אני חושב שדי ברור שבטופ 3 יופיעו ה4-3 שלנו על ניוקאסל שנחשב למשחק הפרמיירליג הטוב בכל הזמנים, וכמובן ה3-2 של סיטי על ק.פ.ר שהוא בוודאי הדרמה הכי גדולה בהיסטוריית הפרמיירליג. אני מניח שנראה מתישהו גם את ה4-1 שלנו באולד טראפורד ואולי גם את משחק ההחלקה. מאוד סביר שגם נראה את אחד ממשחקי הקריסה של יונייטד בעונת האליפות הראשונה של סיטי - הדרבי עם הגול של קומפאני או ה3-3 עם אברטון באולד טראפורד.
Arsenal news: Ray Parlour tells hilarious Arsene Wenger story from 2001/02 season | Metro News אליפות מתוקה 3 שנים רצופות ונגר ראה את הגב של יונייטד ובשנתיים שקדמו לכן בהפרשים ניכרים של 18 ו - 10 נקודות שגם הם היו יותר כמו 18. אבל פעם הצרפתי ידע להפיק לקחים ובקיץ 2001 הוא חיזק את ההגנה בצורה מצוינת בדמות סול קמפבל שהגיע בחינם מהיריבה השנואה טוטנהאם וג'יו ואן ברונקהורסט שהיגע מריינג'רס. כן היה גם פלופ איום פרנסיס ג'פרס אבל זה לא הפריע לתותחנים. יונייטד לעומת זאת התכוננה רוב העונה לפרישה של פרגוסון, המשמעת הקבוצתית התרופפה וההפסדים נערמו, מה גם שהיא שיחררה בצורה פזיזה את סתאם וכשלה עם הרכש של הקיץ(פרט לואן ניסטלרוי). כשפרגי ביטל את הפרישה, ארסנל כבר נכנסה לכושר רצחני והגיע ל - OT אחרי לא פחות מ - 11 ניצחונות ליגה רצופים, כשהיא מקדימה ב - 4 נקודות את ליברפול השנייה וב - 8 את יונייטד השלישית. מה שהוסיף למצב הרוח זו הזכיה בגביע מספר ימים לפני כן אחרי ניצחון על צ'לסי בגמר. ניצחון דווקא במגרש היריבה המושבעת בה נטבחה 6:1 בעונה שלפני כן, היה מבטיח לארסנל אליפות תאריך: 8.5.2002 איצטדיון: אולד טראפורד מעמד: הפרמייר ליג, מח' 35 הרכבים: מנצ'סטר יונייטד: פביאן בארטז, לורן בלאן, ווס בראון, פיל נוויל, מיקאל סילבסטרה, חואן ורון(58' רוד ואן ניסטלרוי), רוי קין, פול סקולס, ראיין גיגס, אולה גונאר סולשאר, דייגו פורלאן(68' קווינטון פורצ'ון). מאמן: אלכס פרגוסון ארסנל: דיוויד סימן, מרטין קיאון, סול קמפבל, לורן, אשלי קול, פטריק ויירה, פרדי ליונברג, ריי פרלור, אדו, סילבן וילטור, נוונקוו קאנו(89' לי דיקסון). מאמן: ארסן ונגר זה היה ניצחון ראשון של התותחנים במגרש הזה מאז הדאבל 4 שנים לפני כן. בשורה התחתונה אין מה לעשות, אי אפשר לקחת אליפות רביעית רצופה באנגליה, תהיה קבוצה גדולה אשר תהיה. יונייטד סיימה את העונה במקום השלישי, הכי נמוך שלה אז בעידן פרמייר ליג. סטטיסטיקת מפגשים 223 משחקים בכל המסגרות התקיימו בין המועדונים - 94 ניצחונות לשדים, 80 לתותחנים ו - 49 משחקים נגמרו בתיקו. 341:315 ליונייטד בשערים. במסגרת הליגה: 146 משחקים, 59 ניצחונו לשדים, 56 ניצחונות לתותחנים, 31 תיקו. 296:269 ליונייטד בשערים. במסגרת הפרמייר ליג: 48 משחקים, 22 ניצחונות לשדים, 14 ניצחונות לתותחנים, 12 תיקו. 69:48 ליונייטד בשערים. הניצחון הכי גבוה ליונייטד: 8:2 בבית במסגרת הפרמייר ליג ב - 28.8.2011 הניצחון הכי גבוה לארסנל: 5:0 בבית במסגרת הגביע 30.1.1937 (בליגה: 6:2 בבית ב - 1.2.1947) ארסנל לא מצליחה לנצח ב - OT במסגרת הליגה מאז ספטמבר 2006 שזה 9 משחקים במהלכם היא צברה רק 2 נקודות. באוקטובר 2004 יונייטד קטעה לארסנל את רצף השיא של משחקים ללא הפסד בליגה - 49, שמהווה גם שיא לליגות מקצועניות באנגליה. במפגש הבא בפברואר 2005 יונייטד שמה קץ לרצף של 32 משחקים ביתיים ללא הפסד של ארסנל. המשחק האחרון של הבזבי בייבס בליגה לפני התאונה היה בהייבורי שם ניצחו 5:4 את ארסנל. 83260 צופים הגיעו למיין רוד לצפות ביונייטד מארחת את ארסנל ב - 17.1.1948 ובכך קבעו שיא קהל למשחק ליגה באנגליה שלא נשבר עד היום. המשחק נגמר ב - 1:1. ארסנל זכתה באליפות בתום העונה ויונייטד הייתה סגניתה. ויין רוני כבש נגד ארסנל 12 שערים במדי יונייטד. 9 מתוכם בפרמייר ליג, הכי הרבה במסגרת הזו. הנרי עם 8 וואן פרסי עם 6 אחריו במפגש הזה בפרמייר ליג.
