נוסטלגיה | סדרת כתבות על היסטוריית המשחק

הנושא בפורום 'פורום כדורגל עולמי' פורסם ע"י פרנקו בארזי, ‏7/2/08.

  1. פרנקו בארזי Member

    הצטרף ב:
    ‏7/2/08
    הודעות:
    1,459
    לייקים שהתקבלו:
    0
    רק רציתי לעדכן -
    התחלתי לכתוב את הכתבה על די-סטפנו. בינתיים יש לי 1440 מילה (כמות מספיקה לכשעצמה לכל נושא אחר).
    אני אמנם עוד לא בחצי (עוד לא סיימתי על התקופה בקולומביה...), ומחר הכתיבה תקטע לה, ואמנם אני לא נמצא יותר משעתיים-שלוש על המחשב ביום ולא את כולן אני יכול להקדיש לכתיבה, אבל אני משוכנע (טוב, כמעט) שאסיים עד סוף השבוע.
    אני כבר מראש מכין את עצמי לתגובות הזועמות (ואולי בגלל גילי יתכן שגם מתנשאות) שלבטח יהיו פה,
    אך אני משוכנע שגם אלו שיחלקו עליי ימצאו את הכתבה כתובה היטב, מלאה באנקדוטות, חלקן משעשעות,
    מעשירה (במיוחד את הידע, כי אין ממש הרבה חומר בעברית על די סטפנו. למעשה, חוץ מהעמוד עליו בויקיפדיה אין עליו כמעט כלום)
    היא אמנם תיהיה "מעט" ארוכה מהרגיל אך לדעתי תיהיה שווה קריאה.
    * יש לציין שלא סתם הפלצתי דברים. נעזרתי בהמון, אבל המון מקורות מידע, בטווח של משהו כמו 30 אתרים שונים, 100 טקסטים שונים, עשרות סרטונים ואפילו משחק מלא שלו, ואני אפילו לא בחצי... נעזרתי גם בהמון אנשים (אחד מהם אפילו ראה אותו משחק!) שאל דאגה - יקבלו את הקרדיט המגיע להם.
    לילה טוב, בואנה סרה.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏19/2/08
  2. Giallorossi Member

    הצטרף ב:
    ‏3/12/06
    הודעות:
    2,364
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כל הכבוד על ההשקעה הגדולה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
     
  3. פרנקו בארזי Member

    הצטרף ב:
    ‏7/2/08
    הודעות:
    1,459
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אחר צהריים טוב לכולכם!
    בשעה טובה סיימתי את הכתבה על אלפרדו די סטפנו.
    את הכתבה עצמה תוכלו למצוא בדיון "נוסטלגיה"
    אך פה מדובר בביורגרפיה של אלפרדו די סטפנו, בלי קשר לכתבה עצמה.

    אזהרה:
    מדובר במעל מ4,000 מילה. יש שם התפלספות בלתי פוסקת וירידה לפרטים הכי קטנים.
    הביוגרפיה מיועדת רק ל"כבדים" מביניכם. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx


    אני רק רוצה לציין שהביוגרפיה לדעתי מאוד תעשיר את הידע של אוהדי ריאל מדריד במיוחד.
    מפורט פה בפרוטרוט כל עונה ועונה של די סטפנו במדי ריאל מדריד (בין היתר, כמובן)
    ויש פה תיאור מפורט של משחקי הגמר האירופאים בהם די סטפנו השתתף.
    הביוגרפיה מומלצת בעיקר לאוהדי ריאל מדריד ואנשים שההיסטוריה של גביע אירופה מעניינת אותם.

    לכתבה:


