מנצ'סטר יונייטד 2015/16-הסיוט שנגמר עם גביע

אין שום דבר בשום ליגה בעולם שמתקרב להרסניות של התקשורת האנגלית. לא משנה אם זה ברמת הנבחרת, הקבוצות או אפילו שחקני נוער.

הכדורגלנים האנגלים הנוכחיים דווקא מוכשרים יחסית, אבל התקשורת מכניסה אותם לבועה ומעודדת העברות ומשכורת מפלצתיות לשחקנים שלא קרעו זוג נעלים. ומנגד, יש את השחקנים הוותיקים שזוכים לעודף הערכה והגנה מהתקשורת בלי קשר ליכולת שלהם. בספרד אם רוני לא היה כובש שלושה משחקים היו מכריזים על משבר (בצדק הוא הקפטן והכוכב הגדול), באנגליה הוא כובש בליגה פעמים בחצי עונה ונראה כמו פח זבל והתקשורת ממשיכה לגבות אותו (מפרסמים ראיונות תמיכה משחקנים ששיחקו איתו לפני 200 שנה).

 

אם לא הייתה תקשורת אנגלית "הרסנית" אז היו צריכים להמציא אותה.
המחירים והמשכורות של האנגלים גבוהים נטו בגלל השוק - היצע לא מספיק טוב מול ביקוש גדול לאור חוקי ההום גראון.
כשבאנגליה ילמדו לטפח שחקנים אז גם המחירים שלהם ירדו.
פרטים בלה ליגה ובונדסליגה.

ובענייני ונייטד אף כתב באנגליה לא אומר לשחקני יונייטד להניע את הכדור עד המוות.
רמת האימון בליגה פשוט לא טובה לכן יש הרבה שינויים בעמדות המאמנים. לא בגלל התקשורת.

 

רמת האימון בליגה פשוט לא טובה זה אנדרסטייטמנט. המאמן הכי טוב בליגה זה ראניירי, המשפט הזה לבדו אומר הכל.

 

אין קשר לחוק 'שחקני בית'. כל שחקן יכול להיות להיחשב שחקן בית ללא קשר ללאום (יאנוזי שחקן בית, גם פוגבה).

הבעיה באנגליה היא התקשורת הנוראית שיוצרת הייפ מפחיד לשחקנים אנגליים שלא עשו כלום. אז איך יטפחו שחקנים מקומיים שהתקשורת שוטפת להם את המוח ללא הפסקה שהם כבר כוכבים ומגיע להם שכר מפלצתי? כמה מרוויחים מונייר, סאמפר ושאר המקומיים של ברצלונה? בגרמניה באיירן מביאה כישרונות מקומים במחירים שפויים, פעם זה היה ככה גם באנגליה. בשנים האחרונות התקשורת האנגלית פשוט הורסת כל חלקה טובה (עכשיו יש קמפיין לדחוף לנו את קין ב40-50 מיליון פאונד). זה דברים שתקשורת שמכבדת את עצמה לא צריכה להוביל וגם לא לעודד, אלא לבקר כי בסופו של דבר רוב השחקנים האלו לא ממשים את עצמם ועדיין עושים קופה על חשבון האוהדים.

עוד נקודה מביכה היא ששחקנים אנגלים כמעט ולא מבוקשים מחוץ לפרמיירליג. פשוט חיים בבועה.

 

ראיתי שהביאו לפני כמה עמודים גרסא מקוצרת של הדיון באולפן (רק הדברים של הנרי), זאת הגרסא המלאה -

 

עדיין רוב ההום גראון הם בריטים.