כולי געגועים למפגשים הגדולים שהיו לנו מול ארסנל בשנות ה-90 וה-2000 שרובם היו במסגרת מאבקים לוהטים על האליפות או הגביע,מהמפגשים החמים והיריבות הלוהטת שהייתה בין הקבוצות לא נותר שום זכר וחבל שכך. עבורי באופן אישי הניצחון המתוק ביותר שלנו על ארסנל היה בעונת 2004 בחצי גמר הגביע אליו הגענו כאנדרדוג לאור היכולת הדורסנית של ארסנל באותה עונה(עונה שלמה ללא הפסד ליגה!) ולאור היכולת המאכזבת מאוד שלנו בליגה, אולם במשחק הנ״ל גילתה יונייטד נחישות גדולה וניצחה 1-0 בדרך לעלייה לגמר ולזכייה בגביע שהמתיקה במשהו עונה חמוצה מאוד, כובש השער בחצי הגמר ההוא היה ילד הפלא בן ב-18 כריסטיאנו רונלדו.
https://i.guim.co.uk/img/media/92a34b08ffaa88fcab36d691cba38e76b75ee992/0_83_906_544/master/906.Xxx?w=300&q=55&auto=format&usm=12&fit=max&s=fea5f3e64001a5b5b82aa037ed6dec95 לא מפתיע שזה קרה לסונס 'What's this geezer doing? He's hopeless' – the Ali Dia story, 20 years on | Football | The Guardian סך הכל הקריירה של הבחור באמת רחוקה מלהרשים Ali Dia - Wikipedia כנראה שזה השחקן הגרוע אי פעם שקיבל דקות בפרמייר ליג כולל נג'ואן גרייב ואיציק זוהר
קשה מאוד לנבא קריירה מוצלחת לילד בן 12 מוכשר ככל שיהיה. אך אגדת ליברפול בסבנטיז סטפן היוויי שאחר כך שנים גידל שחקנים באקדמיה של המועדון כן הצליח http://www.lfchistory.net/images/gerrard.steven/gerrardaged12.Xxx
קרב תחתית חם בגשר בעונת 1993/94 הרבה לפני שמישהו חלם על אוליגרכים רוסיים, כוכבים בינלאומיים והרבה כסף, חלמו בצ'לסי להשאר בליגה. עם 6 ניצחונות בלבד מפתיחת העונה, הבלוז הגיעו לדרבי נגד טוטנהאם כשרק הפרש שערים טוב יותר משאיר אותם מעל הקו, אומנם גם משחק חסר. טוטנהאם קיוותה כי כוכב העבר שלה אוסי ארדילס ירים את הקבוצה לצמרת, אך המציאות הייתה אחרת והתרנגולים היו רק 2 מקומות על צ'לסי, וגם עם חששות למקומם בליגה באותו שלב של העונה. הוא פגש את חברו הטוב מטוטנהאם גלן הודל, שגם היה זה שהחליף את אורדילס בסווינדון. תאריך: 27.2.1994 איצטדיון: סטמפורד ברידג' מעמד: הפרמייר ליג, מח' 31 הרכבים: צ'לסי: דמיטרי חארין, יאקוב קיילדברג, מאל דונגי, סטיב קלארק, ארלנד יונסן, גווין פיקוק, דניס וייז, קרייג ברלי(88' דיוויד הופקין), אדי ניוטון, מרק סטין, ג'ון ספנסר. מאמן: גלן הודל טוטנהאם הוטספור: איאן ווקר, דין אוסטין, ג'סטין אדינבורו(27' סול קמפבל), גארי מאבוט, סטיוארט נזרקוט, קווין סקוט, סטיב סדג'לי, ויני סמוייז, ג'ייסון דוזל(68' אנדי גריי), דארן אנדרטון, רוני רוזנטל. מאמן: אוסי ארדילס האופי שגילתה צ'לסי עזר לה לצאת מהברוך וניצחון מפתיע באולד טראפורד הוציא אותה מאיזור המסוכן. היא סיימה את העונה במקום ה - 14 מתוך 22. מקום אחד אחרי טוטנהאם. ארדילס נכשל טוטלית אצל התרנגולים ופוטר באוקטובר 1994.
