הנה מקום שאני לא הולך לגור בו. נדל"ן? האם השטח של הייבורי, אצטדיון שלא הייתי בו מעולם ומכאן הבורות בנושא כנראה, יספיק לרווחים הולמים מספיק?
זה לא ממש מקור הרווח העיקרי שארסנל בונה עליו, אך סביר להניח שיהיו רווחים. הייבורי ממוקם באיזור די איכותי, זה איזור עירוני, פרוייקט הדירות נחשב לאטרקטיבי, אבל יותר מזה אין לי הרבה מידע. מה גם שלא ידוע אם אכן ארסנל בסופו של דבר תעסוק בכל נושא פרוייקט הדירות, זו רק אפשרות- יכול להיות שפשוט יימכרו את השטח... אם אתה מעוניין בעוד מידע, ארסנל פתחה אגף מיוחד לנושא האיצטדיון באתר האינטרנט של המועדון, ואתה יכול להיכנס אליו כאן אגב, מנ' יונייטד בשנה שעברה לא הגיעו לגמר הגביע, היא הודחה ע"י ארסנל בשמינית הגמר.
השנה הזאת הלכה אנחנו נאבק על הגביע אבל השנה הבאה אנחנו מחסל את ארסנל חכו מנצ'סטר יונייטד תחזור ובגדול
לא, אני לא מוכן שארסנל תהפןך להיות אימפריה כמו מנצ'סטר. ממש לא מעוניין שנתחיל להשתתף בפרסומות, נבנה אקדמיות בכל העולם כמו שזה עתה עתה עשינו במצרים, או שנהפוך להיות הקבוצה האהובה על ילדים בני 4. חד משמעית - זה לא בא בחשבון. אם כל אלה באים ביחד עם קבוצה טובה שזוכה בכל התארים, אני מעדיף שארסנל תרד ליגה. ואני רציני לגמרי. וכמובן שאין צורך להגיד שמנצ'סטר כבר לא אימפריה, ארסנלפאן צודק. חוצמזה, זה מעולה שמנצ'סטר תישאר קבוצה גדולה, כדי שלא נהפוך להיות כמוהם ו"נחליף עמדות" איתם, כי אז אנחנו ניראה כמו הקבוצה שתיארתי למעלה.
כן, אלה באמת תופעות שליליות, וכבר רואים ניצנים שלהן היום (תופעת "אוהדי תיירי הנרי" ומסחור היתר של תיירי הנרי כבר מפריעים לי, אם כי הנרי עדיין אפילו לא מתקרב לרמה בה בקהאם הפך למותג אופנה שיונייטד נהנתה ממנו), אבל כדי להעמיד קבוצה שמסוגלת לזכות בתארים ולהיות בטופ של אירופה- וזו המטרה המוצהרת של ארסנל- צריך בסיס כלכלי רחב כמו של יונייטד. החוכמה היא לשמור על קשר עם הקהילה ועם המסורת ביחד עם ההצלחה הכלכלית, וקבוצות הצמרת של הכדורגל האנגלי לדעתי דווקא כן מצליחות לעשות זאת, בעיקר כשמסתכלים על ארסנל, ליברפול וניוקאסל. צ'לסי זו דוגמא שונה כי היא נקנתה ע"י מיליארדר וזה סיפור שונה, מה גם שצריך לראות לאן יתפתח המועדון בשנה-שנתיים הקרובות. מנצ'סטר יונייטד היא סתם דוגמא צינית של אימפריאליזם, אבל לפי המודל הלא מושלם של מנצ'סטר והצלחתה הכלכלית המדהימה חייבים לעבוד, מתוך מטרה לתקנו ולא להפוך לתאגיד אימפריאליסטי מנותק כמו יונייטד. אגב, אקדמיות במקומות שונים בעולם יש גם לאברטון (בסין), זה לא ממש מפריע לי...