    אלפרדו די סטפנו נולד במחוז בראקאס שבבואנוס איירס, בן להורים איטלקיים שהיגרו לארגנטינה, הבכור מבין שלושה אחים. למשפחתו הייתה חווה בה נהג די סטפנו לעבוד שעות רבות, אומרים שזה מה שהקנה לו את הסיבולת לב-ריאה ואת הכושר הגופני האדיר שלו, מה שיהיה שנים אחר-כך אחד היתרונות הבולטים שלו, רץ ללא הפסקה על כל המגרש.
    בילדותו שיחק עם חבריו ברחובותיה של בואנוס איירס עם כדורי גומי מצ'וקמקים, על מגרשי אספלט וכשהשערים הם שני אבנים.
    "כשהייתי ילד," די-סטפנו מספר, "היו לפחות עשרה ילדים בשכונה שהיו טובים ממני. הייתי אחד מיני רבים. לי פשוט התמזל המזל."
    בגיל 13 החליט די סטפנו להצטרף לקבוצת הנערים של ריבר פלייט, ובגיל 15 כבר היה בסגל המשנה.
    בגיל 16 הוא כבר נכנס לסגל הבוגר ובגיל 17 עשה את הופעת הבכורה שלו במדי ריבר, אך במשך שנתיים לא הצליח לשחק יותר מדיי בגלל המכונה.
    כן, בגלל מכונה לא שיחק כמעט די סטפנו בתחילת דרכו בריבר. אבל לא מכונה מכנית, אם כי מכונה אנושית – ה"לה מאקינה". החוד ההתקפי האדיר של ריבר בשנות ה40 שהביא לה ארבע אליפויות, ששיחקה אז עם חמישה חלוצים (או קשרים ממש התקפיים), וכבשה ללא הפסקה. חמשת החלוצים אז היו חוסה מורנו (חלוץ ימין), אדולפו פדרנרה (חלוץ מרכזי), אנגל לאברונה, פליקס לוסטיאו (בצד השמאלי) וחואן מוניוז (בצד ימין), כולם טובים ממנו ובכירים ממנו באותה תקופה.
    בגיל 19 הוא הושאל לקבוצת אתלטיקו הוראקאן, שיחק שם עונה אחת, 25 משחקים, ובהם כבש עשרה שערים, כולל אחד נגד קבוצת האם שלו, וכיאה לדי סטפנו – אותו שער היה שער ניצחון.
    בסוף אותה עונה התפנה מקום אחד במכונה עקב עזיבתו של אדולפו פדרנרה, ודי סטפנו חזר לריבר.
    בעונת 1947 הגיעה הפריצה הגדולה והמיוחלת של די סטפנו. הוא הוביל אותה לזכייה באליפות ארגנטינה עם תצוגות תכלית מרהיבות. בקיץ אותה שנה הוא זומן לנבחרת ארגנטינה וזכה עימה בקופה אמריקה, בשישה הופעות בנבחרת הוא כבש שישה שערים. תואר זה היה הראשון והאחרון שלו ברמת הנבחרות.
    ב1949 עזב די סטפנו ל"אל דוראדו" של קולומביה, פרק זמן בין 49' ל54' - בו הליגה התנתקה מפיפ"א והשתלטו עליה נדבנים ועסקנים עשירים - בו נהרו הכדורגלנים הדרום אמריקאים הגדולים בהמוניהם לליגה הקולומביאנית, שם זרמו בחופשיות משכורות עתק עקב חוסר הפיקוח של פיפ"א. את הנהירה התחיל מיודענו אדולפו פדרנרה, שעבר מריבר למילונאריוס.
    ריבוי השחקנים הטובים בקבוצות הקולומביאניות גרמה לכך שהליגה הקולומביאנית הייתה למעשה מעין ליגת אלופות דרום אמריקאית. די סטפנו הצטרף לקבוצה הטובה ביותר בליגה הקולומביאנית, "מילונאריוס", שם פגש את השחקן אותו החליף בריבר – אדולפו פדרנרה. ביחד עם די סטפנו בא למילונאריוס גם הקטור ריאל, שעתיד לשתף איתו פעולה בריאל הגדולה של המחצית השנייה של שנות ה50. נגיע לזה בהמשך.
    די סטפנו, ביחד עם שחקנים כמו הקטור ריאל, אדולפו פדרנרה, וחוליו קוזי השוער האלמותי הובילו את הקבוצה האלמונית לתקופה אולי הזוהרת בהיסטוריה שלה, בה אגב באופן משעשע "עוות" שמה על ידי רבים ל"מיליונאריוס" (מיליונרים). קצת מזכיר את מה שעתיד לבוא 50 שנה מאוחר יותר, "הגלאגטיקוס".
    כבר בעונתו הראשונה ב"מיליונאריוס" די סטפנו זכה באליפות הליגה הקולומביאנית, "לה קולומביה דימאיור (Dimayor)", או "גביע המוסטאנג (Mustang cup)", תוך הצגת כדורגל מהיר, התקפי ושוטף. הוא גם זכה בתואר מלך השערים של הליגה הקולומביאנית באותה שנה.
    אגב בקבוצה ה"קולומביאנית" הזו שיחקו שמונה ארגנטינים, ברזילאי, פרואני, ורק קולומביאני בודד אחד. מצאתי צורך לציין זאת על מנת להבהיר טוב יותר את המצב המטורף שהלך שם עם כל ברוני העסקים הלא ממש חוקיים.
    ב1950 איבדה מילונאריוס את האליפות לקבוצת אונסה קאלדאס, אך ב1951 שוב זכתה באליפות, כשגם הפעם – די-סטפנו הוא מלך השערים. ב1952 נמשכה השליטה של מילונאריוס עם עוד זכייה במוסטאנג.
    נחשו אתם מי היה מלך השערים.
    ב1953 – עוד זכייה באליפות של מילונאריוס, אחרונה בתור הזהב של תחילת שנות ה50 (ב54' היא תאבד את האליפות, ללא די-סטפנו, לאתלטיקו נאסיונאל, ולא תזכה באליפות שוב עד ל59'), הפעם די-סטפנו התכבד במלכות השערים של מילונאריוס, ולא של כל הליגה.

