מחזור 33 בעליון ו-31 בתחתון: בפעם השנייה ברציפות: הפועל באר שבע אלופת המדינה !

אתמול נאי חושב היה העשירי לא ?
אבל עדיין אסור להרפות , ויש לנו שחקנים בספסל שרעבים ואני מקווה שגם יעשו את שלהם ויוכיחו שהם גם להם מגיע.

ישבתי ליד בתיה שהר אתמול היא אומרת שאם ברדה לא היה שהר היה הרבה יותר ועם הרבה יותר בטחון כי הוא כל הזמן יודע שברדה זה המחליף שלו וזה שיחליף אותו תמיד לא משנה אם מובילים או בפיגור או בתיקו תמיד זה יהיה ברדה מול שהר.
וגם לא כל כך מרוצה מהמושבה הניגרית שאוגו רואה רק את טוני ומוסר לו , אבל התלונות שלה באות בעיקר מהלב כי זה הבן שלה .

 

אני שמעתי על שיא משנת 70, שעומד על 12.

 

אין ספק שבן צריך לקבל הרבה יותר כדורים, הוא תמיד עושה תנועה חכמה ( הבעיה שאנחנו עדיין בליגה הישראלית, עם שחקנים ללא מהירות מחשבה). אם היה לנו אחד כמו מיכה, בן שהר כבר היה עם 20 שערים לפחות.

 

אז אחרי יום וערב ולילה וגם בוקר של חגיגות ואושר אדיר ושמפנייה שנשפכה כמו מים והגעה למצב שאני בלי קול הנה הסיכום שלי לאליפות השנייה של הפועל באר שבע:

1. יש בספורט הזה כל כך הרבה רגשות, שמח, עצב, תשוקה, כעס, אושר, הלם, הפתעות, ריגושים, היי מטורף ועוד כל כך הרבה דברים, אבל בסופו של דבר עדין מדובר בספורט וצריך לשמור על היריבות כספורטיבית ולא לקחת אותה לפסים שמוציאים לנו את ההנאה מהספורט שאנחנו כל כך אוהבים.
בגלל זה אני רוצה להתחיל דווקא עם מכבי תל אביב, סגנית האלופה, שהוכיחה העונה פעם נוספת שמדובר במועדון גדול, מהאוהדים, דרך השחקנים, דרך הצוות המקצועי ודרך כל מי שקשור למועדון הזה.
לא פשוט בכלל לצאת מהמשבר שמכבי תל אביב היו בו ולחזור למאבק האליפות במאבק מול קבוצה כמו הפועל באר שבע הנוכחית. זה מלמד על כוח של מועדון, על כוח של קהל, זה מה שהופך את מכבי תל אביב למועדון גדול.
גם לא פשוט בכלל למלא את המגרש הביתי שלך במשחק שיכול להפוך למשחק ההכתרה של היריבה הישירה שלך לתואר. אבל אוהדי מכבי תל אביב הגיעו לנתניה, מילאו את האיצטדיון, והוכיחו פעם נוספת את החוזק שלהם.
ברור לי ולכל מי שאוהד כדורגל ישראלי שגם אם בשנה שעברה ובשנה הנוכחית זכינו באליפות, זה לא מבטיח לנו כלום בשנים הבאות, כי מולנו עומד מועדון באמת גדול, ואני חושב שחלק מהסיבה שהפועל באר שבע הגיעה לשיאים שהיא הגיעה היא בעובדה שמועדון עם עוצמות כמו מכבי תל אביב נלחם איתנו על האליפות ודחף אותנו כל הזמן להיות טובים יותר.

