ככה זה. כשמדובר בגלאבינה כל עשרת איבודי הכדור שהוא מאבד למשחק נעלמים מהעין של חלק מהכותבים פה ברגע שהוא עושה איזה חצי פעולה חיובית, אבל כשקובי מויאל מאבד כדור, או רחמנא ליצלן נופל קורבן לגול מדפלקשן, הוא זוכה לים של קיתונות, חלקן די דמגוגיות. תשתדלו לפחות שלא יהיה שקוף.
גלאבינה איבד אולי שלושה-ארבעה כדורים, בלחץ. גלאבינה עשה תנועה מאוד חכמה שפתחה את ההגנה של אשדוד כמה פעמים, גלאבינה ניסה לעשות שניי מהלכים התקפיים יפהפיים שלא צלחו לו, גלאבינה ילד בן 19 בארץ זרה אחריי שלא שיחק כמעט שבעה חודשים בגלל שהמועדון שלו התפרק, מה גם שהוא בחור מאוד מופנם שלא ידוע אנגלית וחוץ מדינו אין לו חברים בקבוצה אי אפשר להשוות את זה למויאל שמשחק כבר שלוש שנים ברציפות בהרכב של הקבוצה, נמצא בה מגיל צעיר וכן הוא גם בן 26, שבע שנים גדול יותר מגלאבינה אז מה אלו ההשוואות הטמבליות האלה בינו לבין מויאל? ועזוב את העובדה שאיבודי כדור בתפקיד של מויאל הם הרבה אבל הרבה יותר קריטיים מאשר כאלו בתפקיד של גלאבינה, לשים את קובי מויאל באותה משואה עם גלאבינה זה לא נכון ולא צודק. שכל אחד יבחר את המצטיין שלו, המצטיין שלי זה דאריו פרננדס, ערן לוי היה טוב אבל הוא גם אחד האחראים לכך שלא ניצחנו, מצב אדיר לעשות 2:0 אבל הוא ביזבז אותו ברשלנות מטורפת, מה שהוא עשה לגלאבינה מאוד מעצבן ומתסכל מבחינתי ואני בטוח שגם מבחינתו של גלאבינה. אני אישית במקום אלי כהן ממשיך עם גלאבינה בהרכב לאורך כל הזמן שעמית בן שושן נעדר, הוא היחיד שיכול לספק לנו את מה שעמית מספק: ריצה על הקו, עזרה להגנה ופתיחת שטחים לשחקני ההתקפה שלנו. לדעתי ההרכב הראוי ביותר זה הרוש, חדד, בראשי,דינו,מגרלשווילי, קריאף, דאריו, גלאבינה, ריקן, עזריאל ומויאל/לוי תלוי נגד מי משחקים.
אף אחד לא השווה בינהם. השוותי את רמת הביקורת שסופג כל אחד מהם מהחבר'ה כאן ביחס למה שאנחנו רואים מהם בשטח. מויאל היה סתם דוגמה. באותה מידה זה יכל להיות ערן לוי שגם הוא לא סובל מעודף מעריצים כאן ונקטל לעיתים סתם על בסיס סטיגמות שונות שלא קשורות למה שראינו ממנו על המגרש בפועל. אני מודע לבעיות ההתאקלמות שיש לקרואטי אבל זה לא מה שאמור להפוך אותו לחסין מביקורת מקצועית לגיטימית בגלל שהוא מראה קצת ניצוצות של פוטנציאל מסויים אחת לכמה דקות או בגלל סתם אמפתיה שמפתחים לו כאן בגלל הסטטוס החברתי שיש לו בקבוצה לעומת שחקנים אחרים.