    בסוף 1953 אחרי עוד זכייה באליפות עם מילונאריוס, ביסס עצמו די-סטפנו כאחד השחקנים הטובים בעולם. ברצלונה, שכבר החתימה שלוש שנים קודם לכן כוכב ענק אחר, לדיסלאו קובאלה (אולי הבלאוגראנה הטוב בתולדות בארסה) חשקה מאוד בשחקן שכבר הקנה לו שם עולמי. המאמצים שבארסה השקיעה בלהביא אותו היו מעל ומעבר. בסופו של דבר, די סטפנו הגיע לריאל מדריד, באחת ההעברות הכי מעוררות מחלוקת שהיו. ברשותכם, אפרט:
    בארסה הפקידה בתחילה את המשימה – החתמת די-סטפנו, בידי רמון פרגאס, עורך דין המתמחה בפלילים שגם במקרה היה בנו של אחד מבעלי המניות במילונאריוס. לאחר מיני-כישלון של פרגאס (קארטו אמר לו שישלם כל סכום שלדעתו של פרגאס דרוש, פרגאס כבר השיג סיכום כשהתשלום הוא 20 אלף דולר, אבל קארטו התחרט ואמר שלא ישלם יותר מעשרת אלפים, מכיוון שהוא כבר שילם סכום נכבד לריבר פלייט תמורת די-סטפנו) החליט מרטי קארטו לערב בעניין את פפ סמיטייר שעקב אחרי די-סטפנו עוד ב 52' ושימש כסקאוט של בארסה.
    סמיטייר נבחר בגלל קשריו עם הקולומביאני ג'ואן בוסקאטס, בחירה הגיונית, מכיוון שבוסקאטס שימש כמנהלה של סנטה פה, הקבוצה שזכתה באליפות לפני שמילונאריוס ודי-סטפנו השתלטו על הליגה.
    משום מה, למרות שהיו לבוסקאטס אינטרסים "לסלק" את די-סטפנו ממילונאריוס, נראה שהוא ניסה יותר לחבל בעסקה מאשר לגרום לביצועה. די-סטפנו היה שייך על פי חוקי פיפ"א לריבר-פלייט, שהשתכנעה למכור אותו לבארסה תמורת סכומים נכבדים אותם שילם קארטו. העיכוב בעסקה, שנגרם כנראה בגלל בוסקאטס, גרם לקארטו להציב אולטימטום אכזרי במקצת למילונאריוס. אכזרי, כי הוא הציע למילונאריוס עשרת אלפים דולר. סכום דיי עלוב לשחקן הטוב ביותר בדרום אמריקה באותה תקופה (הוא יבסס עצמו כשחקן הטוב בעולם בתקופתו בריאל מדריד). ריבר פלייט הסכימה למכור את די-סטפנו בתנאי שמילונאריוס יסכימו. אך האחרונים לא הסכימו, אולי בגלל השיטות המוזרות של בוסקאטס (שכנראה עשה סבוטאז' לעסקה), ואולי בגלל הסכום המצחיק שהציע העורך-דין פרגאס בשליחותו של קארטו. בסופו של דבר נחתם חוזה בין די-סטפנו לבארסה באישורה של פיפ"א, אך נתקלה במכשול – ההתאחדות הספרדית לא הכירה בעסקה. אנדרס ראמירז, מזכיר ההתאחדות הספרדית, אמר שדי-סטפנו לא יכול לחתום בקבוצה ללא אישורן של ריבר (שאישרה) ושל מילונאריוס (שלא). בשלב זה נכנס גם סנטיאגו ברנבאו, נשיאה המיתולוגי של ריאל, לתמונה.
    מילונאריוס הגיעה במרץ 1953 למשחקי ראווה בספרד, אחד מהם נגד ריאל מדריד לרגל חגיגות שנת ה50 שלה.
    עוד לפני שהשחקנים הגיעו לחדרי ההלבשה ניגש לדי-סטפנו סנטיאגו ברנבאו בכבודו ובעצמו והציע לו להצטרף לקבוצה. לתדהמתו, הוא גילה שברצלונה כבר פנתה אל השחקן. (אם שכחתי לציין – בארסה ניהלה את המשא ומתן עם מילונאריוס, ריבר ודי-סטפנו בחשאי.) ברנבאו לא ויתר, ופנה אל מילונאריוס בבקשה שימכרו לריאל את די-סטפנו.
    בזמן ששני המועדונים ניסו לשכנע את מילונאריוס למכור את די-סטפנו, ואת האחרון לבוא אליהם, ההתאחדות הספרדית המושחתת הוציאה חוזה על המהלך, כשהוציאה חוק שמונע הגעת שחקנים זרים לליגה ללא אישורה.
    בסופו של דבר (עם קצת עזרה מהגנרליסימו פרנקו) הגיעה ההתאחדות הספרדית להחלטה – די-סטפנו יוכל לשחק בספרד למשך ארבע שנים, שנתיים בכל קבוצה (בארסה וריאל), החלטה שעליה חתמו שני נשיאי המועדונים (קארטו וברנבאו). לאחר מחאה חזקה מצד שאר חברי הנהלת בארסה ואוהדי בארסה, בה קראו לקארטו להתפטר בגלל הסכמתו לעסקה, התפטר קארטו מתפקידו.
    ההנהלה הזמנית שהתמנתה החליטה לוותר על כאב הראש הזה. עוד באותו יום, באישון ליל, נשלח מטוס מיוחד מקולומביה לספרד – ודי-סטפנו חתם בריאל. בכך נגמרה הסאגה הכי מפרכת, שנויה במחלוקת ומשמעותית בספרד אי פעם. כבר למחרת הבינו ראשי בארסה איזו טעות חמורה הם עשו – אולי אחת הטעויות הגדולות ביותר של בארסה אי פעם, כשלא הביאו את די-סטפנו.
    למחרת נערכה הופעת הבכורה של די סטפנו במדי ריאל – נגד ברצלונה.
    המשחק נגמר בתוצאה 5-0 לריאל. די סטפנו כבש רביעייה.
    בסוף אותה שנה (54'), עם קצת עזרה משחקן ענק אחר שאנשים משום מה לא נוטים להעריך ( פרנסיסקו "פאקו" חנטו), ריאל זכתה, כמובן, באליפות, לאחר עשרים שנה בהן לא זכתה, כולל ניצחון 5-0 מתוק בברנבאו על בארסה השנואה. במשחק האליפות, ניצחה ריאל 2-1 את ולנסיה בצ'מרטין (קצת לפני ששונה שמו של האיצטדיון לסנטיאגו ברנבאו). די-סטפנו כבש, כמובן. נסו אתם לנחש מי סיים כמלך השערים של הליגה, עם 29 כיבושים. רמז: זה לא היה קובאלה.
    גם בעונה שלאחר מכן (54'-55') ריאל זכתה באליפות, שוב בארסה סיימה במקום השני, הפעם די-סטפנו לא סיים כמלך השערים. בספטמבר שנת 55' עורך עיתון צרפתי ביחד עם אנשים מובילים בכדורגל באותם שנים, וביניהם סנטיאגו ברנבאו, חנכו מפעל חדש – גביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות כיום).
