פרסמתי את זה גם בACMFDD אבל עכשיו הוספתי ושינתי כמה דברים בכדי לדייק. אצלי הכל התחיל במונדיאל 1990 באותה תקופה כאמור מארדונה הייה אז ה-שחקן בעולם (וגם אז הייה הייפפ לא קטן סביבו ) וזכור לי שראיתי איזה משחק באותו מונדיאל של ארגנטינה יכול להיות בחצי-גמר מול איטליה וארגנטינה ניצחו ואני זוכר שאני והנכד של השכנים במושב שלי השתוללנו משמחה בדשא לאחר אותו משחק ושם "האהדה" שלי לארגנטינה הסתימה ( הזיכרון שלי די עמום במקרה הזה ). בקיץ 2\1991 שההורים שלי קנו את המחשב הראשון שלנו (386) לקחתי מהשכנים שלי משחק כדורגל שאני לא זוכר את שמו, בנוסף קיבלתי עם המחשב משחק כדורגל נוסף שבו היתה זויית צפייה אחת בלבד מלמעלה, ואז בן-דוד שלי בא אליי והתחיל לשחק עם איטליה במהירות התחברתי לשם באגיו ואני המשכתי אחריו ומשם ככל הנראה החלה האהדה האמיתית לאיטליה שנשארה בצד עד אשר הגיע לביתי מוסף פתיחת המונדיאל של ידיעות אחרונות שבעמוד השלישי בו כתוב " הכל תלוי בבאגיו " ומשמאל תמונה של באגיו עם המספר 20 WTF? אני זוכר שהם נתנו לנו צין של 8.5 באפשרות לזכיה במונדיאל אחרי ברזיל וגרמניה והשאר היסטוריה. אם לדייק אז הייתי קודם אוהד כדורסל של מכבי תל אביב הודות לאבי בעקבות צפיה משותפת במשחקים שלהם בימי חמישי ולאחר מכן של הלוס אנגלס ליקרס בגלל אותו שמחק מפורסם מתחילת שנות ה 90 לגבי מילאן בתחילת שנות ה 90 היו מראים בסוף החדשות מידיי יום ראשון משחקים מאירופה וברצלונה של קומאן רומאריו סטויצקוב לאודרופ וקרויף והיא היתה הקבוצה הטובה בעולם היו מהללים אותה אז התחלתי לעקוב אחריהם בטלויזיה ( בשנות ה 90 לא היו עדיין כבלים במושב שלי רק בסוף 97 הם הגיעו ) ואז הגיע אותו גמר הראשון באתונה אני זוכר שאבא שלי שאל אותי בעד מי אני ואמרתי ברצלונה ( הודות להרעלה שעברתי ) ואחי הקטן מתוך אי רצון להיות לצידי בחר במילאן והמשחק התפתח לא כמו שחשבתי בהתאם לכל המחמאות שהרעיפו עליהם וכבר במחצית הפכתי את עורי וגם כאן השאר היסטוריה. עבר עוד קצת זמן עד שידעתי שמילאן היא מאיטליה וכך החיבור נהייה למושלם. FORZA ITALIA FORZA MILAN :aaa15: http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/champions.Xxx
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx חבר הכי טוב שלי בילדות היה אוהד אינטר שרוף כי המשפחה שלו מאיטליה ותמיד בקיץ היה הולך למשחקים וכו' ככה שהוא החדיר בי את בחיבה לקבוצה מגיל מאוד מוקדם למרות שזה לא היה רציני עדיין - אבל מבערך 1995 או משהו כזה ברגע שגיליתי שבן דוד שלי שאני תמיד בסוג של יריבות איתו בנוגע לספורט(פשוט הפכים גמורים) הוא אוהד מילאן, ביחד עם ההתעניינות היותר ויותר רצינית שלי בכדורגל עם הגיל זה התחיל להתגלגל משם, כשאותו חבר מכניס אותי יותר ויותר עמוק למחלה שהייתה אינטר של אמצע-סוף שנות ה-90 http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
מי שעדיין לא סיפר את סיפורו יותר ממוזמן לספר לכולם על החוויות שגרמו לו לאהוד דווקא את הקבוצה שאותה הוא אוהד.
הסיפור הוא די פשוט, לא מעניין במיוחד כמו של אורי ואחרים אבל דומה יותר לשאר החברים שמצאו את האהבה בעזרת משחק מחשב ממכר במיוחד... ההתחלה הייתה אי שם בעונת 1998/9, בתחילת אותה עונה התחלתי לשחק במנג'ר בהשפעת האח הגדול, לקחתי שמירה שלו שהייתה בזמנו עם מילאן והמשכתי אותה על מנת "להתאמן", משם זה המשיך הלאה בחיפושים אחרי שידורים (אם אני לא טועה זה היה אז בערוץ המזרח התיכון בימים שבהם היו המצאות מגעילות במיוחד כמו מנה חמה בטעם תירס.) של הקבוצה ומאוחר יותר שהאינטרנט חדר לעולם וגם בקטנה לבית התחלתי לחפש יותר מידע, חדשות וכדומה על הקבוצה ועל השחקנים ומשם הכל היסטוריה. כמו שאפשר לראות גם במקרה הישראלי, ההשפעה של בן משפחה יכולה להיות רבת משקל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
קצר ולעניין (יש מגילות, אתם יודעים..) כשהייתי בגיל הנוער גרתי ברומא במשך 4 שנים (חצי איטלקי במקור, משתלב טוב עם האהבה למיסטר בראיינט שבחתימה, גם הוא גדל באיטליה) ושיחקתי באחת השכונות כדורגל עם כמה ילדים בגילי. במהלך המשחקים התחברתי אל 2 מהם - אוהדי לאציו, ממש במקרה (כן), שבכל השיחות שלנו, או ברובן, דיברו רק על לאציו. על הכוכבים וכמה הם מעריצים אותם, האוהדים, המשחקים הגדולים וכו'. זה הקסים אותי, בתור נער צעיר נו מה אפשר לצפות, התחלתי להתעניין בלאציו - מקריאת עיתונים ועד לראות משחקים בלייב. לא עברו כמה ימים ונוצר הקליק. משהו בקבוצה הזו עשה לי את זה, הכדורגל היפה, הכוכבים הכי גדולים באיטליה (עם כל הכבוד לקבוצות אחרות), האווירה באיצטדיון. לאציו, לאציו, התאהבתי ממבט ראשון, בקיצור. מאז הייתי כמה פעמים באולימפיקו, ראיתי את לאציו מקרוב יחד עם אבא והאהבה רק התעצמה. אפשר לומר שאני אחד מהם, למרות היותי ישראלי אני מרגיש כמו איטלקי לכל דבר. גם השורשים, וגם הדרך שבה נקשרתי למועדון הזה. עם אותם ילדים, אגב, אני שומר על קשר עד היום. והם, תתפלאו, יושבים היום ביציע השרופים כמעט כל משחק.