1. "לא השוותי בניהם", "השוותי את רמת הביקורת שמקבל כל אחד מהם", זה רק נדמה לי או שאתה סותר את עצמך? 2. אף אחד כאן לא אומר שגלאבינה חסין מביקורת, אבל כמו בכל דבר בחיים יש לו נסיבות מקלות, בדיוק כמו שלילד עם בעיות קשב וריכוז יש הקלות בבגרויות ולילד בלי בעיות קשב וריכוז אין, גם כאן לשחקן עם הנתונים של גלאבינה יש לו סניבות מקלות. 3. לדעת חלק מהכותבים כאן, שדעתם מושפעת מהראייה שלהם את משחק הכדורגל ואת גלאבינה הקרואטי הוא שחקן מוכשר מאוד שצריך דקות משחק, ביטחון וליטוש כדי להראות את מה שהוא יודע, הם מסתמכים על סמך מה שהם רואים ממנו במשחקים, אתה חושב אחרת? תהיה בריא, אל תפסול פה דעות על אנשים כי הם מצד אחד בוחרים לפרגן לגלאבינה ולרדת על מויאל, זה נובע מההבדלים התהומיים בין השניים ומהציפיות שיש ואמורות להיות ביחס לכל אחד מהם, ממויאל מצפים להרבה יותר יכולת ואחריות בתפקיד שלו מאשר גלאבינה ולכן הוא זוכה כאן לביקורות.
זה אצל כולם ככה? גלאבינה איבד כדורים, כמו שקריאף ובעיקר אבי ריקן איבדו ברשלנות. זה חלק מהמשחק אתם יודעים. הוא לפחות לא מקבל כדור וישר מוסר לזה שלצידו.
לא שראיתי יותר מדי איבודי כדור שלו, אבל ניחא: כל שחקן צריך לבחון לגופו. גאלבינה משחק בתפקיד שונה (שבו איבודי כדור מתקבלים בסלחנות רבה יותר כי הם פחות מסוכנים הגנתית\כי שחקן תוקף תמיד יהיה במעין "מינוס", בגלל שכדי להצליח בפעולה התקפית חייבים לנסות ולטעות), יש לו נתוני פתיחה שונים, הוא צעיר מאוד ומתקשה להשתלב, למרות שרואים שהוא מאוד מנסה קובי מויאל הוא קשר אחורי בן 26, אמור להיות שחקן שלם או לפחות קרוב לזה. מעבר למה שהוא נותן מבחינה פיזית והגנתית, כל מה שמתבקש ממנו זה למסור לשחקנים שאיתו בקבוצה. לא לחשוב יותר מדי, לא לנסות דברים שהוא לא יודע, לא לאבד כדורים ברשלנות כשהוא היחיד שמפריד בין התוקף לבלם. הוא לא מצליח לעשות את זה לא אכפת לי שזה יהיה שקוף. לא ניסיתי ואני לא מנסה לרמות אף אחד בדעותיי - לגאלבינה יש פוטנציאל הרבה יותר גדול מקובי מויאל.
יש שחקנים שזה הרבה יותר בולט אצלם, יש להם מין ניצוץ שאי אפשר לפספס אותם. קובי מתקל ענק ומאוד דינמי, קריאף גם מתקל טוב (דריו כמעט ולא יורד לגליצ'ים, הוא מחלץ בעמידה), אלברמן היה לוחם שנכנס לכל כדור בכל הכוח, לבואטנג היו יכולות התקפיות מדהימות (בנוסף לשאר...) ואפילו לאיינבינדר שהוא גם מעין שחקן שעושה פעולות קטנות - הוא הצטיין במסירות חכמות. ב-2009 היה לו את המהלך הזה של כדרור על פניו חסר תכלית באמצע המגרש שבאמצעותו הוא היה סוחט 30 עבירות במשחק, היום כבר לא. קרואטי. מעניין שאף אחד לא שם לב שאין בעיטות חופשיות מ-15 מטר... בוא לא ניסחף. לדעתי הבעיה עם גלאבינה זה לא היכולות שלו, כי בתחילת העונה הוא נתן כמה משחקים/ מהלכים יפים במעט דקות שהוא שיחק, וזה איזה משהו מנטלי. או שבתחילת השנה הוא היה יותר דרוך ועכשיו הוא מזלזל (למרות שמירו אומר שהוא לא החסיר אף אימון), יכול להיות שזה שהקבוצה פתאום התחילה סוג של להתקדם לצמרת חדש לו, יכול להיות שהוא לא התאקלם בקבוצה (יש בתקשורת יותר מדי ביקורת של "גורמים" כלפיו..) יכול להיות שזה משהו אישי אצלו (שפה, חברים, עמוד ענן, אנערף יש מיליון ואחת סוגי בעיות שיכולות להיות לבני 20...), אבל אסור לוותר עליו. צריך או לתת לו עכשיו כמה משחקים רצוף להוכיח את עצמו ולצבור ביטחון (כלומר לא להוריד אותו חילוף ראשון דקה 55 ולא להוריד גם לספסל) ואם זה לא מתאים אז להשאיל אותו לקבוצה אחרת שהוא יקבל בה הרבה דקות, לעקוב אחריו קבוע ולראות מה הוא שווה לאורך זמן.