אז ככה, זאת לא יוניטד, זה אלכס פרגוסון. כשפרגי הגיע ליוניטד הוא הגיע למועדון בהחלט גדול, אבל לא לאמפריה כלכלית כמו שהיוניטד היום. פרגי הפך את היוניטד למה שהיא היום. שחקנים כמו סקולס, באט, גיגס, בקהאם, הנוולים ועוד, לא נקנו ע"י היוניטד, אלא גדלו באקדמיות של יוניטד ועוצבו בידיו של פרגי. בקשר לזה שכולם רוצים לראות מהפך ביוניטד, אני לא מסכים. נכון, לא יזיקו שלושה שחקנים חדשים, אבל הדיבורים שאני שומע שצריך להביא חצי קבוצה ולעשות מהפכה בקבוצה הם מטופשים. ולגבי השאלה, יוניטד היא בהחלט אימפריה. העובדה שעם היוניטד לא זוכה בליגת האלופות והליגה בכל שנה מחשיבים את העונה לכישלון, אומר לי הכל. אני אוהד יוניטד מאז אותה עונה שהצלחנו למחוק פער ענקי מניוקסאל ולקחת את האליפות, ובכל עונה שאנחנו לא לוקחים אליפות מדברים על סוף השושלת וסיום האימפריה. אנחנו עדיין כאן, ונמשיך להיות כאן עוד הרבה שנים. אני לא יודע מה אנשים רוצים מהיוניטד, איך אפשר לטעון שהיוניטד לא אימפריה כשזכינו ב4 מתוך 5 האליפויות האחרונות. גם כשארסנל לקחו את הדאבל דיברו על עשור חדש שבו ארסנל תשלוט, וגם בשנה שעברה בשיא הפער של ארסנל(12 נקודות) דיברו על עשור חדש, הסוף ידוע(לקחנו אליפות). וכן, אני עדיין טוען שגיגס הוא הקשר השמאלי הטוב באירופה, סקולס הוא אחד מהקשרים הטובים באירופה וכך גם רוד. היוניטד לא אמרה את המילה האחרונה שלה, אני יכול להבטיח לכם. אני כמובן יודע שעם ננצח את ארסנל בחצי גמר בגביע הכל יהיה שונה והדיבורים המפגרים האלה יפסקו, אבל עד אז אני אצטרך להמשיך לטעון שהיוניטד היא אחת מהקבוצות הטובות באירופה, ושזה יתבטא גם בשנה שעברה.
הסכמתי עם כל מה שאמרת עד לעניין האקדמיות. אני מסכים שקבוצה צריכה להיות קרובה לקהילה שהיא מייצגת. מי שחושב שקבוצה שהופכת לאימפריה, גם אם זה אומר אימפריה פיננסית, צריכה לאבד את הצביון שלה זה כמו להרוג את המועדון. תראה את ברצלונה, כמה שהיא מקרטעת היום היא עדיין אחת הקבוצות הגדולות ומפורסמות בתבל, יש לה אוהדים בכל העולם והמרצ'נדייז שלה נמכר בכל תחילת עונה כמו לחמניות אחרי הגשם. למרות זאת, הקבוצה עדיין קרובה מאוד ללב של האוכלוסיה הקטאלונית, היא מזוהה איתה תמיד ושומרת באדיקות, ואפילו פנאטיות על קרבה אליה. כנ"ל מילאן ואינטר כלפי העיר המילאנזית ואף חבל לומבארדיה. תהליכים כמו מנצ'סטר ואפילו ריאל מדריד, טייקונים שהופכים לחברה, למוצר, הם לדעתי קצת מבזים את הכדורגל. אני מבין את ההסתייגות שלך מתהליך כזה, כי תהליך כזה מרחיק את האוהדים מהקבוצה. אבל אקדמיות נוער? מה רע בזה? מדובר בהשקעה לטווח הארוך, גידול מקצועני ומימוש פוטנציאל נתון במדינה זרה. תראה מה זה עשה עבור אייאקס. למה אתה נגד זה? זה הכי לגיטימי בעולם, ויכול לגדל עבור הקבוצה שחקנים ממש טובים, חינם אין כסף.
אז ככה, היוניטד היא לא ריאל מדריד, ומעולם לא תהיה. עם כל הכבוד, לנו, בניגוד לריאל, יש הרבה יותר זהות לאומית וקשר למקורות. לנו יש את באט, הנוולים, סקולס, באט, גיגס,היה את בקהאם. וכעת יש דור חדש של בראון, אושה ואחרים. הבסיס של היוניטד הוא שחקנים שגדלו במועדון ועוצבו ע"י פרגי, בניגוד לריאל שפשוט קונה את השחקן שמוכר הכי הרבה חולצות באותה תקופה. נכון, אנחנו מפורסמים בקמה מידה מפחיד(ויש אומרים מוגזם), נכון, חלק נכבד מהאוהדים שלנו הם אוהדי הצלחות, אבל מכאן ועד השוואה לריאל, הדרך ארוכה. הקהל של יוניטד שנוסע למשחקי חוץ הוא מהטובים בנגליה, ומהנאמנים באנגליה. עם הכמות הגדולה של אוהדי ההצלחה יש כמות עצומה של אוהדים שיהיו שם בכל מצב. הקשר של היוניטד הם הקהילה והאוהדים הוא הרבה יותר קרוב משאנשים חושבים. ועם כל הכבוד ליוניטד העשירה והגדולה, אני באמת לא חושב שזה בא בניגוד לטיפוח שחקני בית ומסורת.
