לא קל לי עם יום השואה בשנים האחרונות. כנכד לניצול אושוויץ אני האחרון שירצה להפחית בחשיבותו של היום הזה, אבל עובדתית הוא כבר לא מעורר אצלי הזדהות וחיבור כפי שהוא עורר בעבר. זאת בניגוד, אגב, ליום הזכרון לחללי צה"ל שעדיין צרוב אצלי חזק מתמיד. אולי זה בגלל שיום הזכרון הרבה יותר אקטואלי מיום השואה, אם כי גם מיום השואה אפשר ללמוד לקחים ולהשליך הלשכות גם למצבנו היום שבעיני הם רלבנטיים ביותר. אולי זה כי האביסו את הכיתה שלי ספציפית בביה"ס בסיפורים, מחקרים, עדויות ומבטים על השואה ממיליון זויות שונות עד שפיתחתי איזושהי סבילות לנושא. אני יכול להמשיך ולנסות למצוא הסברים רציונליים לזה, בתכלס לא יודע איך זה קרה בדיוק אבל זה המצב. לא נעים, אבל זה מה יש.
סיימתי לצפות במוסר השילומים, ואני חייב להגיד שמצב הניצולים מזעזע. גיא מרוז מעורר ויכוחים ומלהיט יצרים כרגיל, אבל שוב למטרה טובה. הסוף כמובן מעודד, אבל ריאלית קשה לי להאמין שמשהו זז שם.
אפשר להבין את זה, גם אני בעצמי מרגיש ככה ואני מניח שכל אחד שהוא בגילנו מרגיש ככה כי שאתה בבית הספר אז אתה יותר נמצא שם, האווירה משתלטת עלייך יותר בקלות, בכל שנה שעוברת אני מנסה כמה שיותר כי כמובן שגם ככה אין אופציות אחרות להיצמד לטלוויזיה ולראות כדי להמשיך ולזכור ואני חושב שזה מה שכולנו צריכים לעשות. סיימתי הרגע לצפות ב"מוסר התשלומים" של גיא מרוז ואורלי וילנאי שעושים עבודת קודש במלחמה בשחיתות ובבירוקרטיה המחליאה שלנו, הסרט נתן עדות נוספת לכמה המדינה שלנו מגעילה, כמה מי שעומד בראשה מושחת ודואג לאינטרסים הצרים שלו, לבנקים ולכל עילית החברה שלנו. מגעיל אותי שהמדינה שלנו מפקירה את האנשים המסכנים ביותר, את האנשים שעברו את העינויים הקשים ביותר שאדם יכול לעבור זה מחליא אותי שהם חיים ככה בעוני ומתים בלי שאף אחד ידאג להם וזו פשיטת הרגל של המדינה הזו, לא רק שהצבא גורם לי מחשבות על כך אלא גם ההתנהגות היום-יומית כאן רק גורמת לי לחשוב על צעדים שרוזנר,סלע ואחרים נוקטים בהם. אני מקווה שמי שעוד נשאר בחיים יקבל יחס קצת יותר טוב עכשיו, החברה שלנו מתדרדרת מיום ליום.
כאחד שיצא למשלחת לפולין לפני טיפה יותר מחצי שנה, מטלת הסיום שלי ושל החברים מהמשלחת היא לעשות את טקס יום השואה בבית הספר... היום הופענו בטקס העירוני של מעלות, קראנו כמה קטעים מהטקס שהולך להיות לנו מחר, היה מאוד מרגש... בין לבין מחר אני מקריא קטע, מנגן את "קול גלגל" ואת "פרח" של יהודה פוליקר עם עוד 2 פרטנרים, בגיטרה... המשלחת לפולין הייתה חוויה שאני לא אשכח כל החיים. כשיוצאים לכזה מסע, כל חבר וחברה שאיתך הם כמו אחים וכולם היו שם אחד בשביל השני ברגעים הקשים והיו הרבה כאלה... זה מסע שמלמד המון ואני מאמין בכל אופן שמי שלא עשה את המסע הזה, לעולם לא יבין מה היה ואם לומר את האמת, גם אם תסע עדיין לא תבין... ממליץ בחום, למי שיש הזדמנות, לצאת למסע החשוב הזה... יהי זכרם של ששת מיליוני היהודים לעד, אמן.
עד היום איך אני לא מבין איך זה קרה כל שנה מחדש עוד ועוד עדויות פשוט מזעזעות ברמה מחרידה. עד היום אני מתפלל שכל מי שחי עכשיו והיה שותף לאותם זוועות בעיקר הנאצים אך לא רק הנאצים כי גם משת"פים לא היה חסר ימות אבל בעינויים . פשוט בלתי נתפס מה שקרה שם באותם שנים ,כאילו אותם אנשים לא היום בני אדם . להסתכל לתינוק בעיניים ולדעת שעוד כמה דקות הוא הולך למות כשהוא לא טעם אפילו כלום מהחיים , בלתי נתפס. יימח שמם של אותם פושעים נתעבים ומי ייתן וכל אלו שהצליחו להתחמק מעונש עוד ייתפסו ויישפטו גם אם זה יהיה שניה לפני שהם הולכים למות מזקנה. אסור שיימותו מזקנה.
אני ממוצא פולני, משני הצדדים, אבל אני לשם לא אסע בחיים. בעצם אני כן מוכן לנסוע: עם מיכלית דלק והרבה גפרורים. האנטישמיות אצל הפולנים זה משהו גנטי, מובנה. פשאקרב חולירע יאסנה עליהם !
הרגע סיימתי לראות את רשימת שינדלר, בפעם הראשונה(Better Late than never) סרט פשוט ענק שמשאיר אותך עם דמעות. ממליץ לכולם לראות.
בארה"ב שלך, בישראל, או בכל מקום אחר בעולם אין גזענים? מה הנקודה? שיש גזענות? ואם כבר בנושא, אז דבריו של טומי לפיד: "גם אחרי השואה היינו עדים לרצח עם בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה, ועלינו להרים קול זעקה נגד רצח העם המתבצע בימים אלה בדארפור שבסודן - והעולם יושב בחיבוק ידיים ושולח כמה שקי קמח, לא כל כך כדי להאכיל את הרעבים, אלא כדי להרגיע את מצפונו". בדיוק, איתם, לא עם אדמת גרמניה ו-100% תושביה ולא עם גויים אחרים מהמדינות שהמוערבות. 99% מהם (כלומר, מהאוכלוסיה היום) לא יותר אחראיים ממך וממני. האם הם היו זורקים אותנו למשרפות שוב כדי להציל את התחת שלהם? הרבה מהם היו עושים את זה בלי למצמץ. אבל הנה, ארמנים, כורדים, אפריקאים נשחטו ונשחטים ואנחנו לא זורקים זין. יש כמה רמות של אשמה והתעלמות אמנם אחת מהן, אך גם המובנת ביותר. ביום כמו יום השואה, צריך לא רק להסתכל על העבר, אלא לראות לאן הגענו ואיך אנחנו זורקים לפח את המורשת הגדולה ביותר של אותם אנשים.
אם כבר הוזכרו סרטים מומלצים, אז אני מוסיף לרשימה את "הפסנתרן" , סרט שאני מסוגל לראות אינספור פעמים. וגם את הסרט העוצמתי, "בשם כל בני ביתי".
ותרשה לי להוסיף גם את "הבריחה מסוביבור". לי אין שום קשר ליום השואה, אבל הכבוד שיש לי ליום הזה, זה לא משהו שאני יכול להסביר במילים. יהי זכרם ברוך של כל הנופלים.
