מקרה ארגנטינה הוא באמת מקרה יוצא דופן (קצת מזכיר את המצב של צרפת היום). ארגנטינה היא מדינת הגירה מובהקת (כמו ישראל). למחצית הארגנטינאים יש דרכון איטלקי, ולמחציתם השניה יש דרכון ספרדי (ולאלו שאין לא את זה ולא את זה, יש דרכון גרמני. מה שעשוי להרמת גבה בדבר מה היה חלקם של הוריהם במלחמת העולם השניה...). האחרים הם יהודים (שזכאים לדרכון ישראלי). כמובן שקצת הגזמתי, אבל עדיין באמת לרוב הארגנטינאים יש דרכון נוסף (איטלקי, ספרדי, גרמני, ישראלי וכו'...). פועל יוצא מכך הוא מגמת ההגירה ההפוכה חזרה למדינות המקור של שחקני כדורגל רבים. התופעה לא התחילה אתמול וגם לא שלשום. המגמה הזאת עוד מימיו של אלפרדו די סטפנו, ששיחק עוד בשנות הארבעים והחמישים במדי שלוש נבחרות שונות: ארגנטינה, קולומביה ולבסוף ספרד. תופעה דומה מתרחשת היום בצרפת, שבה רבים מבני המהגרים ממדינות אפריקה והמגרב, שחקנים שנולדו בצרפת אך מחזיקים דרכונים אפריקאיים, מעדיפים לחזור ולשרת את נבחרות הלאום של הוריהם. הסיבות הן לרוב אותנטיות (של זיקה רגשית למדינת האם), אך לעיתים גם זרות (אי קבלה לסגל נבחרת צרפת).
קאמורנסי עצמו כבר הצהיר שהוא מרגיש ארגנטיני ב100 אחוז ומשחק בנבחרת איטליה רק בגלל שהוא חושב שכדאי לו. גם את ההימנון של איטליה הוא לא מסכים לשיר לפני המשחקים, שוב בגלל שהוא לא מרגיש איטלקי ,ולמרות זאת הוא ממשיך ומשחק בנבחרת איטליה. הסיפור הזה דווקא עשה קצת רעש במונדיאל, וכמה מהאוהדים של איטליה היו מאוד נגד ההשתתפות שלו במודיאל ואולי באופן כללי נגד האיזרוח שלו. אני בהחלט לה הייתי רוצה ששחקן כמוהו ייצג את הנבחרת שלי, לא משנה עד כמה הוא טוב.
אם זכותו של אדם היא לקבל ארחות ממדינה בה הוא חי X שנים, אני לא רואה מה הבעיה שהוא ייצג אותה. מה, הוא יכול לשלם מסים כמו אזרח ולהשתמש בדרכון כמו כל אזרח אחר אבל לא לייצג אותה בתחרות בינלאומית?
אנו מדברים בעיקר על מקרים שבהם האיזרוח הוא פועל יוצא מהכוונה להכניסו להבחרת. כלומר איזרוח למטרות כדורגל. לא מקרים שבהם לבנאדם יש מלכתחילה הזכות להתאזרח, ורק אז הוא בוחר להצטרף לנבחרת. יחי ההבדל הקטן.
המקרה המדובר (אלמוניה) הוא אחד מהמקרים עליהם אני מדבר אבל. גם מקרה דקו, אגב, הוא תקין. רק אחרי שהשלים שש שנות (מספר השנים הנחוץ לקבלת אזרחות פורטוגל אם אתה אזרח של מדינה דוברת פורטוגזית) מגורים בפורטוגל, הוא קיבל אזרחות.
האנגלים שבאים כאן בטענות לנבחרות כמו צרפת, הולנד וגרמניה שוכחים שלולא מסעות הצלב הנבחרת האנגלית היתה נראת לגמרי אחרת. שאלה אחרת: במקרה בו שחקן לוקח על עצמו את ההחלטה לקבל אזרחות במדינה אחרת וטכנית מאותו הרגע הוא עומד לרשות מאמן הנבחרת של אותה מדינה. האם אותו מאמן צריך "לדלג עליו" לא להתייחס עליו רק בגלל הלאום או הגזע....
אוי כי באמת ג'רארד נולד באוסטרליה הכבושה, לאמפרד הוא תולדה של האימפריאליזם הבריטי להודו וכוסעמק, איך הפסדנו את בקהאם, שלא רק שסבא שלו יהודי, אז גם המשפחה שלו בכלל גרה בישראל עד לימי המנדט. אז אופס, יש את הארגריבס, שגם לו יש אמא שנולדה באנגליה ולא בדיוק קיבלה שם אזרחות מתוקף ההתפרשות של סוף המאה התשע-עשרה לכיוון אמריקה. חוץממנו, כל השחקנים הבריטים בנבחרת הנוכחית נולדו באנגליה למשפחות אנגליות ולא בשום מדינה שנכבשה תחת האימפריאליזם הבריטי. ואף אחד לא אמר שאם שחקן רוצה לשחק עבור ארץ שאינה מולדתו זה פסול. הצדקנו את פודולסקי, את קלוזה וכו', אבל שחקנים כמו דקו, שמתאזרחים לטובת משחק בנבחרת ולא מתוך רגש לאומי כלשהו, הם הדילמה החדשה של משחק הנבחרות. להבדיל אלף הבדלים- קחו לדוגמא את מקרה פנסטיל. המגן הגנאי עשה במונדיאל האחרון את אחד המהלכים המטופשים ביותר ששחקן כדורגל אי-פעם עשה (כולל נישואי דיוויד - ויקטוריה). הוא הגיע למונדיאל, פסגת הנבחרות והגאווה הלאומית, ולאחר שכבש שער, שלף מהתחתונים דגל של ישראל. עכשיו תשאל את עצמך איך אמורים אוהדי גאנה להרגיש כששחקן שלהם כובש ומיד רץ עם דגל של מדינה אחרת? איך היית מרגיש אם במשחק בצ'מפיונס שחקן של פיורנטינה שלך היה כובש מול ריאל או משהו ומיד רץ לאוהדים ושולף דגל של מנצ'סטר יונייטד?! או מילאן?!? ואם חודש אח"כ היתה פיורנטינה מוגרלת לשחק מול מנצ'סטר והחלוץ שלך עולה בהרכב ומחמיץ ממצב טוב? מה אז היית חושב? כדורגל נבחרות לא מבוסס על יכולת, הוא ניזון מיכולת אבל מבוסס על לאומיות. זה למה מתאזרחים, למעט מקרים יוצאי דופן של פליטים מגיל 0 ושאר אקסטראונדינרות, לא צריכים להיות רשאים להשפיע עליו. לדעתי.
