההוא), תוך התעלמות משפילה ממש מציפיות שכר לגיטימיות לשחקן ברמתו. הוא חזר כמו גדול לעונות קשות, חנך את רובי קין רק כדי שיתעלמו ממנו שנית בציפיות (השוב לגיטימיות) שלו להשתלב בצוות המקצועי ושחררו אותו לפורטסמות' ועדיין, הוא מדבר עלינו בכזה ברק שקל לשכוח שהוא בעיקר זה שנתן לנו את הברק לאורך שנות ה-90 הכעורות. שילוב מדהים של טכניקה, חוכמה ולב. קשה לצפות ליותר מחלוץ, למעט - אולי - מהירות. תמיד זוכרים לא את זה אבל שוכחים שהוא הסתדר נפלא גם בלעדיה. לג'נד בן לג'נד.

    חלוץ - דימיטאר ברבאטוב - על הקלות בבחירת החלק האחורי "פיצה" קושי בבחירת חלוצים כי היו לנו טובים בשפע (ודווקא היום חסר). פרדי קאנוטה נפל מהר בבחירה על אף שהיה מעולה, ג'רמיין דפו היה תמיד טוב אבל אף פעם לא ממש טוב, רובי קין ירד למרות למעלה מ-100 שערים בגלל השנים האחרונות ונשארו רק ברבאטוב וקלינסמן. קלינסמן היה כוכב שביט. הוא זהר אבל תמיד נעלם עוד לפני שהספקנו לסגוד לו לחלוטין. אבל ברבאטוב, מהרגע שהוא התחיל להיות טוב הוא פשוט לא הפסיק. ונתן תצוגות שגרמו לנו לשפשף את העיניים. הסגידה לו נטמעה רק בחשש האינסופי (שהתממש) שיעזוב, אבל ברבאטוב הביא תואר, והרבה יותר מזה. הוא נתן תצוגות שגרמו לתהות האם הוא בן אנוש. גולים נדירים ביופיים ושיתוף פעולה פורה במיוחד עם רובי קין. הוא הבריק לאין קץ, ולמרות שבמציאות לעולם לא הייתי מצוות אותו עם שרי (היו מגיעים לרחבת היריב אחרי שנה), אני לא יכול לעשות את הבחירה הזו בלעדיו.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏18/6/11
  13. Liverpool-Forever

    Liverpool-Forever משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏11/11/02
    הודעות:
    13,491
    לייקים שהתקבלו:
    7,031
    Scouser Tommy
    זה שהקבוצה שלי ושלך ניראות כמעט זהות לחלוטין רק מראה כמה זבל עבר בעשור שלפני האחרון. לא פספסת כלום (כמעט).
     
  14. AW forever

    AW forever Member

    הצטרף ב:
    ‏31/3/06
    הודעות:
    7,285
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הבחירות הן כמובן סובייקטיביות לחלוטין ומבוססות על התחושות השונות שלי כאוהד ארסנל מאז אמצע שנות ה90.

    שוער: יינס לאהמן. מאד יינס הגיע אחרי השלטון הארוך של סימן בשער. את סימן אני באופן אישי לא כ"כ אהבתי. המשחק הראשון אי פעם של ארסנל שראיתי ובו בעצם התחלתי לאהוד את הקבוצה היה הגמר ההוא מול סרגוסה. במהלך המשחק "בחרתי צד" וממש רציתי שארסנל ייקחו את גביע המחזיקות על אף שזה בהחלט לא היה נראה כך ממהלך המשחק. איכשהו (ואגב בעזרת כמה הצלות יפות של סימן) ארסנל משכה עד הדקה ה120 של ההארכה בשביל לקבל את השער מחצי מגרש של נעים. הישיבה המטופשת של סימן בתוך השער אחרי הגול הזה זה האימג' הכי חזק שיש לי ממנו. מיינס אני זוכר לצד השטויות וההרחקה הנוראית בגמר ליגת האלופות בפריז את הגמר גביע ההירואי מול יונייטד שבו יינס במו ידיו הביא את התואר בתצוגת שוערות נדירה.
    החתמה מבריקה של ונגר.

    מגן ימני: לי דיקסון. לא המגן הכי אלגנטי בעולם אבל בהחלט מגן של "נו נונסנס", קשוח, ומניה בטוחה בצד ימין בעידן שבו ראו יותר שחקני קו "קלאסיים".