אתה צודק, מחלקת הנוער של מנצ'סטר שומרת עוד על קשר רופף למסורת והחברה שהיא מייצגת, אבל קח בחשבון שהדיסטנס שהקבוצה יצרה מאז שהפכה, בעצם, לעסק, הוא משהו שכמעט ולא קיים בכדורגל. אתה רואה את זה במגרשים - חלק נכבד מהקהל של היונייטד לא שר במשחקים, כי הוא על תקן אורח, והגרעין של אוהדים אמיתיים, ולא סתם תיירים, קטן יחסית. מחצית מתושבי מנצ'סטר בכלל אוהדים את הסיטי, אבל תכל'ס לא רואים את זה. ככה זה כשעדרים של יפנים צובאים על השערים, למרות שהם בכלל באים לראות שואו, לא משחק כדורגל. ולגבי מחקת הנוער - אני אמנם האחרון שתשמע מבקר את אקדמיית הנוער של מנצ'סטר, שהיא לדעתי הטובה בעולם יחד עם זו של אייאקס, אבל קח בחשבון שהרבה שחקנים מגיעים לאקדמיה בגילאים 14-15, אחרי שהרשימו במועדונים אחרים, ועדות לכך היא שרק ארבעה שחקנים מתוך שחקני הבית של מנצ,סטר - ניקי באט, ווס בראון, דני פיו ומארק לינץ' מגיעים במקור מהעיר עצמה או פרבריה. זה אמנם לא פוסל את היותם שחקני בית של מנצ'סטר, אבל אלה עדיין לא תושבי העיר שהאוהדים יכולים להזדהות איתם. ובסיכומו של עניין - כן, מנצ'סטר התרחקה מהאוהדים שלה. ריאל מדריד אולי לא מייצגת כבר את הקסטליאנים אבל היא עדיין מזוהה איתם באופן עקיף (בעיקר על ידי אוהדי בארסה). אי אפשר לומר כבר שהעיר מנצ'סטר קשורה ליונייטד. אולי רק מבחינה תיירותית.
אין שום דבר רע באקדמיות למיניהם, אבל למשל מה שארסנל התחילה לעשות במצרים לא נראה כאילו המטרה היחידה היא לייצר שחקנים. זה נראה כאילו ארסנל מנסה ליצור שם שוק לקבוצה לשם רווחים כלכליים. זאת אומרת, זה לא רק האקדמיות השונות שנמצאות בכל קצה של העולם, זה מה שסביבן, וכל המניעים הנסתרים. בתוכנית שראיתי על הנושא הזה, הראו שמה ילדים קטנים צועקים תיירי הנרי מול המצלמה. אני לא יודע אם הם יודעים מי זה בכלל. תגידו לי אתם, זה שווה משהו? לא, זה סתם מיסחור. אני מקווה שאני טועה ומנפח את הסיפור יותר מידי. אבל עדיף בשביל כולם שהסיפור לא יתנפח מעצמו. ואם שאלתם לגבי קבוצות כאלה, הממוסחרות למיניהן, אז אני חושב שמנצ'סטר נכללת ביניהן, ביחד עם ריאל.
