שידור בעברית של חצי גמר הגביע האנגלי 1989 בין ליברפול ונוטינגהאם פורסט, המשחק ששוחק שבועיים אחרי הילסבורו: (בהתחלה יש כמה דקות של דברים אחרים, כולל שער יפה של רונאלד קומאן במדי איינדהובן).
שיחקו באולד טראפורד מסתבר. אגב אני חושב שצ'לסי לקחה את הגביע הראשון שלה גם כן בתיאטרון החלומות. שיחקו אז את המשחק החוזר של הגמר במגרש הזה. כובש השער של פורסט גם חתם ביונייטד תוך זמן קצר. 3 ימים אחר כך ליברפול ניצחה אותם גם בליגה. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
איזה מבאס היה עבור הקבוצות האנגליות בשנים ההן(1990-1985) לזכות בתארים מקומיים יוקרתיים אבל לא לשחק בעקבות כך באחד מגביעי אירופה בשל עונש ההרחקה שנגזר עליהם עקב אסון הייזל, אני עד היום לא מבין למה כל הכדורגל האנגלי היה צריך להיענש בגלל אוהדי ליברפול ואי אפשר היה להרחיק רק את ליברפול מגביעי אירופה. מווימבלדון וקובנטרי הקטנות נמנעה השתתפות היסטורית בגביע המחזיקות, ואברטון לולא אותו עונש הרחקה הייתה לדעתי יכולה להיות קבוצת צמרת אירופית שאולי הייתה מגיע רחוק בגביע האלופות (במתכונתו הישנה) שכן ההרחקה הגיעה מיד לאחר העונה הגדולה בתולדותיה בה היא זכתה גם באליפות וגם בגביע המחזיקות. היה להם גם סגל שחקנים שהיה רווי בשמות גדולים שהבולטים בהם היו גארי סטיבנס,טרבור סטיבן ,פיטר ריד וקווין רטקליף שלרוע מזלם לא זכו להשתתף בגביע האלופות למרות שהצעידו את אברטון לשתי אליפויות בתוך שלוש שנים(ב-85 ו-87).
אלה לא היו רק אוהדי ליברפול שהתפרעו בהייזל אלא גם אנגלים שהגיעו לעשות בלאגן. מעבר לזה, יש אשמה גדולה מאוד גם על המארגנים שכן האיצטדיון לא היה ערוך מבחינה בטיחותית לגמר אירופאי.
אני מניח שזה היה עונש מצטבר על שנים של התפרעות של האוהדים האנגלים, גם אוהדי יונייטד לא טמנו ידם בצלחת (סנט אטיין 1977 והרדיוס המפורסם בפלימות'). בסופו של דבר מהאסונות האלה יצא טוב, הענישה הייתה במקום והיום המגרשים הם מקום הרבה יותר בטוח ללכת אליו.
למה מכל הגמרים האירופיים שליברפול השתתפה בהם בשנים ההן דווקא באותו גמר? מוזר,מתסכל ועצוב בו זמנית.... אברטון וליברפול בהחלט היו יכולות לזכות בכמה וכמה גביעי אלופות בשנים ההן של ההרחקה הארוכה, בכלל זה תמיד נראה לי כאילו ההרחקה הזו היא שדרדרה את שתיהן והביאה עליהן את שנות ה-90 השחורות(במקרה של אברטון זה היה גרוע יותר כי היא הפכה לקבוצת תחתית) לאחר שלאורך כל שנות ה-80 הן היו הקבוצות הטובות והמובילות בכדורגל האנגלי. הנתון המדהים היה שבין השנים 1985-1976 תמיד הייתה קבוצה אנגלית שזכתה באחד מגביעי אירופה השונים, בעונות 81 ו-84 אף היו שתיים כאלה(ליברפול באלופות ואיפסוויץ באופ''א ושוב ליברפול באלופות וטוטנהאם באופ''א), מה שמסביר עד כמה ההרחקה פגעה פגיעה אנושה בכדורגל האנגלי דאז.
ההשעיה הייתה מוצדקת, אם כי לדעתי ארוכה מדי. ליברפול אכלה השעיה ארוכה בשנה ועבורה זה היה משמעותי, כי באותה שנה היא הייתה אמורה לשחק בגביע אלופות.