 

אני בהחלט מסכים עם המשפט שהדגשתי . ניתן לומר את המשפט הזה כמעט על כל תקשורת בכל מדינה ומדינה. אני באופן אישי מתעב את המקצוע הזה ואת העוסקים בו. אחד מהכלים שאתה חייב בארגז הכלים שלך הוא יצר המציצנות , רכילות ומר שמועתי ורדיפה אין סופית אחר 5 דקות התהילה שלך.
קשה מאוד למצוא עיתונאי ללא אג'נדה משלו, העולם כבר מזמן מזמן אינו מספק רק את הידיעה, לרוב זה יבוא יחד עם הדעה
ובמלכודת הזו נופלים רובם מעצם העובדה שיצרו לעצמם "תיוג" כתופס צד.
יחד עם זאת איני ממהר להאשים אותם כי הם מצויים בתחרות עזה בינהם מי מייצר את הסקופ . ועד כמה ניתן להתהדר בכותרת
"כפי שהצגנו בלעדית ". לפעמים ( הרבה פעמים ) כשאין חדשות ממש חדשות אז מייצרים אותן.

 

אם מישהו במקרה רואה את ההודעה שלי כרגע,
יש עכשיו בספורט 5 גולד את המשחק שלנו אצל ליברפול מעונת 2002/3 (מחזור 16).
קרב טקטי מעניין (מזכיר את הדרבי שהיה באולד טראפורד אשתקד), אחלה אווירה- ובמיוחד תענוג לשמוע את כל אנפילד שורק בוז כל פעם שגארי נוויל מוציא כדור חוץ. סקולס ונוויל מצטיינים בשורותינו.

{עכשיו אני מגלה שזה המשחק עם הצמד של פורלאן, הראשון מההשמטה הנוראית ההיא של דודק}

אני יודע שאנחנו תמיד נוטים לזכור את העבר בצבעים נוסטלגיים,
אבל באמת, "הכדורגל המודרני" מבאס אותי קצת... העכשווי, אולי נכון יותר לומר.

סקולס, גיגס, נוויל, ווס בראון מצד אחד, ג'רארד, קראגר ואואן בצד השני...
וזה לא רק שחקני הבית, אלא עוד המון שחקנים שהקהלים בזמנו היו ממש מחוברים אליהם.

אני נזכר ב 0-3 שלנו עליהם השנה- ברור שזה היה כיף מרגע שהשער של בלינד נכנס, ולנצח אותם עדיין מרגיש כמו הדבר הכי כיף שיש בעולם,
אבל באמת שזה לא אותו הדבר... הכסף הגדול, התיעוש/גלובליזציה/מיתוג של הקבוצות כמוצר שמכניס מלא כסף...

אני מתגעגע לזמנים שבהם העיסוק בכדורגל היה הדבר היחידי שעומד על הפרק, שבו מתעסקים...

 

בכללי הקבוצה של 1995 - 2001 היא הכי אהובה עליי. אני הכי אוהב לראות את התקצירים מהתקופה הזו.
גם בגלל הצביון הבריטי שלה שהיה גם איכותי ביותר.
לדעתי זו הקבוצה הכי גדולה שהייתה באנגליה אולי ביחד עם ליברפול של תחילת שנות השמונים.

 

כמו בגרמניה וספרד. מעניין שבמקרה שלהם המחירים שפויים.

למחירים המטורפים באנגליה אין קשר ישיר לחוק שחקני בית, בטח שלא עלינו שתמיד היו לנו שחקני בית. זה נובע מהייפ התקשורתי שהתקשורת האנגלית מייצרת. כי גם במקרים קיצונים שאין בכלל שחקני נוער בסגל כמו אצל סיטי אפשר להביא כמה אנגלים ולקבור אותם בספסל (יש כמובן גם את הפיתרון של צ'לסי של לקנות ולהשאיל בלי לגעת בהם). הבעיה באנגליה היא אך ורק התקשורת ההרסנית.

עונת 2002/03, העונה האחרונה של באקהם, שאותה סיימנו עם סולישאר בימין וגנבנו לארסנל את התואר הייתה פשוט מטורפת. אולי הטובה ביותר שלנו.

 

שוב המחירים שפויים כי יש שם יותר שחקנים מקומיים טובים יותר ואין שם חוק כזה.
תראה איך נראת נבחרות גרמניה וספרד ואיך אנגליה מבחינת מבחר שחקנים.