    ב13 ביוני 1956 נערך הגמר הראשון בתולדות המפעל. עוד קודם לכן נערך הסיבוב הראשון בו ניצחה ריאל בסיכום שני המשחקים (בית וחוץ) 7-0 את סרווטה השוויצרית. די-סטפנו בוודאות כבש, אני לא יודע בוודאות כמה ועל כן לא אוכל לומר לכם. ברבע הגמר פגשה ריאל את פרטיזן בלגרד הסרבית, ניצחה 4-0 בברנבאו, הפסידה 3-0 בבלגרד ועלתה לחצי הגמר, שם פגשה את מילאן של טריו הדנים גר-נו-לי, ניצחה 4-2 במשחק הראשון, הפסידה 2-1 במשחק השני ועלתה לגמר.
    בגמר פגשה ריאל את סטאד ריימס הצרפתית (שבשורותיה שיחקו שחקנים כמו ז'סט פונטיין ופיאנטוני), שנהנתה מאווירה ביתית באיצטדיון הפארק דה-פראנס בפריז. ריימס עלתה ל2-0 מהיר כבר בדקה ה-12 משערים של מיכאל לבלונד וג'ין טמפלין.
    לא חלפו שתי דקות ודי-סטפנו צימק ל2-1. תמיד כובש את השער הראשון, כבר אמרנו?
    הקטור ריאל השווה ל2-2 10 דקות לפני הירידה למחצית. במחצית השנייה הידלגו העלה את הצרפתים ל3-2, מארקיטוס הספרדי השווה ל3-3 כחמש דקות לאחר שער היתרון של ריימס, הקטור ריאל חתם את תוצאת המשחק, 4-3. זכייה ראשונה ברצף של חמש לריאל.
    יש לציין שבאותה שנה (56') ריאל איבדה את תואר האליפות לאתלטיק בילבאו, ולא רק זה, היא גם סיימה רק במקום השלישי – אחרי היריבה הקטאלונית השנואה. כמו כן זו הייתה השנה הראשונה בה זכה די סטפנו בתואר כדורגלן השנה בעולם.
    למרות אובדן האליפות – שוב די סטפנו זכה בתואר הפיצ'יצ'י.
    ב57' שוב ריאל זוכה באליפות (למרות תבוסה משפילה בליגה, 6-1 לברצלונה בלס קורטס, קצת לפני שבארסה עברה לשחק בקאמפ נואו), שוב די סטפנו זוכה בפיצ'יצ'י עם 31 שערים, שוב די סטפנו מקבל את תואר שחקן השנה בעולם, הפעם גם את תואר שחקן השנה באירופה של המגזין פראנס פוטבול. למרות אובדן האליפות לבילבאו עונה קודם לכן, ריאל משחקת בגביע אירופה מכיוון שהיא זכתה בו עונה קודם.
    בגביע אירופה נועד לריאל משחק נגד ראפיד וינה האוסטרית. במשחק הראשון ריאל ניצחה 4-2, אך במשחק השני הפסידה במפתיע 3-1. 5-5 בסיכום שני המשחקים. מאחר שאז עוד לא הונהגה שיטת שערי החוץ, ולא עשו פנדלים על מנת להכריע משחקים, הלכו למשחק שלישי. ריאל ניצחה, 2-0, ועלתה לרבע הגמר, שם פגשה את ניס הצרפתית, ניצחה אותה 3-0 ו3-2 ועלתה לחצי.
    בחצי הגמר נועד לריאל מפגש נגד מנצ'סטר יונייטד הגדולה של לפני האסון שכללה את בובי צ'רלטון, דנקן אדוראדס, דניס ויולט, אדי קולמן, ושאר הבאזבי בייביז.
    המשחק הראשון שנערך בסנטיאגו ברנבאו, נחשב בעיני רבים מאוהדי ריאל כאחד החשובים והטובים בתולדותיה, והרבה מכך בזכותו של די סטפנו.
    מאה וחמש אלף אוהדים חזו בתצוגת ענק של די סטפנו שהיה המצטיין במגרש.
    די סטפנו באותה עת היה ביכולת שיא ולא הפסיק לשחק מצוין. באותו משחק השליטה שלו בכדור, החוזק הגופני שלו, הראיית משחק האדירה שלו והכושר הגופני הבלתי נתפס, לא יכלו שלא לבלוט.
    במשך שעה תקפו הספרדים גלים-גלים את שערה של היונייטד תחת ניצוחו של די סטפנו שפשוט היה בכל מקום במגרש. רק יכולת הגנתית הירואית של רוג'ר בירן, בלנצ'פלאוור, ושל השוער ווד, מנעו מריאל מדריד יתרון מוצדק.
    אבל לאחר שעה גם הם לא יכלו למתקפה הספרדית המסחררת.
    פאקו חנטו הרים, הקטור ריאל פתח את הסכר.
    חמש עשרה דקות לאחר מכן קיבל די סטפנו את השער שללא ספק היה ראוי לו, עקב התצוגה הנפלאה.
    היונייטד הלכו קדימה והצליחו עוד לצמק בדקה ה82 מנגיחה של טיילור. לכאורה שער מאוד חשוב.
    לכאורה, כי ממש בדקה ה90 אנריקה מתאוס כבש שער נהדר מבישול של קופה. 3-1 מצוין לריאל במשחק הראשון באחד המשחקים הטובים ביותר של די סטפנו אי פעם, ומטבע הדברים גם אחד הטובים ביותר של ריאל מדריד. לגומלין הגיעה ריאל בידיעה שרק ניצחון של היונייטד בהפרש של שלושה שערים ימנע ממנה את הגמר שנה שנייה ברציפות. ערב המשחק בירן, קפטן מנצ'סטר והמגן שלה, שיחרר הצהרה: "הערב האולד-טראפורד יהפך לגיהנום. אין שום כוח בעולם שימנע את הניצחון שלנו."
    קופה בדקה ה-20 חשב אחרת – אחרי ערבוביה ברחבה די סטפנו עם מסירה גאונית על 60 מטר כמעט, מצא בלאנקוס אחר שמסר לקופה, ומול השוער הוא לא התבלבל.
    בדקה ה-30 גם הקטור ריאל חשב אחרת. חנטו במסירה מצוינת השאיר את ריאל לבד מול שער ריק,
    2-0, והמשחק גמור (היונייטד עוד השוותה ל2-2 שלא עזר לה).
    ב30 במאי פגשה ריאל את פיורנטינה בברנבאו למשחק הגמר. 120 אלף צופים ראו את ריאל מתקשה 70 דקות, עד שבא מי אם לא די סטפנו ובפנדל העלה את ריאל ליתרון חשוב (הפנדל, אגב, נגרם אחרי צלילה ברחבה של אנריקה מתאוס, ועוד אחרי שקיבל כדור בעמדת נבדל. מצד שני, נסו אתם לא לשרוק לפנדל כש120 אלף מדרידיסטים נמצאים ביציעים). שש דקות לאחר מכן חנטו גמר את המשחק עם הקפצה אלגנטית מעל סארטי (שוערה של פיורנטינה) אחרי בישול של קופה. מיגל מוניוז הניף את הגביע השני מתוך רצף של חמש.
    ב58' שוב ריאל זוכה באליפות, שוב די סטפנו זוכה בפיצ'יצ'י.