רומא מנצחת את הקבוצה של רומה גם בעונת 2008/09 צ'לסי הגיעה לאולימפיקו עם 7 נקודות בקופה מ -9 ומקום ראשון בטבלת הבית שלה בליגת האלופות. רומא לעומת זאת עם פתיחת עונה מסויטת סבלה מפציעת טוטי וגם בליגת האלופות אכזבה עם הפסד סנסציוני לקלוז' בבית ורק 3 נקודות מ - 3 משחקים אחרי שטרי כבש את השער היחיד במשחק מולה בגשר. צ'לסי פתחה את העונה עם אלוף עולם בדימוס על הקווים לואיז פליפה סקולארי. תאריך: 4.11.2008 איצטדיון: אולימפיקו מעמד: שלב הבתים של ליגת האלופות, מח' 4 הרכבים: רומא: דוני, פיליפ מקסס, ז'ואן, סיסיניו, כריסטיאן פנוצ'י, דניאלה דה רוסי, סימונה פרוטה(72' רודריגו טדיי), מתיאו בריגי, דוד פיסארו, מירקו ווצ'יניץ'(88' ג'ון ארנה ריסה), פרנצ'סקו טוטי(62' ז'וליו בפטיסטה). מאמן: לוצ'אנו ספלטי צ'לסי: פטר צ'ך, ג'ון טרי, אלכס, ז'וזה בוזינגווה(63' סלומון קאלו), ויין ברידג', ג'ון אובי מיקל, דקו(80' הורחק), פרנק למפרד, ג'ו קול(46' ז'וליאנו בלטי), פלורן מלודה(46' דידיה דרוגבה), ניקולה אנלקה. מאמן: לואיס פליפה סקולארי. ניצחון לא אופייני לאותה תקופה לקבוצה איטלקית על קבוצה אנגלית כשאנחנו מדברים על שיא פריחתה של הפרמייר ליג במפעל הזה וירידה בקרנה של סרייה A. תודות לעוד שני ניצחונות רומא זכתה בראשות הבית לפני צ'לסי השנייה. בשמינית הגמר המצב חזר לקדמותו כאשר האנגליות שוב גילו עליונות והעיפו את האיטלקיות - רומא הודחה מול ארסנל וצ'לסי גברה על יובנטוס, אך סקולארי כבר לא שרד עד אז. ד"א פנוצ'י אחד מגדולי המגנים האיטלקים, היה גם חלק מהמושבה שלהם בצ'לסי, אך דווקא אחד השחקנים היותר זוטרים - רק 5 חודשים (אוגוסט 2000 - ינואר 2001) ו - 10 משחקים בלבד.
הספתח של קאנטונה 3 משחקים לקח לקאנטונה להבקיע שער בכורה ביונייטד ועל הדרך להציל אותה מהפסד. יונייטד הגיעה למשחק כשהיא במקום השלישי מרוחקת 6 נקודות מנוריץ' המוליכה המפתיעה. צ'לסי נקודה אחת פחות מהשדים וגם מקום אחד מתחתיהם. סיבוב ראשון נהדר בסטנדרטים של אז. תאריך: 19.12.1992 איצטדיון: סטמפורד ברידג' מעמד: הפרמייר ליג, מח' 20 הרכבים: צ'לסי: קווין היצ'קוק, דיוויד לי, גארת האל, מל דונהיו, גראהם לה סו, פרנק סינקלייר, דניס וייז, גראהם סטיוארט, אנדי טאונסנד, אנדי ניוטון, רוברט פלק(63' מיק הרפורד). מאמן: איאן פורטרפילד מנצ'סטר יונייטד: פיטר שמייכל, סטיב ברוס, גארי פאליסטר, פול פארקר, דניס ארווין, לי שארפ, פול אינס, מייק פלאן(83' אנדריי קנצ'לסקיס), בראיין מקלייר, אריק קנטונה, מרק היוז. מאמן: אלכס פרגוסון הרכב כל בריטי לצ'לסי שכולל 6 שחקני בית(אם גם נחשיב את לה סו שלמעשה החל את הקריירת הבוגרים במועדון). מדע בדיוני
איזה הרכב אלמוני היה אז לצ׳לסי, חוץ מדניס וייז וגרהאם לה סו שהגיעו לנבחרת אנגליה אין שם שום שם מוכר. גם את השם של המאמן שלהם בעונה ההיא לא שמעתי אף פעם.
דונהיו היה מגן של יונייטד בזכיה שלה בגביע המחזיקות ובגביע האנגלי ב - 1990. סינקלייר שיחק שנים בפרמייר ליג, אחר כך בלסטר. בלם שמומחה בשערים עצמיים.
