מתיאוריה זו ניתן להבין ש: עלינו להתעלם מאופן כיבוש השערים ואיך הם נוצרו ולמדוד מאמנים על כמות המצבים שהם מביאים לקבוצה שלהם כי מה שקורה משם קשור אך ורק ל"רגל המסיימת\שפיץ של הנעל" של השחקן. מה2-0 ואילך, רומא דחקה את פיורטינה ל10-15 בעיטות סתמיות של איליצ'יץ', וסינו ורונקאליה מחוץ לרחבה. נזקוף את זה דווקא לסוזה? מוזר לקרוא את הדברים הללו מאוהד קאלצ'ו עם ותק של שני עשורים. זה שווה ערך ל"שליטה בכדור" שהיה למדד איכות אמיתי לפני מספר שנים בקרב קבוצות גדולות של אוהדים . גם אינטר קבוצה משמעותית יקרה יותר, ניסתה לשחק את המשחק שלה, בסאן סירו, וחטפה 4. רומא לא הייתה פייבורטית בארטמיו פראנקי בשום צורה, בוודאי לא בשלב זה של העונה שכל קבוצות הצמרת בונות את עצמן מחדש. מניסיון של העונה שעברה, תחרות על החזקת כדור מול קבוצה סופר קשה שמתמחה בזה, בביתה => איבוד נקודות. ניצחנו בצורה הכי איטלקית שיש וזה מתחיל להריח כמו קפיצת מדרגה.
שוב, אתה טוען שהמצבים של רומא הגיעו גם בזכותו של גארסיה ואילו אני מסכים איתך, אבל מוסיף שגם המצבים של פיורנטינה הגיעו גם בזכותו של סוזה באותה מידה. התוצאה בהחלט יכלה להיות הפוכה אם סלאח לא נותן בעיטה מושלמת וקאליניץ׳ מוריד בשני מקרים של אחד על אחד את הגוף. ואז כבר לא היית כותב על שכבת המאמנים. שלדעתי אף אחד לא התעלה על השני בה.
הדיון הזה הוא אחד המוזרים שיצא לי לקרוא. אתם סותרים אחד את השני בלי סוף עם כל תגובה חדשה כיאה לדיון איכותי, אבל איכשהו אני מסכים עם הפוסטים של שניכם בו זמנית. מה שדי בלתי אפשרי. אני לא יודע מה הולך פה.
לא צפיתי במשחק, ראיתי רק תקציר. בכל זאת מה שאני מבין הוא שאורי נותן דגש על דברים שלמאמנים אין ממש כוח לשלוט בהם, כמו "גורל", האם הכדור נכנס בפינה של השוער היריב, הולך לפגוע במשקוף או סתם החוצה. מבחינתו, גם גרסיה וגם סוזה לא מרשימים אותו ואף אחד לא הראה עליונות אחד על השני.
רק שלא דברתי באופן כללי, אלא התייחסתי ספציפית למשחק נתון. בו לדעתי אף מאמן לא התעלה בעבודתו על השני ושלט בגורל (כפי שטען קובי), ואת המשחק הספציפי הכריע ניצול המצבים. ולא נתתי את הקרדיט לגורל, אלא לקחתי אותו מקאליניץ׳.