    בלם: טוני אדמס. אדמס היה בלם כבד ודי מגושם, מסוג הבלמים שאתה שואל את עצמך האם הם היו מסתדרים בפרמיירליג של ימינו. על כל מגרעה פיזית שלו הוא חיפה בלב ענק ובטיימינג מעולה, וגם בהבנה וביכולת לארגן את הקו האחורי של ארסנל שיפעל בצורה מתוזמרת ומאורגנת.

    בלם: סול קמפבל. פיזי אבל בכ"ז אתלטי, חזק בגובה אבל יודע להתנהל עם הכדור על הקרקע, עוד החתמה מבריקה של ונגר, הפעם מהשכנה המכוערת. בתקופתו היה הבלם הטוב בפרמיירליג לטעמי.

    מגן שמאלי: קאשלי קול. החלאה הבוגדנית התחיל את הקריירה בכלל כחלוץ, בימי השיא שלו בארסנל היה מצטרף בצורה נהדרת להתקפה ומחסל כל חוכמולוג על הקו (המאצ'אפ בינו לבין כריסטיאנו רונלדו הצעיר היה פשוט אדיר לצפייה). הלך אחרי הכסף ולא נמצא מאז מחליף ברמתו.

    קשר: מארק אוברמארס. הבחירה פה הייתה קשה, אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת על ההולנדי. מי שלא ראה פריצה של אוברמארס על הקו ואז קרוס מדוייק שלו הפסיד חוויית מהירות ויכולת פשוט מדהימה.
    כבש לא מעט שערים בנוסף לבישולים שלו, נמכר בתזמון מדוייק לברצלונה. אני עדיין מחכה שיגיע שחקן מסוגו ורמתו לקישור של ארסנל- היו לי ציפיות שרייס יהיה כזה, גם וולקוט, אבל בינתיים הוא נשאר ללא תחליף.

    קשר: ריי פארלור. יודע שזו בחירה הזויה ושהיו לנו קשרי אמצע טובים ממנו אבל כילד מאוד אהבתי אותו ואת הגישה שלו. חשבתי שיחסית לשחקן אנגלי הוא די טכני, וכמובן בלי להזניח את העובדה שהייתה לו בעיטה טובה מרחוק. גם אהבתי את העובדה שהוא עזב בצורה שכיבדה גם אותו וגם את המועדון.

    קשר: פטריק ויירה. השחקן האהוב עליי בארסנל בכל הזמנים, קשר ה50/50 הטוב ביותר שיצא לי לראות בכלל. שחקן פשוט מדהים, שכבונוס ליכולת שלו ככדורגלן גם הראה מנהיגות אמיתית ומוערבות בכל אספקט בקבוצה על ומחוץ למגרש. הקפטן האמיתי האחרון של ארסנל. גם אני וגם הקבוצה לא התאוששנו מהעזיבה שלו.

    קשר: פרדי ליונברג. פרדי של עונת הכרבולת היה פשוט פנטסטי, מהירות סוחפת והמון נחישות, וגם טכניקה לא רעה בכלל (זוכר אותו עושה פאדלדות על הקו, או יותר נכון את הגרסא שלו לפאדלדות...), כשאיבד קצת מהמהירות עשה אדפטציה יפה והראה שיש לו לא מעט חוכמת משחק.

    חלוץ: דניס ברגאמפ. כל מילה מיותרת על החלוץ נוטף הקלאס הזה. אחד מהאהובים עליי בכל הזמנים, יכול לראות שערים שלו שוב ושוב ושוב. בביקור הראשון שלי בהייבורי קניתי בחנות מזכרות קסטת וידאו שנקראה centurians, מאה הגולים הראשונים של ברגקאמפ ושל הנרי. היו שערים שראיתי שוב ושוב ושוב עד שהפס המגנטי בקסטה כבר נשחק...

    חלוץ: הנרי. מלך השערים של המועדון בכל הזמנים, מהחלוצים שיכולים לייצר שער בכל משחק מול כל יריבה וכמעט מכל עמדה. מרגיש בר מזל שיצא לי לראות את הנרי בפעולה בימיי חיי, לדעתי החלוץ הטוב בתולדות הפרמיירליג.
     
  15. leeds12

    leeds12 Member

    הצטרף ב:
    ‏4/3/05
    הודעות:
    601
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני לא אוהד ליברפול, אבל בתור אחד שהתחיל לאהוד בסוף שנות ה-70, אם הייתי בוחר ממי שאני ראיתי אצלכם מאז ועד היום, רק ג'רארד היה נכנס, וגם זה בלחץ.
    בלי ציניות, האחרים בקושי היו מדגדגים ספסל.
    די עצוב בשבילכם.
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!