    לגמר גביע אירופה לאלופות 58' הגיעה ריאל אחרי ניצחונות קלילים כגון 8-0 על סביליה ו6-0 על אנטוורפן. בגמר שנערך באיצטדיון הייזל שבבריסל (בלגיה) פגשה ריאל את מילאן הגדולה של גר-נו-לי וסקיאפינו, תחת הדרכתו של ג'וזפה ויאני.
    סקיאפינו העלה את מילאן ליתרון 1-0 בפתיחת המחצית השנייה בבעיטת פלאש לפינה.
    רבע שעה לסיום, די סטפנו, כמובן, השווה אחרי שניער מגן איטלקי בקלילות ובטיל אופייני לפינה דאג לשמור על סיכויה של ריאל, ושוב הוכיח איזה שחקן גדול הוא.
    לא חלפו חמש דקות, וגרילו העלה את מילאן ליתרון נוסף עם בעיטה חזקה לפינה.
    תוך דקה, הקטור ריאל שהיה בספק למשחק השווה בהקפצה אלגנטית מעל סולדאן שוערה של מילאן, אחרי בישול מצוין של די סטפנו. לידהולם עוד הספיק לבעוט לקורה שניות לפני שריקת הסיום, אבל המשחק הלך להארכה. בדקה ה-107 של ההארכה, חנטו קיבל את הכדור אחרי מהלך שהחל אצל די סטפנו, ובעט מצוין לקורה הרחוקה ופנימה. ריאל זוכה בפעם השלישית ברציפות במפעל, רק שהפעם זה כבר הלך הרבה יותר קשה מהפעמיים הקודמות.
    ב59' שוב איבדה ריאל את האלופות, הפעם לבארסה, אך שוב די סטפנו זוכה גם בפיצ'יצ'י, גם בתואר שחקן השנה בעולם וגם בתואר שחקן השנה באירופה של המגזין פראנס פוטבול, וגם בתואר השחקן הטוב בספרד. דומיננטיות יחיד שלא זכורה הרבה זמן.
    האירוע המשמעותי יותר באותה שנה, היה ב11 באוגוסט כאשר פרנץ פושקאש ההונגרי הגיע מקבוצת קיספסט ההונגרית, במקומו של מיגל מוניוז, הקפטן של ריאל מדריד, שפרש ממשחק באותה שנה.
    לגמר גביע אירופה שנערך באותה שנה בנקרסטדיון (כיום גוטליב דאימלר) שבשטוטגרט, אחרי ניצחון
    7-1 על ויאנר ספורטקלאב הדנית (שאגב שני סיבובים לפני כן ניצחה 7-0 את יובנטוס), ואחרי שבחצי הגמר נועד לה מפגש יוקרתי נגד היריבה העירונית – אתלטיקו מדריד, שבשורותיה שיחקו שחקנים כמו ואווה (ששנה קודם לכן זכה במונדיאל עם ברזיל), ומנדונקה.
    במשחק הראשון בברנבאו דווקא אתלטיקו עלתה ראשונה ליתרון מגול של צ'וזו בדקה ה-15.
    התגובה באה מיידית כאשר הקטור ריאל השווה. פנדל של פושקאש העניק יתרון 2-1 לריאל, ואווה לעומת זאת דווקא החמיץ (או שמא יש לומר הצלה אדירה של רוגליו דומינגז) מהנקודה הלבנה.
    במשחק השני אנריקה קולאר כבש את השער היחיד בדקה ה-43 ושלח את הקבוצות למשחק פלייאוף (פעם לא היה דבר כזה שערי חוץ ואם הייתה תוצאת תיקו בסיכום שני המשחקים היה נערך משחק שלישי).
    די סטפנו כמו תמיד כבש את הראשון בדקה ה-19 במשחק השלישי את שער היתרון של ריאל, אך הפעם זה היה תורה של אתלטיקו להשוות במהירות, תוך שלוש דקות, מרגליו של קולאר.
    בדקה ה-40 שוב פנדל של פושקאש, שוב בפנים, שוב קובע את תוצאת המשחק. ריאל עולה לגמר בפעם הרביעית ברציפות.
    בגמר נועד לריאל מפגש עם ידידה ותיקה – קבוצת סטאד דה ריימס הצרפתית, נגדה כבר שיחקה בגמר הראשון של המפעל ב56'. פושקאש לא שיחק בגמר עקב פציעה.
    80 אלף צופים באיצטדיון נקרסטאדיון שבשטוטגרט ראו איך כבר בדקה השנייה אנריקה מתאוס פרץ באגף השמאלי ובטכניקת בעיטה נהדרת עם פלאש חיצוני מוצא את הקורה הרחוקה – ופנימה.
    בדקה ה15 פנדל לריאל. מתאוס לקח את הפנדל במקומו של פושקאש הפצוע, אבל קולונה שוערה של ריימס עצר את הכדור.
    שתי דקות במחצית השנייה, ושוב ריאל כובשת. די סטפנו בבעיטה אדירה מעניק לריאל גביע רביעי רצוף מתוך ארבעה גמרים.
    ב1960 שוב בארסה זוכה באליפות, די-סטפנו מאבד את תואר הפיצ'יצ'י לפושקאש.
    בליגה ריאל מנצחת פעם אחת (2-0 בברנבאו) ומפסידה פעם אחת (3-1 בקאמפ נואו) לברצלונה, אבל באירופה הסיפור שונה. ריאל מנצחת בסיבוב הראשון 12-2 בסיכום שני המשחקים את ג'אונס אסץ' הלוקסמבורגית בעוד ברצלונה מנצחת את מילאן 7-1 (בסיכום שני המשחקים),
    ברבע הגמר ריאל פוגשת את ניס ומנצחת אותה 6-3 (" " "), בארסה מנצחת 9-2 (" " ") את וולברהמפטון ונדררס האנגלית. ואז בחצי הגמר הוגרל המפגש היוקרתי – בארסה נגד ריאל.
    בליגה אמנם בארסה זכתה באליפות, אבל באירופה הסיפור שונה. 3-1 ו3-1 מביאים את ריאל, בשנה הראשונה תחת הדרכתו של מוניוז הקפטן לשעבר, לגמר (ואת הררה מאמנה של בארסה, אגב, לחפש עבודה בקבוצה אחרת).
    בגמר שנערך בהאמפדן פארק בגלזגו אשר בסקוטלנד לעיני 135אלף צופים ביציעים ועוד מיליוני צופים דרך הטלוויזיות ברחבי העולם, ריאל פגשה את איינטרכט פרנקפורט הגרמנית, לאחד הגמרים הטובים שהיו אי פעם, לגמר עם הכי הרבה שערים בתולדות המפעל עד היום.
    הגמר הראשון של פושקאש היה חייב להיות של ריאל.
    דווקא הגרמנים עלו ראשונים ליתרון אחרי מהלך קבוצתי נפלא שהסתיים בשער נהדר של ריצ'ארד קרס בדקה ה-18.
    ריאל התחילה לאט לאט להכנס למשחק ובדקה ה-27 היא איזנה. מסירה פנטסטית של קנאריו השאירה את די סטפנו כחמישה מטר מול שער ריק, הארגנטיני (או שמא יש לומר הספרדי) לא התבלבל ודחק פנימה.
    בדקה ה-30 זה כבר היה 2-0, ושוב זה היה די סטפנו שכבש.
