כל אדם יחיה איפה שהוא רוצה,אני לא מגביל אף אחד - אבל זכותי לחשוב שמקומם של יהודים הוא לא בגרמניה. ואולי בעיניך היא עוד מדינה,אני מוכן להתערב איתך שמעל ל60-70% מהישראלים במדינת ישראל אם לא יותר יש דעות קדומות כלפי גרמניה.
ברור שהדעות קדומות, אני לא מאשים. התקשורת הישראלית והממשלה הישראלית רוצים שיהיה לאנשים במה להתעסק כמו במלחמה עם הפלסטינאים או בשנאה לגרמניה.. זה מאחד ומעסיק ת'המונים. בהחלט דעות קדומות.
בארה"ב יש את ההתארגנות הגדולה ביותר ורצינית ביותר. יש מפעלים לייצור דיסקים, דגלים, סיכות ומה שלא תדמיינו. הארגון שלהםב באינטרנט עצום.. אי אפשר להיות אדישים ולומר שמשם לעולם לא יגיע רודן שיצליח לתפוס את השלטון ולכפות דעתו על הרוב. קרה לטובים ביותר...
אני דור שלישי (נכד) לשני ניצולי שואה ואני רואה את השפעת הדור השני על אבי, שהוריו הכריזו טאבו על הנושא בביתם במשך שנים, עד שהצליח לשכנע אותם להקליט את סיפורם על טייפרקורדר לפני ארבע שנים ופתח פצעים שכולנו כמשפחה המורחבת נפגענו מהם, כל אחד מהזווית והמינון שלו. עבורי סבא שלי הוא גיבור שקשה לי לתאר במילים עד כמה אני מעריך. בגיל 14 נלקח עם כל משפחתו לגטו לודג', איבד ברגע את כל התמימות כשראה את הגרמנים רוצחים את הוריו ביריות מול הפרצוף שלו ומאז הפך לעבד שלהם בזכות מבנה הגוף המוצק שלו. במשך שלוש וחצי שנים עבד עבודת פרך כפולה לעומת שאר היהודים כדי להציל גם את אחיו הצנום שלא הצליח לעמוד במעמסה ובכך הציל את חייו. ישירות לאחר המלחמה עלה לארץ ומייד התגייס להלחם על המולדת. נהיה צנחן וצנח באחת משתי הצניחות הקרביות היחידות בהסטורייה הצבאית של ישראל, כשהמצרים פלשו מדרום. בנה בית ב10 אצבעות, הקים משפחה וחינך שלושה ילדים שכולם הפכו לאקדמאים מצליחים. כל חייו עבד וחי חיים של יושר כשהוא נושא יום-יום, שעה-שעה את המשא של השואה על הכתפיים. היום שבו נאלץ להשתחרר משירות מילואים היה העצוב ביותר שלו מאז שעלה לארץ. היום יש לו שבעה נכדים ושני נינים. אנשים שעברו דרכים כאלו הם הגיבורים הכי גדולים והגאווה הכי גדולה שלנו. רק דבר אחד מוזר אף פעם לא הצלחנו להבין- למה הוא מתעקש תמיד לקנות מוצרים תוצרת גרמניה ולסוע לחופשות בגרמניה כאילו כלום לא קרה. אין לאף אחד מאיתנו מושג איך הוא הצליח לפתח איזושהיא הערכה לחלאות האלו. אנחנו לאט לאט נפרדים מהדור הגדול ביותר שידע העם היהודי וגם אי פעם יידע והאדישות בקרב הציבור לנושא הזה רק הולכת וגוברת. יש לי מין תחושה שהתיעוד וימי הזכרון לא עושים את שלהם, בקצב הזה עוד 20 שנה זה יראה לילדינו בידיוני כמו יציאת מצריים, אסור לתת לזה לקרות.
אח של סבתא שלי ז"ל נפטר מטיפוס בדכאו. אגב הדיון שפתחתם, פעם הסתובבתי בהוד השרון עם חולצה שקניתי בפריז אחרי המונדיאל של גרמניה, ואיזה חוצפן ניגש אליי ומתחיל לשאול אותי אם אין לי בעיה ללכת עם הדגל הזה לאור מה שקרה 60 שנה קודם לכן. אמרתי לו קודם כל שזה לא אותו דגל שהונף שם, ושאם לסבתא שלי, שאיבדה את אחיה היחיד ואביה בתקופה הנוראית ההיא (אבא שלה מת בהפצצות וכך נחסך ממנו להירצח בתאי הגזים) לא היה אכפת שלבשתי את החולצה הזו גם לי לא אכפת. לסבא שלי יש צד שלם במשפחה, שני דודים שהייתה להם משפחה ענפה וכולה פשוט נמחקה. אפילו לא ידעתי על זה עד שנסעתי לפולין...
