לפני ה11 בספטמבר אף אחד (אפילו לא אנחנו) התייחס לטרור כעל בעיה קיומית. פתאום ראינו שהטרור יכול לפגוע בכל מקום בעולם ובצורה המונית. עצב? לא יודע מה איתכם, אותי אישית מעציב לראות שלושת אלפים ומשהו איש מתים ככה סתם. תוסיפו לזה , זעזוע ודאגה.
כל פעם שאני רואה את התמונות האלה (המטוס נפגש חזיתית עם הבניין השני) יש לי מן צביטה בלב. לא יודע איך להסביר. כואב מה שהלך שמה.
בארץ לא נהרגים 2997 אנשים בפיגוע אחד. למעשה, במהלך האיתיפאדה האחרונה (מספטמבר 2000 עד אוקטובר 2005) נהרגו "רק" 1089 אנשים.
אני מבין את ארז היטב. אני זוכר שהייתי בן 10 בערך אז ראיתי בכיתה עיתונים ובו מוסף עם הכותרת 'האם ישיגו את ארה"ב?'.דובר על מדינות רבות עם פוטנציאל להשיג כלכלית את הממשל של וושינגטון,בעיקר סין,רוסיה,האיחוד האירופאי כככל ואפילו מדינות כמו הודו וניגריה.אז דיברתי עם חבר שלי {שאגב אני לא תופס ממנו כאחד שיבין בדברים האלה} והוא אומר שארה"ב תמיד תהיה האימפריה הכי גדולה.ברור שזאת אמירה מאוד סובייקטיבית,ועם הזמן הבנתי את המאבק של העניים {כולל העולם המוסלמי המתוסכל ברובו} נגד הכלכלה החופשית של העולם המערבי {יפן,דר' קוראה,מערב אירופה,קנדה וכל אלו שאחרי ארה"ב}.תגידו שאני שמאלני,זה בסדר. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx בגדול,המלחמה העולמית שאנחנו מדברים אליה התחילה עוד הרבה לפני 5 שנים,היו עוד פיגועי טרור רבים,אבל הפעם עשו מנפילת המגדלים הרבה הרבה רעש.וזאת הייתה ירית הפתיחה לגבי רבים. ושוב,אני נגד טבח של אמריקאים בפושטונים ובעירקים,וגם בדיוק ההפך,שאיזה טרוריסט אלג'יראי הולך להתאבד במטוס ביחד עם עוד כמה 'כופרים'.
אני חצוי פה,מצד אחד מאוד כואב לי על האזרחים החפים מפשע שנהרגו וכואב לי גם על זה שארה"ב ספגה את המהלומה הזאת אבל מצד שני זה משהו שעורר את ארה"ב והרבה אנשים בעולם אבל כנראה שלא מספיק,כל פיגוע שיש בעולם גורם לצביטה קטנה בלב אבל מצד שני גם לתקווה שאולי הפיגוע הזה ייתן סטירה חזקה לתושבי המדינה שזה קורה לה.
האמריקאים צריכים לקבל סטירות מכל הכיוונים: מדיני, כלכלי, חברתי, ביטחוני ואפילו ספורטיבי כדי שהם יבינו איפה הם חיים. לא נעים לומר אבל האמריקאים קצת חיים בסרט, אבא שלי שמבקר שם חדשות לבקרים אפילו אומר שהם העם הכי מפגר (לא מבחינת טמטום, מבחינת קדמה) בעולם היום- אפילו לשיטה המטרית הם עוד לא עברו. כשמדברים על "החלום האמריקאי" מדברים על חלום בהקיץ, חלום שייגמר מתישהו. הדבר העיקרי שהאמריקאים הבינו מה-11.9 זה לא משהו שהם לא ידעו אלא פשוט חיזקו את הנוהג שם לעבוד רק לפי הספר; מאז ספטמבר 2001 האמריקאים רובוטיים מתמיד, מספיק שיראו דרכון מהמזה"ת (כן, גם אני ואתם חברי היהודים) ויתחילו לבדוק את האם-אמא של הבנאדם כאילו שהוא -או אני- טרוריסט בפוטנצייה. במקום להיכנס לשורש הבעיה האמריקאים נלחמים בסימפטומים ונלחמים בצורה רעה ובזבזנית. במקום להילחם עם אומות הטרור איראן וסוריה הם עדיין מבלים בעיראק הכאוטית. בפנטגון צריכים להבין שהתפקיד שלהם הוא להגן על המדינה שלהם ובעלות בריתה ולא להציל את העולם החופשי, חבל שאומה כ"כ גדולה היא גם כ"כ טיפשה. God wake America
אני לא חושב שהפיגוע הזה היה באמת הסטירה שהייתה צריכה לבוא על ארה"ב. לא רק שהם לא עשו באמת הרבה כנגד הטרור (רק כנגד עיראק ובואו נודה בזה. באותו רגע עיראק היוותה סתם מטרה נוחה לבוש שלא רצה לגעת בסעודים) אלא שסתם נהרגו שלושת אלפים איש ונזק רק נגרם לתשתיות, נפשות וכלכלת ארה"ב. לכל מי שעדיין לא ראה, ממליץ בחום לראות את הסרט שמייקל מור עשה על האסון - פרנהייט 9/11.
הפיגוע הדהים אותי בפשטות וביעילות שבו הוא בוצע. הבניינים האלו היו מכוערים, אבל סיפקו מקום תצפית מהמם על כל חלקה הדרומי / מרכזי של מנהטן. בכל פעם שהגעתי לנחיתה , הבניינים האלו שימשו לי כאייקון של העיר הזו , זה היה הדבר הכי בולט בצלע הלפני אחרונה בהקפה לפני הנחיתה עם דמדומי השחר. בזמן הפיגוע הייתי כבר בבית.אשתי העירה אותי, ואני זוכר את עצמי מנסה להעריך כמה אנשים עלולים למות שם ( איזה מזל שהם ביצעו את הפיגוע מוקדם )... אחר כך, זה הנסיונות הכושלים לצלצל לארה"ב, לחברים ולקרובי המשפחה והקווים המתים, והשמחה להספיק לשלוח אימיילים לפחות.ואחר כך לזמן לא ארוך קרסה גם מערכת הטלפונים בארץ. רק מאוחר בלילה, אחרי 8 שעות הצלחתי סוף סוף לדבר עם מי שאכפת לי מהם. האמריקאים לא למדו כלום מהפיגועים: הם עוסקים במגננה, במקום לטפל בקיני הטרור שעדיין קיימים בארה"ב. ואני אומר לכם עוד משהו , מבלי לפרט כמובן: גם היום , עם כל "אמצעי הביטחון " המטורפים והמבוהלים שלהם , ניתן , ואפילו בקלות לחטוף מטוסים. על אמצעי תחבורה אחרים, אני מעדיף לשתוק לחלוטין. על היהירות שלהם , האמריקאים עוד ישלמו מחיר כבד , מאוד כבד.