    הרחקה לא טובה של הגנת פרנקפורט הגיעה לקופה שבמסירה חכמה מצא את קנאריו שבעט מצוין, אגון לו?י הדף לא טוב לרגליו של די סטפנו שהפציץ את הרשת, 2-1.
    דקה בפתיחת המחצית השנייה וגם פושקאש התחיל את מבול השערים האישי שלו.
    די סטפנו בכדור ארוך וגאוני מצא את דל-סול שיצא למתפרצת, הקפיץ מעל שני שחקנים אך איבד את הכדור להגנת פרנקפורט שאיבדה בשלומיאליות לפוקשאש, שמעשרה מטר ובזווית קשה בעט למשקוף ופנימה. 3-1.
    בדקה ה-56 פושקאש השלים צמד בבעיטת פנדל מדויקת.
    בדקה ה-60 פושקאש העלה את ריאל ל4-1 ואת מאזנו לשלושה שערים, אחרי התקפה מתפרצת קלאסית שעליה נכתבו מדריכי המאמנים.
    דקות ה-70 במשחק היו דקות מטורפות. פושקאש העלה את ריאל ל5-1 ואת מאזנו לארבעה שערים בבעיטה אדירה לחיבורים, סיומת כל כך אופינית לפושקאש, בדקה ה-71.
    התקפה אחת לאחר מכן, וגם פרנקפורט מראה שהיא יודעת לשחק כדורגל. הכדור מגיע לארווין סטיין שעובר שלושה מגנים של ריאל, ובועט בעיטה אדירה לחיבור הרחוק. חברים, גם פעם ידעו לשחק כדורגל.
    הדקה היא 73, שוב, ההתקפה הראשונה שאחרי הגול, ודי סטפנו "מחליט" להשלים שלושער גדול, בבעיטה מדויקת שטוחה וחזקה לפינה מ20 מטרים.
    לא חולפות להן שתי דקות וסטיין חותם את תוצאת המשחק, אחרי טעות קשה של וידאל.
    משחק ענק נגמר בתוצאה ענקית עוד יותר תחת ניצוחו של השחקן הכי ענק אי פעם, אלפרדו די סטפנו.
    בעונת 60-61, סוף סוף האליפות חוזרת למדריד (ופותחת, אגב, 20 שנה שבהן היא תזכה 14 פעמים באליפות, ומתוכם רצף של תשע עונות ברציפות בהן היא זוכה באליפות ), אחרי שתי עונות בצורת שבהן זכתה בארסה.
    בגביע אירופה, רצף הזכיות היה חייב להשבר מתישהו, ועם הזדקנותם של פושקאש ודי-סטפנו, זה היה ברור שמתישהו זה יקרה, אבל לא בצורה הזאת.
    כבר בסיבוב הראשון הוגרל לריאל משחק נגד אלופת ספרד בעונה שעברה והיריבה הכל כך שנואה, ברצלונה.
    המשחק הראשון נערך במדריד, בברנבאו. ריאל מדריד ניצחה בכל המשחקים שלה בברנבאו בגביע אירופה. בכולם. מאזן השערים של ריאל בבית בגביע אירופה היה 66:8.
    שתי דקות לקח לריאל להעלות ליתרון משער של מתאוס, בארסה השוותה משער של לואיס סוארז בבעיטה חופשית. חצי שעה מפתיחת המשחק לקח לריאל לעלות ליתרון של 2-1 משער של חנטו, אבל אז שלוש דקות לסוף הגיעה החלטה שנויה מאוד במחלוקת של השופט, ולא בפעם היחידה בצמד המשחקים. הפעם זה היה השופט האנגלי ארתור אליס שהיה אחראי להחלטה.
    אווריסטו שלח בכדור ארוך את שנדור קוצ'יש, שנפל בתוך הרחבה. הקוון הרים את הדגל לנבדל, אך השופט חשב שמדובר בהרמת דגל לפאול, והצביע על הנקודה הלבנה. סוארז לקח את הפנדל והבקיע צמד שניפץ את רצף 15 הניצחונות של ריאל בבית באירופה, ושינפץ משחק אחד אחרי זה את חמשת התארים הרצופים.
    משחק הגומלין נערך בקאמפ נואו לעיני איצטדיון מלא.
    השיפוט השנוי-במחלוקת של השופט האנגלי רג' ליף התחיל דווקא לרעתה של ברצלונה.
    בדקות הפתיחה אווריסטו כבש אך השער נפסל בטענת נבדל.
    אחרי שריאל שרדה את הלחץ של בארסה, בדקה ה-25 דל-סול קיבל מסירה מצוינת מקנאריו והכניע את אנתוני רמאלטס, אך השופט ליף קבע שהייתה שם נגיעת יד.
    בדקה ה-35 קרן של ברצלונה הגיעה לורגס שבעט אך נעצר על ידי השוער שהדף לא טוב על הרגל של פאצ'ין, ומשם – לרשת. די סטפנו היה הראשון שבה לנחמו.
    פאצ'ין נפצע מעט אחר כך, ובזמנו לא הורשו חילופים, מה שלא הפריע לו להבקיע, הפעם לשער הנכון, אך להפסל בטענת נבדל. גם די סטפנו כבש שער, גם הוא נפסל בטענת נבדל.
    המשחק נכנס ל10 הדקות האחרונות שלו, וריאל המשיכה בלחץ. ברצלונה הצליחה להשתחרר ולצאת למתפרצת בה השיגה קרן. הקרן הגיעה אל אווריסטו שבנגיחה אקרובטית במיוחד שם את הכדור ברשת, 2-0 לבארסה. ריאל המשיכה לפגוש את הקורות והמשקופים (די סטפנו פעמיים פגע בקורה), ובדקה ה-85 הכדור סוף סוף נכנס – דל סול במסירה מצוינת מצא את קנאריו שמחמישה מטר לא התקשה.
    ריאל הפעילה לחץ עצום על שערה של בארסה. ממש בדקה ה-90 קיבל מארקיטוס את הכדור כחמישה מטרים מהשער, פנוי לגמרי. הטיל האומלל שלו מעל המשקוף סימן באופן אירוני למדי סיומו של עידן.
    זה היה מארקיטוס שכבש את שער הניצחון לריאל בגמר הגביע האירופי הראשון נגד סטאד דה ריימס.
    זה היה מארקיטוס גם עכשיו, שבעט את הכדור מעל למשקוף בדקה ה-90.
    בארסה, אגב, המשיכה עד לגמר שם הפסידה לליסבון של יוזביו.
    בעונת 61/62 שוב ריאל זוכה באליפות.
    במוקדמות גביע אירופה ניצחה ריאל 5-1 את ואשאש ההונגרית, בסיבוב הראשון 12-0 את בולדקלובן הדנית, ברבע הגמר סיימה בתיקו אחד אחרי שני משחקים נגד יובנטוס, ובמשחק השלישי ניצחה ריאל 3-1.
    בחצי הגמר ניצחה ריאל 6-0 את סטנדארד ליאז' הבלגית.
    לגמר הגיעה ריאל נגד בנפיקה הגדולה של יוזביו, הגמר נערך לעיני 65 אלף צופים באולימפיק סטאדיון שבאמסטרדם.
    היה משחק מצוין, פנטסטי.