הכל תקין בירוקרטית וברור שזו זכותם של אותם מתאזרחים לאזרח. השאלה היא האם אנחנו רוצים לראות אותם, בהתבסס על העדפה בלבד. אף אחד לא אומר לא לתת להם אזרחות. כן. ואין שום דבר פסול בזה. כל רעיון הנבחרות מבוסס על לאומנות. ולכן אף אחד לא בא בטענות לנבחרת צרפת.
ורק לשם הבדלה - השחקנים שחומי העור של אנגליה הם ברובם יוצאי ג'מייקה שהגיעו לאנגליה כבר לפני מספר תלת ספרתי של שנים... בניגוד לשחקני צרפת שהניפו את גביע העולם ב-98 שהיו ברובם צאצאים לילידי מדינות אחרות אם לא היו כאלה בעצמם.
אני מקבל את דעתך, אולם קשה לי לראות אותה נחרצת כל כך. כלומר, לאומנות וגזענות הן מילים שלא כל כך רחוקות אחת מהשניה, בעצם המרחק הגדול בינהן חבוי בקונוטציה הנקשר אליהן. ובמקרה הזה, לטעמי יש לשים בצד את הקונוטציה החיובית שהולך יד ביד עם לאומנות ולנסות לראות אותה באור אחר, כמו זה הרואים בגזענות. לדעתי מאמן שמתעלם משחקן רק בגלל שלא נולד במדינה שלו, לא בטוח שילך לישון עם מצפון נקי בלילה. קו דק לטעמי מפריד במקרה הזה בין לאומנות הנערצת לבין הגזענות השנואה. דווקא כן, אחרת לא הייתי כותב זאת. כתבתי דברים אלה לא מכוונת זדון, אלא בכדי להעיר את עייני אותם הרואים בטוראם כזר מתאזרח שגם נבחרת אנגליה שוחה בשחקנים שבעצם אינם מן הגזע האנגלי, אבל כן מהלאום.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/5eek.Xxx , אוריטוטי אני בטוח שיש לך גם הרבה דברים מעניינים להגיד על פיזיקה גרעינית, מכניקת קוואנטים, שירת הייקו יפנית ועוד שאר נושאים שכמו היסטוריה אין לך מושג בהם, רק אני מציע לא להגיע למסקנות נחרצות לפיהם.
אותו שחקן לא היה מועמד לפני שקיבל את האזרחות, אני לא רואה למה צעד בירוקרטי של משרד הפנים של אותה מדינה צריך להכביד על מצפונו של אותו מאמן. נכון, ההבדל בין גזענות ולאומנות הוא הרבה פעמים רק בקונוטציה, אבל זה כי להגיד לאומנות יותר קל מ"גזענות חיובית". היי, אתה אמור להבין את הרעיון הזה בכל מקרה, אתה חי בישראל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
זה לא כל כך פשוט בעידן בו לתקשורת ולקשרים עימה יש חשיבות כה רבה. כך למשל את מקרה אמאורי הברזילאי של פאלרמו. באופן מפתיע (כי לטעמי מדובר בחלוץ הברזילאי הטוב ביותר) מתעלמים ממנו בברזיל. והסוכן שלו כל הזמן זורק בתקשורת שאמאורי רוצה לקבל אזרחות איטלקית כי הוא חושב שבאיטליה יעריכו את כישוריו הרבה יותר מאשר בארץ מולדתו. העניין הפך לשיחת היום ולא פעם דונאדוני נאלץ להגיב לשאלות עיתונאים ששאלו אותו האם הוא יזמן את אמאורי במקרה וזה יעמוד לרשותו כי מבחינה מקצועית בהחלט יש לו מקום. אז דונאדוני ענה שאם הוא יעמוד לרשותו הוא לא יוכל להתעלם ממנו. השאלה אם לדעתך, הוא היה אמור לומר (ובהמשך גם לעשות) שמבחינתי אמאורי לא איטלקי ואני לא אזמן אותו לעולם לנבחרת הכחולה... אני מאמין שגם אם דונאדוני חושב כך הוא לעולם לא יקבל עליו החלטה כזו, החלטה שבהחלט יום אחרי יכולה לשים את הלאומנות באותו המדף לצד הגזענות. אני לא יכול לחזות מהלך כזה בשלמותו, אולם אני חושב שאנשים יחברו החלטה מסוג זה עם מה שקרה לפני שבעים שנה.
