שנת 98, השנה בא התחלתי להיות אוהד כדורגל ומן הסתם זהו המונדיאל הראשון שלי כאוהד. באותו מונדיאל הייתי אוהד איטליה, והשחקן האבוד עליי היה כריסטיאן ויירי. תמיד עקבתי אחריו ואחר איטליה ורציתי לראות זכיה של איטליה לצד מלכות שערים של ויירי. אבל זה לא קרה, איטליה עפה וכריסטיאן ויירי נשאר סגן למלך השערים של אותו הטורניר - דאבור סוקר. חלפו שנים ואני גדל בתור אוהד ארסנל שמבין שתמיד חצי נבחרת הטריקולור באה מהקבוצה שלי. וכך המשכתי ללכת עם צרפת עד עצם היום הזה. אני מחבב למעשה 3 קבוצות עם עדיפות יתר לאחת מהן (צרפת), יחד עם איטליה ואנגליה. על סיבות הקשר שלי עם איטליה וצרפת כבר הסברתי (איטליה אהבה ראשונה, צרפת-ארסנל), לגבי אנגליה, מהסיבה הפשוטה שאני מאוהב בדבר הזה שנקרא כדורגל אנגלי, האוהדים, התשוקה, פרמייר ליג, ושוב ארסנל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
אני כמובן כמו מאז ומתמיד עם שלושת האריות מהסיבה הפשוטה שזה החיבור הטבעי למי שאוהד את מנצ'סטר יונייטד. את מנצ'סטר יונייטד ואנגליה אני יונק מילדות בזכות אבי וכמובן שגם בטורניר הזה אני עם האנגלים(עד רבע הגמר כמובן).
החיבור הטבעי? אתה מודע לכך שאוהדי מנ' יונייטד שרים We hate England או You can stick your fucking England up the arse? אולי זה לא כל כך טבעי אחרי הכל. אני כמובן אוהד אנגליה בלב ובנפש, בתור מי שמצהיר על עצמו כאנגלופיל כבד שמעריץ פחות או יותר כל דבר אנגלי/בריטי/אנגלו-סכסי שקיים, זה לא אמור להפתיע. עם זאת, בשנות ה-90 עוד קצת היה לי קשה ללכת עם כל הלב ביחד עם האנגלים בגלל דניס ברגקאמפ (ביורו 96' ממש בכיתי כשהולנד הובסה 4:1 בוומבלי), כי בדניס התאהבתי עוד כילד ביורו 92' ומאז הלכתי אחריו במדי הולנד. אבל בעשור החולף ברור שאנגליה תפסה את הבכורה. אם אני צריך לבחור בנבחרת שנייה, זו בכל זאת תהיה הולנד. מאז שדניס פרש, האהדה להולנד ממש נעלמה והיו טורנירים שממש לא סבלתי אותם, במיוחד ביורו 04'. עם זאת, ביורו האחרון זה כבר השתנה והולנד חזרה לשחק כדורגל נהדר עם מתפרצות קטלניות. אם מוסיפים לזה את רובין ואן פרסי ואת ווסלי סניידר, שני שחקנים שאני מאוד אוהב, אז אפשר לומר שהסימפטיה שלי לכתומים שבה ואני בעדם. כל עוד הם לא נגדנו, כמובן. עכשיו לך תסמוך על שתי אלה... באופן כללי, אני אהיה בעד כל נבחרת אירופית נגד ארגנטינה (נבחרת שאני מתעב תמיד, והפעם במיוחד בגלל המאמן) או ברזיל. היחידה שאולי תצא מהכלל היא צרפת המטונפת. אם הגמר יהיה צרפת-ארגנטינה, אללה יוסתור.
בתור אוהד ברצלונה אני חייב להיות עם נבחרת ספרד שמורכבת מ8 שחקנים שלה עם אופציה ל9(אם ססק יגיע) ומשחקת את הכדורגל שהכי דומה לה. ספרד משחקת את הכדורגל המועדף עליי, משחקים בה הרבה מהשחקנים האהובים עליי, היא מגיעה למונדיאל הזה בתור אלופת אירופה מ2008, פייבוריטית גדולה עם הסגל האיכותי ביותר ובכושר הטוב ביותר ומגיע לה להיות סוף סוף אלופת עולם. אני לגמרי עם ספרד במונדיאל הזה.
יורו 2000, בדיוק לפני עשור. אני רק סיימתי את כיתה ב', וכמו כל הילדים בגילי אספתי קלפים של סופרגול. איכשהו איטליה הייתה הנבחרת הראשונה שתפסה לי את העין, והתחלתי לאסוף את קלפי השחקנים האיטלקיים במין אובסיביות. אני זוכר במיוחד את הרגע שפתחתי מעטפה וטוטי היה שם (אס של מקדונלד'ס) http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx משם הדרך להפו להיות אוהד של הסקוואדרה אזורה הייתה קצרה, בייחוד שיש לי סוג של קשר איטלקי מהצד של אמא. גם בלי קשר לכדורגל התחברתי לאיטליה כמעט בכל תחום, ועם השנים נוצרה לי סוג של זיקה איטליופילית. באותה תקופה ההתעניינות שלי בכדורגל הייתה בחיתוליה, הייתי רואה משחקים בטלווזיה עם האחים הגדולים מידי פעם, וכבר אז לימדו אותי שמכבי זה טוב והפועל זה פויה. בטורניר עצמו הייתי אוהד של איטליה ברמ"ח איברי, ולמרות שהאהדה הזאת התחילה עם אכזבה ועוגמת נפש, ב2002 כבר הייתי פנאט.