סבתא שלי הצליחה לקפוץ מהרכבת שהיתה בדרך לאושוויץ,מאוחר יותר עלתה לארץ ופגשה כאן את אימה לאחר שניפרדו על אדמת אירופה. מנגד,שאר המשפחה שלה נשלחה לאושוויץ וככל הנראה מצאה את מותה שם. סבא וסבתא מצד אמא ז"ל גורשו מביתם,הועברו למחנה ריכוז ועבודה,לאחר מכן נישלחו לקפריסין ע"י הבריטים,התחתנו ועלו ארצה. לזכור ולא לסלוח.
גרמת לי לבכות: כל משפחתה של אימי מלודג'. הם היו הורים, ו 8 אחים ואחיות. את סבא שלי, חיים זצ"ל, השם יקום דמו, הרגו הפולנים החארות עוד לפני המלחמה. הוא היה תופר פרוכות לארונות קודש. אני קרוי על שמו. את סבתא שלי, אימי ראתה הולכת לתא הגזים ולא חוזרת. אימי הועסקה בעבודות כפייה במפעל לעיבוד שבבי - לקחו ילדה בת 17 כדי לנקות מחרטות בסיום יום עבודה. לאבא שלי זצ"ל, היו 10 אחים. אחד מהם היה רופא, והוא נרצח שבוע לפני סוף המלחמה, אחרי שהנאצים גילו שהוא יהודי. אני לפולין לא נסעתי, ולא אסע בחיים. אני אפילו לא רוצה לתבוע רכוש רב שהיה שם למשפחה של סבא שלי מצד אבי .מצידי שכל פולין תישרף עוד 7 פעמים. בגרמניה היתתי פעם אחת, במינכן. זו היתה תערוכה מקצועית. ביום האחרון , לא יכולתי כבר להתאפק, ולא חיכיתי לבוקר כדי לנסוע לשדה, שמרוחק 120 ק"מ מהעיר ( זה השדה החדש, לא היכן שנרצחו הספורטאים שלנו ב 1972 ). הגעתי לשדה ב 1 בלילה, והסתובבתי כמו סהרורי שם לבד בלילה, בטרמינל F המבודד. כשעליתי למטוס, רגע אחרי ששתי רגליי כבר היו על גרם המדרגות, ולא נגעו עוד באדמה הזו, הסתובבתי אחורה וירקתי, ליד רגליה של שוטרת גרמניה, שהתנהגה גועל נפש לנוסעים בטיסה , שכולם היו ישראלים מהתערוכה שחוזרים הביתה. אני לשם כבר לא אסע יותר, גם אם נסיעה כזו עוזרת לי לקשרים מקצועיים ולעסקים. ארץ רוויה בדם, שעדיין מצטיינת בשינאת זרים: יהודים, טורקים, צוענים...אותם קטגוריות שהם השמידו אז. היו ונשארו חלאות. אז יש כאן עוד פולני חוץ ממני וולרצ'יק.
אמנם רק חצי, אבל גאה. גיא, ממש לא היה אכפת או מפריע לי לראות מישהו הולך ברחוב עם חולצה של גרמניה, אני גם יכול להבין את אלו שכל הזמן קוראים להפסיק עם שנאת הגרמנים בספורט כי זה לא רלוונטי לענף. אבל אצלי זה בדם, גם עם כל הכסף בעולם אני לא אקנה פולסווגן, ב.מ.וו או מרצדס ועל אחת כמה וכמה לא אלבש חולצות של אלו שרצחו את סבא וסבתא של אבי. ואגב, כמה שחבר'ה טובים כמו מודי בר-און יקראו להפסיק לשנוא "סתם" את באיירן, אני לא יכול לשלוט בזה, זה בא לי מבפנים, אני נהנה לראות אותם מודחים ומפסידים כמעט כמו לראות קבוצות ישראליות מצליחות. אני לא בא אליך בטענות או מעביר עליך ביקורת, רק מציין איך אני מרגיש בקטע הזה.
בקשר לתוצרת גרמנית: אני משתדל לא לקנות סחורה גרמנית, וגם לא לטוס באיירבסים. התוצרת שלהם מה לעשות טובה...עם אותה דייקנות ושיטתיות הם גם הרגו אותנו.
יהי זכרם ברוך. סבא וסבתא ז"ל עלו לארץ מיד עם עלית היטלר לשלטון, הם כנראה צפו את מה שיתרחש, שאר המשפחה שלהם העדיפה להישאר ונרצחו. סבא וסבתא שלי הם מאנשי ההתישבות הראשונה בארץ ישראל.