מה בוא לא ניסחף? קובי מויאל לא היה נחשב כאחד הפוטנציאלים הגדולים גם בימיו בנוער, תמיד דיברו על קוזוקין, חן, ריקן ושי ניסים כאלה שבאמת יקחו את הקבוצה על הגב. גם על קובי אמרו שהוא יצא שחקן אבל שחקן טוב ולא יותר מזה. לגלאבינה יש פוטנציאל עצום וכן הרבה יותר גדול מלקובי מויאל, שעכשיו זה כבר השיא שלו.
גם קובי מויאל שכבר בגיל 17 לואיס פרננדס הקפיץ לבוגרים ונתן משחקים יפים במשחקים מול הפועל תל אביב, נחשב לפוטנציאל ענק בנוער, אפילו יותר מקוז'ו, ניסים וריקן (יחד עם עזריאל, למשל). וגם מה שראיתי בבית"ר מקובי ומגלאבינה - למויאל יש יותר אלמנטים טובים (יכולת התיקול, ומשחק הראש), אצל גלאבינה לא ראיתי משהו מיוחד, והוא כן שחקן טוב.
גם צחי אליחן הוקפץ לבוגרים מוקדם, so? ואאל"ט, הוא הוקפץ להרכב של הבוגרים באותו משחק נגד הפועל כי היה מחסור רציני בקשרים אחוריים. קובי מויאל בחיים לא נחשב לפוטנציאל יותר גדול מריקן (שחקן נבחרת מרכזי באותה תקופה), שי ניסים (שאבי נימני עצמו רצה לקנות אותו למכבי כי הוא ראה את הגרסה הצעירה שלו) וקוזוקין, שעליו דיברו כיורש של טרטיאק והיה הבלם הכי טוב בארץ לגילו. אתה באמת משווה את הנתונים של קובי וגלאבינה? טוב שלא השווית בין הרוש לערן לוי. ואם כבר אתה משווה, אז רק חוכמת המשחק של גלאבינה זה משהו שקובי היה רוצה.
מבחינה יחסית קובי הוקפץ מוקדם יותר מאשר אליחן, וגם אליחן הוקפץ עוד בהיותו שחקן נוער מהסיבה שהוא נחשב לכישרון ענק מאז גיל 16... ואם הוא לא היה עובר כל כך הרבה טלטלות בחיים והם היו יותר מאירי פנים עבורו, וכפועל יוצא מזה הוא לא היה כל כך ערס, מטומטם, שחצן, עצלן, חסר כבוד ולא מקצוען - אז המהירות, רגל שמאל והחוש ההתקפי שלו כבר היו הופכים אותו לשחקן הרכב בבית"ר. ראיתי מגלאבינה מהלכי כדורגל יפים, אבל לא כאלה שאפשר לומר עליהם שיש לו חכמת משחק נדירה. בוא נגיד שאיינבינדר הצטיין בפרמטר הזה יותר ממנו.
אני לא באמת ציפיתי שתבין למה לגלאבינה יש חוכמת משחק ברמה גבוהה. שחקן שיודע איפה למקם את עצמו במגרש ויודע גם מה לעשות עם הכדור הוא חכם. היה קטע ששי חדד נתן לו מסירה באגף שכל שחקן אחר היה מוציא רוחב, אבל גלאבינה הרים את הראש וראה את ערן לוי מול שלושה שחקנים של אשדוד אז הוא לא מסר ובסוף איבד, אבל זה הרשים אותי.