    ריאל עלתה ראשונה ליתרון משער של פושקאש בדקה ה-17, שהגיע לבד מול השוער.
    בדקה ה-23 פושקאש כבש בבעיטה אדירה לפינה הרחוקה, שער יפהפה.
    שתי דקות מאוחר יותר בנפיקה צימקה. בנפיקה קיבלה כדור חופשי 20 מטר אלכסונית שמאלה לשער. בנפיקה עשתה את התרגיל שלא בפעם היחידה באותו יום הביא לה שער, שחקן מסיט את הכדור הצידה ליוזביו שבועט, הפעם זה הלך לקורה, ומהקורה לאגואס שלא התקשה לגלגל פנימה.
    בדקה ה-34 בנפיקה השוותה – קאוום נתן שמאלית אדירה לחיבורים ולא הותיר שום סיכוי לחוסה ארקיסטיין שוערה של ריאל.
    ארבע דקות מאוחר יותר וריאל שוב עולה ליתרון, פושקאש משלים שלושער בבעיטה שטוחה וחדה לפינה הרחוקה. למחצית השנייה עולה בנפיקה עם התלהבות חדשה, די סטפנו המזקין כבר לא תיפקד כמו פעם.
    קולונה בבעיטה אדירה מ25 מטרים בדקה ה-51 איזן את התוצאה, ואז נכנס לפעולה יוזביו.
    בדקה ה-65 קיבלה בנפיקה פנדל אחרי ספק עבירה של די-סטפנו. יוזביו כמובן, הכניס.
    שלוש דקות מאוחר יותר גמר יוזביו את המשחק וחתם את התוצאה – בנפיקה קיבלה כדור חופשי 20 מטר מהשער. שוב אותו תרגיל כמו בגול הראשון. הכדור הוסט ליוזביו שבעט שטוח פנימה, ריאל מפסידה את התואר.
    בעונת 62'/63' זוכה די סטפנו עם ריאל בפעם השלישית ברציפות באליפות, כולל ניצחון ענק בקאמפ נואו, 5-1, עם צמד של די-סטפנו.
    באירופה, לעומת זאת, ריאל מודחת כבר בסיבוב המקודמות נגד אנדרלכט הבלגית ומסיימת באופן מפתיע את דרכה באירופה.
    בשנת 63' בעת ביקור של קבוצתו ריאל בונצואלה נחטף אלפרדו די סטפנו על ידי החזית לשחרור ונצואלה. החוטף שלו היה פול דל-ריו, לימים צייר ופסל.
    שלושה ימים התקשורת סערה ורגשה סביב החטיפה, שלושה ימים כל העולם דיבר רק על זה.
    המטרה של החזית לשחרור ונצואלה לא היתה להרע לדי-סטפנו, אם כי לקבל את תשומת הלב העולמית למצבם. אחרי שלושה ימים בהם טיפלו יפה בדי-סטפנו, כשקיבלו את אשר רצו – תשומת הלב העולמית, הם שיחררו את די-סטפנו ללא פגע. שנים אחר כך די-סטפנו ודל-ריו יפגשו, ללא כל טינה מצידו של די-סטפנו.
    בעונת 63'/64' ריאל זכתה באליפות (כולל ניצחון 4-0 על ברצלונה בברנבאו).
    בסיבוב המוקדמות של גביע אירופה פגשו ריאל ודי סטפנו את ריינג'רס הסקוטית וניצחה אותה 7-0.
    בסיבוב הראשון פגשו ריאל ודי סטפנו את דינמו בוקרשט הרומנית וניצחה אותה 8-4.
    ברבע הגמר ניצחו די סטפנו וריאל את מחזיקת הגביע מילאן (שניצחה בעונה שעברה את בנפיקה), בתוצאה 4-3 (בברנבאו ניצחה ריאל 4-1, באיטליה הפסידה 2-0)
    בחצי הגמר ניצחו ריאל ודי סטפנו 8-1 את זוריץ' השוויצרית.
    בגמר שנערך באיצטדיון פראטר שבוינה בירת אוסטריה, לעיני 72 אלף צופים, פגשה ריאל את אינטר האיטלקית.
    יכולת גבוהה של סארטי שוערה של אינטר מנע מריאל ובמיוחד מדי סטפנו בשרשרת בעיטות אדירות, לעלות ליתרון.
    דווקא אינטר עלתה ליתרון שתי דקות לפני הירידה למחצית. מאצולה מ18 מטר שיחרר בעיטה לחיבור הרחוק. 1-0 אינטר
    בדקה ה-60 עלתה אינטר ל2-0. מילאני התנהל בעצלתיים 30 מטר מהשער של ריאל, ומ25 מטר שיחרר בעיטה לא חזקה במיוחד אך לפינה, איחור בתגובה של ויסנטה איפשר לכדור להכנס פנימה.
    בדקה ה-70 פושקאש הרים קרן שננגחה לעברו של פלו על ידי חנטו, הכדור קפץ לו על הברך והגיע לו בדיוק לגובה הנכון בשביל לעשות מספרת צדדית סופר-אקרובטית מ7 מטר לחיבורים.
    פושקאש עוד הספיק להדביק כדור לקורה, אבל בדקה ה-76 זה נגמר.
    בעיטה ארוכה של סארטי הגיעה למילאני שהעיף קדימה. הכדור קפץ על הרצפה 20 מטר מהשער של ריאל, וכל שסנטמריה הבלם הענק היה צריך לעשות זה להעיף את הכדור. אבל הכדור החליק לו ונעצר על החזה של מאצולה שהתקדם לעבר השער לגמרי לבד, ושם את הכדור בקורה הרחוקה ופנימה. אינטר בזבזה זמן עד לסיום, אבל בסופו של דבר שוב ריאל מפסידה בגמר גביע אירופה.
    הפסד שסיים את דרכם של פושקאש ודי סטפנו בקבוצה.
    די סטפנו עבר בסוף עונת 64', בגיל 38, לאספניול. במדי אספניול שיחק די סטפנו בין 64' ל-66'.
    הוא לא הרבה לשחק, הוא כבר היה די זקן אפילו במונחים של פעם. בסך הכל בין 64' ל-66' שיחק במדי אספניול 21 משחקים, וכבש תשעה שערים.
    ב1967 הודיע אלפרדו די סטפנו, השחקן הטוב ביותר בתולדות המשחק, על פרישה.
    כיום די סטפנו משמש כנשיא הכבוד של המועדון ריאל מדריד.
    לפני שלושה שבועות, ב17.2, היום בו התחלתי לכתוב את הכתבה הארוכה הזאת, יותר מ20 אלף אוהדים באו למתחם האימונים של ריאל, לטקס חניכת פסל ברונזה ענקי שפוסל על ידי הפסל הספרדי המפורסם פדרו מונטס. בפסל נראה די סטפנו חוגג את אחד מ893 שעריו. כמו כן נשאו מספר אנשים, ביניהם ספ בלאטר, ראמון קלדרון ודי סטפנו בעצמו נאומים מרגשים. די סטפנו, כמו תמיד, הצטנע ואמר ש"אני מקדיש את המתנה הזאת לכל הקולגות שלי ששיחקו איתי אי פעם. אבל כל זה לא מגיע לי. אני בסך הכל שחקן כדורגל..."
     