אז ככה, לדעתי, שחקן שנולד בלונדון ובגיל 10 עובר עם המשפחה למנצ'סטר, ומשחק מגיל 12 ביוניטד, ומתפתח לשחקן, הוא שחקן בית לכל דבר. בקשר למסחור, אני מסכים שיש צד ביוניטד שהוא של אוהדי ההצלחות, שבאים לראות שואו, אבל יש את זה בכל קבוצה, ונכון שביוניטד הכמות היא יותר גדולה מאחרים, אבל זה לא האופי האמיתי של היוניטד. בקשר לשירה ולעידוד, שוב, בגמר ליגת האלופות מול באירן שנערך בברצלונה, היו עשרות אלפים מהיוניטד ששרו כל המשחק, עשרות אלפים שיצגו את היוניטג הישנה, אותם אוהדים שנשמעים בעיקר במשחקי החוץ. אתם צריכים להבין, יש את הצד של יוניטד של הכסף, האימפריאליזם, אבל יש גם צד של טיפוח הנוער, של קשר חזק עם הקהילה, ושל עקרונות היוניטד. לכל אורך השנים, לא משנה כמה כסף היוניטד הרוויחה וכמה היא גדלה, עדיין הערכים נשארו. הערכים של לשחק יפה גם במחיר של הפסד, הערכים של ווינריות בכל מחיר, השנאה הבלתי מתפשרת לליברפול ולארסנל, דברים שלא נעלמו למרות שיש הרבה אוהדי הצלחות. אתם צריכים לראות איך אנשים כמו קאנטונה, שמייקל, טדי ואחרים מתקבלים היום ביוניטד. הקהל זוכר אותם, אוהב אותם, ומעריך אותם. במוזיאון של היוניטד, למי שביקר, מוקדשת פינה חמה לשחקנים שהרבה כאן מעולם לא שמעו עליהם, ששיחקנו לפני שנולדנו. המועדון מבליט את העובדה שבלי עבר אין עתיד. אז נכון, יש לנו אוהדי הצלחות, אבל ישנו גרעין גדול של אוהדים(האוהדים של משחקי החוץ) שהם זוכרים את היוניטד הישנה, וכל עוד הם יהיו, הקשר עם הקהילה והעיר מנצ'סטר לא תאבד. וכל עוד אנחנו ממשיכים ליצר שחקני בית שישחקו במועדון ויתרמו לו לא נהיה ריאל מדריד, וטוב שכך.
על איזה "קשר למקורות" אתה מדבר? בגלל שווס בראון משחק ביונייטד? בגלל שאוהדי יונייטד מקבלים יפה את שמייכל? איך אפשר לומר זאת כשאתה משנה לגמרי את כל הבסיס שאוהדים במשך שנים על גבי שנים חיו עליו? משה, מה שתיארת הם לא הערכים של מנצ'סטר יונייטד!. ערכים כאלו קיימים בכל קבוצה, זה לא העניין (אגב, כל העניין של "מחויבת לכדורגל יפה" הרבה יותר רלוונטי באופן היסטורי לליברפול. כדאי לך לחזור לתחילת שנות ה-90, אתה תראה שם יונייטד שממש לא מחויבת לכדורגל יפה גם במחיר של הפסד. בעצם, לך למשחק נגד פורטו...). בטח שלא שנאה לארסנל. אף פעם לא הייתה אהבה גדולה בין הקבוצות, אבל נראה לך שביונייטד בכלל מתקרב לשנאה ללידס, למנ' סיטי ובעיקר לליברפול?! זו שנאה לייט. אוהדי יונייטד רבים מעדיפים עוד היום שהאליפות תלך לארסנל, רק ללא לליברפול. תחרות ישירה של פחות מעשור בין שתי הקבוצות בצמרת הכדורגל האנגלי לא משנה את זה. מה שאתה אומר רק מייצג את הנתק הזה. עזוב שנאה לקבוצות או סיסמאות, יונייטד ואוהדיה במשך שנים היו כמו איגוד מקצועי, פועלים סוציאליסטיים, אנטי ממסד מוצהר. הם היו סמל מובהק. אוהדי יונייטד זה ה-Red army, זה לא "אוכלי הסנדוויצ'ים"! הטיעון הזה של אוהדים במשחקי חוץ לא תקף בכלל, אוהדים של כל קבוצה הם הדומיננטיים יותר בחוץ, מאז ומתמיד אוהדים במשחק חוץ היו השרופים באמת, ואתה כאוהד שרוף של באר שבע שנוסע גם למשחקי חוץ (אני חושב שכן, לפחות... