דניאל יאמר החליט שהוא רוצה למתג את נתניה בצבע שיאפיין אותה בלבד ורצה להחליף את הצהוב שחור לזהב או משהו כזה ויצר תרעומת גדולה. גם המשפט הדבילי שהוא הוציא אז שהצהוב שחור מזוהה עם בית"ר ולכן נתניה צריכה להחליף צבא יצר אנטי גדול. די מפתיע אותי שאוהדי בית"ר דווקא כן מעדיפים צבעים אחרים.
הרבה אוהדי ביתר ירושלים שאני מכיר היו רוצים לשחק יותר בכחול-לבן או תכלת. חלקם כתלבושת שנייה וחלקם אפילו כתלבושת ראשונה. מה שמפתיע זה שאני שומע את המילים הללו גם מאוהדים בגילאי העשרים ולוא דווקא מהמבוגרים.
אני בספק אם אנשים באמת רוצים להחליף את צבעי תלבושת הבית.. גם במכבי יש לא מעט כאלה שהיו רוצים שילובים של צהוב-לבן עם כחול (נגיד משבצות/פסים צהוב-לבן עם אלמנטים כחולים ומכנס כחול), או כחול-לבן כתלבושת חוץ.
"הולכת לה אליפות ובורחת מטדי" לא לא לא אומר אבי נימני שעם צמד גדול עוזר למכבי לעשות צעד חשוב לעבר האליפות ההיא(ותודות לאינדיו כמובן). הרכבים: בית"ר: איציק קורנפיין, אהוד כחילה, אינדיו פריירה, עופר טלקר, דוד אמסלם, רענן דרעי, ז'אן טלסניקוב, אבירם ברוכיאן, איציק זוהר, שלומי ארבייטמן, אנדז'י קוביקה. שותפו: מאור מליקסון וגולן חרמון. מכבי: לירן שטראובר, טל בן-חיים, אבי סטרול, גדי ברומר, ג'ון פנטסיל, טל בנין, אסף קריספיס, ברונו הייס, אבי נימני, אלי ביטון, אנדראס פרוחננקובאס. שותפו: עמיר תורג'מן, ראובן עובד ותמיר כהן. בבית"ר באותו משחק כיכבו 3 ילדים בני 18(ברוכיאן, מליקסון וארבייטמן) ועוד שני כוכבי ריאליטי (עופר טלקר ואיציק זוהר) וגם שחקן קולנוע וטלוויזיה חובב (ז'אן טלסניקוב). מכל הרשימה אפשר להבחין שרק איציק זוהר עדיין מבקיע בימים אלו.
הייתה לכם קבוצה צעירה וחסרת נסיון עם כמה פנסיונרים. אחרי שנימני עבר צד זה כבר נראה יותר טוב בשנתיים הבאות. היה מנהיג ובעל בית
באותה עונה בית"ר נבנתה לצמרת בתקציב גבוה, אבל בעקבות הכישלון הגדול באותה החליטו ללכת על הקונספט של הצעירים עונה לאחר-מכן. לגבי מכבי אל תשכחו שברוך דגו ורודריגו גולדברג היו שחקנים משמעותיים באותה עונה ולא שיחקו באותו משחק בטדי אבל כן דעתי היא שמכבי זכו באליפות הזאת כי מכבי חיפה(בעיקר) והפועל ת"א התעקשו להפסיד אותה וגם בגלל אבי נימני אחד.
אולי כן ואפילו בתוצאה גבוהה יותר ואולי לא. זה לא משנה. הייתה פה חוסר ספורטיביות איומה ונוראה שבעלי הפועל ת"א ומכבי חיפה נתנו לה יד. אחר כך עוד שחר הטיף על תרבות ספורט
אלכס- ההחלטה של שחר היא אכן מהמטומטמות וההזויות בתולדות הכדורגל הישראלי, אבל צריך לזכור שאחרי הטרגדיה של אמיר רנד, אף אחד לא היה מוכן לקחת את הסיכון הקטן שבקטנים שהתרחש אסון ספורטיבי.
לא לוקחים סיכון. משווקים את כמות הכרטיסים המותרת. אנחנו הבטחנו אליפות של 2009 בקופסא ואף אחד לא מת ואפילו לא נפצע. לא מקבל את הטיעון הזה.