  4. פרנקו בארזי Member

    הצטרף ב:
    ‏7/2/08
    הודעות:
    1,459
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הכתבה נוספה - כעת היא בראש רשימת הכתבות בתור הכתבה הראשית.
    כמו כן, יש עכשיו דיון נוסף - ביוגרפיית די-סטפנו. תוכלו למצוא אותה כאן:

    http://www.asoccer.co.il/index.php?act=ST&f=4&t=22491

    קרדיטים:

    קרדיטים:

    בראש ובראשונה אני רוצה להודות לשגיא כהן, שעזר לי אם כי לא במודע.
    שגיא כהן נתן לי את ההשראה לכתיבת הכתבה, שגיא כהן נתן לי הרבה מאוד מידע בכתבה שלו שמצאתי איפשהו. אפילו הרשיתי לעצמי לצטט אותו מילה במילה כמה פעמים, פשוט כי לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.
    אני מקווה ששגיא לא יכעס על זה, כי ניסיתי להשיג אותו ולבקש את רשותו אך לא הצלחתי. אני מקווה שהקרדיט השמן הזה יספיק לו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx


    נעזרתי לכתיבת הכתבה במאות אתרים, עשרות סרטונים עם גולים שלו ומהלכים שלו, מאות תקצירים של משחקים בהם השתתף, חמישה (!!!) משחקים שלמים שלו. חמישה!
    תודה לאמא שלי שתרגמה לי מידע עליו וכתבות עליו בספרדית, תודה לירוס שעזר לי עם פרטי מידע אמינים - אחרי הכל הוא ראה אותו משחק.
    בגלל שהשתמשתי במאות אתרים של מקורות מידע, לא אוכל לתת קרדיט לכולם, על כן אתן קרדיט לעיקריים שבהם:
    קרדיט ענקי לגוגל, אני מודה לאלוהים שברא את מי שהמציא את גוגל.
    קרדיט גדול ליוטיוב
    קרדיט גדול לויקיפדיה
    קרדיט לאתר הרשמי של ריאל מדריד.
     
  5. spurs229 Member

    הצטרף ב:
    ‏19/4/06
    הודעות:
    5,840
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אתה יכול להעלות את זה לויקיפדיה העברית, כדי שעוד אנשים יוכלו להינות מהעבודה שלך.
     
  6. פרנקו בארזי Member

    הצטרף ב:
    ‏7/2/08
    הודעות:
    1,459
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני רוצה גם לציין,
    שעד שהתחלתי לכתוב את הכתבה הייתי בטוח שהיום שחקנים כמו זידאן ורונאלדו היו הרבה יותר טובים משחקנים כמו די-סטפנו ופושקאש.
    אבל אז במסגרת הכנת הכתבה ראיתי כמה משחקים משנות ה-50 וה-60
    אז אמנם המשחק היה טיפה יותר מבולגן ולא היו טקטיקות מתקדמות כמו היום,
    אבל גם אז ידעו לשחק כדורגל ועשו זאת היטב.
    פעם המשחקים היו הרבה יותר מהירים, התקפיים, מהנים.
    גם הגולים היו מרהיבים, גם המהלכים שהובילו לגולים.
    פעם ידעו לשחק כדורגל לא פחות טוב מהיום ואולי אפילו יותר (מי שלא מאמין לי מוזמן לראות את קלטת המשחק גמר גביע אירופה ב62' ריאל מדריד נגד בנפיקה ליסבון, 5-3 לבנפיקה).
    ההבדל היחיד הוא שפעם לא ממש הייתה טקטיקה. לא ברמות של היום. (או במילים אחרות, המשחק היה פתוח יותר ווירטואזי יותר. עד להמצאת הקאטאנצ'ו, כמובן http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx )
    כלומר, אם מישהו רוצה לפטור את הטענות שלי שהוא היה השחקן הטוב אי פעם ב"בשנות ה50 לא היה כדורגל, מול מראדונה וזידאן היו הגנות הרבה יותר חזקות", אז זאת שטות מוחלטת. צריכים לראות איך שחקני ההגנה נכנסו פעם בכל מי שהעז לעבור אותם.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏11/3/08
  7. Franco מנהל ראשי מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏15/10/07
    הודעות:
    22,773
    לייקים שהתקבלו:
    2,210
    היו גם משחקים מגעילים בתקופה ההיא , ראסינג מול סלטיק בגמר הבין יבשתי היה אחד הנוראים מבחינת איכות (היו שלושה מפגשים כל אחד יותר גרוע מהקודם) ולגמר הזה אפשר להוסיף כל משחק של אסטודיאנטס בתקופה ההיא...

    ולמרות מה שאמרתי למעלה אתה צודק ב 100% http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx


    כל הכבוד על ההשקעה אני בטוח שגם אתה למדת מזה הרבה
    תודה
     
  8. פרנקו בארזי Member

    הצטרף ב:
    ‏7/2/08
    הודעות:
    1,459
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הוספתי כעת את המידע שרשום כאן לויקיפדיה.
    אין לי ניסיון בעריכת ערכים בויקיפדיה ואני בכלל לא בטוח בכל הקשור לקטע "התקופה בריאל מדריד"
    בגלל שכתבתי שם גם את פירוט המשחקים האירופים שאני לא בטוח שהם נחוצים.
    אם אתם רוצים לראות את הערך:
    http://he.wikipedia.org/wiki/אלפרדו_די_סטפנו
     
  9. Fergie's Legend Member

    הצטרף ב:
    ‏15/7/07
    הודעות:
    930
    לייקים שהתקבלו:
    0
    עבודה מדהימה.
    כל הכבוד על ההשקעה, לפי דעתי התעמקת אולי קצת יותר מידי בפרטים הקטנים.
    בכל זאת, 4000 מילה זה המון ואני מעריך אותך על ההשקעה.
     
  10. פרנקו בארזי Member

    הצטרף ב:
    ‏7/2/08
    הודעות:
    1,459
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ראיתי עכשיו שהמנהלים החליטו להוריד את החלק הביוגרפי למרות שהוא בנפרד מהכתבה עצמה,
    אז הוספתי אותו (החלק הביוגרפי) כאן בדיון הזה, מתחת ל"שחקני הדרג השני"
    אתם מוזמנים לקרוא ולחוות דעה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wlcm.Xxx