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx ) יודע את זה. כן, אפשר לשים פסל של מאט באזבי בכניסה לאולד טראפורד, ובעוד 30-40 שנה גם יהיה אחד כזה לאלכס פרגוסון. אפשר גם לעשות יופי של מוזיאון. אבל אלו סמלים, סמלים שיש בכל מועדון, החל בריאל מדריד ועד לפ.צ גטבורג. העניין הוא שהיום יונייטד בעיני אוהדיה שלה נחשבת לתאגיד כלכלי שמעדיף את אוהדיו ביפן ובמלזיה על פני האוהדים באנגליה! הכל שאלה של סדר העדיפויות. האוהדים שלה במנצ'סטר ובאנגליה בכלל הם כבר בכיס, עכשיו צריך להתפנות לייצר עוד מותג בשביל השוק האמריקאי, וכאן אין שום הבדל מול ריאל מדריד. זה ההבדל בין יונייטד לשאר הקבוצות בכדורגל האנגלי, אתה לא תראה את ניוקאסל, ליברפול או ארסנל דואגות קודם כל איך מתפשטים לעוד שוק (ומבחינתה מדובר בשוק, לא בקהל אוהדים אמיתי פוטנציאלי) כדי למכור עוד חולצה. את זה אין בכל קבוצה, את זה בחיים לא תמצא בליברפול. את זה יש רק במנצ'סטר יונייטד. אגב, ההשוואה לריאל מדריד איננה במקומה, לריאל הייתה ותמיד תהיה מסורת של כוחנות, של התפשטות ושל מגלומניה. מימי פרנקו ועד ימי ולדאנו. במנצ'סטר יונייטד זה פשוט לא היה ככה.
אני לא יודע אם השיטה של טיפוח הנוער בעיקר היא שיטתה של מנצ'סטר יונייטד, אני חושב שהיא יותר שיטתו של פרגי. לדעתי, אם היה בא עכשיו למנצ'סטר יונייטד מאמן אחר, הוא היה עושה הרבה קניות ורכשים, אמנם לא כמו ריאל מדריד, אבל עדיין הרבה יותר קניית שמות מאשר שפרגוסון עושה. השיטה של טיפוח צעירים היא דבר שפרגוסון מאוד אוהב להשתמש בו, כיוון שהוא אוהב לבנות את אופי השחקנים ולעצב אותם שיידעו לשתף פעולה בעבודת צוות, דוגמאות לכך הם: דייויד בקהאם, ראיין גיגס, פול סקולס, רוי קין, האחים נוויל, ניקי באט ועוד שחקנים.
ומה פרגוסון עושה עכשיו? או שואן ניסטלרוי, כ. רונאלדו, האוורד, פרדיננד, קלברסון, בליון, דג'מבה-דג'מבה ועוד רבים וטובים אינם שחקני רכש? פרגוסון פיתח את בקהאם, גיגס, סקולס, באט וכו' (אם אתם רוצים להתגאות באחיות נוויל, בבקשה...), אבל בשנים האחרונות יונייטד מתבססת גם היא בעיקר על רכש. אין בזה שום פסול, כמובן, גם שחקני רכש ניתן "לביית"... וטיפוח אקדמיות כדורגל יש בכל הקבוצות הבכירות בכדורגל האנגלי, זה לא משהו ייחודי ליונייטד. יש את זה בליברפול, בארסנל, בניוקאסל, באברטון, בצ'לסי ובטוטנהאם. יש גם בלידס, אבל לך תדע עד מתי זה יישאר ככה. ובוודאי שגם בקבוצות קטנות יותר.
אני מסכים עם מה שארסנלפאן מספר שחקני הבית בסגל של היונייטד מטעה, כי מבחינת שילובם ברוטציה הם נופלים מאחור, ומהבחינה הזו פרגי קצת זנח את העקרונות שלו, כי כיום הוא נותן לרכש וזרים לתפוס את רוב העמדות, ואם תשאל אותי הרבה היו בזבוז כסף. לפרגי יש צעירים במחסנית, הוא פשוט פוחד להשתמש בהם. כשאתה מוציא את השחקנים שכבר די וותיקים ביונייטד, אתה מגלה את ג'ון אושיי ודארן פלטשר שהם בעצם היחידים שתפסו את מקומם ברוטציה מאז המחזור של 94. שני שחקנים בעשר שנים! כשאז המציאות בכל זאת הייתה קצת אחרת ואין שום יריבות בין ארסנל למנצ'סטר. זה שבשנתיים האחרונות לשחקנים קצת קשה להתאפק והם הולכים מקות זה משהו אחד, אבל לא תמצא לזה שום תקדים בהיסטוריה.