את גמר מונדיאל 90 אני זוכר במעורפל הייתי בן 5 וזוכר בעיקר את מתיאוס המלך מרים את הגביע ומאז אני אוהד מושבע של גרמניה (וכל מה שקשור למדינה המדהימה הזאת) ומתאוס הוא השחק מספר אחד בכל זמנים אצלי בלב. הטורניר הכי גדול שלהם שראיתי היה המונדיאל האחרון ואחריו יורו 96 והמשחק הכי מרתק מן הסתם השמינייה נגד ערב הסעודית. מת על הנבחרת הזאת על המדינה ועל כל מה שקשור בה http://img534.imageshack.us/img534/3504/germanfanp.Xxx
את הולנד מאז ומתמיד אהבתי, תמיד אמרו שהם אוהבים אותנו אז זרמתי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx גם את ארגנטינה אני מאוד מחבב (בעיקר בגלל שבמונדיאל הקודם שלחתי בווינר שהיא תזכה במונדיאל אז ממש הייתי בעדם, אבל לצערי זה לא צלח)
ברזיל. בניגוד לקבוצה שאותה לא התחלתי לאהוד בגלל שחקן מסויים, את הנבחרת דווקא כן, את ברזיל התחלתי לאהוד בגלל רונאלדיניו הילד שבו התאבתי במונדיאל 2002 (לפני שעבר לברסה אגב) ומאז אני פשוט אוהד ברזיל, וכנראה שאני ימשיך אם זה כי פשוט התאבתי בנבחרת.
את ספרד אני אוהב בעיקר בגלל ברצלונה,אבל עכשיו יותר בגלל הליגה. התחלתי לאהוד את ספרד בתחילת מונדיאל 2006,כשראיתי שאינייסטה בסגל,התלהבתי והתחלתי לאהוד אותם. כיף לראות את המשחק של ספרד,בעיקר מיורו 2008, כ"כ שמחתי על הצדק שנעשה כשזכתה. נקווה שאם ספרד לא תזכה,שתהיה קבוצה שמשחקת כדורגל התקפי ומהנה לא פחות. :aaa21:
ArsenalFan "החיבור הטבעי? אתה מודע לכך שאוהדי מנ' יונייטד שרים We hate England או You can stick your fucking England up the arse? אולי זה לא כל כך טבעי אחרי הכל." בהקשר לדברים הללו שלך,הם נכונים לגבי חלק נכבד מאוד מאוהדי היונייטד אבל כדאי לציין מהיכן נובעים הדברים. בעבר היתה נהירה לא קטנה של אוהדי יונייטד אחרי הנבחרת גם כן אבל היו דברים ששינו את פני התמונה. בתחילה היה זה עניין הגזענות בשנות ה 80,אוהדי יונייטד תמיד סלדו מאווירת הגזענות ששררה ביציע האנגלי וכלפי השחקנים השחורים של אנגליה ובעיקר מצד קהל אוהדים של ווסטהאם וצ'לסי שמהקבוצות הבכירות יותר תמיד היו מיוצגות בהרבה מאוד אוהדים בנבחרת,זה היה הקש הראשון. באולד-טראפורד מעולם לא היתה לאף אחד בעיה עם שחקנים שחורים על הדשא או אוהדים שחורים ביציע. השינוי הרציני מצד אוהדי היונייטד כלפי הנבחרת החלו בעיקר בשנות ה 90, תמיד היו אלה שחקני יונייטד שהפכו להיות שק החבטות הן מצד התקשורת והן מצד קהל הנבחרת כשהיא נכשלה. דיוויד בקהאם ב 98,פיל נוויל ב 2000 בעיקר. ההצלחה הגדולה של יונייטד בתקופה הזו תרמה לעניין גם כן,היריבות היום יומית בליגה זלגה לתוך היציע גם כן,שחקני יונייטד ספגו קללות נון סטופ מצד הקהל האנגלי גם כשהנבחרת הצליחה. את השיר "לקום אם אתה שונא את יונייטד" אפשר היה לשמוע בכל משחק נבחרת! לכן אין זה פלא שדברים השתנו וחבל,אבל,בסופו של יום הקבוצה לפני הנבחרת.
תמיד ידעתי שאני אינפנטיל, אבל הנושא הזה גילה לי עד כמה מפגר אני. אנשים פה מכריזים על אהדה, הבנה, מעקב מדוקדק כבר מגיל 5 עד 7, בעוד שאני נאלצתי לבחור לאהוד את איטליה רק בגמר גביע העולם ב-94, כשנשקתי ל-12. להבין משהו? אני מניח שהתחלתי רק 12 שנים מאוחר יותר, למעשה גם התהליך הזה איטי ואני לא כל כך בטוח - בטח לא כמו הכותבים פה שהיו בני 6 כאשר לראשונה הצליחו להרות בעזרת ניתוח מדוייק את האיכויות של נבחרתם על פני היריבה, שכבר אז ידעו שהינה המושבעת - עד כמה אני מבין גם עכשיו.