2. לא האמנתי שאני אכתוב את זה, אבל שמחת האליפות הפעם הייתה גדולה יותר. לפני המשחק הייתי בטוח שזה בגלל שחגגנו את האליפות במגרש הביתי של היריבה הישירה שלנו לתואר כשאנחנו גוש אדום ומבודד מול ים של צהוב, ואין ספק שזה הוסיף המון, ההרגשה הזאת של לקחת אליפות עם משחק שמזכיר גמר גביע, העוצמה של משחק אחד ויחידי שהכריע הכל אבל בניגוד לגביע הייתה עונה שלמה לפני המשחק הזה שהוביל אליו והכל במגרש הביתי של מכבי תל אביב.
אבל אני לא בטוח שזאת הסיבה היחידה או הסיבה העיקרית שהשנה שמחתי יותר. בשנה שעברה הרגשתי בחגיגות האליפות באיצטדיון שאני הולך לאיבוד בין הרבה מאוד אוהדים שאני מברך על ההצטרפות שלהם או התעוררות שלהם בשנים האחרונות אבל הם לא יודעים מה זה באמת לעבור דרך של 20 שנה של הרבה מאוד כאב וכישלונות שמובילים אותך לרגע המאושר שאתה חווה היום.
אני חושב שהאליפות אתמול הייתה מתוקה יותר לא מעט בגלל שרובם של 1,500 האוהדים שהיו בנתניה, הם ההארד קור שלנו, הגוש השרוף שלנו, אלה שהיו עם הקבוצה גם ברע, במרתפי הליגה השנייה, אלה שהיו איתנו כשהכל נראה אבוד, אלה שהיו איתנו בגיהינום, אלה שיודעים להעריך כל רגע בגן עדן ומתענגים עליו כאילו הוא לא יחזור לעולם.
במסדרון ביציאה מהיציע אני רואה את האוהד שבכה איתי בוסרמיל כשירדנו ליגה, את זה שהיה לידי כשאוהדי קריית גת עשו מאיתנו צחוק, את האחר שעודד איתי כשמכבי חיפה עשתה לנו 3-0 דקה 20 בקריית אליעזר והאוהדים שלה ניסו להשפיל אותנו, את זה שהיה איתי במשמרות המחאה מחוץ לבית של זינו, את זה שהיה לידי בישיבת העירייה שהתפוצצה כשדרשנו איצטדיון חדש, את זה שהיה לידי כשברוכיאן שם לנו גול מהחצי במדי בית"ר י"ם כשהם הביסו אותנו כשלאחר מכן אוהדי בית"ר נתנו אולה על כל נגיעה בכדור, את זה שחיבק אותי כשימררתי בבכי מחוץ לאיצטדיון רמת גן, 20 שנה עם המון רגעי שפל ורגעי משבר, המון אנשים שעשו עם הקבוצה שלנו את כל הדרך, ואת רובם פגשתי אחרי המשחק, ועם כל אחד מהם התחבקתי ארוכות, חיבוק של אוהד שעשה את הדרך הכי קשה וארוכה שאפשר, מהשפלות וכישלונות, שהאמין כשהרבה אחרים לא האמינו או ויתרו, חיבוק של ניצחון, אבל לא ניצחון אחד במשחק חוץ על מכבי תל אביב שנתן אליפות, חיבוק של ניצחון של 20 שנה בכל רגעי המשבר שהיו לנו בדרך.


________________________________
עצרי, שימי לרגע הכל בצד
את ואנחנו אגרוף אחד
אם את איתי, מי יכול עלינו

https://scontent.ftlv3-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/18194623_512787585512279_4861495162239072820_n.Xxx?oh=5267811f4d9b2cf303f5e9171fccc213&oe=59C1781C

 

אמנם לא לקחנו גביע אבל לקחנו 3 תארים אז טרבל?

 

@Raulito אני מחזיק ממך יותר מאשר מעיתונאי ישראלי מצוי. מה זאת השטות הזאת על כישלון עם וידיגאל? הוא לא הצליח במיוחד אבל מוקדם מאוד לשפוט אותו.

 

ויקיפדיה:
התארים אשר נחשבים בספירת הטרבל הם אליפות הליגה הבכירה במדינה, תחרויות גביע מקומיות וטורנירים יבשתיים. תחרויות של משחקים בודדים כמו הסופר קאפ אינן נחשבות בדרך כלל לחלק מטרבל.


https://68.media.tumblr.com/58e7ef7db52b17953eb90022070a8629/tumblr_oboh78vh2S1sy2z51o1_500.Xxx

הייתי מגדיר את העונה שלכם כדאבל צר.

 

זה כן נחשב לטרבל כי זה תואר.

 

אם מה שמכבי ת"א עשתה זה טרבל אז גם מה שב"ש עשתה (תכלס - שניהם לא ממש מבחינתי כי צריך תואר אירופאי ולא גביע קקמייקה).

 

כמובן שהכל היה ברוח צחוק למי שלא הבין

 

נכון, אבל כמו שאתה בעצמך אמרת במהלך הדיון משחקי פליאוף זה לא משחקי ליגה. הפליאוף זה המאני טיים, מה גם שאתה לא יכול לקבל יריבה נוחה כמו אשקלון שגם במשחק נוראי שלך אתה תצא עם הנקודות.

בסופו של דבר ברגע שפ"ת ניצחה הדיון הפך ללא רלבנטי. אם היא היתה עפה למקום חמישי זה היה כשלון, אבל זה כבר לא יקרה אז זה לא כשלון. ריספקט לקובי ואני מאחל לו שהעונה הבאה תהיה טובה לפחות כמו הנוכחית.