טוטנהאם של שנות ה-90(לאחר פרישתו של גארי ליניקר ועזיבתו של גאסקוין) עד אמצע שנות ה-2000 הייתה קבוצה מדכאת ביותר שהיה מדכא לאהוד אותה. ושלא תגידו שלא היו בה שחקנים גדולים דווקא היו ובשפע:קלינסמן,שרינגהאם,ז'ינולה,קמפבל,אנדרטון,לס פרדיננד,סטפן פרונד וכ''ו ובכל זאת זו הייתה תמיד קבוצת מרכז טבלה(ולעיתים אף קבוצת תחתית) בינונית שלמעט זכייה בגביע הליגה ב-1999 לא הגיעה לשום הישג משמעותי. האם המהפכה והשינוי החלו בעצם לאחר שדניאל לוי קנה את הקבוצה? או שהוא בכלל היה הבעלים גם בשנות השפל הנ''ל ושהבעיה בכלל הייתה במאמנים של טוטנהאם שגם הם התגלו כנפילות גדולות (ארדילס,פרנסיס,גרוס,ג'ורג' גרהאם וגלן הודל).
היה להם בעלים יהודי אחר אלן שוגר, שמכר את רוב המניות לדניאל לוי ב- 2001. אני חושב שעיקר הבעיה של טוטנהאם של שוגר הייתה בבחירת מאמנים.
והייתה להם עוד נקודת אור אחת גדולה בשנות ה-90 שהיא הניצחון המדהים 1:4 על מנצ'סטר יונייטד ביום הראשון של שנת 1996, נצחון שאחריו נדמה היה שאפסו סיכוייה של יונייטד לזכות באליפות(הייתה במרחק 10 נקודות מניוקאסל) אבל למעשה מאותו רגע ואלך נתנה יונייטד גז ולא עצרה עד לזכייה בדאבל.
5 שנים ללא גארי ספיד https://fb-s-b-a.akamaihd.net/h-ak-xap1/v/t1.0-9/15253453_1368920469786292_2793294795624242964_n.Xxx?oh=77580b80f987135b97bc665247957fab&oe=58C70BBD&__gda__=1489568147_735859d571695bef2636c0c00fd7abf2
מהפך של אליפות 3 מחזורים לתום עונת 2006/07 יונייטד הגיעה לגודיסון פארק כשהיא מקדימה את צ'לסי ב - 3 נקודות. במקביל האלופה המכהנת אירחה את בולטון במשחק שנראה קל על הנייר. במחזור האחרון צפוי היה עוד ביקור של השדים בגשר. תאריך: 28.4.2007 איצטדיון: גודיסון פארק מעמד: הפרמייר ליג, מח' 36 שידור סקיי ספורטס איכות יותר טובה הרכבים: אברטון: איאן טרנר, ג'וסף יובו, אלן סטאבס, טוני היברט, ג'ולאון לסקוט, מיקל ארטטה, פיל נוויל, לי קרסלי(83' אנדי ואן דר מיידה), מנואל פרננדש, לאון אוסמן(72' ג'יימס מקפאדן), ג'יימס ווהן(71' ג'יימס ביטי). מאמן: דיוויד מויס מנצ'סטר יונייטד: אדווין ואן דר סאר, ווס בראון, גבריאל היינצה, ג'ון אושי, פטריס אברה(56' קיירן ריצ'רדסון), אולה גונאר סולשאר(86' כריס איגלס), מייקל קאריק, פול סקולס, רייאן גיגס, אלן סמית(63' כריסטיאנו רונלדו), ויין רוני. מאמן: אלכס פרגוסון איבוד נקודות מפתיע של צ'לסי למעשה שם את השדים במצב בו הם יכולים להבטיח אליפות בדרבי מה שגם קרה. פרגי שוב אלוף אנגליה אחרי 4 שנים של בניית קבוצה חדשה. גיימס ווהן הכובש הצעיר בתולדות פרמייר ליג עד היום וכמובן סנסציה צעירה בזמנו משחק עכשיו בברי בליג וואן. כריס איגלס הצעיר שהשתתף בחגיגת השערים של יונייטד שיחק בברי בעונה שעברה, והיום הוא ליגה אחת מתחת באקרינגטון סטנלי.
זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. כל אותה עונה הובלנו את הטבלה, שיחקנו כדורגל פנטסטי, ניצחנו 7-1 את רומא, ועדיין התחושה הייתה שכל רגע צ'לסי ומוריניו עוקפים אותנו, כי הם היו אז האלופה והקבוצה המוכחת ואנחנו צעירים וחסרי ניסיון. באותו יום לראשונה אני ורבים אחרים האמנו שזה אפשרי.
