אחלה, פה אנחנו חלוקי דעות. אי אפשר לקחת את מיקום הקבוצה בלבד ולהשליך על זה את הצלחת המאמן. לא לטובה ולא לרעה. בטח לא בטווח הקצר, שזו התקופה היותר קשה להשפעה עבור מאמן. אתה בעצמך מודה שכל מאמן אחר היה מגיע לאותם הישגים, אז איך זה הופך את הקדנציה של שום להצלחה? זה נוגד את המציאות.
אין לי מושג איך מכולם דווקא שומי זכה בדאבל ביוון בעידן השתלטות אולימפיאקוס, וזה באמת הישג נהדר, אבל אני יודע שזה לגמרי מורה לספורט עם אימוני שכונה של קחו כדור ושחקו. וזה שהוא אמר שהוא מעדיף לנצח 4:3 מאשר 1:0 אומר הרבה עליו. רצה הגורל והוא קיבל לידיו פעמיים בארץ קבוצות עם סגל מדהים שמבחינה התקפית לא ממש היו צריכים מאמן עם כל הכישרון שהיה שם.
לואיס אנריקה התאים לחזון של הנהלת הבובות של סנדרו רוסל: הצלחה כאן ועכשיו, בלי תכנון לעתיד. כי ברגע שהיה צריך שינוי, לא היה פיתרון טקטי, ואדי הדלק שיחקו על המגרש. אף קידום של שחקן, בלי חשיבה לעתיד, והתוצאה היא עונות 2016-2018 בינוניות (גם אם נזכה באליפות), סגל בינוני עם הרכב טוב ולא יותר מזה. קבוצה לא נמדדת על 11 שחקנים, אלא על סגל. בגלל זה תמיד כששחקן נפצע או הושהה הכל קרס: בוסקטס היה חסר בטורינו, קיבלנו את מאתייה על אגף שמאל עם חשיבה מוטעת של המאמן. ועכשיו, עדיין לבוסקטס אין מחליף, כי החליטו לתת אותו ללאס פאלמס, ולהביא קשר שאמנם טוב בהתקפה, אבל זה לא מה שמחפשים כמחליף לבוסקטס. בשורה התחתונה, לואיס אנריקה מאמן טוב והצליח בטווח הקצר. גדולה של מאמן נמדדת גם בטווח הארוך. כמו פפ גוארדיולה, ועוד הרבה מאמנים שאני מעריך. פרנק רייקארד אגב, לא בנה את הקבוצה של פפ, אבל הוא בהחלט הציב כמה אבני פינה חשובות בסגל, כמו מסי והצ'אנסים שניתנו לצ'אבי ואינייסטה, למרות שעבר זמן מאז שקיבלו את הצ'אנס הראשון ממאמנים שונים. אולי יתאים לרייקארד להיות מנהל מקצועי.
